תיק מס':803-10-2015-000147

סימוכין: 803-99-2015-090503

תזכיר חוק

א.  שם החוק המוצע

חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' ), התשע"ו-2015

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו

חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 8), התשע"ה-2014[1] (להלן: תיקון מס' 8) פורסם ביום 21.12.2014, ונכנס לתוקף ביום 21.6.2015. מרבית התיקונים בתיקון מס' 8 נחקקו בעקבות המלצות צוות בין משרדי שבחן דרכים להגברת ההגנה על הציבור מפני חולי נפש שביצעו עבירות חמורות.

בעת שישב הצוות הבין משרדי על המדוכה העיר נשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק בע"פ 3854/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז (1) 900 (2000) (להלן: פסק דין פלוני), אגב דיון במקרה בו אושפז נאשם במהלך כ-14 שנה בגין עבירות של תקיפה וגניבה, כי יש לתקן את החוק כדי להגביל את תקופת האשפוז על פי צו האשפוז. בעקבות פסק דין זה בחן הצוות הבין משרדי גם את נושא הגבלת תקופת צו האשפוז על פי צו שניתן לפי סעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991  (להלן – חוק טיפול בחולי נפש או החוק העיקרי), והמליץ לקבוע, בהתאם לפסק דין פלוני, כי התקופה המרבית לאשפוז נאשם או לטיפול מרפאתי לפי צו שניתן בהליך פלילי תהיה תקופת המאסר המרבית הקבועה בחוק לעבירה שבכתב האישום. תכלית ההמלצה האמורה היא לקבוע תקופה מרבית ברורה לאשפוז או לטיפול מרפאתי, בהתאם לעונש המרבי הקבוע לצד העבירה, ללא מתן שיקול דעת לבית המשפט, באופן שייתר התדיינויות ויספק ודאות. המלצה זו מבוססת על התפישה לפיה האשפוז הפלילי אינו משרת תכליות עונשיות ועל כן אין לבחון את העונש הקונקרטי אשר היה נגזר על הנאשם לו היה כשיר לעמוד לדין או לו היה שפוי בשעת המעשה.

סעיף 15(ד1) לחוק העיקרי, אשר נוסף במסגרת תיקון מס' 8, הסדיר את תקופת האשפוז המרבית. סעיף (ד1)(1) קובע כי בית המשפט לא יקבע בצו את תקופת האשפוז או הטיפול המרפאתי. אולם, בשל המילים "לא תעלה על" שבסעיף (ד1)(2), הקובע כי "תקופת האשפוז או הטיפול המרבית לא תעלה על תקופת המאסר המרבית", ניתן  לפרשו כאילו לבית המשפט שיקול דעת בקביעת התקופה המרבית לאשפוז, וכי היא עשויה להיות קצרה מתקופת המאסר המרבית הקבועה לעבירה.

עמדת המדינה היא כי יש לפרש את החוק, כפי שהתכוון המחוקק, כך שתקופת האשפוז או הטיפול המרבית תהיה תקופת המאסר המרבית הקבועה לעבירה (ר' עמ' 23–27 לפרוטוקול ועדת העבודה, הרווחה והבריאות מיום 28.7.14). העמדה לפיה יש לפרש את החוק כך שלבית המשפט שיקול דעת כאמור היא בעייתית מכמה טעמים. ראשית, לשון החוק ובכלל זה נוסח התוספת, וכוונת המחוקק כפי שבאה לידי ביטוי בדיוני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת, מורים על דחיית פרשנות זו. שנית, אשפוז או טיפול מרפאתי אינם עונש ועל כן העונש הקונקרטי שהיה נגזר על הנאשם לו היה כשיר לעמוד לדין או שפוי בדעתו אינו רלוונטי ועל כן אין לשער מהו בעת מתן הצו. יתר על כן, בוודאי שלבית המשפט אין במועד מתן הצו בסיס עובדתי רפואי מספיק כדי לקבוע כמה זמן יהיה הנאשם זקוק לאשפוז או לטיפול ועד מתי הוא יהיה מסוכן בשים לב למצבו הנפשי. שלישית, מתן שיקול דעת לבית המשפט בענין התקופה המרבית יביא להתדיינויות מיותרות, ל"טיעונים לעונש" שאינם ממין הענין ולהכבדה על ההליך, ללא הצדקה.

