תזכיר חוק מטעם הממשלה:
תזכיר חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ה-2015
|
|
|
חלק א' – כללי |
||||||
|
|
|
פרק א': עקרונות יסוד |
||||||
|
מטרת החוק |
1. |
חוק זה בא להסדיר את פירעון חובותיו של חייב שהוא יחיד או תאגיד הנמצא או עלול להימצא במצב של חדלות פירעון, במטרה - |
||||||
|
|
|
|
(1) להביא במידת האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב; |
|||||
|
|
|
|
(2) להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים; |
|||||
|
|
|
|
(3) לקיים הליכים השומרים על כבודו של חייב שהוא יחיד ולקדם את שילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים. |
|||||
|
חדלות פירעון |
2. |
חדלות פירעון היא מצב כלכלי של חייב שבו החייב אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם. |
||||||
|
הכרזה כי חייב הוא חדל פירעון |
3. |
(א) הכריז בית המשפט או הכונס הרשמי, בצו, כי חייב הוא חדל פירעון (בחוק זה – צו חדלות פירעון), יוסדרו יחסיו של החייב עם נושיו, במאוחד, בהתאם להוראות לפי חוק זה. |
||||||
|
|
|
(ב) פתיחה בהליך להכרזה על חייב שהוא חדל פירעון תהיה ביוזמת החייב או הנושה. |
||||||
|
|
|
פרק ב': הגדרות |
||||||
|
הגדרות |
4. |
בחוק זה - |
||||||
|
|
|
"אורגנים" של תאגיד – אורגנים בחברה כמשמעותם בחוק החברות וכל גוף הממלא תפקיד מקביל בתאגיד אחר; |
||||||
|
|
|
"בית משפט" – |
||||||
|
|
|
(1) לעניין חייב שהוא תאגיד - בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו רשום התאגיד או שבו מצויים מקום עסקו העיקרי או נכסיו; |
||||||
|
|
|
(2) לעניין חייב שהוא יחיד - בית משפט השלום כאמור בסעיף 331 במחוז שבאזור שיפוטו מתגורר היחיד או שבו מצויים מקום עסקו העיקרי או נכסיו; |
||||||
|
|
|
"הגנה הולמת" – |
||||||
|
|
|
(1) לגבי נכס משועבד, נכס שחל עליו שיעבוד צף או נכס שיש לגביו זכות עיכבון– שמירת ערך הבטוחה; לעניין זה, "ערך הבטוחה" – התמורה שהיה מקבל הנושה ממימוש הנכס במסגרת פירוק התאגיד, ולעניין חייב שהוא יחיד – במסגרת הפסקת פעילות עסקו, אילו בית המשפט היה מורה על הפירוק או הפסקת הפעילות במועד הגשת הבקשה שבמסגרתה נבחנה טענת ההגנה ההולמת; |
||||||
|
|
|
(2) לגבי נכס הכפוף לשיור בעלות – הבטחת תשלום התמורה בעד הנכס אך לא יותר מהתמורה שהייתה מתקבלת בעד הנכס אילו היה נמכר בידי בעליו במועד הגשת הבקשה שבה נבחנת טענת ההגנה ההולמת; |
||||||
|
|
|
"הוצאות הליכי חדלות הפירעון" – כמשמעותן בסעיף 212; |
||||||
|
|
|
"החלטה מינהלית" –החלטה של רשות מינהלית במילוי תפקיד ציבורי על פי דין; |
||||||
|
|
|
"הליך גבייה" – הליך לפי חוק ההוצאה לפועל, חוק המרכז לגביית קנסות או פקודת המסים (גבייה)[1]; |
||||||
|
|
|
"הליך מינהלי" – הליך שמנהלת רשות מינהלית, במסגרת מילוי תפקידה הציבורי לפי דין, וכן הליך משפטי הנובע מהחלטה מינהלית של הרשות המינהלית; |
||||||
|
|
|
"הליכי חדלות פירעון" – הליכים לפי חוק זה החל ממועד הגשת הבקשה למתן צו חדלות פירעון ועד למועד כמפורט להלן: |
||||||
|
|
|
(1) לעניין חייב שהוא תאגיד – מועד אישור תכנית השיקום הכלכלי או מועד חיסולו; |
||||||
|
|
|
(2) לעניין חייב שהוא יחיד – מועד ההפטר; |
||||||
|
|
|
"הסדר חוב" – כמשמעותו בחלק י'; |
||||||
|
|
|
"הפטר", לגבי חייב שהוא יחיד – כמשמעותו בפרק ח' לחלק ג'; |
||||||
|
|
|
"הקפאת הליכים" – לגבי חייב שהוא תאגיד - כמשמעותה בפרק ה' לחלק ב', ולגבי חייב שהוא יחיד - כמשמעותה בסעיף 118(2); |
||||||
|
|
|
"חבר", בתאגיד - |
||||||
|
|
|
(1) בחברה – בעל מניה; |
||||||
|
|
|
(2) בשותפות – שותף; |
||||||
|
|
|
"חדלות פירעון" – כאמור בסעיף 2; |
||||||
|
|
|
"חוב" – חוב ודאי או מותנה, קצוב או שאינו קצוב, בין שהגיע מועד פירעונו ובין שטרם הגיע; |
||||||
|
|
|
"חוב בדין קדימה" – כמשמעותו בסעיף 213; |
||||||
|
|
|
"חוב דחוי" – כמשמעותו בסעיף 216; |
||||||
|
|
|
"חוב כללי" – כמשמעותו בסעיף 214; |
||||||
|
|
|
"חוב מובטח" – חוב עבר שלהבטחת פירעונו שועבד נכס; |
||||||
|
|
|
"חוב עבר"- חוב, לרבות תשלום עונשי, שמתקיים לגביו אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) החייב חב בו במועד מתן צו חדלות הפירעון; |
|||||
|
|
|
|
(2) הוא נובע ממעשה או מחדל שעשה החייב לפני מתן צו חדלות הפירעון, גם אם זמן פירעונו חל לאחר מתן הצו; |
|||||
|
|
|
|
(3) הוא נובע מהפרת התחייבות שהחייב התחייב בה לפני מתן צו חדלות הפירעון, גם אם ההפרה נעשתה לאחר מתן הצו, ובלבד שההפרה נובעת מהליכי חדלות הפירעון; |
|||||
|
|
|
"חובות שאינם בני הפטר" – חובות כאמור בסעיף 175; |
||||||
|
|
|
"חוק הביטוח הלאומי" - חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995[2]; |
||||||
|
|
|
"חוק ההוצאה לפועל" - חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967[3]; |
||||||
|
|
|
"חוק החברות" – חוק החברות, התשנ"ט -1999[4]; |
||||||
|
|
|
"חוק המרכז לגביית קנסות" - חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995[5]; |
||||||
|
|
|
"חוק ניירות ערך" - חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968[6]; |
||||||
|
|
|
"חוק העונשין" – חוק העונשין, התשל"ז-1977[7]; |
||||||
|
|
|
"חוק פסיקת ריבית והצמדה" - חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961[8]; |
||||||
|
|
|
"חייב" – יחיד או תאגיד החב חוב; |
||||||
|
|
|
"הכונס הרשמי" - מי שמונה לפי סעיף 245; |
||||||
|
|
|
"המרשם", לגבי תאגיד מסוים – המרשם המתנהל לפי דין לרישום תאגידים מסוגו; |
||||||
|
|
|
"נאמן" – מי שמונה לפי סעיפים 32 או 122; |
||||||
|
|
|
"נושא משרה" – |
||||||
|
|
|
(1) בחברה - כהגדרתו בחוק החברות; |
||||||
|
|
|
(2) בשותפות – שותף כהגדרתו בפקודת השותפויות, למעט שותף מוגבל. |
||||||
|
|
|
"נושה" – מי שהחייב חב לו חוב; |
||||||
|
|
|
"נושה מובטח" - כמשמעותו בסעיף 222; |
||||||
|
|
|
"נכס" – מיטלטלין, מקרקעין או זכויות, בין בישראל ובין מחוץ לישראל; |
||||||
|
|
|
"נכס הכפוף לשיור בעלות" – כמשמעותו בסעיף 230; |
||||||
|
|
|
"נכסי קופת הנשייה" –כמשמעותם בפרק ב' לחלק ד'; |
||||||
|
|
|
"סדר הפירעון" - כמשמעותו בסעיף 210; |
||||||
|
|
|
"פקודת השותפויות" - פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975[9]; |
||||||
|
|
|
"צו לשיקום כלכלי", לגבי חייב שהוא יחיד – צו ובו תכנית לפירעון חובותיו של חייב שהוא יחיד ולשיקומו הכלכלי, כמשמעותו בפרק ז' לחלק ג'; |
||||||
|
|
|
"קרוב" - |
||||||
|
|
|
(1) לגבי יחיד - בן זוג, הורה, בן, בת ובני זוגם, אח או אחות וילדיהם, גיס, גיסה, דוד, דודה, חותן, חותנת, חם, חמות, חתן, כלה, נכד או נכדה, לרבות חורגים, וכן אדם אחר הסמוך על שולחנו של היחיד; |
||||||
|
|
|
(2) לגבי תאגיד – כל אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(א) תאגיד הנשלט על ידו, בעל שליטה בו ותאגיד אחר הנשלט בידי בעל השליטה בו; |
|||||
|
|
|
|
(ב) נושא משרה בתאגיד או קרובו; |
|||||
|
|
|
|
(ג) לגבי חברה ציבורית כהגדרתה בחוק החברות– בעל מניה מהותי כהגדרתו בחוק האמור; |
|||||
|
|
|
|
(ד) לגבי שותפות מוגבלת ציבורית – שותף כללי וכן שותף מוגבל המחזיק בחמישה אחוזים או יותר מיחידות ההשתתפות; לעניין זה, "שותפות מוגבלת ציבורית", "שותף כללי", "שותף מוגבל" ו"יחידת השתתפות" - כהגדרתם בסעיפים 1 ו-65א לפקודת השותפויות; |
|||||
|
|
|
|
(ה) לגבי כל תאגיד שאינו כאמור בפסקאות משנה (ג) ו-(ד)– חבר התאגיד; |
|||||
|
|
|
"רשות מינהלית" - רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין; |
||||||
|
|
|
"הרשם" - הרשם המנהל לפי דין את המרשם; |
||||||
|
|
|
"שליטה" – כהגדרתה בחוק ניירות ערך; |
||||||
|
|
|
"שעבוד צף" – כהגדרתו בפקודת החברות[10]; |
||||||
|
|
|
"השר" – שר המשפטים; |
||||||
|
|
|
"תאגיד" - |
||||||
|
|
|
|
(1) חברה, כמשמעותה בחוק החברות; |
|||||
|
|
|
|
(2) שותפות, כמשמעותה בפקודת השותפויות; |
|||||
|
|
|
|
(3) כל תאגיד אחר או חבר בני אדם שהשר החיל עליהם, בצו, הוראות חוק זה. |
|||||
|
|
|
"תאגיד בנקאי" – כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א- 1981[11]; |
||||||
|
|
|
"תכנית לשיקום כלכלי", לגבי חייב שהוא תאגיד – תכנית לשיקומו הכלכלי של תאגיד שניתן לגביו צו חדלות פירעון כמשמעותה בסימן ב' לפרק ז' בחלק ב'; |
||||||
|
|
|
"תשלום עונשי" - קנס, עיצום כספי וכל תשלום אחר שהוטל כעיצום על החייב בידי רשות שיפוטית או רשות מינהלית בשל הפרה של חיקוק, למעט קנס פיגורים שהתווסף לחוב שאינו תשלום עונשי. |
||||||
|
|
|
חלק ב': צו חדלות פירעון לגבי תאגיד ותוצאותיו |
||||||
|
|
|
פרק א': תחולה |
||||||
|
תחולה |
5. |
(א) הוראות חלק זה יחולו על צו חדלות פירעון הניתן לגבי חייב שהוא תאגיד (בחלק זה – התאגיד). |
||||||
|
|
|
(ב) לא ייפתחו הליכי חדלות פירעון לפי חלק זה לגבי תאגיד, אלא אם כן מתקיים לגביו, ביום הגשת הבקשה לצו חדלות פירעון, אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הוא רשום בישראל כתאגיד; |
|||||
|
|
|
|
(2) יש לו מקום עסקים בישראל; |
|||||
|
|
|
|
(3) יש לו נכסים בישראל. |
|||||
|
|
|
פרק ב': בקשה לצו חדלות פירעון והדיון בה |
||||||
|
הרשאים להגיש בקשה |
6. |
אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לצו חדלות פירעון לגבי תאגיד: |
||||||
|
|
|
(1) התאגיד; |
||||||
|
|
|
(2) נושה; |
||||||
|
|
|
(3) היועץ המשפטי לממשלה, וייראו את בקשתו כבקשת נושה. |
||||||
|
בקשת התאגיד |
7. |
(א) התאגיד רשאי להגיש בקשה לצו חדלות פירעון בהתקיים שניים אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הוא נמצא בחדלות פירעון או שהצו נדרש כדי למנוע את חדלות פירעונו; |
|||||
|
|
|
|
(2) סך חובותיו עולה על 25,000 שקלים חדשים. |
|||||
|
|
|
(ב) בקשת התאגיד יכול שתוגש גם בידי חבר התאגיד אם חבר התאגיד חב בחובות התאגיד מכוח חברותו בו. |
||||||
|
בקשה להפעלת התאגיד במסגרת צו חדלות פירעון |
8. |
(א) תאגיד רשאי, במסגרת בקשה לצו חדלות פירעון, לבקש מבית המשפט להורות על הפעלת התאגיד לצורך הכנת תכנית לשיקומו הכלכלי. |
||||||
|
|
|
(ב) בבקשה כאמור בסעיף קטן (א) יכלול התאגיד מתווה ראשוני לתכנית לשיקומו הכלכלי ויפרט את מקורות המימון להפעלת התאגיד. |
||||||
|
|
|
(ג) השר רשאי לקבוע פרטים נוספים שיש לכלול בבקשה. |
||||||
|
בקשת נושה |
9. |
(א) נושה רשאי להגיש בקשה לצו חדלות פירעון אם התאגיד נמצא בחדלות פירעון. |
||||||
|
|
|
(ב) נושה בחוב שטרם הגיע מועד פירעונו אינו רשאי להגיש בקשה לצו חדלות פירעון אלא אם הוכיח כי התאגיד פועל במטרה להונות את נושיו או להבריח את נכסיו. |
||||||
|
חזקת חדלות פירעון |
10. |
(א) בבקשה לצו חדלות פירעון שמגיש הנושה, חזקה היא כי התאגיד נמצא בחדלות פירעון בהתקיים אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הנושה מסר לתאגיד דרישה לתשלום חוב שסכומו עולה על 25,000 שקלים חדשים והחוב לא שולם בתוך 30 ימים ממועד מסירת הדרישה, ובלבד שמתקיימים כל אלה: |
|||||
|
|
|
|
|
(א) אין מחלוקת בתום לב על החוב ואין לתאגיד זכות קיזוז או עילה אחרת שיש בה כדי להצדיק את אי תשלום החוב; |
||||
|
|
|
|
|
(ב) בדרישת התשלום ציין הנושה כי אם התאגיד לא ישלם את החוב, יפתח נגדו הנושה בהליכי חדלות פירעון; |
||||
|
|
|
|
|
(ג) הנושה הגיש את הבקשה לצו חדלות פירעון בתוך שלושה חודשים מהמועד שמסר לתאגיד את דרישת התשלום; |
||||
|
|
|
|
(2) מונה כונס נכסים לכלל נכסי התאגיד או למרביתם; |
|||||
|
|
|
|
(3) הומצאה לתאגיד אזהרה לפי סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל או דרישת תשלום לפי סעיף 4 לפקודת המסים (גבייה) לתשלום חוב שסכומו עולה על 25,000 שקלים חדשים והחוב לא שולם בתוך התקופה שנקבעה באזהרה או בדרישה; |
|||||
|
|
|
|
(4) צו חלוט של בית משפט לתשלום סכום לטובת נושה של התאגיד לא קוים כולו או מקצתו ובלבד שהסכום שנותר לתשלום עולה על 25,000 שקלים חדשים. |
|||||
|
|
|
(ב) בבקשה לצו חדלות פירעון המתבססת על חזקת חדלות הפירעון, יפרט הנושה מדוע אין די בהליכי גבייה אחרים לפי דין כדי להביא לגביית החוב. |
||||||
|
|
|
(ג) חזקת חדלות הפירעון ניתנת לסתירה. |
||||||
|
אימות בקשת נושה בתצהיר וצירוף מסמכים לבקשת צו חדלות פירעון |
11. |
בקשתו של נושה תאומת בתצהיר; השר רשאי לקבוע מסמכים שעל המבקש צו חדלות פירעון לצרף לבקשתו לצורך הוכחת התנאים להגשתה. |
||||||
|
פרסום הודעה על הגשת בקשה ומשלוח העתק ממנה |
12. |
(א) הודעה על הגשת בקשה לצו חדלות פירעון תפורסם לציבור בדרך ובמועד שיקבע השר. |
||||||
|
|
|
(ב) מגיש בקשה לצו חדלות פירעון ימציא העתק ממנה לכונס הרשמי מיד עם הגשתה, ואם המגיש הוא הנושה – גם לתאגיד. |
||||||
|
|
|
(ג) כל אדם העלול להיפגע ממתן צו חדלות פירעון רשאי לעיין בבקשה במשרדי הכונס הרשמי ולהעתיקה; השר יקבע הוראות לעניין זה. |
||||||
|
הגשת התנגדות לבקשה |
13. |
(א) אדם העלול להיפגע ממתן צו חדלות פירעון רשאי להגיש התנגדות לבקשה לצו חדלות פירעון. |
||||||
|
|
|
(ב) השר יקבע הוראות לעניין הגשת ההתנגדות, ובכלל זה לעניין הפרטים שייכללו בה, מועד הגשתה ואופן המצאתה. |
||||||
|
פיצוי בשל הגשת בקשה בחוסר
תום לב |
14. |
(א) שוכנע בית המשפט כי בקשה לצו חדלות פירעון הוגשה בחוסר תום לב, רשאי הוא לחייב את מגיש הבקשה לפצות את מי שניזוק בשל הגשתה על הנזק שנגרם לו. |
||||||
|
|
|
(ב) בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש לא יאוחר משנה מהמועד בו נדחתה הבקשה למתן צו חדלות הפירעון. |
||||||
|
דיון והחלטה בבקשה לצו חדלות פירעון |
15. |
(א) דיון בבקשה לצו חדלות פירעון ובהתנגדויות שהוגשו לה יתקיים בהקדם. |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט ייתן את החלטתו בבקשה בהקדם, לאחר הדיון בבקשה ובהתנגדויות לה. |
||||||
|
חזרה מבקשת תאגיד |
16. |
ביקש התאגיד בבקשה לצו חדלות פירעון להורות על הפעלת התאגיד, כאמור בסעיף 8, וסבר בית המשפט כי אין די במתווה הראשוני לתכנית השיקום הכלכלי שהגיש התאגיד כדי לתת על בסיסו צו חדלות פירעון המורה על הפעלת התאגיד, יאפשר לתאגיד לתקן את המתווה הראשוני שהגיש או לחזור בו מבקשתו לצו, בתוך התקופה שיורה. |
||||||
|
החלטה בבקשה לצו חדלות פירעון |
17. |
(א) מצא בית המשפט כי מתקיימים התנאים להגשת בקשה לצו חדלות פירעון, ייתן צו חדלות פירעון. |
||||||
|
|
|
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), מצא בית המשפט כי מתקיימים שניים אלה רשאי הוא לדחות את הבקשה למתן צו חדלות פירעון: |
||||||
|
|
|
|
(1) מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן מתן הצו כשלעצמו יפגע באפשרות להביא לשיקומו הכלכלי של התאגיד; |
|||||
|
|
|
|
(2) אין בדחיית הבקשה כדי לפגוע בנושים. |
|||||
|
|
|
פרק ג': סעדים זמניים |
||||||
|
סעד זמני |
18. |
(א) הוגשה לבית המשפט בקשה לצו חדלות פירעון, רשאי בית המשפט, לבקשת התאגיד או נושה, לתת צו זמני המורה על אחד או יותר מאלה (בפרק זה – סעד זמני), אם שוכנע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שמתקיימים התנאים למתן צו חדלות פירעון כאמור בסעיף 17: |
||||||
|
|
|
|
(1) איסור לבצע עסקאות מסוימות או התניית ביצוען באישור מאת בית המשפט; |
|||||
|
|
|
|
(2) מינוי נאמן זמני לשם הבטחת ניהולו התקין של התאגיד ושמירה על נכסיו; נאמן כאמור ימונה מתוך רשימה שגיבש הכונס הרשמי כאמור בסעיף 32 ושמתקיימים בו תנאי הכשירות לכהונה והעדר ניגוד עניינים לפי אותו סעיף; בית המשפט יקבע את תפקידו וסמכויותיו של הנאמן הזמני; |
|||||
|
|
|
|
(3) איסור לפרוע את חובות העבר של התאגיד והקפאת הליכים נגד התאגיד; ניתן סעד זמני כאמור - |
|||||
|
|
|
|
|
(א) יורה בית המשפט על מינוי נאמן זמני לפי פסקה (2); |
||||
|
|
|
|
|
(ב) יראו את מועד מתן הסעד הזמני, לעניין הגדרת "חוב עבר" ולעניין הוצאות הליכי חדלות הפירעון, כמועד מתן צו חדלות הפירעון. |
||||
|
|
|
(ב) בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות קביעת ערובה שעל המבקש להמציא, ישקול בית המשפט בין השאר: |
||||||
|
|
|
|
(1) את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב ולשאר בעלי העניין בהליך אם הסעד הזמני יינתן; |
|||||
|
|
|
|
(2) האם הבקשה הוגשה בתום לב והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. |
|||||
|
|
|
(ג) סעד זמני יינתן לתקופה שלא תעלה על 30 ימים; בית המשפט רשאי לאחר שמיעת הצדדים להליך, להאריך את התקופה האמורה לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על 30 ימים. |
||||||
|
|
|
(ד) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לתת סעד זמני אחר לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. |
||||||
|
סעד זמני במעמד צד אחד
|
19. |
(א) בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים, ואולם רשאי בית המשפט, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שההשהייה שבקיום הדיון במעמד הצדדים תסכל את מתן הסעד או תגרום למבקש נזק חמור, לתת במעמד צד אחד - |
||||||
|
|
|
|
(1) לבקשת התאגיד – סעד זמני כאמור בסעיף 18(א)(1) עד (3); |
|||||
|
|
|
|
(2) לבקשת נושה – סעד זמני שעניינו איסור על ביצוע עסקה מסוימת או התניית ביצועה באישור בית משפט, כאמור בסעיף 18(א)(1). |
|||||
|
|
|
(ב) הודעה על מתן סעד זמני במעמד צד אחד תפורסם לציבור ותימסר לכל אדם העלול להיפגע מכך, באופן ובמועד שיקבע השר. |
||||||
|
|
|
(ג) ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, יקיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-14 ימים מיום נתינתו. |
||||||
|
סדרי דין |
20. |
השר רשאי לקבוע הוראות לעניין סדרי הדין בהליך למתן סעד זמני לפי פרק זה. |
||||||
|
עיכוב זמני של הליך התלוי ועומד בבית משפט |
21. |
(א) הוגשה בקשה לצו חדלות פירעון לגבי תאגיד והיה תלוי ועומד באותה השעה הליך נגד התאגיד בבית משפט, רשאים התאגיד או נושה לבקש את עיכוב ההליך עד להחלטה בבקשה. |
||||||
|
|
|
(ב) היה ההליך נגד התאגיד תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי או בבית המשפט העליון, תידון הבקשה בבית המשפט שבו מתנהל אותו הליך; היה ההליך תלוי ועומד בבית משפט השלום – תידון הבקשה בבית המשפט שבו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
(ג) בהחלטתו על עיכוב הליך לפי סעיף זה, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים המנויים בסעיף 18(ב). |
||||||
|
|
|
(ד) הוראות סעיף זה לא יחולו על הליכים פליליים ועל הליכים מינהליים. |
||||||
|
|
|
פרק ד': תוכנו של צו חדלות פירעון ותוצאותיו |
||||||
|
החלטה על פירוק התאגיד או על הפעלתו לשם שיקומו הכלכלי |
22. |
(א) בצו חדלות פירעון יורה בית המשפט על אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) פירוק התאגיד – אם שוכנע כי אין סיכוי סביר לשיקומו הכלכלי של התאגיד או כי הפעלתו תפגע בנושים; |
|||||
|
|
|
|
(2) הפעלת התאגיד לשם הכנת תכנית לשיקומו הכלכלי – אם שוכנע כי יש סיכוי סביר לשיקומו הכלכלי של התאגיד וכי הפעלתו לא תפגע בנושים. |
|||||
|
|
|
(ב) לעניין סעיף זה, חזקה כי הפעלת התאגיד תפגע בנושים אם ההוצאות הכרוכות בהפעלתו עולות על ההכנסות הצפויות ממנה, אלא אם כן הוכח אחרת. |
||||||
|
|
|
(ג) הפעלת התאגיד תהיה לתקופה הנדרשת לשם הכנת התכנית לשיקומו הכלכלי ולא יותר מתשעה חודשים, כפי שיורה בית המשפט; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה לתקופות נוספות שלא יעלו על שלושה חדשים כל אחת, אם מצא כי ההארכה חיונית לשם הכנת התכנית. |
||||||
|
הפעלה זמנית של התאגיד
|
23. |
(א) סבר בית המשפט כי אין בפניו את מלוא המידע הדרוש לשם קבלת החלטה על הפעלת התאגיד או פירוקו כאמור בסעיף 22, יורה על הפעלה זמנית של התאגיד שבמהלכה יגיש לו הנאמן חוות דעת ראשונית על מצבו הכלכלי של התאגיד. |
||||||
|
|
|
(ב) חוות דעתו הראשונית של הנאמן תוגש לבית המשפט בתוך 30 ימים ובה יפרט הנאמן את הערכתו לעניין סיכויי השיקום הכלכלי של התאגיד ולעניין אפשרות הפגיעה בנושים בשל הפעלתו; השר רשאי לקבוע פרטים נוספים שעל הנאמן לכלול בחוות דעתו. |
||||||
|
|
|
(ג) בית המשפט יחליט על הפעלת התאגיד או פירוקו בהקדם, לאחר קבלת חוות דעתו הראשונית של הנאמן; |
||||||
|
תוצאות צו חדלות פירעון |
24. |
(א) עם מתן צו חדלות פירעון - |
||||||
|
|
|
|
(1) לא ייפרעו חובות העבר של התאגיד אלא מנכסי קופת הנשייה ובהתאם להוראות חוק זה; |
|||||
|
|
|
|
(2) יוקפאו ההליכים נגד התאגיד בהתאם להוראות פרק ה'; |
|||||
|
|
|
|
(3) בית המשפט ימנה נאמן ליישום הליכי חדלות הפירעון של התאגיד בהתאם להוראות פרק ו'. |
|||||
|
|
|
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), אין בצו חדלות הפירעון כדי לפטור את התאגיד מחובתו לקיים כל הוראה לפי דין ובכלל זה החלטה מינהלית, למעט חובה לתשלום חוב עבר שקיומה יפגע בסדר הפירעון. |
||||||
|
פרסום הודעה על מתן הצו ומשלוח העתק |
25. |
(א) הודעה על מתן צו חדלות פירעון לגבי תאגיד תפורסם לציבור בדרך ובמועד שיקבע השר. |
||||||
|
|
|
(ב) מבקש הצו ימציא העתק מהצו לכונס הרשמי, וכן לכל אדם אחר שיורה בית המשפט בדרך ובמועד שיורה. |
||||||
|
ציון ההליכים במסמכי התאגיד |
26. |
ניתן צו חדלות פירעון, יצוין כי התאגיד נמצא בהליכי חדלות פירעון בכל מסמך מטעם התאגיד. |
||||||
|
הודעה לרשם |
27. |
מיד עם מתן צו חדלות פירעון, ישלח הנאמן העתק ממנו לרשם, והרשם ירשום על כך הערה במרשם. |
||||||
|
|
|
פרק ה': הקפאת הליכים |
||||||
|
הקפאת הליכים נגד התאגיד |
28. |
הקפאת ההליכים נגד התאגיד עם מתן צו חדלות הפירעון משמעה כי - |
||||||
|
|
|
(1) לא יהיה ניתן לפתוח בהליכי גבייה של חובות עבר נגד התאגיד או להמשיך בהליכי גבייה שטרם הושלמו; לעניין זה, יראו הליך גבייה כהליך שהושלם, לגבי נכסים – בקבלת התמורה בעד מכירתם בידי הנושה, ולגבי עיקול חוב – בתשלום החוב לנושה; |
||||||
|
|
|
(2) מימוש נכס משועבד וגיבוש שעבוד צף שניתנו להבטחת פירעון חובות העבר של התאגיד וכן העברת חזקה בנכס הכפוף לשיור בעלות מהתאגיד לבעל הנכס והחזקה בנכס שחלה לגביו זכות עיכבון, יהיו כפופים למגבלות הקבועות בסעיפים 225, 231 ו-233; |
||||||
|
|
|
(3) לא יהיה ניתן לשעבד נכס מנכסי קופת הנשייה לשם הבטחת פירעון חובות העבר של התאגיד ולשכלל שיעבוד כאמור שטרם שוכלל לפי הוראות הדין החלות עליו; |
||||||
|
|
|
(4) לא יהיה ניתן להטיל עיקול על נכס מנכסי קופת הנשייה, וכל עיקול שהוטל על נכס כאמור לפני מתן צו חדלות הפירעון, למעט עיקול שדינו כדין משכון לפי סעיף 12א לפקודת המסים (גבייה) - בטל; |
||||||
|
|
|
(5) לא יהיה ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי נגד החייב, אלא באישור בית המשפט; אישור כאמור יינתן בנסיבות חריגות אם מצא בית המשפט שנתן את צו חדלות הפירעון כי מחמת טבעו ומורכבותו של ההליך המשפטי ראוי לנהלו בנפרד מהליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
הקפאת הליכים נגד אדם שלישי |
29. |
הקפאת הליכים תחול רק על הליכים נגד התאגיד, ואולם רשאי בית המשפט, בנסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו, להקפיא הליכים גם נגד מי שאינו התאגיד, ובכלל זה נושא משרה בתאגיד או בעל שליטה בו, בהתקיים כל אלה: |
||||||
|
|
|
(1) ההליכים נגד אותו אדם נובעים מפעילותו בתאגיד או מהחובות שבהם חב התאגיד; |
||||||
|
|
|
(2) הקפאת ההליכים חיונית לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד; |
||||||
|
|
|
(3) התועלת שתצמח מהקפאת ההליכים עולה על הנזק שייגרם לנושים של אותו אדם. |
||||||
|
סייג לתחולה על הליכים פליליים ומינהליים |
30. |
הקפאת הליכים לא תחול על הליכים פליליים ועל הליכים מינהליים למעט הליכי גבייה. |
||||||
|
הקפאת תקופת ההתיישנות |
31. |
התקופה שבה הוקפאו הליכים לפי פרק זה לא תבוא במניין התקופות הקבועות לפי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958[12]. |
||||||
|
|
|
פרק ו': הנאמן – מינויו, תפקידו וסמכויותיו |
||||||
|
|
|
סימן א': מינוי הנאמן |
||||||
|
מינוי
נאמן |
32. |
(א) בית המשפט ימנה נאמן ליישום הליכי חדלות הפירעון עם מתן צו חדלות הפירעון או בהקדם האפשרי לאחר מכן. |
||||||
|
|
|
(ב) הכונס הרשמי ימליץ לבית המשפט על מספר מועמדים לתפקיד הנאמן מתוך רשימה שיגבש; התאגיד וכל נושה רשאים להציע לבית המשפט מועמד לתפקיד הנאמן, גם אם אינו כלול ברשימה שגיבש הכונס הרשמי. |
||||||
|
|
|
(ג) בית המשפט לא ימנה לנאמן מי שעלול להימצא במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כנאמן לבין עניין אישי או תפקיד אחר שלו או של קרובו או של אדם אחר שיש לו כלפיו זיקה אישית או כלכלית. |
||||||
|
|
|
(ד) בית המשפט רשאי למנות כמה נאמנים אם מצא כי הדבר דרוש בשל מורכבות ההליך; מינה בית המשפט כמה נאמנים, יקבע את חלוקת הסמכויות ביניהם. |
||||||
|
|
|
(ה) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין תנאי הכשירות למינוי נאמן, וסייגים למינויו, וכן הוראות לעניין גיבוש הרשימה בידי הכונס הרשמי ופרסומה. |
||||||
|
מינוי הכונס הרשמי לנאמן |
33. |
בית המשפט רשאי למנות את הכונס הרשמי לנאמן אם מצא כי קיים אינטרס ציבורי לכך. |
||||||
|
מינוי התאגיד או נושא משרה לנאמן |
34. |
(א) בית המשפט רשאי למנות נושא משרה בתאגיד לנאמן, אם שוכנע, לאחר שנתן לנושים הזדמנות לטעון את טענותיהם, כי יהיה בכך כדי לסייע להליכי חדלות הפירעון וכי אין בכך כדי לפגוע בנושים; בית המשפט יקבע את סמכויותיו וחובותיו של נאמן כאמור בהתחשב, בין השאר, בכך שלא ייווצר ניגוד עניינים בינן ובין תפקידו ומעמדו של נושא המשרה בתאגיד. |
||||||
|
|
|
(ב) מינה בית המשפט נושא משרה בתאגיד לנאמן, ימנה מפקח עליו, ויקבע את סמכויותיו וחובותיו, אלא אם כן שוכנע כי המינוי אינו נדרש בנסיבות העניין. |
||||||
|
|
|
(ג) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין מינוי נאמן ומינוי מפקח לפי סעיף זה. |
||||||
|
נאמן זמני |
35. |
(א) עד למינוי הנאמן רשאי בית המשפט למנות נאמן זמני לתקופה שלא תעלה על 30 ימים. |
||||||
|
|
|
(ב) כל עוד לא מונה נאמן או נאמן זמני, יהיה הכונס הרשמי הנאמן. |
||||||
|
ערובה |
36. |
נאמן יפקיד ערובה להבטחת מילוי תפקידו, להנחת דעתו של בית המשפט. |
||||||
|
שכר הנאמן |
37. |
השר רשאי לקבוע הוראות לעניין שכרו של הנאמן והוצאותיו, ובכלל זה ההליך לקביעתם. |
||||||
|
הודעה לרשם |
38. |
מיד עם מינויו ישלח הנאמן הודעה על כך לרשם. |
||||||
|
|
|
סימן ב': תפקיד הנאמן וסמכויותיו |
||||||
|
כפיפות הנאמן |
39. |
(א) הנאמן יפעל מטעם בית המשפט ויהיה כפוף להוראותיו ולהנחיותיו. |
||||||
|
|
|
(ב) הנאמן רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידו או להפעלת סמכויותיו לפי חוק זה. |
||||||
|
תפקיד הנאמן |
40. |
(א) תפקיד הנאמן לפעול לפירוק התאגיד או להפעיל את התאגיד ולפעול להכנת תכנית לשיקומו הכלכלי וליישומה, הכל בהתאם לצו חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
(ב) במסגרת תפקידו, הנאמן - |
||||||
|
|
|
|
(1) יכריע בתביעות החוב לפי פרק א' לחלק ד'; |
|||||
|
|
|
|
(2) יפעל לכינוס נכסי קופת הנשייה וניהולם לפי פרק ג' לחלק ד'; |
|||||
|
|
|
|
(3) לגבי תאגיד שבית המשפט הורה על פירוקו – יפעל למימוש נכסי קופת הנשייה לפי פרק ד' לחלק ד', ולחלוקתם בין הנושים לפי פרק ה' לחלק ד'; |
|||||
|
|
|
|
(4) לגבי תאגיד שאושרה לגביו תכנית לשיקום כלכלי - יפעל ליישום הוראות התכנית ולחלוקת התמורה המתקבלת במסגרת התכנית בין הנושים, בהתאם להוראות התכנית. |
|||||
|
הקניית סמכויות האורגנים לנאמן |
41. |
עם מינוי הנאמן יעברו לידיו הסמכויות הנתונות לאורגנים של התאגיד ולנושאי המשרה בו, והוא ישתמש בהן במידה הנדרשת לו לצורך ביצוע תפקידו. |
||||||
|
סמכויות שהפעלתן טעונה אישור בית משפט |
42. |
(א) הסמכויות המפורטות להלן יופעלו בידי הנאמן באישור בית משפט בלבד: |
||||||
|
|
|
|
(1) תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם התאגיד; |
|||||
|
|
|
|
(2) העסקת אדם מטעם הנאמן לצורך סיוע בביצוע תפקידו; |
|||||
|
|
|
|
(3) פירעון חוב של נושים מסוג מסוים; |
|||||
|
|
|
|
(4) פשרה עם נושה או חייב של התאגיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו; |
|||||
|
|
|
|
(5) כל סמכות אחרת הטעונה אישור בית משפט לפי חוק זה או לפי הנחיות בית המשפט. |
|||||
|
|
|
(ב) אישור בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב) יכול שיינתן דרך כלל או לעניין מסוים. |
||||||
|
דוח על מצב עסקי התאגיד |
43. |
הנאמן רשאי לדרוש ממי שהיה נושא משרה בתאגיד, להגיש לו, בתוך תקופה שיורה, דוח על מצב עסקי התאגיד; בדוח יפורטו נכסי התאגיד, חובותיו והתחייבויותיו, פרטי זהותם של הנושים וכל מידע אחר שיורה הנאמן הדרוש לו לשם מילוי תפקידו; דין ההוצאות הכרוכות בעריכת הדוח, כפי שיורה הנאמן, כדין הוצאות הליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
דרישת נכסים ומסמכים של
התאגיד |
44. |
(א) הנאמן רשאי לדרוש מכל אדם להעביר לידיו נכס או מסמך שברשותו, שלדעת הנאמן יש לתאגיד זכות בו, ואותו אדם יעבירם לנאמן במועד שציין בדרישתו. |
||||||
|
|
|
(ב) הייתה לאדם זכות עיכבון בנכס או במסמך כאמור בסעיף קטן (א), יימסר הנכס או המסמך אם הורה על כך בית המשפט לפי סעיף 233. |
||||||
|
|
|
(ג) מחלוקת לעניין זכות התאגיד בנכס או במסמך שדרש הנאמן להעביר לידיו תתברר בבית המשפט שבו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
בדיקת נכסי התאגיד המוחזקים בידי אחר |
45. |
היה נכס של התאגיד נכס משועבד המוחזק בידי אדם אחר, רשאי הנאמן לבדוק את הנכס, לאחר שהודיע לאותו אדם על כוונתו לעשות כן. |
||||||
|
דרישת מידע |
46. |
לצורך ביצוע תפקידו רשאי הנאמן לדרוש כל מידע הנוגע לענייניו של התאגיד שהתאגיד או נושאי משרה בו היו רשאים לקבלו. |
||||||
|
מידע מתאגיד בנקאי ומרשות המסים |
47. |
(א) על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט, לבקשת הנאמן, לתת צו המורה לתאגיד בנקאי או לרשות המסים בישראל למסור לנאמן מידע כמפורט להלן, גם אם לא מתקיים האמור בסעיף 46, אם שוכנע כי מסירת המידע נדרשת לצורך בירור מצבו הכלכלי של התאגיד והנסיבות שהובילו למצבו: |
||||||
|
|
|
|
(1) לעניין תאגיד בנקאי - מידע הנוגע לענייניו של התאגיד כפי שיפורט בצו; |
|||||
|
|
|
|
(2) לעניין רשות המסים – מידע בדבר נכסיו של התאגיד. |
|||||
|
|
|
(ב) בית המשפט יורה על מסירת מידע מרשות המסים לפי סעיף זה רק במקרים מיוחדים ומטעמים שיירשמו ולאחר שנוכח כי אין במסירתו כדי לחשוף את מקורות המידע של רשות המסים או את דרכי איסופו, או לפגוע בחקירה שמנהלת רשות המסים. |
||||||
|
|
|
(ג) בית המשפט רשאי לקיים את הדיון בבקשה למסירת מידע מרשות המסים, בדלתיים סגורות, ובמקרים מיוחדים, אף בלא נוכחות הנאמן, וכן לקבוע כי המידע יימסר באופן שימנע את חשיפת מקורותיו. |
||||||
|
|
|
(ד) מידע שבית המשפט הורה על מסירתו לפי סעיף זה יימסר לנאמן בלבד, בדרך שהורה בית המשפט, אלא אם כן מצא בית המשפט כי קיימים טעמים מיוחדים למסירתו גם לנושים. |
||||||
|
|
|
(ה) השר ושר האוצר יקבעו בתקנות הוראות לעניין דרכי מסירת מידע מתאגיד בנקאי או מרשות המסים לפי סעיף זה; לא נקבעו תקנות – יקבע בית המשפט בצו הוראות כאמור. |
||||||
|
|
|
(ו) צו לפי סעיף זה יינתן לאחר שבית המשפט נתן לתאגיד הבנקאי או לרשות המסים, לפי העניין, הזדמנות לטעון טענותיהם בפניו. |
||||||
|
בירור המצב הכלכלי של התאגיד |
48. |
(א) הנאמן, באישור בית המשפט, רשאי לזמן לבירור את מי שהיה נושא משרה או בעל שליטה בתאגיד, לשם בחינת מצבו הכלכלי של התאגיד והנסיבות שהובילו למצבו. |
||||||
|
|
|
(ב) הכונס הרשמי יפקח על אופן ניהול הבירור בידי הנאמן, בין השאר כדי להבטיח כי ניהול הבירור אינו פוגע בכבודו ובפרטיותו של המוזמן במידה העולה על הנדרש. |
||||||
|
|
|
(ג) מי שזומן לבירור לפי סעיף קטן (א) רשאי לבקש כי הבירור ייערך בידי עובד הכונס הרשמי או בנוכחותו והכונס הרשמי יחליט בבקשה. |
||||||
|
|
|
(ד) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן ניהול הבירור לפי סעיף זה בין השאר כדי להבטיח שמירה על כבודו ופרטיותו של המוזמן, ובכלל זה לקבוע הוראות לעניין המקום שבו ייערך בירור, מועד הבירור ואופן ביצועו, וכן הוראות לעניין תיעוד הבירור ושמירת המידע שהושג בבירור. |
||||||
|
שמירה על סודיות |
49. |
הנאמן וכל אדם הפועל מטעמו לא יעשה שימוש במידע שהגיע אליו תוך כדי מילוי תפקידו ועקב מילוי תפקידו ולא יגלה אותו לאחר, אלא במידה הדרושה לביצוע תפקידו או על פי צו של בית משפט. |
||||||
|
ניהול רישומים |
50. |
הנאמן ינהל רישומים מפורטים בנוגע להליכי חדלות הפירעון; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן ניהול הרישומים והפרטים שייכללו בהם. |
||||||
|
דוחות הנאמן |
51. |
(א) הנאמן יגיש לבית המשפט ולכונס הרשמי דוח תקופתי על נכסי קופת הנשייה, על תביעות החוב שאישר ותביעות חוב תלויות ועומדות ועל הפעולות שביצע במסגרת תפקידו. |
||||||
|
|
|
(ב) הדוח התקופתי יוגש פעם בשנה לפחות או בתדירות גבוהה יותר אם הורה כך בית המשפט או הכונס הרשמי. |
||||||
|
|
|
(ג) בית המשפט או הכונס הרשמי רשאי לדרוש מהנאמן להגיש לו דוח מידי על אירוע מסוים הנוגע להליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
(ד) הדוח יאומת בתצהיר; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין דוחות הנאמן ובכלל זה לעניין אופן עריכת הדוחות והפרטים שייכללו בהם. |
||||||
|
|
|
(ה) כל בעל עניין בהליכי חדלות הפירעון רשאי לעיין בדוחות הנאמן ולהעתיקם. |
||||||
|
שיתוף פעולה עם הנאמן |
52. |
מי שהיה נושא משרה בתאגיד יסייע לנאמן וישתף עמו פעולה ככל הדרוש לצורך מילוי תפקידו. |
||||||
|
פנייה לבית המשפט בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן |
53. |
מי שנפגע או עלול להיפגע מהחלטה של הנאמן או מפעולה שעשה או שבכוונתו לעשות, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה או הפעולה או לתת כל הוראה אחרת שיראה לנכון. |
||||||
|
התפטרות הנאמן או העברתו מכהונתו |
54. |
(א) בית המשפט רשאי להפסיק את כהונתו של הנאמן, לבקשת הנאמן או אם מצא כי מתקיים אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הנאמן אינו ממלא את תפקידו כראוי; |
|||||
|
|
|
|
(2) נבצר מהנאמן למלא את תפקידו דרך קבע; |
|||||
|
|
|
|
(3) חדל להתקיים בנאמן תנאי מהתנאים שנדרשו למינויו. |
|||||
|
|
|
(ב) החלטת בית המשפט על הפסקת כהונתו של הנאמן תינתן לאחר שנתן לנאמן הזדמנות להשמיע את טענותיו. |
||||||
|
|
|
(ג) התקבלה באסיפת נושים החלטה המבקשת להעביר את הנאמן מכהונתו, יורה בית המשפט על הפסקת כהונתו של הנאמן, אלא אם כן מצא כי הפסקת כהונתו תפגע בהליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
(ד) נתפנתה משרתו של הנאמן, ימנה בית המשפט אחר במקומו, ועד למינויו יהיה הכונס הרשמי הנאמן. |
||||||
|
סיום כהונתו של נאמן |
55. |
(א) סיים הנאמן לבצע את תפקידו, יגיש לבית המשפט ולכונס הרשמי דוח מסכם של פעילותו; הדוח יאומת בתצהיר. |
||||||
|
|
|
(ב) נוכח בית המשפט, לאחר קבלת עמדת הכונס הרשמי, כי הנאמן סיים לבצע את תפקידו, ואם הורה בית המשפט על חיסול התאגיד, כי החיסול נרשם כדין, יורה על סיום כהונתו של הנאמן. |
||||||
|
|
|
(ג) הכונס הרשמי ישלח לרשם הודעה על סיום כהונתו של הנאמן. |
||||||
|
|
|
פרק ז': הפעלת התאגיד והכנת תכנית לשיקומו הכלכלי |
||||||
|
|
|
סימן א': הפעלת התאגיד |
||||||
|
|
|
סימן משנה א': כללי |
||||||
|
הפעלת התאגיד בידי הנאמן |
56. |
ניתן צו חדלות פירעון לגבי תאגיד והורה בית המשפט על הפעלתו (בסימן זה – תאגיד בהפעלה), יפעיל הנאמן את עסקי התאגיד כדי לאפשר את המשך קיומו כעסק פעיל עד לשיקומו הכלכלי, ויחולו לעניין ההפעלה הוראות סימן זה. |
||||||
|
הפעלה זמנית |
57. |
הורה בית המשפט על הפעלה זמנית של התאגיד לפי סעיף 23, יופעלו הסמכויות לפי סימן זה ככל שהן דרושות להפעלה הזמנית ובמידה שהן דרושות. |
||||||
|
|
|
סימן משנה ב': פעולות ועסקאות בנכסי קופת הנשייה של תאגיד בהפעלה |
||||||
|
עסקאות חריגות |
58. |
הנאמן לא יבצע עסקה חריגה כהגדרתה בחוק החברות אלא אם כן אישר בית המשפט כי העסקה נחוצה לצורך שיקום התאגיד; אישור כאמור יכול שיינתן מראש לסוג מסוים של עסקאות. |
||||||
|
הגבלות על נושים בעלי זכויות פירעון מיוחדות |
59. |
היה תאגיד בהפעלה יחולו על מימוש נכסים משועבדים, גיבוש שיעבוד צף ומסירת נכס שיש לגביו זכות עיכבון, בידי נושה, ועל קבלת חזקה בנכסים הכפופים לשיור בעלות, המגבלות הקבועות בסעיפים 225, 231, ו-233. |
||||||
|
נכס משועבד, נכס שחל עליו שיעבוד צף ונכס הכפוף לשיור בעלות – שימוש, השכרה ומכירה במהלך עסקים רגיל |
60. |
(א) הנאמן רשאי, במהלך העסקים הרגיל של תאגיד בהפעלה - |
||||||
|
|
|
|
(1) לעשות שימוש בנכס מנכסי קופת הנשייה שהוא נכס משועבד, נכס שחל עליו שיעבוד צף או נכס הכפוף לשיור בעלות, או להשכירו, אלא אם כן הוכח לבית המשפט כי מתקיים אחד מאלה: |
|||||
|
|
|
|
|
(א) השימוש או ההשכרה אינם נדרשים לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד; |
||||
|
|
|
|
|
(ב) לאחר השימוש או ההשכרה לא יהיה בנכס כדי להבטיח הגנה הולמת לנושה המובטח או לבעלים של הנכס, ולא נקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור; |
||||
|
|
|
|
(2) למכור נכס מנכסי קופת הנשייה שהוא נכס שחל עליו שיעבוד צף או נכס הכפוף לשיור בעלות, ובכלל זה כשהוא נקי מכל שעבוד או זכות אחרת, אלא אם כן הוכח לבית המשפט כי מתקיים האמור בפסקה (1)(א) או (ב); |
|||||
|
|
|
|
(3) למכור נכס מנכסי קופת הנשייה שהוא נכס משועבד, ובכלל זה כשהוא נקי מכל שעבוד או זכות אחרת, בהתקיים אחד מאלה: |
|||||
|
|
|
|
|
(א) הנושה המובטח הסכים לכך; |
||||
|
|
|
|
|
(ב) בית המשפט אישר את המכירה לאחר ששוכנע כי מקיימים שניים אלה: |
||||
|
|
|
|
|
|
(1) המכירה נדרשת לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד; |
|||
|
|
|
|
|
|
(2) יש בתמורה שתתקבל בעד הנכס או בכל נכס שיירכש בתמורה כאמור (בסימן משנה זה – נכס חלופי) כדי להבטיח הגנה הולמת לנושה המובטח או שנקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור. |
|||
|
|
|
(ב) אישור בית המשפט לפי סעיף קטן (א)(3)(ב) יכול שיינתן מראש דרך כלל או לגבי סוגים של נכסים משועבדים. |
||||||
|
נכס משועבד, נכס שחל עליו שיעבוד צף ונכס הכפוף לשיור בעלות – שימוש, השכרה ומכירה שלא במהלך עסקים רגיל |
61. |
(א) נאמן רשאי, שלא במהלך העסקים הרגיל של תאגיד בהפעלה, לעשות שימוש בנכס מנכסי קופת הנשייה שהוא נכס משועבד, נכס שחל עליו שיעבוד צף או נכס הכפוף לשיור בעלות, להשכירו או למכרו, ובכלל זה למכרו כשהוא נקי מכל שעבוד או זכות אחרת, בהתקיים אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הנושה או הבעלים של הנכס הכפוף לשיור בעלות הסכים לכך; |
|||||
|
|
|
|
(2) בית המשפט אישר זאת לאחר ששוכנע כי מתקיים האמור בפסקאות (1) או (2) של סעיף 60(א)(3)(ב). |
|||||
|
|
|
(ב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהצורך באישור בית המשפט לעסקה חריגה לפי סעיף 58. |
||||||
|
עקיבת זכויות |
62. |
נמכר נכס לפי סעיפים 60 או 61 (בסעיף זה – הנכס המקורי), כשהוא נקי מכל שעבוד או זכות אחרת, יהיו התמורה בעדו או הנכס החלופי, הניתנים לזיהוי או לעקיבה, משועבדים לטובת הנושה באותה דרגת עדיפות או שיראו אותם כנכסים הכפופים לשיור בעלות, לפי העניין, ככל הנדרש להבטחת פירעון החוב המובטח או להבטחת תשלום התמורה בעד הנכס הכפוף לשיור בעלות, ואולם הנושה או הבעלים של הנכס לא יוכל להיפרע מהנכס החלופי בסכום העולה על שוויו של הנכס המקורי. |
||||||
|
אשראי חדש |
63. |
(א) בית המשפט רשאי להתיר לנאמן להתקשר בחוזה לקבלת אשראי הדרוש לשם מימון פעילותו של התאגיד בהפעלה, או לקבוע מסגרת אשראי שהנאמן יהיה רשאי ליטול לשם מימון הפעילות כאמור, והכל למטרות ובתנאים שיקבע בית המשפט (בסעיף זה – אשראי חדש). |
||||||
|
|
|
(ב) דין הסכומים הנדרשים לפירעון אשראי חדש שניתן באישור בית המשפט לפי הוראות סעיף קטן (א), כדין הוצאות הליכי חדלות הפירעון, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת. |
||||||
|
|
|
(ג) שוכנע בית המשפט כי לא ניתן לקבל אשראי חדש בסכום הנדרש בנסיבות העניין, שעל פירעונו יחולו הוראות סעיף קטן (ב), רשאי הוא להתיר לנאמן ליטול אשראי חדש בסכום שיקבע, שפירעונו יובטח בשעבוד על נכס מנכסי קופת הנשייה שאינו משועבד או בשעבוד נדחה על נכס משועבד או על נכס הכפוף לשיור בעלות, ובלבד שזכות הבעלים של הנכס הכפוף לשיור בעלות להיפרע מהתאגיד בשל אי-תשלום התמורה תהיה עדיפה על זכותו של נותן האשראי החדש. |
||||||
|
|
|
(ד) שוכנע בית המשפט כי לא ניתן לקבל אשראי חדש בסכום הנדרש בנסיבות העניין, שעל פירעונו יחולו הוראות סעיף קטן (ג), וכי קבלת האשראי חיונית לשיקומו הכלכלי של התאגיד, רשאי הוא להתיר לנאמן ליטול אשראי חדש בסכום שיקבע, שפירעונו יובטח בשעבוד על נכס מנכסי קופת הנשייה, שהוא נכס משועבד או נכס הכפוף לשיור בעלות, באותה דרגת עדיפות של השעבוד הקיים או זכות הבעלים של הנכס, לפי העניין. |
||||||
|
|
|
(ה) שוכנע בית המשפט כי לא ניתן לקבל אשראי חדש בסכום הנדרש בנסיבות העניין, שעל פירעונו יחולו הוראות סעיף קטן (ד), וכי קבלת האשראי חיונית לשיקומו הכלכלי של התאגיד, רשאי הוא להתיר לנאמן ליטול אשראי חדש בסכום שיקבע, שפירעונו יובטח בשעבוד על נכס מנכסי קופת הנשייה, שהוא נכס משועבד או נכס הכפוף לשיור בעלות, בדרגת עדיפות גבוהה מהשעבוד הקיים או מזכות הבעלים של הנכס, לפי העניין. |
||||||
|
|
|
(ו) בית המשפט לא יתיר לנאמן ליטול אשראי חדש כאמור בסעיפים קטנים (ד) או (ה), אלא אם כן, לאחר שעבוד הנכס לפי אותם סעיפים קטנים, יהיה בנכס המשועבד או בנכס הכפוף לשיור בעלות, לפי העניין, כדי להבטיח הגנה הולמת לנושה המובטח או לבעלים של הנכס, או שנקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור; לעניין הגנה הולמת לגבי נכס משועבד לפי סעיף קטן זה רשאי בית המשפט לקבוע כי ערך הבטוחה יחושב באופן שונה מהאמור בהגדרה "הגנה הולמת" שבסעיף 4, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. |
||||||
|
|
|
(ז) הודעה על בקשת הנאמן לקבלת אשראי חדש תימסר לנושי התאגיד, כולם או חלקם, כפי שיורה בית המשפט. |
||||||
|
|
|
סימן משנה ג': חוזים קיימים של תאגיד בהפעלה |
||||||
|
הגדרת חוזה קיים |
64. |
בסימן משנה זה, "חוזה קיים" – חוזה שתאגיד בהפעלה הוא צד לו שמועד כריתתו קדם למועד תחילת הליכי חדלות הפירעון של התאגיד ושביצועו טרם הושלם בידי הצדדים לו במועד מתן צו חדלות הפירעון. |
||||||
|
זכות הנאמן לבטל חוזה קיים שאין עילה חוזית לביטולו |
65. |
הנאמן רשאי, באישור בית המשפט, לבטל חוזה קיים, גם אם לא הופר בידי הצד השני לו, לפי הוראות סימן משנה זה. |
||||||
|
הגבלת זכות הביטול של הצד השני לחוזה קיים |
66. |
(א) חוזה קיים לא יבוטל בידי הצד השני לחוזה בשל הפרתו בידי התאגיד, אלא לפי הוראות סימן משנה זה. |
||||||
|
|
|
(ב) פתיחה בהליכי חדלות פירעון לגבי תאגיד או היותו בחדלות פירעון לא יביאו לבטלותו של חוזה קיים ולא יקנו לצד השני לחוזה זכות לבטלו, גם אם נקבעה בחוזה הוראה המקנה זכות ביטול או הקובעת כי החוזה יהיה בטל בנסיבות אלה. |
||||||
|
ביטול חוזה קיים בהסכמה |
67. |
הנאמן והצד השני לחוזה קיים רשאים להסכים בכל עת במהלך הליכי חדלות פירעון על ביטולו של חוזה קיים. |
||||||
|
הליכים לביטול חוזה קיים שאין עילה חוזית לביטולו בידי הנאמן |
68. |
(א) ביקש הנאמן לבטל חוזה קיים שאין לו זכות לבטלו בשל הפרתו בידי הצד השני לחוזה, כאמור בסעיף 65, יודיע על כך לצד השני לחוזה. |
||||||
|
|
|
(ב) לא הסכים הצד השני לביטולו בתוך זמן סביר מהודעת הנאמן כאמור בסעיף קטן (א), רשאי הנאמן להגיש לבית המשפט בקשה לאישור הביטול (בסעיף זה – בקשה לאישור ביטול), ובלבד שהבקשה תוגש בתוך 60 ימים ממועד מתן צו חדלות הפירעון לגבי התאגיד; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה אם מצא כי הדבר מוצדק לאור מורכבות הליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
(ג) לא הגיש הנאמן לבית המשפט בקשה לאישור הביטול בתוך התקופה האמורה בסעיף קטן (ב), רשאי הוא להגיש את הבקשה במועד מאוחר יותר רק אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. |
||||||
|
|
|
(ד) בית המשפט רשאי לאשר את ביטול החוזה לאחר שנתן לצד השני לחוזה הזדמנות להשמיע את עמדתו, אם מצא כי הביטול יביא להשאת שיעור החוב שייפרע לנושים. |
||||||
|
|
|
(ה) משבוטל חוזה קיים לפי סעיף זה, יחדלו ממועד זה כל הזכויות והחבויות של התאגיד לפי החוזה, ואולם לא יהיה בביטול כדי לפגוע בזכויותיו ובחבויותיו של אדם אחר אלא במידה הנחוצה לשחרר מחבות את התאגיד ואת נכסיו. |
||||||
|
הליכים לביטול חוזה קיים בידי הצד השני לחוזה |
69. |
(א) הייתה לצד השני לחוזה קיים זכות לבטלו בשל הפרתו בידי התאגיד, וביקש לבטלו, יודיע על כך לנאמן. |
||||||
|
|
|
(ב) מסר הצד השני לחוזה קיים הודעה לנאמן כאמור בסעיף קטן (א), וסבר הנאמן כי המשך קיומו של החוזה דרוש לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד, רשאי הנאמן לבקש מבית המשפט, בתוך 45 ימים ממועד מסירת ההודעה, כי יורה על המשך קיום החוזה לפי סעיף 70 (בסעיף זה – בקשה להמשך קיום החוזה); בית המשפט רשאי לקצר או להאריך את התקופה כאמור אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. |
||||||
|
|
|
(ג) לא הגיש הנאמן לבית המשפט בקשה להמשך קיום החוזה בתוך התקופה כאמור בסעיף קטן (ב), יבוטל החוזה בתום אותה תקופה. |
||||||
|
החלטת בית המשפט בבקשת הנאמן להמשך קיומו של חוזה קיים ותוצאותיה |
70. |
(א) הגיש הנאמן לבית המשפט בקשה להמשך קיום החוזה, לפי סעיף 69(ב), רשאי בית המשפט להורות על המשך קיומו של החוזה הקיים בידי הצדדים לו אם שוכנע כי המשך קיומו של החוזה דרוש לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד וכי התאגיד יקיים את חיוביו לפי החוזה ממועד החלטת בית המשפט על המשך קיומו ואילך; בית המשפט רשאי לקבוע דרכים להבטחת קיום החיובים לפי חוזה קיים כאמור, ובכלל זה מתן ערובה. |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט לא יורה על המשך קיומו של חוזה קיים שהוא חוזה עבודה, חוזה למתן שירות אישי או חוזה למתן אשראי. |
||||||
|
|
|
(ג) הורה בית המשפט על המשך קיומו של חוזה קיים, לא יבוטל בידי הצד השני לחוזה בשל הפרה שביצע התאגיד קודם לכן; דחה בית המשפט את בקשת הנאמן להמשך קיום החוזה - יבוטל החוזה במועד החלטת בית המשפט. |
||||||
|
דין ההוצאות לקיום חיובי התאגיד לפי חוזה קיים לאחר מתן צו חדלות הפירעון |
71. |
(א) לא בוטל חוזה קיים לפי הוראות סימן משנה זה, לרבות אם הורה בית המשפט על המשך קיומו לפי סעיף 70, יהיה דין ההוצאות לקיום חיובי התאגיד לפי החוזה, ממועד מתן צו חדלות הפירעון ואילך, כדין הוצאות הליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
(ב) בוטל חוזה קיים לפי הוראות סימן משנה זה, יהיה דין ההוצאות לקיום חיובי התאגיד לפי החוזה, ממועד מתן צו חדלות הפירעון ועד למועד ביטולו, כדין חוב עבר, ואם מצא בית המשפט כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין - כדין הוצאות הליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), פנה הצד השני לחוזה קיים, לנאמן, בבקשה שיודיע לו האם בכוונתו לפעול לביטול החוזה, או הודיע הצד השני לחוזה קיים לנאמן כי הוא מבקש לבטלו כאמור בסעיף 69(א), יהיה דין ההוצאות לקיום חיובי התאגיד לפי החוזה, ממועד הבקשה עד להחלטה לעניין ביטול החוזה או המשך קיומו, לפי העניין, כדין הוצאות הליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
פגיעה בשל הפרת חוזה קיים שקדמה להחלטה על ביטול או המשך קיום |
72. |
(א) בוטל חוזה קיים ונפגע אדם בשל הפרת החוזה בידי התאגיד שנעשתה לפני ביטולו או מחמת הביטול יראו אותו כנושה של התאגיד כדי סכום הפגיעה, והסכום האמור ייחשב לחוב עבר. |
||||||
|
|
|
(ב) הורה בית המשפט על המשך קיומו של חוזה קיים לפי סעיף 70 ונפגע הצד השני לחוזה בשל הפרתו בידי התאגיד לפני החלטת בית המשפט, יראו אותו כנושה של התאגיד כדי סכום הפגיעה, והסכום האמור ייחשב לחוב עבר, ואולם רשאי בית המשפט להורות כי דין סכום הפגיעה כאמור כדין הוצאות הליכי חדלות הפירעון אם שוכנע כי הפרדת החיוב שהופר לפני החלטת בית המשפט מהחיוב שקוים לאחריה, אינה סבירה ואינה צודקת בנסיבות העניין, וכי הצד השני לחוזה מקיים את חיוביו לפי החוזה בתקופה שלאחר מתן צו חדלות הפירעון. |
||||||
|
המחאת חיוב לפי חוזה קיים |
73. |
(א) על אף הוראות חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969[13], רשאי בית המשפט לאשר המחאת זכויות וחבויות של תאגיד בהפעלה, לפי חוזה קיים, לנמחה שיאשר, גם אם נקבעה בחוזה הקיים הוראה המונעת המחאה כאמור, ולעניין המחאת חבות – גם בלא הסכמת הצד השני לחוזה, ובלבד שההמחאה חיונית לשיקומו הכלכלי של התאגיד ואין בה כדי לפגוע בצד השני לחוזה. |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט רשאי לקבוע תנאים להמחאה לפי סעיף זה, לרבות דרכים להבטחת קיום החיובים שהומחו, בידי הנמחה, ובכלל זה מתן ערובה. |
||||||
|
תחולה על חוזה שבוטל בסמוך לפני תחילת הליכי חדלות הפירעון |
74. |
לעניין סימן זה יראו כחוזה קיים גם חוזה שהתאגיד בהפעלה היה צד לו ושבוטל כדין בסמוך לפני מועד תחילת הליכי חדלות הפירעון אם מועד כריתתו קדם למועד תחילת הליכי חדלות הפירעון של התאגיד וביצועו טרם הושלם בידי הצדדים לו במועד ביטולו; על חוזה כאמור יחולו הוראות סימן משנה זה, בשינויים המחויבים. |
||||||
|
|
|
סימן משנה ד': הספקת שירותים ומצרכים חיוניים לתאגיד בהפעלה |
||||||
|
הספקת שירותי תשתית |
75. |
(א) בסעיף זה – |
||||||
|
|
|
"ספק תשתיות" – מי שעיסוקו בהספקת שירותי תשתית; |
||||||
|
|
|
"שירותי תשתית" - שירותי חשמל, שירותי מים או שירותי תשתית אחרים שקבע השר בהתייעצות עם השר הממונה על אסדרת הפעילות בתחום התשתית. |
||||||
|
|
|
(ב) סיפק ספק תשתיות לתאגיד, שירותי תשתית, לרבות מכוח חוזה קיים, ערב תחילתם של הליכי חדלות פירעון לגבי התאגיד, או בסמוך לפני המועד האמור גם אם הפסיק לספקם, והיה התאגיד לתאגיד בהפעלה, ימשיך ספק התשתיות לספק את שירותי התשתית לתאגיד. |
||||||
|
|
|
(ג) הספקת שירותי התשתית כאמור בסעיף קטן (ב) תהיה בתמורה, בתנאי התשלום ובתנאי ההספקה שהיו נהוגים בין הצדדים או כפי שיורה בית המשפט, ובלבד שהתמורה כאמור לא תכלול תמורה בעד שירותי תשתית שסופקו לתאגיד לפני מתן צו חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
(ד) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי בית המשפט להתיר לספק תשתיות שלא לספק לתאגיד בהפעלה את שירותי התשתית אם שוכנע כי המשך הספקתם אינו דרוש לשיקומו הכלכלי של התאגיד. |
||||||
|
|
|
(ה) לא שולמה לספק התשתיות תמורה בהתאם להוראות סעיף קטן (ג) בעד שירותי תשתית שסיפק לתאגיד בהפעלה לאחר מתן צו חדלות הפירעון או שוכנע בית המשפט כי קיים חשש סביר שהתמורה לא תשולם בהתאם להוראות הסעיף הקטן האמור, רשאי בית המשפט לקבוע דרכים להבטחת תשלום התמורה כאמור, ובכלל זה מתן ערובה, ובאין דרכים כאמור - להתיר לספק התשתיות שלא לספק את שירותי התשתית. |
||||||
|
הספקת שירות או מצרך חיוני |
76. |
