פרק ראשון: כללי

הגדרות

1.

בתקנות אלה:

"הרשות", "מחזיק" –  כהגדרתם בתקנות החומ"ס;

"חומר מסוכן" – חומר שהוכרז עליו בצו ההתגוננות האזרחית (אכרזה על חומרים מסוכנים), התשנ"ה-1995[2] (להלן - צו האכרזה);

"חומר מסוכן פטור" –  אחד מאלה:

(1)

חומר מסוכן מוצק, למעט חומר מסוכן שבצו האכרזה צוין לצד תיאורו מספרה של קבוצה 1 או 5.2 או שצויין לצד תיאורו מספר או"ם 1942 או 2067.

(2)

חומר מסוכן אשר באכרזה עליו צוין לצד תיאורו מספרה של קבוצה 9 או 2.2, ולא צויין מספרה של קבוצה אחרת.

(3)

חומר מסוכן אשר מהווה תערובת המכילה למעלה מ-90% של חומר שאינו חומר מסוכן.

"קבוצה" – קבוצה ראשית או קבוצה משנית שלה, כמשמעותן בצו האכרזה, אשר מספרה צוין בצו האמור לצד תיאורו של חומר מסוכן, בין כקבוצה ראשית ובין כקבוצה משנית;

"שינוע" – כל העברה של חומר מסוכן היוצאת ממקום המצוי במצב מיוחד בעורף, העוברת דרך מקום כאמור או מסתיימת בו, באמצעי תחבורה יבשתי, ימי או אווירי.

"תקנות החומ"ס" – תקנות ההתגוננות האזרחית (חמרים מסוכנים), התשנ"ב-1991[3].

איסור שינוע חומר מסוכן

2.

(א)

בעת מצב מיוחד בעורף, לא ישנע אדם חומר מסוכן ממקום למקום, לא ימסור לאחר חומר מסוכן לשם שינוע ולא יזמין אדם לשנע לידיו חומר מסוכן, אלא באחד התנאים הבאים:

(1)

הרשות נתנה היתר בכתב לשינוע, והשינוע מבוצע בהתאם לתנאים שנקבעו באותו היתר.

(2)

הרשות נתנה אישור כללי להעברת החומר המסוכן, והשינוע מבוצע בהתאם לתנאים שנקבעו באישור הכללי.

(3)

החומר המסוכן הוא חומר מסוכן פטור.

(ב)

בנותנה היתר או אישור כללי לפי תקנת משנה (א), רשאית הרשות לקבוע סייגים לגבי סוג החומר וכמותו, אזורים בהם יעבור החומר המסוכן, כלי התעבורה בו יועבר החומר המסוכן לרבות האמצעים שבהם יצויד למניעת פיזור החומר המסוכן, לגילוי פיזור כאמור ולדיווח עליו, הימים או השעות שבהם בלבד יהיה מותר להעביר את החומר המסוכן והצוות שילווה לחומר המסוכן או שיעמוד בכוננות לשם טיפול בפיזורו, וכן בכל תנאי אחר שיראה לה נחוץ כדי למנוע סיכון לחיי אדם או לרכוש כתוצאה מהשינוע.

(ג)

אם חומר מסוכן אמור להיפרק במקום שמצוי במצב מיוחד בעורף, יראו היתר או אישור כללי, בנוסף לכל תנאי אחר המופיע בהיתר או באישור כללי, כמותנים בכך שהאדם המקבל את החומר המסוכן יאחסנו בהתאם לתקנות ההתגוננות האזרחית (דרכי החסנה של חומרים מסוכנים), התשע"ד-2014 וכי הוא מקיים כל צו שניתן לו לפי תקנות החומ"ס באשר לחומר מסוכן באותו אזור, אלא אם נקבע אחרת בהיתר או באישור הכללי.

חובת הודעה על העברת חומר מסוכן

3.

(א)

בעת מצב מיוחד בעורף לא יעביר אדם חומר מסוכן ממקום למקום, לא ימסור לאחר חומר מסוכן לשם העברתו ולא יזמין אדם להעביר לידיו חומר מסוכן, אלא באחד התנאים הבאים:

(1)

נמסרה הודעה לרשות לפחות עשרים וארבע שעות לפני המועד שבו צפוי החומר המסוכן לעזוב את המקום שממנו הוא מוצא.

(2)

הרשות נתנה אישור כללי להעברת חומר מסוכן, וההעברה מבוצעת בהתאם לתנאים שנקבעו באישור הכללי.

(3)

החומר המסוכן הוא חומר מסוכן פטור.

(ב)

הודעה כאמור בתקנת משנה (א)(1) תכיל את הפרטים הבאים:

(1)

סוג החומר המסוכן וכמותו;

(2)

הדרך שבה ארוז החומר המסוכן;

(3)

כלי התחבורה שבו יועבר החומר המסוכן ובכלל זה פרטי הזהות של בעליו, והאמצעים המותקנים בו לשם מניעת סכנה מהחומר המסוכן ולשם גילוי פיזור החומר והעברת הודעה על גילוי כאמור;

(4)

מועד היציאה המתוכנן ומועד ההגעה הצפוי;

(5)

נתיב ההעברה המתוכנן.

(ג)

הודיע אחד המחזיקים בהודעה לפי תקנת משנה (א)(1) על ההעברה, פטורים המחזיקים האחרים מהודעה.

(ד)

אין באמור בתקנה זאת כדי לפטור אדם מקיום תנאי בהיתר או באישור כללי המחייב מסירת הודעה, ובכלל זה הודעה על תחילת השינוע או על סיומו.

פרסום היתר כללי

4.

הרשות תפרסם אישור כללי שנתנה באתר האינטרנט של פיקוד העורף, אלא אם סברה כי מטעמי ביטחון המדינה אין לפרסמו. סברה כך, תדאג להביאו לידיעת כל המחזיקים הנוגעים בדבר.

שמירת הוראות

5.

הוראות תקנות אלה באות להוסיף לאמור בכל דין ולא לגרוע ממנו.

תחילה

6.

תחילתן של תקנות אלה 30 ימים מיום פרסומן.