אין במידע המופיע באתר "*תקדין*" או בשירות הניתן למנויי האתר כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.
טיוטת צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים) (תיקון), התשע"ח–2017
|
בתוקף סמכותי לפי סעיף 6 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995[1] (להלן – החוק), ולאחר שנועצתי במועצת המוסד לפי סעיף 12 לחוק ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, אני מצווה לאמור: |
|
|||
|
תיקון התוספת הראשונה
|
1. |
בתוספת הראשונה לצו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), התשל"ב–1972[2], בטור ב' בפרט 13 – (1) אחרי "לתקופה של רבע שנה" יבוא "לפחות"; (2) אחרי "לסדרה של חמש הופעות" יבוא "לפחות"; (3) המלים "ובלבד ששר העבודה והרווחה אישר את ההסכם לאחר שהתייעץ במועצה" - יימחקו. |
|
|
תחילה ותחולה
|
2. |
תחילתו של צו זה באחד בחודש שלאחר שלושה חודשים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה), והוא יחול על הסכם שנכרת ביום התחילה ואילך. |
|
__________
_____התשע"ח חיים כץ
(_____2017) שר הרווחה והשירותים החברתיים
(חמ 3-1337 ת1)
דברי הסבר
סעיף 6 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995 (להלן – החוק), קובע כי שר העבודה והרווחה, באישור ועדה העבודה והרווחה, רשאי לקבוע בצו כי מבוטחים העוסקים בסוג עבודה מסוים או נתונים בתנאי עבודה מסוימים ייחשבו לעניין החוק, כעובד שכיר, כעובד עצמאי או כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי. עוד קובע הסעיף כי ככל והצו קובע מי נחשב כעובד לצורך החוק, ייקבע בצו מי נחשב מעסיקו של העובד לצורך החוק.
מכוח הסעיף האמור, הותקן צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), התשל"ב-1972 (להלן – הצו). מטרת הצו הינה להבהיר מהו מעמד המבוטח כלפי המוסד לביטוח לאומי, הן לעניין זכויותיו והן לעניין חובותיו, והאם מעמדו הינו כעובד שכיר, כעובד עצמאי או כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי.
פריט 13 לתוספת הראשונה לצו, עניינו הכרה באומנים כעובדים שכירים, וכן קביעה כי מי שחייב בתשלום גמול העבודה ייחשב כמעסיקו של האומן לצורך החוק.
הפריט האמור קובע שני תנאים מצטברים לצורך הכרה באומן כעובד שכיר.
הראשון – כי נערך הסכם בכתב מראש לתקופה של רבע שנה או לסדרה של חמש הופעות.
השני – כי שר העבודה והרווחה אישר את ההסכם לאחר שהתייעץ עם מועצת המוסד.
משהתנאי השני גורם לסרבול והתארכות אישור המעמד של האומנים, מוצע לתקן את הצו, כך שיבוטל התנאי השני בפריט 13 האמור, וכי יוכר מעמדו של אומן כשכירו של משלם גמול העבודה לצורך החוק, אף ללא אישור השר להסכם, ובלבד שהתנאי הראשון לעניין הסכם בכתב מראש למשך התקופה או למספר ההופעות, התקיים.
כמו כן, מוצע להבהיר כי הכרה באומן כעובד שכיר לצורך החוק היא ככל ונערך עימו הסכם בכתב מראש לתקופה של רבע שנה לפחות או לחמש הופעות לפחות ואין המדובר במי שנערך עימו הסכם לתקופה של רבע שנה או לחמש הופעות בדווקא.