צו הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (הסמכת בית משפט שלום לנוער לדון קטינים על פשעים) (תיקון), התשע"ח-2018

____________________ התשע"ח

( ____________ 2018)

(חמ 3-2122)

                                                                                                                          אילת שקד

                                                                                                                      שרת המשפטים

דברי הסבר

סעיף 3(ב) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א – 1971, נקבע כי:

"על אף האמור בכל דין, רשאי שר המשפטים בצו להסמיך בית משפט שלום לנוער לדון קטינים על פשעים לפי הסעיפים המפורטים בצו".

בצו הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול)(הסמכת בית משפט שלום לנוער לדון קטינים על פשעים), התש"ן – 1990, אכן נקבע כי בית משפט שלום לנוער מוסמך לדון קטין על הפשעים המפורטים להלן, אם החליט על כך פרקליט המחוז:

א.  כל עבירה בחוק העונשין שהיא פשע, למעט עבירת הרצח, ולמעט עבירות לפי פרק ז' – שהן עבירות ננגד ביטחון המדינה ונגד יחסי החוץ שלה, כגון בגידה וריגול.

ב. כל עבירה שהיא פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973.

ג.  עבירות מסויימות מתוך פקודת התעבורה וחוק כרטיסי חיוב.

מדיניות התביעה בהעמדת קטין לדין לפי הוראות הצו, הותוותה בהנחיות פרקליט המדינה מס' 1.7, בה פורטו השיקולים אותם יש לשקול בטרם קבלת החלטה בדבר בית המשפט שאליו יוגש כתב האישום, וביניהם גילו של הקטין, חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, נסיבות אישיות מיוחדות ושיקולים נוספים.

בחודש נובמבר 2016 נכנס לתוקף חוק המאבק בטרור, התשע"ו – 2016. סעיף 37 בחוק המאבק בטרור קובע כי:

"(א) העובר עבירה שהיא מעשה טרור, למעט עבירה כמפורט להלן, דינו – כפל העונש הקבוע לאותה עבירה, אך לא יותר מ – 25 שנים".

"מעשה טרור" הוגדר בסעיף 2 לחוק המאבק בטרור, והוא כולל מאפיינים הנוגעים למניע של הנאשם בביצוע העבירה (מניע מדיני, דתי, לאומני או אידיאולוגי), למטרת ביצוע העבירה, וכן לחומרת העבירה ומהותה.

החלתה של הגדרה זו על עבירות מתוך חוק העונשין ובפרט עבירות אלימות שונות, עשויה לגרום לסיווגן, בנסיבות המתאימות, כ"מעשה טרור", ובכך להביא להכפלת העונש המירבי שניתן לגזור בגינן, כקבוע בסעיף 37 האמור.

כאשר נסיבות ביצועה של העבירה הופכות אותה ל"מעשה טרור" כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, הרי שהעבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום מהווה שילוב של סעיף העבירה בחוק העונשין (כגון עבירות של גרימת חבלה חמורה, יידוי אבנים, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ועוד), לצד סעיף 37 לחוק המאבק בטרור. עם זאת, מאחר שחוק המאבק בטרור לא נכלל עד כה מפורשות בנוסח הצו, הרי שבמקרה כזה לא ברור אם ניתן לעשות שימוש בהסמכתו של פרקליט המחוז בצו, ולהגיש את כתב האישום לבית משפט השלום. זאת, גם אם מנסיבות המקרה נראה כי העמדה לדין בבית המשפט השלום, בפני שופט נוער, מתאימה יותר בנסיבות העניין מקיום דיון בבית המשפט המחוזי.

לפיכך מוצע לתקן את הצו, ולהחילו גם לגבי עבירות מחוק העונשין הנכללות כבר היום בנוסח הצו, גם כאשר חלות עליהן הוראות חוק המאבק בטרור. תיקון הצו כמוצע יאפשר לפרקליט המחוז להפעיל את שיקול דעתו בכל מקרה ומקרה, כדי לאפשר העמדה של קטינים לדין בפני הערכאות המתאימות בהתאם למכלול נסיבות העניין.