(א) בסעיף זה, "שירות או מצרך חיוני" – שירות או מצרך הדרושים להמשך פעילותו של תאגיד בהפעלה, למעט שירותי תשתית כהגדרתם בסעיף 75. |
||||||
|
|
|
(ב) סיפק אדם לתאגיד, שירות או מצרך חיוני, שלא מכוח חוזה קיים, ערב תחילתם של הליכי חדלות פירעון לגבי התאגיד או בסמוך לפני המועד האמור גם אם הפסיק לספקו, והיה התאגיד לתאגיד בהפעלה, רשאי בית המשפט להורות לאותו אדם (בסעיף זה – ספק חיוני) להמשיך ולספק לתאגיד בהפעלה את השירות או המצרך החיוני אם מתקיימים כל אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) המשך הספקת השירות או המצרך החיוני דרוש לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד; |
|||||
|
|
|
|
(2) בנסיבות העניין לא ניתן להחליף את הספק החיוני בספק אחר באופן מיידי או שיש קושי מיוחד לעשות כן; |
|||||
|
|
|
|
(3) הספק החיוני מסרב להמשיך ולספק לתאגיד את השירות או המצרך החיוני מטעמים בלתי מוצדקים או מתנה את המשך ההספקה בתנאים בלתי סבירים לעומת התנאים המקובלים בשוק; לעניין זה יראו בין השאר טעמים אלה כטעמים בלתי מוצדקים: |
|||||
|
|
|
|
|
(א) היותו של התאגיד בקשיים כלכליים; |
||||
|
|
|
|
|
(ב) קיומם של הליכי חדלות פירעון לגבי התאגיד; |
||||
|
|
|
|
|
(ג) אי-תשלום חוב עבר בידי התאגיד; |
||||
|
|
|
|
(4) בית המשפט שוכנע כי התמורה בשל הספקת השירות או המצרך החיוני תשולם בהתאם להוראות סעיף קטן (ג), ורשאי הוא לקבוע דרכים להבטחת תשלום התמורה כאמור ובכלל זה מתן ערובה. |
|||||
|
|
|
(ג) הספקת השירות או המצרך החיוני לפי סעיף קטן (ב) תהיה לתקופה שיורה בית המשפט ושלא תעלה על 60 ימים מיום מתן צו חדלות הפירעון, בתמורה, בתנאי תשלום ובתנאי הספקה שהיו נהוגים בין הצדדים או כפי שיורה בית המשפט. |
||||||
|
|
|
(ד) בית המשפט רשאי להאריך מעת לעת את התקופה הקבועה בסעיף קטן (ג), לתקופה שלא תעלה על 60 ימים כל פעם, אם שוכנע כי אין אפשרות להחליף את הספק החיוני בלי לפגוע בשיקומו הכלכלי של התאגיד וכי ממשיכים להתקיים התנאים שבסעיף קטן (ב). |
||||||
|
דין התמורה בעד הספקת שירותי תשתית או שירות או מצרך |
77. |
דין התמורה בעד הספקת שירותי תשתית או שירות או מצרך חיוני לפי סעיפים 75 ו-76 כדין הוצאות הליכי חדלות פירעון. |
||||||
|
|
|
סימן ב': תכנית לשיקום כלכלי |
||||||
|
הכנת תכנית לשיקום כלכלי בידי הנאמן |
78. |
במקביל להפעלת התאגיד יפעל הנאמן להכנת תכנית לשיקומו הכלכלי של התאגיד ולאישור התכנית בידי הנושים, בידי חברי התאגיד ככל שאישורם נדרש, ובידי בית המשפט, הכל בהתאם להוראות סימן זה. |
||||||
|
גיבוש הצעות לתכנית |
79. |
לשם גיבוש הצעות לתכנית לשיקום כלכלי רשאי הנאמן, בין השאר, לנהל משא ומתן עם הנושים ועם כל בעל עניין אחר בהליכי חדלות הפירעון, וכן לפנות לכל אדם בבקשה להציע הצעה לתכנית או לפרסם לציבור הזמנה להציע הצעות כאמור. |
||||||
|
הגשת הצעות לבית המשפט |
80. |
(א) הנאמן יגיש לבית המשפט הצעה, אחת או יותר, לתכנית לשיקום כלכלי, שגיבש לפי סעיף 79. |
||||||
|
|
|
(ב) הצעת תכנית לשיקום כלכלי תכלול את כל המידע הדרוש לשם החלטה בה, ותתייחס בין השאר לאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הדרך המוצעת להמשך פעילותו העסקית של התאגיד, לרבות ארגון מחדש של מבנה התאגיד, מיזוגו או פיצולו; |
|||||
|
|
|
|
(2) התמורה המוצעת לכל אחד מסוגי הנושים ולחברי התאגיד, בהשוואה לתמורה שהיו מקבלים בפירוק התאגיד. |
|||||
|
|
|
(ג) השר רשאי לקבוע פרטים נוספים שיש לכלול בהצעת תכנית לשיקום כלכלי ומסמכים שיש לצרף אליה. |
||||||
|
הבאת הצעה לתכנית לאישור הנושים וחברי התאגיד |
81. |
(א) הוגשה לבית המשפט הצעת תכנית לשיקום כלכלי, יורה על הבאתה לאישור הנושים, ואם סך נכסיו של התאגיד עולה על סך חובותיו – גם לאישור חברי התאגיד. |
||||||
|
|
|
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), מצא בית המשפט כי יש בהצעה משום ניצול לרעה של הליכי חדלות הפירעון, לא יורה על הבאתה לאישור הנושים וחברי התאגיד. |
||||||
|
אספות סוג |
82. |
(א) אישור הצעה לתכנית לשיקום כלכלי יהיה באספות שייערכו בנפרד לכל סוג של נושים או חברי התאגיד (בסימן זה – אספות סוג), שיכנס הנאמן לפי הוראת בית המשפט; לעניין זה, "סוג" – קבוצת נושים או חברי תאגיד שלהם עניין משותף בנוגע לתכנית לשיקום כלכלי, המובחן באופן מהותי מעניינם של שאר הנושים או חברי התאגיד. |
||||||
|
|
|
(ב) לצורך כינוס אספות לפי סעיף זה והצבעה בהן, יכריע הנאמן בזכותו של כל נושה או חבר תאגיד להצביע באסיפה ויקבע את כוח הצבעתו לפי שיעור החוב שבו הוא נושה או שיעור זכויותיו בתאגיד, לפי העניין; השר יקבע הוראות לעניין ניהול ההליך לפי סעיף קטן זה, ובכלל זה לעניין הגשת בקשה לנאמן ואופן ההכרעה בה. |
||||||
|
|
|
(ג) הורה בית המשפט על הבאת כמה הצעות לאישור באספות, יובאו כל ההצעות יחד להצבעה לפני כל אסיפה; לא אושרה אף הצעה ברוב הדרוש לפי סעיף 83, יכנס הנאמן מחדש את אספות הסוג לצורך הצבעה חוזרת על הצעת התכנית שתמכו בה, בכל האספות יחד, המחזיקים במצטבר בכוח ההצבעה הגבוה ביותר. |
||||||
|
|
|
(ד) נושה או חבר תאגיד יעשה שימוש בזכות ההצבעה באספות סוג בתום לב ובדרך מקובלת ויימנע מניצול לרעה של כוחו. |
||||||
|
|
|
(ה) על אף האמור בסעיף קטן (א), יסווג הביטוח הלאומי, לבקשתו, כאסיפת סוג נפרדת אם תביעת החוב שלו נובעת מתשלום גמלה לפי סעיף 182 לחוק הביטוח הלאומי. |
||||||
|
אישור תכנית בידי הנושים או חברי התאגיד |
83. |
(א) הצעת תכנית לשיקום כלכלי יראו אותה כהצעה שאושרה בידי הנושים וחברי התאגיד, אם אושרה בכל אחת מאספות הסוג בהתאם להוראות כמפורט להלן: |
||||||
|
|
|
|
(1) בהצעה תמכו רוב המצביעים באותה אסיפה; |
|||||
|
|
|
|
(2) המצביעים שתמכו בהצעה מחזיקים יחד בשלושה רבעים לפחות מכוח ההצבעה של כלל המצביעים באותה אסיפה. |
|||||
|
|
|
(ב) בסעיף זה, "מצביעים" – למעט מי שנמנעו בהצבעה. |
||||||
|
אישור תכנית בידי בית משפט |
84. |
(א) אושרה הצעת תכנית לשיקום כלכלי בידי הנושים וחברי התאגיד כאמור בסעיף 83, יביאה הנאמן לאישור בית המשפט. |
||||||
|
|
|
(ב) בבואו לאשר הצעת תכנית לשיקום כלכלי ישקול בית המשפט, בין השאר, שיקולים הנוגעים להוגנות ההליך ורשאי הוא בנוסף לשקול שיקולים הנוגעים לעובדי התאגיד או לטובת הציבור. |
||||||
|
אישור בית המשפט באין רוב בכל אחת מאספות הסוג |
85. |
על אף הוראות סעיפים 83 ו-84, רשאי בית המשפט לאשר הצעת תכנית לשיקום כלכלי גם אם לא אושרה באספות הסוג ברוב הדרוש לפי סעיף 83, אם מתקיימים שניים אלה: |
||||||
|
|
|
(1) בהצעה תמכו, בכל אספות הסוג יחד, מצביעים המחזיקים במצטבר ביותר ממחצית כוח ההצבעה של כלל המצביעים בכל האספות; לעניין זה "מצביעים" – למעט מי שנמנע בהצבעה; |
||||||
|
|
|
(2) בית המשפט שוכנע כי הצעת התכנית לשיקום כלכלי הוגנת וצודקת ביחס לכל נושה או חבר תאגיד באסיפת סוג שלא אישרה אותה (בפסקה זו – אסיפה מתנגדת), ובכלל זה שוכנע כי מתקיים המפורט להלן: |
||||||
|
|
|
|
(א) אם לא תאושר ההצעה לא יהיה מנוס מפירוק התאגיד והתמורה שהוצעה לכל נושה או חבר תאגיד באסיפה מתנגדת אינה נמוכה מהתמורה שהיה מקבל בפירוק התאגיד; |
|||||
|
|
|
|
(ב) ההצעה אינה מבטיחה תמורה כלשהי לחברי התאגיד מבלי שהובטח לכל נושה באסיפה מתנגדת, תמורה השווה למלוא סכום החוב שבו הוא נושה; |
|||||
|
|
|
|
(ג) לכל אחד מהנושים המובטחים באסיפה מתנגדת הובטחה תמורה שערכה אינו נמוך מהחוב המובטח או משווי הנכס המשועבד לטובתו, לפי הנמוך; תמורה כאמור יכול שתינתן בכסף או בשווה כסף, בתשלום מיידי או בכמה תשלומים ובלבד שנקבעו דרכים להבטחת התשלומים; לעניין זה, "שווי הנכס המשועבד" – שווי השוק של הנכס המשועבד במועד אישור ההצעה בידי בית המשפט, בניכוי ההוצאות שהוצאו בשמירת הנכס או במימושו. |
|||||
|
סייג לאישור תכנית בידי בית המשפט |
86. |
בית המשפט לא יאשר הצעה לתכנית לשיקום כלכלי אם שוכנע כי התמורה שהוצעה לנושה שלא תמך בהצעה נמוכה מהתמורה שאותו נושה היה מקבל בפירוק התאגיד, גם אם אסיפת הסוג שעמה נמנה הנושה אישרה את הצעת התכנית. |
||||||
|
כוחה של תכנית לשיקום כלכלי שאושרה |
87. |
(א) תכנית לשיקום כלכלי שאושרה לפי סימן זה מחייבת את התאגיד, חברי התאגיד והנושים. |
||||||
|
|
|
(ב) תכנית לשיקום כלכלי שאושרה לפי סימן זה אין בה כדי לפטור את התאגיד מתשלום עונשי. |
||||||
|
יישום תכנית לשיקום כלכלי |
88. |
(א) הנאמן יפעל ליישום תכנית לשיקום כלכלי שאושרה לפי סימן זה, ובכלל זה לחלוקת התמורה המתקבלת במסגרת התכנית בין הנושים, בהתאם להוראות התכנית. |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט שאישר תכנית לשיקום כלכלי מוסמך לדון במחלוקת שהתגלעה בנוגע לפרשנות התכנית או בנוגע ליישומה. |
||||||
|
החזרת סמכויות לאורגנים של התאגיד |
89. |
אושרה תכנית לשיקום כלכלי לפי סימן זה, יחזרו הסמכויות שהועברו לנאמן לפי סעיף 41, לאורגנים של התאגיד ולנושאי המשרה בו, בהתאם להוראות התכנית ובמועד הקבוע בה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. |
||||||
|
הודעה לרשם |
90. |
מיד עם אישור התכנית לשיקום כלכלי, ישלח הנאמן העתק ממנה לרשם. |
||||||
|
|
|
סימן ג': מעבר להליכי לפירוק |
||||||
|
הפסקת הפעלת התאגיד ומעבר להליכי פירוק |
91. |
(א) הורה בית המשפט על הפעלת התאגיד לשם הכנת תכנית לשיקומו הכלכלי ומצא לאחר מכן כי אין סיכוי סביר שהתכנית תאושר וכי המשך הפעלת התאגיד יפגע בנושים, יורה בצו על הפסקת הפעלת התאגיד ועל פירוקו. |
||||||
|
|
|
(ב) החלטת בית המשפט על הפסקת הפעלת התאגיד ועל פירוקו לא תפגע בתוקפם של חוזה או עסקה שבהם התקשר הנאמן, בהעברת נכס או בתשלום שביצע. |
||||||
|
|
|
פרק ח': פירוק |
||||||
|
פעולת הנאמן בפירוק |
92. |
ניתן צו חדלות פירעון והורה בית המשפט על פירוק התאגיד (בפרק זה – תאגיד בפירוק), יפעל הנאמן במהירות האפשרית למימוש נכסי קופת הנשייה ולחלוקתם לנושים. |
||||||
|
זכות הנאמן לבטל חוזה קיים שאין עילה חוזית לביטולו |
93. |
לנאמן תהיה נתונה הסמכות לבטל חוזה קיים כהגדרתו בסעיף 64 שהתאגיד בפירוק הוא צד לו, בהתאם להוראות סעיף 65, ויחולו לעניין זה הוראות סעיפים 67, 68, 71 ו-72(א), בשינויים המחויבים. |
||||||
|
הפעלת התאגיד בפירוק |
94. |
(א) בית המשפט רשאי להורות לנאמן להפעיל את התאגיד בפירוק, לתקופה שיורה, ככל שהדבר דרוש לשם פירוקו. |
||||||
|
|
|
(ב) על הפעלת התאגיד יחולו הוראות סימן א' לפרק ז', ואולם הסמכויות לפי הסימן האמור יופעלו רק ככל שהן דרושות לשם פירוק התאגיד ובמידה שהן דרושות. |
||||||
|
הפסקת הפירוק ומעבר להליכי שיקום כלכלי |
95. |
הורה בית המשפט על פירוק התאגיד ומצא לאחר מכן כי יש סיכוי סביר לשיקומו הכלכלי של התאגיד וכי הפעלתו לא תפגע בנושים, יורה בצו על הפסקת הפירוק ועל הפעלת התאגיד לשם הכנת תכנית לשיקומו הכלכלי. |
||||||
|
חיסול תאגיד |
96. |
לאחר השלמת פירוקו של התאגיד יורה בית המשפט, בצו, על חיסולו; ממועד מתן הצו יהיה התאגיד מחוסל. |
||||||
|
|
97. |
(א) מיד עם מתן צו החיסול, ישלח הנאמן העתק ממנו לרשם, והרשם ירשום את דבר החיסול במרשם. (ב) בית המשפט יורה כיצד לנהוג בפנקסים של התאגיד ושל הנאמן לאחר חיסול התאגיד ובלבד שיישמרו לתקופה שלא תפחת משבע שנים. |
||||||
|
|
98. |
לעניין ביטול החיסול יחולו הוראות סעיף 351מז לחוק החברות לעניין תאגיד שהוא חברה. |
||||||
|
|
|
|
||||||
|
|
|
חלק ג': צו חדלות פירעון לגבי יחיד |
||||||
|
|
|
פרק א': תחולה |
||||||
|
תחולה |
99. |
(א) הוראות חלק זה יחולו על צו חדלות פירעון הניתן לגבי חייב שהוא יחיד (בחלק זה – היחיד). |
||||||
|
|
|
(ב) לא ייפתחו הליכי חדלות פירעון לפי חלק זה לגבי יחיד, אלא אם כן מתקיים לגביו, ביום הגשת הבקשה לצו חדלות פירעון, אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הוא מתגורר בישראל; |
|||||
|
|
|
|
(2) הוא מנהל עסקים בישראל; |
|||||
|
|
|
|
(3) יש לו נכסים בישראל. |
|||||
|
|
|
פרק ב': בקשה לצו חדלות פירעון והדיון בה |
||||||
|
|
|
סימן א': כללי |
||||||
|
הרשאים להגיש בקשה |
100. |
אלה רשאים להגיש בקשה לצו חדלות פירעון לגבי יחיד: |
||||||
|
|
|
|
(1) היחיד; |
|||||
|
|
|
|
(2) נושה; |
|||||
|
|
|
|
(3) היועץ המשפטי לממשלה, וייראו את בקשתו כבקשת נושה. |
|||||
|
הגורם המוסמך לדון בבקשה |
101. |
(א) בקשת היחיד לצו חדלות פירעון תוגש לכונס הרשמי, במשרדי הכונס הרשמי במחוז שבו מתגורר היחיד או שבו מצויים מקום עסקו העיקרי או נכסיו; לעניין זה, "מחוז" – בהתאם לאזורי השיפוט של בתי המשפט המחוזיים שקבע שר המשפטים לפי סעיף 33 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984[14]. |
||||||
|
|
|
(ב) בקשת הנושה לצו חדלות פירעון תוגש לבית המשפט. |
||||||
|
|
|
סימן ב': בקשת יחיד |
||||||
|
בקשת היחיד |
102. |
(א) היחיד רשאי להגיש לכונס הרשמי בקשה לצו חדלות פירעון (בחלק זה – בקשת יחיד), בהתקיים שניים אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הוא נמצא בחדלות פירעון או שהצו נדרש כדי למנוע את חדלות פירעונו; |
|||||
|
|
|
|
(2) סך חובותיו עולה על 25,000 שקלים חדשים. |
|||||
|
|
|
(ב) לבקשה יצרף היחיד את אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) תצהיר, בטופס שקבע השר, כי מתקיימים בו התנאים להגשת הבקשה; |
|||||
|
|
|
|
(2) דוח המתייחס למועד הגשת הבקשה ולשנתיים שקדמו לו, הכולל את הפרטים כמפורט להלן, כשהוא ערוך לפי טופס שקבע השר ומאומת בתצהיר הנתמך במסמכים: |
|||||
|
|
|
|
|
(א) נכסיו, הכנסותיו, הוצאותיו, חובותיו והתחייבויותיו של היחיד, לרבות ערובות שנתן, ופרטי זהותם של נושיו; |
||||
|
|
|
|
|
(ב) פרטים הידועים ליחיד לעניין נכסיהם, הכנסותיהם, הוצאותיהם, חובותיהם והתחייבויותיהם של בן-זוגו של היחיד, של ילדיו הקטינים וכן של ילדיו הבגירים הגרים עמו; |
||||
|
|
|
|
(3) כתב ויתור על סודיות והסכמה למסירת מידע בעניינים כמפורט בפסקאות שלהלן ומהגורמים כמפורט בהן: |
|||||
|
|
|
|
|
(א) מידע לעניין כתובתו, נכסיו, חובותיו, גובה הכנסתו ומקורות הכנסתו של היחיד - מכל גורם לרבות גוף ציבורי כמשמעותו בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981[15], אך למעט רשות המסים וגוף המנוי בטור א' בחלק א' לתוספת הראשונה; |
||||
|
|
|
|
|
(ב) מידע לעניין מצבו הכלכלי של היחיד וכן מידע לעניין יציאותיו של היחיד מישראל וכניסותיו לישראל – מכל גורם המנוי בטור א' בחלק א' לתוספת הראשונה בעניינים כמפורט בטור ב' שלצדו. |
||||
|
הודעה על הגשת הבקשה ועיון בה |
103. |
(א) יחיד המגיש בקשה לצו חדלות פירעון ישלח על כך הודעה לכל נושה מהותי; לעניין זה, "נושה מהותי" – נושה מובטח או נושה שהחייב חב לו סכום העולה על 25,000 שקלים חדשים או סכום העולה על 10% מסך חובותיו של החייב, לפי הנמוך. |
||||||
|
|
|
(ב) נושה רשאי לעיין, במשרדי הכונס הרשמי, בבקשת היחיד ובחלק הדוח והמסמכים שעניינם נכסי היחיד, הכנסותיו, הוצאותיו, חובותיו והתחייבויותיו, ולהעתיקם. |
||||||
|
|
|
(ג) הכונס הרשמי רשאי להתיר לנושה לעיין בחלקים נוספים מהדוח ומהמסמכים שצורפו לו ולהעתיקם, אם שוכנע כי העיון בהם דרוש לנושה לצורך הגשת התנגדות לבקשה ולאחר שהביא בחשבון את הפגיעה בפרטיות הכרוכה בכך. |
||||||
|
|
|
(ד) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין משלוח ההודעה ובכלל זה לעניין הפרטים שיכללו בה ואופן המצאתה ורשאי הוא לקבוע הוראות לעניין זכות העיון לפי סעיף זה. |
||||||
|
הגשת התנגדות לבקשה והעברת הדיון לבית המשפט |
104. |
(א) אדם העלול להיפגע ממתן צו חדלות פירעון רשאי להגיש לכונס הרשמי התנגדות לבקשת היחיד. |
||||||
|
|
|
(ב) הוגשה לכונס הרשמי התנגדות לבקשת היחיד, יעביר את הבקשה וההתנגדות לבית המשפט; הועברו בקשה והתנגדות לפי סעיף קטן זה, יכריע בהן בית המשפט ויחולו בעניינן ההוראות החלות על בקשת נושה והתנגדות שהוגשה לה, ואולם לעניין זה יראו את מועד ההעברה כמועד הגשת הבקשה. |
||||||
|
|
|
(ג) השר יקבע הוראות לעניין הגשת ההתנגדות, ובכלל זה לעניין הפרטים שייכללו בה, מועד הגשתה ואופן המצאתה. |
||||||
|
החלטת הכונס הרשמי בבקשת יחיד |
105. |
(א) לא הוגשה התנגדות לבקשת היחיד ומצא הכונס הרשמי לאחר עיון בבקשה ובמסמכים שצורפו לה כי מתקיימים התנאים להגשת הבקשה, ייתן, בתוך 30 ימים ממועד הגשתה, צו חדלות פירעון. |
||||||
|
|
|
(ב) סבר הכונס הרשמי כי אין די בבקשה ובמסמכים שצורפו לה כדי לקבל החלטה בבקשה, רשאי הוא לדרוש מהיחיד מידע נוסף הדרוש לו לשם כך או לזמנו לדיון בפניו; דרש הכונס הרשמי כאמור, ייתן את החלטתו בתוך 30 ימים ממועד קבלת המידע או תום הדיון. |
||||||
|
|
|
סימן ג': בקשת נושה |
||||||
|
בקשת נושה |
106. |
(א) נושה רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לצו חדלות פירעון (בחלק זה – בקשת נושה), אם היחיד נמצא בחדלות פירעון. |
||||||
|
|
|
(ב) נושה בחוב שטרם הגיע מועד פירעונו אינו רשאי להגיש בקשה לצו חדלות פירעון, אלא אם כן הוכיח כי היחיד פועל במטרה להונות את נושיו או להבריח את נכסיו. |
||||||
|
חזקת חדלות פירעון |
107. |
(א) בבקשת נושה, חזקה היא כי היחיד נמצא בחדלות פירעון בהתקיים אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הנושה מסר ליחיד דרישה לתשלום חוב שסכומו עולה על 25,000 שקלים חדשים והחוב לא שולם בתוך 30 ימים ממועד מסירת הדרישה, ובלבד שמתקיימים כל אלה: |
|||||
|
|
|
|
|
(א) אין מחלוקת בתום לב על החוב ואין ליחיד זכות קיזוז או עילה אחרת שיש בה כדי להצדיק את אי תשלום החוב; |
||||
|
|
|
|
|
(ב) בדרישת התשלום ציין הנושה כי אם היחיד לא ישלם את החוב, יפתח נגדו הנושה בהליכי חדלות פירעון; |
||||
|
|
|
|
|
(ג) הנושה הגיש את הבקשה לצו חדלות פירעון בתוך שלושה חודשים מהמועד שמסר ליחיד את דרישת התשלום; |
||||
|
|
|
|
(2) הומצאה ליחיד אזהרה לפי סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל או דרישת תשלום לפי סעיף 4 לפקודת המסים (גבייה), לתשלום חוב שסכומו עולה על 25,000 שקלים חדשים, והחוב לא שולם בתוך התקופה שנקבעה באזהרה או בדרישה. |
|||||
|
|
|
|
(3) צו חלוט של בית משפט לתשלום סכום לטובת נושה של היחיד לא קוים כולו או מקצתו ובלבד שהסכום שנותר לתשלום עולה על 25,000 שקלים חדשים. |
|||||
|
|
|
(ב) בבקשת נושה המתבססת על חזקת חדלות פירעון יפרט הנושה מדוע אין די בהליכי גבייה אחרים לפי דין כדי להביא לגביית החוב. |
||||||
|
|
|
(ג) חזקת חדלות הפירעון ניתנת לסתירה. |
||||||
|
צירוף מסמכים לבקשת צו חדלות פירעון |
108. |
בקשתו של נושה תאומת בתצהיר; השר רשאי לקבוע מסמכים שעל נושה לצרף לבקשתו לצורך הוכחת התנאים להגשתה. |
||||||
|
משלוח העתק מהבקשה |
109. |
נושה המגיש בקשה לצו חדלות פירעון ימציא העתק ממנה ליחיד ולכונס הרשמי מיד עם הגשתה. |
||||||
|
הגשת התנגדות לבקשה |
110. |
(א) אדם העלול להיפגע ממתן צו חדלות פירעון רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשת הנושה. |
||||||
|
|
|
(ב) השר יקבע הוראות לעניין הגשת ההתנגדות, ובכלל זה לעניין הפרטים שייכללו בה, מועד הגשתה ואופן המצאתה. |
||||||
|
פיצוי בשל הגשת בקשה בחוסר תום לב |
111. |
שוכנע בית המשפט כי בקשת נושה הוגשה בחוסר תום לב, רשאי הוא לחייב את הנושה לפצות יחיד שניזוק בשל הגשתה על הנזק שנגרם לו. |
||||||
|
דיון בבקשת נושה לצו חדלות פירעון |
112. |
(א) דיון בבקשת נושה ובהתנגדויות שהוגשו לה יתקיים בהקדם. |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט רשאי, מיוזמתו או לבקשת הנושה או הכונס הרשמי, להזמין את היחיד להעיד ולדרוש שיציג מסמכים בפני בית המשפט. |
||||||
|
|
|
(ג) בית המשפט ייתן את החלטתו בבקשה בהקדם, לאחר הדיון בבקשה ובהתנגדויות לה. |
||||||
|
החלטת בית המשפט בבקשת נושה |
113. |
(א) מצא בית המשפט כי מתקיימים התנאים להגשת בקשת נושה, ייתן צו חדלות פירעון. |
||||||
|
|
|
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), מצא בית המשפט כי מתקיימים שניים אלה רשאי הוא לדחות את הבקשה: |
||||||
|
|
|
|
(1) מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן מתן הצו כשלעצמו יפגע באפשרות להביא לשיקומו הכלכלי של היחיד; |
|||||
|
|
|
|
(2) אין בדחיית הבקשה כדי לפגוע בנושים. |
|||||
|
|
|
פרק ג': סעדים זמניים |
||||||
|
סעד זמני במסגרת בקשת יחיד |
114. |
(א) הוגשה בקשת יחיד, רשאי הכונס הרשמי, לבקשת היחיד או נושה, לתת צו זמני האוסר לפרוע את חובות העבר של היחיד והמורה על הקפאת הליכים נגד היחיד (בפרק זה – סעד זמני במסגרת בקשת יחיד), אם שוכנע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שמתקיימים התנאים למתן צו חדלות פירעון כאמור בסעיף 105. |
||||||
|
|
|
(ב) נתן הכונס הרשמי סעד זמני במסגרת בקשת יחיד, כאמור בסעיף קטן (א) - |
||||||
|
|
|
|
(1) ימנה נאמן זמני לשם שמירה על נכסי היחיד; על מינוי נאמן כאמור יחולו הוראות סעיף 122 ויוקנו לו הסמכויות בנכסי קופת הנשייה לפי סעיף 129; הכונס הרשמי יקבע את תפקידו וסמכויותיו של הנאמן הזמני; |
|||||
|
|
|
|
(2) יחולו על היחיד ההגבלות המנויות בסימן א' לפרק ו'; הכונס הרשמי רשאי להורות כי הגבלה אחת או יותר לא תחול אם מצא כי ההגבלה אינה נחוצה לצורך הגנה על הנושים או כדי למנוע מהיחיד להגדיל את חובותיו. |
|||||
|
סעד זמני במסגרת בקשת נושה |
115. |
הוגשה בקשת נושה, רשאי בית המשפט, לבקשת נושה או היחיד, לתת צו זמני המורה על אחד או יותר מאלה (בפרק זה – סעד זמני במסגרת בקשת נושה), אם שוכנע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שמתקיימים התנאים למתן צו חדלות פירעון כאמור בסעיף 113: |
||||||
|
|
|
(1) איסור לבצע עסקאות מסוימות או התניית ביצוען באישור מאת בית המשפט; |
||||||
|
|
|
(2) איסור לפרוע את חובות העבר של היחיד והקפאת הליכים נגד היחיד; ניתן סעד זמני כאמור - |
||||||
|
|
|
|
(א) יורה בית המשפט לכונס הרשמי למנות נאמן כאמור בסעיף 114(ב)(1); |
|||||
|
|
|
|
(ב) יחולו על היחיד ההגבלות המנויות בסימן א' לפרק ו'; בית המשפט רשאי להורות כי הגבלה אחת או יותר לא תחול אם מצא כי ההגבלה אינה נחוצה לצורך הגנה על הנושים או כדי למנוע מהיחיד להגדיל את חובותיו. |
|||||
|
סעד זמני – הוראות כלליות |
116. |
(א) על סעד זמני במסגרת בקשת יחיד ועל סעד זמני במסגרת בקשת נושה יחולו הוראות סעיפים 18(ב) עד (ד), 19 ו-20, בשינויים המחויבים. |
||||||
|
|
|
(ב) ניתן סעד זמני לפי סעיפים 114 או 115(2), יראו את מועד מתן הסעד הזמני, לעניין הגדרת "חוב עבר" ולעניין הוצאות הליכי חדלות הפירעון, כמועד מתן צו חדלות הפירעון. |
||||||
|
עיכוב זמני של הליך התלוי ועומד בבית משפט |
117. |
(א) הוגשה בקשה לצו חדלות פירעון לגבי יחיד והיה תלוי ועומד באותה השעה הליך נגד היחיד בבית משפט, רשאים היחיד או נושה, לבקש מבית המשפט שבו מתנהל ההליך, לעכבו עד להחלטה בבקשה. |
||||||
|
|
|
(ב) בהחלטתו על עיכוב הליך לפי סעיף זה, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים המנויים בסעיף 18(ב). |
||||||
|
|
|
(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על הליכים פליליים, הליכים מנהליים והליכים אחרים שהקפאת ההליכים לא חלה לגביהם לפי סעיף 118(2). |
||||||
|
|
|
פרק ד': תוצאות צו חדלות פירעון |
||||||
|
תוצאות צו חדלות פירעון |
118. |
עם מתן צו חדלות הפירעון- |
||||||
|
|
|
(1) לא ייפרעו חובות העבר של היחיד אלא מנכסי קופת הנשייה ובהתאם להוראות חוק זה; |
||||||
|
|
|
(2) יוקפאו ההליכים נגד היחיד בהתאם להוראות פרק ה' לחלק ב' בשינויים המחויבים; הקפאת ההליכים תחול גם על הגבלות שהוטלו על החייב במסגרת הליכי גבייה; |
||||||
|
|
|
(3) הכונס הרשמי ימנה נאמן ליישום הליכי חדלות הפירעון של היחיד, בהתאם להוראות פרק ה'; |
||||||
|
|
|
(4) תחל תקופת ביניים עד למתן צו לשיקום כלכלי לגבי היחיד כאמור בפרק ו', שבמהלכה - |
||||||
|
|
|
|
(א) יחולו על היחיד ההגבלות המנויות בסימן א' לפרק ו' בהתאם להוראות אותו סימן; |
|||||
|
|
|
|
(ב) הנאמן יערוך בדיקה לעניין מצבו הכלכלי של היחיד, והנסיבות שהובילו למצבו בהתאם להוראות סימן ב' לפרק ו'. |
|||||
|
הכונס הרשמי ממונה על ניהול הליכי חדלות הפירעון |
119. |
עם מתן צו חדלות הפירעון, בין לבקשת יחיד ובין לבקשת נושה, יהיה הכונס הרשמי ממונה על ניהול הליכי חדלות הפירעון של היחיד. |
||||||
|
פרסום הודעה על מתן הצו ומשלוח העתק |
120. |
(א) הודעה על מתן צו חדלות פירעון לגבי יחיד תפורסם לציבור בדרך ובמועד שיקבע השר. |
||||||
|
|
|
(ב) הכונס הרשמי ישלח העתק מהצו לחייב ולנושים שפרטי זהותם ידועים לו. |
||||||
|
ציון הליכי חדלות הפירעון |
121. |
(א) הנאמן או כל אדם הפועל מטעמו יציין בכל מסמך שהוא מוציא במסגרת תפקידו, כי היחיד נמצא בהליכי חדלות פירעון. |
||||||
|
|
|
(ב) יחיד שניתן לגביו צו חדלות פירעון המתקשר בעסקה או מבצע פעולה הכרוכות בקבלת אשראי יעשה כן בשם שלפיו ניתן לו הצו ויציין כי הוא חדל פירעון. |
||||||
|
|
|
(ג) בכל מסמך הנוגע להפעלת עסקו של היחיד יצוין כי היחיד נמצא בהליכי חדלות פירעון. |
||||||
|
|
|
פרק ה': הנאמן – מינויו, תפקידו וסמכויותיו |
||||||
|
|
|
סימן א': מינוי הנאמן |
||||||
|
מינוי נאמן |
122. |
(א) הכונס הרשמי ימנה נאמן ליישום הליכי חדלות הפירעון עם מתן צו חדלות הפירעון או בהקדם האפשרי לאחר מכן. |
||||||
|
|
|
(ב) הנאמן ימונה מתוך רשימת הנאמנים שגובשה לפי סעיף 123. |
||||||
|
|
|
(ג) הכונס הרשמי לא ימנה לנאמן מי שעלול להימצא במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כנאמן לבין עניין אישי או תפקיד אחר שלו או של קרובו או של אדם אחר שיש לו כלפיו זיקה אישית או כלכלית. |
||||||
|
|
|
(ד) הכונס הרשמי רשאי למנות כמה נאמנים אם מצא כי הדבר דרוש בשל מורכבות ההליך; מינה הכונס הרשמי כמה נאמנים, יקבע את חלוקת הסמכויות ביניהם. |
||||||
|
רשימת הנאמנים |
123. |
(א) רשימת הנאמנים תגובש בידי ועדה שימנה השר שחבריה הם: |
||||||
|
|
|
|
(1) שופט בדימוס, והוא יהיה היושב ראש; |
|||||
|
|
|
|
(2) הכונס הרשמי; |
|||||
|
|
|
|
(3) נציג הכונס הרשמי; |
|||||
|
|
|
|
(4) שני נציגי ציבור. |
|||||
|
|
|
(ב) כשיר להיכלל ברשימת הנאמנים מי שהוא חבר לשכת עורכי הדין או מי שבידו רישיון לפי חוק רואי חשבון, התשט"ו-1955[16], והוא בעל ניסיון של חמש שנות עבודה במקצועו, ובלבד שלא ייכלל ברשימה מי שהורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי, לדעת הכונס הרשמי, לכהן כנאמן; השר, בהמלצת הכונס הרשמי, רשאי לקבוע תנאי כשירות נוספים הדרושים לצורך הכללה ברשימה או סייגים לכך, ובכלל זה לדרוש הכשרה מקצועית או עמידה בבחינה מקצועית. |
||||||
|
|
|
(ג) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין גיבוש רשימת הנאמנים לפי סעיף זה ולעניין סדרי עבודתה של הוועדה, ובכלל זה הוראות לעניין פרסום הרשימה ושינוייה לרבות גריעה ממנה. |
||||||
|
הכונס הרשמי כנאמן זמני |
124. |
כל עוד לא מונה נאמן, יהיה הכונס הרשמי הנאמן. |
||||||
|
ערובה |
125. |
הנאמן יפקיד ערובה להבטחת מילוי תפקידו, להנחת דעתו של הכונס הרשמי. |
||||||
|
שכר הנאמן |
126. |
(א) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין שכרו של הנאמן והוצאותיו, ובכלל זה ההליך לקביעתם. |
||||||
|
|
|
(ב) השר, בהתייעצות עם שר האוצר, רשאי לקבוע כי חלק משכרו של הנאמן ישולם מאוצר המדינה. |
||||||
|
|
|
סימן ב': תפקיד הנאמן וסמכויותיו |
||||||
|
כפיפות הנאמן |
127. |
(א) הנאמן יפעל מטעם הכונס הרשמי ויהיה כפוף להוראותיו ולהנחיותיו. |
||||||
|
|
|
(ב) הנאמן רשאי לפנות לכונס הרשמי בבקשה למתן הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידיו ולהפעלת סמכויותיו לפי חוק זה. |
||||||
|
תפקיד הנאמן |
128. |
(א) תפקיד הנאמן לגבש את התשתית העובדתית הנדרשת למתן צו לשיקום כלכלי ליחיד, לנהל את נכסי קופת הנשייה ולפעול ליישומו של צו השיקום הכלכלי, תוך שמירה על כבודו של היחיד והגנה על עניינם של הנושים. |
||||||
|
|
|
(ב) במסגרת תפקידו, הנאמן - |
||||||
|
|
|
|
(1) יבדוק את מצבו הכלכלי של היחיד והנסיבות שהובילו למצבו ויגיש על כך דוח לכונס הרשמי, בהתאם להוראות סימן ב' לפרק ו'; |
|||||
|
|
|
|
(2) יכריע בתביעות החוב לפי פרק א' לחלק ד'; |
|||||
|
|
|
|
(3) יפעל לכינוס נכסי קופת הנשייה לפי פרק ג' לחלק ד'; |
|||||
|
|
|
|
(4) יפקח על עמידתו של היחיד בתנאי הצו לשיקום הכלכלי ובכלל זה בחובת התשלומים, כאמור בסעיף 169; |
|||||
|
|
|
|
(5) יפעל למימוש נכסי קופת הנשייה לפי פרק ד' לחלק ד', בכפוף להוראות סעיף 158 ובהתאם להוראות הצו לשיקום הכלכלי; |
|||||
|
|
|
|
(6) יפעל לחלוקת נכסי קופת הנשייה בין הנושים לפי פרק ה' לחלק ד', ובכפוף להוראות סעיף 158. |
|||||
|
הקניית סמכויות היחיד בנכסי קופת הנשייה, לנאמן |
129. |
הנאמן מוסמך לצורך מילוי תפקידו לבצע כל פעולה בנכסי קופת הנשייה שהיחיד היה רשאי לעשותה, וממועד מינויו של הנאמן היחיד אינו מוסמך לבצע פעולות כאמור, אלא באישור מראש מאת הנאמן. |
||||||
|
סמכויות שהפעלתן טעונה אישור הכונס הרשמי |
130. |
(א) הסמכויות המפורטות להלן יופעלו בידי הנאמן באישור הכונס הרשמי בלבד: |
||||||
|
|
|
|
(1) תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם היחיד; |
|||||
|
|
|
|
(2) העסקת אדם מטעם הנאמן לצורך סיוע בביצוע תפקידו; |
|||||
|
|
|
|
(3) פירעון חוב של נושים מסוג מסוים; |
|||||
|
|
|
|
(4) פשרה עם נושה או חייב של היחיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו; |
|||||
|
|
|
|
(5) כל סמכות אחרת הטעונה אישור הכונס הרשמי לפי חוק זה או לפי הנחיותיו. |
|||||
|
|
|
(ב) אישור הכונס הרשמי כאמור בסעיף קטן (א) יכול שיינתן דרך כלל או לעניין מסוים. |
||||||
|
דרישת נכסים ומסמכים של היחיד |
131. |
(א) הנאמן רשאי לדרוש מכל אדם להעביר לידיו נכס או מסמך שברשותו, שלדעת הנאמן ליחיד זכות בו, ואותו אדם יעבירם לנאמן במועד שציין בדרישתו. |
||||||
|
|
|
(ב) הייתה לאדם זכות עיכבון בנכס או במסמך כאמור בסעיף קטן (א), יימסר הנכס או המסמך אם הורה על כך בית המשפט לפי סעיף 233. |
||||||
|
|
|
(ג) מחלוקת לעניין זכות היחיד בנכס או במסמך שדרש הנאמן להעביר לידיו תתברר בבית המשפט. |
||||||
|
בדיקת נכסי היחיד המוחזקים בידי אחר |
132. |
היה נכס של היחיד נכס משועבד המוחזק בידי אדם אחר, רשאי הנאמן לבדוק את הנכס, לאחר שהודיע לאותו אדם על כוונתו לעשות כן. |
||||||
|
דרישת מידע |
133. |
לצורך ביצוע תפקידו מוסמך הנאמן לדרוש מידע בהתאם להוראות סעיפים 145, ו-180. |
||||||
|
שמירה על סודיות |
134. |
הנאמן וכל אדם הפועל מטעמו לא יעשה שימוש במידע שהגיע אליו תוך כדי מילוי תפקידו ועקב מילוי תפקידו ולא יגלה אותו לאחר, אלא במידה הדרושה לביצוע תפקידו, תוך הגנה על פרטיותו של היחיד ושל כל אדם אחר שהמידע נוגע אליו, או על פי צו של בית משפט או הוראת הכונס הרשמי לפי סעיף 237(ב) או 244(ב). |
||||||
|
ניהול רישומים |
135. |
הנאמן ינהל רישומים מפורטים בנוגע להליכי חדלות הפירעון; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן ניהול הרישומים והפרטים שייכללו בהם. |
||||||
|
דוחות הנאמן |
136. |
(א) הנאמן יגיש לכונס הרשמי דוח תקופתי לעניין נכסי קופת הנשייה, תביעות החוב שאישר ותביעות חוב תלויות ועומדות, הפעולות שביצע הנאמן במסגרת תפקידו ועמידת היחיד בתנאי הצו לשיקום הכלכלי. |
||||||
|
|
|
(ב) הדוח התקופתי יוגש פעם בשנה לפחות או בתכיפות גבוהה יותר אם הורה כך הכונס הרשמי; הדוח התקופתי הראשון יוגש בתום ששה חודשים ממועד הגשת דוח ממצאי הבדיקה בידי הנאמן לפי סעיף 152. |
||||||
|
|
|
(ג) הכונס הרשמי רשאי לדרוש מהנאמן להגיש לו דוח מידי על אירוע מסוים הנוגע להליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
(ד) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין דוחות הנאמן ובכלל זה לעניין אופן עריכת הדוחות והפרטים שייכללו בהם. |
||||||
|
|
|
(ה) כל בעל עניין בהליכי חדלות הפירעון רשאי לעיין בדוחות הנאמן ולהעתיקם. |
||||||
|
שיתוף פעולה עם הנאמן |
137. |
(א) היחיד יסייע לנאמן וישתף עמו פעולה ככל הדרוש לצורך מילוי תפקידו ובכלל זה יחתום על ייפוי כוח ומסמכים וייעשה כל הנדרש לשם מימוש נכסי קופת הנשייה וחלוקתם בין הנושים. |
||||||
|
|
|
(ב) היחיד יודיע לנאמן במהירות האפשרית על כל שינוי בפרט הנוגע למצבו הכלכלי שדיווח עליו לפי חלק זה. |
||||||
|
פנייה לכונס הרשמי בידי מי שנפגע מפעולת הנאמן |
138. |
מי שנפגע או עלול להיפגע מהחלטה של הנאמן או מפעולה שעשה או שבכוונתו לעשות, רשאי לפנות לכונס הרשמי בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה או הפעולה או לתת כל הוראה אחרת שיראה לנכון. |
||||||
|
התפטרות הנאמן או העברתו מכהונתו |
139. |
(א) הכונס הרשמי רשאי להפסיק את כהונתו של הנאמן, לבקשת הנאמן או אם מצא כי מתקיים אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הנאמן אינו ממלא את תפקידו כראוי; |
|||||
|
|
|
|
(2) נבצר מהנאמן למלא את תפקידו דרך קבע; |
|||||
|
|
|
|
(3) חדל להתקיים בנאמן תנאי מהתנאים שנדרשו למינויו. |
|||||
|
|
|
(ב) החלטת הכונס הרשמי על הפסקת כהונתו של הנאמן תינתן לאחר שנתן לנאמן הזדמנות להשמיע את טענותיו. |
||||||
|
|
|
(ג) נתפנתה משרתו של הנאמן, ימנה הכונס הרשמי אחר במקומו ועד למינויו יהיה הכונס הרשמי הנאמן. |
||||||
|
סיום כהונתו של נאמן |
140. |
(א) סיים הנאמן לבצע את תפקידו, יגיש לכונס הרשמי דוח מסכם של פעילותו. |
||||||
|
|
|
(ב) נוכח הכונס הרשמי כי הנאמן סיים לבצע את תפקידו, יורה על סיום כהונתו של הנאמן. |
||||||
|
|
|
פרק ו': תקופת הביניים - ממתן צו חדלות הפירעון עד מתן צו לשיקום כלכלי |
||||||
|
|
|
סימן א': הגבלות |
||||||
|
ההגבלות |
141. |
בתקופה שממתן צו חדלות הפירעון לגבי יחיד עד מתן צו לשיקומו הכלכלי (בחלק זה – תקופת הביניים) יחולו על היחיד הגבלות אלה: |
||||||
|
|
|
(1) הגבלה מקבלה או החזקה של דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים, התשי"ב-1952[17], ומהארכת תוקפם, ובלבד שיהיו תקפים לצורך שיבה לישראל; |
||||||
|
|
|
(2) עיכוב יציאת היחיד מן הארץ; |
||||||
|
|
|
(3) הגבלה כלקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981; |
||||||
|
|
|
(4) הגבלת היחיד משימוש בכרטיס חיוב, בעצמו או באמצעות אחר; לעניין הגבלה זו - |
||||||
|
|
|
|
(א) "כרטיס חיוב" - כהגדרתו בחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986[18], למעט כרטיס חיוב שניתן לבצע בו עסקאות כנגד יתרת זכות בלבד; |
|||||
|
|
|
|
(ב) דין ההגבלה כדין סיום חוזה כרטיס החיוב בהודעת היחיד למעט לעניין הוראות בחוזה שלפיהן הלקוח חייב בתשלום כלשהו בשל עצם קיצורה של תקופת השימוש בכרטיס החיוב; הודעה על תחולת ההגבלה תינתן למנפיק בדרך שיקבע השר, ויראו במועד קבלת ההודעה את מועד סיום החוזה. |
|||||
|
הסרת הגבלות |
142. |
(א) הכונס הרשמי רשאי, מיוזמתו או לבקשת הנאמן או היחיד, להסיר הגבלה אחת או יותר מההגבלות שבסעיף 141 או לקבוע כי ההגבלה תחול באופן חלקי, אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. |
||||||
|
|
|
(ב) הכונס הרשמי רשאי להתנות את הסרת ההגבלה בתנאים שיורה ובכלל זה בהפקדת ערבות. |
||||||
|
|
|
(ג) סירב הכונס הרשמי לבקשה לפי סעיף קטן (א) להסיר הגבלה, יועבר הדיון בבקשה להכרעת בית המשפט. |
||||||
|
|
|
סימן ב': בדיקת מצבו הכלכלי של היחיד |
||||||
|
בדיקת המצב הכלכלי של היחיד |
143. |
עם מינויו יחל הנאמן בבדיקה מקיפה בעניין מצבו הכלכלי של היחיד ובכלל זה בעניין הכנסותיו, הוצאותיו, חובותיו, התחייבויותיו ונכסיו, לרבות נכסים שהיו ברשותו בעבר, ובעניין הנסיבות שהובילו למצבו הכלכלי, הכל בהתאם להוראות סימן זה (בסימן זה – בדיקת המצב הכלכלי). |
||||||
|
דוח היחיד על מצבו הכלכלי |
144. |
(א) יחיד שניתן לגביו צו חדלות פירעון לבקשת נושה, יגיש לנאמן, בתוך 14 ימים ממועד מתן הצו, דוח על מצבו הכלכלי במועד מתן הצו ובשנתיים שקדמו לו; הדוח יוגש בטופס שקבע השר ויאומת בתצהיר הנתמך במסמכים ויפורטו בו נכסיו, הכנסותיו, הוצאותיו, חובותיו והתחייבויותיו של היחיד, לרבות ערובות שנתן, ופרטי זהותם של נושיו. |
||||||
|
|
|
(ב) הנאמן יסייע ליחיד להכין את הדוח אם מצא כי אין ביכולתו של היחיד להכין את הדוח בכוחות עצמו. |
||||||
|
|
|
(ג) נושה רשאי לעיין בדוח שהגיש היחיד ובמסמכים שצורפו לו ולהעתיקם; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין זכות העיון לפי סעיף קטן זה. |
||||||
|
דרישת מידע בידי הנאמן |
145. |
לשם בדיקת המצב הכלכלי של היחיד ובמידה הנדרשת לשם כך, רשאי הנאמן לדרוש מכל גורם המנוי בסעיף 102(ב)(3) שברשותו מידע על היחיד כאמור באותו סעיף, למסור לידיו את המידע. |
||||||
|
דרישת מידע בידי הכונס הרשמי |
146. |
מצא הכונס הרשמי, מיוזמתו או לבקשת הנאמן, כי אין די במידע שבידי הנאמן כדי להשלים את בדיקת המצב הכלכלי של היחיד, רשאי הוא, אם סבר כי המידע נחוץ לשם השלמת הבדיקה ובמידה הנדרשת לשם כך - |
||||||
|
|
|
(1) לדרוש מגורם המנוי בטור א' בחלק ב' בתוספת הראשונה למסור לידיו מידע בהתאם למפורט בטור ב' שלצדו; |
||||||
|
|
|
(2) לדרוש מרשות המסים למסור לידיו מידע שמקורו בדוחות שהגיש לה היחיד. |
||||||
|
העברת מידע לכונס הרשמי ממערכת ההוצאה לפועל |
147. |
הודיע הכונס הרשמי על פתיחה בהליך למנהל מערכת ההוצאה לפועל, יעביר מנהל מערכת ההוצאה לפועל, את כל המידע הנוגע לחייב המצוי בלשכות ההוצאה לפועל. |
||||||
|
העברת מידע לפי צו בית משפט |
148. |
(א) על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט, לבקשת הנאמן, לתת צו המורה לתאגיד בנקאי או לרשות המסים בישראל למסור מידע כמפורט להלן, אם שוכנע כי מסירת המידע נדרשת לצורך בדיקת המצב הכלכלי של היחיד: |
||||||
|
|
|
|
(1) לעניין תאגיד בנקאי - מידע הנוגע לענייניו של היחיד, הנוסף על המידע שניתן לקבל לפי סעיפים 145 ו-146, כפי שיפורט בצו; |
|||||
|
|
|
|
(2) לעניין רשות המסים – מידע כמפורט להלן: |
|||||
|
|
|
|
|
(א) מידע בדבר נכסי היחיד הנוסף על המידע שניתן לקבל לפי סעיף 146(2); |
||||
|
|
|
|
|
(ב) מידע על סכום ההכנסה של בן זוגו של היחיד וכל פרט אחר בדוח שהגיש בן הזוג לגבי התקופה שבה היה נשוי ליחיד וחי יחד עמו. |
||||
|
|
|
(ב) בית המשפט יורה על מסירת מידע מרשות המסים לפי סעיף זה רק במקרים מיוחדים ומטעמים שיירשמו ולאחר שנוכח כי אין במסירתו כדי לחשוף את מקורות המידע של רשות המסים או את דרכי איסופו, או לפגוע בחקירה שמנהלת רשות המסים. |
||||||
|
|
|
(ג) בית המשפט רשאי לקיים את הדיון בבקשה למסירת מידע מרשות המסים, בדלתיים סגורות, ובמקרים מיוחדים, אף בלא נוכחות הנאמן, וכן לקבוע כי המידע יימסר באופן שימנע את חשיפת מקורותיו. |
||||||
|
|
|
(ד) מידע שבית המשפט הורה על מסירתו לפי סעיף זה יימסר לנאמן בלבד, בדרך שהורה בית המשפט, אלא אם כן מצא בית המשפט כי קיימים טעמים מיוחדים למסירתו גם לנושים או ליחיד. |
||||||
|
|
|
(ה) על אף הוראות סעיף קטן (ד), רשאי בית המשפט להורות כי המידע יימסר לכונס הרשמי בלבד, אם סבר כי הדבר מוצדק לשם הגנה על פרטיות היחיד. |
||||||
|
|
|
(ו) השר ושר האוצר יקבעו בתקנות הוראות לעניין דרכי מסירת מידע מתאגיד בנקאי או מרשות המסים לפי סעיף זה; לא נקבעו תקנות – יקבע בית המשפט בצו הוראות כאמור. |
||||||
|
|
|
(ז) צו לפי סעיף זה יינתן לאחר שבית המשפט נתן לתאגיד הבנקאי או לרשות המסים, לפי העניין, הזדמנות לטעון טענותיהם בפניו. |
||||||
|
חובת מסירת מידע |
149. |
מי שנתבקש למסור מידע לפי סימן זה לנאמן או לכונס הרשמי, חייב על אף האמור בכל דין, למסרו לידיו. |
||||||
|
העברת מידע מהכונס הרשמי לנאמן |
150. |
מידע שנמסר לכונס הרשמי לפי סימן זה, יעבירו הכונס הרשמי לנאמן אם שוכנע כי המידע חיוני לצורך בדיקת המצב הכלכלי של היחיד וכי מסירתו לנאמן אינה פוגעת בפרטיות במידה העולה על הנדרש. |
||||||
|
סמכות בירור |
151. |
(א) הנאמן יזמן את היחיד לבירור לשם בדיקת מצבו הכלכלי, אלא אם כן סבר הכונס הרשמי כי הבירור אינו דרוש בנסיבות העניין. |
||||||
|
|
|
(ב) הכונס הרשמי יפקח על אופן ניהול הבירור בידי הנאמן, בין השאר כדי להבטיח כי ניהול הבירור אינו פוגע בכבודו ובפרטיותו של היחיד במידה העולה על הנדרש. |
||||||
|
|
|
(ג) יחיד שזומן לבירור לפי סעיף קטן (א) רשאי לבקש כי הבירור ייערך בידי עובד הכונס הרשמי או בנוכחותו, והכונס הרשמי יחליט בבקשה. |
||||||
|
|
|
(ד) בירור לפי סעיף זה יתועד בפרוטוקול שיימסר ליחיד. |
||||||
|
|
|
(ה) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן ניהול הבירור לפי סעיף זה בין השאר כדי להבטיח שמירה על כבודו ופרטיותו של היחיד, ובכלל זה לקבוע הוראות לעניין המקום שבו ייערך הבירור, מועד הבירור ואופן ביצועו, וכן הוראות לעניין תיעוד הבירור ושמירת המידע שהושג בבירור. |
||||||
|
|
|
(ו) סבר הנאמן כי לשם בדיקת מצבו הכלכלי של היחיד נדרשת חקירה של אדם שאינו היחיד, רשאי הוא לפנות לבית המשפט בבקשה שיקיים חקירה לפי הוראות סעיף 260. |
||||||
|
דוח ממצאי הבדיקה |
152. |
(א) עם סיום בדיקת המצב הכלכלי של היחיד ולא יאוחר מתום תשעה חודשים ממועד מינוי הנאמן, יגיש הנאמן לכונס הרשמי דוח ובו ממצאיו לעניין מצבו הכלכלי של היחיד והנסיבות שהובילו למצבו (בפרק זה – דוח ממצאי הבדיקה); הדוח יאומת בתצהיר. |
||||||
|
|
|
(ב) הכונס הרשמי רשאי לדחות את המועד להגשת דוח ממצאי הבדיקה אם סבר כי יש הצדקה לכך עקב מורכבות הבדיקה או בשל אי שיתוף פעולה מצד היחיד, לרבות בשל אי הגשת דוח בידי היחיד לפי סעיף 144. |
||||||
|
|
|
(ג) דוח ממצאי הבדיקה יתייחס בין השאר לאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) נכסי קופת הנשייה; |
|||||
|
|
|
|
(2) תביעות החוב שאישר הנאמן, ותביעות חוב תלויות ועומדות; |
|||||
|
|
|
|
(3) פעולות שביצע הנאמן במהלך תקופת הבדיקה; |
|||||
|
|
|
|
(4) פעולות שביצע היחיד הנחזות להיות פעולות להעדפת נושים, פעולות לגריעת נכסים מקופת הנשייה או הברחת נכסים, כמשמעותן בסימן ב' לפרק ב' בחלק ד'; |
|||||
|
|
|
|
(5) פעולות היחיד והנסיבות שבשלהן נוצרו החובות; |
|||||
|
|
|
|
(6) התנהלות היחיד במהלך התקופה שבה נערכה בדיקת מצבו הכלכלי. |
|||||
|
|
|
(ד) הנאמן ימסור העתק מהדוח ליחיד וכל נושה רשאי לעיין בו במשרדי הכונס הרשמי. |
||||||
|
|
|
(ה) היחיד רשאי להעביר לכונס הרשמי את התייחסותו לדוח באופן ובמועד שיורה השר. |
||||||
|
|
|
(ו) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין דוח ממצאי הבדיקה ובכלל זה לעניין אופן עריכתו והפרטים שייכללו בו. |
||||||
|
|
|
סימן ג': הצעת הכונס הרשמי לצו לשיקום כלכלי והדיון בה |
||||||
|
הצעת הכונס הרשמי |
153. |
(א) הכונס הרשמי יגיש לבית המשפט, בתוך 60 ימים מהמועד שמסר לו הנאמן את דוח ממצאי הבדיקה, הצעת תכנית לשיקומו הכלכלי של היחיד (בסימן זה – הצעת הכונס הרשמי). |
||||||
|
|
|
(ב) הצעת הכונס הרשמי תכלול התייחסות לכל העניינים שיש לכלול בצו לשיקום כלכלי לפי פרק ז'. |
||||||
|
|
|
(ג) הצעת הכונס הרשמי תגובש לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע עמדתם. |
||||||
|
|
|
(ד) הכונס הרשמי יצרף להצעתו חוות דעת לעניין מצבו הכלכלי של היחיד, הנסיבות שהובילו למצבו והתנהלות היחיד לפני הליכי חדלות הפירעון ובמהלכם; חוות הדעת תתייחס בין השאר לאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הפרטים המנויים בסעיף 152(ג); |
|||||
|
|
|
|
(2) התקיימות תנאי מהתנאים שבשלהם יש להטיל על החייב חובת תשלומים לפי סעיפים 161 ו-162 או לקבוע לגביו הפטר לאלתר לפי סעיף 164; |
|||||
|
|
|
|
(3) התקיימות תנאי מהתנאים שבשלהם ניתן להאריך או לקצר את תקופת התשלומים לפי סעיף 162; |
|||||
|
|
|
|
(4) מידת ההתאמה של הצעת הכונס הרשמי לעמדת היחיד כפי שהושמעה לפניו לפי סעיף קטן (ג). |
|||||
|
|
|
(ה) הכונס הרשמי ימסור ליחיד את הצעתו ואת חוות דעתו ויעמידן לעיון הנושים. |
||||||
|
תגובת היחיד והנושים להצעת הכונס הרשמי |
154. |
היחיד והנושים רשאים להגיש לבית המשפט את תגובתם להצעת הכונס הרשמי ולחוות דעתו במועד ובאופן שיקבע השר. |
||||||
|
|
|
סימן ד': הוראות שונות לתקופת הביניים |
||||||
|
תשלום דמי מחיה בתקופת
הביניים |
155. |
(א) עם מתן צו חדלות פירעון או בהקדם האפשרי לאחר מכן יקבע הכונס הרשמי סכום שיוקצה ליחיד מעת לעת במהלך תקופת הביניים, לצורכי מחייתו ומחיית התלויים בו (בסעיף זה – דמי המחיה); הסכום כאמור לא יפחת מהסכום הפטור מעיקול לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958[19]. |
||||||
|
|
|
(ב) דמי המחיה ישולמו ליחיד בידי הנאמן מתוך נכסי קופת הנשייה, ואולם אם הייתה ליחיד הכנסה שוטפת, רשאי הכונס הרשמי להורות כי הכנסה זו, או חלקה, לא תהיה חלק מנכסי קופת הנשייה וכי היחיד יותיר בידיו את דמי המחיה ויעביר לנאמן את היתרה בתשלומים עיתיים באופן שיורה הכונס הרשמי. |
||||||
|
|
|
(ג) אין בהוראת סעיף זה כדי לגרוע מהוראת סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי, או מהוראה בחיקוק אחר שהסעיף האמור חל לגביו או מהוראה בחיקוק אחר הקובעת הסדר דומה להסדר הקבוע בסעיף 303 האמור. |
||||||
|
|
|
(ד) הכונס הרשמי רשאי לאשר לנאמן להעביר ליחיד סכומים נוספים מתוך נכסי קופת הנשייה הנדרשים ליחיד או לתלויים בו, אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. |
||||||
|
|
|
(ה) הכונס הרשמי רשאי לשנות את גובה דמי המחיה ואופן תשלומם אם מצא כי השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. |
||||||
|
הפעלת עסקו של היחיד במהלך תקופת הביניים |
156. |
(א) הכונס הרשמי יורה על הפעלת עסקו של היחיד במהלך תקופת הביניים, לבקשת היחיד או בהסכמתו, אם שוכנע כי הפעלת העסק לא תפגע בשיקומו הכלכלי של היחיד או בנושיו. |
||||||
|
|
|
(ב) הכונס הרשמי רשאי להורות על הפעלת עסקו של היחיד במהלך תקופת הביניים, בידי הנאמן או מי מטעמו, גם בלא הסכמת היחיד, אם שוכנע כי ההפעלה תשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים. |
||||||
|
|
|
(ג) על הפעלת עסקו של היחיד יחולו הוראות סימן א' לפרק ז' בחלק ב', בשינויים המחויבים. |
||||||
|
זכות הנאמן לבטל חוזה קיים שאין עילה חוזית לביטולו |
157. |
לנאמן תהיה נתונה הסמכות לבטל חוזה קיים כהגדרתו בסעיף 64 שהיחיד הוא צד לו, בהתאם להוראות סעיף 65, ויחולו לעניין זה הוראות סעיפים 67, 68, 71 ו-72(א), בשינויים המחויבים. |
||||||
|
מימוש נכסי קופת הנשייה וחלוקתם באישור הכונס הרשמי |
158. |
במהלך תקופת הביניים לא יממש הנאמן נכס מנכסי קופת הנשייה ולא יפעל לחלוקת הנכסים כאמור אלא באישור מראש מאת הכונס הרשמי. |
||||||
|
סיוע הנאמן ליחיד בגיבוש הסדר חוב |
159. |
במהלך תקופת הביניים יסייע הנאמן ליחיד בגיבוש הצעה להסדר חוב בין היחיד לנושיו ואישורה, כאמור בסעיף 185. |
||||||
|
|
|
פרק ז': צו לשיקום כלכלי |
||||||
|
|
|
סימן א': תוכן הצו ויישומו |
||||||
|
צו לשיקום כלכלי |
160. |
(א) לאחר הגשת הצעת הכונס הרשמי לפי סעיף 153, ולאחר שקיים דיון בהצעתו, יקבע בית המשפט, בהקדם, בצו לשיקום כלכלי, תכנית לפירעון חובותיו של היחיד ולשיקומו הכלכלי; |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט יתחשב בהצעת הכונס הרשמי; |
||||||
|
|
|
(ג) בצו לשיקום כלכלי יקבע בית המשפט, בין השאר, הוראות בעניינים אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הפטר לאלתר בהתאם להוראות סעיף 164 או חובת תשלומים מהכנסתו השוטפת של יחיד שתיקבע בהתאם להוראות סעיפים 161 ו- 162 (בחלק זה – חובת התשלומים), ובכלל זה הוראות לעניין גובה התשלומים, ההכנסה השוטפת שממנה ישולמו והתקופה שבה תחול חובת התשלומים (בחלק זה - תקופת התשלומים); |
|||||
|
|
|
|
(2) נכסים שייכללו בנכסי קופת הנשייה בהתאם להוראות סעיף 163; |
|||||
|
|
|
|
(3) אופן מימוש נכסי קופת הנשייה ומועד מימושם; |
|||||
|
|
|
|
(4) הגבלות כאמור בסימן א' לפרק ו' או חלקן, שיחולו על היחיד לתקופה שיורה בית המשפט, אם מצא כי ההגבלות נחוצות לצורך הגנה על הנושים או כדי למנוע מהיחיד להגדיל את חובותיו; |
|||||
|
|
|
|
(5) הכשרה להתנהלות כלכלית נכונה שיעבור היחיד, אם מצא בית המשפט כי הכשרה כאמור נחוצה לצורך שיקומו הכלכלי של היחיד; |
|||||
|
|
|
|
(6) הוראות לעניין תחולת ההפטר על חובות היחיד כאמור בסעיף 175(ב). |
|||||
|
חובת התשלומים וגובהם |
161. |
(א) בסעיף זה - |
||||||
|
|
|
"הכנסה שוטפת" - משכורתו של היחיד או הכנסה שוטפת אחרת של היחיד כפי שיורה בית המשפט; |
||||||
|
|
|
"כושר להשתכרות עודפת", של היחיד - כושר השתכרות המאפשר ליחיד להשתכר סכום העולה על הדרוש לו לצורך מחייתו ומחיית התלויים בו. |
||||||
|
|
|
(ב) היה ליחיד כושר להשתכרות עודפת, יטיל בית המשפט על היחיד חובת תשלומים לקופת הנשייה, שישולמו מתוך הכנסתו השוטפת, בהתאם להוראות אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) גובה התשלומים ייקבע על בסיס כושר ההשתכרות של היחיד, באופן שיותיר בידי היחיד את הסכומים הדרושים לו לצורך מחייתו ומחיית התלויים בו בלבד (בסעיף זה – דמי המחיה); הסכום כאמור לא יפחת מהסכום הפטור מעיקול לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958; |
|||||
|
|
|
|
(2) על אף הוראות פסקה (1), לא היו ליחיד חובות שאינם בני הפטר, רשאי בית המשפט לקבוע כי גובה התשלומים ייקבע כשיעור מהכנסתו השוטפת של היחיד, גם אם הסכום שייוותר בידו עולה על דמי המחייה, אם מצא כי יהיה בכך כדי לתמרץ את היחיד להגדיל את הכנסתו השוטפת; |
|||||
|
|
|
|
(3) אין בהוראת סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראת סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי, או מהוראה בחיקוק אחר שהסעיף האמור חל לגביו או מהוראה בחיקוק אחר הקובעת הסדר דומה להסדר הקבוע בסעיף 303 האמור. |
|||||
|
תקופת התשלומים |
162. |
(א) תקופת התשלומים תהיה שלוש שנים ממועד מתן הצו לשיקום כלכלי. |
||||||
|
|
|
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לקבוע תקופת תשלומים קצרה משלוש שנים אם התקיימו בחייב נסיבות אישיות המצדיקות זאת. (ג) על אף הוראות סעיף קטן (א) רשאי בית המשפט לקבוע בצו לשיקום כלכלי תקופת תשלומים ארוכה יותר אם מצא כי מתקיים אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) במהלך הליכי חדלות הפירעון, היחיד עשה אחד מאלה: |
|||||
|
|
|
|
|
(א) נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; |
||||
|
|
|
|
|
(ב) לא שיתף פעולה עם הנאמן או הכונס הרשמי; |
||||
|
|
|
|
|
(ג) הפר את ההגבלות שהוטלו עליו; |
||||
|
|
|
|
(2) ליחיד חוב שמתקיים לגביו אחד מאלה: |
|||||
|
|
|
|
|
(א) הוא נוצר כתוצאה מהתחייבות או התקשרות בעסקה שביצע היחיד בעת שידע או היה עליו לדעת כי קיים סיכוי סביר שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו; |
||||
|
|
|
|
|
(ב) הוא נוצר כתוצאה מהזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד; |
||||
|
|
|
|
|
(ג) מקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין; |
||||
|
|
|
|
(3) היחיד ביצע פעולה כאמור בסעיפים 199 עד 201 במטרה להעדיף נושה על פני נושים אחרים או להבריח נכסים; |
|||||
|
|
|
|
(4) ניתן לגבי היחיד צו חדלות פירעון אחר בשבע השנים שקדמו לתחילת ההליכים. |
|||||
|
|
|
|
||||||
|
|
|
(ד) מצא בית המשפט כי מתקיים תנאי מהתנאים להארכת תקופת התשלומים כאמור בסעיף קטן (ב)(1) עד (3), בשל מעשה של היחיד שנעשה בנסיבות חמורות, רשאי הוא לקבוע תקופת תשלומים שאינה קצובה בזמן. |
||||||
|
|
|