יודגש, כי במרבים המקרים התקופה המרבית לא תהיה התקופה שבה יהיה בפועל הנאשם מאושפז או תחת צו לטיפול מרפאתי, אלא הוא ישוחרר לפני תום תקופה זו. הוועדה הפסיכיאטרית היא שקובעת מתי ישוחרר הנאשם, בכל מקרה ומקרה באופן פרטני, בהתאם למצבו הנפשי ומסוכנותו בעת שנדון עניינו לפניה, ולא מראש. התקופה המרבית היא התקופה שלאחר סיומה לא ניתן יהיה יותר לאשפז נאשם או לחייבו לקבל טיפול מרפאתי מכח צו בית המשפט בהליך הפלילי, וניתן יהיה לשקול אם יש הצדקה להמשך אשפוזו או חיובו לקבלת טיפול מרפאתי בהתאם להוראות החוק המאפשרות אשפוז או טיפול מרפאתי שלא במסגרת הליך פלילי ("המסלול האזרחי").

עמדת המדינה האמורה התקבלה בתיקים מסוימים בבתי משפט השלום ובתי משפט המחוזיים, ואילו בתיקים אחרים היא נדחתה. שאלת הפרשנות של סעיף 15(ד1) הובאה לפתחו של בית המשפט העליון, בערעור של המדינה (ע"פ 6365/15 מדינת ישראל נ' רוני גולן, להלן: ע"פ גולן). בית המשפט העליון טרם הכריע בערעור. בעקבות הערות השופטים בדיון שהתקיים ביום 16.11.2015 בע"פ גולן, הוחלט לקדם בזריזות חקיקה מבהירה, ולקבוע בצורה ברורה ומפורשת, למען הסר ספק, כי תקופת האשפוז או הטיפול המרבית תהיה תקופת המאסר המרבית הקבועה לעבירה.  

תזכיר החוק מופץ על ידי משרד המשפטים, למרות שהשר הממונה על חוק טיפול בחולי נפש הוא שר הבריאות, זאת לפי הסכמת שר הבריאות, בהתאם לסעיף 58 לתקנון הממשלה.

ג.  עיקרי החוק המוצע

עיקר 1

מוצע לתקן את סעיף 15(ד1)(2) לחוק העיקרי, למען הסר ספק, כך שהתקופה המרבית לאשפוז או לטיפול מרפאתי תוגדר כתקופת המאסר הקבועה בחוק לעבירה, ואם היו כמה עבירות – כתקופת המאסר הארוכה ביותר מבין תקופות המאסר הקבועות בחוק לאותן עבירות, וזאת במקום הנוסח המופיע כיום בחוק, לפיו התקופה המרבית לאשפוז או לטיפול מרפאתי לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה בחוק לעבירה או על התקופה הארוכה ביותר מבין תקופות המאסר הקבועות לאותן עבירות.

עיקר 2

מוצע לתקן בהתאם את נוסח הצו המופיע בתוספת לחוק העיקרי, כך שהתקופה המרבית לאשפוז או לטיפול מרפאתי תהיה תקופת המאסר הקבועה בחוק לעבירה או תקופת המאסר הארוכה מבין תקופות המאסר הקבועות לעבירות, אם הואשם הנאשם בכמה עבירות.

ד.  השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

יתוקנו סעיף 15(ד1)(2) והתוספת לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991. 

ה.  השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי

אין

ו.  נוסח החוק המוצע:

 תזכיר חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס'...)(תקופת אשפוז או טיפול מרבית), התשע"ו-2015