טיוטת תקנות הכניסה לישראל (קביעת אזורים גאוגרפיים להעסקת עובדים זרים בענף הסיעוד)(תיקון), התשע"ח-2018

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 3א(ג3), 14(א)(2) ו-(6) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 [1], בהתייעצות עם שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, אני מתקן תקנות אלה:

דברי הסבר

1. ביום 27.06.18 פורסם תיקון מס' 32 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ט- 1952 (להלן: "החוק") אשר במסגרתו, בין היתר, תוקן סעיף 3א(ג3) לחוק, באופן שמסמיך את שר הפנים לקבוע בתקנות, בנוסף לאזורים גאוגרפיים שרק בהם יהיו עובדי סיעוד זרים רשאים לעבוד בהם, גם "סוגי מטופלים  סיעודיים" שרק בהם עובדים זרים  בתחום הסיעוד יהיו רשאים לטפל.
2. כן, בסעיף 3 לתיקון מספר 32 האמור, נקבע  כי תקנות לפי סעיף 3א(ג3) לחוק "יובאו לאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בתוך 90 יום" מיום פרסומו של החוק.
3. לאור האמור, מוצע לתקן את תקנות הכניסה לישראל  (קביעת אזורים גאוגרפיים להעסקת עובדים זרים בענף הסיעוד) התשע"ד- 2014, על מנת לקבוע כי  עובד זר המוזמן לישראל לעבודה בתחום הסיעוד בטיפול במטופל סיעודי שהוא מתחת לגיל פרישת חובה, לא יהא רשאי לעבור לעבוד אצל מטופל סיעודי אחר שהוא מעל גיל פרישת חובה, במשך שלוש שנים מיום כניסתו  של העובד הזר לישראל, מלבד במקרים חריגים שהוגדרו בהצעת התקנות.
4. כן בהתאם לשינוי המוצע, הגבלה זו תקבע באשרה וברישיון הישיבה הניתנים לעובד הזר, והוא יקבל ידוע לגבי הגבלה זו, בנוסף לידוע לגבי ההגבלה הגיאוגרפית הקיימת כיום בתקנות, קודם הגעתו לישראל.
5. להלן פירוט עיקרי התיקון המוצע-

תקנה 1-

מוצע להוסיף הגדרה של "גיל פרישת חובה" בה ייעשה שימוש בתקנות המוצעות.

תקנה 2-

מוצע להוסיף את המטרה הנוספת של התקנות, שהיא הגדרת סוגי מטופלים הסיעודיים שאופי הטיפול בהם מחייב הגדרת תחום עיסוק ייחודי ברישיון הישיבה שניתן לעובד הזר.

לתקנה 3-

מוצע לתקן את תקנה 3 ולקבוע כי  בעת כניסתו לראשונה של עובד זר  לישראל  לתחום הסיעוד, יקבע ברישיונו, בנוסף לאזור או אזורים בהם רשאי לעבוד,  גם סוג המטופלים הסיעודיים אשר רק בהם יהא העובד רשאי לטפל באותו אזור.

כן, מוצע לקבוע כי לגבי עובד זר המוזמן מחו"ל לטפל במטופל סיעודי שהינו מתחת לגיל פרישת חובה, ייקבע כי העובד רשאי לעבוד אצל מטופלים סיעודיים שהם תחת לגיל פרישת חובה בלבד, כאשר עובד זר שהוזמן מחוץ לישראל לטפל במטופל סיעודי מעל גיל פרישת חובה,  יהא רשאי לעבוד אצל מטופלים סיעודיים בכל גיל.

הקביעה המוצעת בתקנה זו, מתבססת, בין היתר, על המלצה מספר 12, וכן על הנתונים המובאים בפרק 9.3 לדו"ח מסכם והמלצות של  "הועדה בחינת סוגיות העובדים הזרים בענף הסיעוד: הבאה, תיווך וטיפול" מחודש ספטמבר 2014, ניתן לעיין בדו"ח בקישור:

https://www.gov.il/he/departments/policies/nursing_foreign_workers_committee_conclusions_report), לפיהם קיימים "קשיים רבים למצוא עובד זר לטיפול בנכים צעירים וילדים נכים." כן לפי דו"ח הועדה "העובדה שנכים צעירים וילדים גרים עם בני משפחה עלתה במסגרת הסקר כאחד הגורים התורמים לקושי זה, זאת משום שלדעת בעלי ההיתרים, עובדים זרים מעדיפים לטפל באנשים סיעודיים המתגוררים בגפם (בעיקר קשישים)."

תקנה 3א-

מוצע להוסיף תקנת משנה (ב)  שבה ייקבע כי בסיום תקופה של שלוש שנים מיום כניסתו לישראל של עובד זר שהוזמן לישראל לטפל במטופל מתחת לגיל פרישת חובה, תתבטל ההגבלה  ברישיונו, והעובד הזר יהא רשאי  לעבור לעבוד  אצל מטופלים סיעודיים בכל גיל. 