(ה) מצא בית המשפט כי מתקיימות לגבי היחיד נסיבות מיוחדות וחריגות שבשלהן אין זה צודק לקבוע תקופת תשלומים של שלוש שנים בלבד, וכי תקופה זו אינה מביאה לאיזון הראוי בין זכות הנושים לפירעון חובם לבין הצורך בשיקומו הכלכלי של היחיד, רשאי הוא לקבוע תקופת תשלומים ארוכה יותר גם אם לא מתקיימים התנאים שבסעיף קטן (ב). |
||||||
|
הכללת נכסי היחיד בקופת הנשייה בתקופת התשלומים |
163. |
(א) כל נכס שיוקנה ליחיד בתקופת התשלומים ייכלל בנכסי קופת הנשייה, למעט נכס כאמור בסעיף 197. |
||||||
|
|
|
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), לא יראו הכנסה שוטפת של היחיד שממנה משולמים התשלומים כאמור בסעיף 161(ב), כחלק מנכסי קופת הנשייה. |
||||||
|
|
|
(ג) בית המשפט רשאי להורות כי נכסים מסוימים ייכללו בקופת הנשייה אף אם יוקנו ליחיד לאחר תום תקופת התשלומים. |
||||||
|
הפטר לאלתר
|
164. |
(א) לא היה ליחיד כושר להשתכרות עודפת כהגדרתו בסעיף 161(א), לא יטיל בית המשפט על היחיד חובת תשלומים וייתן לו הפטר לאלתר. |
||||||
|
|
|
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט להורות כי כל או חלק מהנכסים שיוקנו ליחיד בתקופת שלוש השנים שממועד מתן הצו לשיקום כלכלי או בתקופה אחרת שיורה בית המשפט בהתאם להוראות סעיף 163, למעט נכס כאמור בסעיף 197, יכללו בנכסי קופת הנשייה ויחולו לעניין הארכת התקופה או קיצורה הוראות סימן זה החלות לעניין תקופת התשלומים. |
||||||
|
העברת סכומים נוספים |
165. |
בית המשפט רשאי לאשר לנאמן להותיר בידי היחיד, בנוסף לדמי המחיה כאמור בסעיף 161(ב)(1), סכומים נוספים מתוך הכנסתו השוטפת הנדרשים ליחיד או לתלויים בו, או להעביר ליחיד סכומים או נכסים כאמור מתוך נכסי קופת הנשייה, אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. |
||||||
|
העברת ההכנסה השוטפת ישירות לנאמן |
166. |
(א) לא העביר היחיד תשלום מהתשלומים במועד, רשאי בית המשפט, לבקשת הנאמן, להורות למי שמשלם ליחיד את ההכנסה השוטפת להעבירה, במהלך תקופת התשלומים, ישירות לנאמן. |
||||||
|
|
|
(ב) הורה בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א), יעביר הנאמן לקופת הנשייה את התשלומים בהתאם להוראות הצו לשיקום כלכלי ואת היתרה יעביר לידיו של היחיד. |
||||||
|
שינוי הצו לשיקום כלכלי |
167. |
(א) בית המשפט רשאי לשנות את הצו לשיקום כלכלי בכל עת אם נשתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות, ובכלל זה רשאי הוא - |
||||||
|
|
|
|
(1) להאריך את תקופת התשלומים לתקופה נוספת או לזמן בלתי מוגבל אם מצא כי מתקיימים התנאים שבסעיף 162(ג) ו-(ד); |
|||||
|
|
|
|
(2) לקצר את תקופת התשלומים אם מצא כי מתקיימות נסיבות אישיות מיוחדות כאמור בסעיף 162(ב). |
|||||
|
|
|
|
(3) לתת לחייב הפטר לאלתר אם מצא כי מתקיימים התנאים שבסעיף 164. |
|||||
|
|
|
(ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט להאריך את תקופת התשלומים אם מצא כי היחיד לא קיים תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי ובכלל זה אם אינו עומד בחובת התשלומים הקבועה בצו. |
||||||
|
|
|
(ג) בית המשפט יקבל החלטה לפי סעיף זה לאחר שנתן לנושים הזדמנות להשמיע טענותיהם ולאחר שקיבל חוות דעת מאת הכונס הרשמי בעניין. |
||||||
|
בקשה לקיצור תקופת התשלומים |
168. |
(א) נקבעה ליחיד תקופת תשלומים העולה על שלוש שנים או שאינה קצובה בזמן, רשאי בית המשפט, לבקשת היחיד, בתום שלוש שנים ממועד מתן הצו לשיקום כלכלי, לקצר את תקופת התשלומים אם שוכנע כי היחיד שיתף פעולה באופן מלא ועשה מאמץ משמעותי להשיא את שיעור חובותיו שייפרע לנושים. |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט יחליט בבקשה שהוגשה לפי סעיף קטן (א) לאחר שנתן לנושים הזדמנות להשמיע טענותיהם ולאחר שקיבל חוות דעת מאת הכונס הרשמי בעניין. |
||||||
|
אחריות הנאמן ליישום הצו לשיקום כלכלי |
169. |
הנאמן יפעל ליישום הצו לשיקום כלכלי ויפקח על עמידתו של היחיד בתנאי צו השיקום. |
||||||
|
דוח מסכם של הנאמן |
170. |
(א) שלושה חודשים לפני תום תקופת התשלומים יגיש הנאמן לכונס הרשמי דוח מסכם לעניין עמידתו של היחיד בתנאי הצו לשיקום כלכלי ובכלל זה בחובת התשלומים; הדוח יאומת בתצהיר. |
||||||
|
|
|
(ב) הנאמן ימסור העתק מהדוח ליחיד והוא יועמד לעיון הנושים במשרדי הכונס הרשמי. |
||||||
|
הארכת תקופת התשלומים בשל אי עמידה בתנאי הצו לשיקום כלכלי |
171. |
(א) מצא הכונס הרשמי, לאחר קבלת הדוח המסכם, כי היחיד לא עמד בתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי יש בכך כדי להצדיק את שינויים, יגיש לבית המשפט, לא יאוחר מתום תקופת התשלומים, בקשה לשינוי תנאי הצו כאמור בסעיף 167, וימסור ליחיד ולנושים הודעה על כך. |
||||||
|
|
|
(ב) הגיש הכונס הרשמי לבית המשפט בקשה לשינוי תנאי הצו לשיקום כלכלי לפי סעיף קטן (א), תוארך תקופת התשלומים עד להכרעת בית המשפט בבקשה. |
||||||
|
|
|
(ג) דחה בית המשפט את בקשת הכונס הרשמי שהוגשה לפי סעיף קטן (א), רשאי הוא להורות לנאמן להשיב ליחיד את התשלומים והנכסים שהועברו לקופת הנשייה בתקופת ההארכה לפי סעיף קטן (ב). |
||||||
|
|
|
סימן ב': צו לשיקום כלכלי ליחיד שהיקף חובותיו נמוך |
||||||
|
סמכות הכונס הרשמי לתת הפטר מידי לחייבים חסרי כל |
172. |
על אף הוראות סעיף 160, צו לשיקום כלכלי והפטר לאלתר לגבי יחיד שמתקיימים בו כל אלה, יינתן בידי הכונס הרשמי: |
||||||
|
|
|
|
(1) סך חובותיו של היחיד נמוך מ- 100,000 שקלים חדשים; |
|||||
|
|
|
|
(2) אין ליחיד כושר להשתכרות עודפת כהגדרתו בסעיף 161(א); |
|||||
|
|
|
|
(3) אין ליחיד נכסים, למעט נכסים שאינם חלק מנכסי קופת הנשייה כאמור בסעיף 197; |
|||||
|
|
|
|
(4) אין ליחיד חוב שמקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין; |
|||||
|
|
|
|
(5) לא מתקיים לגבי היחיד תנאי מהתנאים שבסעיף 162(ג); |
|||||
|
|
|
|
(6) לא ניתן לגבי היחיד, בעבר, צו חדלות פירעון אחר. |
|||||
|
סמכויות הכונס הרשמי |
173. |
(א) סמכויות בית המשפט לפי סימן א' לעניין צו לשיקום כלכלי הניתן על ידו יהיו נתונות לכונס הרשמי לגבי צו לשיקום כלכלי הניתן לפי סימן זה, בשינויים המחויבים. |
||||||
|
|
|
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), הכונס הרשמי לא יהיה רשאי לקבוע כי ההפטר יחול גם על חוב מזונות לפי סעיף 175(ב). |
||||||
|
|
|
פרק ח': הפטר |
||||||
|
הפטר |
174. |
(א) בתום תקופת התשלומים, ואם ניתן ליחיד הפטר לאלתר לפי סעיף 164 - עם מתן הצו לשיקום כלכלי, יהיה היחיד, והוא בלבד, פטור מחובות העבר שלא ניתן לפרוע מהנכסים שיש לכלול בנכסי קופת הנשייה כאמור בסעיפים 163 ו-164. |
||||||
|
|
|
(ב) אין בהפטר - |
||||||
|
|
|
|
(1) כדי לגרוע מסמכויות הנאמן לגבי נכסי קופת הנשייה כפי שהוקנו לו לפי סעיף 129; |
|||||
|
|
|
|
(2) כדי לגרוע מחובת היחיד לסייע לנאמן ולשתף עמו פעולה כאמור בסעיף 137 ולקיים את תנאי הצו לשיקום כלכלי החלים גם לאחר ההפטר. |
|||||
|
חובות שאינם בני הפטר |
175. |
(א) ההפטר לא יחול על חובות עבר אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) תשלום עונשי; |
|||||
|
|
|
|
(2) חוב שנוצר בדרך מרמה; |
|||||
|
|
|
|
(3) חוב מזונות. |
|||||
|
|
|
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א) - |
||||||
|
|
|
|
(1) רשאי בית המשפט, בנסיבות חריגות המצדיקות זאת, להורות כי ההפטר יחול על חוב מזונות, כולו או חלקו ורשאי הוא להתנות זאת בתנאים; |
|||||
|
|
|
|
(2) רשאי בית המשפט להורות כי ההפטר לא יחול על חוב שמקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין, אם מצא כי הדבר מוצדק לאור מהות העבירה שבשלה הוטלו הפיצויים, חומרתה או נסיבותיה. |
|||||
|
ביטול ההפטר |
176. |
(א) בית המשפט רשאי, בכל עת, להורות כי ההפטר בטל למפרע ולהורות על שינוי הצו לשיקום כלכלי ובכלל זה על הארכת תקופת התשלומים, בהתקיים אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) התגלו עובדות חדשות שאילו היו ידועות לבית המשפט לפני מועד ההפטר היה בהן כדי להאריך את תקופת התשלומים לפי הוראות סעיף 162(ג) עד (ה); |
|||||
|
|
|
|
(2) היחיד לא סייע לנאמן או לא שיתף עמו פעולה כאמור בסעיף 174(ב)(2) או הפר, לאחר מועד ההפטר, תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי כאמור באותו סעיף. |
|||||
|
|
|
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), נתן הכונס הרשמי את צו לשיקום כלכלי לפי סעיף 172, תהא נתונה לו הסמכות להורות על ביטול ההפטר ושינוי הצו לשיקום הכלכלי לפי סעיף קטן (א). |
||||||
|
|
|
(ג) ביטול ההפטר אינו פוגע בתוקפם של מכירה, העברה או תשלום שנעשו כדין אחרי מועד ההפטר ולפני ביטולו. |
||||||
|
|
|
פרק ט': הוראות לגבי יחיד שנפטר |
||||||
|
יחיד שנפטר כשהוא בחדלות פירעון |
177. |
(א) נפטר יחיד כשהוא בחדלות פירעון ולא ניתן לגביו צו חדלות פירעון יחולו לעניין העיזבון הוראות אלה: |
||||||
|
|
|
(ב) מנהל העיזבון רשאי להגיש לכונס הרשמי בקשה כי העיזבון ינוהל בהתאם להוראות סעיף זה (בסעיף זה – בקשה לניהול העיזבון בהליך חדלות פירעון) אם התקיימו התנאים להגשת בקשת יחיד לפי סעיף 102(א). |
||||||
|
|
|
(ג) נושה של הנפטר רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לניהול העיזבון בהליך חדלות פירעון – אם התקיימו התנאים להגשת בקשת נושה לפי סעיפים 106 ו-107. |
||||||
|
|
|
(ד) על הבקשה לניהול העיזבון בהליך חדלות פירעון והדיון בה יחולו הוראות פרק ב' לחלק ג', בשינויים המחויבים. |
||||||
|
|
|
(ה) ניתן צו לניהול העיזבון בהליך חדלות פירעון, לפי בקשה כאמור בסעיפים קטנים (ב) או (ג), יחולו לגביו ההוראות לפי חוק זה החלות על צו חדלות פירעון שניתן לגבי תאגיד שבית המשפט הורה על פירוקו, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הכונס הרשמי יהיה אחראי לניהול ההליכים כאילו היה צו חדלות פירעון שניתן לגבי יחיד; |
|||||
|
|
|
|
(2) הכונס הרשמי רשאי למנות את מנהל העיזבון לנאמן; |
|||||
|
|
|
|
(3) הליך תלוי ועומד בבית משפט או בבית דין דתי בדבר ניהול העיזבון, יעבור להתנהל במסגרת הליכי חדלות הפירעון. |
|||||
|
יחיד שנפטר לאחר מתן צו חדלות הפירעון |
178. |
נפטר יחיד לאחר שניתן לגביו צו חדלות פירעון יימשכו הליכי חדלות הפירעון בהתאם להוראות סעיף 177(ה). |
||||||
|
|
|
פרק י': שונות |
||||||
|
הקצבה לזכאי מזונות |
179. |
(א) היה ליחיד חוב מזונות שזמן פירעונו חל לאחר מתן צו חדלות הפירעון, יקציב בית המשפט לאדם הזכאי למזונות סכום שישולם לו, מעת לעת, מהכנסתו השוטפת של היחיד כהגדרתה בסעיף 161(א) או מתוך נכסי קופת הנשייה, עד לסיום תקופת התשלומים ואם ניתן לו הפטר לאלתר – עד מועד מתן ההפטר. |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט רשאי להקציב סכום כאמור בסעיף קטן (א) אף אם לאחר ההקצבה דמי המחיה שיישארו בידי היחיד לפי סעיף 155 או סעיף 161(ב) יפחתו מהסכום הפטור מעיקול לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. |
||||||
|
|
|
(ג) הקצבה לפי סעיף קטן (א), דינה כדין תשלום על פי פסק דין. |
||||||
|
סמכויות לדרישת מידע וחקירה וסמכות לביטול חוזה קיים, לאחר תקופת הביניים |
180. |
(א) סמכויות הכונס הרשמי והנאמן לפי סימן ב' בפרק ו' יהיו נתונות להם גם לאחר תקופת הביניים, ככל הנדרש לצורך המשך הליכי חדלות הפירעון, ויחולו בעניינן הוראות סעיפים 149 ו- 150. |
||||||
|
|
|
(ב) סמכות הנאמן לבטל חוזה קיים כאמור בסעיף 157 תהיה נתונה לו גם לאחר תקופת הביניים. |
||||||
|
ערעור |
181. |
מי שנפגע מהחלטתו של הכונס הרשמי לפי חלק זה רשאי לערער עליה לבית המשפט. |
||||||
|
העברת ניהול ההליך מהכונס הרשמי לבית המשפט |
182. |
(א) על אף האמור בסעיף 119, יחיד, נושה או הכונס הרשמי רשאים בכל עת לפנות לנשיא בית משפט השלום במחוז שבו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון בבקשה שיעביר את ניהול ההליכים לבית המשפט. |
||||||
|
|
|
(ב) נשיא בית משפט השלום שהוגשה לו בקשה לפי סעיף קטן (א) או סגנו, רשאי להעביר את ניהול הליכי חדלות הפירעון לבית המשפט אם סבר שמפאת מורכבות ההליכים או לטובת ניהולם היעיל ראוי שיתנהלו בבית המשפט. |
||||||
|
|
|
(ג) הועבר ניהול הליכי חדלות הפירעון לבית המשפט לפי סעיף זה – |
||||||
|
|
|
|
(1) יהיו נתונות לבית המשפט כל סמכויות הניהול של הליכי חדלות הפירעון לפי חלק זה; |
|||||
|
|
|
|
(2) הנאמן יפעל מטעם בית המשפט ויהיה כפוף להוראותיו ולהנחיותיו, והוא רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות כאמור בסעיף 127. |
|||||
|
ביטול צו חדלות פירעון בשל התנהלות היחיד |
183. |
(א) מצא בית המשפט בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 162(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי, וכי בשל כך לא ניתן לנהל באופן תקין את הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד הזדמנות להשמיע את עמדתו, לבטל את צו חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
(ב) ביטול צו חדלות פירעון אינו פוגע בתוקפם של מכירה, העברה או תשלום שנעשו כדין לפני הביטול. |
||||||
|
|
|
(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לבטל את צו חדלות הפירעון לפי הוראות סעיף 265. |
||||||
|
הליך חדלות פירעון נוסף |
184. |
(א) אין במתן צו חדלות פירעון לגבי יחיד (בסעיף זה - צו חדלות פירעון ראשון) כדי למנוע מתן צו חדלות פירעון נוסף לגביו (בסעיף זה – צו חדלות פירעון נוסף) בשל חובות שאינם חובות עבר בהליך חדלות הפירעון הראשון. |
||||||
|
|
|
(ב) הוגשה בקשה למתן צו חדלות פירעון נוסף, יימנע הנאמן שמונה בהליך חדלות הפירעון הראשון, במידת האפשר, מכל פעולה בנכסי קופת הנשייה עד להכרעה בבקשה לצו חדלות הפירעון הנוסף. |
||||||
|
|
|
(ג) משניתן צו חדלות פירעון נוסף יאוחדו הליכי חדלות הפירעון של היחיד ויימשכו בהתאם לצו חדלות הפירעון הנוסף; בית המשפט או הכונס הרשמי שנתנו את צו חדלות הפירעון הנוסף רשאים לקבוע במסגרתו הוראות לעניין איחוד ההליכים ובכלל זה הוראות בעניינים אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הכרה בתביעות חוב שהוגשו במסגרת הליך חדלות הפירעון הראשון; |
|||||
|
|
|
|
(2) העברת סמכויות הנאמן שמונה עם מתן צו חדלות הפירעון הראשון לנאמן שמונה עם מתן צו חדלות הפירעון הנוסף; |
|||||
|
|
|
|
(3) כל הוראה אחרת שיש בה כדי לסייע לניהול הליך חדלות הפירעון הנוסף. |
|||||
|
|
|
(ד) אין במתן צו חדלות הפירעון הנוסף כדי לפגוע בתוקפה של כל פעולה שעשה הנאמן בהליך חדלות הפירעון הראשון. |
||||||
|
הסדר חוב |
185. |
(א) אין במתן צו חדלות פירעון כדי לגרוע מיכולתו של היחיד להגיש הצעה להסדר חוב. |
||||||
|
|
|
(ב) על הצעה להסדר חוב לפי סעיף קטן (א), אישורה ויישומה יחולו הוראות חלק י', בשינויים המחויבים. |
||||||
|
|
|
(ג) עם אישור הסדר חוב לפי הוראות סעיף קטן (ב), יבוטל צו חדלות הפירעון שניתן לגבי היחיד; אין בביטול הצו כדי לפגוע בתוקפם של מכירה, העברה או תשלום שנעשו כדין לפני הביטול. |
||||||
|
|
|
חלק ד': הנשייה |
||||||
|
|
|
פרק א': תביעות חוב |
||||||
|
זכות הנושה לפי תביעת חוב שאושרה |
186. |
תביעת חוב בשל חוב עבר, שאושרה בידי הנאמן לפי הוראות פרק זה מקנה לנושה בחוב העבר זכות לחלק מנכסי קופת הנשייה, בהתאם להוראות חלק זה. |
||||||
|
הגשת תביעות חוב |
187. |
(א) נושה בחוב עבר רשאי להגיש לנאמן תביעת חוב, בתוך ששה חודשים ממועד פרסומו של צו חדלות הפירעון כאמור בסעיפים 25(א) או 120(א). |
||||||
|
|
|
(ב) הנאמן רשאי להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב אם מצא כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן נמנע מהנושה להגיש את התביעה במועד. |
||||||
|
|
|
(ג) השר יקבע הוראות לעניין אופן הגשת תביעת חוב, הפרטים שייכללו בה והמסמכים שיש לצרף אליה. |
||||||
|
|
|
(ד) תביעת חוב של נושה מובטח תכלול גם פירוט של הנכס המשועבד לטובתו והערכת שוויו (בסעיף קטן זה – שומת הנכס המשועבד); השר רשאי לקבוע הוראות לעניין שומת הנכס המשועבד ובכלל זה האופן שבו תיערך והנסיבות שבהן ניתן יהיה לשנותה. |
||||||
|
הכרעה בתביעות החוב |
188. |
(א) הנאמן יברר תביעת חוב שהוגשה לו ויחליט האם לאשרה או לדחותה. |
||||||
|
|
|
(ב) הנאמן רשאי לדחות תביעת חוב אם מצא כי חוב העבר שבשלו הוגשה נוצר בנסיבות שיש בהן משום תרמית או קנוניה, גם אם ניתן פסק דין לגבי אותו חוב, ובלבד שדחיית התביעה אם ניתן פסק דין כאמור תיעשה באישור בית המשפט. (ג) הנאמן יודיע לנושה שהגיש את תביעת החוב על הכרעתו בתביעת החוב; היה החייב יחיד – הנאמן יודיע על הכרעתו בתביעת החוב גם לחייב; |
||||||
|
|
|
(ד) תביעת חוב שהוגשה בשל חוב עבר הנובע מתשלום שהוטל במסגרת הליך מינהלי או הליך פלילי, תאושר בידי הנאמן אלא אם כן הוגשה שלא במועד או לא כללה את כל הפרטים והמסמכים כנדרש לפי סעיף 187(ג). |
||||||
|
הליך מקוצר לאישור תביעת חוב |
189. |
מצא הנאמן כי הרישומים בספרי החשבונות של החייב מעידים על קיומו של חוב עבר שאילו הייתה מוגשת בשלו תביעת חוב היה הנאמן מאשרה בהסתמך על רישומים אלה, רשאי הוא להודיע על כך לנושה, בכתב, ויראו את הנושה כמי שהגיש תביעת חוב שאושרה בידי הנאמן. |
||||||
|
היוון חוב עבר שמועד פירעונו
לאחר מתן הצו |
190. |
חוב עבר שמועד פירעונו חל לאחר מתן צו חדלות הפירעון, יהוון למועד מתן צו חדלות הפירעון בניכוי הריבית שנקבעה בהסכם בין הצדדים, ואם לא נקבעה – בניכוי הריבית לפי סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, לתקופה שמיום מתן הצו עד למועד הפירעון. |
||||||
|
חוב עבר הנקוב במטבע חוץ |
191. |
חוב עבר הנקוב במטבע חוץ, יחושב לפי ערכו במטבע ישראלי ביום מתן צו חדלות הפירעון. |
||||||
|
שומת חוב עבר שאינו קצוב |
192. |
היה חוב עבר חוב שאינו קצוב, ישום אותו בית המשפט. |
||||||
|
זכות עיון |
193. |
הנושה, החייב, ולעניין חייב שהוא תאגיד - גם חבר התאגיד רשאים לעיין בתביעות החוב שהגישו נושים ובהכרעות הנאמן לגביהן; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין זכות העיון לפי סעיף זה. |
||||||
|
ערעור על החלטה בתביעת חוב |
194. |
מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת הנאמן בתביעת החוב, רשאי להגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט. |
||||||
|
סדרי דין |
195. |
השר רשאי לקבוע סדרי דין לדיון בתביעת חוב ובערעור שהוגשו לפי סימן זה. |
||||||
|
|
|
פרק ב': נכסי קופת הנשייה |
||||||
|
|
|
סימן א': הנכסים הנכללים בקופת הנשייה |
||||||
|
נכסי קופת הנשייה |
196. |
נכסי קופת הנשייה יכללו - |
||||||
|
|
|
(1) לגבי חייב שהוא תאגיד – כל נכס של התאגיד במועד מתן צו חדלות הפירעון וכל נכס שיוקנה לתאגיד עד למועד חיסולו, ואם אושרה לגביו תכנית לשיקום כלכלי – כל נכס של התאגיד בהתאם להוראות התכנית; |
||||||
|
|
|
(2) לגבי חייב שהוא יחיד - כל נכס של היחיד במועד מתן צו חדלות הפירעון, וכל נכס הנכלל בנכסי קופת הנשייה לפי סעיפים 163 או 171(ב). |
||||||
|
נכסים שאינם חלק מקופת הנשייה |
197. |
היה החייב יחיד, לא ייכללו בנכסי קופת הנשייה נכסים הדרושים לחייב לצורכי מחייתו הבסיסיים או שהתמורה הצפויה ממכירתם אינה מצדיקה את הפגיעה שתיגרם בשלה לחייב או לבני משפחתו הגרים עמו, המנויים בתוספת השנייה. |
||||||
|
נכס שנתפס בהליך גביה שטרם הושלם |
198. |
נתפס נכס במסגרת הליך גבייה ובמועד מתן צו חדלות הפירעון טרם הושלם ההליך כאמור בסעיף 28(1), יחולו הוראות אלה: |
||||||
|
|
|
(1) אם הנכס טרם נמכר – ייכלל הנכס בנכסי קופת הנשייה וההוצאות שהוצאו לתפיסתו יהיו שיעבוד ראשון על הנכס; |
||||||
|
|
|
(2) אם הנכס נמכר – תיכלל התמורה שהתקבלה ממכירתו, לאחר ניכוי ההוצאות שהוצאו לתפיסתו ולמכירתו, בנכסי קופת הנשייה. |
||||||
|
|
|
סימן ב': ביטול עסקאות הגורעות מקופת הנשייה |
||||||
|
ביטול פעולה להעדפת נושים |
199. |
(א) |
(1) בית המשפט רשאי להורות על ביטול פעולה שהביאה לפירעון חוב לנושה או לקידומו בסדר הפירעון, ושנעשתה לפני מתן צו חדלות פירעון, לרבות פעולה שנעשתה במסגרת הליך גבייה ולרבות העברת נכס או שיעבוד נכס (בסימן זה – פעולה להעדפת נושה), בהתקיים כל אלה: |
|||||
|
|
|
|
|
(א) מועד ביצוע הפעולה חל בתקופה שתחילתה שלושה חודשים לפני מועד הגשת הבקשה למתן צו חדלות פירעון, ולגבי נושה שהוא קרוב של החייב- שנה לפני המועד האמור, וסיומה במועד מתן הצו; |
||||
|
|
|
|
|
(ב) במועד ביצוע הפעולה היה החייב בחדלות פירעון; |
||||
|
|
|
|
|
(ג) בשל הפעולה ייפרע לאותו נושה חלק גדול יותר מהחוב לעומת החלק שהיה נפרע לו במסגרת הליכי חדלות הפירעון לפי סדר הפירעון. |
||||
|
|
|
|
(2) חזקה על החייב שהיה בחדלות פירעון בתקופה האמורה בפסקה (1)(א), אלא אם כן הוכח אחרת. |
|||||
|
|
|
(ב) בית המשפט לא יבטל פעולה לפי סעיף קטן (א) בהתקיים אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) החייב קיבל במועד ביצוע הפעולה או במועד סמוך לו תמורה הולמת בנסיבות העניין לפעולה שביצע, שהיא מעבר לפירעון החוב; |
|||||
|
|
|
|
(2) ביצוע הפעולה היה במהלך העסקים הרגיל של החייב והחוב שנפרע בשל הפעולה נוצר במהלך העסקים הרגיל של החייב; |
|||||
|
|
|
|
(3) לגבי חייב שהוא יחיד - החוב הנפרע הוא חוב מזונות או חוב לאדם שאינו קרובו של החייב שאינו עולה על 5,000 שקלים חדשים. |
|||||
|
|
|
(ג) הומחה חוב מנושה לאדם אחר לפני מתן צו חדלות הפירעון, והמחאת החוב אפשרה לנמחה לקזז חוב שהוא חב בו לחייב, רשאי בית המשפט להורות כי לנמחה לא תהיה זכות לקיזוז החוב שהומחה, ובלבד שהתקיימו לגבי ההמחאה התנאים שבסעיף קטן (א). |
||||||
|
ביטול פעולה לגריעת נכסים
מקופת הנשייה |
200. |
(א) בית המשפט רשאי להורות על ביטול העברת נכס של החייב שנעשתה לפני מתן צו חדלות הפירעון בלא תמורה או בתמורה הנמוכה באופן בלתי סביר משוויו של הנכס שהועבר (בסימן זה – פעולה לגריעת נכס מקופת הנשייה), אם התקיימו כל אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) מועד ביצוע הפעולה חל בתקופה שתחילתה שנתיים לפני מועד הגשת הבקשה למתן צו חדלות פירעון, ולגבי העברה לקרוב– ארבע שנים לפני המועד האמור, וסיומה – במועד מתן הצו; |
|||||
|
|
|
|
(2) במועד ביצוע הפעולה היה החייב בחדלות פירעון או שביצוע הפעולה הביא אותו לחדלות פירעון. |
|||||
|
|
|
(ב) חזקה על חייב שהיה בחדלות פירעון בתקופה האמורה בסעיף קטן (א)(1), אלא אם כן הוכח אחרת. |
||||||
|
ביטול פעולה להברחת נכסים |
201. |
בית המשפט רשאי להורות על ביטול פעולה לגריעת נכס מקופת הנשייה שבוצעה במטרה להבריח את הנכס מנושים, גם אם במועד ביצוע הפעולה לא היה החייב בחדלות פירעון, ובלבד שמועד ביצוע הפעולה חל בתקופה שתחילתה שבע שנים לפני מועד הגשת הבקשה למתן צו חדלות הפירעון וסיומה במועד מתן הצו. |
||||||
|
תוצאות ביטול פעולה |
202. |
(א) ביטל בית המשפט לפי סימן זה פעולה להעדפת נושה או פעולה לגריעת נכס מקופת הנשייה, ייכללו הנכסים שהושבו בשל הביטול בקופת הנשייה. |
||||||
|
|
|
(ב) ביטל בית המשפט העברת נכס לפי סימן זה, לא יהיה בכך כדי לגרוע מזכויותיו של אדם שלישי שרכש את הנכס לאחר ההעברה, בתום לב ובתמורה. |
||||||
|
|
|
(ג) ביטל בית המשפט העברת נכס לפי סימן זה והייתה השבת הנכס לקופת הנשייה בלתי אפשרית או בלתי צודקת בנסיבות העניין, או נרכש הנכס בידי אדם שלישי כאמור בסעיף קטן (ב) – ישלם מי שאליו הועבר הנכס בידי החייב את שוויו של הנכס כפי שיקבע בית המשפט. |
||||||
|
|
|
פרק ג': כינוס נכסי קופת הנשייה וניהולם |
||||||
|
כינוס נכסי קופת הנשייה |
203. |
(א) ניתן צו חדלות פירעון, יפעל הנאמן בהתאם לסמכויותיו לפי פרק ו' לחלק ב' ופרק ה' לחלק ג' כדי לקבל לידו או לפיקוחו את כל הנכסים והמסמכים שלחייב זכות בהם. |
||||||
|
|
|
(ב) במסגרת כינוס נכסי קופת הנשייה יבחן הנאמן בין השאר את תקפם של שעבודים המוטלים על נכסים כאמור ואת קיומן של עילות תביעה העומדות לחייב שיש בהן כדי להוסיף נכסים לקופת הנשייה. |
||||||
|
הודעה על נכסים ומסמכים של החייב |
204. |
מי שבידו נכס או מסמך שלחייב זכות בו ונודע לו על מתן צו חדלות פירעון לגבי החייב, יודיע לנאמן בהקדם האפשרי על קיומו של הנכס או המסמך כאמור, ויפעל בהתאם להוראות הנאמן; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין הודעה לפי סעיף זה, ובכלל זה לעניין מועד מסירת ההודעה ואופן מסירתה. |
||||||
|
ניהול נכסי קופת הנשייה |
205. |
(א) הנאמן ינהל את נכסי קופת הנשייה באופן יעיל ומיטבי לשמירת ערכם ולהשבחתם, בהתאם להוראות שיקבע השר ולהנחיות הכונס הרשמי. |
||||||
|
|
|
(ב) היה החייב יחיד, רשאי הנאמן, באישור הכונס הרשמי, להסתייע ביחיד לצורך ניהול נכסי קופת הנשייה. |
||||||
|
|
|
(ג) הנאמן יפקיד את הכספים שקיבל במהלך הליכי חדלות הפירעון והמיועדים לחלוקה לנושים, בחשבון בנק, בדרך ובמועדים שיורה הכונס הרשמי; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן השקעת הכספים האמורים. |
||||||
|
|
|
(ד) עיכב הנאמן כספים תחת ידו בניגוד להוראות סעיף קטן (ג), ישלם הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה על הכספים שעיכב. |
||||||
|
|
|
(ה) הנאמן לא יפקיד בחשבונו הפרטי בבנק כל סכום שקיבל כנאמן במסגרת הליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
פרק ד': מימוש נכסי קופת הנשייה |
||||||
|
מימוש נכסי קופת הנשייה |
206. |
ניתן צו חדלות פירעון לגבי חייב שהוא יחיד או ניתן צו כאמור לגבי חייב שהוא תאגיד ובית המשפט הורה על פירוקו, יפעל הנאמן למימוש נכסי קופת הנשייה באופן שישיא את ערכם; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין הדרכים למימוש נכסי קופת הנשייה. |
||||||
|
|
207. |
(א) פדיון כספים המגיעים לחייב שהוא יחיד מקופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005[20], טעון אישור בית המשפט; בית המשפט רשאי להורות על פדיון הכספים האמורים, כולם או מקצתם, למעט כספים המיועדים למטרת קצבה וטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה. |
||||||
|
|
|
(ב) פדיון כספים המגיעים לחייב מתכנית חסכון, שטרם הגיע מועד פרעונם, טעון אישור הכונס הרשמי. |
||||||
|
|
|
(ג) בית המשפט או הכונס הרשמי, לפי הענין, לא יאשרו פדיון כספים כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) אלא לאחר שנתנו לחייב הזדמנות לטעון את טענותיו. |
||||||
|
הגנת בית מגורים |
208. |
(א) העברת זכות במקרקעין המשמשים, כולם או חלקם, למגורי חייב שהוא יחיד, טעונה אישור בית המשפט. |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט יאשר העברת זכות במקרקעין כאמור בסעיף קטן (א), אם שוכנע כי יהיה לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו, מקום מגורים סביר או שהועמד לרשותם סידור חלופי; בית המשפט רשאי לקבוע שהסידור החלופי יהיה בהמצאת דירת מגורים אחרת, בתשלום פיצויים או בדרך אחרת. |
||||||
|
|
|
(ג) הוראות סעיף זה אינן חלות על מקרקעין שדיני הגנת הדייר חלים עליהם, ואין בהן כדי לפגוע בדינים אלה. |
||||||
|
|
|
פרק ה': חלוקת נכסי קופת הנשייה |
||||||
|
|
|
סימן א': כללי |
||||||
|
חלוקת נכסי קופת הנשייה |
209. |
ניתן צו חדלות פירעון לגבי חייב שהוא יחיד או ניתן צו כאמור לגבי חייב שהוא תאגיד ובית המשפט הורה על פירוקו יפעל הנאמן לחלוקת נכסי קופת הנשייה לפי סדר הפירעון הקבוע בסימן ב' ובאופן הקבוע בסימן ג'. |
||||||
|
|
|
סימן ב': סדר הפירעון |
||||||
|
סדר הפירעון |
210. |
חובות החייב ייפרעו מנכסי קופת הנשייה בסדר הבא: |
||||||
|
|
|
|
(1) חובות מובטחים - בהתאם להוראות סימן א' לפרק ו'; |
|||||
|
|
|
|
(2) הוצאות הליכי חדלות הפירעון - בהתאם להוראות סעיף 212; |
|||||
|
|
|
|
(3) חובות בדין קדימה - בהתאם להוראות סעיף 213; |
|||||
|
|
|
|
(4) חובות שלהבטחת פירעונם שועבד נכס בשיעבוד צף – בהתאם להוראות סימן א' לפרק ו'; |
|||||
|
|
|
|
(5) חובות כלליים; |
|||||
|
|
|
|
(6) הפרשי הצמדה וריבית שנצברו בהליכי חדלות הפירעון- בהתאם להוראות סעיף 215; |
|||||
|
|
|
|
(7) חובות דחויים. |
|||||
|
שוויון |
211. |
החובות בכל דרגה בסדר הפירעון ייפרעו לכל הנושים באותה דרגה בשיעור שווה לפי סכומיהם ובלי כל העדפה. |
||||||
|
הוצאות הליכי חדלות הפירעון |
212. |
(א) הוצאות הליכי חדלות הפירעון הן: |
||||||
|
|
|
|
(1) כל החובות הנובעים מפעולות שעשה הנאמן או מי מטעמו במסגרת הליכי חדלות הפירעון, ממועד מתן צו חדלות הפירעון עד מועד סיום כהונתו של הנאמן, לרבות אגרות ושכר הנאמן; |
|||||
|
|
|
|
(2) ההוצאות הכרוכות בכינוס ובניהול ועדת הנושים; |
|||||
|
|
|
|
(3) לעניין חייב שהוא יחיד שנפטר – הוצאות סבירות להלוויית היחיד וכן הוצאות העיזבון וניהולו. |
|||||
|
|
|
(ב) הוצאות הליכי חדלות פירעון ישולמו במועד שנקבע לתשלומן לפי דין או הסכם. |
||||||
|
|
|
(ג) אין די בנכסי קופת הנשייה שאינם משועבדים כדי לפרוע את הוצאות הליכי חדלות הפירעון, ייפרעו ההוצאות מהנכסים שעליהם חל שעבוד צף. |
||||||
|
חובות בדין קדימה |
213. |
(א) החובות המפורטים להלן הם חובות בדין קדימה והם ייפרעו לפי סדר עדיפות זה: |
||||||
|
|
|
|
(1) סכום שהחייב ניכה במקור משכר עבודה לפי פקודת מס הכנסה[21], וטרם העביר לרשות המסים וכן סכום שהחייב ניכר משכר עבודה לפי סעיף 342(ג) לחוק הביטוח הלאומי וטרם העביר למוסד לביטוח לאומי; |
|||||
|
|
|
|
(2) חוב מזונות שמועד פירעונו חל לפני מתן צו חדלות הפירעון. |
|||||
|
|
|
(ב) החובות בדין קדימה יכללו הפרשי הצמדה וריבית שנוספו, לפי דין או הסכם, עד מועד מתן צו חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
(ג) אין די בנכסי קופת הנשייה שאינם משועבדים כדי לפרוע את החובות בדין קדימה, ייפרעו חובות אלה מהנכסים שעליהם חל השעבוד הצף. |
||||||
|
חובות כלליים |
214. |
(א) החובות הכלליים הם החובות שאינם חובות מובטחים, אינם חובות בדין קדימה ואינם חובות דחויים. |
||||||
|
|
|
(ב) החובות הכלליים יכללו הפרשי הצמדה וריבית שנוספו, לפי דין או הסכם, עד מועד מתן צו חדלות הפירעון. |
||||||
|
הפרשי הצמדה וריבית שנצברו בהליכי חדלות הפירעון |
215. |
(א) הפרשי הצמדה וריבית שנצברו בהליכי חדלות הפירעון הם הפרשי ההצמדה והריבית שנוספו לחובות העבר של החייב, למעט חובות דחויים, ממועד מתן צו חדלות הפירעון עד למועד הפירעון, לרבות אלו שנוספו לחובות מובטחים ושלא ניתן לפרוע מהנכסים המשועבדים. |
||||||
|
|
|
(ב) הפרשי הצמדה וריבית שנצברו בהליכי חדלות הפירעון ייפרעו בסדר הבא: |
||||||
|
|
|
|
(1) הפרשי הצמדה וריבית בשיעור לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה; |
|||||
|
|
|
|
(2) יתרת הפרשי ההצמדה והריבית שנותרה לאחר הפירעון כאמור בפסקה (1). |
|||||
|
חובות דחויים |
216. |
(א) חובות דחויים הם תשלומים עונשיים שהוטלו על החייב. |
||||||
|
|
|
(ב) החובות הדחויים יכללו הפרשי הצמדה וריבית שנוספו, לפי דין או הסכם, עד מועד פירעונם. |
||||||
|
|
|
סימן ג': אופן החלוקה |
||||||
|
חלוקת נכסי קופת הנשייה |
217. |
חלוקת נכסי קופת הנשייה לנושים בחוב עבר שאינם נושים מובטחים תהיה בהתאם להוראות סימן זה. |
||||||
|
חלוקות ביניים |
218. |
(א) הנאמן יחלק לנושים, מעת לעת ובהקדם האפשרי, כספים שהצטברו בידו ממימוש נכסי קופת הנשייה (בסימן זה - חלוקת ביניים). |
||||||
|
|
|
(ב) לפני כל חלוקת ביניים ישלח הנאמן הודעה על כוונתו לעשות כן לכל נושה הידוע לו, אשר טרם הגיש תביעת חוב, וכן יפרסם הודעה על כך בדרך שיקבע השר. |
||||||
|
|
|
(ג) הנאמן יעכב תחת ידו ולא יחלק בחלוקת ביניים סכומים הדרושים לאחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) תשלום חוב עבר שתביעת החוב לגביו טרם אושרה; |
|||||
|
|
|
|
(2) מימון הוצאות ניהול הליכי חדלות הפירעון. |
|||||
|
|
|
(ד) נושה שתביעת החוב שלו אושרה לאחר חלוקת ביניים, ישלם לו הנאמן כל סכום שלא קיבל באותה חלוקה, וזאת לפני כל חלוקה נוספת. |
||||||
|
חלוקה סופית |
219. |
(א) לאחר השלמת המימוש של כל נכסי קופת הנשייה אשר לדעת הנאמן אפשר לממשם, יחלק הנאמן את היתרה (בסימן זה - חלוקה סופית). |
||||||
|
|
|
(ב) לפני החלוקה הסופית יודיע הנאמן לכל מי שהגישו תביעות חוב שטרם הוכרעו ולא ביססו את תביעותיהם להנחת דעתו, על כוונתו לחלק חלוקה סופית, ויקצוב להם זמן לביסוס תביעותיהם. |
||||||
|
|
|
(ג) בטרם ביצוע החלוקה הסופית יפרסם הנאמן הודעה על כוונתו לעשות כן, בדרך שיקבע השר. |
||||||
|
אופן ביצוע החלוקות |
220. |
השר רשאי לקבוע תקנות לעניין אופן ביצוע חלוקות הביניים והחלוקה הסופית. |
||||||
|
זכות החייב ליתרה |
221. |
נותרו נכסים בקופת הנשייה לאחר פירעון החובות לנושים, תועבר היתרה בהתאם להוראות אלו: |
||||||
|
|
|
(1) בהליכי חדלות פירעון של יחיד – ליחיד; |
||||||
|
|
|
(2) בהליכי חדלות פירעון של תאגיד – לחברי התאגיד. |
||||||
|
|
|
פרק ו': נושים בעלי זכויות פירעון מיוחדות |
||||||
|
|
|
סימן א': נושה מובטח |
||||||
|
נושה מובטח |
222. |
(א) נושה מובטח הוא נושה שלטובתו שועבד נכס של החייב כערובה לחוב עבר שהחייב חב לו. |
||||||
|
|
|
(ב) ניתן צו חדלות פירעון, רשאי נושה מובטח להיפרע את חובו מהנכס המשועבד לטובתו, בכפוף להוראות סימן זה ולסדר הפירעון. |
||||||
|
|
|
(ג) עלה החוב המובטח על שווי הנכס המשועבד, תיפרע יתרת החוב המובטח כחוב כללי. |
||||||
|
|
|
(ד) פחת סכום החוב המובטח משווי הנכס המשועבד, יהיה ההפרש חלק מנכסי קופת הנשייה העומדים לפירעון החובות שאינם חובות מובטחים. |
||||||
|
|
|
(ה) החוב המובטח יכלול הפרשי הצמדה וריבית שנוספו לפי דין או הסכם עד מועד הפירעון, למעט ריבית פיגורים, קנס פיגורים או תשלום דומה לזה שנוספו ממועד מתן צו חדלות הפירעון. |
||||||
|
הגבלות לעניין שיעבוד צף |
223. |
ניתן צו חדלות פירעון לגבי חייב שהוא תאגיד, יחולו הגבלות אלה לעניין שיעבוד צף: |
||||||
|
|
|
(1) השיעבוד הצף יחול רק על נכסים של החייב במועד מתן צו חדלות הפירעון, וכן על התמורה בעד נכסים כאמור או נכסים חלופיים להם, הניתנים לזיהוי או לעקיבה (בסימן זה – נכסי השיעבוד הצף); |
||||||
|
|
|
(2) נושה המובטח בשיעבוד צף רשאי להיפרע את חובו המובטח מנכסי השיעבוד הצף, רק עד סכום השווה ל- 75% משווי הנכסים האמורים, בניכוי ההוצאות שהוצאו לשמירת ערכם, להשבחתם ולמימושם (בסעיף זה – תקרת השיעבוד), ויחולו הוראות אלה: |
||||||
|
|
|
|
(א) לא נפרע לנושה המובטח בשיעבוד צף מלוא החוב המובטח, בשל הוראות סעיף קטן זה, תיפרע יתרת חובו המובטח כחוב כללי; |
|||||
|
|
|
|
(ב) יתרת השווי של נכסי השעבוד הצף שמעבר לתקרת השיעבוד, תשמש לפירעון החובות הכלליים. |
|||||
|
הגבלת שיעור החוב המובטח שניתן לפרוע מנכס משועבד |
224. |
(א) בסעיף זה, "שיעור הנשייה המזערי" – 25% מסך כל החובות הכלליים או 1,000,000 שקלים חדשים, לפי הנמוך. |
||||||
|
|
|
(ב) אין די בנכסי קופת הנשייה שאינם משועבדים, ובנכסי השיעבוד הצף המשמשים לפירעון החובות הכלליים כאמור בסעיף 223, כדי לפרוע את החובות הכלליים עד גובה שיעור הנשייה המזערי, ייפרע ההפרש הדרוש להשלמת שיעור הנשייה כאמור מנכסי קופת הנשייה המשועבדים בשיעבוד שאינו צף, בהתאם להוראות אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) שיעור של 75% בלבד מהחוב המובטח של כל נושה מובטח ייפרע מהנכס ששועבד לטובתו, ויתרת החוב המובטח תיפרע כחוב כללי; |
|||||
|
|
|
|
(2) יתרת שווי הנכסים המשועבדים שנותרה לאחר הפירעון כאמור בפסקה (1) (בסעיף זה – יתרת שווי הנכסים המשועבדים) תשמש לפירעון החובות הכלליים עד להשלמת שיעור הנשייה המזערי; |
|||||
|
|
|
|
(3) עלתה יתרת שווי הנכסים המשועבדים על ההפרש הדרוש להשלמת שיעור הנשייה המזערי, יעלה בהתאם שיעור החוב המובטח שרשאי כל נושה מובטח להיפרע מהנכס המשועבד. |
|||||
|
הגבלת מימוש נכס משועבד כשעסקי החייב מופעלים |
225. |
(א) ניתן צו חדלות פירעון והורה בית המשפט לעניין חייב שהוא תאגיד - על הפעלת התאגיד לצורך הכנת תכנית לשיקומו הכלכלי, ולעניין חייב שהוא יחיד – על הפעלת עסקו כאמור בסעיף 156, לא יממש נושה מובטח את הנכס המשועבד לטובתו, ובשיעבוד צף – לא יגבשו, אלא באישור בית המשפט. |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט יאשר את מימוש הנכס המשועבד או את גיבוש השעבוד הצף בהתקיים אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) אין בנכס המשועבד או בשיעבוד הצף כדי להבטיח הגנה הולמת לנושה המובטח, ולא נקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור; |
|||||
|
|
|
|
(2) אין במימוש השעבוד או בגיבוש השעבוד הצף, כדי לפגוע באפשרות לשיקומו הכלכלי של החייב. |
|||||
|
פידיון הנכס המשועבד בידי הנאמן |
226. |
הנאמן רשאי, בכל עת, לפדות את הנכס המשועבד לפי שומת הנכס המשועבד שהגיש הנושה במסגרת תביעת החוב לפי סעיף 187(ד) (בסימן זה – שומת הנכס המשועבד). |
||||||
|
הודעה על כוונת מימוש |
227. |
(א) נושה מובטח המבקש לממש נכס המשועבד לטובתו, יודיע לנאמן על כוונתו לעשות כן, ובלבד שהגיש תביעת חוב לפני ההודעה. |
||||||
|
|
|
(ב) הודיע נושה מובטח על כוונתו לממש את הנכס המשועבד לטובתו, יפעל הנאמן, בתוך שלושה חודשים ממועד ההודעה, בהתאם להוראות אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הנאמן יכריע בתביעת החוב שהגיש הנושה; לא הכריע הנאמן עד תום שלושה חודשים ממועד הודעת הנושה, יראו את התביעה כאילו אושרה; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה הקבועה בסעיף זה בשלושה חודשים נוספים; |
|||||
|
|
|
|
(2) הנאמן יודיע לנושה, אם בכוונתו לפדות את הנכס המשועבד כאמור בסעיף 226. |
|||||
|
הליכי מימוש נכס משועבד |
228. |
(א) לא הודיע הנאמן לנושה המובטח, בתוך התקופה האמורה בסעיף 227(ב)(2), על כוונתו לפדות את הנכס המשועבד, יחולו לעניין מימוש הנכס המשועבד הוראות אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הייתה שומת הנכס המשועבד נמוכה מהחוב המובטח – ימומש הנכס בידי הנושה המובטח; |
|||||
|
|
|
|
(2) הייתה שומת הנכס המשועבד שווה לחוב המובטח או גבוהה ממנו– ימומש הנכס בידי הנאמן. |
|||||
|
|
|
(ב) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן מימוש נכס משועבד בידי הנושה המובטח ופיקוח הנאמן ובית המשפט על מימוש כאמור. |
||||||
|
|
|
(ג) בהליכי מימוש של נכס משועבד בידי הנאמן ידווח הנאמן לנושה המובטח על פעולותיו באופן ובמועד שיקבע השר. |
||||||
|
זקיפת התמורה ממימוש נכס משועבד |
229. |
התמורה מפידיון או ממימוש הנכס המשועבד תיזקף תחילה לחשבון ההוצאות שהוצאו לשמירת ערכו, להשבחתו ולמימושו, ולאחר מכן לפירעון החוב המובטח, לפי הסדר הבא: |
||||||
|
|
|
|
(1) קרן החוב והפרשי הצמדה וריבית שנוספו לפי דין או הסכם עד מועד מתן צו חדלות הפירעון; |
|||||
|
|
|
|
(2) הפרשי הצמדה וריבית שנוספו לפי דין או הסכם ממועד מתן צו חדלות הפירעון עד מועד הפירעון כאמור בסעיף 222(ה). |
|||||
|
|
|
סימן ב': נושה בעל נכס הכפוף לשיור בעלות |
||||||
|
נכס הכפוף לשיור בעלות |
230. |
נכס הכפוף לשיור בעלות הוא נכס שמתקיימים בו כל אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הנכס נמכר לחייב והועבר לחזקתו, לפני מתן צו חדלות הפירעון; |
|||||
|
|
|
|
(2) הבעלות בנכס נותרה בידי המוכר, לפי הסכם המכירה, עד לתשלום התמורה בעדו; |
|||||
|
|
|
|
(3) הוראות סעיף 2(ב) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967[22], לא חלות על עסקת המכר. |
|||||
|
הגבלה על העברת חזקה כשעסקי החייב מופעלים |
231. |
(א) ניתן צו חדלות פירעון והורה בית המשפט לעניין חייב שהוא תאגיד - על הפעלת התאגיד לצורך הכנת תכנית לשיקומו כלכלי, ולעניין חייב שהוא יחיד – על הפעלת עסקו לפי סעיף 156, לא יקבל בעלים של נכס הכפוף לשיור בעלות את החזקה בנכס, בשל אי תשלום התמורה בעדו בידי החייב, אלא באישור בית המשפט. |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט יאשר העברת חזקה לבעלים של נכס הכפוף לשיור בעלות בהתקיים אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) אין בנכס כדי להבטיח הגנה הולמת לבעליו ולא נקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור; |
|||||
|
|
|
|
(2) אין בהעברת החזקה כדי לפגוע באפשרות לשיקומו הכלכלי של החייב. |
|||||
|
|
|
סימן ג': נושה בעל זכות עיכבון |
||||||
|
עיכבון |
232. |
(א) נושה שיש לו זכות עיכבון לפי חיקוק לגבי נכס מנכסי קופת הנשייה, בשל חוב עבר של החייב, יראו אותו ממועד מתן צו חדלות הפירעון כמי שהנכס משועבד לטובתו כערובה לחוב האמור; על נושה כאמור יחולו הוראות חוק זה החלות לגבי נושה מובטח, הכל בשינויים המפורטים בסימן זה. |
||||||
|
סמכות להורות על מסירת נכס
מעוכב |
233. |
(א) בית המשפט רשאי להורות לנושה המחזיק בנכס מנכסי קופת הנשייה שיש לו לגביו זכות עיכבון, להעביר את הנכס לנאמן, ובלבד שמתקיימים שניים אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) בית המשפט הורה לעניין חייב שהוא תאגיד - על הפעלת התאגיד לצורך הכנת תכנית לשיקום כלכלי, ולעניין חייב שהוא יחיד – על הפעלת עסקו לפי סעיף 156, והנכס דרוש לצורך שיקומו הכלכלי של החייב; |
|||||
|
|
|
|
(2) יש בנכס כדי להבטיח הגנה הולמת או שנקבעו דרכים אחרות להבטחת הגנה כאמור. |
|||||
|
|
|
(ב) היה הנכס שיש לגביו זכות עיכבון מסמך הדרוש לנאמן לצורך הליכי חדלות הפירעון, רשאי בית המשפט להורות על מסירתו לנאמן אף אם לא מתקיימים התנאים שבסעיף קטן (א), ויראו את החוב שלגביו חל העיכבון עד גובה עלות ההכנה של המסמך כהוצאות הליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
סימן ד': נושה בעל זכות קיזוז |
||||||
|
קיזוז |
234. |
(א) נושה רשאי לקזז חוב עבר שהחייב חב לו כנגד חוב עבר שהוא חב לחייב ולהגיש תביעת חוב על היתרה, כערכם במועד מתן צו חדלות הפירעון, בהתקיים אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) חובות החייב והנושה כרוכים זה בזה; |
|||||
|
|
|
|
(2) נטילת חובות הדדיים והסתמכות על זכות הקיזוז הן חלק ממהלך עסקיו הרגיל של החייב או הנושה; |
|||||
|
|
|
|
(3) החובות ניתנים לקיזוז לפי חוק קיזוז מסים, התש"ם-1980[23]. |
|||||
|
|
|
(ב) חוב עבר שמועד פירעונו חל לאחר מתן צו חדלות הפירעון, יהוון לצורך הקיזוז לפי סעיף זה, בהתאם להוראות סעיף 190. |
||||||
|
הודעה על קיזוז |
235. |
נושה המבקש לממש את זכות הקיזוז יודיע לנאמן על כוונתו לעשות כן בתוך 30 ימים ממועד פרסומו של צו חדלות הפירעון כאמור בסעיף 25(א) או 120(א), או מהיום שבו נודע לו על קיום זכות הקיזוז, לפי המאוחר. |
||||||
|
|
|
חלק ה': מעמד הנושים וזכויותיהם |
||||||
|
מעמד הנושים |
236. |
(א) בהפעלת סמכויותיהם ובמילוי תפקידיהם לפי חוק זה יתחשבו בית המשפט, הכונס הרשמי והנאמן, במידת האפשר, בעמדת הנושים. |
||||||
|
|
|
(ב) עמדת הנושים תיקבע באסיפת נושים או בוועדת הנושים; הייתה סתירה בין עמדת אסיפת הנושים לעמדת ועדת הנושים, תכריע עמדת האסיפה. |
||||||
|
|
|
(ג) אסיפת הנושים רשאית להחליט על סוגי עניינים שהנאמן לא יקבל בהם החלטה אלא לאחר שנתן הזדמנות לוועדת הנושים להביע עמדתה לגביהם. |
||||||
|
זכות עיון במסמכים |
237. |
(א) היה החייב תאגיד, רשאי בית המשפט לאפשר לנושה לעיין במסמכי התאגיד או במסמך אחר המצוי בידי הנאמן, אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ורשאי בית המשפט לקבוע תנאים והגבלות לעניין העיון במידע והשימוש בו. |
||||||
|
|
|
(ב) היה החייב יחיד, רשאי הכונס הרשמי לאפשר לנושה לעיין במסמך המצוי בידי הנאמן, אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין ולאחר שהביא בחשבון את הפגיעה בפרטיות הכרוכה בכך, ורשאי הכונס הרשמי לקבוע תנאים והגבלות לעניין העיון במידע והשימוש בו. |
||||||
|
זכותו של נושה לפנות לבית המשפט או לכונס הרשמי |
238. |
נושה רשאי לפנות לגבי חייב שהוא תאגיד - לבית המשפט ולגבי חייב שהוא יחיד – לכונס הרשמי, בבקשה שיחליט בכל שאלה הנוגעת לזכויותיו בהליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
כינוס אסיפת נושים |
239. |
(א) הנאמן רשאי לכנס אסיפת נושים בכל עת כדי לשמוע את עמדת הנושים. |
||||||
|
|
|
(ב) הנאמן יכנס אסיפת נושים, לפי הוראת בית משפט או הכונס הרשמי או לבקשת ועדת הנושים או לבקשת נושים המחזיקים יחד ב-25% לפחות מערך תביעות החוב, כדי לדווח לאסיפה על פעולותיו או לשמוע את עמדת הנושים. |
||||||
|
אסיפת נושים ראשונה |
240. |
(א) בהליכי חדלות פירעון של תאגיד יכנס הנאמן אסיפה ראשונה של הנושים בתוך 60 ימים מיום מתן צו חדלות הפירעון או במועד אחר שיורה בית המשפט, אלא אם כן הורה בית המשפט או הכונס הרשמי, כי בנסיבות העניין אין בכינוס אסיפה כאמור תועלת לניהול ההליכים. |
||||||
|
|
|
(ב) בהליכי חדלות פירעון של יחיד רשאי הנאמן לכנס אסיפה ראשונה של הנושים אם סבר כי יש בכך תועלת לניהול ההליכים. |
||||||
|
|
|
(ג) הנאמן יכין, עד שבעה ימים לפני מועד כינוס האסיפה הראשונה, דוח ראשוני לעניין מצבו הכלכלי של החייב ולעניין הפעולות שנקט הנאמן עד למועד כינוס האסיפה; הדוח יועמד לעיון הנושים במשרדי הכונס הרשמי. |
||||||
|
|
|
(ד) באסיפה הראשונה יחליטו הנושים על היקף מעורבותם בהליכי חדלות הפירעון, ובכלל זה יחליטו בעניינים אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) האם למנות ועדת נושים; |
|||||
|
|
|
|
(2) סוגי עניינים שהנאמן לא יקבל בהם החלטה לפני שנתן לוועדת הנושים הזדמנות להשמיע את עמדתה לגביהם; |
|||||
|
|
|
|
(3) לגבי חייב שהוא תאגיד - האם לבקש מבית המשפט להורות על החלפת הנאמן שמינה. |
|||||
|
סדרי פעולה של אסיפת הנושים |
241. |
(א) זכות ההצבעה באסיפת הנושים תהיה לנושה שהגיש תביעת חוב לפי הוראות חוק זה, לפי ערך תביעת החוב שהגיש; היה הנושה מובטח – תהיה לו זכות הצבעה רק בשל ערך החוב המובטח העולה על שווי הנכס המשועבד. |
||||||
|
|
|
(ב) היה חשש כי תביעת חוב שהגיש נושה אינה תואמת את סכום החוב שבו הוא נושה בפועל וכי התביעה הוגשה מתוך כוונה להשפיע על זכות ההצבעה שלו, רשאי בית משפט להורות לנאמן לבחון את התביעה לצורך קביעת זכות ההצבעה של הנושה. |
||||||
|
|
|
(ג) החלטה באסיפת הנושים תתקבל בידי המצביעים באסיפה המחזיקים יחד ברוב ערך תביעות החוב; לעניין זה, "מצביעים" – למעט מי שנמנעו בהצבעה. |
||||||
|
|
|
(ד) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין סדרי עבודתה של אסיפת הנושים ובכלל זה הוראות לעניין זכות ההצבעה באסיפת הנושים, ולעניין הצבעה באמצעות שלוח. |
||||||
|
מינוי ועדת נושים |
242. |
(א) אסיפת הנושים רשאית למנות, ביוזמתה או לפי הוראת בית המשפט או הכונס הרשמי, ועדת נושים שתייצג את עמדת הנושים שאינם נושים מובטחים ותפעל לקידום עניינם בהליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
(ב) החברים בוועדת הנושים יהיו נושים או מי מטעמם ומספרם לא יפחת משלושה ולא יעלה על חמישה, אלא אם כן הורה בית המשפט או הכונס הרשמי אחרת; נושה מובטח ששווי הנכס המשועבד לטובתו שווה לגובה חובו המובטח או עולה עליו, לא יהיה חבר בוועדת הנושים. |
||||||
|
|
|
(ג) בוועדה יינתן ייצוג הולם לסוגי הנושים; בית המשפט רשאי לשנות את הרכב ועדת הנושים שעליו החליטה אסיפת הנושים אם מצא כי אין בו ייצוג הולם לסוגי הנושים. |
||||||
|
|
|
(ד) ישיבה ראשונה של ועדת הנושים תתקיים במועד שעליו תחליט אסיפת הנושים. |
||||||
|
|
|
(ה) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין סדרי עבודתה של ועדת הנושים; ועדת הנושים תקבע את סדרי עבודתה ככל שלא נקבעו בידי השר. |
||||||
|
שמיעת עמדת ועדת הנושים |
243. |
(א) ועדת הנושים רשאית להציג את עמדתה בפני הנאמן, בפני בית המשפט או בפני הכונס הרשמי בכל עניין במסגרת הליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
(א) מונתה ועדת נושים, לא יקבל הנאמן החלטה בעניינים אלה אלא לאחר שנתן לוועדת הנושים הזדמנות להשמיע את עמדתה: |
||||||
|
|
|
|
(1) תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם החייב; |
|||||
|
|
|
|
(2) העסקת אדם מטעם הנאמן לצורך סיוע בביצוע תפקידו; |
|||||
|
|
|
|
(3) שעבוד נכס מנכסי קופת הנשייה; |
|||||
|
|
|
|
(4) נטילת אשראי חדש; |
|||||
|
|
|
|
(5) פשרה עם נושה או חייב של החייב בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו; |
|||||
|
|
|
|
(6) כל עניין שעליו החליטה האסיפה הראשונה לפי סעיף 240(ד) כי על הנאמן לשמוע את עמדת ועדת הנושים לגביו; |
|||||
|
|
|
|
(7) כל עניין נוסף שקבע השר. |
|||||
|
|
|
(ב) מונתה ועדת נושים, לא יקבל בית המשפט החלטה לעניין שכרו של הנאמן אלא לאחר שנתן לוועדת הנושים הזדמנות להשמיע את עמדתה. |
||||||
|
סמכות ועדת הנושים לדרוש מידע |
244. |
(א) בהליכי חדלות פירעון לגבי חייב שהוא תאגיד רשאית ועדת הנושים לדרוש מהנאמן כל מידע המצוי בידיו והדרוש לה לשם מילוי תפקידה; סבר הנאמן כי מידע שדרשה ממנו ועדת הנושים אינו נחוץ לה לשם מילוי תפקידה, רשאי הוא לפנות לבית המשפט בבקשה לפטור אותו ממסירת המידע; בית המשפט רשאי לקבוע תנאים למסירת המידע, ובכלל זה לאסור את מסירתו. |
||||||
|
|
|
(ב) בהליכי חדלות פירעון לגבי חייב שהוא יחיד, רשאי הכונס הרשמי להורות לנאמן למסור מידע לוועדת הנושים, לפי בקשתה, אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין ולאחר שהביא בחשבון את הפגיעה בפרטיות הכרוכה בכך, ורשאי הוא לקבוע תנאים והגבלות לעניין העיון במידע והשימוש בו. |
||||||
|
|
|
חלק ו': הכונס הרשמי |
||||||
|
מינוי הכונס הרשמי |
245. |
(א) השר ימנה את הכונס הרשמי. |
||||||
|
|
|
(ב) מינויו של הכונס הרשמי יפורסם ברשומות. |
||||||
|
הכונס הרשמי - עובד מדינה |
246. |
הכונס הרשמי יהיה עובד המדינה, ויחולו עליו הדינים החלים על עובדי המדינה. |
||||||
|
תפקידי הכונס הרשמי |
247. |
אלה תפקידי הכונס הרשמי: |
||||||
|
|
|
(1) לפעול לשמירת האינטרס הציבורי ותקינותם של הליכי חדלות הפירעון; |
||||||
|
|
|
(2) לפקח על התנהלות הנאמנים; |
||||||
|
|
|
(3) לנהל את הליכי חדלות הפירעון של יחידים לפי חלק ג'. |
||||||
|
סמכויות הנאמן נתונות לכונס הרשמי |
248. |
כל סמכות הנתונה לפי חוק זה לנאמן, תהיה נתונה גם לכונס הרשמי. |
||||||
|
הכונס הרשמי כצד להליכים |
249. |
(א) הכונס הרשמי יהיה צד לכל הליך המתנהל בבית המשפט במסגרת הליכי חדלות הפירעון, ורשאי הוא לנקוט עמדה בכל הליך כאמור. |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט לא יקיים דיון בהליך לפי חוק זה אלא לאחר שנוכח כי הומצאה הזמנה לכונס הרשמי. |
||||||
|
סמכות לבדוק את נסיבות חדלות הפירעון |
250. |
הכונס הרשמי רשאי לבדוק את הנסיבות שהובילו את החייב לחדלות פירעון ובכלל זה את התנהלותו של החייב, ולעניין חייב שהוא תאגיד – גם של מי שהיה נושא משרה או בעל שליטה בו, ולדווח על כך לבית המשפט. |
||||||
|
הנחיות הכונס הרשמי |
251. |
הכונס הרשמי רשאי לתת לנאמנים הנחיות כלליות לעניין ביצוע תפקידיהם והפעלת סמכויותיהם לפי חוק זה. |
||||||
|
סמכות לדרוש מידע מנאמן |
252. |
הכונס הרשמי רשאי לדרוש מנאמן למסור לו כל מידע הדרוש לו לשם ביצוע תפקידיו ולהורות על אופן מסירת המידע כאמור. |
||||||
|
חקירה בדבר התנהלות נאמן |
253. |
(א) היה לכונס הרשמי חשש כי נאמן אינו ממלא כראוי את תפקידו, יחקור הכונס הרשמי בדבר, ידווח על כך לבית המשפט וימליץ לבית המשפט על הדרך שבה ראוי לנקוט, ובכלל זה על הפחתת שכרו של הנאמן. |
||||||
|
|
|
(ב) לשם חקירת התנהלות נאמן, רשאי הכונס הרשמי לבקש כי בית המשפט יחקור את הנאמן. |
||||||
|
פיקוח על הרישומים ודוחות הנאמן |
254. |
הכונס הרשמי יפקח על הרישומים שמנהלים הנאמנים והדוחות שהם מגישים, ויבקרם. |
