בתקנות אלה, "הוראה" - הוראה מההוראות המפורטות בפרק ט'1 לחוק אשר בשלה או לפיה מוסמך המפקח להטיל עיצום כספי, ולעניין הוראת המפקח שניתנה לפי סעיף 2(ב) לחוק (להלן - חוזר) או הוראה שניתנה לפי סעיף 42 לחוק לגבי דוח או הודעה מסוימים (להלן - הוראה להגיש דוח) - יראו בכל חוזר או הוראה להגיש דוח כאמור כהוראה נפרדת.

מצא המפקח כי נתקיימו נסיבות שלפיהן ניתן להטיל על אדם עיצום כספי לפי פרק ט'1 לחוק בשל הפרה של הוראה, ונתקיימה אחת או יותר מהנסיבות המנויות להלן, יפחית לאותו אדם מסכום העיצום הכספי הקבוע בשל אותה הפרה, את השיעור הנקוב לצד אותה נסיבה, ובהתקיים כמה נסיבות - בשיעור המצטבר של השיעורים המנויים לצדן:

(1) המפר לא הפר אותה ההוראה בעבר - 70%; ואולם אם הפר המפר הוראות לפי החוק שלוש פעמים או יותר במהלך השנתיים שקדמו להפרה, יהיה גובה ההפחתה לפי פסקה זו - 35%;

(2) המפר הפסיק את ההפרה מיוזמתו ודיווח עליה למפקח - 5%;

(3) המפר נקט פעולות למניעת הישנות ההפרה ולהקטנת הנזק, להנחת דעתו של המפקח - 5%;

(4) ההפרה היא הפרה של הוראה חדשה שחייבה היערכות מיוחדת מצד המפר, ובלבד שהמפר תיקן את ההפרה בתוך פרק הזמן שעליו הורה המפקח - 10%; לא תיקן המפר את ההוראה בתוך פרק הזמן שהורה המפקח, תבוטל ההפחתה והמפר יהיה חייב בסכום העיצום הכספי כאילו לא ניתנה ההפחתה מלכתחילה.