(1) העובד הזר נכנס לראשונה לישראל בתקופה הקובעת, לצורך עבודה בענף הבניין;

(2) העובד הזר נכנס כדין לעבודה בישראל בענף הבניין, במסגרת התקשרות בין–לאומית שנערכה בין מדינת ישראל לבין מדינת מוצאו של העובד הזר.

(א) סכום דמי ההיתר שישלם מעסיק בענף הבניין, בעד העסקת עובד זר, אשר עד מועד שאינו עולה על 30 ימים לתחילת ההעסקה אצלו היה מועסק כדין אצל מעסיק אחר בענף הבניין, יהיה סכום דמי ההיתר הקבוע בסעיף 1י1(ב) לחוק כשהוא מוכפל במספר הימים שנותרו מיום תחילת ההעסקה אצלו עד מועד פקיעת תוקף ההיתר, ומחולק ב–360.

(ב) סכום דמי ההיתר שישלם מעסיק בענף הבניין בעד העסקת עובד זר שמיום הגיעו לישראל לא הועסק אצל מעסיק אחר בענף הבניין, יהא סכום דמי ההיתר הקבוע בסעיף 1י1(ב) לחוק כשהוא מוכפל במספר הימים שמיום כניסת העובד לישראל עד מועד פקיעת תוקף ההיתר, ומחולק ב–360.

(1) העובד הזר נכנס לראשונה לישראל בתקופה הקובעת לעבודה בענף הבניין;

(2) העובד הזר הגיע כדין לעבודה בישראל באמצעות קבלן כוח אדם ולא במסגרת התקשרות בין–לאומית שנערכה בין מדינת ישראל למדינת מוצאו של העובד הזר.

(1) המעסיק החדש שילם בשל אותו עובד את כל התשלומים שהוא חייב בהם לפי סעיפים 1י(א1) ו–1י1 לחוק;

(2) מספר העובדים הזרים אצל המעסיק הראשון, שהותר לו להעסיקם, הופחת בהתאם.

עזב העובד הזר את ישראל באופן שאינו זמני, לפני תום תקופת רישיון הישיבה שלו לפי חוק הכניסה לישראל, ולפני תום תקופת ההיתר, יהיה המעסיק בעל ההיתר להעסקת אותו עובד זר בענף הבנין, זכאי להחזר חלקי של דמי ההיתר בשיעור יחסי של הימים שנותרו מהיום שבו עזב העובד הזר עד היום שבו פוקע תוקף ההיתר, ובלבד שמספר העובדים הזרים אצל המעסיק, שהותר לו להעסיקם בענף הבנין, הופחת בהתאם; לענין זה, דין עובד זר שנפטר, כדין עובד זר שעזב את ישראל באופן שאינו זמני.