||||||
|
פנייה לבית המשפט למתן הוראות |
255. |
הכונס הרשמי רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידיו ולהפעלת סמכויותיו לפי חוק זה. |
||||||
|
סיוע לכונס הרשמי בביצוע תפקידו |
256. |
(א) נאמן יסייע לכונס הרשמי ככל הדרוש למילוי תפקידיו וביצוע סמכויותיו. |
||||||
|
|
|
(ב) החייב יסייע לכונס הרשמי וישתף עמו פעולה ככל הדרוש למילוי תפקידיו וביצוע סמכויותיו. |
||||||
|
עובדי הכונס הרשמי ונציגיו |
257. |
(א) הכונס הרשמי רשאי לבצע את תפקידיו ולהפעיל את סמכויותיו בעצמו או באמצעות עובדי המדינה הכפופים לו. |
||||||
|
|
|
|
(1) הכונס הרשמי רשאי לבצע תפקיד מתפקידיו או להפעיל סמכות מסמכויותיו גם באמצעות מי שאינו עובד המדינה (בסעיף זה – נציג הכונס הרשמי) ולשלם את שכרו. |
|||||
|
|
|
|
(2) נציג הכונס הרשמי יפעל לפי הוראות הכונס הרשמי ובפיקוחו, אך אין בכך או בתשלום שכרו לפי סעיף קטן זה כדי ליצור יחסי עובד ומעביד בין הנציג לבין המדינה. |
|||||
|
|
|
|
(3) הכונס הרשמי רשאי, לפני מינויו של נציג הכונס הרשמי או לאחר מכן, לדרוש שהנציג ישעבד נכסים או ייתן ערובה להבטחת מילוי תפקידו וחובותיו, ורשאי הוא בכל עת לדרוש מן הנציג ערובה נוספת או לשחרר ערובה שניתנה, כולה או מקצתה. |
|||||
|
|
|
(ב) על אף הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), סמכויות הכונס הרשמי לפי סעיפים 105, 114, 119, 122, 127, 138, 139, 142, 155, 172 ו-173 יהיו נתונות רק לעובד הכונס הרשמי שהשר הסמיכו לכך; השר רשאי לקבוע את תנאי הכשירות לצורך הסמכה כאמור. |
||||||
|
|
|
חלק ז': סמכויות בית המשפט |
||||||
|
סמכות כללית |
258. |
(א) בית המשפט מוסמך, בכפוף להוראות לפי חוק זה, להחליט בכל שאלה שבמשפט או שבעובדה, המתעוררת בעניין הליכי חדלות פירעון שלפניו או אם מצא כי הכרעה בה נדרשת לצורך ייעול ההליכים כאמור. |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט הדן בחדלות פירעון לא יוגבל בהפעלת סמכותו על ידי צו מבית משפט אחר. |
||||||
|
|
|
(ג) ניתן צו חדלות פירעון, רשאי בית המשפט להורות כי תועבר אליו כל תובענה שהגיש החייב או שהוגשה נגדו, התלויה ועומדת בבית משפט אחר ושחלה לגביה הקפאת הליכים לפי פרק ה' לחלק ב', ולגבי יחיד - לפי סעיף 118. |
||||||
|
|
|
(ד) בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו לפי חוק זה, לבטלו או לשנותו, אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. |
||||||
|
|
|
(ה) בית המשפט רשאי לקבל בכל עניין את הראיות או מקצתן בעל פה או בתצהיר; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין זה. |
||||||
|
איחוד הליכי חדלות פירעון של תאגיד ושל יחיד |
259. |
(א) בית המשפט מוסמך לצרף הליכי חדלות פירעון של תאגיד עם הליכי חדלות פירעון של יחיד שהוא חבר התאגיד או נושא משרה בו, אם מצא כי הדבר יביא לייעול ההליכים; |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט מוסמך לצרף הליכי חדלות פירעון של יחיד שהוא חבר תאגיד או נושא משרה בתאגיד עם הליכי חדלות פירעון של אותו תאגיד, אם מצא כי הדבר יביא לייעול ההליכים. |
||||||
|
חקירה בבית המשפט |
260. |
(א) היה לבית המשפט יסוד סביר להניח כי ברשותו של אדם, ובכלל זה החייב, מידע בדבר נכסיו, הוצאותיו, חובותיו, התחייבויותיו או נושיו של חייב שמתנהלים לגביו הליכי חדלות פירעון או בדבר התנהלותו הכלכלית, או כי אדם מחזיק בנכס או במסמך של חייב תוצאות כאמור או חב לו חוב, רשאי הוא לצוות על אותו אדם להתייצב לפניו לחקירה, אם סבר כי החקירה דרושה לצורך הליכי חדלות הפירעון; |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט יזהיר את הנחקר לפני חקירתו, בלשון המובנת לו, כי עליו להעיד את האמת בלבד ואת האמת כולה וכי יהיה צפוי לענשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן; הנחקר ישיב כי הבין את האזהרה וכי הוא מתחייב לעשות כן; |
||||||
|
|
|
(ג) בית המשפט רשאי להציג לנחקר כל שאלה שתיראה לו; על הנחקר להשיב על כל שאלה ששאל בית המשפט או נשאלה ברשותו. |
||||||
|
צו זימון או מסירה |
261. |
בית המשפט רשאי, לבקשת הנאמן או הכונס הרשמי, לתת צו - |
||||||
|
|
|
(1) המורה למי שזומן לבירור בפני הנאמן או הכונס הרשמי – להתייצב בפניהם; |
||||||
|
|
|
(2) המורה למי שנדרש למסור נכס, מסמך או מידע לנאמן או לכונס הרשמי – למסרם לנאמן, לכונס הרשמי או לבית המשפט או להתייצב לפני מי מהם. |
||||||
|
סמכות תפיסה |
262. |
בית המשפט רשאי לתת צו המורה לשוטר לתפוס נכס או מסמך של חייב שמתנהלים לגביו הליכי חדלות פירעון, הנמצא ברשות החייב או ברשות אדם אחר. |
||||||
|
צו עיכוב יציאה מהארץ |
263. |
(א) בית המשפט רשאי לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ של חייב שמתנהלים לגביו הליכי חדלות פירעון, ואם הוא תאגיד - של חבר התאגיד או מי שהיה נושא משרה בו, לתקופה שיקבע, אם היה לבית המשפט יסוד סביר להניח כי אותו אדם עומד לצאת מן הארץ וכי יציאתו עלולה לסכל את פירעון החובות של החייב או לפגוע בחקירת מצבו הכלכלי של החייב והנסיבות שהובילו למצבו. |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט רשאי לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ של חייב כאמור בסעיף קטן (א) במעמד צד אחד אם שוכנע כי דחיית הדיון עד לקיומו במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו; ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ במעמד צד אחד, יקיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-14 ימים מיום מתן הצו. |
||||||
|
|
|
(ג) בית המשפט רשאי, במקום לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ של החייב, להתנות את היציאה במתן ערובה להנחת דעתו. |
||||||
|
סמכות מעצר |
264. |
בית המשפט רשאי להורות על מעצרו של חייב שמתנהלים לגביו הליכי חדלות פירעון לתקופה שלא תעלה על עשרה ימים, ואם הוא תאגיד – על מעצרו של חבר התאגיד או מי שהיה נושא משרה בו לתקופה שלא תעלה על עשרה ימים, אם מצא כי המעצר דרוש כדי למנוע ממנו להשתמט מהליכי חדלות הפירעון, להשהותם או להכביד עליהם בדרך אחרת, או כדי למנוע הברחת נכס או מסמך של החייב, הסתרתו או השמדתו. |
||||||
|
ביטול צו חדלות פירעון בשל אי חדלות פירעון |
265. |
(א) מצא בית המשפט, לאחר שניתן צו חדלות פירעון, כי החייב אינו בחדלות פירעון, רשאי הוא לבטל את הצו. |
||||||
|
|
|
(ב) ביטול צו חדלות פירעון אינו פוגע בתוקפם של מכירה, העברה או תשלום שנעשו כדין לפני הביטול. |
||||||
|
|
|
חלק ח': אחריות נושאי משרה בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון |
||||||
|
הגדרות |
266. |
בחלק זה - |
||||||
|
|
|
"דירקטור" – חבר בדירקטוריון של חברה או מי שממלא תפקיד מקביל לדירקטור בתאגיד אחר; |
||||||
|
|
|
"ניהול מרמה" – ניהול התאגיד מתוך כוונה לרמות את נושיו. |
||||||
|
אחריות דירקטור שלא פעל
לצמצום היקף חדלות הפירעון |
267. |
(א) ידע דירקטור או היה עליו לדעת כי התאגיד נמצא בחדלות פירעון, רשאי בית המשפט לאחר מתן צו חדלות הפירעון, לבקשת הכונס הרשמי או הנאמן, להורות כי הדירקטור יישא באחריות לנזקים שנגרמו לנושי התאגיד בשל מחדלו. |
||||||
|
|
|
(ב) לא ישא דירקטור באחריות לפי סעיף קטן (א), אם נקט אמצעים סבירים לצמצום היקפה של חדלות הפירעון; |
||||||
|
|
|
(ג) חזקה כי דירקטור נקט אמצעים סבירים לצמצום היקף חדלות הפירעון של התאגיד, אם נקט אמצעים להערכת מצבו הכלכלי של התאגיד ופעל כדי שהתאגיד ינקוט אחד האמצעים כמפורט להלן: |
||||||
|
|
|
|
(1) קבלת שירותים מקצועיים מגורמים המתמחים בשיקום תאגידים; |
|||||
|
|
|
|
(2) ניהול משא ומתן עם נושי התאגיד כדי להגיע עמם להסדר חוב; |
|||||
|
|
|
|
(3) פתיחה בהליכי חדלות פירעון. |
|||||
|
|
|
(ד) החליט תאגיד על פתיחה במשא ומתן מוגן לפי סעיף 319, לא יישאו הדירקטורים של התאגיד באחריות לנזקים כאמור בסעיף קטן (א). |
||||||
|
ניהול מרמה של נושא משרה |
268. |
מצא בית המשפט, לבקשת הכונס הרשמי או הנאמן, כי מי שהיה נושא משרה בתאגיד, היה שותף לניהול מרמה של התאגיד בתקופה שקדמה למתן צו חדלות הפירעון, רשאי הוא להורות לגביו אחד או יותר מאלה: |
||||||
|
|
|
(1) לקבוע כי נושא המשרה יישא באחריות לחובות התאגיד שנוצרו כתוצאה מניהול המרמה; |
||||||
|
|
|
(2) לפסול אותו מלשמש נושא משרה בכל תאגיד לתקופה שיורה ושלא תעלה על חמש שנים. |
||||||
|
בדיקת הכונס הרשמי בדבר ניהול מרמה של נושאי משרה |
269. |
התעורר חשד בדבר ניהול מרמה של התאגיד בידי נושאי המשרה בו בתקופה שקדמה למתן צו חדלות הפירעון, רשאי בית המשפט להורות לכונס הרשמי לבדוק את הדבר ולהגיש את ממצאיו לבית המשפט. |
||||||
|
תחולה על מי שמילא בפועל תפקיד של דירקטור |
270. |
הוראות חלק זה יחולו גם על מי שמילא בפועל תפקיד של דירקטור לרבות בניגוד להוראות סעיף 106 לחוק החברות. |
||||||
|
|
|
חלק ט': הליכי חדלות פירעון בין לאומיים |
||||||
|
|
|
פרק א': הגדרות ותחולה |
||||||
|
הגדרות |
271. |
בחלק זה - |
||||||
|
|
|
"בית המשפט"- כהגדרתו בסעיף 4, ואם לא מתקיימים התנאים הקבועים באותה הגדרה – בית המשפט המחוזי או בית משפט השלום, בירושלים, לפי העניין; |
||||||
|
|
|
"בעל תפקיד זר" – מי שמונה לאחראי על יישום הליך זר לפי הדין במדינה הזרה, לרבות מי שמונה כאמור באופן זמני, וכן מי שהוסמך לפי הדין במדינה זרה להפעיל את הסמכויות הנתונות לבעל תפקיד זר לפי חלק זה; |
||||||
|
|
|
"הכרה", בהליך זר - הכרה בהליך הזר בידי בית המשפט לפי הוראות פרק ג'; |
||||||
|
|
|
"הליך זר" - הליך המתנהל לפי דין במדינה זרה לגבי חייב הנמצא או עלול להימצא בחדלות פירעון, שבמסגרתו מוסדרים יחסיו של החייב עם נושיו, במאוחד, בפיקוחה של רשות מוסמכת זרה; |
||||||
|
|
|
"הליך זר משני" - הליך זר שאינו הליך זר עיקרי, המתנהל במדינה זרה שבה מקיים החייב פעילות כלכלית שעניינה מסחר בטובין או מתן שירותים, הכרוכה בהעסקת כוח אדם ואינה ארעית; |
||||||
|
|
|
"הליך זר עיקרי" - הליך זר המתנהל במדינה זרה שבה נמצא מרכז ענייניו של החייב; לעניין זה, יראו את מקום הרישום של חייב שהוא תאגיד, או את מקום מגוריו של חייב שהוא יחיד, כמקום שבו נמצא מרכז ענייניו, אלא אם כן הוכח אחרת; |
||||||
|
|
|
"מדינה זרה" – לרבות שטח מחוץ לישראל שאינו מדינה, המנוי בתוספת השלישית; |
||||||
|
|
|
"רשות מוסמכת בישראל" – בית המשפט או הכונס הרשמי; |
||||||
|
|
|
"רשות מוסמכת זרה" - רשות שיפוטית או כל רשות אחרת המוסמכת לפקח על הליך זר או אחראית לניהולו. |
||||||
|
תחולה |
272. |
הוראות חלק זה יחולו בכל אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
(1) רשות מוסמכת זרה או בעל תפקיד זר מבקשים סיוע מהרשות המוסמכת בישראל או מנאמן, בקשר להליך זר; |
||||||
|
|
|
(2) הרשות המוסמכת בישראל או נאמן מבקשים סיוע מרשות מוסמכת זרה או מבעל תפקיד זר, בקשר להליכי חדלות פירעון; |
||||||
|
|
|
(3) הליכים זרים והליכי חדלות פירעון מתנהלים במקביל לגבי אותו חייב או שמתנהלים לגביו במקביל כמה הליכים זרים; |
||||||
|
|
|
(4) לנושים או לבעלי עניין אחרים במדינה זרה או לבעל תפקיד זר יש עניין לפתוח בהליכי חדלות פירעון או להשתתף בהליכים כאמור. |
||||||
|
|
|
פרק ב': גישה של בעל תפקיד זר ושל נושים זרים לרשות המוסמכת בישראל |
||||||
|
פניית בעל תפקיד זר לרשות המוסמכת בישראל |
273. |
בעל תפקיד זר רשאי לפנות ישירות לרשות המוסמכת בישראל. |
||||||
|
סמכות שיפוט מוגבלת |
274. |
פנייה של בעל תפקיד זר לפי חלק זה לבית המשפט אין בה כשלעצמה כדי להקנות לבית המשפט סמכות שיפוט לגבי בעל התפקיד הזר או לגבי נכסיו או עסקיו של החייב, אלא למטרה שלשמה נעשתה הפנייה. |
||||||
|
פתיחה בהליכי חדלות פירעון בידי בעל תפקיד זר |
275. |
בעל תפקיד זר רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לצו חדלות פירעון לגבי החייב שמתנהל לגביו ההליך הזר, אם מתקיימים התנאים לפי חוק זה להגשת בקשה לצו חדלות פירעון בידי נושה. |
||||||
|
השתתפות בעל תפקיד זר בהליכי חדלות פירעון |
276. |
בעל תפקיד זר רשאי להשתתף בהליכי חדלות פירעון המתנהלים לגבי החייב שלגביו מתנהל ההליך הזר, אם בית המשפט הכיר בהליך הזר. |
||||||
|
מעמדם של נושים זרים בהליכי חדלות פירעון |
277. |
(א) מעמדם של נושים ממדינה זרה (בחלק זה – נושים זרים) וזכויותיהם לעניין פתיחת הליכי חדלות פירעון והשתתפות בהם, זהים למעמדם ולזכויותיהם של נושים מישראל. |
||||||
|
|
|
(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי להשפיע על דירוג הנושה הזר בסדר הפירעון, ובלבד שחוב של נושה זר לא ידורג בדרוג נמוך מדרוג של חובות כלליים, אלא אם כן היה מדורג בדירוג זה אילו היה נושה מישראל. |
||||||
|
יידוע נושים זרים על החלטה של רשות מוסמכת בישראל |
278. |
(א) נקבעה לפי חוק זה חובה ליידע את הנושים על החלטה שקיבלה הרשות המוסמכת בישראל במסגרת הליכי חדלות פירעון, לרבות בדרך של פרסום ההחלטה לציבור, תימסר לכל נושה זר הודעה פרטנית על ההחלטה, אלא אם כן הורתה הרשות המוסמכת בישראל על דרך אחרת ליידוע הנושים הזרים, המתאימה בנסיבות העניין. |
||||||
|
|
|
(ב) הודעה על מתן צו חדלות פירעון שיש לשלוח לנושים לפי סעיפים 25 או 120 תכלול לעניין נושה זר גם את אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) המועד להגשת תביעת חוב והמען שאליו יש להגישה; |
|||||
|
|
|
|
(2) הדרישה מנושה מובטח, לפי חוק זה, להגיש תביעת חוב לגבי חובו המובטח. |
|||||
|
|
|
פרק ג': הכרה בהליך זר |
||||||
|
הגשת בקשה להכרה בהליך זר |
279. |
(א) בעל תפקיד זר רשאי להגיש לבית המשפט בקשה להכרה בהליך הזר (בחלק זה - בקשת הכרה). |
||||||
|
|
|
(ב) לבקשת הכרה יצרף בעל התפקיד הזר מסמכים אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) תצהיר שלו שבו מפורטים כל ההליכים הזרים הידועים לו, המתנהלים לגבי החייב; |
|||||
|
|
|
|
(2) אחד מאלה: |
|||||
|
|
|
|
|
(א) עותק של החלטת הרשות המוסמכת הזרה לפתוח בהליך הזר ולמנות את המבקש לבעל תפקיד זר; |
||||
|
|
|
|
|
(ב) מסמך מטעם הרשות המוסמכת הזרה המאשר את ניהולו של ההליך הזר ואת מינויו של המבקש לבעל תפקיד הזר. |
||||
|
תוצאות ההכרה בהליך זר עיקרי |
280. |
(א) |
(1) הכיר בית המשפט בהליך זר עיקרי יורה על סעדים אלה: |
|||||
|
|
|
|
|
(א) השהיית פירעון חובות העבר של החייב והקפאת ההליכים נגדו; |
||||
|
|
|
|
|
(ב) השהיית כל העברה של זכות בנכס של החייב או שיעבודו. |
||||
|
|
|
|
(2) השהיית הפעולות והקפאת ההליכים לפי פסקה (1) יהיו בהיקף ולתקופה שהיו חלים אילו ניתן לגבי החייב צו חדלות פירעון. |
|||||
|
|
|
|
(3) אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהזכות לפתוח בהליכי חדלות פירעון לגבי החייב. |
|||||
|
|
|
(ב) בנוסף להוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט, לאחר שהכיר בהליך זר עיקרי, לבקשת בעל התפקיד הזר, לתת כל סעד הנדרש לשם הגנה על הנושים או שמירה על ערכם של נכסי החייב, ובכלל זה - |
||||||
|
|
|
|
(1) להפעיל כל סמכות הנתונה לבית המשפט לפי חוק זה בהליכי חדלות פירעון; |
|||||
|
|
|
|
(2) למנות נאמן לניהול נכסי החייב בישראל, ורשאי בית המשפט למנות את בעל התפקיד הזר לנאמן; |
|||||
|
|
|
|
(3) להורות על מסירת מידע בעניין נכסי החייב, התנהלותו, עסקיו, התחייבויותיו וחובותיו, בכפוף להגבלות הקבועות בחוק זה; |
|||||
|
|
|
|
(4) לתת כל סעד אחר שניתן לתת לפי חוק זה בהליכי חדלות פירעון. |
|||||
|
|
|
(ג) הכיר בית המשפט בהליך זר עיקרי, רשאי הוא, לבקשת בעל התפקיד הזר, להסמיך את בעל התפקיד או אדם אחר לממש את נכסי החייב הנמצאים בישראל ולפעול לחלוקתם, ובלבד ששוכנע כי אין בכך כדי לפגוע בנושים בישראל. |
||||||
|
תוצאות ההכרה בהליך זר משני |
281. |
הכיר בית המשפט בהליך זר משני, רשאי הוא, לבקשת בעל התפקיד הזר, לתת כל סעד כאמור בסעיף 280(א) עד (ג), אם שוכנע כי הסעד נדרש לגבי נכס שראוי לנהלו במסגרת ההליך הזר המשני או לגבי מידע הדרוש לאותו הליך, וכי הסעד נדרש לשם הגנה על הנושים או שמירה על ערכם של נכסי החייב. |
||||||
|
סעדים זמניים
|
282. |
(א) הוגשה לבית המשפט בקשת הכרה, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל התפקיד הזר, לפני החלטתו בבקשה, לתת צו זמני המורה על סעד מהסעדים המנויים בסעיף 280(א) עד (ג) או על סעד זמני אחר שניתן לתתו לפי סעיפים 18, 114 או 115, לפי העניין (בחלק זה – סעד זמני). |
||||||
|
|
|
(ב) על מתן סעד זמני לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיפים 18(ב) ו-(ד) ו- 19. |
||||||
|
|
|
(ג) בית המשפט רשאי לדחות בקשה למתן סעד זמני לפי סעיף זה, אם יש במתן הסעד כדי לפגוע בניהולו של הליך זר עיקרי. |
||||||
|
הוראות לעניין סעד זמני או סעד הניתן לפי שיקול דעת בית המשפט |
283. |
(א) בית המשפט לא יקבל החלטה לעניין מתן סעד זמני, לעניין מתן סעד לפי סעיפים 280(ב) או 281 (בחלק זה - סעד שבשיקול דעת) או לעניין שינוי של סעד כאמור, אלא לאחר ששוכנע כי החלטתו מספקת הגנה ראויה לעניינם של כלל הנושים, החייב ובעלי עניין אחרים בהליך. |
||||||
|
|
|
(ב) בית המשפט רשאי להתנות בתנאים מתן סעד זמני או סעד שבשיקול דעת אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. |
||||||
|
|
|
(ג) בעל תפקיד זר וכל מי שרואה עצמו נפגע ממתן סעד זמני או סעד שבשיקול דעת רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה לשנותו או לבטלו. |
||||||
|
השתתפות בעל תפקיד זר בהליך שהחייב צד לו |
284. |
הכיר בית המשפט בהליך זר לפי פרק זה, רשאי בעל התפקיד הזר להיות צד לכל הליך שהחייב צד לו ושיש בו כדי להשפיע על ההליך הזר, למעט הליך שהקפאת הליכים לא חלה עליו לפי חוק זה. |
||||||
|
עדכון על שינויים |
285. |
בעל תפקיד זר יודיע לבית המשפט, בהקדם האפשרי, על כל שינוי מהותי שחל בהליך הזר ממועד הגשת בקשת ההכרה, לרבות שינוי הנוגע למינויו, וכן על ניהולו של הליך זר נוסף הנוגע לחייב, שנודע לו עליו. |
||||||
|
|
|
פרק ד': שיתוף פעולה עם רשות מוסמכת זרה ובעל תפקיד זר |
||||||
|
שיתוף פעולה בין הרשות המוסמכת בישראל והנאמן לבין רשות מוסמכת זרה ובעל תפקיד זר |
286. |
(א) הרשות המוסמכת בישראל תפעל בשיתוף פעולה מרבי עם רשות מוסמכת זרה ועם בעל תפקיד זר, ישירות או באמצעות הנאמן, בכל עניין מהעניינים המפורטים בסעיף 272. |
||||||
|
|
|
(ב) הנאמן יפעל בשיתוף פעולה מרבי עם רשות מוסמכת זרה ועם בעל תפקיד זר בכל עניין מהעניינים המפורטים בסעיף 272, במסגרת סמכויותיו לפי חוק זה ובכפוף להוראות הרשות המוסמכת בישראל. |
||||||
|
קשר ישיר |
287. |
(א) הרשות המוסמכת בישראל רשאית לפנות ישירות לרשות מוסמכת זרה ולבעל תפקיד זר ובכלל זה לבקש מהם ישירות מידע או סיוע בקשר להליכי חדלות פירעון. |
||||||
|
|
|
(ב) הנאמן רשאי, במסגרת סמכויותיו ובכפוף להוראות הרשות המוסמכת בישראל, לפנות ישירות לרשות מוסמכת זרה ולבעל תפקיד זר ובכלל זה לבקש מהם ישירות מידע או סיוע בקשר להליכי חדלות פירעון. |
||||||
|
דרכים לשיתוף פעולה |
288. |
לשם קידום שיתוף הפעולה כאמור בסעיפים 286 ו-287, רשאית הרשות המוסמכת בישראל, בין השאר - |
||||||
|
|
|
(1) למנות אדם או גוף שיפעל לקידום שיתוף הפעולה בהתאם להוראותיה; |
||||||
|
|
|
(2) לקבוע דרכי התקשרות מתאימות עם רשות מוסמכת זרה או בעל תפקיד זר; |
||||||
|
|
|
(3) לפעול לתיאום הניהול של נכסי החייב ועסקיו והפיקוח עליהם; |
||||||
|
|
|
(4) לפעול לתיאום בין הליכי חדלות הפירעון והליכים זרים המתנהלים במקביל לגבי אותו חייב, או בין כמה הליכים זרים המתנהלים לגביו במקביל. |
||||||
|
|
|
פרק ה': הליכים מקבילים |
||||||
|
הגבלת הליכי חדלות פירעון עם הכרה בהליך זר עיקרי |
289. |
הכיר בית המשפט בהליך זר עיקרי, יחולו הגבלות אלה לעניין הליכי חדלות פירעון לגבי החייב שלגביו מתנהל ההליך הזר העיקרי: |
||||||
|
|
|
(1) לא ייפתחו הליכי חדלות פירעון לגבי החייב אלא אם כן יש לו נכסים בישראל; |
||||||
|
|
|
(2) הליכי חדלות הפירעון יוגבלו לנכסי החייב הנמצאים בישראל או לנכסים אחרים של החייב, ככל שהדבר דרוש לצורך שיתוף פעולה ותיאום כאמור בפרק ד'. |
||||||
|
הכרה בהליך זר עיקרי – חזקת חדלות פירעון בהליכי חדלות פירעון |
290. |
הכיר בית המשפט בהליך זר עיקרי, חזקה היא כי החייב נמצא בחדלות פירעון לעניין התנאים להגשת בקשה לצו חדלות פירעון לפי סעיפים 9 ו-106; חזקת חדלות הפירעון כאמור ניתנת לסתירה. |
||||||
|
סעדים בהליכי חדלות פירעון ובהליך זר המתנהלים במקביל |
291. |
(א) הוגשה בקשת הכרה בהליך זר לאחר שנפתחו הליכי חדלות פירעון, לא יורה בית המשפט על מתן סעד לפי סעיפים 280 עד 282 אם יש בכך כדי לפגוע בניהול הליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
|
|
(ב) נפתחו הליכי חדלות פירעון לאחר שהוגשה בקשת הכרה בהליך זר, יבחן בית המשפט את הסעדים שנתן לפי סעיפים 280 עד 282 ויתאימם או יבטלם אם יש בהם כדי לפגוע בהליכי חדלות הפירעון. |
||||||
|
סעדים בהליכים זרים המתנהלים במקביל |
292. |
התנהלו הליכים לפי חלק זה, כאמור בסעיף 272, לגבי כמה הליכים זרים הנוגעים לאותו חייב, יחולו הוראות אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הכיר בית המשפט בהליך זר עיקרי - |
|||||
|
|
|
|
|
(א) יעיין מחדש בסעד זמני או בסעד שבשיקול דעת שנתן במסגרת הכרה בהליך זר משני, לפני ההכרה בהליך הזר העיקרי, ורשאי הוא לשנותו או לבטלו אם מצא כי הסעד פוגע בניהול ההליך הזר העיקרי; |
||||
|
|
|
|
|
(ב) לא ייתן סעד זמני או סעד שבשיקול דעת במסגרת הכרה בהליך זר משני, לאחר ההכרה בהליך הזר העיקרי, אם יש בו כדי לפגוע בניהול ההליך הזר העיקרי; |
||||
|
|
|
|
(2) הכיר בית המשפט בהליך זר משני, ולאחר מכן הכיר בהליך זר משני נוסף, רשאי בית המשפט לתת כל סעד שבשיקול דעת הדרוש לצורך תיאום בין ההליכים, ורשאי בית המשפט לשנות או לבטל סעד שנתן, לצורך תיאום כאמור. |
|||||
|
פירעון חובות בהליכי חדלות פירעון ובהליך זר המתנהלים במקביל |
293. |
(א) נושה שחלק מחובו נפרע במסגרת הליך זר, לא יהיה זכאי לקבל תשלום בשל אותו חוב במסגרת חלוקה בהליכי חדלות פירעון לגבי אותו חייב, כל עוד שיעור החוב שנפרע לנושים אחרים באותה דרגה בסדר הפירעון קטן משיעור החוב שנפרע לאותו נושה במסגרת ההליך הזר. |
||||||
|
|
|
(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מזכויותיו של נושה מובטח או נושה בעל זכות קניינית אחרת. |
||||||
|
|
|
פרק ו': הוראות כלליות |
||||||
|
סייג תקנת הציבור |
294. |
על אף הוראות חלק זה רשאית הרשות המוסמכת בישראל להימנע מהפעלת סמכות לפי חלק זה, ובכלל זה הכרה בהליך זר לפי סעיף 280 ומתן סעד לפי סעיף 280(א), אם יש בהפעלת הסמכות כדי לפגוע בתקנת הציבור או הוכח לבית המשפט אחד מאלה: |
||||||
|
|
|
(1) ההליך הזר התנהל במרמה; |
||||||
|
|
|
(2) האפשרות שניתנה לחייב לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו בהליך הזר לא היתה סבירה לדעת בית המשפט. |
||||||
|
סיוע לפי דין אחר |
295. |
אין בהוראות חלק זה כדי לגרוע מסמכות הרשות המוסמכת בישראל או הנאמן לסייע לרשות מוסמכת זרה או לבעל תפקיד זר, לפי כל דין. |
||||||
|
סדרי דין |
296. |
השר רשאי לקבוע הוראות לעניין סדרי דין בהליכים לפי חלק זה. |
||||||
|
|
|
חלק י': הסדר חוב בלא צו חדלות פירעון |
||||||
|
|
|
פרק א': הגדרות ותחולה |
||||||
|
הגדרות |
297. |
בחלק זה - |
||||||
|
|
|
"הסדר חוב" – הסדר בין חייב שהוא יחיד או תאגיד לבין בעלי העניין בהסדר או סוג שלהם, שעניינו שינוי בתנאי הפירעון של חוב; |
||||||
|
|
|
"בעלי עניין", בהסדר חוב – הנושים ולעניין חייב שהוא תאגיד – גם חברי התאגיד, או סוג שלהם. |
||||||
|
תחולה |
298. |
הוראות חלק זה יחולו על הסדרי חוב שנעשו באין צו חדלות פירעון. |
||||||
|
|
|
פרק ב': אישור הסדר חוב |
||||||
|
כוחו של הסדר חוב שאושר |
299. |
הסדר חוב יחייב את החייב וכל אחד מבעלי העניין בו, גם אם לא הסכימו להסדר כל בעלי העניין, אם אושר בידי בעלי העניין ברוב הדרוש וכן בידי בית המשפט או הכונס הרשמי, בהתאם להוראות פרק זה. |
||||||
|
בקשה להבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין |
300. |
(א) המציע הסדר חוב והוא אחד המנויים להלן, רשאי להגיש לבית המשפט בקשה להבאת ההסדר לאישור בעלי העניין בו: |
||||||
|
|
|
|
(1) היה החייב יחיד – החייב; |
|||||
|
|
|
|
(2) היה החייב תאגיד - התאגיד או חבר התאגיד, וכן נושה - אם מתקיימים לגביו התנאים להגשת בקשה לצו חדלות פירעון לפי סעיף 9. |
|||||
|
|
|
(ב) מגיש הבקשה יפרט בה את כל המידע הדרוש לשם החלטה בה ובכלל זה את הסדר החוב המוצע ואת התועלת שתצמח מאישורו; השר רשאי לקבוע פרטים נוספים שיש לכלול בבקשה ומסמכים שיש לצרף אליה הדרושים לבעלי העניין לצורך קבלת החלטה בדבר אישורו של הסדר החוב המוצע. |
||||||
|
הבאת הסדר חוב לאישור בעלי העניין |
301. |
(א) הוגשה לבית המשפט בקשה לפי סעיף 300, יורה על הבאת הסדר החוב לאישור בעלי העניין בו; היה החייב תאגיד שסך חובותיו עולה על סך נכסיו, תובא ההצעה לאישור הנושים בלבד. |
||||||
|
|
|
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), מצא בית המשפט כי יש בהסדר החוב שלגביו מתבקש האישור משום ניצול לרעה של ההליך, לא יורה על הבאתו לאישור בעלי העניין. |
||||||
|
אספות סוג |
302. |
(א) אישור הסדר חוב בידי בעלי העניין יהיה באספות שייערכו בנפרד לכל סוג של נושים או חברי התאגיד (בפרק זה – אספות סוג), בדרך שיורה בית המשפט; לעניין זה, "סוג" – כהגדרתו בסעיף 82(א). |
||||||
|
|
|
(ב) כוח ההצבעה של כל נושה או חבר תאגיד באספות לפי סעיף זה יהיה לפי שיעור החוב שבו הוא נושה או שיעור זכויותיו בתאגיד, לפי העניין; בית המשפט רשאי להורות כי ההליך להכרעה בדבר כוח ההצבעה יתקיים לפני מנהל ההסדר שימנה לפי סעיף 305. |
||||||
|
|
|
(ג) הוראות סעיף 82(ג) ו – (ד) יחולו על אספות סוג שכונסו לפי סעיף זה, בשינויים המחויבים. |
||||||
|
אישור הסדר חוב בידי בעלי העניין ובית המשפט |
303. |
(א) על אישור הסדר חוב בידי בעלי העניין ובידי בית המשפט יחולו הוראות סעיפים 83 עד 86, בשינויים המחויבים. |
||||||
|
|
|
(ב) היה הסדר החוב עם חייב שהוא יחיד – תושווה לעניין סעיפים 85 ו-86, התמורה המוצעת בהסדר, לעומת התמורה שהייתה מתקבלת אם היה ניתן ליחיד צו לשיקום כלכלי לפי סעיף 160. |
||||||
|
חובות שהסדר חוב אינו פוטר מהם |
304. |
(א) הסדר חוב שאושר לפי סימן זה מחייב את החייב ובעלי העניין. |
||||||
|
|
|
(ב) אין בהסדר חוב שאושר בידי בעלי העניין ובית המשפט כדי לפטור את החייב מהחובות המנויים בסעיפים 87(ב) ו-175. |
||||||
|
מינוי מנהל הסדר |
305. |
(א) בית המשפט רשאי למנות מנהל הסדר לביצוע הפעולות כמפורט להלן, כולן או חלקן: |
||||||
|
|
|
|
(1) הכרעה לעניין זכות הצבעה וכוח הצבעה של בעלי העניין באספות הסוג; |
|||||
|
|
|
|
(2) הכרעה לעניין היקף הזכויות של בעלי העניין בהסדר החוב שאושר, לצורך חלוקת התמורה לפי הוראות ההסדר; |
|||||
|
|
|
|
(3) פעולות נוספות הדרושות ליישום הסדר החוב שאושר, כפי שיורה בית המשפט. |
|||||
|
|
|
(ב) על מינוי מנהל הסדר יחולו הוראות סעיף 32 בשינויים המחויבים; (ג) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין מנהל ההסדר ובכלל זה לעניין כשירותו, שכרו וסמכויותיו ולעניין ניהול ההליכים המתקיימים בפניו לרבות דרך הגשת הבקשות למנהל ההסדר, הפרטים שייכללו בהן ואופן ההכרעה בהן. |
||||||
|
סמכות בית המשפט לדון במחלוקות |
306. |
בית המשפט שאישר הסדר חוב מוסמך לדון במחלוקת שהתגלעה בנוגע לפרשנות ההסדר או בנוגע ליישומו. |
||||||
|
הסדרי חוב לגבי יחיד בעל חובות נמוכים |
307. |
על אף הוראות סעיף 303, בקשה להבאת הסדר חוב לאישור הנושים לגבי חייב שהוא יחיד שסך חובותיו נושא ההסדר נמוך מ-100,000 שקלים חדשים, תוגש לכונס הרשמי, ויהיו נתונות לכונס הרשמי לעניין הסדר חוב כאמור כל הסמכויות הנתונות לבית המשפט לפי פרק זה, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: |
||||||
|
|
|
(1) הכונס הרשמי אינו מוסמך לאשר הסדר חוב באין רוב בכל אחת מאספות הסוג, כאמור בסעיף 83, כפי שהוחל בסעיף 303; |
||||||
|
|
|
(2) הסמכות לדון במחלוקת שהתגלעה בנוגע לפרשנות ההסדר שאישר הכונס הרשמי או בנוגע ליישומו תהיה נתונה לבית המשפט. |
||||||
|
סדרי דין |
308. |
השר רשאי לקבוע הוראות לעניין סדרי דין בהליכים לפי פרק זה ובכלל זה הוראות לעניין אופן הגשת בקשות לפיו, חובת פרסום הודעה על בקשות שהוגשו, משלוח העתק מהבקשות, אופן ההצבעה ובכלל זה הצבעה מקוונת או בכתב, והגשת התנגדויות לבקשה. |
||||||
|
|
|
פרק ג': אישור הסדר חוב מהותי בחברת אגרות חוב |
||||||
|
הגדרות |
309. |
בפרק זה – |
||||||
|
|
|
"הסדר חוב מהותי" – הסדר חוב בחברת איגרות חוב, שעניינו שינוי מהותי בתנאי הפירעון של סדרת איגרות חוב הכולל הפחתת חוב או דחיית מועד הפירעון, לרבות הסדר שלפיו ייפרעו איגרות החוב, כולן או חלקן, בדרך של הקצאת ניירות ערך אחרים לבעלי איגרות החוב; |
||||||
|
|
|
"נאמן איגרות חוב" – נאמן שמונה לפי פרק ה'1 לחוק ניירות ערך; |
||||||
|
|
|
"חברת איגרות חוב", "סדרת איגרות חוב" - כהגדרתן בחוק החברות. |
||||||
|
מינוי
מומחה לבחינת הסדר חוב |
310. |
(א) החל משא ומתן בין חברת איגרות חוב ובין בעלי איגרות חוב מסדרה מסוימת לצורך גיבוש הסדר חוב מהותי, יפנה נאמן אגרות החוב של אותם בעלי איגרות חוב, ואם לא מונה נאמן אגרות חוב כאמור – תפנה החברה, לבית המשפט, מיד עם תחילת המשא ומתן, בבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הסדר החוב (בפרק זה – המומחה). |
||||||
|
|
|
(ב) נאמן אגרות החוב שהגיש את הבקשה למינוי המומחה וכן נאמני אגרות חוב של בעלי איגרות חוב מסדרות אחרות רשאים להציע מועמדים לתפקיד המומחה. |
||||||
|
|
|
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), נאמן אגרות החוב או חברת איגרות החוב, לפי העניין, רשאים שלא להגיש בקשה למינוי מומחה מיד עם תחילת המשא ומתן לגיבוש הסדר החוב המהותי וכל עוד לא חלה חובת דיווח לפי דין על הליכי המשא ומתן, אם אי פרסום מידע בדבר ההליכים כאמור מוצדק לצורך גיבוש ההסדר. |
||||||
|
|
|
(ד) הוגשה בקשה למינוי מומחה, ימנה בית המשפט מומחה מטעמו, אלא אם כן סבר כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שיירשמו, שבשלהן מינוי המומחה אינו נדרש לשם הגנה על עניינם של בעלי איגרות החוב. |
||||||
|
|
|
(ה) המומחה שימונה לפי סעיף זה יהיה בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית, כמשמעותה לפי סעיף 240(א1) לחוק החברות או בעל כשירות מקצועית אחרת הנדרשת לצורך מילוי תפקידיו לפי פרק זה, וכן בעל ניסיון מתאים, הכל כפי שיקבע השר. |
||||||
|
|
|
(ו) בית המשפט לא ימנה למומחה מי שעלול להימצא במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כנאמן לבין עניין אישי או תפקיד אחר שלו או של קרובו או של אדם אחר שיש לו כלפיו זיקה אישית או כלכלית. |
||||||
|
|
|
(ז) ניתן צו חדלות פירעון לגבי חברת איגרות החוב, יחדל המומחה מכהונתו; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מסמכות בית המשפט להקנות לנאמן את תפקידי המומחה וסמכויותיו לפי פרק זה, בשינויים המחויבים, או למנות את המומחה כנאמן. |
||||||
|
תפקידי המומחה |
311. |
תפקידי המומחה הם: |
||||||
|
|
|
(1) להגיש סיוע מקצועי בניהול המשא ומתן לגיבוש הסדר החוב, ובכלל זה לתת ייעוץ מקצועי, בעצמו או באמצעות בעלי מומחיות אחרים מטעמו, לבעלי איגרות החוב או לנציג שמינו מטעמם, ולמסור להם מידע הדרוש להם לשם ניהול המשא ומתן; |
||||||
|
|
|
(2) להכין, בהתאם להוראות בית המשפט, חוות דעת לעניין כדאיות הסדר החוב לבעלי איגרות החוב (בפרק זה – חוות דעת המומחה); חוות דעת המומחה תומצא לבית המשפט, לחברה, לנאמן איגרות החוב ולבעלי איגרות החוב, זמן סביר לפני כינוס האספות לפי סעיף 303, במועד שיורה בית המשפט; |
||||||
|
|
|
(3) לבחון אם חלוקה שביצעה החברה בתקופה שקבע בית המשפט ושקדמה למינוי המומחה, היא חלוקה אסורה כהגדרתה בסעיף 303 לחוק החברות (בסימן זה – בחינת חלוקות העבר); ממצאי הבחינה כאמור יומצאו לבית המשפט, לחברה, לנאמן איגרות החוב ולבעלי איגרות החוב לא יאוחר ממועד המצאת חוות דעת המומחה. |
||||||
|
חוות דעת המומחה |
312. |
(א) חוות דעת המומחה תתייחס, בין השאר, לחלופות להסדר החוב המוצע ולתמורה שהיו מקבלים בעלי איגרות החוב בכל אחת מהחלופות, ובכלל זה יבחן המומחה את החלופה של פירוק החברה ואת אפשרות מכירתה או מכירת נכסיה לצד שלישי. |
||||||
|
|
|
(ב) ייוותרו, בהתאם להסדר החוב המוצע, מניות בידי מי שהיו בעלי המניות של החברה ערב ההסדר, תכלול חוות דעת המומחה התייחסות גם לאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) ערכן של המניות שייוותרו כאמור ובפרט המניות שייוותרו בידי בעל השליטה בחברה, והתמורה שייתנו בעלי המניות בעדן; |
|||||
|
|
|
|
(2) האפשרות לפירעון איגרות החוב בדרך של הקצאת המניות שייוותרו כאמור לבעלי איגרות החוב או בדרך של מכירתן לצדדים שלישיים. |
|||||
|
|
|
(ג) כלל הסדר החוב המוצע הוראה ולפיה בעלי איגרות החוב או החברה יהיו מנועים מלתבוע נושא משרה בחברה, בעל עניין בה כהגדרתו בחוק החברות או אדם אחר (בסעיף קטן זה – פטור מאחריות), תכלול חוות דעת המומחה התייחסות גם לאלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) בחינה אם פעולות או עסקאות שביצע האדם שלגביו מוצע הפטור מאחריות, בתקופה שקדמה למועד הגשת הבקשה לאישור הסדר החוב, מקימות לבעלי איגרות החוב או לחברה עילות תביעה נגדו, לרבות עילת תביעה לפי סעיף 106(ג) לחוק החברות; |
|||||
|
|
|
|
(2) הערך הכלכלי המשוער של הפטור מאחריות בהתחשב בממצאי הבחינה לפי פסקה (1), והשיקולים למתן הפטור כאמור. |
|||||
|
|
|
(ד) כלל הסדר החוב המוצע תמורה שונה לבעלי איגרות חוב מסדרות שונות, תכלול חוות דעת המומחה התייחסות גם לכדאיות ההסדר המוצע לכל אחת מהסדרות ולהוגנות חלוקת התמורה בין בעלי איגרות החוב. |
||||||
|
|
|
(ה) היה הסדר החוב המוצע חלק מהסדר חוב בין החברה ובין נושים אחרים, תכלול חוות דעת המומחה התייחסות גם לכדאיות ההסדר לאותם נושים. |
||||||
|
|
|
(ו) השר רשאי לקבוע עניינים נוספים שייכללו בחוות דעת המומחה וכן לקבוע הוראות לעניין מתכונתה ולעניין דרכי המצאתה והמצאת ממצאי בחינת חלוקות העבר. |
||||||
|
כינוס אספות סוג |
313. |
בית המשפט לא יורה על כינוס אספות סוג של בעלי העניין בהסדר החוב המהותי לפי סעיף 303 בטרם קיבל את חוות דעת המומחה ואת ממצאי בחינת חלוקות העבר; מועד כינוס האספות שיקבע בית המשפט יהיה זמן סביר לאחר המצאת חוות הדעת וממצאי הבחינה לחברה, לנאמן איגרות החוב, לבעלי איגרות החוב ולבית המשפט. |
||||||
|
סמכות המומחה לדרוש מידע |
314. |
(א) החברה ונאמן איגרות החוב ימסרו למומחה כל מידע שידרוש הנחוץ לו לשם מילוי תפקידו. |
||||||
|
|
|
(ב) סברו החברה או נאמן איגרות החוב כי מידע שדרש מהם המומחה אינו נחוץ לו לשם מילוי תפקידו, רשאים הם לפנות לבית המשפט בבקשה לפטור אותם ממסירת המידע. |
||||||
|
|
|
(ג) בית המשפט רשאי לקבוע תנאים למסירת המידע לפי סעיף זה, ובכלל זה לאסור את מסירת המידע לבעלי איגרות החוב. |
||||||
|
שכר והוצאות |
315. |
(א) בית המשפט יקבע את שכרו של המומחה, ורשאי הוא לאשר למומחה לקבל שירותים מבעלי מומחיות אחרים לצורך ביצוע תפקידיו, בעלות שיקבע. |
||||||
|
|
|
(ב) שכר המומחה והעלויות כאמור בסעיף קטן (א) ישולמו בידי החברה, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; ואולם היה הסדר החוב חלק מהסדר חוב בין החברה ובין נושים אחרים, יקבע בית המשפט מי יישא בשכר ובעלויות. |
||||||
|
שמירת הסמכויות של נאמן איגרות החוב |
316. |
אין בהוראות סימן זה כדי לגרוע מסמכויותיו של נאמן איגרות החוב לפי כל דין. |
||||||
|
הליך אישור בלעדי |
317. |
להסדר חוב מהותי בחברת איגרות חוב יהיה תוקף מחייב כאמור בסעיף 304 רק אם אושר לפי הוראות חלק זה. |
||||||
|
|
|
פרק ד': ניהול משא ומתן מוגן בידי תאגיד |
||||||
|
הגדרות |
318. |
בפרק זה - |
||||||
|
|
|
"דירקטוריון" – כמשמעותו בחוק החברות, וכל גוף הממלא תפקיד מקביל לדירקטוריון בתאגיד אחר; |
||||||
|
|
|
"משא ומתן מוגן" – משא ומתן לגיבוש הסדר חוב שבמהלכו חלות ההגנות לפי פרק זה. |
||||||
|
החלטה על פתיחה במשא ומתן מוגן |
319. |
(א) חייב שהוא תאגיד רשאי לפתוח במשא ומתן מוגן, אם דירקטוריון התאגיד אישר כי מתקיימים שניים אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) אין לתאגיד חוב שהגיע מועד פירעונו ולא נפרע, למעט חוב השנוי במחלוקת בתום לב; |
|||||
|
|
|
|
(2) התאגיד יוכל לפרוע את החובות שמועד פירעונם חל בשנה הקרובה, במועדם. |
|||||
|
|
|
(ב) התאגיד ימסור הודעה על פתיחה במשא ומתן מוגן לכל הנושים שהוא מעוניין בהגנה מפניהם, וכן לכונס הרשמי. |
||||||
|
|
|
(ג) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין פרטי ההודעה כאמור בסעיף קטן (ב) ואופן מסירתה. |
||||||
|
הגנות התאגיד במסגרת משא ומתן מוגן |
320. |
(א) ההגנות שיעמדו לתאגיד כלפי כל נושה שנמסרה לו הודעה לפי סעיף 319(ב) הן אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) הנושה לא יהיה רשאי להגיש לבית משפט בקשה להביא הסדר חוב שהציע לאישור בעלי העניין, לפי סעיף 300; |
|||||
|
|
|
|
(2) הנושה לא יוכל להעמיד את חובו לפירעון מידי או לממש שיעבוד שניתן להבטחת פירעונו. |
|||||
|
|
|
(ב) התקופה שבמהלכה יחולו ההגנות לפי סעיף קטן (א) (בפרק זה – תקופת ההגנות) תהיה כמפורט בהודעת התאגיד לפי סעיף 319(ב) בכפוף להוראות אלה: |
||||||
|
|
|
|
(1) תקופת ההגנות תחל לגבי כל נושה במועד מסירת ההודעה לידיו; |
|||||
|
|
|
|
(2) תקופת ההגנות לא תעלה על ששה חודשים ממועד אישור הדירקטוריון לפי סעיף 319(א); |
|||||
|
|
|
|
(3) התקיימה עילה להעמדת חוב לפירעון מידי או למימוש שיעבוד כאמור בסעיף קטן (א)(2) – תסתיים תקופת ההגנות, לגבי כל הנושים, בתום 45 ימים מהיום שנמסרה לתאגיד הודעה על קיום העילה, אך לא יאוחר מתום התקופה שבפסקה (2); |
|||||
|
|
|
|
(4) לא שילם התאגיד חוב במועדו, תפקע תקופת ההגנות. |
|||||
|
דחיית פירעון חוב באישור בית המשפט |
321. |
בית המשפט רשאי להורות, לבקשת נושה, על דחיית פירעון חוב לנושה אחר במהלך תקופת ההגנות, לתקופה שלא תעלה על 45 ימים, בהתקיים שניים אלה: |
||||||
|
|
|
(1) לנושה מגיש הבקשה קיימת עילה להעמדת החוב לפירעון מידי או למימוש שיעבוד כאמור בסעיף 320(ב)(3); |
||||||
|
|
|
(2) פירעון החוב לנושה האחר עלול לפגוע ביכולת התאגיד לפרוע את החוב של הנושה מגיש הבקשה. |
||||||
|
מינוי נציג הנושים |
322. |
(א) הודיע תאגיד על פתיחה במשא ומתן מוגן, ימנו הנושים נציג מטעמם (בפרק זה – נציג הנושים) שינהל בשמם את המשא ומתן ויהיה משקיף מטעמם בישיבות הדירקטוריון של התאגיד וועדותיו. |
||||||
|
|
|
(ב) לא מונה נציג הנושים בתוך 21 ימים ממועד אישור הדירקטוריון כאמור בסעיף 319(א), ימנה הכונס הרשמי את נציג הנושים מתוך רשימה שגיבש לאחר התייעצות עם ראש רשות ניירות ערך, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר והמפקח על הבנקים. |
||||||
|
|
|
(ג) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין מינוי נציג הנושים, כשירותו, שכרו וגיבוש הרשימה בידי הכונס הרשמי. |
||||||
|
מעמדו של נציג הנושים בדירקטוריון |
323. |
נציג הנושים רשאי להיות נוכח בכל ישיבות הדירקטוריון של התאגיד וועדותיו ולקבל כל מידע שחבר דירקטוריון רשאי לקבל. |
||||||
|
זכות לקבל מידע |
324. |
(א) התאגיד ימסור לנציג הנושים, זמן סביר לפני קבלת החלטה בעניינים המפורטים להלן, את כל המידע הנוגע לאותו עניין: |
||||||
|
|
|
|
(1) חלוקה לחברי התאגיד; |
|||||
|
|
|
|
(2) עסקה חריגה; |
|||||
|
|
|
|
(3) עסקה המנויה בסעיף 270 לחוק החברות. |
|||||
|
|
|
(ב) התאגיד ידווח מידי חודש לנציג הנושים על ההיקף הצפוי של הוצאות הנהלה וכלליות כמשמעותן בכללי החשבונאות המקובלים; |
||||||
|
|
|
(ג) התאגיד רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לקבוע תנאים למסירת מידע לפי סעיף זה או בבקשה לפטור אותו ממסירת מידע לנציג הנושים או לנושים בשל סודיותו. |
||||||
|
|
|
(ד) בסעיף זה, "חלוקה" ו-"עסקה חריגה" – כהגדרתן בחוק החברות. |
||||||
|
דיווח לנושים |
325. |
סבר נציג הנושים כי פעולה שבכוונת התאגיד לבצע אינה לטובת התאגיד או עלולה לפגוע בנושים, ידווח על כך לנושים בצירוף חוות דעתו לעניין הפגיעה שעלולה להיגרם ודרכי הפעולה האפשריות של הנושים. |
||||||
|
חזקה לעניין חובת זהירות |
326. |
החלטת תאגיד לפתוח במשא ומתן מוגן יראו אותה, לעניין חובת הזהירות של נושאי המשרה בתאגיד, כהחלטה שהיא לטובת התאגיד. |
||||||
|
|
|
חלק י"א: עונשין |
||||||
|
עבירות |
327. |
חייב שניתן לגביו צו חדלות פירעון, ולעניין חייב כאמור שהוא תאגיד – גם חבר התאגיד או נושא משרה בו, שעשה אחת מאלה, דינו מאסר שלוש שנים: |
||||||
|
|
|
|
(1) הסתיר נכסים במטרה שלא ייכללו בנכסי קופת הנשייה, לפני או אחרי פתיחה בהליכי חדלות הפירעון; |
|||||
|
|
|
|
(2) מסר מידע חלקי או כוזב לנאמן או לכונס הרשמי במטרה לפגוע בהליכי חדלות הפירעון; |
|||||
|
השגת אשראי לפני הפטר |
328. |
(א) יחיד שניתן לגביו צו חדלות פירעון והתקשר בעסקה או ביצע פעולה הכרוכות בקבלת אשראי, שלא לפי השם שלפיו ניתן לו הצו או בלא שציין כי הוא חדל פירעון, בניגוד להוראת סעיף 121(ב), דינו – מאסר שנה. (ב) יחיד שניתן לגביו צו חדלות פירעון ולא ציין בכל מסמך הנוגע להפעלת עסקו כי הוא נמצא בהליכי חדלות פירעון, בניגוד להוראת סעיף 121(ג), דינו – מאסר ששה חודשים. |
||||||
|
אי מסירת מידע
|
329. |
מי שנדרש למסור מידע או מסמכים לנאמן או לכונס הנכסים הרשמי לפי הוראות סעיפים 44, 46, 131 ו- 145 ומסר מידע חלקי או כוזב או מסמכים כאמור, במטרה לפגוע בהליכי חדלות הפירעון, דינו – מאסר שנה. |
||||||
|
|
|
חלק י"ב: שונות |
||||||
|
עדכון סכומים |
330. |
(א) הסכומים הקבועים בחוק זה יעודכנו ב-1 בינואר של כל שנה (בסעיף זה – יום העדכון) בהתאם לשיעור שינוי המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד הידוע ב-1 בינואר של השנה הקודמת. |
||||||
|
|
|
(ב) השר יפרסם ברשומות הודעה על הסכומים המעודכנים. |
||||||
|
בית משפט השלום שידון בהליכי חדלות פירעון של יחידים |
331. ( |
(א) בית משפט שלום שידון בהליכי חדלות פירעון של יחידים בכל מחוז, יהיה בית המשפט השלום שליד בית המשפט המחוזי; |
||||||
|
|
|
(ב) לא היה במחוז בית משפט שלום ליד בית המשפט המחוזי, יסמיך מנהל בתי המשפט בית משפט שלום שידון בהליכי חדלות פירעון של יחידים; |
||||||
|
|
|
(ג) מנהל בתי המשפט רשאי להסמיך בתי משפט שלום נוספים כאמור; |
||||||
|
|
|
(ד) רשימת בתי משפט השלום שהוסמכו כאמור בסעיף קטן (ב) תפורסם ברשומות. |
||||||
|
שינוי התוספות |
332. |
השר, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את התוספת הראשונה והתוספת השנייה. |
||||||
|
ביצוע ותקנות |
333. |
השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו ובכלל זה תקנות בעניינים אלה: |
||||||
|
|
|
(1) סדרי דין בהליכים לפי חוק זה, ובכלל זה הוראות לעניין הגשת בקשות לפי חוק זה, מסמכים שיש לצרף אליהן, מועדי הגשתן, הגשת התנגדויות להן וחובות פרסום; |
||||||
|
|
|
(2) כינוס אסיפות הנושים וסדרי עבודתן ובכלל זה, אופן כינוסן, הזימון אליהן ודרך קבלת ההחלטות בהן; |
||||||
|
|
|
(3) חובות דיווח שיחולו על החייב, הנאמן, הכונס הרשמי וכל בעל עניין אחר בהליך חדלות הפירעון, אופן עריכת הדוחות והפרטים שייכללו בהם; |
||||||
|
|
|
(4) אגרות בעד הליכים לפי חוק זה; |
||||||
|
|
|
(5) חובת הגשת דוחות, בקשות ומסמכים לפי חוק זה באופן מקוון. |
||||||
|
ביטול פקודת פשיטת הרגל |
334. |
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 - בטלה. |
||||||
|
תיקון פקודת החברות |
335. |
בפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, סעיפים 244 עד 394- בטלים. |
||||||
|
תיקון חוק ההוצאה לפועל |
336. |
בחוק ההוצאה לפועל - |
||||||
|
|
|
|
||||||
|
|
|
(1) בסעיף 7א לחוק ההוצאה לפועל – |
||||||
|
|
|
|
(א) במקום סעיף קטן (א) יבוא: |
|||||
|
|
|
|
|
"(א) חייב שאין ביכולתו לשלם את החוב הפסוק במלואו או בשיעורים שנקבעו כאמור בסעיף 7(א), יגיש לרשם ההוצאה לפועל, תוך 20 ימים מיום המצאת האזהרה, בקשה לתשלום החוב הפסוק במועדים שלא יעלו על אלה: |
||||
|
|
|
|
|
|
|
|
(1) שנתיים- אם סכום החוב אינו עולה על 20,000 ₪; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(2) 3 שנים – אם סכום החוב עולה על 20,000 ₪ ואינו עולה על 100,000 ₪. |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(3) 4 שנים – אם סכום החוב עולה על 100,000 ₪." |
|
|
|
|
|
(ב) במקום סעיף קטן (א1) יבוא: |
|||||
|
|
|
|
|
|
|
"(א1) לבקשה יצרף החייב: |
||
|
|
|
|
|
|
|
|
(1) דוח המתייחס למועד הגשת הבקשה ולשנתיים שקדמו לו, הכולל את הפרטים כמפורט להלן, כשהוא ערוך לפי טופס שקבע השר ומאומת בתצהיר הנתמך במסמכים: |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(א) נכסיו, הכנסותיו, הוצאותיו, חובותיו והתחייבויותיו של היחיד, לרבות ערובות שנתן, ופרטי זהותם של נושיו; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(ב) פרטים הידועים ליחיד לעניין נכסיהם, הכנסותיהם, הוצאותיהם, חובותיהם והתחייבויותיהם של בן-זוגו של היחיד, של ילדיו הקטינים וכן של ילדיו הבגירים הגרים עמו; |
|
|
|
|
|
|
|
|
(2) כתב ויתור על סודיות והסכמה למסירת מידע בעניינים כמפורט בפסקאות שלהלן ומהגורמים כמפורט בהן: |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(א) מידע לעניין כתובתו, נכסיו, חובותיו, גובה הכנסתו ומקורות הכנסתו של היחיד - מכל גורם לרבות גוף ציבורי כמשמעותו בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(ב) מידע לעניין מצבו הכלכלי של היחיד וכן מידע לעניין יציאותיו של היחיד מישראל וכניסותיו לישראל – מכל גורם המנוי בטור א' בחלק א' לתוספת השנייה בעניינים כמפורט בטור ב' שלצדו." |
|
|
|
|
(ג) אחרי סעיף קטן (א1) יבוא: |
|||||
|
|
|
|
|
|
|
"(א2) לשכת ההוצאה לפועל לא תקבל בקשה שלא צורפו לה הצהרה מנומקת הנתמכת במסמכים כאמור בסעיף קטן (א1)(1) או שלא צורף לה כתב ויתור על סודיות כאמור בסעיף קטן (א1)(2)." |
||
|
|
|
|
(ד) אחרי סעיף קטן (ו) יבוא: |
|||||
|
|
|
|
"(ז) חייב שאין ביכולתו לשלם את החוב במועדים שנקבעו בסעיף קטן (א), רשאי לפנות בבקשה להסדר תשלומים לפי פרק ז'5 או בבקשה למתן צו הפטר לפי פרק ז'6 לחוק זה. |
|||||
|
|
|
|
(ח) הודיע חייב כי אינו יכול לעמוד בשיעורים הקבועים בסעיף 7א(א), תמסור לו לשכת ההוצאה לפועל מידע לגבי אפשרותו להגיש בקשה להסדר תשלומים או לגבי אפשרותו לפנות בבקשה למתן צו הפטר". |
|||||
|
|
|
(2) אחרי פרק ז'4 יבוא: |
||||||
|
|
|
"פרק ז'5:הסדר תשלומים |
||||||
|
|
|
הגדרות |
69י1. |
בפרק זה- |
||||
|
|
|
|
|
|
|
"חוב"- לרבות יתרת החוב ולרבות ריבית והפרשי הצמדה ובלבד שסכומו הוא עד 100,000 ש"ח. |
||
|
|
|
|
|
|
|
"חייב"- למעט חייב שהוא תאגיד. |
||
|
|
|
|
|
|
|
"תיק"- תיק הוצאה לפועל, למעט תיק מזונות, עניין שאינו כספי, תיק משכנתא ותיק משכון. |
||
|
|
|
הסדר תשלומים |
69י2. |
(א) רשם ההוצאה לפועל רשאי לאשר הסדר תשלומים עבור כל התיקים התלויים ועומדים נגד החייב אף אם לא הסכימו כל הזוכים בהתאם להוראות פרק זה. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) הצעת הסדר תשלומים שאושרה לפי פרק זה מחייבת את החייב ואת הזוכים, גם אם לא הסכימו להצעה כל הזוכים. |
||
|
|
|
הגשת הצעה להסדר תשלומים |
69י3. |
(א) הצעה להסדר תשלומים תוגש לרשם ההוצאה לפועל ותכלול את כל המידע הדרוש לשם החלטה בה ובכלל זה את הסדר החוב המוצע ואת התועלת שתצמח מאישורו; הצעה להסדר תשלומים יכולה לכלול גם הוראה לגבי הפקדת הכספים במערכת ההוצאה לפועל וחלוקה לזוכים באמצעותה; השר רשאי לקבוע פרטים נוספים שיש לכלול בבקשה ומסמכים שיש לצרף אליה הדרושים לבעלי העניין לצורך קבלת החלטה בדבר אישורו של הסדר החוב המוצע. |
||||
|
|
|
הלשכה שבה יתנהל הליך הסדר התשלומים |
69י4 |
בקשה לאישור הסדר תשלומים תוגש בידי החייב ללשכה שבה נפתחו מרבית תיקי ההוצאה לפועל נגדו ; רשם ההוצאה לפועל בלשכה שבה הוגשה בקשה כאמור, רשאי, בכל שלב, על פי בקשת מרבית הזוכים, להורות כי הבקשה תתנהל בלשכה אחרת וכי הבקשה תועבר לאותה לשכה. |
||||
|
|
|
הבאת הצעה להסדר לאישור הנושים |
69י5. |
(א) הוגשה לרשם ההוצאה לפועל בקשה להסדר תשלומים כאמור בסעיף 69י3, יורה על הבאת הסדר התשלומים לאישור הזוכים. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), מצא רשם ההוצאה לפועל כי יש בהסדר התשלומים שלגביו מתבקש האישור משום ניצול לרעה של ההליך, לא יורה על הבאתו לאישור הזוכים. |
||
|
|
|
אסיפת זוכים |
69י6. |
(א) אישור הסדר תשלומים בידי הזוכים יהיה באסיפת זוכים שתיערך בדרך שיורה רשם ההוצאה לפועל. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) זוכה יעשה שימוש בזכות ההצבעה הניתנת לו בתום לב ובדרך מקובלת ויימנע מניצול לרעה של כוחו. |
||
|
|
|
אישור הצעת הסדר בידי הזוכים |
69י7. |
(א) יראו הצעת הסדר תשלומים לפי פרק זה כהצעה שאושרה בידי הזוכים אם בהצעה תמכו רוב המצביעים, ואם המצביעים שתמכו בהצעה מחזיקים יחד בשלושה רבעים לפחות מגובה החוב של כלל המצביעים; בסעיף זה, "מצביעים" – למעט מי שנמנעו בהצבעה. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) שר המשפטים רשאי לקבוע דרכים שונות לאופן ההצבעה ובכלל זה להצבעה מקוונת או בהצבעה בכתב. |
||
|
|
|
אישור הסדר תשלומים בידי רשם ההוצאה לפועל |
69י9. |
(א) הצעה להסדר תשלומים שאושרה בידי הזוכים, תאושר בידי רשם ההוצאה לפועל. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) בבואו לאשר הצעה להסדר תשלומים, ישקול רשם ההוצאה לפועל, בין השאר, שיקולים הנוגעים להוגנות ההליך וכן רשאי הוא להתנות את אישור ההסדר בהכשרה להתנהלות כלכלית נכונה שיעבור החייב, אם מצא כי היא נחוצה לצורך שיקומו הכלכלי. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ג) רשם ההוצאה לפועל לא יאשר הסדר תשלומים אם שוכנע כי התמורה שהוצעה לזוכה שלא תמך בהצעה נמוכה מהתמורה שאותו זוכה היה מקבל אילו היה פונה להליכי חדלות פירעון. |
||
|
|
|
תוצאות אישור הסדר תשלומים |
69י9 |
אושר הסדר תשלומים, יפקעו הליכים שננקטו לצורך גביית החוב טרם גיבוש הסדר התשלומים. לעניין זה "הליכים שננקטו לצורך גביית החוב" לרבות עיקולים או הגבלות שהוטלו בגין החוב טרם אישור הסדר התשלומים. |
||||
|
|
|
מינוי מנהל הסדר |
69י10. |
(א) רשם ההוצאה לפועל רשאי למנות מנהל הסדר לביצוע פעולות ליישום הסדר התשלומים שאושר, כפי שיורה רשם ההוצאה לפועל; |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) השר רשאי לקבוע הוראות לעניין מנהל ההסדר ובכלל זה לעניין כשירותו, שכרו וסמכויותיו ולעניין ניהול ההליכים המתקיימים בפניו לרבות דרך הגשת הבקשות למנהל ההסדר, הפרטים שייכללו בהן ואופן ההכרעה בהן. |
||
|
|
|
סדרי דין |
69י11. |
השר רשאי לקבוע הוראות לעניין סדרי דין בהליכים לפי פרק זה ובכלל זה הוראות לעניין אופן הגשת בקשות לפיו, חובת משלוח הודעה לזוכים על בקשות שהוגשו והגשת התנגדויות להן. |
||||
|
|
|
פרק ז'6: צו הפטר |
||||||
|
|
|
הגדרות |
69י12. |
בפרק זה – "חוב"- חוב כמשמעו בסעיף 4 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, שהצהיר עליו החייב, לרבות חובות שאינם מתנהלים בתיקים בהוצאה לפועל. |