תיקון זה מוצע על מנת לאזן בין הרצון לעודד התמדה  של עובדים זרים  אצל מטופלים מתחת לגיל פרישת חובה, לאור השיקולים שפורטו לעיל, לבין הצורך  למנוע פגיעה באיכות הטיפול במטופלים אלו, נוכח הקושי בטיפול ממושך בקבוצת גיל זו, שעלול להביא לשחיקה אצל העובד הזר המטפל. בנוסף, תיחום תקופת הגבלת "סוג המטופל" לפרק זמן של שלוש שנים,  נקבע גם בהתחשב  בהוראה בסעיף המסמיך בחוק, לפיה התקנות ייקבעו "בשים לב לחירותו של העובד, כך שלא ייכפה עליו לעבוד אצל מעסיק" וזאת בהתחשב במספר מטופלים  הסיעודיים  מתחת לגיל פרישת חובה בכל אזור גאוגרפי,  לעומת מספר המטופלים מעל גיל פרישת חובה באותם אזורים שהוא גדול יותר.

תקנה 4-

 מוצע  להוסיף  בתקנה 4 לתקנות הקיימות, כי  אשרה ורישיון לעובד זר יינתנו רק לאחר שנותן האשרה נוכח לדעת  כי קודם כניסתו של העובד לישראל, נמסרה לו הודעה בשפה שהוא מבין  על גיל המטופלים הסיעודיים שהוא רשאי לטפל בהם ועל המגבלות בקשר למעבר בין סוגי המטופלים. יידוע זה בה להוסיף על החובה הקיימת בתקנות בנוסחם כיום,  ליידע את העובד הזר, קודם כניסתו לישראל, בקשר לאזור הגיאוגרפי בו מתגורר המטופל הסיעודי שהוא מוזמן לטפל בו, ובקשר למגבלות על מעבר בין אזורים.

תקנה 5-

מוצע להוסיף בתקנה 5 לתקנות כי שר הפנים רשאי לבטל או לא להאריך אשרה ורישיון ישיבה שניתנו לעובד זר אשר הועסק בטיפול בסוג מטופל סיעודי שאינו בהתאם לקבוע באשרה וברישיון שניתנו לו, בכפוף לשמיעת טענותיו. תיקון זה מרחיב את הסמכות הקבועה כיום לשר הפנים לביטול אשרה ורישיון ישיבה במקרה בו הועסק עובד זר באזור שאינו האזור שנקבע ברישיונו.  

כן, מוצע להוסיף בתקנת משנה (ב) החרגה  לפיה  עובד זר אשר התחיל לעבוד אצל מטופל סיעודי בעת שהמטופל היה מתחת לגיל פרשית החובה, רשאי להמשיך לעבוד אצל אותו המטופל,  גם לאחר שאותו מטופל הגיע לגיל פרישת חובה, וזאת על מנת לאפשר רצף טיפולי אצל המטופל.

תקנה 6-

תקנת משנה  6 (ב)  מסמיכה את הממונה  להתיר מעבר של עובד זר לעבודה אצל מטופל סיעודי שלא לפי הרישום ברישיונו, אם נוכח כי קיימות נסיבות חריגות שעניינן טובת המטופל או העובד הזר.

תקנת משנה (ג) קובעת כי הממונה לא רשאי להתיר מעבר חריג כאמור בתקנת משנה (ב), אם נוכח לדעת כי קודם קבלת החלטה בבקשה, העובד הזר הועסק באזור שלא לפי הקבוע ברישיונו.

תקנת משנה (ד) קובעת כי אם החליט הממונה להתיר מעבר בניגוד לרישום ברישיונו  של העובד הזר, השינוי ירשם ברישיונו של העובד הזר בעת הארכת רישיונו, וכי בסיום העסקתו של העובד אצל אותו מטופל סיעודי שלא בעקבות פטירה או מעבר למוסד סיעודי, יהא על העובד הזר לחזור לעבוד באזור שנקבע ברישיונו קדום המעבר החריג, בלבד.

לאור התיקונים המוצעים לתקנות בדבר הוספת מגבלות לגבי סוג מטופלים בהם  רשאי עובד זר לטפל, מוצע להוסיף תקנות משנה (ג) ו- (ד), ולקבוע בהן הוראות דומות בקשר לסוגי המטופלים, בהתאמה. 

תחילה-

על מנת  לאפשר היערכות של רשות האוכלוסין וההגירה,  מוצע לקבוע כי התקנות יכנסו לתוקפן 90 יום מיום פרסומן.

הוראת מעבר-

לאור חשיבות חובת הידוע של העובד הזר לגבי מגבלת המעבר בין סוגי מטופלים, קודם כניסתו לישראל, מוצע להחיל את ההגבלות לגבי סוגי המטופלים   רק על עובדים זרים אשר  תותר כניסתם לישראל מיום תחילת התקנות ואילך.