||||
|
|
|
צו הפטר |
69י13 |
רשם ההוצאה לפועל רשאי ליתן (בסימן זה – בקשת הפטר), ביוזמתו או לבקשת חייב, צו הפוטר את החייב מכל חובותיו (בסימן זה - צו הפטר), בהתאם להוראות פרק זה; בפרק זה "חייב" – למעט תאגיד. |
||||
|
|
|
הגשת בקשת הפטר בידי חייב |
69י14 |
(א) חייב רשאי להגיש בקשת הפטר אם התקיימו התנאים הבאים: |
||||
|
|
|
|
|
|
|
|
(1) בעת הגשת הבקשה סך חובותיו של היחיד עולה על 10,000 שקלים חדשים ונמוך מ-100,000 שקלים חדשים; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(2) אין לחייב נכסים למעט נכסים הדרושים לו לצורכי מחייתו הבסיסיים או שהתמורה הצפויה ממכירתם אינה מצדיקה את הפגיעה שתיגרם בשלה לחייב או לבני משפחתו הגרים עמו המנויים בתוספת השנייה לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(3) אין לחייב כושר להשתכרות עודפת כהגדרתו בסעיף 161(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(4) אין לחייב חוב שמקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(5) לא ניתן לגבי היחיד, בעבר, צו חדלות פירעון אחר. |
|
|
|
|
|
|
|
|
(ב) לשכת ההוצאה לפועל לא תקבל בקשה לפי סעיף קטן (א), אם לא צירף החייב לבקשתו הצהרה וכתב ויתור על סודיות כאמור בסעיף 7א(א) לחוק. |
||
|
|
|
צירוף תיקים לבקשה |
69י15 |
נפתח נגד החייב תיק נוסף, לאחר הגשת הבקשה, יורה הרשם על צירופו לבקשה רק אם מקורו בעילה שהתגבשה לפני מועד הגשת בקשת ההפטר. |
||||
|
|
|
פרסום בדבר הגשת בקשת הפטר |
69י16 |
הוגשה בקשת הפטר וסבר רשם ההוצאה לפועל, על סמך העיון בבקשה ובמסמכים שצורפו לה כי מתקיימים לכאורה התנאים לקבלת הפטר- |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(א) יורה על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה; בהודעה שתפורסם יצוינו שמו ומענו של החייב, הלשכה שבה יתנהל התיק, והמועד האחרון להגשת התנגדות. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) לשכת ההוצאה לפועל שבה מתנהל התיק תשלח הודעה על הגשת בקשה במסלול הפטר לכל הנושים שפורטו בבקשה למתן הפטר שהגיש החייב כאמור בסעיף. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ג) רשאי רשם ההוצאה לפועל להטיל על החייב הגבלות לפי סעיף 66א, למעט ההגבלות המנויות בפסקאות משנה (5) ו-(6). |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ד) שר המשפטים רשאי לקבוע הוראות נוספות בדבר אופן הפרסום והפרטים שיפורסמו וכן בדבר אופן העברת ההודעה והפרטים שיימסרו. |
||
|
|
|
התנגדות לבקשה למתן הפטר |
69י17 |
(א) נושה רשאי להגיש התנגדות לבקשת הפטר; להתנגדות יצורף תצהיר המפרט את העובדות ונימוקי ההתנגדות; |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) התנגדות לפי סעיף קטן (א) תוגש בתוך שלושים ימים מיום החלטת הרשם כי מתקיימים התנאים לכאורה (בסעיף זה – המועד להגשת התנגדות); |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ג) רשם ההוצאה לפועל רשאי לדחות, לבקשת נושה, את המועד להגשת התנגדות, מטעמים שיירשמו. |
||
|
|
|
העברת התנגדות לבית המשפט |
69י18. |
(א) הוגשה התנגדות לבקשת הפטר, יעביר רשם ההוצאה לפועל את הבקשה וההתנגדות לבית משפט השלום. |
||||
|
|
|
|
|
(ב) דחה בית המשפט התנגדות לבקשת הפטר שהועברה אליו, יוחזר הדיון לרשם ההוצאה לפועל. |
||||
|
|
|
פתיחת הליכים למתן הפטר |
69י19. |
חלף המועד להגשת התנגדות ולא הוגשה התנגדות, או נדחתה התנגדות בבית המשפט, יורה רשם ההוצאה לפועל על פתיחת הליכים למתן הפטר. |
||||
|
|
|
קבלת מידע על החייב |
69י20 |
עם פתיחת הליכים למתן הפטר רשאי הרשם לדרוש מידע על החייב בהתאם להוראות סעיף 7ב(א) ו-(א5) עד (ט) לצורך חקירת יכולת. |
||||
|
|
|
חקירת יכולת לחייב |
69י21 |
רשם ההוצאה לפועל יערוך חקירת יכולת לחייב ויבחן את מצבו הכלכלי ונסיבות שהביאו למצבו הכלכלי של החייב בתוך שנה ממועד הגשת הבקשה. |
||||
|
|
|
חובת דיווח של החייב |
69י22 |
חייב שהגיש בקשת הפטר וחל שינוי במצבו הכלכלי, יודיע על כך בכתב, בהקדם האפשרי לרשם ההוצאה לפועל. |
||||
|
|
|
מתן צו הפטר |
69י23 |
מצא רשם ההוצאה לפועל, לאחר שערך חקירת יכולת לחייב כי מתקיימים התנאים בסעיף 69י14 וכי לא מתקיימים התנאים בסעיף 162(ג) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי בשינויים המחויבים, יורה על מתן הפטר לחייב. |
||||
|
|
|
התניית ההפטר בהכשרה כלכלית |
69י24 |
רשם ההוצאה לפועל רשאי לקבוע כי בטרם יינתן ההפטר יחויב החייב בהכשרה להתנהלות כלכלית נכונה, אם מצא כי היא נחוצה לצורך שיקומו הכלכלי של החייב. |
||||
|
|
|
תחולת ההפטר |
69י25 |
צו ההפטר יפטור את החייב מכל חוב למעט מחובות שאינם בני הפטר כמשמעם בסעיף 175 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. |
||||
|
|
|
ביטול ההפטר |
69י26 |
(א) רשם ההוצאה לפועל או בית המשפט רשאי, בכל עת, להורות כי ההפטר בטל למפרע אם התגלו עובדות חדשות שאילו היו ידועות לרשם ההוצאה לפועל לפני מועד ההפטר לא היה נותן אותו. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) ביטול ההפטר אינו פוגע בתוקפם של מכירה, העברה או תשלום שנעשו כדין אחרי מועד ההפטר ולפני ביטולו. |
||
|
|
|
סמכות המנהל לגבי קורס הכשרה כלכלית |
69י27 |
מנהל מערכת ההוצאה לפועל יקבע את תכני קורס ההכשרה להתנהלות כלכלית נכונה ואת משכו. |
||||
|
|
|
ערעור על החלטת רשם |
69י28 |
מי שנפגע מהחלטתו של רשם ההוצאה לפועל לפי פרק זה רשאי לערער עליה לבית המשפט. |
||||
|
תיקון חוק החברות |
337. |
בחוק החברות - |
||||||
|
|
|
(1) בסעיף 1 אחרי ההגדרה "חוק העמותות יבוא"-""חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי" – חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, התשע"ה-2015;". |
||||||
|
|
|
(2) בפרק השלישי בחלק התשיעי - |
||||||
|
|
|
|
(א) בסעיף 350 - |
|||||
|
|
|
|
|
(1) במקום "בקשה של החברה, של נושה או" יבוא "בקשה של החברה או"; |
||||
|
|
|
|
|
(2) בסעיפים קטנים (ט1) ו-(י) המילים "או לפי סעיף 350יג" יימחקו; |
||||
|
|
|
|
|
(3) בסעיף קטן (יא) במקום "לפי פקודת החברות" יבוא "לפי חוק זה"; |
||||
|
|
|
|
|
(4) אחרי סעיף קטן (יב) יבוא - |
||||
|
|
|
|
|
"(יג) הוראות סעיף זה לא יחולו לגבי פשרה או הסדר שעיקרם תכנית לשיקום כלכלי לפי סימן ב' לפרק ז' לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, או הסדר חוב בלא צו חדלות פרעון לפי חלק י' לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, ויחולו לגביה הוראות חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי." |
||||
|
|
|
|
(ב) סימנים ב' ו-ג' יימחקו. |
|||||
|
|
|
(3) אחרי סעיף 351 יבוא: |
||||||
|
|
|
"חלק תשיעי א': פירוק |
||||||
|
|
|
פרק א' –פרשנות |
||||||
|
|
|
הגדרות |
351א. |
"החלטה מיוחדת" – החלטה של האסיפה הכללית שהתקבלה ברוב של שלושה רבעים מקולות בעלי המניות המשתתפים בהצבעה, ובלבד שעל סדר יומה היתה הצעה להחלטה מיוחדת, וההזמנה אליה נמסרה לפחות 21 יום לפני מועד כינוסה, אלא אם כן הסכימו כל בעלי המניות כי ההזמנה תימסר במועד סמוך יותר לכינוסה. |
||||
|
|
|
|
|
"נושה" – כהגדרתו בסעיף 4 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי. |
||||
|
|
|
פרק ב': פירוק בידי בית המשפט |
||||||
|
|
|
בית המשפט המוסמך |
351ב |
בית המשפט המוסמך לפרק חברה יהיה בית המשפט המחוזי. |
||||
|
|
|
העילות לפירוק |
351ג |
בית המשפט רשאי להורות על פירוק חברה בהתקיים אחת מאלה: |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(1) החברה קיבלה החלטה מיוחדת שהיא תפורק בידי בית המשפט; |
||
|
|
|
|
|
|
|
(2) החברה לא התחילה בעסקיה תוך שנה לאחר רישומה, או הפסיקה את עסקיה למשך שנה. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(3) בית המשפט סבור שמן הצדק והיושר הוא שהחברה תפורק. |
||
|
|
|
הרשאים לבקש פירוק |
351ד |
אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לפירוק חברה לפי סימן זה: |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(1) החברה; |
||
|
|
|
|
|
|
|
(2) בעל מניה; |
||
|
|
|
|
|
|
|
(3) היועץ המשפטי לממשלה – לעניין העילות המנויות בפסקאות (2) ו-(3) בסעיף 351ג. |
||
|
|
|
בקשת צו פירוק |
351ה |
(א) בקשה למתן צו פירוק תוגש בדרך שיקבע השר, ויפורטו בה, בין היתר, הליכים תלויים ועומדים שהחברה צד להם, לפי מיטב ידיעת המבקש. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) בית משפט שהוגשה לו בקשת פירוק יקבע מועד לדיון בה, ומועד אחרון להגשת התנגדויות לבקשה. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ג) השר רשאי לקבוע מסמכים שעל המבקש צו פירוק לצרף לבקשתו לצורך הוכחת התנאים להגשתה. |
||
|
|
|
פרסום הודעה על הגשת בקשה ומשלוח העתק ממנה |
351ו |
(א) המבקש יפרסם הודעה לציבור על בקשת צו הפירוק, ומועד הדיון בו והמועד האחרון להגשת התנגדויות, בדרך ובמועד שיקבע השר. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) הוגשה בקשת הפירוק שלא בידי החברה, ישלח המבקש עותק ממנה לחברה מיד לאחר הגשתה. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ג) כל אדם העלול להיפגע ממתן צו הפירוק רשאי לקבל מהמבקש העתק מבקשת צו הפירוק, תמורת תשלום שיקבע השר. |
||
|
|
|
הגשת התנגדות לבקשה |
351ז |
(א) אדם העלול להיפגע ממתן צו הפירוק רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות לבקשה לצו פירוק עד המועד שנקבע לכך לפי סעיף 351ו(א). |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) השר יקבע הוראות לעניין הגשת ההתנגדות, ובכלל זה לעניין הפרטים שייכללו בה ואופן המצאתה. |
||
|
|
|
דיון והחלטה בבקשה למתן צו פירוק |
351ח |
(א) בית משפט יקיים דיון במועד שנקבע, זולת אם מצא כי לא הוגשו התנגדויות לפי סעיף 351ז, ובנסיבות העניין אין צורך בדיון. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) המבקש ימציא לבית המשפט, כתנאי להחלטה בבקשה למתן צו הפירוק, תעודה מאת רשם בית המשפט או מי שהוא הסמיך לשם כך, המאשרת כי המבקש מילא אחר ההוראות לפי פרק זה להגשת בקשת הפירוק. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ג) בית המשפט רשאי ליתן צו פירוק אם מצא כי מתקיימים התנאים לכך. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ד) לא יינתן צו פירוק לפי פרק זה אם מתקיימים הליכי חדלות פרעון לגבי החברה לפי חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ה) עם מתן צו הפירוק ימנה בית המשפט נאמן לפי סעיף 351יא. |
||
|
|
|
פרסום הודעה על מתן הצו והודעה לרשם |
351ט |
(א) מיד עם מתן צו פירוק, תשלח החברה העתק ממנו לרשם, והרשם ירשום על כך הערה במרשם. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) הודעה על מתן צו הפירוק תפורסם לציבור ותומצא לגורמים שיקבע בית המשפט ובדרך שיקבע; השר יקבע הוראות לגבי אופן הפרסום ומועדו ולגבי המצאת הצו. |
||
|
|
|
תוצאות צו הפירוק |
351י |
ניתן צו פירוק - |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(1) תחדל החברה לנהל את עסקיה, למעט ככל שנדרש לשם פירוקה היעיל; |
||
|
|
|
|
|
|
|
(2) תחול הקפאת הליכים, כמשמעותה בפרק ה' לחלק ב' לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, כנגד החברה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, דרך כלל או לגבי הליך מסוים; |
||
|
|
|
הנאמן – מינויו, תפקידיו וסמכויותיו |
351יא. |
(א) במועד מתן צו הפירוק ימנה בית המשפט נאמן שיפעל במהירות האפשרית למימוש נכסי קופת הפירוק ולחלוקתם בהתאם להוראות בפרק זה. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) על מינוי הנאמן, תפקידו וסמכויותיו יחולו הוראות פרק ו' לחלק ב' לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, בשינויים המחוייבים ובשינויים אלה: |
||
|
|
|
|
|
|
|
|
(1) רשאים להציע מועמדים לתפקיד נאמן החברה ובעל מניה; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(2) שכר הנאמן יקבע לפי סעיף 37 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, בשינויים המחויבים, אלא אם כן קבע השר הוראות לעניין שכר הנאמן לפי פרק זה; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(3) הוראות סעיפים 34(ב), 35, 48 ו-55 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי לא יחולו; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(4) בסעיף 40 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי - לא יחולו ההוראות הנוגעות לתכנית לשיקום כלכלי; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(5) דוחות לפי סעיף 51 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ה-2015 (להלן – חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי) יוגשו לבית המשפט או יתבקשו על ידיו בלבד; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(6) הפסקת כהונתו של נאמן לפי סעיף 54 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, יכול שתיעשה גם לפי בקשה של החברה או של בעל מניה בה, והוראות סעיף קטן (ג) לא יחולו. |
|
|
|
|
סמכויות בית המשפט |
351יב |
(א) בהליכים לפי פרק זה יהיו נתונות לבית המשפט כל הסמכויות הנתונות לבית המשפט לפי סעיפים 258 ו-260 עד 263 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) בית המשפט רשאי להורות על צירוף הכונס הרשמי כצד להליך, אם נוכח כי הדבר נדרש לשם שמירה על האינטרס הציבורי ועל תקינותו של הליך הפירוק; הורה בית המשפט כאמור, יהיו לכונס הרשמי, הסמכויות לפי חלק ו' לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, בשינויים המחוייבים. |
||
|
|
|
תחולת הוראות לעניין ניהול הליך הפירוק |
351יג |
(א) על הגשת תביעות חוב והכרעה בהן יחולו הוראות פרק א' לחלק ד' לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, בשינויים המחוייבים. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) על הנכסים הנכללים בקופת הפירוק יחולו הוראות סעיפים 196(1) ו-198 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ג) כינוס נכסי החברה וניהולם בידי הנאמן ייעשה לפי סעיפים 203, 204, 205 (א), ו-(ג)-(ה) לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, בשינויים המחוייבים. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ד) מימוש נכסי החברה בידי הנאמן ייעשה לפי סעיף 206 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי. |
||
|
|
|
סיום הפירוק |
351יד |
(א) לאחר השלמת מימוש כל נכסי החברה שלדעת הנאמן אפשר לממשם, ישלם הנאמן לנושים שחובם אושר על ידיו את חובם, בסכום שאושר, בכפוף לתשלום הוצאות הליך הפירוק. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) נכסים שנותרו לאחר תשלום החובות לנושים והוצאות הליך הפרוק, לרבות אגרות ושכר הנאמן, יחולקו בין בעלי המניות בחברה. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ג) מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), רשאי הנאמן לשלם כספים שהצטברו בקופת הפירוק לנושים או לבעלי המניות גם בטרם הושלם מימוש כל נכסי החברה, אם ראה כי לא יהיה בכך כדי לפגוע בניהולו התקין של הליך הפירוק ובאישור בית המשפט. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ד) סיים הנאמן לבצע את תפקידו, יגיש לבית המשפט דוח מסכם של פעילותו. |
||
|
|
|
חיסול |
351טו |
(א) נוכח בית המשפט כי הושלם פירוק החברה, יורה בית המשפט, בצו, על חיסולה. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) חברה תהא מחוסלת ממועד מתן הצו. |
||
|
|
|
רישום החיסול |
351טז |
מיד עם מתן צו החיסול, ישלח הנאמן העתק ממנו לרשם, והרשם ירשום את דבר החיסול במרשם. |
||||
|
|
|
סיום כהונתו של הנאמן |
351יז |
לאחר רישום חיסול החברה במרשם, יורה בית המשפט על סיום כהונתו של הנאמן. |
||||
|
|
|
שמירת מסמכים |
351יח |
בית המשפט יורה כיצד לנהוג במסמכי החברה האמורים בסעיף 124 ובמסמכי הנאמן לאחר חיסול החברה, ובלבד שיישמרו לתקופה שלא תפחת משבע שנים. |
||||
|
|
|
ביטול הליך הפירוק |
351יט |
(א) בית המשפט רשאי, בכל עת לאחר מתן צו פירוק, על יסוד בקשה של החברה או של בעל מניה, להורות על ביטול צו הפירוק, אם מצא כי אין מניעה בנסיבות העניין שהחברה תמשיך בפעילותה ובניהול עסקיה. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) החליט בית המשפט על ביטול צו הפירוק, תשלח החברה לרשם העתק מההחלטה, והרשם ימחק את ההערה על צו הפירוק מהמרשם. |
||
|
|
|
פרק ג': פירוק מרצון |
||||||
|
|
|
הגדרות |
351כ |
"תצהיר כושר פרעון" – תצהיר שנערך בידי כל הדירקטורים או רובם לפי סעיף 351כב לפיו בדקו היטב את מצב עסקי החברה, ולדעתם החברה יכולה לשלם את חובותיה במלואם בתוך שנים-עשר חודשים מתחילת פירוקה. |
||||
|
|
|
קבלת החלטה על פירוק מרצון |
351כא |
(א) חברה רשאית לקבל החלטה מיוחדת על פירוקה מרצון לפי סימן זה אם ניתן תצהיר כושר פרעון. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) חברה לא תקבל החלטה על פירוקה מרצון אם מתקיימים הליכי חדלות פרעון לגביה לפי חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי. |
||
|
|
|
מתן תצהיר כושר פרעון |
351כב |
תצהיר כושר פרעון יינתן בידי כל הדירקטורים או רובם. |
||||
|
|
|
זימון אסיפה כללית לשם קבלת החלטה על פירוק מרצון |
351כג |
(א) אסיפה כללית שעל סדר יומה פירוק מרצון תזומן לאחר שניתן תצהיר כושר פרעון, ובאופן שכינוס האסיפה הכללית יהיה לא מאוחר מ-90 ימים לאחר עריכת תצהיר כושר הפרעון. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) תצהיר כושר הפרעון יצורף להזמנה לאסיפה הכללית. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ג) הוראות סעיף 76 יחולו גם על אסיפה כללית לפי סעיף זה בחברה פרטית. |
||
|
|
|
מינוי נאמן |
351כד |
אסיפה כללית שקיבלה החלטה על פירוק מרצון תמנה נאמן לניהול הליך הפירוק, ורשאית היא לקבוע את שכרו. |
||||
|
|
|
תחילת הפירוק והפסקת ניהול עסקי החברה |
351כה |
פירוק מרצון תחילתו עם קבלת החלטת האסיפה הכללית על פירוק מרצון, ומשהתחיל הפירוק תחדל החברה לנהל את עסקיה, למעט ככל שנדרש לשם פירוקה היעיל. |
||||
|
|
|
הודעה לנושים על פירוק מרצון |
351כו |
(א) חברה שקיבלה החלטה על פירוק מרצון תודיע על כך בכתב לנושים הידועים לה, ובכלל זה לנושים שהחוב כלפיהם שנוי במחלוקת תוך 21 ימים מיום קבלת ההחלטה. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) השר רשאי לקבוע הוראות בדבר פרסום מודעה או משלוח הודעות בדבר פירוק החברה, והפרטים שייכללו בהן. |
||
|
|
|
הודעה לרשם |
351כז |
(א) החברה תשלח לרשם הודעה על החלטת האסיפה הכללית לפירוק מרצון לפי סעיף 351כא תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה; להודעה יצורפו תצהיר כושר הפרעון, אישור בדבר משלוח הודעה לנושים לפי סעיף 351כו ופרטי הנאמן שמונה לפי סעיף 351כד. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) נוכח הרשם כי לא נפל פגם בהחלטת האסיפה הכללית, בתצהיר כושר הפרעון או באישור בדבר משלוח הודעה לנושים, ירשום על כך הערה במרשם. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ג) השר רשאי לקבוע הוראות בדבר פרטי ההודעה לרשם ומסמכים שיש לצרף אליה. |
||
|
|
|
הליכי פירוק מרצון |
351כח |
התקבלה החלטה על פירוק מרצון - |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(1) לאחר רישום הערה במרשם לפי סעיף 351כז, יהיו לנאמן כל הסמכויות הנתונות לפי פרק ב' לחלק זה לנאמן בפירוק בידי בית משפט, בלי שיהיה זקוק לאישורו של בית המשפט; |
||
|
|
|
|
|
|
|
(2) סמכות הנאמן לעניין פירעון חוב של נושים מסוג מסויים ולעניין פשרה עם נושה או חייב של החברה בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו, תופעל באישור האסיפה הכללית בהחלטה מיוחדת; |
||
|
|
|
|
|
|
|
(3) נושים רשאים להגיש תביעות חוב לנאמן בתוך ששה חודשים מרישום ההערה במרשם על פירוק החברה מרצון, והוא יכריע בהן לפי הוראות סעיף 351יג(א); |
||
|
|
|
|
|
|
|
(4) הנאמן יפעל לכינוס נכסי החברה, ניהולם ומימושם לפי הוראות סעיף 351יג(ב)-(ד) בשינויים המחוייבים; |
||
|
|
|
|
|
|
|
(5) לאחר השלמת מימוש כל נכסי החברה שלדעת הנאמן אפשר לממשם, ישלם הנאמן לנושים שחובם אושר על ידיו את חובם, בסכום שאושר, ואת הוצאות הליך הפירוק, ויחלק את הנכסים שנותרו בין בעלי המניות בחברה. |
||
|
|
|
מילוי משרת נאמן שהתפנתה |
351כט |
(א) נתפנתה משרתו של הנאמן, תמנה האסיפה הכללית אחר במקומו; הנאמן וכל בעל מניה רשאי לכנס אסיפה כללית למטרה זו. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) נאמן שמונה לפי סעיף זה יודיע לרשם על מינויו תוך 21 ימים ממועד המינוי. |
||
|
|
|
פניה לבית המשפט |
351ל |
הנאמן, נושה וכל בעל מניה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיחליט בכל שאלה הנובעת מן הפירוק, או שישתמש בסמכות מן הסמכויות שהיו נתונות לו אילו עמדה החברה לפירוק בידי בית משפט; בית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר צודק ומועיל, להיענות לבקשה, כולה או חלקה, בתנאים שיראו לו, או ליתן כל צו אחר שייראה לו צודק. |
||||
|
|
|
כינוס אסיפות כלליות |
351לא |
(א) הנאמן רשאי לכנס אסיפות כלליות של החברה ולהביא לאישורה כל עניין שימצא לנכון. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) נמשך הפירוק יותר משנה אחת, יכנס הנאמן אסיפה כללית של החברה בתום השנה הראשונה ועד תום כל שנה קלנדרית שלאחריה, ויניח לפי האסיפה דין וחשבון על פעולותיו ועל ניהול הפירוק בשנה שחלפה. |
||
|
|
|
ביטול פירוק |
351לב |
(א) החברה רשאית לקבל החלטה מיוחדת בדבר ביטול פירוקה מרצון, אם הדירקטורים או רובם, או הנאמן, הצהירו כי עם ביטול הליך הפירוק מרצון תוכל החברה לפרוע את התחייבויותיה כסדרן. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) החליטה חברה להפסיק את פירוקה מרצון, ימסור הנאמן העתק מההחלטה לנושים הידועים לו ולרשם, ויפרסם אותה בדרך שיקבע השר,. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ג) מיום פרסום ההודעה יופסק הליך הפירוק, והרשם ימחק את ההערה על היות החברה בפירוק מהמרשם. |
||
|
|
|
כינוס אסיפה כללית סופית |
351לג |
(א) סיים הנאמן לבצע את תפקידו, יערוך דוח מסכם של פעילותו, ויכנס אסיפה כללית של החברה שעל סדר יומה דיון בדוח. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) הזמנה לאסיפה כללית לפי סעיף זה תימסר ותתפרסם בדרך שיקבע השר, חודש ימים לפחות לפני המועד לכינוסה, ויצורף אליה העתק הדוח המסכם של הנאמן. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ג) תוך שבעה ימים ממועד כינוס האסיפה הכללית ישלח הנאמן לרשם הודעה על קיום האסיפה ומועדה, וכן את פרוטוקול האסיפה או הצהרה כי האסיפה כונסה כדין אולם לא היה בה מנין חוקי. |
||
|
|
|
סיום הפירוק וחיסול החברה |
351לד |
(א) קיבל הרשם את הודעת הנאמן ואת הדוח המסכם לפי סעיף 351לג(א), ומצא כי לא נותרו לחברה חובות לרשם לפי סעיף 44(6), ירשום את הודעת הנאמן ואת הדוח המסכם, וממועד הרישום תהיה החברה מחוסלת. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) כהונת הנאמן תפקע במועד חיסול. |
||
|
|
|
שמירת מסמכים |
351לה |
אסיפה כללית סופית תחליט כיצד לנהוג במסמכי החברה האמורים בסעיף 124 ובמסמכי הנאמן לאחר חיסול החברה, ובלבד שיישמרו לתקופה שלא תפחת משבע שנים; לא התקבלה החלטה בעניין זה באסיפה – יישמרו בידי הנאמן או בידי מי שיסמיך לעניין זה. |
||||
|
|
|
|
||||||
|
|
|
פרק ד': פירוק מרצון מהיר של חברה לא פעילה |
||||||
|
|
|
חברה לא פעילה |
351לו |
חברה לא פעילה היא חברה שהתקיימו בה כל אלה (להלן בפרק זה– חברה לא פעילה): |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(1) אין לה נכסים; |
||
|
|
|
|
|
|
|
(2) אין לה חובות, לרבות חובות עתידיים, מותנים או שנויים במחלוקת; ואולם, לא יראו כחוב לעניין זה, חוב אגרה שנתית לפי הוראות החוק, שהחברה יכולה לקבל לגביו פטור לפי הוראות סעיף 44; |
||
|
|
|
|
|
|
|
(3) לא מתנהלים נגדה הליכים משפטיים. |
||
|
|
|
החלטה על הגשת בקשה לפירוק מרצון מהיר |
351לז |
חברה לא פעילה רשאית לקבל החלטה על פירוק מהיר מרצון, בהחלטה פה אחד של המשתתפים והמצביעים באסיפה כללית שעל סדר יומה היתה הצעה להחלטה על פירוק מהיר מרצון, וההזמנה אליה נמסרה לפחות 21 יום לפני מועד כינוסה, אלא אם כן הסכימו כל בעלי המניות כי ההזמנה תימסר במועד סמוך יותר לכינוסה. |
||||
|
|
|
הגשת בקשה לפירוק מרצון מהיר |
351לח |
(א) קיבלה חברה לא פעילה החלטה לפי סעיף 351לז על פירוק מרצון מהיר, תגיש לרשם בקשה לפירוק מרצון מהיר לפי פרק זה בתוך 30 ימים מקבלת החלטת האסיפה הכללית. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) בקשה לפי סעיף קטן (א) תכלול תצהיר, חתום בידי הדירקטורים או רובם, כי התקיימו התנאים להיותה של החברה חברה לא פעילה לפי סעיף 351לו וכי התקבלה החלטה על פירוק מהיר מרצון לפי סעיף 351לז, וכן את החלטת החברה כיצד תנהג במסמכיה לפי סעיף 124, לאחר השלמת פירוקה, באופן שיישמרו לתקופה שלא תפחת משבע שנים. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ג) השר רשאי לקבוע הוראות בדבר פרטי התצהיר שיימסר לרשם ומסמכים שיש לצרף אליו. |
||
|
|
|
פרסום הודעה על הגשת בקשה לפירוק מרצון מהיר בידי הרשם |
351לט |
הוגשה בקשה לפירוק מרצון מהיר לפי סעיף 351לח, ומצא הרשם כי התמלאו התנאים להגשתה לפי פרק זה, יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים, במקום מיועד לכך, הודעה על הגשת הבקשה בידי החברה וכי אם לא יוגשו התנגדויות לבקשה בתוך תשעים ימים ממועד הפרסום, תחוסל החברה כאמור בסעיף 351מב. |
||||
|
|
|
התנגדות לבקשה |
351מ |
(א) פורסמה בקשה לפי סעיף 351לט, רשאי כל מי שרואה עצמו נפגע מחיסול החברה להגיש התנגדות לבקשה בתוך תשעים ימים ממועד פרסומה (להלן- התנגדות). |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) הוגשה התנגדות לפי סעיף קטן (א) יסיר הרשם את פרסום הגשת הבקשה, יודיע על כך לחברה והחברה לא תחוסל. |
||
|
|
|
ביטול פרסום |
351מא |
מצא הרשם לאחר פרסום הודעה לפי סעיף 351לט כי הבקשה הוגשה שלא כדין, יסיר את הפרסום ויודיע על כך לחברה. |
||||
|
|
|
חיסול |
351מב |
ראה הרשם כי לא הוגשה התנגדות בחלוף תשעים ימים ממועד פרסום ההודעה לפי סעיף 351לט, לא הוסר הפרסום לפי סעיף 351מ(ב) או 351מא, וחלפו 10 ימי עסקים מהמועד האחרון להגשת התנגדויות לפי סעיף 351מ, ירשום את דבר החיסול; החברה תהיה מחוסלת ממועד הרישום. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
|
||
|
|
|
פרק ה': הוראות כלליות |
||||||
|
|
|
דבר הפירוק יצויין בכל מסמך |
351מג |
חברה בפירוק תציין את דבר היותה בפירוק בכל מסמך או פרסום מטעם החברה או ששם החברה מופיע עליו, הנערך בידי החברה או הנאמן או מי מטעמם. |
||||
|
|
|
מעבר להליכים לפי חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי |
351מד |
(א) החל פירוק החברה לפי פרק ב' בחלק זה, ובמהלכו ראה הנאמן כי נכסי החברה אינם מספיקים על מנת לשלם את חובותיה במלואם, יודיע על כך לבית המשפט ויפעל לפי הנחייתו. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) החל פירוק לפי פרק ג' בחלק זה, ובמהלכו ראה הנאמן כי נכסי החברה אינם מספיקים על מנת לשלם את חובותיה במלואם, יודיע על כך לבעלי המניות ולנושי החברה, ויגיש בקשה בשם החברה לצו חדלות פרעון לפי חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי. |
||
|
|
|
עדיפות חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי |
351מה |
אין במתן צו פירוק או בקבלת החלטה על פירוק מרצון כדי לגרוע מזכותם של החברה או של נושה לבקש צו חדלות פרעון לפי חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי. |
||||
|
|
|
מתן צו פירוק לגבי חברה שהחליטה על פירוק מרצון |
351מו |
(א) בעל מניה רשאי לבקש כי ינתן צו פירוק לחברה שקיבלה החלטה על פירוק מרצון. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) בית המשפט יתן צו פירוק על יסוד בקשה לפי סעיף קטן (א) אם נוכח שהדבר נדרש על מנת למנוע פגיעה בזכויות של בעלי מניות. |
||
|
|
|
ביטול החיסול |
351מז |
(א) חוסלה חברה, רשאי בית המשפט, בתוך התקופה האמורה בסעיף קטן (ב), להורות, בצו, על ביטול החיסול, לבקשת כל אדם המעוניין בדבר; משניתן צו החייאה ניתן לנקוט בכל הליך שהיה ניתן לנקוט אילולא חוסלה החברה. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) בקשה לצו בדבר ביטול החיסול תוגש עד שנתיים לאחר חיסול החברה; בית המשפט רשאי במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו ליתן צו כאמור גם במועד מאוחר יותר. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ג) מי שלבקשתו ניתן צו לביטול חיסולה של חברה, ימציא לרשם העתק מהצו בתוך שבעה ימים מיום מתן הצו, והרשם יבטל את רישום חיסול החברה במרשם. |
||
|
|
|
ביטול מחיקת חברה |
351מח |
(א) נמחקה חברה לפי סעיף 368 לפקודת החברות, לפני כניסתו לתוקף של חוק זה, רשאי בית המשפט להורות בצו ששמה יוחזר למרשם, וליתן כל הוראה שימצא לנכון על מנת להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אלמלא נמחקה החברה, וזאת בהתקיים תנאים אלה: |
||||
|
|
|
|
|
|
|
|
(1) הבקשה הוגשה עד 20 שנים ממועד פרסום ההודעה על המחיקה ברשומות; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(2) הבקשה הוגשה בידי חברה, בעל מניה או נושה, שנפגעו ממחיקת שמה של החברה; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(3) בית המשפט מצא שהחברה המשיכה בעסקיה או שהיתה פעילה במועד המחיקה, או שמצא כי מטעמים אחרים יהיה זה צודק לקבל את הבקשה. |
|
|
|
|
|
|
|
|
(ב) מי שלבקשתו ניתן צו לביטול מחיקת חברה, ימציא לרשם העתק מהצו בתוך שבעה ימים מיום מתן הצו, והרשם יבטל את רישום מחיקת החברה במרשם. |
||
|
|
|
|
|
|
|
(ג) ממועד ביטול רישום מחיקת החברה במרשם יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחקה מהמרשם. |
||
|
|
|
מידע על פירוק תלוי ועומד |
351מט |
(א) נמשך פירוק יותר משנה אחת, יגיש הנאמן לרשם אחת לשנה דוח בדבר הליכי הפירוק ומצבו. |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(ב) השר רשאי לקבוע הוראות בדבר פרטי הדוח ובדבר פרסומו. |
||
|
|
|
הוראות לעניין הפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים |
351נ |
השר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן הפרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים, לרבות המועד להגשת ההודעה הטעונה פרסום לרשם וכן משך הזמן בו יפורסם המידע, כדי להבטיח את אמינות המידע, את זמינותו ואת הגנת המידע מפני שימוש בלתי מורשה בו. |
||||
|
|
|
עונשין |
351נא |
(א) חברה שניתן לגביה צו פירוק או שקיבלה החלטה על פירוק מרצון, בעל מניה בחברה או נושא משרה בה, שעשה אחת מאלה, דינו מאסר 3 שנים: |
||||
|
|
|
|
|
|
|
|
(1) הסתיר נכסים במטרה שלא ייכללו בנכסי קופת הפירוק; |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
(2) מסר מידע חלקי או כוזב לנאמן במטרה לפגוע בהליכי הפירוק; |
|
|
|
|
|
|
|
|
(ב) מי שנדרש למסור מידע לנאמן לפי סעיפים 44 ו-46 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי כפי שהוחלו בסעיף 351יא(ב) ומסר מידע חלקי או כוזב במטרה לפגוע בהליכי הפירוק, דינו – מאסר שנה. |
||
|
|
|
תקנות |
351נב |
השר רשאי להתקין תקנות לביצוע חלק זה, ובכלל זה תקנות בעניינים אלה: |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(1) סדרי דין בהליכים לפי פרק ב', ובכלל זה הוראות בעניין הגשת בקשות, מסמכים שיש לצרף אליהן, מועדי הגשתן, המצאתן, הגשת התנגדויות להן וחובת פרסום; |
||
|
|
|
|
|
|
|
(2) אופן ניהול הליכי פירוק מרצון לפי פרקים ג' ו-ד', ובכלל זה הוראות לענין משלוח הודעות, פרסום, הגשת בקשות, הודעות והתנגדויות לרשם, ומסירת הודעות ומסמכים לרשם, ומסירת הודעות בידי הרשם; |
||
|
|
|
|
|
|
|
(3) חובות דיווח שיחולו על החברה או הנאמן, אופן עריכת הדוחות והפרטים שייכללו בהם; |
||
|
|
|
|
|
|
|
(4) אגרות בעד הליכים לפי חלק זה. |
||
|
|
|
|
|
|
||||
|
|
|
פרק ו' – החלת הוראות |
||||||
|
|
|
תחולת הוראות בענין פשרה והסדר ופירוק |
351נג |
הוראות הפרק השלישי לחלק התשיעי בדבר פשרה או הסדר, וכן הוראות חלק זה בדבר פירוק בידי בית משפט, יחולו, בשינויים המחוייבים לפי העניין, גם על חברת חוץ המנהלת עסקים או שיש לה נכסים בישראל, אף אם לא נרשמה לפי הוראות סעיף 346, וכן על תאגיד אחר או חבר בני אדם שהשר החיל עליהם בצו את ההוראות האמורות." |
||||
|
תיקון חוק הביטוח הלאומי – הזכות לגמלה |
338. |
בחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה – 1995- |
||||||
|
|
|
(1) |
במקום האמור בסעיף 182(2) יבוא: |
|||||
|
|
|
|
" צו חדלות פירעון שניתן לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ה-2015;"
|
|||||
|
|
|
(2) |
בסעיף 192:
|
|||||
|
|
|
|
|
(1) בכותרת הסעיף במקום "המפרק" יבוא "הנאמן" |
||||
|
|
|
|
|
(2) סיפא הסעיף תימחק ויימחקו סעיפים קטנים (1) עד (3). |
||||
|
|
|
|
|
(3) סעיף קטן (ב) יימחק. |
||||
|
תחילה ותחולה |
339. |
(א) תחילתו של חוק זה, שנה מיום פרסומו (להלן – יום התחילה), והוא יחול על הליכי חדלות פירעון שהחלו ביום התחילה ואילך. |
||||||
|
|
|
(ב) על הליכי פירוק לפי פקודת החברות, על הליכי פשרה או הסדר שניתן במסגרתם צו הקפאת הליכים לפי חוק החברות ועל הליכי פשיטת רגל לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980[24] שהיו תלויים ועומדים ערב יום התחילה, ימשיכו לחול הוראות הדין שחלו עליהם ערב יום התחילה. |
||||||
|
|
|
(ג) לעניין סעיפים 162(ב)(4) ו-172(6) ופרט 2 לתוספת הראשונה יראו צו כינוס שניתן ליחיד לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 לפני תחילתו של חוק זה כצו חדלות פירעון אחר. |
||||||
|
|
|
תוספת ראשונה |
||||||
|
|
|
חלק א' |
||||||
|
|
טור א' |
טור ב' |
|
1. |
המוסד לביטוח לאומי |
מידע על מקורות ההכנסה וגובהה, המעסיק, מספר חשבון בנק ומצב תעסוקתי. |
|
2. |
הכונס הרשמי |
מידע על הליכי חדלות פירעון קודמים לגבי היחיד. |
|
3. |
רשות האוכלוסין וההגירה |
מידע על יציאות מישראל ועל כניסות לישראל. |
|
4. |
רשם החברות |
מידע על מניות בבעלות היחיד, על היות היחיד נושא משרה בחברה. |
|
5. |
רשם השותפויות |
מידע על זכויות היחיד בשותפות. |
|
6. |
רשם כלי שיט |
מידע על זכויות לגבי כלי שיט הרשומות על שם היחיד. |
|
7. |
רשם כלי טיס |
מידע על זכויות היחיד לגבי כלי טיס הרשומות על שם היחיד. |
|
8. |
רשות הרישוי |
מידע על כלי רכב הרשומים על שם היחיד. |
|
9. |
הממונה על רישום ציוד מכני הנדסי |
מידע על ציוד מכני הנדסי הרשום על שם היחיד. |
|
10. |
רשות מקרקעי ישראל |
מידע על זכויות היחיד לגבי מקרקעין שבניהול רשות מקרקעי ישראל. |
|
11. |
רשם המקרקעין |
מידע על זכויות היחיד הרשומות בפנקסי המקרקעין. |
|
12. |
תאגיד המנהל אצלו, לרבות באמצעות נציגו או בא כוחו, רישום של זכויות המיועדות להירשם בפנקסי המקרקעין על פי הסכם למכירת דירה, או תאגיד שהתחייב בחוזה עם משרד השיכון או עם רשות מקרקעי ישראל שעניינו מכירתם, השכרתם או ניהולם של מקרקעין, לטפל ברישום הזכויות כאמור בפנקסי המקרקעין |
מידע על זכויות היחיד לגבי מקרקעין הרשומות אצל התאגיד. |
|
13. |
רשם המשכונות |
מידע על משכונות הרשומים על נכסי היחיד. |
|
14. |
בעל רישיון כללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים או למתן שירותי רדיו טלפון נייד לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982[25] |
מידע על סך התשלומים שחויב בהם היחיד במהלך השנה שקדמה למועד מתן צו חדלות הפירעון. |
|
15. |
בעל רישיון חלוקה ובעל רישיון הספקה כהגדרתם בחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996[26] |
מידע על סך הוצאות היחיד בשל צריכת חשמל במהלך השנה שקדמה למועד מתן צו חדלות הפירעון. |
|
16. |
חברת כרטיסי אשראי |
מידע על סך הוצאות היחיד במהלך השנה שקדמה למועד מתן הצו ועל הלוואות שהיחיד קיבל מהחברה שטרם נפרעו. |
|
17. |
תאגיד בנקאי |
זכויות היחיד אצל התאגיד הבנקאי, ערבויות בנקאיות תקפות שניתנו לבקשת היחיד, והלוואות שהיחיד קיבל מהתאגיד הבנקאי וטרם נפרעו. |
|
18. |
מבטח כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981[27] |
זכויות היחיד כלפי המבטח, ערבויות תקפות שניתנו לבקשת היחיד והלוואות שהיחיד קיבל מהמבטח ושטרם נפרעו. |
|
19. |
חברה מנהלת כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 |
זכויות היחיד בקופת גמל המנוהלת בידי החברה המנהלת והלוואות שהחייב קיבל מהחברה המנהלת או מכספי קופת הגמל שבניהולה ושטרם נפרעו.
|
|
20. |
הנהלת בתי המשפט |
פסקי דין בתובענות לסעד כספי או לסעד בעל שווי כספי שהיחיד צד להן וערבויות, ערבונות או פקדונות שניתנו בהן. |
|
21. |
המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות |
מידע על חובות היחיד שנגבים באמצעות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ועל כספים המגיעים ליחיד מהמרכז. |
|
|
|
חלק ב' |
||||||
|
|
|
|
|
|
|
תוספת שנייה |
|||
|
|
|
נכסים שאינם כלולים בנכסי קופת הנשיה |
|||
|
|
|
(1) מצרכי מזון הדרושים לצורך מחיית החייב ובני משפחתו הגרים עמו; |
|||
|
|
|
(2) חפצי לבוש, מיטות, כלי מיטה, ציוד רפואי, תרופות, כלי אוכל, כלי מטבח, וכלי בית אחרים, הדרושים לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו; |
|||
|
|
|
(3) תשמישי קדושה המשמשים את החייב ובני משפחתו הגרים עמו; |
|||
|
|
|
(4) כלים, מכשירים, מכונות ומיטלטלין אחרים לרבות כלי רכב, וכן בעל חיים, שבלעדיהם אין החייב יכול לקיים את מקצועו, מלאכתו, משלח ידו או עבודתו שהם מקור פרנסתו ופרנסת בני משפחתו, ובלבד ששוויו המוערך של כל אחד מהם אינו עולה על סכום שקבע השר; |
|||
|
|
|
(5) היה החייב או בן משפחתו הגר עמו, נכה – כלים, מכשירים, מכונות, מיטלטלין אחרים, לרבות כלי רכב ובעל חיים, השייכים לנכה והנחוצים לו לשימושו האישי בגלל נכותו; |
|||
|
|
|
(6) חיות מחמד; לעניין זה, "חיית מחמד" – בעל חיים המוחזק בביתו או בחצריו של החייב ואינו משמש לעיסוק בעל אופי מסחרי; |
|||
|
|
|
(7) מיטלטלין כמפורט להלן הדרושים לחייב או לבני משפחתו הגרים עמו, ובלבד ששוויו המוערך אינו עולה על סכום שקבע השר: |
|||
|
|
|
|
(א) מחשב אישי ומדפסת; לעניין זה, "מחשב" – כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995[28], אך למעט מערכת מחשבים; |
||
|
|
|
|
(ב) מכשיר טלוויזיה ומכשיר רדיו; |
||
|
|
|
|
(ג) טלפון נייח או טלפון נייד; |
||
|
|
|
|
(ד) מכונת כביסה. |
||
|
|
|
תוספת שלישית |
|
||
|
|
|
טיוואן והאזור המנהלי המיוחד הונג קונג – Hong Kong Special Administrative Region.
|
|
||
דברי הסבר
כללי
השימוש באשראי מהווה חלק בלתי נפרד מחיי הכלכלה. כמעט כל אדם או תאגיד משתמש באשראי במהלך פעילותו -משכנתא לצורך קניית דירת מגורים, רכישת מוצרים בתשלומים עסקאות מימון פיננסיות מורכבות ועוד. הסיכון שמשאביו של מקבל האשראי לא יספיקו לתשלום מלוא חובותיו הוא חלק בלתי נפרד מהשימוש באשראי. סיכון זה עומד במקרים רבים במוקד חיי הכלכלה. התממשותו של סיכון זה מכונה חדלות פירעון.
חדל הפירעון יכול להיות אדם פרטי שנקלע לקשיים כלכליים אך גם חברה ציבורית גדולה שאינה יכולה לשלם אגרות חוב שהנפיקה.
חדלות פירעון הוא אירוע כלכלי מרובה משתתפים המערב שאלות כלכליות וערכיות סבוכות.
על דיני חדלות הפירעון לקבוע הסדרים שיאזנו בין בעלי אינטרסים רבים - אינטרס החייבים, אינטרס הנושים וגם אינטרס כללי של הציבור. עליהם ליצור תמריצים שיסייעו לחייבים להסדיר מוקדם ככל הניתן את חובותיהם ולצאת לדרך חדשה. כל אלה דורשים הסדרה חקיקתית מלאה ועדכנית.
מדברים אלה עולה החשיבות העליונה לחיי הכלכלה המודרנית בדיני חדלות פירעון ושיקום כלכלי שיתמכו בערכים עליהם בנויה החברה, יקנו ודאות לשוק, וכן יתאימו לסביבה הכלכלית שבה הם פועלים.
דיני חדלות הפירעון בישראל אינם משיגים מטרות אלו. הם מבוססים על פקודות מנדטוריות ארכאיות - פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980(להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), ופקודת החברות[נוסח חדש], התשל"ג-1983(להלן: "פקודת החברות"). פקודות דומות נהגו באנגליה אך בוטלו כבר בשנת 1986. הליכי הבראת חברות מוסדרים כיום בחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). ברור כי לא ניתן לבסס משטר משפטי מודרני על פקודות שנחקקו על סמך עקרונות שהיו נכונים לתחילת המאה הקודמת.
אכן, לאורך השנים, נעשו תיקונים בפקודות. גם חוק החברות תוקן, בין היתר במהלך השנים האחרונות, ונעשו בו מספר תיקוני חקיקה הנוגעים להסדרי חוב והבראת חברות אשר הסדירו כמה מהנושאים הבוערים[29]. אלה היו תיקונים נקודתיים בלבד. חלק מהחסר מולא על ידי הסדרים שיפוטיים שאינם מתאימים להסדרה כוללת ושיטתית של התחום.
המצב שנוצר אינו רצוי. דיני חדלות הפירעון מוסדרים בחקיקה מיושנת, לא מעודכנת ומפוזרת, דבר הפוגע בחייבים, בנושים ובמשק כולו.
הצעת החוק – רפורמה מקיפה בדיני חדלות הפירעון
הצעת החוק נועדה לתקן זאת. היא מבקשת להציע רפורמה מקיפה בתחום חדלות הפירעון במטרה להביא לכלכלה הישראלית חקיקה מודרנית בתחום זה. הצעת החוק מבקשת ליצור קודיפיקציה של דיני חדלות הפירעון ולהסדיר באופן מלא ושלם את כלל דיני חדלות הפירעון של יחידים ושל תאגידים. זאת באמצעות ביטול הפקודות הישנות וההסדרים הקיימים בחוק החברות וחקיקת חוק חדש.
לצד הסדרת הדין המהותי הצעת החוק מבקשת להציע שינוי מבני ברשויות האמונות על יישום הדין - בתי המשפט, הכונס הרשמי ורשות האכיפה והגבייה. זאת במטרה ליצור הליכים מהירים, יעילים ולצמצם את הביורוקרטיה הקיימת בתחום.
הדין הקיים יוצר הפרדה בין חדלות פירעון של יחידים ותאגידים לצד הסדר מיוחד להסדרי הבראה. ריבוי דברי החקיקה, יצר במקרים רבים קשיים פרשניים בנוגע לקשרי הגומלין בין ההסדרים החקיקתיים השונים. בנוסף, חלק מההסדרים החלים כיום על יחידים, שונים מאלה החלים על חברות, ללא כל טעם ענייני.
אכן תכליות דיני חדלות הפירעון של יחידים ושל תאגידים אינן זהות. הדינים החלים על יחידים נותנים משקל רב יותר לשיקום החייב ושילובו החייב במרקם החיים הכלכליים תוך שמירה על כבודו. הבדלים אלה משפיעים על מבנה ההליכים ועל האיזונים שיש לעשות במסגרת ההליך בין טובת הנושים לטובת החייב. אולם, קיימות סוגיות רבות ומהותיות בדיני חדלות הפירעון המשותפות ליחידים ולתאגידים לגביהן רצוי שהדין יהיה זהה.
לכן, כדי לתת מענה הן לצורך באחידות והן לצורך בהסדרים ייחודיים במקרים המתאימים, מוצע ליצור מסגרת חקיקתית אחת אשר תכלול את כל סוגי החייבים – יחידים, ותאגידים על סוגיהם השונים. בתוך אותה מסגרת מוצע ליצור חלקים שיעסקו בהיבטים הייחודיים הנוגעים לתאגידים וליחידים.
הצעת החוק מבקשת ליצור הסדר אחיד שיתאים לכל סוגי התאגידים. יחד עם זאת, הנוסח הנוכחי אינו מסדיר מצבים של חדלות פירעון בעמותות ובחברות לתועלת הציבור. כמו כן חסרה בו התייחסות לתיקוני החקיקה הנדרשים בחוק העמותות ובחוק החברות ביחס לעילות הפירוק הנוספות הקיימות לגבי עמותות וחברות לתועלת הציבור.
בכוונתנו לפעול במקביל לפרסום תזכיר זה, על מנת לגבש תזכיר נפרד שיסדיר את הטיפול בהיבטים אלה. זאת, בין היתר, תוך הידברות עם נציגי המגזר השלישי. בהמשך, בכוונתנו למזג את שני התזכירים ולקדמם במשותף.
מטרות החוק
להצעת החוק שלוש מטרות עיקריות:
המטרה הראשונה היא להביא לשיקומו הכלכלי של החייב. שיקומו הכלכלי של החייב משרת את טובת הנושים אך הוא נועד גם למימוש תכליות רחבות יותר. לשיקומו הכלכלי של החייב תועלת משקית כללית והוא מקדם גם ערכים חברתיים נוספים. כך לדוגמה, שיקום התאגיד והמשך פעילותו במשק עשוי לשמר מקומות עבודה רבים ולהוות מקור פרנסה לעובדיו ולספקים שהתקשרו איתו ובכך להביא תועלת גדולה למשק ולחברה.
הצעת החוק מבקשת להציב את שיקומו הכלכלי של היחיד, חייב שהוא אישיות משפטית טבעית, כערך מרכזי של הליכי חדלות הפירעון של יחידים. היא אף מבקשת לצייד אותו, אם יש צורך בכך, בכלים שימנעו ממנו להיקלע למצב של חדלות פירעון פעם נוספת באמצעות הכשרה כלכלית. לשיקום הכלכלי של היחיד יתרונות כלכליים רבים ולצדם הגשמת עקרונות חברתיים של מתן הזדמנות נוספת. שיקום כלכלי זוקף את גבו של החייב ותורם במגוון מעגלים - לחייב, לקרובים לו, לסביבתו האישית והכלכלית וגם לחברה כולה.
המטרה השנייה היא הגדלת שיעור החוב שייפרע לנושים. הנושים הם הנפגעים העיקריים בהליכי חדלות הפירעון. לפיכך תכליתם של הליכים אלו היא להשיא את ערך נכסי החייב ולהקטין במידת האפשר את הפגיעה שתיגרם לנושים כתוצאה מחדלות הפירעון.
המטרה השלישית היא הגברת הודאות והיציבות של הדין, קיצור הליכים והפחתת הנטל הבירוקרטי.
מבנה ההצעה וחידושים עיקריים
להצעת החוק שנים עשר חלקים. נסקור עתה את הנושאים בהם עוסקים חלקי ההצעה ואת החידושים העיקריים בה. דברי ההסבר לתזכיר החוק מסבירים בצורה רחבה את ההסדרים המוצעים ועל כן נעמוד בשלב זה על עיקרי החידושים בלבד.
חלק א' - כללי
לחלק הראשון שני פרקים. הפרק הראשון קובע את עקרונות היסוד של החוק. הפרק השני הוא פרק ההגדרות המגדיר את המונחים שילוו את החוק כולו.
חידוש מרכזי בחלק זה מצוי בהגדרת חדל הפירעון. הצעת החוק מבקשת לאמץ את המבחן התזרימי ולקבוע כי חדל פירעון הוא מי שאינו יכול לשלם את חובותיו במועדם. בכך זונחת ההצעה את המבחן המאזני.
נדבך נוסף של הצעה זו נמצא בסעיפים 9 ו-106 להצעה הקובעים כי נושה עתידי לא יהיה רשאי להגיש בקשה לפתוח בהליכים אלא בנסיבות בהן החייב פועל במטרה להונות את נושיו. כך שככלל, נושה יהיה רשאי להגיש בקשה לחדלות פירעון כנגד חייב רק לאחר שזה לא שילם לו חוב במועד.
בחירה במבחן התזרימי כמבחן לחדלות הפירעון יחד עם הקביעה כי נושה יוכל להגיש בקשה למתן צו חדלות פירעון רק כאשר לא שולם לו תשלום במועד מייצרות נקודת כניסה ברורה להליכי חדלות הפירעון אשר תקנה לשוק וודאות ויציבות.
חידוש נוסף בחלק זה נוגע לסמכות העניינית של בית המשפט. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי בית המשפט המוסמך לעניין הליכי חדלות פירעון של יחיד יהיה בית המשפט השלום ואילו הליכי חדלות פירעון של תאגיד יתנהלו בפני בית המשפט המחוזי. תכליתה של הצעה זו היא להקל את הנטל על בתי המשפט המחוזיים המטפלים כיום באלפי הליכי חדלות פירעון של יחידים מדי שנה, ללא טעם ענייני. הצעה זו, בשילוב עם העברת חלק נכבד מניהול הליכי חדלות הפירעון הנוגעים ליחידים לערכאה מנהלית, תייעל את התהליכים ותתרום לקיצורם לטובת כל המעורבים.
חלק ב' – צו חדלות פירעון לגבי תאגיד
החלק השני עוסק בניהול הליכי חדלות פירעון של תאגיד. החידוש עיקרי בחלק זה הוא בקביעת נקודת פתיחה משותפת להליכי הבראה ולהליכי פירוק. בניגוד למצב כיום, אופן פתיחת ההליכים לא יקבע עוד את תוכנו של משטר חדלות הפירעון שיחול על החייב. בהתאם להצעת החוק, בקשה לפתיחה בהליכים תוגש באופן אחיד. בית המשפט יכריע אם התאגיד חדל פירעון ורק לאחר מכן יקבל הכרעה לגבי מסלול הטיפול בתאגיד.
במקרה בו קיים חוסר בהירות בשלב הראשון לגבי ההליך הראוי, יוכל בית המשפט להמשיך בהפעלה קצרה של התאגיד ולבקש מהנאמן להגיש לו דוח ראשוני לגבי מצבו הכלכלי של התאגיד. בהתאם לממצאי הדוח יקבע בית המשפט אם להורות לנאמן לפעול כדי להבריא את התאגיד או לפעול לפירוקו.
כך, האופן הטכני של הגשת הבקשה לא יכתיב עוד את המסלול המשפטי הבלעדי של הטיפול בחדלות הפירעון של החייב. בית המשפט הוא שיקבע את המסלול המתאים על בסיס הנתונים שיובאו בפניו.
חלק ג' –צו חדלות פירעון לגבי יחיד
החלק השלישי עוסק בניהול הליכי חדלות פירעון של יחיד. הקו המנחה של חלק זה הוא בראייתם של הליכי חדלות הפירעון של יחיד כהליכים שתכלית מרכזית בהם היא שיקום החייב. מבנה ההליך מכוון להשגת תכלית זו.
החידוש העיקרי בחלק זה הוא העברת ניהולם של חלק גדול מההליכים מבית המשפט לכונס הרשמי.
חידוש מרכזי נוסף הוא מבנה ההליכים. על פי ההצעה הליך חדלות הפירעון של יחיד יחולק לשתי תקופות. התקופה הראשונה היא תקופת בדיקה בה ייבחן מצבו הכלכלי של החייב והתנהלותו לפני הכניסה להליכים ובמהלכם. תקופה זו תחל עם מתן צו חדלות הפירעון ובמהלכה תחול הקפאת הליכים על היחיד.
עם תום תקופת הבדיקה יגיש הכונס הרשמי לבית המשפט דוח בדבר מצבו הכלכלי של החייב ולגבי התנהלותו. על בסיס דוח זה יקבע בית המשפט תכנית שיקום לחייב אשר עם השלמתה יופטר היחיד מחובותיו. אם ליחיד אין כל יכולת לשלם לנושיו הוא יופטר מחובותיו באופן מידי.
תכנית השיקום שייקבע בית המשפט תכלול הוראות בדבר ניהול ומימוש נכסיו של היחיד, התשלומים העיתיים שעליו לשלם והוראות לעניין הפעלת עסקו. במסגרת תכנית השיקום רשאי יהיה בית המשפט לקבוע כי על החייב להשתתף בתכנית להכשרה כלכלית.
בנוסף למסלול זה מוצע לקבוע גם מסלולים נוספים לחייבים חסרי אמצעים ובעלי חובות נמוכים שיאפשרו להם הליכי שיקום כלכלי מהירים. עד כה התנהלו הליכים אלה בבית המשפט. עתה מוצע להעביר חלק מההליכים הפשוטים לאחריות גורמים מנהליים במטרה לייעל אותם. מדובר בשינוי מרכזי בהצעת החוק.
ההצעה מבקשת לקבוע שני מסלולים כאלה. המסלול הראשון הוא הפטר בידי גורם מנהלי לחייבים חסרי אמצעים בעלי חובות פשוטים ונמוכים. במסלול זה יינתן ההפטר בידי גורם מנהלי ללא כל מעורבות של בית המשפט. בבסיסו של מסלול זה עומדת התפיסה כי אין צורך בהליכים ארוכים ומורכבים ביחס לחייבים אלה. לכן ויש לאפשר להם לצאת כמה שיותר מהר לדרך חדשה. זאת כיוון שניהול ההליכים המלאים לא יגדילו את שיעור החוב שייפרע לנושים. המסלול השני הוא הסדרי חוב מנהליים. במסלול זה תינתן לחייב בעל חובות נמוכים האפשרות לנהל משא ומתן קולקטיבי עם נושיו ולהגיע עמם להסדר חוב. גם מסלול זה ינוהל באופן מלא בידי גורם מנהלי.
מסלולים אלו יהיו קיימים גם בניהול הכונס הרשמי וגם במערכת ההוצאה לפועל, כאשר מתנהלים בעניינו של החייב הליכי הוצאה לפועל.
חלק ד' - הנשייה
החלק זה מסדיר את כלל היבטי הנשייה. חלק זה משותף ליחידים ולתאגידים. הוא מגדיר את היקף הנכסים שיכללו בנכסי קופת הנשייה (המאסה), את הליך ההגשה וההכרעה בתביעות החוב, את מעמדם של הנושים המובטחים ואת סדרי הנשייה.
החידוש העיקרי בנושא זה הוא בביטול הרוב המכריע של החובות בדין קדימה. זאת מתוך רצון לקדם את עיקרון השוויון בין הנושים ולהגדיל את חלקם של הנושים הכלליים בקופת הנשייה.
כמהלך משלים לביטול החובות בדין קדימה מוצע לצמצם את היקף תחולתם של השעבודים על נכסי קופת הנשייה. מהלך זה חיוני על מנת להביא לכך שביטול דין הקדימה אכן יגדיל את חלקם של הנושים הכלליים ולא יגיע רק לבעלי השעבודים הצפים.[30]
מדובר בחידוש מרכזי בחוק המבקש לשנות את תמהיל תשלום החובות ולהעביר חלק מהנשייה מהמדינה והנושים החזקים והמובטחים לנושים הכללים שמקבלים לרוב חלק קטן, אם בכלל, מנכסי קופת הנשייה.
חלק ה' – מעמד הנושים וזכויותיהם
חלק זה עוסק במעמד הנושים וזכויותיהם. ההצעה מבהירה כי מעמד הנושים הוא מייעץ בלבד וכי השליטה על ההליכים נמצאת בידי הנאמן ובית המשפט.
חלק ו' – הכונס הרשמי
חלק זה עוסק בכונס הרשמי, בתפקידיו ובסמכויותיו. ההצעה מבהירה את מעמדו של הכונס הרשמי כזרוע של המדינה שתפקידיו המרכזיים הם שמירת האינטרס הציבורי ותקינותם של הליכי חדלות הפירעון וניהול הליכי חדלות פירעון של יחידים.
חלק ז' – סמכויות בית המשפט
חלק זה עוסק בסמכויות בית המשפט. בחלק זה אין חידושים משמעותיים מלבד השינוי בסמכות העניינית שהוזכר לעיל ועיקרו הוא ניסוח עדכני של סמכויות בית המשפט בדיני חדלות הפירעון הקיימים.
חלק ח' – אחריות נושאי משרה בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון
חלק זה עוסק באחריות נושאי משרה בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון אך טרם החל בהליכים פורמליים. החידוש העיקרי בנושא זה הוא הקביעה כי על דירקטורים בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון לנקוט באמצעים סבירים לצמצום היקפה של חדלות הפירעון. הוראה זו היא אחד מהחידושים העיקריים שבהצעת החוק הנוגעים למערך התמריצים של נושאי משרה בתאגיד הנמצא בקשיים כלכליים.
חלק ט' – הליכי חדלות פירעון בין - לאומיים
חלק זה נועד לאפשר התמודדות יעילה יותר עם הליכי חדלות פירעון שיש להם היבטים בין לאומיים. הליכי חדלות פירעון בין לאומיים כוללים מקרים בהם לחייב חדל הפירעון יש נכסים במספר מדינות, או מקרים בהם חלק מהנושים של החייב אינם אזרחי המדינה בה מתנהל הליך חדלות הפירעון. חלק זה מבוסס על עבודה שנעשתה בוועדת האו"ם למשפט מסחרי בין לאומי (UNCITRAL), אשר במסגרתה פותח חוק לדוגמא להסדרת הליכי חדלות פירעון בין לאומיים, UNCITRAL Model Law on Cross-Border Insolvency.
חלק זה נועד להתמודד עם אחת ההשלכות של הכלכלה הגלובלית ושל ניהול עסקים ונכסים במספר מדינות. מדובר בהשלמת חסר בחוק הישראלי שלא נתן מענה ראוי לשינויים בכלכלה העולמית.
חלק י' - הסדר חוב בלא צו חדלות פירעון
חלק זה עוסק בהסדרי חוב שאותם מבקש החייב לעשות בלא צו חדלות פירעון. הפרקים הראשון והשני אינם חדשניים ומבוססים על הדין הקיים. הפרק השלישי עוסק במינוי מומחה בהסדרי חוב בחברות אג"ח ומבוסס גם הוא על הדין הקיים.
הפרק הרביעי עוסק בניהול משא ומתן מוגן בידי תאגיד. פרק זה הוא פרק חדשני והוא מבוסס על המלצות הוועדה לבחינת הסדרי חוב בישראל, ועל הצעת חוק הסדרי חובות (תיקוני חקיקה), התשע"ה – 2015 אשר אושרה בוועדת שרים לענייני חקיקה ומיישמת את המלצות הוועדה. ההצעה נועדה לאפשר לתאגיד לבצע הסדר חוב בשלב מוקדם, עוד בטרם חדלות הפירעון, במטרה לעצור את התדרדרות בשלב מוקדם לטובת כל בעלי העניין בתאגיד.
חלק י"א - עונשין
חלק זה עוסק בהוראות העונשין. הוראות העונשין בדין הקיים מנוסחות בצורה ארכאית ומסורבלת. בנוסף, חלק גדול מהעבירות הן למעשה עבירות של קבלת דבר במרמה ועל כן כפולות ומיותרות. הצעת החוק מבקשת לתקן קשיים אלה, לנסח בדרך עדכנית את העבירות הקיימות כיום ולוותר על העבירות המיותרות.
חלק י"ב - שונות
בחלק זה אין חידוש. הוא מסדיר הסמכת בתי המשפט השלום לניהול הליכי חדלות פירעון של יחידים ואת סמכותו של שר המשפטים לקבוע תקנות לעניין חוק זה.
מיקוד חידושים להערות הציבור
הצעת החוק כוללת חידושים רבים. חלק מהחידושים מעלים שאלות כלכליות וערכיות סבוכות. לגבי חלקם אין הסכמה של כלל גורמי הממשלה. בחלק זה נבקש למקד מספר נושאים הכלולים בהצעת החוק לגביהם נבקש לקבל את התייחסות הציבור באופן מיוחד.
א. ההצעה לבטל את המבחן המאזני כמבחן לחדלות הפירעון יחד עם ההצעה להגביל את מתן האפשרות של נושים להגיש בקשה לפתיחה בהליכי חדלות פירעון למקרים בהם לא שולם להם תשלום בפועל.[31]
ב. ביטול דיני הקדימה של רשויות המס והביטוח הלאומי.[32]
ג. הגבלת שיעור החוב שניתן לפרוע מנכסים משועבדים.[33]
ד. הרחבת הזכאות לגמלת ביטוח לאומי לכל עובד של מי שנפתחו כנגדו הליכי חדלות פירעון.[34]
ה. מתן סמכות לרשם ההוצאה לפועל להעניק הפטר לחייבים בעלי חובות נמוכים ופשוטים, שהם חסרי כל.[35]
חלק א'
החלק הראשון מחולק לשני פרקים. הפרק הראשון קובע את עקרונות היסוד שבבסיס החוק ומגדיר את מונחי היסוד שילוו את החוק - "חדלות פירעון" ו"חדל פירעון". הפרק השני הוא פרק ההגדרות המגדיר את יתר המונחים המרכזיים שילוו את החוק.
פרק א': עקרונות יסוד
לסעיף 1
סעיף זה הוא סעיף המטרה של החוק. הסעיף משרטט את היקף תחולתו של החוק ואת המטרות שהוא מבקש להגשים.
החייבים בהם עוסק החוק
הליכי חדלות פירעון של יחידים מוסדרים כיום בפקודת פשיטת הרגל. הליכי חדלות פירעון של חברות מוסדרים כיום בפקודת החברות, ואילו הליכי הבראת חברות מוסדרים כיום בחוק החברות. לעומתם, הליכי חדלות הפירעון של תאגידים אחרים דוגמת עמותות ואגודות שיתופיות, מוסדרים ברובם בחקיקה הייעודית המסדירה את פעילות אותם התאגידים, כלומר בחוק העמותות, תש"ם-1980 ובפקודת האגודות השיתופיות.
כדי לתת מענה הן לצורך באחידות והן לצורך בהסדרים יחודיים במקרים המתאימים, מוצע ליצור מסגרת חקיקתית אחת אשר תכלול את כל סוגי החייבים – יחידים ותאגידים על סוגיהם השונים. במקביל, מוצע לקבוע בתוך אותה מסגרת חקיקתית חלקים ייחודים שיעסקו בהיבטים הייחודיים הנוגעים לתאגידים וליחידים.
טיפול כולל בכל שלבי חדלות הפירעון
החוק המוצע מבקש להסדיר את כל היבטי חדלות הפירעון של התאגיד, החל מהסדרי החוב וחובות נושאי המשרה בתקופה שקודמת לפתיחת הליכי חדלות הפירעון, המשך בהליכי ההבראה והשיקום וכלה בפירוקו של התאגיד וחיסול פעילותו.
תכליתה של הסדרה רחבה זו במסגרת חקיקתית אחת נובעת מההבנה כי את הטיפול בחדלות הפירעון יש להתחיל עוד קודם לפתיחת ההליכים הפורמליים. המטרה היא יצירת תמריצים אשר יסייעו לצמצם את הסיכוי לכניסה למצב של חדלות הפירעון או למנוע אותו מבעוד מועד. היקפו הרחב של החוק בא לידי ביטוי במילים "נמצא או עלול להימצא בחדלות פירעון".
החוק מבקש להסדיר גם היבטים נוספים של חדלות הפירעון של יחיד, בכך שהוא יוצר הסדרים פשוטים ומהירים יותר עבור חייבים שמבקשים להתמודד עם חדלות פירעונם. מוצע לעשות זאת על ידי יצירת מסלולים מנהליים לטיפול בחובות נמוכים לחייבים שאינם "סדרתיים". עוד מוצע לאפשר גם ליחידים לגשת להליכי חדלות פירעון עוד לפני שהם חדלי פירעון בפועל, וכן לאפשר התניית קבלת ההפטר בעמידה בתכנית הכשרה כלכלית, על מנת שההליך יהוה כלי להתמודדות גם עם הסיבות שהובילו לחדלות הפירעון.
מטרות החוק
הצעת החוק מונה שלוש מטרות להליכי חדלות הפירעון:
המטרה הראשונה היא להביא, במידת האפשר, לשיקומו הכלכלי של החייב. שיקומו הכלכלי של החייב משרת את טובת הנושים אך הוא נועד גם למימוש תכליות רחבות יותר. לשיקומו הכלכלי של החייב תועלת משקית כללית והוא מקדם גם ערכים חברתיים נוספים. כך לדוגמה, שיקום התאגיד והמשך פעילותו במשק עשוי לשמר מקומות עבודה רבים ולהוות מקור פרנסה לספקים שהתקשרו איתו ובכך להביא תועלת גדולה למשק ולחברה.
המטרה השנייה היא הגדלת שיעור החוב שייפרע לנושים. הנושים הם הנפגעים העיקריים בהליכי חדלות הפירעון. לפיכך תכליתם של הליכים אלו היא להשיא את ערך נכסי החייב ולהקטין במידת האפשר את הפגיעה שתיגרם לנושים כתוצאה מחדלות הפירעון.
המטרה השלישית עוסקת בהליכי חדלות פירעון של יחידים. בהליכים אלו לתכליות החברתיות מקום מרכזי. חייב הנמצא בחדלות פירעון מנוע במקרים רבים מהאפשרות להשתתף בחיי המסחר והכלכלה. לחדלות הפירעון עלולה להיות גם השלכה קשה על חייו הפרטיים, על חיי משפחתו ועל כבודו. לכן המטרה השלישית בהצעת החוק, אשר הינה מטרה מרכזית בהליכי חדלות הפירעון של יחידים, היא לאפשר לחייב לפתוח דף חדש אשר יאפשר את שילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים בישראל.
לסעיף 2
הצעת החוק מבקשת לקבוע מבחן ברור וקל ליישום, במידת האפשר, לחדלות הפירעון של החייב. המבחן המוצע הוא היעדר יכולתו של החייב לשלם את חובותיו במועדם.
חדלות פירעון הינה מצב כלכלי במסגרתו חייב אינו מסוגל לפרוע את חובותיו. במהלך השנים התפתחו במשפט שני מבחנים לבחינת חדלות הפירעון: המבחן המאזני והמבחן התזרימי. המבחן המאזני בוחן את סך נכסי החייב לעומת סך התחייבויותיו. כאשר סך התחייבויות החייב גדול יותר מסך נכסיו, הרי שבהתאם למבחן זה נחשב החייב לחדל פירעון. לעומתו, המבחן התזרימי בוחן אם החייב יוכל לקיים את התחייבויותיו בהגיע המועד לקיומן. מבחן זה מתמקד ביכולת הפירעון של החייב ולא בערך נכסיו ברגע נתון.
החוק הקיים לא הכריע בין מבחנים אלו. הפסיקה מצידה הכירה הן במבחן המאזני והן במבחן התזרימי כמבחנים קבילים להוכחת חדלות הפירעון של תאגיד.[36]
המבחן המאזני נהנה מיתרון על פני המבחן התזרימי בכך שהוא בוחן את מצבו הכלכלי של החייב במבט כולל ומקיף, ומאפשר הצגת תמונה מלאה יותר. אולם, לצד יתרון זה המבחן המאזני סובל מחיסרון משמעותי הנובע מהמורכבות שביישומו. בחינת מאזנו הכלכלי של החייב מחייבת במקרים רבים הערכות שווי כלכליות מורכבות, אשר פעמים רבות אינן מדויקות. הערכות אלו עלולות לייצר מחלוקות המחייבות דיונים ארוכים ויקרים, אשר פוגעים בוודאות המשפטית והעסקית.
לכן, על אף היותו של המבחן המאזני מבחן כולל ומקיף יותר, מבקשת הצעת החוק לזנוח את המבחן המאזני ולאמץ את המבחן התזרימי כמבחן הבלעדי לחדלות הפירעון. הצעה זו מצטרפת למגמה הכללית של הצעת החוק, המעדיפה לקבוע הסדרים פשוטים וברורים ולהעדיף את עקרון הוודאות.
נדבך נוסף של הצעה זו נמצא בסעיפים 9 ו-106 להצעה הקובעים כי נושה עתידי לא יהיה רשאי להגיש בקשה לפתוח בהליכים אלא בנסיבות בהן החייב פועל במטרה להונות את נושיו. כך שככלל, נושה יהיה רשאי להגיש בקשה לחדלות פירעון כנגד חייב רק לאחר שזה לא שילם לו חוב במועד.
קביעת המבחן התזרימי כמבחן לחדלות הפירעון יחד עם הקביעה כי נושה יוכל להגיש בקשה למתן צו חדלות פירעון רק כאשר לא שולם לו תשלום במועד, מייצרות נקודת כניסה ברורה להליכי חדלות הפירעון אשר תקנה לשוק וודאות ויציבות.
ביטול המבחן המאזני מונע מנושים עתידיים (למעט במקרים בהם פועל החייב במטרה להונות את נושיו) תרופה חקיקתית במקרים בהם טרם הגיע מועד תשלומם של חובות התאגיד, אך כבר ברור לנושים כי התאגיד לא יוכל לשלמם בהגיע מועד פרעונם. הפיתרון לקושי זה מצוי בעולם החוזי. נושים אלו יוכלו להשתמש בהגנות חוזיות, דוגמת תניות להעמדה לפירעון מיידי, שיסייעו להם להגן על עניינם במקרים אלו.
לסעיף 3
סעיף 2 מגדיר את המונח הכלכלי "חדלות פירעון". סעיף 3 עוסק בתוצאה המשפטית של הכרזת החייב כחדל פירעון. "חדל פירעון" הוא הסטטוס המשפטי של חייב אשר בית המשפט או הכונס הרשמי הכריז עליו ככזה באמצעות צו – צו חדלות הפירעון.
עם מתן צו חדלות הפירעון יעוצבו היחסים המשפטיים בין החייב והנושים בהתאם להוראות חוק זה, ולא לפי ההסכמים החוזיים והוראות הדין שחלו על החייב והנושים עד למועד זה.
החל ממועד צו חדלות הפירעון יוסדרו יחסיו של החייב עם נושיו באופן קולקטיבי תוך ראיה כוללת של מצבו הכלכלי וזכויותיהם של הנושים. זאת בניגוד למצב המשפטי שחל עד למועד זה, במסגרתו אופן ההתנהלות היה פרטני, מול כל נושה ונושה. תוצאה זו מודגשת במילה "במאוחד" שבסעיף קטן (א).
סעיף קטן (ב), עוסק בזהות הזכאים להגיש בקשה להכריז על החייב כחדל פירעון. מכיוון שהדין הייחודי החל על חדלי פירעון מעצב בעיקר את זכויות החייב והנושים, מוצע כי הם אלו שיהיו זכאים להגיש את הבקשה. עבור מקרים בהם אין לחייב ולנושים אינטרס לפתוח בהליכי חדלות פירעון, אך יש בכך תועלת ציבורית, מוצע שגם היועץ המשפטי לממשלה יהיה רשאי להגיש בקשה לפתיחה בהליכי חדלות פירעון.
פרק ב': הגדרות
לסעיף 4
להגדרה "אורגנים" - מכיוון שהחוק המוצע עוסק בכמה סוגי תאגידים, יש להבהיר מהם האורגנים של גופים אלו. מוצע לקבוע כי לגבי חברה ייחשבו כאורגנים, האורגנים הקבועים בחוק החברות. אלה הם האסיפה הכללית, הדירקטוריון, המנהל הכללי וכל מי שעל פי דין, או מכוח התקנון, רואים את פעולתו בעניין פלוני כפעולת החברה לאותו עניין.
לעניין תאגידים אחרים מוצע לקבוע כי האורגנים של אותם תאגידים יהיו הגופים הממלאים תפקידים המקבילים לתפקידים שממלאים האורגנים בחברה.
להגדרה "בית משפט" - הליכי חדלות פירעון מנוהלים כיום בבית המשפט המחוזי, הן ביחס ליחידים והן ביחס לתאגידים. כתוצאה מכך נוצר עומס רב על מערכת בתי המשפט אשר נדרשת להתמודד עם אלפי תיקי פשיטת רגל בשנה. לעומס זה השלכות קשות הן על מערכת בתי המשפט והן על החייבים. לכך יש להוסיף כי אין הצדקה עניינית לניהולם של כל הליכי חדלות הפירעון בערכאה גבוהה כבית המשפט המחוזי.
הצעת החוק מבקשת לשנות מצב זה, ולקבוע כי בית המשפט המוסמך לעניין הליכי חדלות פירעון של יחיד יהיה בית המשפט השלום, ואילו הליכי חדלות הפירעון של תאגיד יתנהלו בפני בית המשפט המחוזי.
הבחירה בחלוקה בין יחידים ותאגידים לעניין זה נובעת מהקושי הקיים ביישום המבחנים הרגילים של הסמכות העניינית בתיקי חדלות פירעון. הקושי נובע מכך שמבחנים אלו מבוססים בעיקרם על ההיקף הכספי של הסכסוך, ומכך שבתיקי חדלות פירעון קשה לאמוד את ההיקף הכספי של החובות במועד הגשת הבקשה לצו חדלות פירעון. הדבר בעייתי במיוחד כאשר המבקש הוא נושה שאינו יודע את סך החובות הכללי של החייב או את היקף נכסיו.
המבחן המוצע - מבחן זהות החייב, הוא מבחן חלופי המבוסס על ההנחה כי במרבית המקרים ההיקפים הכספיים של הליכי חדלות פירעון של יחידים נמוכים מאלו של הליכי חדלות הפירעון של תאגידים, ועל כן מתאימים יותר להתברר בבית משפט השלום.
להגדרה "הגנה הולמת" –הגדרת הגנה הולמת מבוססת על הגדרת מונח זה בסעיף 350א לחוק החברות. ההצעה החדשה מחדדת מספר נושאים:
הנושא הראשון אותו מחדדת ההצעה הוא לעניין חישוב ערך הבטוחה, דהיינו הערך שלגביו זכאי הנושה המובטח להגנה. לעניין זה מבהירה ההצעה כי שווי זה יהיה "שווי פירוק", כלומר השווי שהיה מתקבל במסגרת הליכי פירוק של החייב. שווי הפירוק נמוך משוויו של הנכס כאשר הוא נמכר במהלך העסקים הרגיל או כחלק מעסק חי.
ההגנה הולמת היא הדרך בה מגן הדין על הנושה המובטח על כך שנמנע ממנו לממש את בטוחתו. לכן, על ההגנה לה הוא זכאי לדמות את התוצאה שהייתה מתקבלת אם אכן היה הנושה מממש את בטוחתו. מכיוון שאם הנושה היה מממש את בטוחתו לא ניתן היה להמשיך בהליכי השיקום של החייב והוא היה עובר להליכי פירוק, יש לקבוע את שווי ההגנה בהתאם לערך שהיה מקבל הנושה במסגרת הליכי הפירוק.
הנושא השני אותו מחדדת ההצעה הוא לעניין חישוב מועד ערך הבטוחה. ההצעה מבקשת לקבוע כי מועד חישוב ערך הבטוחה הוא המועד שבו נבחנת טענת ההגנה ההולמת ושבו בית המשפט היה מורה על פירוק התאגיד או הפסקת פעילות עסקו של החייב אם היה מתברר כי אין אפשרות להעניק לנושה את ההגנה ההולמת. זאת כחלק מהתפיסה ולפיה על ההגנה ההולמת לדמות את התוצאה שהייתה מתקבלת אם הנושה המובטח היה מממש את בטוחתו.
יש לציין כי הגדרת הגנה הולמת המצויה בדין הקיים בסעיף 350א לחוק החברות, מעניקה לבית המשפט גמישות רבה יותר בקביעת המועד הקובע לחישוב ערך הבטוחה. הגמישות נועדה לתת מענה למקרים בהם יקבע בית המשפט כי יהיה זה מוצדק יותר לקבוע מנגנון אחר לחישוב ערך החוב המובטח. הצעת החוק מצמצמת גמישות זו. זאת כחלק מהמגמה הכללית שבהצעת החוק, להגביר את פשטות וודאות ההליך, גם במחיר פגיעה מסוימת בהתאמה למקרי קצה ייחודיים.
הנושא השלישי אותו מחדדת ההצעה הוא כי הגדרת הגנה הולמת חלה גם בכל הנוגע לנושים בעלי זכות עיכבון. חידוד זה נדרש לאור הוראת סעיף 232 לפיה מעמדו של בעל זכות עיכבון יהיה דומה לזה של בעל שעבוד.
להגדרה "החלטה מנהלית" - החלטה מנהלית היא כל החלטה של רשות מנהלית במסגרת מילוי תפקידה על פי דין. יש לציין כי הגדרת החלטה מנהלית בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 כוללת בתוכה גם היעדר החלטה או מחדל של רשות מנהלית. מכיוון שהחוק המוצע מתייחס אך ורק להחלטות פוזיטיביות של הרשות אין צורך לכלול בהגדרת החלטה מנהלית גם רכיבים אלו.
השימוש בהגדרה זו ובהגדרת "הליך מנהלי" שתובא בהמשך, נועד בעיקר כדי להבהיר את גבולות הגזרה של הליכי חדלות פירעון. הטיפול בחייב במסגרת דיני חדלות הפירעון תחום למערכת היחסים שבין החייב לנושיו בלבד. הליכי חדלות הפירעון אינם יכולים להשפיע על הסביבה הרגולטורית בה נמצא החייב או על כפיפותו לחובות בדין הפלילי והמנהלי. הצעה זו תואמת את ההלכה הפסוקה בעניין רשם הקבלנים.[37]
הבהרה זו הינה חלק מתפיסה רחבה, לפיה המשטר הרגולטורי לו כפוף החייב מחוץ להליכי חדלות הפירעון אינו צריך להשתנות או לסגת כתוצאה מכך שנפתחו כנגד החייב הליכי חדלות פירעון. על החייב מוטלת החובה להתאים את עצמו לדרישות החוק.
להגדרה "הליך גבייה" - הליך גבייה הוא הליך שמנהל גוף בעל סמכויות גבייה לפי דין. הליכים אלו כוללים את ההליכים המתנהלים במערכת ההוצאה לפועל, במרכז לגביית קנסות ועל ידי גופים אחרים בעלי סמכויות גבייה לפי פקודת המסים (גבייה).
להגדרה "הליך מנהלי" – הליך מנהלי הוא כל הליך שמנהלת רשות מנהלית במסגרת מילוי תפקידה. הליך כזה יכול להיות הליך מנהלי או הליך מעין שיפוטי. עוד כוללת ההגדרה גם הליכים הנובעים מהחלטות מנהליות דוגמת עררים או עתירות על הליכים מנהליים.
להגדרה "הליכי חדלות פירעון" - ההגדרה קובעת מהם הליכי חדלות פירעון. מועד תחילתם של ההליכים זהה לגבי יחידים ותאגידים. זהו מועד הגשת הבקשה לצו חדלות פירעון. לעומת זאת, מועד סיומם של ההליכים שונה. לעניין יחידים, סיומם של ההליכים הוא במועד מתן ההפטר. החל ממועד זה מופטר החייב מחובות העבר שלו והוא רשאי לצאת לדרך חדשה. לעניין תאגיד, ישנן שתי אפשרויות לסיומם של הליכי חדלות הפירעון - פירוק או שיקום. סיום הליכי חדלות הפירעון יהיה במועד השלמת אחד מן ההליכים הללו.
כאשר מאושר הסדר חוב לגבי חייב, רואים בכך כהסכמת הצדדים לשינוי גובה החוב או תנאי פירעונו. לכן, עם אישור ההסכם החייב מפסיק להיות חדל פירעון לפי הגדרת החוק, והליכי חדלות הפירעון מסתיימים.
להגדרה "חבר" – הצעת החוק מתייחסת לכמה סוגי תאגידים. לכן יש צורך להגדיר מהו חבר בכל אחד מסוגי התאגידים. ההצעה מפרטת מי יחשב כחבר ביחס לכל אחד מסוגי התאגידים.
להגדרה "חוב" - למונח חוב חשיבות רבה בחוק. חלק מרכזי בהליכי חדלות הפירעון עוסק באופן שבו מחולקים נכסי החייב בין הנושים, על מנת לפרוע את חובות החייב. על מנת שחלוקה זאת תהיה הוגנת יש לקחת בחשבון את כלל חובותיו של החייב - הוודאיים והמותנים, הקצובים ושאינם קצובים, עתידיים וקיימים.
מוצע להגדיר באופן רחב את המונח חוב כך שיכלול את כל חובותיו של החייב. הגדרה זו מחליפה את הגדרת "חבות" כפי שהיא מוגדרת בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל. היא כוללת בתוכה את כל הרכיבים שבהגדרת חבות אך מנוסחת בשפה משפטית עדכנית.
הדין הקיים קובע בסעיף 72(1) לפקודת פשיטת הרגל כי חבות בנזיקין לתשלום סכום בלתי קצוב אינה בת תביעה. הצעת החוק מבקשת לשנות הוראה זו ולקבוע כי גם חובות נזיקיים יהיו חובות ברי תביעה בהליכי חדלות פירעון. זאת כדי לאפשר לבחון את מצבו הכלכלי של החייב ולנהל את ההליכים באופן המתייחס לכלל חובותיו של החייב.
להגדרה "חוב עבר" – דיני חדלות הפירעון מחלקים את חובות החייב לשתי תקופות, חובות עבר וחובות שנצברים במהלך ההליכים. חלק מרכזי של הליכי חדלות הפירעון נועד להסדיר את פירעון חובות העבר של החייב. לעומת זאת החובות הנצברים במהלך ההליכים, ייחשבו בדרך כלל כהוצאות הליכי חדלות פירעון, אשר להם מעמד מיוחד ודין קדימה. הטעם לכך הוא שהוצאות אלו מפוקחות על ידי בית המשפט או הכונס הרשמי, והן מיועדות לקידום ההליכים. מכאן הצורך בהגדרה ברורה אשר תבחין בין חובות העבר של החייב לחובות שייצבור במהלך ההליכים.
חובות העבר הם החובות שצבר החייב עד למועד בו ניתן לגביו צו חדלות הפירעון. החובות שצבר החייב עד למועד מתן צו חדלות הפירעון כוללים את החובות שהגיע מועד פירעונם עד לאותו מועד וכן את החובות שנוצרו כתוצאה מפעולותיו של החייב לפני מתן צו חדלות הפירעון. חובות אלה כוללים גם חובות עתידיים או מותנים שטרם התגבשו.
חובות העבר כוללים גם חובות הנובעים מהפרת התחייבות של החייב שנעשתה לאחר מתן צו חדלות הפירעון, אם ההתחייבות שהופרה היא התחייבות שהחייב התחייב בה טרם מתן הצו, ואם ההפרה נובעת מהליכי חדלות הפירעון. דוגמה לכך היא הפרת התחייבות חוזית של חייב לספק סחורה לאחר מתן צו חדלות הפירעון, כאשר במסגרת צו חדלות הפירעון נקבע כי החייב לא ימשיך להפעיל את עסקיו. חובות אלו נוצרו אמנם מפעולה שנעשתה לאחר מתן צו חדלות הפירעון, אולם מכיוון שפעולה זו נובעת באופן ישיר מחדלות הפירעון של החייב הרי שאם יינתן לחובות אלו מעמד עדיף של הוצאות הליכי חדלות פירעון, יזכה אותו נושה ביתרון לא הוגן לעומת שאר הנושים המחזיקים בחוב עבר. על כן מוצע לקבוע כי גם חובות אלו ייחשבו כחובות עבר.
הגדרת חוב עבר כוללת גם תשלום עונשי. בעניין זה משנה ההצעה את הפרשנות המקובלת לדין הקיים ולפיה סיווג התשלום העונשי לחוב עבר או להוצאות הליכים נקבע בהתאם למועד החיוב בתשלום.[38] ההצעה מבקשת לשנות גישה זו ולקבוע כי תשלום עונשי יסווג כחוב עבר גם אם מועד הטלת התשלום העונשי היה לאחר מתן הצו, ובלבד שהמעשה שבגינו מוטל התשלום העונשי נעשה לפני מועד מתן הצו. זאת מכיוון שגם במקרה זה מדובר בחובות שנובעים מפעולות החייב קודם למתן צו חדלות הפירעון.
להגדרת "חייב" –החוק המוצע עוסק בחדלות פירעון של יחידים ותאגידים כאחד, אך יש בו חלקים העוסקים ביחידים בלבד או בתאגידים בלבד. בחלקים העוסקים בחייבים שהם תאגידים, מכונה חדל הפירעון "התאגיד". בחלקים העוסקים בחייבים שהם יחידים, מכונה חדל הפירעון "היחיד". בחלקים העוסקים בשני סוגי החייבים, מכונה חדל הפירעון "החייב".
להגדרה "המרשם" - מכיוון שהחוק המוצע מתייחס לכמה סוגי תאגידים יש צורך להגדיר מהו המרשם הרלוונטי לכל אחד מסוגי התאגידים. ההצעה קובעת כי המרשם יהיה המרשם המתנהל לפי דין לגבי כל סוג של תאגיד.
להגדרה "נושא משרה" – לעניין חברות מפנה ההגדרה המוצעת להגדרת נושא משרה אשר מצויה בחוק החברות. לעניין שותפויות מוצע לקבוע כי כל שותף, למעט שותף מוגבל, ייחשב כנושא משרה.
נושאי משרה בתאגידים אחרים אינם נכללים תחת הגדרה זו אך עשויים להיכלל תחת הגדרת "אורגן של התאגיד".
להגדרת "נושה" - הגדרה זו היא למעשה תמונת מראה של ההגדרות "חייב" ו"חוב". נושה של החייב הוא מי שהחייב חב לו חוב. להגדרתו של אדם כנושה מספר נפקויות, וביניהן הזכות להגיש תביעת חוב לפי פרק א' לחלק ד', וקבלת מעמד בהליכים לפי חלק ה'.
להגדרה "נכס" - הגדרת נכס היא הגדרה רחבה. היא נועדה לכלול את כל סוגי הנכסים הקיימים, לרבות זכויות רכושיות וזכויות שאינן מוחשיות. ההגדרה כוללת גם נכסים הנמצאים מחוץ לישראל.
הגדרה זו מחליפה את הגדרת "נכסים" שבסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל. היא מנוסחת בדרך עדכנית יותר. השינוי הוא שינוי נוסחי בלבד וההגדרה כוללת בתוכה את כל הנכסים שנכללו תחת הגדרת נכסים שבפקודת פשיטת הרגל.
להגדרת "קרוב" - הצעת החוק משתמשת במונח קרוב בשני הקשרים. הראשון נוגע למינוי בעל תפקיד. ביחס למינוי ההצעה מבקשת לקבוע כחלק מהוראות ניגוד העניינים גם התייחסות לקרובו של בעל התפקיד. השני נוגע לביטול עסקאות שקדמו לתחילת ההליכים. כאן מוצע לקבוע כי התקופה בה ניתן יהיה לבטל עסקאות שנעשו עם קרובים תהיה ארוכה יותר. מכיוון שמדובר בהקשרים בהם הקרבה מעלה חשש להתנהלות בעייתית בין הקרובים, מוצע להגדיר באופן רחב את המונח קרוב.
לעניין יחיד מוצע לקבוע כי הגדרת קרוב תכלול כל אחד מהקרובים הבאים: בן זוג, הורה, בן, בת ובני זוגם, אח או אחות וילדיהם, גיס, גיסה, דוד, דודה, חותן, חותנת, חם, חמות, חתן, כלה, נכד או נכדה, לרבות ילדים ונכדים חורגים, וכן כל אדם אחר הסמוך על שולחנו של היחיד.
לעניין תאגיד מוצע לכלול בהגדרת קרוב חברות בנות, חברות אחיות, את בעל השליטה בתאגיד וכן נושא משרה בתאגיד או קרובו.
בנוסף, מוצע לקבוע כי גם חבר בתאגיד ייחשב כקרוב. זאת למעט לגבי חברה ציבורית בה ייחשב כקרוב רק בעל מניה מהותי. אבחנה דומה מוצעת גם לגבי שותפות מוגבלת ציבורית.
להגדרה "רשות מנהלית" - ההגדרה רשות מנהלית שאובה מהגדרת "רשות" שבחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000. המילה "מנהלית" הוספה להצעה מטעמים ניסוחיים, ולשם הבהירות.
להגדרה "הרשם" - מכיוון שהחוק המוצע מתייחס לכלל סוגי התאגידים יש צורך להגדיר מיהו הרשם הרלוונטי לכל אחד מסוגי התאגידים. ההצעה קובעת כי הרשם יהיה מי שמנהל את המרשם ביחס לאותו תאגיד, לפי דין.
להגדרה "שליטה" - הגדרה זו מפנה להגדרה שבחוק ניירות ערך. ההגדרה שבחוק ניירות ערך קובעת כי שליטה היא היכולת לכוון את פעילותו של תאגיד, למעט יכולת הנובעת רק ממילוי תפקיד של דירקטור או משרה אחרת בתאגיד. חזקה על אדם שהוא שולט בתאגיד אם הוא מחזיק מחצית או יותר מסוג מסוים של אמצעי השליטה בתאגיד.
להגדרה "שיעבוד צף" – הגדרה זו מפנה להגדרה הקיימת בפקודת החברות. יש לציין כי בימים אלו מקודמת הצעת חוק המשכון אשר נועדה לבטל את החלקים הנוגעים לשעבודים בפקודת החברות ולהחליפם בחוק משכון מודרני. כאשר יושלם הליך החקיקה יותאמו ההגדרות הרלוונטיות להגדרות שייקבע החוק החדש.
להגדרה "השר" – השר הממונה על החוק הוא שר המשפטים.
להגדרה "תאגיד" – מוצע לקבוע כי הוראות החוק יחולו על כמה סוגים של תאגידים: חברה ציבורית או שאינה ציבורית, שותפות רשומה או בלתי רשומה, ציבורית או שאינה ציבורית. מוצע כי השר יוכל לקבוע בצו סוגים נוספים של תאגידים שהוראות החוק יחולו עליהם, בדומה להוראות סעיף 380 לפקודת החברות.
להגדרה "תאגיד בנקאי" - ההגדרה מפנה להגדרות הקבועות בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א- 1981, המסדיר את רישוי פעילותם של תאגידים בנקאיים.
להגדרה "תשלום עונשי" - הגדרה זו כוללת כל תשלום שתכליתו עונשית אשר הוטל כסנקציה על החייב בידי רשות שיפוטית או מנהלית.
ההתייחסות בהצעת החוק לתשלומים עונשיים נובעת מייחודם של תשלומים אלו. תשלומים אלו אינם באים לפצות את הרשות שהטילה את התשלום על חסרון כיס שנוצר לה אלא לפגוע בכיסו של החייב כסנקציה על פעולה שביצע. לכן, אם ישולמו התשלומים העונשיים מקופת הנשייה הרי שאלה יבואו על חשבון שאר הנושים כך שלמעשה הניזוקים מאותם התשלומים יהיו הנושים ולא החייב. תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם התכלית שבבסיס התשלום העונשי.
מן העבר השני, גם מתן הפטר מחובות אלו אינו ראוי. ערך השלטת החוק ואכיפתו באורח שוויוני על כל אדם חל גם ביחס לחייב שהוא חדל פירעון. מתן הפטר מתשלומים עונשיים בהליכי חדלות פירעון אינו עולה בקנה אחד עם ערכים אלו. הוא גם עלול להביא לכך שהליכים אלו ישמשו כעיר מקלט לעבריינים.[39]
הצעת החוק מבקשת לקבוע פתרון מאוזן שייתן מענה לשתי התכליות הללו. על מנת לשמור על ערך השוויון בפני החוק מוצע לקבוע בסעיפים 87(ב) ו-175(א) כי לא ניתן יהיה לקבל הפטר מתשלומים עונשיים במסגרת הליכי חדלות פירעון של יחיד, וכי לא ניתן יהיה לפטור את התאגיד מתשלומים עונשיים במסגרת אישור תכנית לשיקום כלכלי. מן העבר השני וכדי שתשלומים עונשיים אלו לא יבוא על חשבון שאר הנושים מוצע לקבוע בסעיף 216 כי מעמדם של תשלומים אלה יהיה של חובות דחויים וישולם רק לאחר ששאר הנושים יקבלו את מלוא נשייתם.
כמו כן, מוצע לקבוע כי קנסות פיגורים שהתווספו לחוב שאינו תשלום עונשי, לא ייחשבו כתשלום עונשי. זאת מכיוון שעיקרו של החוב במקרה זה אינו עונשי ותכליתם של קנסות הפיגורים הוא לתמרץ את החייב לשלם את אותו חוב במועדו.
חלק ב': צו חדלות פירעון לגבי תאגיד ותוצאותיו
חלק זה עוסק בהליכי חדלות פירעון של תאגידים. החלק מסדיר את ההליכים החל מהגשת הבקשה לפתוח בהליכים ועד לסיום ההליכים, בשיקום התאגיד או בפירוקו וחיסולו.
בדין הקיים הליכי פירוק והליכי הבראה נפתחים בשני מסלולים נפרדים אשר מוסדרים בחקיקה נפרדת.[40] לבחירה בפתיחה בהליך הבראה או בהליך פירוק יכולה להיות השפעה רבה על אופן הטיפול בחדלות הפירעון של התאגיד. כך, הפותח בהליך מכתיב במידה רבה את דרך הטיפול המשפטית בתאגיד ללא בדיקה פרטנית לגבי דרך הטיפול המתאימה לתאגיד.
תוצאה זו אינה רצויה, שכן אחת התכליות החשובות ביותר של דיני חדלות הפירעון הינה לנתב את התאגיד להליכים המתאימים ביותר עבורו. על ניתוב זה להיגזר ממצבו הכלכלי של התאגיד ולא מההליך שבו בחר מגיש הבקשה.
התזכיר המוצע מבקש לשנות מצב זה. בהתאם להצעה, הליכי חדלות הפירעון יחלו בהליך מאוחד שבו ייקבע האם התאגיד חדל פירעון. רק לאחר הכרעה זו יחליט בית המשפט על הדרך בה נכון לטפל בחדלות הפירעון של התאגיד - הליכי שיקום או הליכי פירוק. במקרה בו קיים חוסר בהירות בשלב הראשון לגבי ההליך המתאים, יוכל בית המשפט להמשיך בהפעלה קצרה של התאגיד ולבקש מהנאמן להגיש לו דוח ראשוני לגבי מצבו הכלכלי של התאגיד. בהתאם לממצאי הדוח יקבע בית המשפט אם להורות לנאמן לפעול לשיקום התאגיד או לפירוקו.
החוק יעסוק בכמה סוגי תאגידים. זאת מכיוון שאין הבדל מהותי לעניין הליכי חדלות הפירעון בין סוגי התאגידים השונים. יחד עם זאת החוק מוגבל למקרים בהם ההליכים נובעים מחדלות הפירעון של התאגיד. פירוקים אחרים אשר נדרשים מטעמים אחרים, שאינם חדלות פירעון, יוסדרו בחוק המסגרת המסדיר את הפעילות של אותם תאגידים.
בהקשר זה נציין כי הליכי חדלות הפירעון של שותפויות נכללים בהצעה החדשה בפרק התאגידים. זאת בשונה מהדין הקיים בו מוסדרים הליכי חדלות הפירעון של שותפויות בפרק ז' לפקודת פשיטת הרגל, בהתאם לדין החל על יחידים. הטעם לשינוי זה הוא שתכלית ההליכים הללו הינה שונה. בעוד שהליכי חדלות הפירעון של יחידים מיועדים במידה רבה לשיקומו של היחיד ולשילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים, בשל היותו של היחיד אישיות משפטית בשר ודם, תכלית זו איננה נכונה ביחס לשותפות שאינה בשר ודם, וכאשר היא חדלה מלמלא בהצלחה את התפקיד הכלכלי שיועד לה, ניתן להביא לסיום פעילותה.
לחלק ב' שמונה פרקים. הפרק הראשון מגדיר את תחולת החוק; הפרק השני עוסק בבקשה למתן צו חדלות פירעון ובדיון בבקשה; הפרק השלישי עוסק בסעדים הזמניים שבית המשפט רשאי להעניק עד להחלטה בבקשה למתן צו חדלות הפירעון; הפרק הרביעי קובע את תוכנו של צו חדלות הפירעון ואת תוצאותיו; מכאן ואילך עוסקים הפרקים בתוצאות השונות של צו חדלות הפירעון. הפרק החמישי עוסק באחת התוצאות העיקריות של צו חדלות הפירעון - הקפאת ההליכים; הפרק השישי עוסק במינוי הנאמן הממונה עם מתן צו חדלות הפירעון, תפקידיו וסמכויותיו; הפרק השביעי עוסק בשיקום התאגיד וכולל הוראות לגבי הפעלת התאגיד עד להכנת התכנית לשיקום הכלכלי ובדרך לגיבוש ואישור התכנית; הפרק השמיני עוסק בפירוק התאגיד.
פרק א': תחולה
לסעיף 5
סעיף 5 קובע את תחולת החלק. סעיף קטן (א) קובע כי חלק זה חל על תאגידים בלבד ולא על יחידים.
סעיף קטן (ב) קובע את הזיקות המקומיות הנדרשות על מנת לפתוח בהליכים. תכליתן של הזיקות היא לבחון האם מדינת ישראל היא המקום המתאים לניהול הליכי חדלות הפירעון לגבי התאגיד. לכן מועד בחינת קיומן של הזיקות יהיה במועד מתן הבקשה.
הזיקה הנדרשת כדי שניתן יהיה להגיש בקשה לצו חדלות פירעון ביחס לתאגיד היא אחת מאלה: התאגיד רשום בישראל, מקום העסקים של התאגיד הוא בישראל או כאשר התאגיד מחזיק נכסים בישראל.
השלמתו של סעיף זה נמצאת בחלק ט' העוסק בקיומם של הליכי חדלות פירעון בין לאומיים. חלק זה קובע תשתית משפטית לקיומם של הליכי חדלות פירעון יעילים, ביחס לחייבים בעלי זיקות למספר מדינות.
פרק ב': בקשה לצו חדלות פירעון והדיון בה
לסעיף 6
סעיף 6 קובע כי הגורמים הרשאים להגיש בקשה לצו חדלות פירעון לגבי תאגיד הם התאגיד, נושיו או היועץ המשפטי לממשלה.
לסעיף 7
סעיף קטן (א) קובע שני תנאים להגשת בקשה לצו חדלות פירעון על ידי התאגיד. התנאי הראשון הוא שהתאגיד נמצא במצב כלכלי של חדלות פירעון, או שהצו נדרש כדי למנוע כניסה למצב של חדלות הפירעון. המונח "או שהצו נדרש כדי למנוע את חדלות הפירעון" נועד להבהיר כי תאגיד רשאי להגיש בקשה לפתוח בהליכי חדלות פירעון גם לפני שהוא חדל פירעון, אך רק אם ההליכים נדרשים כדי למנוע את חדלות הפירעון.
נציין כי בדין הקיים קובע סעיף 350ב(ב)(1) לחוק החברות כי בית המשפט רשאי לפתוח להורות על הקפאת הליכים ולפתוח בהליכי הבראה אם שוכנע כי יהיה בכך כדי לסייע להבראת החברה. ההגדרה בחוק החדש מבוססת על הגדרה זו אך מנוסחת באופן מצמצם יותר, כך שאין די בכך שיהיה בהליכים כדי לסייע לשיקומו של התאגיד אלא יש צורך להראות כי ההליכים נדרשים למניעת חדלות הפירעון של התאגיד.
ניסוח זה מביא לאיזון ראוי יותר בין החשיבות שבמתן אפשרות לשימוש בכלים הייחודיים שמעניקים הליכי חדלות הפירעון ובכללם הקפאת ההליכים לשם שיקום התאגיד, לבין הפגיעה בנושים הכרוכה בהליכים אלו.
תנאי נוסף הוא שסך חובותיו של התאגיד יעלה על 25,000 ₪. תנאי זה נועד למנוע ניהול הליכים לצורך טיפול בחובות נמוכים שאינם מצדיקים את העלויות הכרוכות בכך.
סעיף קטן (ב) עוסק בזהות הגורם בתאגיד, הרשאי להגיש בקשה לחדלות פירעון עבור התאגיד. סעיף 259 לפקודת החברות שבדין הקיים קובע כי כל משתתף רשאי להגיש בקשה לפתוח בהליכי חדלות פירעון. התזכיר המוצע מבקש לשנות הוראה זו ולקבוע כי רק התאגיד יוכל להגיש את הבקשה. לפתיחה בהליכי חדלות הפירעון השלכה מרחיקת לכת על התאגיד ועל כלל החברים בו וכן על נושיו, ולכן יש צורך בקבלת החלטה קולקטיבית של החברים בתאגיד על פתיחתו של ההליך. הדרך בה תתקבל ההחלטה תיקבע בדין הייעודי המסדיר את פעילות התאגיד. מחלוקת בין חברי התאגיד על עצם הגשת הבקשה לפתוח בהליכים תיפתר אף היא לפי הדין הכללי החל על התאגיד.
לעיקרון זה נקבע חריג, הנוגע למצב בו חבר התאגיד חב בחובות התאגיד מכוח חברותו בו. דוגמה לתאגיד מסוג זה היא שותפות. במקרה זה לחדלות הפירעון של התאגיד השלכה ישירה על חבר התאגיד שהוא שותף כללי ועל נכסיו הפרטיים. על כן ראוי לאפשר לו ליזום פתיחה בהליכי חדלות פירעון. לכן, ביחס לחברים מסוג זה מוצע כי גם הם יהיו רשאים להגיש בקשה לפתיחה בהליכי חדלות פירעון בשם התאגיד.
לסעיפים 8 ו-16
ההצעה מבקשת ליצור מסלול מאוחד לפתיחה בהליכי חדלות פירעון, כדי לאפשר לבית המשפט לקבוע את מסלול הטיפול הנכון בתאגיד – פירוק או שיקום, ללא קשר לדרך בה נפתחו ההליכים. אולם, להיעדר השליטה על תוצאות ההליך עלול להיות אפקט מצנן על המוטיבציה של התאגיד לפתוח בהליכי שיקום, גם כאשר התאגיד סבור כי שיקומו אפשרי. זאת מהחשש שבית המשפט לא יקבל את עמדת התאגיד ויורה על פירוקו.
כדי לצמצם אפקט מצנן זה, מוצע לקבוע כי התאגיד יוכל לבקש מבית המשפט במסגרת הבקשה להורות על הפעלתו לצורך הכנת תכנית לשיקום התאגיד. במידה ובית המשפט יסבור כי אין די במתווה שהגיש התאגיד כדי להורות על הפעלתו, ייתן בית המשפט לתאגיד הזדמנות לחזור בו מבקשתו או לתקנה. מתן האפשרות לתאגיד לחזור בו מבקשתו מצמצם את חוסר הוודאות לגבי התוצאות האפשריות של בקשתו לפתוח בהליכים.
להצעת התאגיד יש לצרף מתווה ראשוני לתכנית לשיקום הכלכלי, וכן את מקורות המימון להפעלתו בתקופת ההפעלה.
המונח "ראשוני" נועד להדגיש כי די במתווה שיקום ראשוני וכללי בלבד. זאת מכיוון שמדובר בשלב התחלתי של ההליכים, בו נבחנת האפשרות להורות על הכנת תכנית לשיקום בלבד ולא תכנית השיקום עצמה. יצוין כי בדין הקיים קובעות תקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר), תשס"ב-2002 (להלן: "תקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר)") חובה לפירוט מלא ורחב של תכנית ההבראה בבקשה לצו הקפאת הליכים.[41] אולם, כאמור, פירוט כזה אינו אפשרי ואף אינו רצוי בשלב זה של ההליכים, ובפרקטיקה אף אינו נדרש על ידי בית המשפט.
בניגוד למתווה השיקום בו ניתן להסתפק במתווה ראשוני, על מקורות המימון להפעלת התאגיד להיות ברורים ומפורטים, זאת כדי להבטיח כי הפעלת התאגיד לא תחמיר את הפגיעה בנושים.
לסעיף 9
הסעיף מונה את התנאים להגשת בקשה בידי נושה וקובע כי נושה רשאי להגיש בקשה לצו חדלות פירעון רק כאשר התאגיד נמצא בחדלות פירעון. זאת בניגוד לבקשה המוגשת על ידי התאגיד עצמו, אשר יכולה להיות מוגשת גם כאשר ההליכים נדרשים למנוע את חדלות הפירעון. הטעם לכך הוא שבקשה למתן צו חדלות פירעון בידי נושה משמעותה בקשה לכפות על האורגנים של התאגיד להתפרק מסמכויותיהם ולהעביר את התאגיד לניהולו של נאמן. בקשה זו מבוססת על כך שהתאגיד אינו יכול לפרוע את חובותיו לנושיו ועל כן יש הצדקה ליטול את השליטה בניהול התאגיד מידי האורגנים שלו ולהעבירה לבית המשפט ולנאמן. לכן רק כאשר התאגיד כבר נמצא בחדלות פירעון ואינו יכול לפרוע את חובותיו לנושיו מתגבשת זכותם של הנושים לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צו חדלות פירעון.
עוד מוצע לקבוע כי נושה עתידי לא יהיה רשאי להגיש בקשה לפתוח בהליכים אלא בנסיבות בהן ניתן לקבוע כי החייב פועל במטרה להונות את נושיו. הטעם לכך הוא הרצון לקבוע נקודת זמן ברורה וודאית לזכאות הנושה לפתוח בהליכים. עניין זה נידון בדברי ההסבר לסעיף 2.
הסיבה להחרגת המקרה בו פועל החייב במטרה להונות את נושיו נועדה למנוע מהחייב לנצל את חסימת דרכם של הנושים לבית המשפט כדי להבריח נכסים או כדי להונות את הנושים בדרך אחרת.
בסעיף המסדיר הגשת בקשת נושה לא קיים תנאי סף המחייב סך חובות מינימלי. זאת בניגוד לבקשת תאגיד לצו חדלות פירעון בו קיים תנאי סף זה. לאבחנה זו שני טעמים עיקריים. הראשון הוא קושי של הנושים לאמוד את כלל חובותיו של התאגיד באופן מדויק. הטעם השני הוא הרצון לאפשר לנושים שהם עובדי התאגיד לפתוח בהליכי חדלות פירעון גם כאשר מדובר בתאגידים בעלי חובות נמוכים. זאת על מנת שהעובדים יוכלו לממש את זכויותיהם בביטוח הלאומי המעניק גימלה בהליכי פירוק לחובות בגין שכר עבודה שלא שולם.[42]
יצוין כי על אף שסך חובות מינימלי אינו תנאי סף להגשת בקשה לפתיחה בהליכים בידי נושה הוא מהווה חלק מהתנאים לגיבושה של חזקת חדלות הפירעון לפי סעיף 10(א)(1), (3) ו-(4).
לסעיף 10
הסעיף קובע חזקות בהם יכול הנושה להשתמש כדי להוכיח שהתאגיד נמצא בחדלות פירעון. חזקות אלו נדרשות מכיוון שבמקרים רבים אין בידי הנושה מידע מספק כדי להוכיח את חדלות פירעונו של התאגיד. חזקות אלו ניתנות לסתירה.
ההצעה קובעת ארבע חזקות חלופיות לחדלות הפירעון של התאגיד. חזקות אלה מבוססות על החזקות הקבועות בסעיף 258 לפקודת החברות, אך נעשו בהן מספר שינויים.
החזקה הראשונה מתקיימת כאשר הנושה מסר לתאגיד דרישה לתשלום חוב שסכומו עולה על 25,000 ש"ח והתאגיד לא שילם את אותו החוב בתוך שלושים יום, זאת על אף שמדובר בחוב שאינו שנוי במחלוקת בתום לב, ושאין לתאגיד כל עילה אחרת המצדיקה את אי התשלום. על הדרישה לכלול התראה על כך שאם החוב לא ישולם, יפתח הנושה כנגד התאגיד בהליכי חדלות פירעון. תנאי נוסף הוא שהבקשה למתן צו חדלות הפירעון תוגש בתוך שלושה חדשים ממועד מסירת דרישת התשלום לתאגיד.
המונח "אין מחלוקת בתום לב על החוב" שבסעיף קטן (א)(1)(א) נועד להבהיר כי החזקה מתקיימת רק כאשר קיומו של החוב והחובה לשלמו ברורים לשני הצדדים. גם התנאי לפיו אין לתאגיד זכות קיזוז או עילה אחרת שיש בה כדי להצדיק את אי תשלום החוב שבאותו סעיף קטן נועד לאותה התכלית.
בדין הקיים ניתן לבסס את חזקת חדלות הפירעון על אי תשלום סכום של 5 ₪. מדובר בסכום נמוך מאוד שלא ראוי לבסס עליו חזקת חדלות פירעון. על כן מוצע לשנות סכום זה ל-25,000₪, סכום משמעותי שיש בו כדי להעיד על כך שהתאגיד חדל פירעון. בהקשר זה יובהר כי סכום מינימום זה אינו מונע מנושים בעלי חובות נמוכים יותר להגיש בקשת חדלות פירעון שאינה מתבססת על חזקת חדלות הפירעון. אפשרות נוספת העומדת לרשות נושים אלו, היא לשלוח יחד דרישות תשלום שסכומן הכולל עולה על 25,000₪.
החזקה השנייה מתקיימת כאשר מונה כונס נכסים לכלל נכסי התאגיד או למרביתם. מצב זה מהווה ראיה ברורה לכך שהתאגיד נכשל ביכולתו לפרוע את חובותיו.
החזקה השלישית מתקיימת כאשר החלו הליכי גביה כנגד התאגיד. הרציונל שבבסיס חזקה זו דומה במהותו לרציונל שבבסיס החזקה הראשונה. זאת משום שנקיטת הליכי גבייה כנגד התאגיד מלמדות על כך שהתאגיד אינו יכול לשלם את חובותיו. לכן גם ביחס לחזקה זו נקבע כי היא מתקיימת רק אם מדובר בחובות העולים על 25,000₪.
החזקה הרביעית מתקיימת כאשר לא קוים צו חלוט של בית משפט, כולו או חלקו, המורה לתאגיד לשלם לנושה סכום העולה על 25,000 ש"ח. במקרה שניתן צו בית משפט והפך חלוט, ברור שהחוב אינו שנוי במחלוקת והתאגיד מודע לחוב, לכן אין צורך בשליחת דרישת תשלום מאת הנושה.
תכליתן של חזקות חדלות הפירעון היא לסייע לנושה להוכיח כי התאגיד חדל פירעון, אולם נושים עלולים לנסות ולעשות בהן שימוש לרעה כאמצעי לחץ לגבייה. על מנת לצמצם אפשרות זו, מוצע לקבוע כי לבקשה לצו חדלות פירעון המבוססת על אחת מהחזקות הקבועות בסעיף יצרף הנושה הסבר בו יפורט מדוע הוא מבקש לפתוח בהליכי חדלות פירעון, ומדוע אין די בהליכי גביה אחרים כדי להביא לגביית חובו.
כדי להתמודד עם הסיכון שבבקשות סרק מוצע לקבוע בסעיף 14 כי לבית המשפט סמכות לחייב את מגיש הבקשה בפיצוי בתנאים הקבועים באותו הסעיף.
לסעיף 11
הסעיף קובע כי בקשת נושה תאומת בתצהיר וכן מסמיך את השר לקבוע אילו מסמכים על מגיש הבקשה למתן צו חדלות פירעון לצרף לבקשתו לצורך הוכחת תנאי הסף להגשת הבקשה.
לסעיף 12
הליכי חדלות פירעון הם הליכים קולקטיביים המשפיעים על כל בעלי העניין בתאגיד. גם למי שאינו בעל עניין בתאגיד יכול להיות עניין בידיעה על הפתיחה בהליכים כדי שיוכל להחליט האם וכיצד לנהל עסקים מול התאגיד שעלול להימצא בחדלות פירעון. מטעמים אלו יש צורך להביא לידיעת הציבור כי הוגשה בקשה לפתיחה בהליכים. על כן מוצע לקבוע חובת פרסום על הגשת הבקשה לצו חדלות פירעון.
לעניין הבקשה עצמה מוצע לקבוע כי על מגיש הבקשה להעבירה באופן מידי לכונס הרשמי, בהיותו הגורם הממשלתי האמון על שמירת האינטרס הציבורי בהליכי חדלות פירעון, וכן לתאגיד כאשר מגיש הבקשה הוא נושה.
לכל בעל עניין העלול להיפגע ממתן הצו תעמוד זכות עיון בבקשה במשרדי הכונס הרשמי. הוראות לעניין זה ייקבעו על ידי השר.
לסעיף 13
מוצע לקבוע, כי כל מי שעלול להיפגע ממתן הצו יהיה רשאי להגיש התנגדות לבקשה. ההוראות לעניין סדרי ואופן הגשת ההתנגדות יוסדרו בתקנות שיקבע השר.
לסעיף 14
להגשת בקשה למתן צו חדלות פירעון עלולה להיות השלכה קשה על בעלי העניין בתאגיד, במיוחד כאשר מוגשת בקשת סרק על ידי נושה. על מנת לצמצם שימוש לרעה בבקשות למתן צו חדלות פירעון מוצע להעניק לבית המשפט את הסמכות לחייב את מי שהגיש בקשה בחוסר תום לב, לפצות את הניזוק בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהגשת הבקשה. הצורך בסמכות זו מובהר בדברי ההסבר לסעיף 10.
עוד מוצע לקבוע כי ניתן יהיה לדון בבקשה שהוגשה מכוח סעיף 14 אם הוגשה בתוך שנה מיום דחיית הבקשה לצו חדלות פירעון. זאת כדי לתחום את משך הזמן בו יהיה חשוף מגיש הבקשה לתביעה בדרך זו לתקופה הסמוכה לדיון בבקשה למתן צו חדלות הפירעון. יובהר כי סעיף זה אינו גורע מהזכות להגיש תביעה בגין עוולה נזיקית שנגרמה בשל הגשת בקשת סרק, ככל שהתקיימו יסודות העוולה.
לסעיף 15
להכרעה מהירה בבקשה לצו חדלות פירעון ישנה חשיבות רבה. עד להכרעה נתונים עסקי התאגיד בחוסר וודאות אשר עלול להכביד מאוד על יכולתו להמשיך ולפעול באופן תקין. גם נושי התאגיד עלולים להיות בתקופה זו בחוסר וודאות שיקשה על התנהלותם. לכן מוצע לקבוע כי הדיון וההחלטה בצו חדלות הפירעון ייעשו בהקדם.
לסעיף 16
ראו בדברי ההסבר לסעיף 8.
לסעיף 17
סעיף 263 לפקודת החברות מעניק לבית המשפט שיקול דעת רחב בהחלטה אם לתת צו פירוק לגבי חברה. גם סעיף 350ב לחוק החברות העוסק בצו הקפאת הליכים אינו מגביל את שיקול הדעת של בית המשפט במתן הצו.
למתן שיקול דעת רחב לבית המשפט במתן הצו חשיבות רבה. הוא מאפשר לתת מענה ייחודי למקרים מורכבים בהם מתן הצו אינו פתרון מיטבי ולהתאים את ההליך לנסיבות המקרה. אולם לשיקול דעת רחב זה גם חיסרון משמעותי והוא הפגיעה בוודאות. לוודאות ולקביעתם של כללי משחק ברורים ויציבים יש ערך רב עבור שוק האשראי. בדרך זו יכולים התאגיד ונותני האשראי שלו לכלכל את צעדיהם בעת מתן האשראי ולתמחרו כראוי. מדובר אם כן בשני אינטרסים סותרים שיש צורך לאזן ביניהם.
ההצעה מבקשת לקבוע מנגנון מאוזן שייתן מענה לשני האינטרסים. הכלל הוא כי אם הוכח בפני בית המשפט כי מתקיימים התנאים להגשת הבקשה לצו חדלות פירעון, יהיה עליו לתת את הצו. בכך מקדמת ההצעה את עיקרון הוודאות.
אולם לכלל זה נקבע גם חריג. חריג זה מתקיים כאשר שוכנע בית המשפט שמתקיימות נסיבות מיוחדות שבגינן מתן הצו יפגע בשיקום התאגיד וכי אין בדחיית הבקשה כדי לפגוע בנושים. במקרה כזה ישנה הצדקה לדחות את הבקשה למתן הצו, על אף התקיימות התנאים להגשת הבקשה וזאת כדי לאפשר את שיקומו היעיל של התאגיד.
פרק ג': סעדים זמניים
כללי
התקופה שממועד הגשת הבקשה לצו חדלות הפירעון ועד להכרעה בה (להלן: "תקופת הביניים") יוצרת סיכונים וקשיים בהתנהלות התאגיד ונושיו. מבחינת התאגיד בתקופת הביניים עלול התאגיד להיתקל בקשיים מול ספקים ונותני אשראי. בנוסף, הוא עלול להיות חשוף לפעולות גבייה של נושים שונים שינסו לשפר את מצבם לפני מתן הצו. מבחינת הנושים הרי שבתקופה זו הם עלולים להיות חשופים לפעולות שיבצעו התאגיד או נושים אחרים שלו, אשר יביאו לפגיעה במצבם ולהקטנת מסת הנכסים של התאגיד.
על מנת להתמודד עם קשיים אלו יש צורך במתן אפשרות לבית המשפט לתת סעדים זמניים למשך תקופת הביניים. סעדים אלו דומים במידה רבה לסעדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). אולם לאור המאפיינים הייחודיים של ההליכים מוצע לקבוע הוראות ספציפיות לעניין הסעדים הזמניים לפי חוק זה. יובהר כי אין בכך כדי למנוע מבית המשפט לתת סעדים זמניים בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי.
לסעיף 18
לסעיפים קטנים (א) ו-(ב) - סעיפים קטנים אלו קובעים את הסעדים הזמניים שבית המשפט רשאי להעניק בתקופת הביניים. תנאי למתן הסעד הזמני הוא קיומן של ראיות לכאורה לכך שמתקיימים התנאים למתן צו חדלות הפירעון. בנוסף, בהחלטתו אם להעניק את הסעד הזמני, על בית המשפט לבחון את הנזק שייגרם למבקש הסעד לעומת הנזק שייגרם למשיב ולשאר בעלי העניין בהליך, ואת מידתיותו של הסעד. הוראות אלו שאובות מההוראות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי.
הסעדים מסודרים במדרג עולה בהתאם למידת ההתערבות והפגיעה בעצמאות התאגיד.
הסעד המתון ביותר הוא מניעת עסקאות מסוימות או התניית ביצוען באישור בית המשפט. סעד זה עשוי להינתן כאשר עולה חשש שהתאגיד עלול לבצע עסקאות להברחת נכסים והעדפת נושים, או פעולות אחרות שעלולות לפגוע בנושים.
סעד נוסף ומשמעותי יותר הוא מינויו של נאמן זמני. היקף תפקידיו וסמכויותיו של הנאמן הזמני נקבע בידי בית המשפט בהתאם לנסיבות העניין. היקף זה יכול לנוע בין מינויו כמשקיף או כמפקח על פעילות התאגיד ועד לניהולו של התאגיד בדומה לנאמן קבוע.
מכיוון שמדובר בסעד זמני בלבד אין טעם בשלב זה לנהל הליכים ארוכים ביחס לזהותו של הנאמן. לכן מוצע לקבוע כי הנאמן הזמני ימונה מתוך הרשימה שגיבש הכונס הרשמי לפי סעיף 32. הליך המינוי של נאמן קבוע הינו מורכב יותר וידון בהמשך.
סעד אפשרי נוסף הוא הטלת איסור על פירעון חובות העבר של התאגיד והקפאת הליכים נגדו. סעד זמני זה מחיל למעשה משטר קולקטיבי על ניהול חובות התאגיד, ומקדים את המשטר המשפטי שיחול על התאגיד אם יינתן צו חדלות הפירעון. בגלל הפגיעה בנושים הכרוכה בסעד זה, מוצע לקבוע כי יחד עם מתן הסעד ימנה בית המשפט נאמן זמני לתאגיד. תפקידי וסמכויות הנאמן הזמני ייקבעו על ידי בית המשפט.
מכיוון שסעד זה דומה במידה רבה לתוצאה הנובעת מפתיחה בהליכי חדלות הפירעון, ומכיוון שיחד עם מתן הסעד ממונה נאמן זמני לתאגיד, מוצע לקבוע כי לעניין האבחנה בין חובות עבר להוצאות הליכי חדלות הפירעון, יראו את מועד מתן הסעד הזמני כמועד מתן צו חדלות הפירעון. על החשיבות והאבחנה בין חובות העבר להוצאות הליכי חדלות הפירעון, ראו דברי ההסבר להגדרת חוב עבר שבסעיף 4.
סעיף קטן (ב) מונה שיקולים שעל בית המשפט לשקול בהחלטתו אם לתת סעד ומה יהיה סוג הסעד שיינתן והיקפו. הרשימה אינה סגורה ובית המשפט רשאי לשקול שיקולים נוספים.
לסעיף קטן (ג) - תפקידו של הסעד הזמני, כשמו כן הוא, להוות סעד זמני בלבד. במספר הזדמנויות בעבר נוהלו הליכי חדלות פירעון במשך זמן רב תחת סעדים זמניים. זאת כאשר שאלת חדלות הפירעון של התאגיד וההכרעה בבקשה עצמה נדחו ולא הוכרעו. מצב זה גרם לחוסר וודאות ובהירות לבעלי העניין בתאגיד, ואף השליך על התנהלותם של הליכים אחרים.
לכן, על מנת לצמצמם את משך תקופת הביניים מוצע לקבוע כי אורכה של תקופה זו לא יעלה על 30 יום. לתקופה זו תתאפשר הארכה אחת בלבד, לתקופה שגם היא לא תעלה על 30 יום. כך שתקופת הביניים תוגבל לשישים יום לכל היותר. התקופה הקצרה מתיישבת עם קבלת המבחן התזרימי, הפשוט יותר ליישום.
לסעיף קטן (ד) - מוצע להבהיר ולקבוע כי אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט להעניק סעדים זמניים אחרים לפי תקנות סדר הדין האזרחי.
לסעיף 19
הסעיף עוסק במתן סעד זמני במעמד צד אחד. סעד זה נדרש כאשר ישנה דחיפות מיוחדת למתן הסעד הזמני, וכאשר השהייתו של הסעד עד לדיון במעמד הצדדים עלולה לסכל את מתן הסעד או לגרום למבקש הסעד נזק חמור. ההליכים לפי סעיף זה מבוססים על סעיף 350ב(ד) לחוק החברות בדין הקיים, והמבחנים שנקבעו זהים למבחנים למתן סעד במעמד צד אחד לפי תקנות סדר הדין האזרחי.
מוצע לקבוע אבחנה בין הסעדים במעמד צד אחד שניתן לתת לבקשת התאגיד לבין הסעדים במעמד צד אחד שניתן לתת לבקשת נושה. אבחנה זו נובעת מכך שסעד במעמד צד אחד ניתן כאשר למשיב לא ניתנת ההזדמנות להשיב לבקשה, ולכן נדרשת זהירות במתן הסעד. כך, לעניין בקשת סעד זמני במעמד צד אחד בידי נושה מוצע לקבוע כי ניתן יהיה להעניק רק סעד זמני שעניינו הגבלות על ביצוע עסקאות מסוימות. סעד זה נותן לנושה מענה מידי לעצירת עסקאות בעייתיות שהתאגיד עלול לבצע עד לדיון במעמד הצדדים. כאן הפגיעה בתאגיד ובחבריו מצומצמת יחסית.
מנגד, בבקשת תאגיד מוצע לקבוע כי ניתן לתת כל סעד זמני, לרבות מינוי נאמן והקפאת הליכים. סעדים אלו יכולים להיות נחוצים לתאגיד שדרושה לו הקפאת הליכים מיידית כדי למנוע את התמוטטותו. הנפגעים העיקריים מסעד של מינוי נאמן הם התאגיד וחבריו אשר השליטה בתאגיד ניטלת מהם עם מינויו. לכן החשש לניצול לרעה של סעד כזה על ידי התאגיד עצמו הינו נמוך.
מוצע לקבוע כי כאשר ניתן סעד זמני, יש לפרסם זאת לציבור, מכמה סיבות. תוצאותיו של הסעד הזמני דומות לתוצאות צו חדלות הפירעון ומתן הסעד הזמני מלמד שקיימות ראיות לכאורה להתקיימות התנאים למתן צו חדלות פירעון בעניין התאגיד. סיבה נוספת היא שלמתן הסעד הזמני יש השלכות על נושי התאגיד ועל בעלי עניין אחרים. לכן, כאשר ניתן סעד זמני יש להביאו לידיעת הציבור.
לסעיף 20
הסעיף מסמיך את השר לקבוע הוראות לעניין סדרי הדין בהליכים למתן סעד זמני.
לסעיף 21
זהו סעיף משלים לסעיפים העוסקים בסעדים זמניים. הסעיף מאפשר גם הוא עיכוב זמני של הליכים משפטיים פרטניים תלויים ועומדים בעניינו של התאגיד, כאשר הוגשה בקשה לצו חדלות פירעון וטרם הוכרע בה. עיכוב ההליכים עשוי להיות חשוב על מנת שלא לפגוע בעיקרון השוויון בין הנושים וכדי למנוע התדיינויות מיותרות. השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לעכב הליכים, דומים במהותם לשיקולים במתן סעד זמני ועל כן מוצע לקבוע כי בית המשפט ישקול, בין היתר, את השיקולים המנויים לעניין מתן סעד זמני.
ההחלטה על עיכוב ההליכים נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט בו מתנהל אותו ההליך אלא אם מדובר בהליך המתנהל בבית משפט שלום. ההחלטה לגבי הליך זה תתקבל בבית המשפט המחוזי בו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון.
עיכוב ההליכים לפי סעיף זה אינו יכול לחול על הליכים פליליים או מנהליים. זאת משום שגם צו חדלות הפירעון עצמו אינו יכול לעכבם.
הסעיף מבוסס על סעיף 264 לפקודת החברות.
פרק ד': תכנו של צו חדלות הפירעון ותוצאותיו
לסעיף 22
אחד החידושים המבניים העיקריים בהצעת החוק מציע לקבוע נקודת כניסה אחת להליכי חדלות פירעון אשר בה יוכרע כי התאגיד חדל פירעון, ואשר ממנה ינותבו ההליכים בהתאם למצבו הכלכלי של התאגיד. כלומר, הפעלתו של התאגיד לשם גיבוש תכנית לשיקומו, או לפירוקו. עניין זה הוסבר בהרחבה בהקדמה לחלק זה.
על מנת שבית המשפט יורה על הפעלת התאגיד, צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים. הראשון, קיומו של סיכוי סביר לשיקומו הכלכלי של התאגיד, והשני, כי הפעלתו לא תפגע בנושים. אם אחד מתנאים אלו לא יתקיים יורה בית המשפט על פירוק התאגיד.
לעניין זה מוצע לקבוע חזקה הקובעת כי הפעלה גרעונית של התאגיד, כלומר כאשר הוצאות ההפעלה עולות על ההכנסות הצפויות ממנה, הינה הפעלה הפוגעת בנושים. חזקה זו מעגנת את הפרקטיקה והפסיקה הקיימת בנושא.[43]
עוד מוצע לקבוע כי במידה ובית המשפט מורה על הפעלת התאגיד לצורך הכנת התכנית לשיקומו הכלכלי, לא תעלה תקופת ההפעלה על תשעה חדשים. לבית המשפט תהא סמכות להאריך את התקופה בשלושה חדשים נוספים בכל פעם. תכליתו של סעיף זה היא לתחום את הזמן בו ניתן להפעיל את התאגיד במסגרת הליכי חדלות הפירעון. הוראה זו מבוססת על סעיף 350ב(ב) לחוק החברות.
לסעיף 23
עם מתן צו חדלות הפירעון על בית המשפט לקבוע אם לנתב את התאגיד לפירוק או לשיקום. אולם, לעיתים החלטה זו תלויה במידע שלא נמצא בפני בית המשפט במועד מתן צו חדלות הפירעון. במצב כזה, קיים צורך ללמוד ולנתח את מצבו הכלכלי המלא של התאגיד כדי שניתן יהיה לקבל החלטה מושכלת לגבי ההליך המתאים לו.
לכן, מוצע לקבוע כי אם סבר בית המשפט כי אין בפניו את מלוא המידע הנדרש לשם קבלת ההחלטה בדבר הפעלת התאגיד לשם הכנת תכנית לשיקומו הכלכלי או פירוקו, יהיה רשאי להורות על הפעלה זמנית של התאגיד על ידי הנאמן. הנאמן יבחן את מצבו הכלכלי של התאגיד, ויגיש לבית המשפט חוות דעת ראשונית שתאפשר לבית המשפט לקבל את ההחלטה בדבר הפעלת התאגיד או פירוקו.
חוות הדעת של הנאמן בשלב זה הינה ראשונית בלבד. עליה לכלול את הערכתו בדבר השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהחלטתו, בעניין הפעלת התאגיד או פירוקו. דהיינו, עליה לפרט את סיכויי השיקום ואפשרות הפגיעה בנושים.
מכיוון שמדובר בתקופת ביניים, מוצע לתחום אותה בזמן ולקבוע כי חוות דעת הנאמן תוגש לבית המשפט תוך 30 ימים. החלטת בית המשפט תתקבל בהקדם לאחר קבלת חוות הדעת של הנאמן.
לסעיף 24
סעיף קטן (א) - קובע את תוצאות צו חדלות הפירעון. תוצאות אלו הן אבני הבסיס של המשטר המשפטי הייחודי החל על התאגיד עם מתן צו חדלות הפירעון בכל הנוגע ליחסיו עם הנושים.
עיקרון יסוד במשטר חדלות הפירעון הוא המעבר מהליכים יחידניים להליכים קולקטיביים. החל ממועד מתן צו חדלות הפירעון מוסדרים יחסיו של התאגיד עם נושיו תחת מסגרת כוללת וקולקטיבית הקובעת את סדר פירעון החובות ואת ההליכים הנדרשים לשם פירעונם. עיקרון יסוד זה בא לידי ביטוי בשתי התוצאות הראשונות של צו חדלות הפירעון הקבועות בסעיף.
התוצאה הראשונה היא שממועד מתן הצו, חל איסור על פירעון חובות העבר של התאגיד שלא מנכסי קופת הנשייה. איסור זה חל הן לגבי פעולות גביה של הנושים והן ביחס לתאגיד עצמו. מכאן ואילך גביית חובות העבר של התאגיד תהיה אך ורק בהתאם להוראות חוק זה. יובהר כי איסור זה עוסק במערכת היחסים שבין החייב עצמו לבין נושיו ואין בו כדי למנוע מצד ג' לפרוע את חובות התאגיד.
התוצאה השנייה המשלימה את האיסור לפרוע את חובת העבר של התאגיד, היא הקפאת ההליכים כנגד התאגיד. משמעותה של הקפאת ההליכים היא כי לא ניתן לפתוח או להמשיך בהליכים כנגד התאגיד. היקפה של הקפאת ההליכים ידון באופן מפורט בפרק ה'.
התוצאה השלישית של צו חדלות הפירעון היא מינויו של נאמן ליישום הליכי חדלות הפירעון. החל ממתן צו חדלות הפירעון ניטלת השליטה בתאגיד מהאורגנים שלו ועוברת לנאמן הנכנס בנעלי האורגנים של התאגיד. תפקידו של הנאמן הוא להפעיל את התאגיד ולפעול להכנת תכנית לשיקומו או לפירוקו של התאגיד. תפקידיו וסמכויותיו של הנאמן ידונו בפרק ו'.
הליכי חדלות הפירעון אמנם קובעים משטר משפטי ייחודי החל על התאגיד, אולם, משטר זה תחום למערכת היחסים שבין החייב לבין נושיו בלבד. חובות אחרים של התאגיד לפי כל דין אינם משתנים או מוקפאים במסגרת הליכי חדלות הפירעון, לא באופן אוטומטי ולא בדרך של הוראת בית משפט. לעניין זה ראו דברי ההסבר לסעיף 4 בהגדרת החלטה מנהלית. עיקרון זה נקבע בסעיף קטן (ב).
עיקרון זה אינו חל כאשר החובה שבדין החלה על התאגיד מחייבת אותו לשלם חוב עבר באופן אשר פוגע בסדר הפירעון לפי חוק זה. כך לדוגמה, כאשר חלה על התאגיד חובת תשלום מס במועד שלאחר מתן צו חדלות הפירעון. במקרה זה מוצע לקבוע כי חובת התשלום תוקפא וזאת כדי שלא תפגע בסדר הפירעון ובעיקרון השוויון בין הנושים.
לסעיפים 25 עד 27
יש צורך להביא לידיעת הציבור כי ניתן לגבי התאגיד צו פתיחת הליכים, כיוון שישנם גורמים רבים המנהלים יחסים עסקיים עם התאגיד ולמצבו הכלכלי ישנה חשיבות עבורם. לשם כך מוצע לקבוע מספר הוראות:
א. חובת פרסום הודעה על מתן צו חדלות פירעון לגבי התאגיד.
ב. ציון עובדת היותו של התאגיד בהליכי חדלות פירעון בכל מסמך מטעם התאגיד.
ג. רישום הערה במרשם בנוגע למתן צו חדלות הפירעון.
בנוסף, מוצע לקבוע כי עם מתן צו חדלות הפירעון ישלח מבקש הצו העתק ממנו לכונס הרשמי ולכל אדם עליו יורה בית המשפט.
פרק ה': הקפאת הליכים
כללי
להקפאת ההליכים תפקיד מרכזי בהליכי חדלות הפירעון. החל מהרגע בו נודע לנושים על קשייו הכלכליים של התאגיד הם עשויים לנסות ולפעול במהירות כדי לגבות את חובם. מהלכים אלה עלולים ליצור "מירוץ נושים" ולפגוע בעיקרון השוויון שבין הנושים. בנוסף, הם עלולים לפגוע ביכולתו של התאגיד לגבש תכנית שיקום.
לכן, ישנה חשיבות רבה בהליכי חדלות הפירעון להקפיא את ההליכים היחידניים שמנהלים הנושים כנגד התאגיד, ולהחיל עליהם משטר משפטי קולקטיבי בו מוסדרים יחסי הנושים עם החייב באופן כולל ומאוחד.
להקפאת ההליכים חשיבות נוספת כאשר מדובר בתאגיד המבקש להשתקם. היא מעניקה לתאגיד "אורך נשימה" המאפשר לנאמן לנסות ולגבש הסדר עם הנושים השונים, ולהביא לשיקום התאגיד.
לסעיף 28
הקפאת ההליכים מתייחסת להקפאה של סוגי הליכים שהמשכם עלול לפגוע בעיקרון השוויון בין הנושים, או לפגוע ביכולתו של התאגיד לשקם את עצמו.
סוג ההליכים הראשון אליו מתייחסת הקפאת ההליכים הוא הליכי גבייה. הליכי גבייה הם הליכים שזכאי להפעיל נושה כנגד חייב בהתאם לדין. הליכים אלו מוגדרים בסעיף 4. הקפאת ההליכים כוללת את כל שרשרת הגביה עד להשלמתם של הליכי הגבייה. השלמת ההליכים מוגדרת כשלב בו אין צורך לנקוט עוד בשום פעולה לתשלום החוב, דהיינו, במועד בו מקבל הנושה את כספו. הגדרה זו מחדדת את המונח "הליך גביה שהושלם" שבדין הקיים, ניתן היה לפרשנויות שונות.[44]
"הליך גביה שהושלם", אינו מחוסן מהאפשרות שבית המשפט יבטל את הליך הגביה אם יתברר כי ההליך הוא בגדר פעולה להעדפת נושים לפי סעיף 199. עניין זה יוסבר בסימן ב', לפרק ב' לחלק ד', העוסק בביטול עסקאות הגורעות מקופת הנשייה.
סוג ההליכים השני הכפוף להקפאת ההליכים הינו הליכים למימוש בטוחות והעברת חזקה בנכס הכפוף לתניית שיור בעלות. הקפאת הליכים אלו מותנית בכך שבית המשפט יורה על הפעלת התאגיד ובהתקיימות התנאים הקבועים בסעיפים 225, 231 ו-233. תנאים אלו יפורטו בדברי ההסבר לסעיפים אלו.
הקפאת ההליכים כוללת גם את מניעת האפשרות לשעבד נכס של התאגיד כדי להבטיח את פירעון חובות העבר, או כדי להבטיח השלמת שכלולו של שיעבוד שטרם שוכלל לפי הוראות הדין החלות עליו.
שכלול שיעבוד היא הפעולה המקנה לשעבוד תוקף כלפי צד שלישי. ישנם שעבודים המשתכללים ברישום, ישנם שעבודים שעל מנת לקבל תוקף יש לרשמם בכמה מרשמים, ואילו שעבודים אחרים משתכללים בדרכים אחרות, דוגמת הפקדה. לכן שיעבוד יקנה לבעל השעבוד עדיפות בהליכי חדלות הפירעון רק אם שוכלל לפי הוראות הדין החלות לעניין שכלולו.
ההליך הרביעי המוקפא עם מתן צו חדלות הפירעון הוא הליך להטלת עיקולים על נכסי התאגיד. עיקול הינו סעד דיוני שנועד להבטיח כי בעל הנכס לא יבצע דיספוזיציות בנכס, אשר עלולות למנוע מהנושה להיפרע מהחייב. עם מתן צו חדלות הפירעון מכונסים כל נכסי החייב בידי הנאמן, תחת פיקוח בית המשפט לשם פירעון חובות החייב. לכן החל משלב זה אין כל צורך בעיקולים. מאותו הטעם, מוצע לקבוע כי גם עיקולים שהוטלו על נכסי החייב עובר למתן צו חדלות הפירעון יתבטלו עם מתן הצו.
חריג לכלל זה הוא כאשר מוטל על החייב עיקול שדינו כדין משכון לפי סעיף 12א לפקודת המסים (גביה). לעיקול זה מעמד כשל משכון, והוא מקנה לנושה המחזיק בו עדיפות על פני נושים אחרים. ביטולו של עיקול זה יפגע במעמד העדיף שהוקנה כדין לנושה הזכאי לו. לכן, מוצע כי הכלל הקובע שעיקולים אשר יחולו על נכסי החייב יהיו בטלים, לא יחול על עיקול מסוג זה.
סוג ההליכים החמישי המוקפא הוא הליכים משפטיים המתנהלים כנגד החייב. הקפאת הליכים אלה נועדה לרכז את כל הדיונים המשפטיים הקשורים לתאגיד תחת בית משפט אחד כדי לנהלם ביעילות ובמהירות. זאת, כדי למנוע בזבוז של משאבי התאגיד וכדי לאפשר הבנה מהירה ככל הניתן של תמונת המצב המלאה לגבי מצבת חובותיו של התאגיד וכן כדי למנוע כפל הליכים.
חריג לכלל זה, הוא כאשר מצא בית המשפט כי מדובר בהליך משפטי שמחמת טבעו ומורכבותו, ראוי לנהלו בנפרד מהליכי חדלות הפירעון.
לסעיף 29
הליכים נגד צדדים שלישיים אינם חלק מההליך הקולקטיבי המתנהל בין התאגיד לנושיו במסגרת הליכי חדלות הפירעון. לכן, ככלל, אין הצדקה לעיכוב ההליכים כנגדם.
יחד עם זאת, ייתכנו מקרים בהם ישנה חשיבות לעיכוב ההליכים כנגד צדדים שלישיים. זאת בעיקר כאשר מדובר בהליכים אשר במהותם שלובים בהליכי חדלות הפירעון של התאגיד, ולכן עיכוב ההליכים הללו חיוני לצורך קידום שיקומו הכלכלי של התאגיד. לפיכך מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי לעכב הליכים גם כנגד צד שלישי, בנסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו, ובלבד שיתקיימו שלושת התנאים הבאים: ההליכים נגד אותו אדם נובעים מפעילותו בתאגיד או מחובות התאגיד; הקפאת ההליכים כנגד הצד השלישי חיונית לשיקומו הכלכלי של התאגיד; התועלת שבהקפאת ההליכים עולה על הנזק שייגרם לאותו אדם.
לסעיף 30
מוצע לקבוע כי הקפאת ההליכים לא תחול על הליכים מנהליים או פליליים, למעט הליכי גביה.
הרציונל שבבסיס הוראה זו הוזכר בדברי ההסבר לסעיף 24. לעיקרון זה חשיבות מיוחדת ביחס להליכים פליליים. עקרון שלטון החוק ואכיפתו באורח שוויוני על כל אדם, חל גם ביחס לחייב שהוא חדל פירעון. הקפאתם של הליכים פליליים כאשר מתנהלים הליכי חדלות פירעון עלול להביא לכך שהליכים אלו ישמשו כעיר מקלט לעבריינים. לכן, אין מקום להקפיא או לעצור את ההליכים הפליליים ביחס לתאגיד חדל הפירעון. הצעה זו מיישמת את שנקבע בפסיקה.[45]
חריג לכלל זה הוא כאשר ההליכים המנהליים הינם הליכי גבייה. במקרה זה המשכם של הליכי הגבייה יפגע בעיקרון השוויון ביו הנושים ועל כן מוצע לקבוע כי הליכים אלו יוקפאו. הסדר זה מקביל להסדר הקבוע בסעיף 24 ביחס לחובתו של התאגיד לקיים כל הוראה לפי דין מלבד חובה לתשלום חוב עבר.
לסעיף 31
מוצע לקבוע כי תקופת הקפאת ההליכים לא תבוא במניין התקופות הקבועות לפי חוק ההתיישנות. כלומר, מרוץ ההתיישנות ייעצר באופן זמני עם פתיחת הקפאת ההליכים, ויימשך לאחר סיומם. סעיף זה מבוסס על הוראת סעיף 350ב(ה) לחוק החברות בדין הקיים.
פרק ו': הנאמן – מינויו תפקידו וסמכויותיו
כללי
עם מתן צו חדלות הפירעון ניטלת השליטה בתאגיד מידי האורגנים שלו ועוברת לנאמן. הנאמן ממונה על ידי בית המשפט ומהווה ידו הארוכה בניהול ההליכים. הוא זה האחראי על יישום הליכי חדלות הפירעון בהתאם להוראות והנחיות בית המשפט. פרק ו' עוסק בנאמן ומפרט את הליך מינויו, את תפקידיו ואת סמכויותיו.
בדין המשווה קיימות שתי גישות ביחס לנטילת השליטה בתאגיד מידי האורגנים שלו עם מתן צו חדלות הפירעון. גישה אחת גורסת כי נכון להותיר את השליטה בתאגיד בידי האורגנים שלו, בעיקר בהליכי שיקום, וזאת משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שהנהלת התאגיד מכירה טוב יותר מכל גורם אחר את מבנה התאגיד ופעילותו, ועל כן סיכוייו של התאגיד להשתקם גדולים יותר כאשר הנהלתו נותרת על מקומה. הסיבה השנייה נוגעת למערך התמריצים של האורגנים של התאגיד. הטענה היא כי נטילת השליטה מידי האורגנים של התאגיד עם מתן צו חדלות הפירעון, מהווה תמריץ שלילי לפתוח בהליכים. זאת בגין חששם של אורגני התאגיד מאיבוד השליטה. תמריץ שלילי זה עלול להשהות את מועד כניסתו של התאגיד להליכים ובכך לפגוע בסיכוייו להשתקם.
גישה אחרת גורסת כי הותרת סמכויות האורגנים של התאגיד בהליכי חדלות הפירעון בידי האורגנים עצמם אינה נכונה, וכי יש להפקיד את ניהול ההליכים בידי גורם אובייקטיבי. הטענה המרכזית של התומכים בגישה זו, היא שהחל ממועד מתן צו חדלות הפירעון על התאגיד להתנהל בראש ובראשונה לטובת הנושים ולא לטובת בעלי המניות. בהתאם לגישה זו, האורגנים המקוריים של התאגיד אינם מתאימים לתפקיד זה מכיוון שעד למועד מתן צו חדלות הפירעון הם פעלו למען בעלי המניות. קושי זה מתעצם כאשר יש לתאגיד בעל שליטה דומיננטי שמינה את נושאי המשרה בו. קושי נוסף עולה, במצב בו האורגנים של התאגיד נשאו באחריות לחדלות הפירעון של התאגיד. הפקדת ניהול ההליכים בידיהם במקרים אלו עלולה לפגוע בתקינות ההליכים וביכולתו של בית המשפט לבחון את הסיבות לקריסתו של התאגיד.
הצעת החוק מבקשת לקבוע הסדר המאזן בין שתי גישות אלו. נקודת המוצא היא מינויו של נאמן חיצוני לניהול ההליכים. אולם, ניתן לחרוג מכלל זה ולמנות נושא משרה בתאגיד כנאמן, כאשר בית המשפט ישתכנע שיהיה בכך כדי לסייע להליכי חדלות הפירעון וכי אין במינוי כדי לפגוע בנושים.
על אף האפשרות למינוי נושא משרה בתאגיד ההצעה אינה מאפשרת להותיר את התאגיד ללא מינוי נאמן כלל. זאת בגלל החשיבות שבמינויו של בעל תפקיד שישמש כידו הארוכה של בית המשפט, ויהיה אחראי על יישומם הראוי של ההליכים. בכך סוטה ההצעה במידה מסוימת מהדין הקיים בסעיף 350ד לחוק החברות, המאפשר בתנאים מסוימים, לפתוח בהקפאת הליכים ללא מינוי בעל תפקיד.
לצד הסדר מוצע להוסיף בפרק ד' לחלק ט', מסלול חדש לתאגיד המבקש לפתוח בהליכים להסדר חוב בשלב מוקדם של הקשיים הכלכליים, זאת תוך הותרת השליטה בתאגיד בידי האורגנים שלו. במסגרת מסלול זה אכן לא ניתן לתאגיד סעד של הקפאת הליכים, אך מוענקות לו הגנות אחרות לצורך המשא ומתן. סעיף זה נועד, בין היתר, לתמרץ את נושאי המשרה בתאגיד להגיע להסדרי חוב בשלב מוקדם מבלי לחשוש מנטילת השליטה בתאגיד מידיהם. דברי ההסבר למסלול זה יורחבו בפרק העוסק בו.
סימן א': מינוי הנאמן
לסעיף 32
הנאמן משמש כידו הארוכה של בית המשפט, ועל כן מן הראוי שבית המשפט ימנה לתפקיד זה אדם שהוא מוצא כמתאים. לכן מוצע לקבוע כי הנאמן ימונה על ידי בית המשפט בהתאם לשיקול דעתו.
לזהותו של בעל התפקיד יכולה להיות השלכה משמעותית על ההליכים. לכן, במקרים רבים הנושים והתאגיד מבקשים להציע לבית המשפט מועמד שישמש כנאמן. בהצעות אלו אין כל פסול, מכיוון שלהסכמת בעלי העניין בדבר זהותו של בעל התפקיד, יכולה להיות השפעה חיובית וחשובה על שיתוף הפעולה שלהם בהליך ובקידומו. לכן, מוצע לקבוע כי הנושים והתאגיד רשאים להציע לבית המשפט מועמדים לתפקיד הנאמן.
אולם, למנגנון המבוסס על הצעות הצדדים להליך בלבד, מספר קשיים. ראשית, מכיוון שמדובר בשוק קטן, והיות שחלק לא מבוטל מהנושים הינם שחקנים חוזרים, קיים חשש שיופעלו לחצים על הנאמן לפעול לטובת נושה כזה או אחר. בנוסף, מנגנון המבוסס רק על הצעות הנושים והתאגיד עלול לפגוע ביכולתם של נאמנים חדשים להיכנס לתחום ולפגוע בהתפתחותו של הענף וכן לחייב את בית המשפט למנות לתפקיד אדם שהוא אינו מוצא כמתאים.
כדי למנוע זאת, מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי יגבש רשימת נאמנים ויציע מתוכה מספר מועמדים לבית המשפט לתפקיד הנאמן. גיבוש הרשימה ייעשה בידי הכונס הרשמי בהתאם לכללים שוויוניים ואובייקטיביים. בנוסף, היותו של הכונס הרשמי רשות מנהלית אמורה למנוע את החשש מהפעלת לחצים על הנאמנים.
הכונס הרשמי יציע לבית המשפט מספר מועמדים כדי לאפשר לבית המשפט גמישות בקבלת ההחלטה על המינוי. יודגש כי הצעת כונס הנכסים הרשמי היא בגדר המלצה בלבד ובית המשפט רשאי לקבלה או שלא לקבלה.
רשימת הנאמנים אינה מחייבת את הנושים והתאגיד, ואלה רשאים להציע כל מועמד העומד בתנאי הכשירות להיות נאמן.
מוצע להסמיך את השר לקבוע תנאי כשירות לנאמנים. יצוין כי הוראות אלו קיימות כבר בדין הקיים בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם) תשמ"א- 1981 (להלן: "תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם)"). עוד מוצע לקבוע הוראות המגבילות את האפשרות למנות נאמן המצוי בניגוד עניינים.
עוד מוצע לאפשר לבית המשפט למנות מספר נאמנים, ולקבוע את חלוקת הסמכויות ביניהם. מינויים של מספר נאמנים יתאפשר רק בנסיבות בהם מורכבות ההליך דורשת זאת.
לסעיף 33
להליכי חדלות פירעון יכולה להיות השלכה משמעותית על האינטרס הציבורי. זאת במיוחד כאשר מדובר בתאגיד העוסק במתן שירות חיוני, או בכזה שלקריסתו עלולות להיות השלכות חברתיות קשות. במקרים מסוג זה ישנה חשיבות לכך שהליכי חדלות הפירעון ינוהלו בידי רשות מנהלית האמונה על טובת הציבור. לכן מוצע לקבוע כי בית המשפט רשאי למנות את הכונס הרשמי לנאמן, אם מצא כי קיים אינטרס ציבורי בכך.
לסעיף 34
הכלל בהליכי חדלות פירעון הוא מינויו של בעל תפקיד חיצוני. יחד עם זאת, במקרים מסוימים יכול להיות יתרון במינויו של בעל תפקיד המכיר את עסקי התאגיד, אשר יוכל לסייע ביעילות רבה יותר לקידום ההליכים. לכן מוצע לקבוע כי בית המשפט רשאי למנות נושא משרה בתאגיד לנאמן, אם שוכנע כי יהיה בכך כדי לסייע להליכי חדלות הפירעון וכי אין בכך כדי לפגוע בנושים. כאשר בית המשפט ממנה נושא משרה כנאמן, עליו לקבוע את סמכויותיו וחובותיו באופן המתחשב בניגוד העניינים האפשרי בין תפקידו כנאמן, לתפקידו הקודם כנושא משרה.
מינויו של נושא משרה לנאמן עלול להיתפס כבעייתי וכמוטה מבחינת הנושים. לכן מוצע לקבוע כי מינוי כזה ייעשה רק לאחר שניתנה לנושים ההזדמנות להביע את עמדתם. בנוסף, מוצע לקבוע כי אם מונה נושא משרה לנאמן, ימנה בית המשפט מפקח עליו, אלא אם שוכנע כי מינוי המפקח אינו נדרש בנסיבות העניין.
הסדר זה מבוסס על ההסדר הקבוע כיום בסעיף 350ד לחוק החברות, אך הוא סוטה ממנו בכך שההסדר המוצע אינו מאפשר את הותרת התאגיד ללא מינוי בעל תפקיד. הטעמים לכך פורטו בדברי ההסבר בהקדמה לפרק זה.
לסעיף 35
עם מתן צו חדלות הפירעון עוברות כל סמכויות האורגנים של התאגיד לנאמן. אולם, לעיתים יכול להיווצר פער זמנים בין מתן צו חדלות הפירעון לבין החלטה על זהות הנאמן. כדי למנוע ריק בתקופה זו, מוצע לקבוע כי בית המשפט רשאי למנות, עד למינוי הנאמן, נאמן זמני לתקופה שלא תעלה על 30 יום, וכי אם לא מונה נאמן או נאמן זמני יהיה הכונס הרשמי לנאמן.
לסעיף 36
הסעיף מסמיך את בית המשפט לדרוש מהנאמן הפקדת ערובה להבטחת מילוי תפקידו. הסעיף מבוסס על סעיף 46 לפקודת פשיטת הרגל. בדרישת הערובה ייקבע בית המשפט את גובהה, ואת הנסיבות בהן ניתן לחלטה.
לסעיף 37
מוצע להסמיך את השר לקבוע הוראות לעניין שכר הנאמן והוצאותיו, ובכלל זה לקבוע הוראות לעניין ההליך לקביעתם. יצוין כי בדין הקיים מוסדרים נושאים אלו בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם).
לסעיף 38
מוצע לקבוע כי עם מינוי הנאמן, על הנאמן לשלוח הודעה על דבר מינויו לרשם. הוראה זו נועדה לתת פומביות למינויו של הנאמן.
סימן ב': תפקיד הנאמן וסמכויותיו
לסעיף 39
הסעיף מגדיר את מעמדו של הנאמן בהליך. הנאמן אינו שלוחם של הנושים או של התאגיד, אלא זרועו הארוכה של בית המשפט והוא פועל מטעמו. בהתאם לכך, הוא כפוף להוראותיו ולהנחיותיו של בית המשפט, ולא מוטלות עליו חובות אמון לטובת הנושים או התאגיד.
לכן מוצע לקבוע כי הנאמן רשאי לפנות לבית המשפט בכל עניין הנוגע למילוי תפקידו או להפעלת סמכויותיו לפי חוק זה.
לסעיף 40
תפקידו של הנאמן הוא ליישם את הליכי חדלות הפירעון. הוא אמון על פירוקו של התאגיד או על הפעלתו, ועל הכנת תכנית לשיקומו הכלכלי אם החליט בית המשפט לשקמו. בנוסף להגדרת תפקיד כללית זו מונה הסעיף המוצע גם את הפעולות העיקריות שעל הנאמן לבצע במסגרת תפקידו:
א. הכרעה בתביעות החוב. להכרעה בתביעות החוב מקום מרכזי בהליכי חדלות הפירעון שכן היא זו שקובעת את היקף זכותו של כל נושה. בתפקיד זה משמש הנאמן כגורם מעין שיפוטי.
ב. כינוס נכסי קופת הנשייה וניהולם. תפקידו של הנאמן בהקשר זה הינו לאתר ולאסוף את כל נכסי התאגיד כדי שיעמדו לפירעון החובות, ולנהלם באופן שישיא את ערכם עד סיום ההליכים.
ג. מימוש נכסי קופת הנשייה וחלוקתם בין הנושים. פעולה זו נדרשת בהליכי פירוק בהם על בעל התפקיד לממש את נכסי קופת הנשייה ולחלק את התמורה בין הנושים בהתאם לסדר הנשייה.
ד. יישום תכנית השיקום. כאשר מאושרת תכנית שיקום לתאגיד, אין צורך במימוש נכסי קופת הנשייה. במקרה זה על הנאמן לפעול ליישום הוראות התכנית.
לסעיף 41
מוצע לקבוע כי עם מינוי הנאמן יעברו לידי הנאמן כלל הסמכויות הנתונות לאורגנים של התאגיד. עם כניסת הנאמן לתפקיד סמכויותיהם של האורגנים המקוריים מופקעות מהם ועוברות לנאמן. השימוש שרשאי הנאמן לעשות בסמכויות אלו מוגבל לפעולות הנדרשות לו לשם מילוי תפקידו.
לסעיף 42
מידת הפיקוח שיפעיל בית המשפט על עבודת הנאמן נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. יחד עם זאת, מוצע לקבוע כי ביחס לפעולות מסוימות המפורטות להלן יידרש הנאמן לקבל את אישורו של בית המשפט.
על מנת שלא לסרבל את עבודתו של הנאמן יתר על המידה, מוצע לקבוע כי אישורו של בית המשפט יכול להינתן גם לסוג של פעולות ולא לכל פעולה ספציפית.
להלן רשימת הפעולות לגביהן מוצע לקבוע כי על הנאמן לקבל את אישור בית המשפט בטרם הפעלת סמכותו והנימוקים לכך:
א. תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם התאגיד. הליכים אלו עלולים להיות מורכבים, ממושכים ויקרים ולא רצוי שהנאמן יקבל החלטה לגביהם ללא אישורו של בית המשפט.
ב. העסקת אדם מטעם הנאמן. הנאמן הוא מינוי של בית המשפט, שנעשה בהתבסס על סגולותיו האישיות. על כן, ככלל, עליו לבצע את תפקידו בעצמו. אם הנאמן מבקש להסתייע באחר לצורך מילוי תפקידו, עליו לקבל את אישור בית המשפט.
ג. פירעון חוב לנושים מסוימים. פירעון חוב לנושים מסוג מסוים בלבד עלול לרוקן את קופת הנשייה ואף להוות העדפת נושים. לכן יש צורך באישורו של בית המשפט לפעולה רגישה זו.
ד. פשרה עם נושה או חייב של התאגיד. השפעת הפשרה על ההליך עלולה להיות בעלת השלכות משמעותיות על ההליך ועל קופת הנשייה. נוסף לכך, פשרה עם נושה של התאגיד יכולה להוות העדפת נושים ואילו פשרה עם חייב של התאגיד מהווה פגיעה בנושים אחרים, לכן מוצע כי טרם ביצועה יקבל הנאמן את אישור בית המשפט.
בית המשפט רשאי להנחות את הנאמן לקבל את אישורו גם ביחס לפעולות נוספות שהוא מבקש לבצע.
הוראות סעיף זה מבוססות על הוראות סעיף 307 לפקודת החברות בדין הקיים.
לסעיף 43
בידי נושאי המשרה בתאגיד קיים מידע רב על עסקי התאגיד, ולעיתים הם היחידים שמחזיקים במידע זה. למידע מפורט בדבר עסקי התאגיד חשיבות רבה להליכי חדלות הפירעון. לכן, מוצע להקנות לנאמן סמכות לדרוש ממי שהיה נושא משרה בתאגיד, דו"ח על מצב עסקי התאגיד. על הדו"ח לכלול את כל המידע הרלוונטי לצורך הליכי חדלות הפירעון ועבודת הנאמן.
לעריכתו של דוח כזה יכולות להיות עלויות משמעותיות. מכיוון שתכליתו של הדוח הינה לקדם את הליכי חדלות הפירעון, מוצע לקבוע כי הוצאות אלו ישולמו מנכסי קופת הנשייה ודינן כדין הוצאות הליכי חדלות הפירעון. קביעה זו היא הבהרה בלבד, שכן ניתן היה לסווג הוצאות אלו כהוצאות הליכי חדלות הפירעון גם לפי הוראות סעיף 212, המגדיר מהן הוצאות הליכי חדלות הפירעון.
סעיף זה מבוסס על סעיף 292 לפקודת החברות.
לסעיף 44
אחד מתפקידיו של הנאמן הוא לכנס את נכסי קופת הנשייה. על מנת שהנאמן יוכל למלא תפקיד זה מוצע לקבוע כי הוא רשאי לדרוש מכל אדם להעביר לידיו נכס או מסמך שלדעת הנאמן יש לתאגיד זכות בו. על מחזיק הנכס או המסמך להעביר אותו במועד שיציין הנאמן.
אם נתגלעה מחלוקת בין מחזיק המסמך לנאמן בדבר זכות התאגיד בנכס, תתברר מחלוקת זו בפני בית המשפט במסגרת הליכי חדלות הפירעון.
דרישת העברת נכס או מסמך עלולה לעמוד בסתירה לזכותו של המחזיק בנכס או במסמך, להחזיק בו כעיכבון עד שישולם חובו. עניין זה מוסדר בסעיף 233.
סעיף זה מבוסס על תקנה 36 לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז-1987 (להלן: "תקנות החברות (פירוק)").
לסעיף 45
סעיף 44 מקנה לנאמן את הזכות לדרוש לידיו את נכסי התאגיד. אולם, לעיתים זכות זו מוגבלת בשל זכותו של המחזיק להחזיק בנכס, כמשכון מופקד או כעיכבון (שדינו כדין שעבוד). במקרים אלה זכותו של הנאמן לקבל את הנכס לידיו תוגבל.
מוצע לקבוע כי במקרים בהם אין לנאמן את הזכות לדרוש את הנכס, תהיה לו הזכות לבדוק את הנכס. זאת כדי שלכל הפחות יהיה בידי הנאמן את מלוא המידע בדבר הנכס.
סעיף זה מבוסס על סעיף 129 לפקודת פשיטת הרגל.
לסעיף 46
על מנת שהנאמן יוכל לבצע את תפקידיו כהלכה הוא נדרש לאסוף את מלוא המידע הרלוונטי על התאגיד ופעולתו. לשם כך מוצע לקבוע כי הנאמן רשאי לדרוש כל מידע הנוגע לענייניו של התאגיד, שהתאגיד או נושאי משרה בו היו רשאים לקבלו.
מכיוון שלנאמן מוקנות כל סמכויות האורגנים של התאגיד בהתאם להוראות סעיף 41, הרי שמכוח סמכויות אלו הנאמן רשאי היה לדרוש ולקבל כל מידע שהאורגנים של התאגיד היו רשאים לדרוש אף ללא הוראת סעיף זה. על אף זאת מוצע לקבוע באופן מפורש סעיף שיסמיך את הנאמן לדרוש מידע כאמור. זאת בשל מרכזיותו וחשיבותו של איסוף המידע בידי הנאמן בהליכי חדלות הפירעון.
לסעיף 47
סעיף 46 מעניק לנאמן את הסמכות לדרוש כל מידע שהתאגיד היה רשאי לדרוש. לעיתים מידע זה אינו מספיק כדי לברר באופן מלא את מצבו הכלכלי של התאגיד או את הנסיבות שהובילו אותו לחדלות פירעון. כך לדוגמה, ייתכן כי מידע אודות צד שלישי הנמצא בקשרי מסחר עם התאגיד, יהיה בעל חשיבות רבה להליכי חדלות הפירעון, למרות זאת, זהו מידע שהתאגיד לא יוכל לקבלו.
הגופים העיקריים להם מידע כאמור הם התאגידים הבנקאיים ורשות המסים. אולם, הן התאגידים הבנקאיים והן רשות המסים חבים בחובת סודיות. חובת הסודיות של התאגידים הבנקאיים ורשות המסים משרתת תכליות חשובות, ולכן הפגיעה בה צריכה להיעשות באופן מאוזן. הסעיף המוצע מבקש לקבוע מנגנון כזה.
מוצע לקבוע כי מסירת מידע מרשות המסים או מתאגיד בנקאי תעשה בצו בית משפט בלבד. בית המשפט בבואו לתת את הצו יערוך את האיזון הנדרש בין חשיבותו של המידע להליכי חדלות הפירעון לבין החשיבות שבשמירת חובת הסודיות של התאגיד הבנקאי ושל רשות המסים.
עוד מוצע לקבוע כי המידע שיימסר מהתאגיד הבנקאי יימסר לידי הנאמן בלבד, ורק כאשר קיימים טעמים מיוחדים ניתן יהיה להעבירו גם לנושים. הגבלה זו נועדה להבטיח כי הפגיעה בסודיות תהא מידתית.
לעניין מסירת המידע מרשות המסים מוצע לקבוע הוראות נוספות שתכליתן להבטיח כי לא יהיה במסירת המידע כדי לפגוע בפעילות האכיפה של רשות המסים.
הסעיף מבוסס על סעיף 60א לפקודת פשיטת הרגל.
לסעיף 48
איסוף מידע הוא מקור חשוב לבחינת מצבו הכלכלי של התאגיד והנסיבות שהובילו אותו למצב של חדלות פירעון. אולם, לעיתים אין די באיסוף חומרים ומסמכים ויש צורך לברר פנים אל פנים את מי שהפעילו את התאגיד לפני פתיחת הליכי חדלות הפירעון.
סמכות הבירור מקנה לגורם המברר כוח רב מול המוזמן לבירור. הפעלתה באופן לא ראוי עלולה לפגוע בכבודו ובפרטיותו של המוזמן לבירור במידה העולה על הנדרש. הדרך הטובה ביותר למניעת הפעלה לא ראויה של סמכות הבירור הייתה הפקדת סמכות הבירור בידי רשות מנהלית הכפופה לעקרונות היסוד של המשפט המנהלי והחוקתי. אולם, פתרון זה אינו ישים לאור היקף כוח האדם שנדרש למילוי משימות אלו. לכן, מוצע לקבוע כי הגורם המברר יהיה הנאמן, היות שהוא הגורם האמון על יישום הליכי חדלות הפירעון.
הנאמן הוא אדם פרטי, לכן ישנה חשיבות רבה בקביעת מנגנוני בקרה ופיקוח, שיבטיחו כי הבירור אינו פוגע בכבודו או בפרטיותו של המוזמן במידה העולה על הנדרש. מוצע לקבוע כמה מנגנונים כאלה:
א. אישור בית המשפט יהווה תנאי מוקדם לפתיחה בבירור.
ב. צמצום הגורמים המוזמנים – מוצע לקבוע כי הנאמן יהיה רשאי לזמן לבירור רק את מי שהיה נושא משרה בחברה או בעל שליטה בתאגיד. אנשים אלה הם אלו שמחזיקים בעיקר המידע הנוגע לפעילות התאגיד. זימון לבירור של גורמים אחרים אפשרי, אך בירור לגביהם יעשה במתכונת של חקירה בבית המשפט בהתאם לסמכותו לפי סעיף 260.
ג. פיקוח הכונס הרשמי על אופן ניהול הבירורים כדי להבטיח, בין היתר, כי אלו נערכים בדרך שלא פוגעת במוזמנים במידה העולה על הנדרש.
ד. מתן אפשרות למוזמן לבקש כי עובד הכונס הרשמי יהיה נוכח בבירור או כי הבירור ינוהל על ידי עובד הכונס הרשמי. במקרים המתאימים, ייענה הכונס הרשמי לבקשות אלו.
בנוסף, מוצע להסמיך את השר לקבוע הוראות לעניין אופן ניהול הבירור ובכלל זה לעניין מקום ביצוע הבירור, מועד הבירור ודרך ביצועו ותיעודו.
הרחבה בנושא זה מצויה בדברי ההסבר לפרק ה' לחלק ג' העוסק במינוי נאמן בהליכי חדלות פירעון של יחיד.
לסעיף 49
במסגרת מילוי תפקידו הנאמן נחשף למידע רב. מידע זה יכול להיות מידע מסחרי רגיש, או מידע הנוגע לבעלי עניין בתאגיד או לנושאי משרה בו. מוצע לקבוע כי הנאמן וכל אדם הפועל מטעמו יחוב בחובת סודיות לגבי המידע שיגיע אליו במסגרת מילוי תפקידו ויגלה אותו רק במידה הדרושה לביצוע תפקידו, או על פי צו של בית משפט.
לסעיף 50
על מנת שהכונס הרשמי ובית המשפט יוכלו לפקח על פעילות הנאמן, מוצע לקבוע כי על הנאמן לנהל רישומים מפורטים בנוגע להליכי חדלות הפירעון.
לסעיף 51
מוצע לקבוע כי על נאמן להגיש דו"חות תקופתיים לבית המשפט ולכונס הרשמי אודות פעילותו. הדו"חות התקופתיים יוגשו כל שנה אלא אם בית המשפט או הכונס הרשמי הורו על הגשת דו"חות בתדירות גבוהה יותר. בנוסף, רשאים בית המשפט או הכונס הרשמי להורות לנאמן להגיש דו"ח מיוחד על אירוע מסוים הנוגע להליכי חדלות הפירעון. הדוחות יאומתו בתצהיר.
תפקידם של הדו"חות לשקף לכל בעלי העניין בהליכים את עבודת הנאמן והתקדמותו. לכן מוצע לקבוע כי כל בעל עניין בהליכים רשאי לעיין בדו"חות הנאמן.
לסעיף 52
על מנת שהנאמן יוכל לבצע את עבודתו נאמנה הוא נדרש לשיתוף פעולה ממי שהובילו את פעילות התאגיד עובר להליכי חדלות הפירעון.
לכן, מוצע לקבוע כי על מי שהיה נושא משרה בתאגיד לסייע לנאמן ולשתף פעולה עמו, בכל הדרוש לו לשם מילוי תפקידו.
לסעיף 53
הנאמן פועל תחת פיקוחו של בית המשפט וכפוף להוראותיו והנחיותיו. על אף זאת הנאמן הוא זה האמון על הניהול היומיומי של הליכי חדלות הפירעון, ובתפקידו זה עליו לקבל החלטות רבות בהתאם לשיקול דעתו.
החלטות אלה עלולות לפגוע בנושים, בחייב או בצדדים אחרים. כדי לצמצם פגיעה זו מוצע לאפשר למי שנפגע או עלול להיפגע מהחלטותיו או מפעולותיו של הנאמן, או מפעולה שבכוונתו לעשות, לערער על ההחלטה בפני בית המשפט.
לסעיף 54
מוצע להעניק בית המשפט את הסמכות להפסיק את כהונתו של הנאמן. בקשה כזו יכולה לבוא מצידו של הנאמן המבקש להתפטר מתפקידו, או מצידו של כל בעל עניין אחר המבקש להפסיק את כהונתו של הנאמן.
העילות להפסקת כהונה של נאמן בידי בית המשפט הן אי מילוי תפקידו של הנאמן באופן ראוי, נבצרות הנאמן מלמלא את תפקידו או אם חדל להתקיים בו אחד מתנאי הסף שנקבעו בסעיף 32 או בתקנות שיותקנו מכוחו.
עוד מוצע לקבוע כי על בית המשפט לתת לנאמן הזדמנות להשמיע את עמדתו בטרם הפסקת כהונתו.
מסלול נוסף להפסקה של כהונת הנאמן הוא כאשר מתקבלת החלטה באסיפת הנושים להעביר את הנאמן מכהונתו. החלטה זו מעידה על חוסר אמון בין הנאמן לנושים. במקרה כזה על בית המשפט להפסיק את כהונתו של הנאמן, אלא אם כן נוכח כי הפסקת כהונתו תפגע בהליכי חדלות הפירעון. ההחלטה על הפסקת הכהונה במקרה זה אינה כפופה להתקיימות התנאים הקבועים בסעיף קטן (א).
לסעיף 55
מוצע לקבוע כי עם סיום עבודת הנאמן, יגיש הנאמן דו"ח מסכם על עבודתו. הדו"ח יוגש לבית המשפט ולכונס הרשמי, ויאומת בתצהיר.
הכונס הרשמי יבחן את הדו"ח ויגיש לבית המשפט את עמדתו בנוגע לסיום כהונתו של הנאמן. מצא בית המשפט, לאחר שקיבל את עמדת הכונס הרשמי כי התייתר הצורך במינוי הנאמן, ואם הורה בית המשפט על חיסול התאגיד, כי החיסול נרשם כדין, יורה על סיום הכהונה וממועד זה תסתיים כהונתו של הנאמן.
עוד מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי ישלח לרשם הודעה על סיום כהונתו של הנאמן. זאת כדי להבטיח כי המידע המופיע במרשם יהיה מעודכן ומדויק.
כאשר עבודתו של הנאמן תמה עקב פירוק התאגיד וחיסולו, מוצע שבית המשפט לא יורה על סיום כהונת הנאמן עד שהושלם חיסולו של התאגיד.
פרק ז': הפעלת התאגיד והכנת תכנית לשיקומו הכלכלי
כללי
פרק ז' עוסק בכל הנושאים הנוגעים לתכנית לשיקום הכלכלי, החל מהפעלת התאגיד לצורך גיבוש התכנית ועד להליכי אישור התכנית.
לפרק שלושה סימנים. הסימן הראשון עוסק בהפעלת התאגיד. הסימן כולל הוראות הנוגעות להפעלת התאגיד עד לגיבוש התכנית לשיקום כלכלי. הפרק מבוסס בעיקרו על תיקון 19 לחוק החברות[46] אך נעשו בו שינויי נוסח ומספר שינויים מהותיים.
הסימן השני עוסק בתכנית לשיקום כלכלי. הסימן כולל הוראות לעניין גיבוש ההצעות לשיקום כלכלי, הגשתן לבית המשפט וההליך הדרוש לאישורן. פרק זה מבוסס בעיקרו על הוראות פרק ג' לחלק התשיעי לחוק החברות, אך גם בו נעשו שינויי נוסח ומספר שינויים מהותיים.
הסימן השלישי עוסק במעבר להליכי פירוק אם נכשל הליך השיקום.
סימן א': הפעלת התאגיד
גיבושה של תכנית לשיקום כלכלי ואישורה יכול להמשך זמן רב. הפסקת פעילותו של התאגיד עד למועד זה עלולה להביא לקריסתו הסופית ולסתום את הגולל על האפשרות לשיקומו. בשל כך, ישנה חשיבות רבה להמשך הפעלתו של התאגיד במשך התקופה שממועד מתן צו חדלות הפירעון ועד לאישורה של תכנית השיקום.
הפעלתו של תאגיד הנמצא תחת צו חדלות פירעון מחייבת הסדרים ייחודיים. זאת מכיוון שההפעלה דורשת במקרים רבים שימוש בנכסים משועבדים, יצירת התקשרויות חוזיות חדשות והמשך קיומן של התקשרויות קודמות, מכירת מלאי ולעיתים אף נטילת אשראי. לפעולות אלו עשויות להיות השלכות על נושי התאגיד ועל ההליכים בכללם. על כן יש צורך בהוראות חוק שיסדירו את מכלול הנושאים הקשורים בהפעלת התאגיד עד לגיבושה ואישורה של תכנית השיקום.
סימן משנה א': כללי
לסעיף 56
סעיף 22 קובע כי כאשר בית המשפט שוכנע כי יש סיכוי סביר לשיקומו של התאגיד וכי הפעלתו לא תפגע בנושים, עליו להורות על הפעלת התאגיד לשם הכנת תכנית לשיקום כלכלי. סעיף 56 משלים את הוראות סעיף 22 וקובע את תכלית הפעלתו של התאגיד והיקפה. הסעיף קובע כי על ההפעלה להיעשות כך שתאפשר את קיומו של התאגיד כעסק פעיל עד לשיקומו הכלכלי.
לסעיף 57
סעיף 23 קובע כי אם לבית המשפט אין את די מידע כדי לקבל החלטה על הפעלת התאגיד או פירוקו, הוא רשאי להורות על הפעלה זמנית שלו עד לאיסוף המידע הנדרש.
סעיף 57 קובע כי במקרה זה מסגרת ההפעלה תהיה מצומצמת יותר, כך שסמכויות ההפעלה של התאגיד המוקנות לנאמן ולבית המשפט בפרק זה, יופעלו רק ככל שהן דרושות להפעלה הזמנית ורק במידה הנדרשת לשם כך.
סימן משנה ב': פעולות ועסקאות בנכסי קופת הנשייה של תאגיד בהפעלה
לסעיף 58
הפעלת התאגיד לפי פרק זה היא זמנית במהותה ונועדה למנוע הידרדרות במצבו הכלכלי של התאגיד עד להשלמת גיבוש תכנית השיקום ואישורה. לכן, ככלל, הפעלת התאגיד בשלב זה צריכה להתמקד בפעילותו השוטפת ולא בביצוע שינויים מהותיים בפעילות התאגיד או במכירת חלקים מפעילותו, פעולות שייתכן שיוחלט לבצע במסגרת תכנית שיקום סדורה.
לכן מוצע לקבוע כי כל פעולה שהיא בגדר עסקה חריגה, תיעשה רק באישור בית המשפט ולאחר שבית המשפט נוכח כי העסקה נחוצה לצורך שיקום התאגיד.
על מנת שאישור זה לא יפגע ביעילות ההליכים, מוצע לקבוע כי בית המשפט רשאי לתת מראש אישור לסוג מסוים של עסקאות.
לסעיפים 59-63
הפעלת התאגיד כיחידה כלכלית אחת מחייבת בדרך כלל להותיר את כל נכסי התאגיד בידי התאגיד בניהול הנאמן. לשם כך יש צורך לקבוע מגבלות על היכולת של נושים בעלי זכויות פירעון מיוחדות, לפעול באופן יחידני לגביית את חובם וכן לאפשר לנאמן לעשות שימוש באותם הנכסים. נושים בעלי זכויות פירעון מיוחדות הם נושים מובטחים בשעבוד קבוע או צף, נושים בעלי נכס הכפוף לשיור בעלות ונושים בעלי זכות עיכבון.
מגבלות אלו מעכבות את הנושים בעלי זכויות הפירעון המיוחדות מלפעול באופן מידי לגביית חובם באמצעות הנכס שהם בעלי זכות פירעון מיוחדת לגביו. עיכוב זה עלול לפגוע בזכויותיו של הנושה בעל זכות הפירעון המיוחדת. כמו כן, השימוש בנכס בידי הנאמן עלול לפגוע בזכויותיו של בעל זכות הפירעון המיוחדת. לכן, יש צורך לקבוע הוראות שיאזנו בין אינטרס שיקום התאגיד לבין זכויותיו של הנושה בעל זכות הפירעון המיוחדת.
נקודת המוצא של ההצעה, היא כי ניתן לעכב נושה בעל זכות פירעון מיוחדת מלפעול לגביית חובו, ואף לעכב את אותו הנושה מלעשות שימוש בנכס אשר לגביו יש לו זכות פירעון ייחודית אם מתקיימים שני תנאים מצטברים:
א. ניתנת לנושה הגנה מפני פגיעה בערך הנכס שעלולה להיגרם כתוצאה מעיכוב הגבייה או מהשימוש בנכס. הגנה זו היא ההגנה ההולמת שהוגדרה בסעיף 4.
ב. עיכוב מימוש הנכס או השימוש בו נדרשים לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד.
מבנה זה - של מתן אפשרות עיכוב המימוש ושימוש בנכסים הכפופים לנושים בעלי זכויות פירעון מיוחדות בכפוף לתנאים אלו - שזור לאורך כל הוראות החוק העוסקות בנושים בעלי זכויות הפירעון המיוחדות. ההבדל באופן השימוש במבנה זה נוגע בעיקר לקביעתה של ברירת מחדל בדבר התקיימותם של התנאים - כלומר האם הנאמן יכול להשתמש בנכס עד שהנושה בעל זכות הפירעון המיוחדת דורש להפסיק את השימוש או שעליו לקבל אישור מראש לפני השימוש.
ההוראות הקבועות בסעיפים אלו מבוססות על הוראות סעיפים 350ג, 350ה ו-350יב לחוק החברות. לכן נעמוד כעת בקצרה בלבד על הוראות החוק המוצעות.
מגבלה על מימוש נכסים וקבלת חזקה בנכס הכפוף לשיור בעלות
עם מתן צו חדלות הפירעון והוראת בית המשפט על הפעלת התאגיד, מוגבלת זכות הפירעון של הנושים המובטחים, הנושים בעלי נכס הכפוף לשיור בעלות והנושים בעלי זכות עיכבון. עיקרה של מגבלה זו לגבי נושה בעל שיעבוד או בעליו של נכס הכפוף לשיור בעלות, היא הדרישה לקבלת אישור בית המשפט כדי לפעול למימוש הנכס המשועבד, או לפעול לקבלת החזקה בנכס. בית המשפט יתן אישור כאמור רק אם נוכח כי אין לנושה הגנה הולמת, או כי מימוש הנכס או קבלת החזקה בו לא יפגעו באפשרות לשיקומו הכלכלי של התאגיד.
הוראה דומה נקבעה גם לגבי זכות העיכבון בסעיף 233. ביחס לנושה בעל זכות עיכבון נדרשת הוראה פוזיטיבית של בית המשפט לבעל זכות העיכבון להעביר את הנכס לידי הנאמן בהתקיים התנאים האמורים. זאת בניגוד לנושה בעל שיעבוד או בעל נכס הכפוף לשיור בעלות בהם ברירת המחדל היא הותרת הנכס בידי הנאמן. ההבדל נובע מכך שבמקרה של נושה מובטח ונושה בעל נכס הכפוף לשיור בעלות, הנכס נמצא בידי הנאמן. לעומת זאת, במקרה של נושה בעל זכות עיכבון, הנכס מעוכב בידי הנושה ויש צורך בהוראה פוזיטיבית שתחייב אותו להעביר את הנכס לידי הנאמן.
הוראות אלו קבועות בסעיפים 225, 231 ו-233 ושם נרחיב לגביהן.
שימוש ומכירת נכסים משועבדים ונכסים הכפופים לשיור בעלות
לעניין שימוש בנכסים משועבדים או נכסים הכפופים לשיור בעלות או השכרתם (להלן: "שימוש"), מוצע לקבוע כי ניתן יהיה לעשות בהם שימוש במהלך העסקים הרגיל של התאגיד. זאת אלא אם הוכח לבית המשפט כי השימוש לא נדרש לצורך שיקומו הכלכלי של התאגיד, או כי השימוש יפגע בהגנה ההולמת הניתנת לנושה.
הוראה דומה נקבעה גם לגבי מכירתו של נכס הכפוף לשעבוד צף, ולגבי מכירתו של נכס הכפוף לשיור בעלות. זאת מכיוון שפעולות אלו הן חלק ממהלך העסקים הרגיל של התאגיד. לכן, ההנחה היא כי בהוראת בית המשפט על הפעלת התאגיד טמונה ממילא גם מתן אפשרות ביצוען של פעולות אלו.
לעניין מכירתו של נכס הכפוף לשיעבוד קבוע, מוצע להפוך את ברירת המחדל ולקבוע כי מכירה תהיה באישור בית המשפט בלבד. בית המשפט יתן את אישורו רק אם הנושה המובטח הסכים לכך, או אם בית המשפט נוכח כי המכירה נדרשת לשיקומו הכלכלי של התאגיד וכי אין בה כדי לפגוע בהגנה ההולמת הניתנת לבעל השעבוד.
הוראה דומה נקבעה גם ביחס למכירתו של נכס שחל עליו שעבוד צף, וביחס לנכס הכפוף לשיור בעלות, כאשר מדובר בשימוש או במכירה שלא במהלך העסקים הרגיל.
פעולות אלה חורגות מהפעלתו השוטפת של התאגיד ועל כן יש לוודא כי פעולות אלו עומדות בתנאים המצדיקים את הפגיעה בנושה בעל זכות הפירעון המיוחדת.
עוד מוצע לקבוע כי בכל מקרה בו נמכר נכס משועבד במסגרת הפעלת התאגיד כשהוא נקי משעבוד, תעקוב זכותו של הנושה לתמורה שתתקבל בעד הנכס. זכות העקיבה מונעת את הפגיעה בזכויותיו של הנושה בעל זכות הפירעון המיוחדת כתוצאה ממכירה הנכס ממנו הוא זכאי להיפרע באופן ייחודי.
זכות זו מהווה למעשה חלק מההגנה ההולמת הניתנת לנושה, ומאפשרת לו לקבל את ההגנה ההולמת כנגד מלוא התמורה שמתקבלת עבור הנכס שנמכר. זאת אף אם גובה ההגנה ההולמת שנקבע במקור בהתאם לשווי מכירה בפירוק, הינו נמוך מהסכום שהתקבל בפועל ממכירת הנכס.
אשראי חדש
כדי להפעיל את התאגיד, יש צורך במקרים רבים, במימון נוסף. ההצעה מבקשת לקבוע הוראות הנוגעות לקבלת אשראי חדש ולשימוש בנכסי התאגיד לצורך קבלת האשראי.
אשראי חדש מגדיל את היקף חובותיו של התאגיד ועל כן מוצע לקבוע כי נטילת אשראי חדש תותנה בקבלת אישור מבית המשפט.
עוד מוצע לקבוע כי ככלל יהיה מעמדו של האשראי החדש כדין הוצאות הליכי חדלות הפירעון. כלומר, תוקנה לו עדיפות על שאר נושי התאגיד. מעמד זה נועד להקל על קבלת האשראי והוא מוצדק מכיוון שתכלית קבלת האשראי הינה לאפשר את הליך שיקומו של התאגיד לטובת כל הנושים.
במקרים בהם הענקת מעמד של הוצאות הליכי חדלות פירעון, ועדיפות על שאר נושי התאגיד אינו מספיק כדי לקבל אשראי חדש, הנאמן יהיה רשאי, באישור בית המשפט, ליטול אשראי חדש שיובטח בשעבוד על נכס מנכסי התאגיד.
על מנת לצמצם את הפגיעה בנושים המובטחים, מוצע לקבוע כי, על הנאמן לנסות ולקבל אשראי כנגד שעבוד על נכס שאינו משועבד ואינו כפוף לשיור בעלות. במידה שלא ניתן לקבל אשראי כנגד שעבודם של נכסים אלו, ובמידה שבית המשפט שוכנע כי האשראי חיוני לשיקום הכלכלי רשאי הוא להתיר לנאמן ליטול אשראי כנגד שיעבוד נכס שכבר משועבד לנושה קיים. שעבוד הנכס יקנה לספק האשראי החדש את אותה דרגת העדיפות שמוקנית לנושה הקיים.
אם גם אפשרות זו אינה מספיקה לשם קבלת אשראי וקבלת האשראי חיונית לשיקומו הכלכלי של התאגיד, רשאי בית המשפט לאפשר לנאמן ליטול אשראי כנגד שיעבוד נכס שכבר משועבד לנושה קיים בדרגת עדיפות גבוהה מהשעבוד הקיים.
שעבודו של נכס משועבד או של נכס שכפוף לתניית שימור בעלות, כפוף למתן הגנה הולמת לנושה. לא תותר פגיעה בנושה המובטח ללא מתן הגנה הולמת.
מכיוון שבמקרה זה אם ערך הנכס המשועבד יעלה, מי שייהנה מעליית ערכו הוא הנושה המובטח החדש שהנכס שועבד לטובתו, מוצע לאפשר לבית המשפט לסטות מהקבוע בסעיף 4 לעניין דרך חישוב ערך הבטוחה ולקבוע את ערך הבטוחה לעניין חישוב ההגנה ההולמת בדרך המוצדקת בנסיבות העניין.
סימן משנה ג': חוזים קיימים של תאגיד בהפעלה
סימן משנה זה עוסק בסמכותו של הנאמן להמשיך בהתקשרות בחוזים קיימים במהלך תקופת הפעלת התאגיד גם כאשר יש לצד השני לחוזה זכות חוזית להפסיק את ההתקשרות. סימן משנה זה מבוסס בעיקרו על סעיפים 350ח-230יא לחוק החברות אך נעשו בו שינויי נוסח רבים ואף מספר שינויים בהסדרים עצמם. זאת כדי להפוך את ההסדרים לברורים וודאיים יותר.
לסעיף 64
סימן המשנה עוסק בחוזים קיימים. חוזים קיימים הם חוזים שהתאגיד בהפעלה הוא צד להם ושביצועם טרם הושלם במועד פתיחת ההליכים.
את סעיף זה יש לקרוא יחד עם סעיף 74 הקובע כי הוראות הסימן יחולו, בשינויים המחויבים, גם על חוזה שבוטל בסמוך לפני מועד תחילת הליכי חדלות הפירעון אם ביצועו טרם הושלם בידי הצדדים לו באותו מועד. סעיף זה נועד למנוע את האפשרות לעקוף את הוראות הסעיף באמצעות ביטולו של החוזה בסמוך לפתיחת ההליכים.
ביטול חוזה קיים
לסעיפים 65 ו-68
סעיפים אלו קובעים את סמכותו של הנאמן, באישור בית המשפט, לבטל חוזה קיים גם אם לא הופר בידי הצד השני לחוזה.
תכליתה של סמכות הביטול היא לאפשר לנאמן להפסיק התקשרויות לא יעילות ולהשיא ערך לטובת קופת הנשייה כולה. ביטולם של חוזים בידי הנאמן לא עולה בקנה אחד עם עקרונות דיני החוזים הכלליים שאינם מכירים בהפרה יעילה כעילה מוצדקת לביטול חוזה.[47] אולם בנושא זה קובעים דיני חדלות הפירעון הוראות ייחודיות אשר סוטות מהוראות הדין הכלליות.
הסיבה לכך היא שמעמדם של החובות שיצטברו ואשר נובעים מהמשך ההתקשרות החוזית הוא מעמד עדיף של הוצאות הליכי חדלות פירעון. ההצדקה למעמד עדיף זה נובעת מכך שהמשך ההתקשרות מקדם את הליכי חדלות הפירעון ואת שיקומם התאגיד. לכן, אם המשך ההתקשרות אינו מקדם תכליות אלו אין מקום להקניית מעמד עדיף לחובות הנובעים מהחוזה, ועל הנאמן להפסיק את המשך ההתקשרות.
זכות הביטול של החוזה בידי הנאמן אין משמעה כי הצד השני לחוזה לא יהיה זכאי לפיצוי בגין ביטול החוזה. אולם מעמדו של פיצוי זה הוא כשל חוב עבר ועל כן הצד השני לחוזה יוכל להיפרע רק מנכסי קופת הנשייה יחד עם שאר נושי התאגיד.
על נאמן המבקש לבטל חוזה קיים להודיע על כוונתו זו לצד השני לחוזה. אם לא הסכים הצד השני לביטול רשאי הנאמן להגיש בקשה לבית המשפט לאישור הביטול.
מועד הבקשה מוגבל לעד 60 יום ממועד מתן צו חדלות הפירעון. זאת כדי לאפשר לנאמן מספיק זמן לבחון את מכלול החוזים של התאגיד ויחד עם זאת לא לפגוע יתר על המידה ביכולת של הצד השני לחוזה לכלכל את מעשיו ולנהל את סיכוניו. יחד עם זאת, במקרים בהם מדובר בהליכים מורכבים רשאי בית המשפט להאריך את התקופה. כמו כן, במקרה בו השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות לנאמן קודם לכן, הוא רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל חוזה גם לאחר תום תקופת 60 הימים.
בטרם קבלת ההחלטה על בית המשפט לתת לצד השני לחוזה להשמיע את עמדתו.
מוצע לקבוע כי בית המשפט יאשר את ביטול ההתקשרות רק אם מצא כי הביטול יביא להשאת שיעור החוב שייפרע לנושים כולם. עוד מוצע לקבוע כי לא יהיה בביטול כדי לפגוע בזכויותיו וחובותיו של אדם אחר, אלא במידה הנחוצה לשחרר מחבות את התאגיד ונכסיו. הוראה זו נועדה להפוך את הפגיעה הנגרמת מביטול החוזה למידתית.
לסעיף 67
תכליתו של הסעיף להבהיר כי המגבלות הקבועות בסימן משנה זה אינן פוגעות ביכולתם של הנאמן ושל הצד השני לחוזה, להסכים ביניהם על ביטולו של חוזה קיים.
סעיפים 66, 69 ו-70 – כפיית המשך קיומו של חוזה קיים על הצד השני לחוזה
סעיפים 66, 69 ו-70 עוסקים באפשרות לכפות על הצד השני לחוזה להמשיך בהתקשרות, על אף שעומדת לו עילה חוזית לביטולו של החוזה. תכליתו של הסדר זה היא לאפשר לתאגיד להמשיך את ההתקשרויות החוזיות שקשר לפני מועד מתן צו חדלות הפירעון, כדי לאפשר לו להמשיך את פעילותו העסקית השוטפת ולמנוע את קריסתו.
הוראה זו, בדומה להוראה המאפשרת לנאמן לבטל חוזים קיימים, קובעת הסדר ייחודי להליכי חדלות פירעון שאינו עולה בקנה אחד עם הדין הכללי. הצעת החוק מעדיפה את אינטרס השיקום על פני הוראות הדין הכלליות המאפשרות לצד השני לבטל את החוזה. יחד עם זאת נקבעו בהצעת החוק הוראות שונות המבטיחות כי אין בכפייתו של המשך ההתקשרות כדי לפגוע בצד השני לחוזה פגיעה שאינה מידתית.
כך, סעיפים אלו אינם חלים על חוזה למתן שירות אישי. זאת משום שכאשר מדובר בחוזה לשירות אישי הרי שלא ניתן לכפות על הצד השני לחוזה את המשך ההתקשרות בניגוד לרצונו. הסעיפים גם אינם חלים על חוזה למתן אשראי (סעיף 70(ב)). ההסדרה המוצעת לגביהם נמצאת בסעיף 63 העוסק במתן אשראי לתאגיד וקובע הוראות ייחודיות לעניין זה.
הכלל הקבוע בסעיף 66 הוא כי הזכות החוזית לביטול חוזה בהתאם לדין הכללי, לא עומדת לצד לחוזה עם תאגיד חדל פירעון שבית המשפט הורה על הפעלתו לשם גיבוש תכנית שיקום. ביטול החוזה מוסדר במסגרת דיני חדלות הפירעון בהתאם לאיזונים הקבועים בסימן משנה זה.
עוד קובע הסעיף, כי חדלות פירעון או פתיחה בהליכי חדלות פירעון אינן עילה לביטול חוזה, וזאת אף אם נקבע אחרת בחוזה שבין הצדדים. הוראה זו נועדה למנוע את התמוטטות התאגיד מיד עם כניסתו להליכי חדלות פירעון עקב ביטולן האוטומטי של התקשרויותיו החוזיות.
ההליך לביטול חוזה על ידי צד שני לחוזה קיים, קבוע בסעיפים 69 ו-70 ומונה מספר שלבים:
א. הצד השני המבקש לבטל את החוזה יודיע לנאמן על כוונתו זו.
ב. לנאמן עומדת האפשרות להסכים לביטול החוזה, או לפנות לבית המשפט בבקשה שיורה על המשך קיום החוזה וימנע מהצד השני לבטל את החוזה.
ג. אם מבקש הנאמן להמשיך את קיום החוזה עליו להודיע על כך לבית המשפט תוך 45 יום. קציבת תקופה זו נובעת מהרצון לאזן בין הצורך במתן תקופת זמן מספקת לנאמן לבחון את הבקשה, לבין הצורך של הצד השני לחוזה בוודאות שתאפשר לו לכלכל את צעדיו. בית המשפט רשאי לקצוב תקופה אחרת, קצרה או ארוכה יותר, בהתאם לנסיבות העניין.
ד. הגיש הנאמן בקשה להמשך קיום החוזה, רשאי בית המשפט להורות על המשך קיום החוזה אם שוכנע כי המשך קיום החוזה דרוש לשיקומו הכלכלי של התאגיד וכי התאגיד יקיים את חיוביו ממועד ההחלטה ואילך. שילובם של שני תנאים אלו יוצר את האיזון הראוי בין הצורך בשיקומו של התאגיד לבין החובה שלא לפגוע בשם השיקום בצד השני לחוזה.
לסעיף 71
סעיף 71 עוסק במעמדן של ההוצאות לקיום חיובי התאגיד לאחר מתן צו חדלות הפירעון. העיקרון המנחה של הסעיף הוא כי כאשר הצד השני לחוזה ממשיך בקיום החוזה בהתאם להוראות בית המשפט או הנאמן, יש להתייחס לחוזה ככזה הנדרש להמשך הפעלת התאגיד ועל כן דינן של הוצאות קיום חיובי החוזה יהיה כדין הוצאות הליכי חדלות פירעון.
בהתאם לעיקרון זה מוצע לקבוע כי אם לא בוטל חוזה קיים במהלך הליכי חדלות הפירעון, בין אם מכיוון שהנאמן לא ביקש לבטל את החוזה ובין אם מכיוון שבית המשפט כפה על הצד השני להמשיך בהתקשרות, דינן של ההוצאות לקיום חיובי התאגיד הינו כדין הוצאות הליכי חדלות הפירעון.
לעומת זאת, אם בוטל החוזה בסופו של יום, הרי שביטולו מוכיח כי החוזה לא היה נחוץ להמשך הפעלת התאגיד ועל כן דינן של הוצאות קיום החוזה יהיה כדין חובות עבר. זאת אלא אם קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין מוצדק להעניק להוצאות הללו מעמד של הוצאות הליכי חדלות פירעון.
הוראות אלו מותירות את הצד השני לחוזה ללא וודאות עד להחלטה בעניינו. כך, מצד אחד הוא חייב להמשיך לקיים את החוזה, ומצד שני אם בסופו של יום יחליט בית המשפט שלא להמשיך בהתקשרות דינן של ההוצאות שהוציא יהיה כדין חוב עבר. תוצאה זו אינה ראויה, שכן היא פוגעת בצד השני לחוזה באמצעות כפייתו להמשך קיום החוזה תוך הגדלת חובות התאגיד כלפיו. כדי למנוע זאת, מוצע לקבוע כי הצד השני לחוזה רשאי לפנות לנאמן כדי שיודיע לו אם בכוונתו לפעול לביטול החוזה. במקרה כזה יהיה דינן של כל ההוצאות ממועד הפנייה ועד למועד ההחלטה של הנאמן אם להמשיך בהתקשרות או לבטל את החוזה כדין הוצאות הליכים. כך יעשה גם במקרה בו מודיע הצד השני לחוזה כי הוא מבקש לבטל את החוזה וכי הוא ממשיך בו רק בגלל החובה לקבל את אישור הנאמן לביטול החוזה.
לסעיף 72
ביטולו של חוזה קיים אינו פוגע בזכותו של הצד השני לחוזה לפיצוי בגין ביטול החוזה. מעמדו של חוב זה הינו כחוב עבר, מכיוון שהוא נובע מחדלות הפירעון של התאגיד ואינו חלק מהוצאות השיקום.
במקרה בו הורה בית המשפט על המשך קיום החוזה, הרי שדינם של חובות העבר של התאגיד לצד השני לחוזה, יהיה כדין הוצאות עבר. זאת אלא אם כן, שוכנע בית המשפט כי הפרדת החיובים אינה סבירה ואינה צודקת בנסיבות העניין. הוראה זו שאובה מהוראת סעיף 350יא(ב) לחוק החברות
לסעיף 73
מוצע לאפשר לנאמן להמחות את זכויותיו וחבויותיו של התאגיד לנמחה, וזאת גם אם הוראות החוזה או הוראות הדין הכללי מונעות המחאה זו. הוראה זו מבוססת על הוראת סעיף 350ט(א) לחוק החברות בדין הקיים.
סימן משנה ד': הספקת שירותים ומצרכים חיוניים לתאגיד בהפעלה
הוראות סימן משנה זה שאובות מהוראות סעיפים 350ו ו-350ז לחוק החברות. בהוראות הסעיף נעשו שינויי נוסח קלים בלבד. תכליתם של סעיפים אלו הוא לאפשר לתאגיד להמשיך בהתקשרויות לקבלת שירותי תשתית ומצרכים חיוניים הנדרשים לצורך המשך הפעלת התאגיד, וזאת אף אם אין לתאגיד חוזים נמשכים עם אותם הספקים.
להמשך ההתקשרות עם ספקי שירותים ומצרכים חיוניים יכולה להיות השפעה קריטית על המשך פעילותו של התאגיד כעסק פעיל, ועל כן ישנה חשיבות רבה בקביעת הוראות שיאפשרו את המשך ההפעלה. הוראות אלו נדרשות גם כדי למנוע מאותם הספקים את האפשרות לנצל את מעמדם ולהתנות את המשך אספקת המוצרים בתנאים שונים, אשר יקשו על המשך הפעלת התאגיד או יחייבו את התאגיד לשלם את חובות העבר שלו, בניגוד לסדר הפירעון.
סימן ב': תכנית לשיקום כלכלי
הוראות סימן זה מסדירות את כלל ההיבטים הנוגעים לתכנית לשיקום הכלכלי. הסימן מתחיל בגיבוש ההצעות והבאתן לאישור, ממשיך בהסדרת אישור התכנית לשיקום כלכלי ומסיים בקביעת כוחה של תכנית שאושרה והדרכים ליישומה.
הסעיפים המוצעים בסימן זה מבוססים על הוראות סעיפים 350 ו-350יג לחוק החברות. הבדל צורני שיש לעמוד עליו בהקשר זהו הוא שבהצעת החוק מוסדרים בנפרד, בסימן זה, ההליכים לאישור תכנית לשיקום כלכלי ואילו הליכים לאישור הסדר חוב שנעשה מחוץ לבית המשפט מוסדרים בחלק ט'. זאת בניגוד לדין הקיים בו מוסדרים שני ההליכים באותם הסעיפים. הבדל זה הינו צורני בלבד ותכליתו לפשט את מבנה החוק.
לסעיפים 78 ו-79
הפעלת התאגיד אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי שנועד לאפשר לנאמן "אורך נשימה" לשם גיבוש התכנית לשיקום כלכלי של התאגיד. לכן, במקביל להפעלת התאגיד יש לפעול לגיבוש תכנית לשיקום כלכלי ולהביאה לאישור בהתאם להוראות הסימן בהקדם האפשרי.
הנאמן הוא הגורם האמון על גיבוש התכנית לשיקום כלכלי ועל כן החובה לפעול לגיבושה ולאישורה של התכנית מוטלת עליו. הדרכים לגיבוש התכנית לשיקום כלכלי מגוונות ועל הנאמן לפעול בדרך הנראית לו כנכונה ביותר. כדי להבהיר זאת, מוצע לקבוע כי הנאמן יהיה רשאי, בין היתר, לנהל משא ומתן עם גורמים חיצוניים, לפנות לכל אדם בבקשה להציע הצעה ולפרסם לציבור הזמנה להציע הצעות לרכישת התאגיד.
לסעיף 80
עם גיבוש ההצעה, על הנאמן להגיש אותה לבית המשפט כדי שבית המשפט יחליט האם להביא אותה לאישור הנושים.
הסמכות להגיש הצעה לתכנית שיקום כלכלי לבית המשפט נתונה באופן בלעדי לנאמן. זאת בניגוד להסדרי חוב לפי חלק ט', במסגרתם יכולים גם החייב וגם הנושים להגיש הצעות בתנאים מסוימים אשר מפורטים שם. הטעם לכך, הוא שגיבוש התכנית לשיקום כלכלי נעשה תחת פיקוחו של בית המשפט ובאמצעות הנאמן, ועל כן הפקדת הסמכות להגיש את הצעות השיקום בידיו הינה הכרחית. לעומת זאת, הסדר החוב נעשה מחוץ לכותלי בית המשפט ואינו מצוי תחת פיקוחו, על כן, שם אין מקום להגבלה כזו.
מתן הסמכות לנאמן להחליט האם להעלות הצעה פלונית בפני בית המשפט או לא, אין משמעותה כי על הנאמן להחליף את שיקול דעת הנושים בשיקול דעתו, ולמנוע מהם להשתתף בהליך קבלת ההחלטות בנוגע להצעות שנמצאות על הפרק. לכן, במצב בו מספר הצעות רלוונטיות עומדות על הפרק, על הנאמן להביא את כולן לפני בית המשפט והנושים. המילים "הצעה, אחת או יותר" שבסעיף קטן (א) נועדו להבהיר נקודה זו.
על הצעת התכנית לשיקום כלכלי לכלול את כל הפרטים הדרושים לבית המשפט ולנושים כדי לקבל החלטה מושכלת ביחס להצעה. עוד מוצע לקבוע כי על ההצעה לכלול בין השאר פרטים אלה:
א. הדרך המוצעת להמשך פעילותו של התאגיד - התייחסות לנושא זה חשובה כדי להבין אם הצעת התכנית אכן משאירה את התאגיד כעסק פעיל ובאיזו מידה.
ב. התמורה המוצעת לכל אחד מהנושים בהשוואה לתמורה שהיו מקבלים אילו פורק התאגיד - ההתייחסות לנושא זה חשובה כדי שניתן יהיה להבין מהו הערך המוסף שנוצר לנושים כתוצאה מהבחירה בהליך השיקום, ביחס לתוצאה שהייתה מתקבלת לו נבחר הליך הפירוק, וכיצד ערך מוסף זה מתחלק בין הנושים.
אין מדובר בכלל הפרטים הנדרשים לשם קבלת ההחלטה. לכן, מוצע להעניק לשר סמכות לקבוע פרטים נוספים שיש לכלול בהצעת תכנית השיקום. יצוין כי פרטים כאלו קבועים כיום בתקנות 7 ו-38 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר).
לסעיפים 81-86 - אישור תכנית לשיקום כלכלי
כללי
להליך אישור תכנית לשיקום כלכלי שלושה שלבים:
א. אישור בית המשפט להעלאת הצעת תכנית השיקום לאספות בעלי העניין.
ב. הבאת ההצעה לאישור בעלי העניין באספות השונות.
ג. אישור בית המשפט לתכנית שאושרה בידי אספות בעלי העניין השונות.
רק לאחר השלמת שלושת השלבים הללו, הופכת התכנית לתכנית מאושרת, המחייבת את כל בעלי העניין המעורבים בה. הסעיפים הבאים עוסקים בשלושת שלבי האישור הללו.
שלב א' - אישור בית המשפט להבאת ההצעה לאישור האספות
הסעיף קובע כי הכלל הוא כי על בית המשפט להביא את ההצעה לאישור בעלי העניין בהסדר. רק במקרה בו יסבור בית המשפט כי יש בהצעה משום ניצול לרעה של ההליכים, ימנע את הבאת ההצעה לאישור בעלי העניין.
הסעיף מעגן את הפסיקה ביחס לסעיף 350(א) לחוק החברות בדין הקיים אשר קבעה כי תפקידו של בית המשפט בהעלאת ההסדר לאישור האספות לא נועד להחליף את שיקול הדעת של בעלי העניין בהסדר. על כן, בית המשפט ימנע מהבאת הצעת הסדר רק במקרים בהם ימצא כי יש בה משום ניצול לרעה של הליכי אישור הפשרה או ההסדר.[48]
שלב ב' - אישור ההצעה באספות
מי זכאי להשתתף באספות
כינוס האספות נועד להביא את התכנית לאישורם של כל בעלי העניין. בעלי העניין העיקריים בתכנית הם הנושים שהתכנית אמורה לקבוע את התמורה. לעומת זאת, חברי התאגיד חדל הפירעון בדרך כלל אינם בעלי עניין בתכנית. זאת כיוון שכאשר התאגיד חדל פירעון, בדרך כלל חובות התאגיד עולים על נכסיו, ועל כן, ערך זכויותיהם של החברים בתאגיד הוא אפס. יחד עם זאת ייתכנו מקרים, גם אם נדירים יחסית, בהם ינוהלו הליכי חדלות הפירעון במסגרתם ערך נכסיו של התאגיד עולה על סך חובותיו. במקרה זה הערך השיורי של התאגיד הוא חיובי, ומכאן שגם ערך זכויותיהם של חברי התאגיד הוא חיובי. במצב מסוג זה, גם חברי התאגיד ייחשבו כבעלי עניין בתכנית, ועל כן אישורם דרוש לקבלת ההסדר.
שאלת זכותם של חברי התאגיד להשתתף באספות נגזרת מהשאלה האם התאגיד הינו בעל ערך שיורי חיובי. על כן, המבחן הרלוונטי לשאלה זו הוא המבחן המאזני הבוחן את שווי הערך השיורי של התאגיד. זאת בניגוד לבחינת חדלות הפירעון לצורך הגשת בקשה למתן צו חדלות פירעון בידי נושה הנמדדת בהתאם למבחן התזרימי מטעמי יעילות וודאות כפי שפורט בדברי ההסבר לסעיף 2.
סיווג האספות ואישור התכנית בידי האספות
אישור התכנית נעשה בדרך של כינוס אספות נושים. החלוקה לאספות סוג נועדה לאפשר לכל קבוצת בעלי עניין להביע את עמדתה ביחס להסדר ולשמור על האינטרסים הייחודיים שלה. לכן, מוצע לקבוע כי חלוקת אספות הסוג תעשה בהתאם ל"מבחן האינטרסים". כלומר חלוקה לסוגי הנושים תיעשה לכל סוג של בעלי עניין משותף ומובחן באופן מהותי מעניינם של קבוצות הנושים השונות.
כחריג לכלל זה מוצע לקבוע כי הביטוח הלאומי רשאי לדרוש לסווג את עצמו כאסיפת סוג נפרדת לצורך הצבעה על תכנית השיקום אם תביעת החוב שלו נובעת מתשלום גמלה. הצעה זו נועדה לפתור החשש מניצול לרעה של הליכי חדלות הפירעון לצורך קבלת גמלה מהביטוח הלאומי. עניין זה מוסבר בהרחבה בהמשך, בחלק העוסק בתיקון לחוק הביטוח הלאומי.
אישור התכנית בידי בעלי העניין דורש את אישור כלל האספות לתכנית המוצעת. אישור תכנית בידי אספה תלוי בכך שלתכנית יהיה רוב כפול בהצבעה שתערך באספה. כלומר, נדרש כי רוב המצביעים והמחזיקים בשלושה רבעים לפחות מכוח ההצבעה של כלל המצביעים באותה אספה יאשרו את התכנית. הדרישה לרוב מצביעים נועדה למנוע את היכולת של נושה או מספר נושים בעלי היקף נשייה משמעותי להחליט באופן בלעדי על תוצאות האספה.
החובה לאישור התכנית בידי כל האספות מקנה כוח רב לכל קבוצה ומאפשר לה לשחק בזכות הווטו שלה כדי לשפר את מצבה לעומת שאר האספות כתנאי לקבלת אישורם לתכנית השיקום. כדי למנוע זאת מוצע לאפשר לבית המשפט לאשר את התכנית גם אם זו לא אושרה בידי כל האספות. בפסקה הבאה נרחיב בנושא זה.
הבאת כמה הצעות לאישור האספות
מוצע לקבוע כי כאשר מונחות על הפרק מספר הצעות, יובאו לאישור האספות כל ההצעות יחדיו. במצב בו אחת מן ההצעות קיבלה את הרוב הנדרש, יראו באותה כהצעה שאושרה בידי בעלי העניין, וההצעה תעבור לאישורו של בית המשפט.
במקרה בו אף אחת מן ההצעות לא הצליחה להשיג את הרוב הנדרש, תכונס אספה נוספת ובה תעלה להצבעה ההצעה שקיבלה את מרב הקולות בלבד.
אישור בית המשפט לתכנית
לאחר הבאת התכנית לאישור האספות, תובא התכנית לאישורו של בית המשפט. אישורה של התכנית בידי כלל האספות אינו תנאי מספיק. לבית המשפט מוקנית הסמכות לאשר את התכנית או שלא לאשרה. בין מכלול השיקולים שישקלו על ידי בית המשפט, תיבחן גם הוגנות ההליך, וכן ייבחנו השלכות התכנית המוצעת על עובדי התאגיד ועל טובת הציבור.
בית המשפט לא יאשר תכנית לשיקום כלכלי אם שוכנע כי ההצעה שהוצעה לנושה שלא תמך באותה ההצעה, הייתה נמוכה מהתמורה שהיה מקבל אותו נושה בפירוק התאגיד. הטעם לכך, הוא שבמקרה מסוג זה ברור שהתכנית המוצעת איננה הוגנת ביחס לאותו הנושה.
כאמור לעיל, אישורה של התכנית בידי בעלי העניין דורש את אישור כלל האספות. דרישה זו עלולה להביא לניצול לרעה של ההליכים ולניסיונות ניצול של האספות השונות. כדי למנוע זאת, מוצע לקבוע כי בית המשפט רשאי לאשר תכנית גם אם לא כל האספות הסכימו לקבל אותה. למעשה, מוקנית לבית המשפט בית המשפט הסמכות לכפות את התכנית גם על אספת נושים שהתנגדה לה. התנאים להפעלת כפייה זו הם:
א. בהצעה תמכו בכל אספות הסוג יחד, מצביעים המחזיקים במצטבר ביותר ממחצית כוח ההצבעה של כלל המצביעים. תנאי זה נועד לוודא כי מדובר בתכנית סבירה שמרבית בעלי העניין תומכים בה.
ב. בית המשפט שוכנע כי התכנית המוצעת, הינה תכנית הוגנת וצודקת ביחס לכל בעל עניין באספת סוג שהתנגדה להסדר.
הוראות אלו מבוססות על הוראות סעיפים 350 ו-350יג לחוק החברות. השינויים שנעשו בהסדר המוצע הינם שינויי ניסוח בלבד.
לסעיף 87
הסעיף קובע את משמעותה של תכנית לשיקום כלכלי אשר אושרה, וקובע כי התכנית מחייבת את התאגיד, את חברי התאגיד ואת הנושים.
קיים סייג לכלל זה בעניין תשלום עונשי. לגביו מוצע לקבוע כי אין בכוחה של תכנית לשיקום כלכלי לפטור את החייב ממנו, היות ומדובר בתכנית כלכלית במהותה, אשר מטבע הדברים מתמקדת בעיקר בהיבטים כלכליים. הוראה זו מחדדת את המתח הקיים בין התכליות הפליליות לתכליות דיני חדלות הפירעון. זאת מכיוון שיתכנו מצבים בהם הוטלו על התאגיד קנסות או תשלומים עונשיים אחרים, המונעים ממנו את אפשרות השיקום.
למרות זאת, הצעת החוק מבקשת לקבוע כי גם במקרים אלו לא ניתן יהיה לפטור את התאגיד מהתשלומים העונשיים המוטלים עליו במסגרת הליך אישור תכנית השיקום. בכך מעגנת ההצעה עיקרון כללי השזור לאורך הצעת החוק, לפיו הערכים והתכליות שבבסיס ההליכים הפליליים גוברים על תכליות דיני חדלות הפירעון, וכי כאשר מתקיים מתח בין שתי תכליות אלו יש להעדיף את התכלית של הדין הפלילי.
לסעיפים 88-90
סעיפים אלו עוסקים ביישום התכנית לשיקום כלכלי. הם קובעים כי הנאמן הוא זה שאחראי על יישום התכנית לשיקום כלכלי, וכי בית המשפט שאישר את התכנית הוא זה המוסמך לדון במחלוקות שיתגלעו בנוגע לפרשנותה או ליישומה. הטעם לכך הוא שלעיתים תכנית השיקום מורכבת ודורשת פיקוח ובקרה. בית המשפט שאישר את התכנית הוא בית המשפט המתאים לפקח על יישום התכנית ולדון במלוקות שיתגלעו בקשר אליה.
עוד מוצע לקבוע, כי עם אישור התכנית יחזרו סמכויות האורגנים לאורגנים של התאגיד, וסמכויות נושאי המשרה לנושאי המשרה בו, כאמור בתכנית, וזאת אלא אם קבע בית המשפט אחרת.
סימן ג': מעבר להליכי פירוק
תכליתו של סימן זה היא להסדיר את האפשרות להעביר את התאגיד להליכי פירוק, אם מוצא בית המשפט כי אין תוחלת בהמשך הפעלתו לצורך אישור תכנית לשיקום כלכלי. הוראה זו נדרשת כדי לאפשר לבית המשפט להתאים את הליכי חדלות הפירעון להתפתחויות ולשינויים שעשויים להתרחש במהלך ההליכים.
פרק ח' – פירוק
לסעיפים 92 ו-94
מוצע לקבוע כי עם החלטת בית המשפט על פירוק התאגיד, יפעל הנאמן במהירות האפשרית למימוש נכסי קופת הנשייה ולחלוקתם בין הנושים. תכליתו של סעיף זה הינה למנוע פרקטיקה שהייתה נהוגה בעבר של "פירוק מפעיל" ובמסגרתו הופעל התאגיד כעסק פעיל תקופה ארוכה, ולעיתים אף שנים ארוכות, תחת צו פירוק. פרקטיקה זו נבעה במידה רבה מכך שניתוב הליכי חדלות הפירעון בדין הקיים להליכי פירוק נבעו במקרים רבים מאופי הבקשה שהוגשה ולא ממצבו הכלכלי של התאגיד. קושי זה אינו קיים בהצעת החוק שכן ניתובו של התאגיד לפירוק או לשיקום נעשה בהתאם למצבו הכלכלי ולכן אין צורך יותר בקיומו של מוסד ה"פירוק מפעיל".
יחד עם זאת, ייתכן ויהיה צורך להפעיל את התאגיד במשך תקופה קצרה אם הדבר ידרש לצורך פירוקו. לכן, מוצע לקבוע כי הנאמן יהיה רשאי, באישור בית המשפט להפעיל את התאגיד אם הדבר נדרש לצורך פירוקו. במקרה זה יחולו על ההפעלה הוראות ההפעלה שבסימן א' לפרק ז' שכותרתו הפעלת התאגיד. ההפעלה תיעשה רק לשם פירוק התאגיד ורק במידה הדרושה לכך.
לסעיף 93
מוצע להעניק לנאמן את הסמכות לבטל חוזה קיים בהתאם לפרק ביטול חוזים קיימים. יודגש כי הסמכות המוענקת לנאמן נוגעת אך ורק לביטול חוזה ולא לכפיית המשך קיומו של חוזה. זאת מכיוון, שמטבע הדברים בפירוק התאגיד אין צורך בכפיית המשך קיומו של חוזה.
לסעיף 95
תכליתו של סעיף זה הינה להסדיר את האפשרות להעברת התאגיד מהליכי פירוק להליכי שיקום, אם ימצא בית המשפט כי מתקיימים התנאים הקבועים בחוק להפעלת התאגיד לשם גיבוש תכנית לשיקום כלכלי. הוראה זו נדרשת כדי לאפשר לבית המשפט להתאים את הליכי חדלות הפירעון להתפתחויות ולשינויים אשר עשויים להתרחש במהלך הליכי חדלות הפירעון.
לסעיפים 96-98
סעיפים אלו מסדירים את חיסולו של התאגיד לאחר השלמת פירוקו. מוצע לקבוע כי חיסולו של התאגיד יעשה בצו מטעם בית המשפט, וכי ממועד זה יחשב התאגיד כמחוסל. עם חיסולו של התאגיד, פוקעת ההתאגדות והאישיות המשפטית של התאגיד בטלה. זאת בהתאם לסעיף 5 לחוק החברות הקובע כי קיומה של חברה הוא מיום ההתאגדות המצוין בתעודת ההתאגדות, ועד לפקיעת ההתאגדות כתוצאה מחיסולה של החברה. לעניין ביטול החיסול יחולו הוראות סעיף 351מז לחוק החברות לעניין תאגיד שהוא חברה.
חלק ג': צו חדלות פירעון של יחיד
כללי
חלק ג' לתזכיר החוק עוסק בחדלות פירעון של חייב שהוא יחיד. היחיד הוא אישיות משפטית טבעית. דיני חדלות הפירעון של יחיד מוסדרים כיו בפקודת פשיטת הרגל. פקודת פשיטת הרגל היא פקודה מנדטורית שנחקקה בשנת 1936. הפקודה עברה מספר תיקונים נקודתיים לאורך השנים, ובשנת 1980 יצא לה נוסח חדש[49]. מעולם לא נערכה בה רפורמה מקיפה. הדין האנגלי עליו מבוססת הפקודה הוחלף בשנת 1986 בחוק מודרני,[50] אך החוק הישראלי שימר את הדין האנגלי המיושן.
מאז חקיקת פקודת פשיטת הרגל חלה התפתחות בתפיסת התכליות של דיני חדלות פירעון של יחידים. בעוד שבעבר התכלית העיקרית של דיני חדלות הפירעון של יחידים היתה השאת ערך החוב שייפרע לנושים, עם השנים התכלית של שיקומו הכלכלי של החייב הלכה ותפסה מקום מרכזי במטרות של דיני חדלות הפירעון. הצעה זו מבקשת להוות שלב נוסף בהתפתחות של ערך השיקום כתכלית מרכזית של דיני חדלות הפירעון של יחידים.
מטרה נוספת של ההצעה היא לשקף את התפיסה כי יחיד שהגיע למצב של חדלות פירעון נמצא במצב זה, בדרך כלל, בשל סיכון שהתממש, "תאונה כלכלית", ולא בשל פגם מוסרי.
חידוש מהותי נוסף הוא בייעולו של מבנה ההליך ותיחומו בזמן. מטרה זו מושגת הן על ידי שינויים מבניים שנעשו בהליך והן על ידי העברת חלק מהאחריות על ניהול הליכי חדלות הפירעון של יחידים ממערכת בתי המשפט לגורמים מנהליים. ייעול ההליך תורם הן לתכלית של שיקומו הכלכלי של החייב והן לתכלית של השאת שיעור החוב שייפרע לנושים.
תכליות דיני חדלות הפירעון לגבי חייבים יחידים
התכליות של דיני חדלות הפירעון לגבי חייבים יחידים לעומת חייבים שהם תאגידים, דומות, אך לא זהות. בשני המקרים, התכליות הן השאת שיעור החוב שייפרע לנושים וכן שיקומו הכלכלי של החייב במידת האפשר, אך במקרה של חייב יחיד תכלית השיקום הכלכלי תוספת מקום מרכזי יותר. תכלית השיקום הכלכלי לגבי תאגיד, משרתת את טובת הנושים, שיוכלו להיפרע משיעור גדול יותר של חובם אם התאגיד ישוקם ואף להמשיך בעסקים עמו. כמו כן, יש בה תועלת משקית רחבה. מטרות אלו נכונות גם לגבי חייב יחיד, אולם במקרה זה יש לשיקומו הכלכלי של החייב מטרה נוספת וייחודית, לאפשר לחייב לפתוח דף חדש, לא רק בשל התועלת המשקית והחברתית הגלומה בכך, אלא עבור החייב עצמו.
ההתפתחות בערך השיקום הכלכלי
מאז חקיקתה של פקודת פשיטת הרגל חלה התפתחות במרכזיותו של ערך השיקום הכלכלי. אחת המטרות של דיני חדלות הפירעון, בוודאי מבחינת החייב, היא ההפטר – שמיטת חובותיו של החייב והפסקת הליכי הגבייה המתנהלים נגדו כך שתתאפשר לו התחלה חדשה. המחוקק התחבט בשאלה האם כאשר הליכי חדלות הפירעון ממלאים אך ורק מטרה זו, ואינם מועילים לנושים כיוון שאין לחייב נכסים הניתנים לחלוקה, עדיין יש הצדקה לנהל את ההליכים. עד תיקון הפקודה בשנת תשל"ו, ההלכה היתה שאין בעובדה שלחייב אין נכסים כדי למנוע קיום הליכי פשיטת רגל לבקשתו.[51]
בשנת תשל"ו תוקנה הפקודה, והתנאים לפתיחה בהליכי פשיטת רגל לבקשת החייב הוחמרו. בתי המשפט פסקו כי לא ניתן לאפשר פתיחה בהליכי פשיטת רגל לבקשת חייב אם אין בהליכים תועלת ממשית לנושים, ואף כי ניתן לבטל הליכים שנפתחו אם מתברר במהלכם שאין בהליכים תועלת לנושים.[52] המשמעות של אי פתיחה בהליכים לבקשת חייב, או ביטול הליכים שנפתחו לבקשתו, הינה שלחייב אין אפשרות לבקש הפטר מחובותיו. רק חייב שהוכרז כפושט רגל יכול לבקש הפטר.
תיקון 3 לפקודת פשיטת הרגל, שנערך בשנת תשנ"ו, נועד לחדש את ההכרה באינטרס הלגיטימי של החייב לפתוח דף חדש בחייו. התיקון השיב את האפשרות של חייב לבקש לפתוח בהליכי פשיטת רגל לגביו אף אם ההליכים לא יועילו לנושים, ואף קבע כי אם אין בהליך תועלת לנושים, ניתן לתת לחייב, בתנאים מסויימים, הפטר מיידי.
חיזוק ערך השיקום הכלכלי
בהצעה זו, התכלית של שיקום כלכלי לחייב מקבלת חיזוק נוסף. ניתן למצוא ביטוי לכך לכל אורך ההצעה. שמו של החוק, מותיר מאחור את המונח "פשיטת רגל" על כל המטענים שהוא מייצג, תכלית השיקום הכלכלי מעוגנת בסעיף המטרות של החוק, ההליכים עצמם נעשו קצרים, פשוטים וודאיים יותר ובכך יעודדו חייבים להתמודד עם הקושי הכלכלי אליו נקלעו בזמן.
מבנה הליך פשיטת הרגל – הדין הקיים
תחת פקודת פשיטת הרגל, ניתן לפתוח בהליכי פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי לבקשת חייב או נושה.[53] לא ניתן לפתוח בהליכי פשיטת רגל רק משום שהחייב נמצא בחדלות פירעון, אלא דרושה עילה המאפשרת פתיחה בהליכים, היא "מעשה פשיטת רגל" שעשה החייב.[54]
הצו הפותח את הליכי פשיטת הרגל לגבי החייב, הוא צו הכינוס,[55] גורם להעברת נכסי החייב לשליטתו של הכונס הרשמי עד לבירור האם החייב פושט רגל, או עד שיגיע להסדר עם נושיו. צו זה נועד להגן על נכסי החייב ולהקפיא את המצב הקיים. ממתן צו הכינוס ועד ההחלטה לגבי פשיטת הרגל. בחלק זה של ההליכים מתקיים שלב מרכזי בהליכים, הוא איתור נכסי החייב וכינוסם וכן עריכת חקירה פומבית ופרטית בעניין מצבו הכלכלי. בשלב זה, הכונס הרשמי מגבש חוות דעת בעניינו של החייב ומצביע על הנסיבות שהובילו למצבו הכלכלי של החייב ועל יכולתו לפרוע את חובותיו. זהו גם השלב בו נערכת אסיפת הנושים הראשונה.
לאחר קבלת חוות הדעת, בית המשפט שוקל האם להכריז על החייב פושט רגל. משמעות ההכרזה היא כי נכסי החייב מוקנים לנאמן וניתנים לחלוקה בין נושיו.[56] החל מההכרזה על החייב כפושט רגל, רשאי החייב לבקש הפטר מחובותיו, אך זהו אינו שלב הכרחי ומובנה בהליך. הליך פשיטת הרגל יכול להסתיים בכמה אופנים. ניתן לפטור את החייב מחובותיו לבקשתו או לבקשת הכונס הרשמי, החייב יכול להגיע להסדר או פשרה עם נושיו אף כאשר חלק מהם מתנגדים לו, וניתן לבטל את ההכרזה על החייב כעל פושט רגל. ההסדר וההפטר ניתנים לביטול בדיעבד.
הקשיים בדין הקיים
הדין הקיים מעורר קשיים לא מעטים, ויוצר הליכים מסורבלים שאינם מקנים לצדדים וודאות. במקרים רבים, חוסר הוודאות והסרבול מרתיעים את החייב מלפתוח בהליכי פשיטת רגל כדי להסדיר את חובותיו, אף שהוא בחדלות פירעון. כך חדלות הפירעון מעמיקה ונעשית קשה יותר לפתרון כאשר ההליכים נפתחים בסופו של דבר. הקשיים המרכזיים בדין הקיים יפורטו להלן.
אי וודאות לגבי הפטר
מבחינת החייב, ההפטר הוא המטרה המרכזית של ההליכים, אף שניתן לתת הפטר גם בהליכים שנפתחו לבקשת נושה. עם זאת, ההפטר אינו חלק מובנה בהליכי פשיטת הרגל. הדין הקיים אינו קובע מהי התקופה שבסיומה, אם בכלל, ניתן לקבל את ההפטר. אין גם כל הוראה אחרת שתכווין את שיקול דעתו של בית המשפט בקביעת מועד ההפטר.
קביעתו של ההפטר כהליך נפרד ומאוחר למתן צו פשיטת הרגל והיעדרם של קריטריונים ברורים לקבלת ההפטר - פוגעים ביחיד ובמערך התמריצים שלו לשתף פעולה עם הנאמן וההליכים. היחיד אינו יודע במועד מתן צו פשיטת הרגל מה נדרש ממנו כדי לקבל את ההפטר מכיוון שאין כל קריטריון ברור לכך. היעדרו של אופק ברור להפטר גם פוגע בהבנתו את מבנה ההליכים ובתמריץ שלו לשתף פעולה, ואף ליזום פתיחה בהליכים מלכתחילה.
מבנה ההליך וניהולו
להליך פשיטת הרגל השפעות נרחבות על חייו של פושט הרגל. עם מתן צו הכינוס, נכסיו של החייב עוברים לניהול הכונס הרשמי והחייב אינו חופשי לבצע בהם פעולות. נערכות בדיקות וחקירות בעניינו. לעיתים מוטלות עליו הגבלות והוא נדרש לשלם תשלומים מהכנסתו השוטפת ובהמשך לסייע לנאמן בחלוקת נכסיו.
גם הנושים מושפעים מהליכי פשיטת הרגל. עם מתן צו הכינוס ניתן לאשר הסדר או פשרה עם הנושים, שמחייבים גם נושים שלא הסכימו לו. עם ההכרזה על החייב כעל פושט רגל ניתן לתת לחייב הפטר מחובותיו, וכך נפגעת זכותם הקניינית של הנושים.
בשל הפגיעה הקניינית התפיסה עד כה היתה שהליכי פשיטת הרגל צריכים להתנהל בבית המשפט המחוזי. בפועל, הכונס הרשמי עוסק בחקירת מצבו הכלכלי של החייב. בחלק גדול מהמקרים עמדת הכונס הרשמי נדונה ללא מתנגדים וללא דיון. במקרים רבים, בית המשפט אינו בוחן את עמדות הכונס הרשמי אלא סומך על שיקול דעתו. לכן, על אף שההליכים מתנהלים לכאורה בבית המשפט, הכונס הרשמי מקבל חלק גדול מההחלטות בהליכים.
הצו הפותח את ההליכים לבקשת חייב, צו הכינוס, אינו מחייב בדרך כלל הפעלת שיקול דעת נרחב אלא ניתן לאחר אישור הכונס הרשמי שהחייב מילא את כל התנאים למתן הצו.[57] הדיון בצו פשיטת הרגל נקבע למועד של חצי שנה לפחות לאחר מתן צו הכינוס כדי לאפשר לכונס הרשמי להכין חוות דעת.[58] כאמור, אין מועד קבוע לקיום דיון למתן צו הפטר.
קביעת הוראה גורפת לגבי ניהול ההליכים בבית המשפט המחוזי אינה הכרחית. בחלקו הגדול ההליך אינו לובש צורה של הכרעה בסכסוך והוא בעיקרו טכני. זאת בין היתר גם מכיוון שלעתים קרובות הנושים אינם מתעניינים בהליך ואינם מעוניינים לקחת בו חלק.[59]
ההכרח לפנות לבית המשפט לשם מתן צווים מעכב את ההליך ומכפיף את התקדמותו למועדים שנקבעים במערכת המשפט העמוסה. כמו כן, ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי מייקר את ההליך עבור כל המעורבים בו.
התלות במועדי הדיון בבית המשפט כדי להתקדם בשלבים השונים של ההליך, והיעדר מועד סיום ברור להליכים, גורם לכך שהליכי פשיטת הרגל נמשכים מעבר לנדרש. סרבול זה פוגע בחייב שאינו יכול להמשיך בחייו ונתון בחוסר וודאות ובנושים שעלויות ניהול ההליכים נוגסות בשיעור החוב שייפרע להם. פגיעה נוספת היא במשק, כיוון שהחייבים שנמצאים בהליך אינם מסוגלים לתרום לפעילות הכלכלית וכן בעומס שנוצר על בית המשפט המחוזי.
לאור קשיים אלו, ולאור הצבת ערך השיקום הכלכלי כמטרה מרכזית של דיני חדלות הפירעון, מוצע להבנות מחדש את הליכי חדלות הפירעון של חייבים יחידים, לשנות את חלוקת העבודה בין הכונס הרשמי לבית המשפט, וכן לקבוע חלוקת סמכויות חדשה בתוך מערכת בתי המשפט עצמה.
מעבר להליך מנהלי
החידוש העיקרי שהחוק המוצע מבקש לערוך, הוא יצירת הליך מנהלי לטיפול בהליכי חדלות הפירעון של יחידים. מוצע להסמיך את הכונס הרשמי, שמשמש כבר היום גורם מומחה לחדלות פירעון, להיות אחראי על ניהול רוב הליך חדלות הפירעון של היחיד. אם הליך חדלות הפירעון אינו מקבל אופי של סכסוך ואינו מחייב הכרעה בין צדדים, מוצע לנהלו בערכאה המנהלית כאשר בית המשפט מתערב בו רק כאשר מתעורר צורך בהכרעה בין הנושים לחייב.
הצעה זו משקפת את המציאות הקיימת, בה לרוב הנושים אינם לוקחים חלק פעיל בהליך והוא מתנהל למעשה בין הכונס הרשמי ליחיד, כאשר בית המשפט מקבל את המלצותיו של הכונס הרשמי בהיעדר מעורבות הצד שכנגד. במקרים מסובכים יותר, כאשר יש צורך בבית המשפט כדי שיכריע בסכסוך בין צדדים והנושים מבקשים לממש את זכותם לקחת חלק פעיל בהליך, ניתן יהיה להעביר את ניהול ההליך כולו לידי בית המשפט.
על אף המעבר להליכים מנהליים, מוצע שהצו המרכזי בהליכים, צו השיקום הכלכלי, יינתן על ידי בית המשפט. משמעותו של צו השיקום הכלכלי הוא קביעת תכנית לפירעון חובותיו של החייב שעם סיומה יופטר החייב מחובותיו. צו זה כרוך בהפעלת שיקול דעת ובשינוי מערך הזכויות של החייב ושל נושיו. לצו יש משמעויות קנייניות גם לגבי נושים שלא לקחו חלק בהליך כיוון שהוא מסתיים בהפטר. לכן, הגורם המתאים למתן הצו הוא בית המשפט.
ההבדל המרכזי בין הדין הקיים לדין המוצע הוא הבניית ההליך כך שכל החלקים בו נועדו להוביל למטרה ברורה – צו השיקום הכלכלי. הצו הפותח את ההליכים משמעותו פתיחה בתקופת בדיקה שמטרתה לספק לבית המשפט בסיס עובדתי והמלצה לתכנית פירעון. ההכרעות המשמעותיות ביותר בהליך, צו פשיטת הרגל וצו ההפטר, אוחדו לכדי לצו אחד שקובע כיצד יתנהל הטיפול בחדלות הפירעון של החייב וכיצד יסתיים.
באופן זה, הליכי חדלות הפירעון מקבלים מטרה ומוקד, דבר הנועד להבטיח שיתנהלו ביעילות ויגבירו את הוודאות.
מבנה ההליך המוצע
מוצע שהצו הפותח את ההליכים לבקשת חייב, צו חדלות הפירעון, יינתן על ידי הכונס הרשמי. אם תוגש התנגדות על ידי נושה, הבקשה תידון בבית המשפט, שתפקידו להכריע בסכסוכים.
כאשר הנושה מבקש לפתוח בהליכים ולהכניס את החייב למשטר של חדלות פירעון, הבקשה תתברר בבית המשפט. לעניין בקשת נושה מוצע לוותר על "מעשה פשיטת הרגל" ולתת צו לבקשת נושה ככל שהחייב חדל פירעון ולא פרע לנושה חוב במועדו.[60]
עם מתן הצו ימונה נאמן לנכסיו של היחיד, יוקפאו ההליכים נגדו ולא ניתן יהיה לפרוע את חובות העבר שלו. כמו כן, יוטלו עליו הגבלות עד לבירור מלא של מצבו הכלכלי.
עם מינוי הנאמן תיפתח תקופת בדיקה שאורכה תשעה חודשים, שבמהלכה יכנס הנאמן את נכסיו של החייב וינהל אותם, יאסוף מידע לגבי החייב ויחקור אודות מצבו הכלכלי והסיבות לו. כן יחל הליך הגשת תביעות החוב וההכרעה בהן.[61]
בסוף תקופת הבדיקה, הכונס הרשמי יגיש לבית המשפט הצעה לצו לשיקום כלכלי. ההצעה תתבסס על הבירור העובדתי שערך הנאמן במהלך תקופת הבדיקה ויכללו בה גם הכרעות ערכיות. מוצע כי הכונס הרשמי לא ישמש כנאמן על נכסי החייב, אלא ימונה נאמן שהוא אדם פרטי המוכשר לכך ונבחר לתפקיד בקפידה. פרק ה' עוסק בתפקיד הנאמן ושם יורחב לגבי עניין זה.
בית המשפט יערוך דיון בהצעת הכונס הרשמי, וייתן צו לשיקום כלכלי, הצו המשמעותי ביותר בהליך. צו השיקום הכלכלי קובע תכנית ברורה ומוגדרת לפירעון חובות החייב וכן קובע את מועד ההפטר. הצו לשיקום כלכלי כולל תכנית לתשלום חובות העבר של היחיד מנכסיו ומהכנסתו השוטפת וכן את תקופת התוכנית. בתום תקופת התשלומים יופטר החייב מחובותיו, ולכן למשך תקופת התשלומים חשיבות רבה.
הצעת החוק מבקשת לקבוע כללים מנחים לקביעת תקופת התשלומים. ההצעה קובעת ברירת מחדל של שלוש שנים לתקופת התשלומים אך מאפשרת לסטות ממנה כאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת.
בית המשפט רשאי לקבוע תקופה ארוכה יותר כאשר התנהלותו של היחיד אינה ומצדיקה את דחיית ההפטר, וכן הוא רשאי לא לקצוב את התקופה כלל. במקרים מתאימים, בית המשפט רשאי לקבוע כי תקופת התשלומים תקוצר. מוצע להותיר בידי בית המשפט סמכות לשנות את תקופת התשלומים כדי ליצור לחייב תמריץ לשתף פעולה עם ההליכים.
מוצע כי לצד ההליך העיקרי, במקרים בהם אין טעם בקביעת תקופת תשלומים כיוון שהכנסתו של החייב מספיקה רק לצרכיו הבסיסיים, ואין לו פוטנציאל הכנסה לא ממומש, ניתן יהיה לוותר על תשלומי החייב והוא יופטר מחובותיו לאלתר.[62]
עוד מוצע ליצור הליך מנהלי מלא, לחובות פשוטים ונמוכים ולחייבים שאינם "סדרתיים". הליך זה ינוהל על ידי הכונס הרשמי מתחילתו ועד סופו, כולל מתן הצו לשיקום כלכלי.[63]
מוצע לאפשר לחייב ולנושים להגיע להסדרי חוב במהלך הליכי חדלות הפירעון, תוך ציפיה שיצירת וודאות לגבי מועד ההפטר והתשלום שיקבלו הנושים תעודד הגעה להסדרים כאלו.
קיצור ההליכים, פישוטם והוודאות שיספקו, יאפשרו לחייבים להקדים את הפנייה להליכי חדלות הפירעון לשם פירעון חובותיהם.
למען השלמת התמונה נזכיר כי הצעת החוק מציעה לקבוע מסלולים דומים עבור חייבים במערכת ההוצאה לפועל.
פרק א': תחולה
לסעיף 99
הסעיף קובע כי הוראות חלק זה יחולו על חייב שהוא יחיד.
סעיף קטן (ב) קובע את הזיקות המקומיות הנדרשות על מנת לפתוח בהליכים. הזיקות הקבועות בסעיף דומות במהותן לאלו הקבועות ביחס לתאגידים בסעיף 5. הזיקה הקבועה בסעיף קטן (1) הקובעת כי זיקה לישראל מתקיימת אם החייב מתגורר בישראל מקבילה לזיקת הרישום בישראל הקבועה בסעיף 5(ב)(1) ביחס לתאגידים.
בדין הקיים קובע סעיף 2 לפקודת פשיטת הרגל כי ניתן לפתוח בהליכי פשיטת רגל רק כנגד חייב שמלאו לו שמונה עשרה שנה או אם לדעת בית המשפט סביר שהנושים נשאו ונתנו עם החייב כאילו מלאו לו שמונה עשרה שנה. הוראה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 הקובע תנאים אחרים לכשרותם של פעולות קטין.[64] על כן מוצע שלא לקבוע בהצעת החוק תנאים לעניין גילו של החייב והפתיחה בהליכים עבורו או נגדו תיעשה לפי הדין הכללי.
פרק ב': בקשה לצו חדלות פירעון והדיון בה
כללי
חידוש מרכזי בהצעת החוק הוא כי הליכי חדלות פירעון של יחידים ינוהלו בידי הכונס הרשמי, ורק כאשר מתגלע סכסוך בין בעלי העניין בהליך תעבור ההכרעה בסכסוך לבית המשפט. יישומו של כלל זה ביחס לבקשה לצו חדלות פירעון מביא לאבחנה בין בקשה לצו חדלות פירעון המוגשת בידי היחיד לבין בקשה לצו חדלות פירעון המוגשת בידי נושה.
בקשה לצו חדלות פירעון המוגשת בידי היחיד אינה מבקשת בהכרח לפגוע בזכויותיהם של נושי היחיד. מתן צו חדלות הפירעון אמנם מעביר את גביית חובותיו של היחיד למשטר קולקטיבי אך משטר זה לא נועד לפגוע בנושים אלא להיפך – להשיא את ערך נשייתם. לכן ההכרעה בבקשת יחיד למתן צו חדלות פירעון אינה בגדר הכרעה בסכסוך והגורם שמוסמך לדון בה הוא הכונס הרשמי. לכך יש להוסיף כי בפרקטיקה לא מוגשות התנגדויות לחלק ניכר מבקשות היחיד למתן צו חדלות פירעון וההכרעה בבקשות אלו במרבית המקרים היא טכנית בעיקרה.
יחד עם זאת, אם נושה מגיש התנגדות לבקשה לצו חדלות פירעון תעבור ההכרעה בבקשה לבית המשפט. זאת מכיוון שבסיטואציה הזו קיימת מחלוקת בין הנושה לבין החייב בה נדרשת הכרעה שיפוטית.
לעומת זאת בקשה לצו חדלות פירעון המוגשת בידי נושה היא בקשה שבמהותה מבקשת לפגוע באוטונומיה הכלכלית של היחיד ובהיבטים מסוימים אף בחירותו. לכן נקודת המוצא ביחס לבקשת נושה היא כי היחיד הינו צד המתנגד לבקשה ויש להכריע בה בבית המשפט.
לאור הבדל יסודי זה בין בקשת יחיד לבקשת נושה מחולקות ההוראות הנוגעות לבקשת יחיד ולבקשת נושה לשני סימנים נפרדים.
סימן א': כללי
לסעיף 100
סעיף 100 קובע כי היחיד, הנושה או היועץ המשפטי לממשלה רשאים להגיש בקשה לצו חדלות פירעון. הוראה זהה נקבעה בסעיף 6 ביחס לתאגידים.
לסעיף 101
הסעיף קובע כי בקשה לצו חדלות פירעון המוגשת בידי יחיד תוגש לכונס הרשמי ואילו בקשת נושה תוגש לבית המשפט.
הבקשה לכונס הרשמי תוגש במשרדי הכונס הרשמי במחוז בו מתגורר היחיד או במחוז שבו מצויים מקום עסקו העיקרי או נכסיו. הוראה זו מקבילה להוראה שנקבעה בהגדרת "בית משפט" שבסעיף 4 ביחס לסמכות המקומית של בית המשפט.
סימן ב': בקשת יחיד
לסעיף 102
התנאים לבקשת יחיד זהים לתנאים לבקשת תאגיד שבסעיף 7(א).
בנוסף לתנאים אלו על היחיד לצרף לבקשה תצהיר על התקיימותם של תנאים אלו, דוח מפורט בדבר מצבו הכלכלי וכן כתב ויתור על סודיות בעניינים המפורטים להלן. תנאים נוספים אלו נועדו להבטיח כי בפני הכונס הרשמי יהיה מלא המידע הנדרש כדי לקבל החלטה על מתן צו חדלות הפירעון ולניהול ההליכים.
בדוח בדבר מצבו הכלכלי של היחיד עליו לכלול גם את הפרטים הידועים לו לעניין נכסיהם, חובותיהם והתחייבותיהם של בן זוגו ושל הסמוכים על שולחנו. מידע זה נדרש כדי לאפשר לכונס הרשמי לקבל תמונה כוללת של מצבו הכלכלי של החייב והתא המשפחתי שלו.
כתב ויתור על סודיות כולל בתוכו הסכמה לקבלת מידע מרשימת גורמים המנויים בתוספת הראשונה, בעניינים המפורטים באותה התוספת. התוספת מבוססת על התוספת השניה לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל") ונועדה לאפשר את איסוף מלא המידע הרלוונטי אודות החייב תוך שמירה על כבודו ופרטיותו.
יודגש כי ההצדקה לאיסוף המידע האמור אינה נובעת מכתב ויתור הסודיות אלא מהצורך בתמונה מלאה בדבר מצבו הכלכלי של היחיד. משום כך גם כאשר ניתן צו חדלות פירעון לבקשת נושה, בו היחיד אינו נותן כתב ויתור על סודיות, ניתן לאסוף את אותו המידע. לכן, תכליתו של כתב ויתור הסודיות הינה בעיקר כדי להבהיר ליחיד מבקש הבקשה מה יהיה היקף המידע שייאסף אודותיו במסגרת ההליכים.
לסעיף 103
מתן צו חדלות הפירעון מעביר את היחיד למשטר פירעון חובות קולקטיבי. למשטר זה השלכה על נושיו של היחיד ועל כן ישנה חשיבות ליידע את הנושים על הגשת הבקשה.
בהליכי חדלות פירעון של תאגיד נקבע בסעיף 12 כי יידוע הנושים יעשה באמצעות פרסום. דרך יידוע זו של פרסום, בעיתונות או באינטרנט, מתאימה פחות לחייבים שהם יחידים בגלל הפגיעה שעלולה להיגרם ליחיד כתוצאה מפרסום העובדה שהגיש בקשה להיות חדל פירעון.
לכן, מוצע לקבוע כי יידוע הנושים בהליכי חדלות פירעון של יחידים יהיה בדרך של שליחת הודעות לנושים על הגשת הבקשה. דרישת המשלוח תוגבל לנושיו המהותיים של היחיד בלבד. זאת משום שמשלוח הודעה פרטנית לכל נושי היחיד עלולה להכביד ולייקר את אפשרות הכניסה להליכי חדלות הפירעון. דרישת המשלוח לנושים המהותיים בלבד מביאה לאיזון ראוי בין הצורך ביידוע הנושים לבין החשש מהכבדה גדולה מדי על היכולת של חייבים יחידים לפתוח בהליכי חדלות פירעון
לנושים עומדת הזכות לעיין בבקשת החייב כדי שיוכלו להתנגד לבקשה, אם ימצאו צורך בכך. מכיוון שבקשת היחיד כוללת מידע כלכלי רגיש ופרטי מוצע לחלק את זכות העיון של הנושים בבקשת היחיד לשתי רמות רגישות.
הרמה הראשונה היא המידע אודות החייב עצמו. ביחס למידע זה עומדת לנושה הזכות לעיין ללא כל הגבלה.
רמת רגישות גבוהה יותר היא כאשר מדובר במידע אודות מי שאינו החייב, דוגמת בן זוגו או ילדיו. ביחס למידע זה מוצע לקבוע כי הנושה לא יהיה רשאי לעניין במידע זה. אולם הכונס הרשמי יהיה רשאי להתיר לו לעניין גם במידע זה אם שוכנע כי המידע נדרש לנושה לצורך הגשת התנגדות לבקשה ולאחר שהביא בחשבון את הפגיעה בפרטיות הכרוכה בכך.
לסעיף 104
לנושה זכות להתנגד לצו חדלות הפירעון. עם הגשת ההתנגדות ההכרעה בבקשה הופכת להכרעה בסכסוך בין היחיד לנושה. הכרעה זו יכולה לחייב דיון בשאלות עובדתיות ומשפטיות מורכבות ולכן דורשת הכרעה שיפוטית. מוצע לקבוע כי כאשר מוגשת התנגדות תעבור ההכרעה בבקשה למתן צו חדלות הפירעון לידי בית המשפט ויחולו לעניין זה ההוראות החלות על בקשת נושה.
לסעיף 105
אם לא הוגשה התנגדות, הכונס הרשמי יכריע בבקשה תוך 30 ימים.
ההכרעה בבקשת היחיד יכולה להתקבל גם ללא דיון בנוכחותו . זאת בניגוד להחלטה בדבר מתן צו חדלות פירעון בהליכי חדלות פירעון של תאגיד בה נדרש דיון. הטעם לאבחנה זו נובע מהרצון לייעל ולקצר את הליכי חדלות הפירעון של היחידים. לכך יש להוסיף גם כי רובם של הליכי חדלות פירעון של יחידים פשוטים יחסית לתאגידים ועל כן אין צורך בקיום דיון בנוכחות היחיד כדי לקבל את ההחלטה בדבר מתן צו חדלות הפירעון.
במקרה בו חסרים פרטים כדי להכריע בבקשה רשאי הכונס הרשמי לדרוש מהיחיד את המידע הנוסף הדרוש לו או לזמנו לדיון לפניו.
סימן ג': בקשת נושה
סעיפים 106-113
סימן ג' עוסק בבקשת נושה. בקשה לצו חדלות פירעון המוגשת בידי נושה היא בקשה שבמהותה מבקשת לפגוע באוטונומיה הכלכלית של היחיד. לכן נקודת המוצא ביחס לבקשת נושה היא כי היחיד הינו צד המתנגד לבקשה ויש להכריע בה בבית המשפט.
ההוראות לעניין בקשת נושה מקבילות להוראות לעניין בקשה למתן צו חדלות פירעון בידי נושה של תאגיד הקבועות בסעיפים 9-17 והוסברו בדברי ההסבר שם. החזקה הנוגעת למינוי כונס נכסים למרבית נכסי התאגיד מצביעה על חדלות פירעון של תאגיד, אך לגבי יחיד ייתכנו נסיבות אחרות למינוי כונס נכסים למרבית נכסיו, לכן הושמטה בחלק זה.
כמו כן, סמכותו של בית המשפט לפסוק פיצויים לגבי בקשה לצו חדלות פירעון שהוגשה בחוסר תום לב הוגבלה בחלק זה לבקשת נושה. זאת כדי להימנע מיצירת אפקט מצנן וכן כיוון שלצו חדלות הפירעון ישנן השלכות קשות על היחיד, ולא סביר שיסכים לקבלן על עצמו אך ורק כדי לפגוע בנושה.
פרק ג': סעדים זמניים ועיכוב זמני של הליכים תלויים ועומדים
סעיפים 114-117
פרק זה דומה במהותו לפרק ג' לחלק ב' העוסק במתן סעדים זמניים בבקשה למתן צו חדלות פירעון של תאגיד, בהבדל מרכזי אחד.
בהליכי חדלות פירעון של יחידים אין אפשרות לתת את הסעד הקבוע בסעיף 18(א)(2) לעניין תאגידים המאפשר מינוי נאמן זמני לשם הבטחת ניהולו התקין של התאגיד ושמירה על נכסיו. סעד זה נועד לאפשר את המשך פעילותו העסקית של התאגיד ללא איסור על פירעון חובות העבר והקפאת הליכים. סעד זה אינו רלוונטי ביחס ליחיד שכן גם כאשר יש ליחיד עסק, העסק אינו אישיות משפטית נפרדת ולכן אין אפשרות לבודד את פעילות העסק מהתנהלותו הכוללת של היחיד.
בגלל הבדל זה, ובניגוד לסעדים הזמניים הקבועים לעניין תאגיד, אין חפיפה בין הסעדים הזמניים שניתן לתת במסגרת בקשת יחיד לבין הסעדים הזמניים שניתן לתת במסגרת בקשת נושה. הבדל זה בא לידי ביטוי במבנה הפרק אך אלה שינויים ניסוחיים בלבד.
פרק ד': תוצאות צו חדלות הפירעון
לסעיף 118
הסעיף קובע מהן תוצאות צו חדלות הפירעון. תוצאות אלו דומות במהותן לאלו הקבועות בסעיף 24 לעניין תאגיד.
הבדל נוסף בין הליכי חדלות פירעון של תאגידים ויחידים נוגע למינוי הנאמן. בהליכי חדלות פירעון של תאגידים ממנה בית המשפט את הנאמן. לעומת זאת בהליכי חדלות פירעון של יחידים ממונה הנאמן על ידי הכונס הרשמי. יודגש כי מינוי הנאמן בידי הכונס הרשמי נכון הן במקרה בו התקבלה ההכרעה על חדלות הפירעון של היחיד בידי הכונס הרשמי והן כאשר התקבלה הכרעה זו בידי בית המשפט.
עם מתן צו חדלות הפירעון מתחילה תקופת הביניים במהלכה על הנאמן לבדוק את מצבו הכלכלי של היחיד. על בסיס בדיקה זו תגובש בהמשך תכנית השיקום של היחיד. בנוסף בתקופה זו יחולו על היחיד הגבלות שונות שתכליתן למנוע פגיעה בצדדים שלישיים או בהליכים. פרק ו' לחלק זה עוסק בתקופת הביניים ושם יורחב לגבי נושאים אלה.
לסעיף 119
סעיף זה קובע כי הכונס הרשמי הוא הממונה על ניהול הליכי חדלות הפירעון של יחידים.
לסעיף 120
מוצע לקבוע חובת פרסום לגבי מתן צו חדלות הפירעון וחובה לשלוח העתק ממנו לחייב ולנושים שפרטי זהותם ידועים לנאמן. סעיף זה מקביל לסעיף 25 העוסק בתאגידים אך ההסדר בו שונה מזה הקבוע ביחס לתאגידים במספר היבטים.
ראשית בהתאם לסעיף 25 חובת המשלוח העתק מהצו מוטלת על מבקש הצו. לעומת זאת ביחידים החובה מוטלת על הכונס הרשמי. הטעם להבדל נובע מכך שהטלת חובת המשלוח על המבקש, שהוא ברוב המכריע של המקרים היחיד, עלולה להטיל עליו נטל כבד שיקשה עליו לעמוד בו.
שנית, ביחס לתאגידים מוצע לקבוע כי משלוח הצו יהיה לכונס הרשמי ולכל מי שיורה בית המשפט. לעומת זאת ביחס ליחידים חובת משלוח הצו היא לחייב ולכל נושה שפרטי זהותו ידועים לו. הטעם לכך הוא שבהליכי חדלות פירעון של יחידים לא קיימת חובת פרסום לגבי הגשת הבקשה למתן צו חדלות הפירעון, וזאת כדי שלא לפגוע ביחיד יתר על המידה. לכן, אם וכאשר ניתן צו חדלות הפירעון יש צורך לנקוט באמצעים נוספים כדי להביא את ידיעת מתן צו חדלות הפירעון לידיעת כלל הנושים.
לסעיף 121
מוצע לקבוע כי על הנאמן וכל אדם הפועל מטעמו לציין בכל מסמך כי היחיד נמצא בהליכי חדלות פירעון. הוראה זו מקבילה להוראת סעיף 26 העוסק בתאגידים.
עוד מוצע לקבוע כי אם היחיד שניתן לגביו צו חדלות פירעון מתקשר בעסקת אשראי, עליו לעשות זאת בשם שלפיו ניתן לו הצו ולציין כי הוא חדל פירעון. תכליתו של סעיף זה היא למנוע פגיעה בצדדים שלישיים עמם עשוי להתקשר החייב. השלמה לסעיף זה נמצאת בסעיף 302 הקובע כי הפרת הוראה זו היא עבירה.
פרק ה': הנאמן – מינויו, תפקידו וסמכויותיו
כללי
פקודת פשיטת הרגל קובעת כי עם מתן צו הכינוס על כונס הנכסים הרשמי לקיים חקירה מקיפה בעניינו של החייב.[65] על בסיס חקירה זו מגיש הכונס הרשמי חוות דעת לבית המשפט והיא משמשת את בית המשפט בהחלטה אם להכריז על החייב כפושט רגל.[66]
בפועל, בשנים האחרונות בחלק גדול מתיקי פשיטת הרגל משתמש הכונס הרשמי במנהלים מיוחדים לצורך ביצוע החקירות. מנהלים מיוחדים אלה אינם עובדי מדינה והם ממונים מתוך מאגר מנהלים מיוחדים שהוקם בכונס הרשמי. הכונס הרשמי מפקח על פעילותם של המנהלים המיוחדים ומנחה אותם בעבודתם. הסיבה לשימוש במנהלים המיוחדים היא מחסור בכוח אדם בכונס הרשמי הנובע מהגידול שחל בכמות תיקי פשיטת הרגל בשנים האחרונות.
השימוש בבעלי תפקידים חיצוניים לשם הגדלת יעילות המערכת אינו ייחודי לתחום פשיטת הרגל. הפרטתם של שירותים ציבוריים וגבולות ההפרטה נידונו בהקשרים רבים בספרות ובפסיקה. להפרטתן של סמכויות שלטונית יתרונות רבים. לשוק הפרטי יכולות, גמישות ולעיתים אף מקצועיות שאינה קיימת בתוך המדינה. לכן שימוש בידע וביכולות הקיימים בשוק הפרטי יכול לתרום רבות לפעילות המדינה. מנגד הפרטתן של סמכויות שלטוניות, בפרט כאלו הכרוכות בפגיעה בזכויות חוקתיות, מעוררות קשיים משפטיים רבים.
הפעלת סמכויות שלטוניות על ידי גופים פרטיים מגדילה את החשש לשימוש לרעה בסמכויות אלו בגלל העדר הפיקוח ואי הכפיפות לנורמות האתיות החלות על עובדי מדינה. במקרים בהם מדובר בסמכויות הפוגעות בזכויות יסוד, החשש לשימוש לרעה באותן סמכויות מעורר שאלות חוקתיות בנוגע למידת הפגיעה שתגרם לזכות המוגנת בגלל השימוש בגורם הפרטי. לכן, בכל מהלך להעברת סמכויות שלטוניות לגופים פרטיים יש לבחון את פוטנציאל הפגיעה בזכויות הכרוך בהפרטתן של הסמכויות השלטוניות וליצור מודל שיביא לאיזון ראוי בין פוטנציאל פגיעה זה לבין היתרונות הגלומים בהפרטה.
השימוש בגורמים פרטיים במסגרת הליכי פשיטת רגל אף מקובל במדינות רבות בעולם. כך, לדוגמא פרסם הבנק העולמי בשנת 2012 דו"ח הסוקר באופן כללי את המגמות בעולם לעניין הסדרים המתמודדים עם פשיטות רגל של חייבים פרטיים. הדו"ח איננו מפרט את ההסדרים החלים בכל מדינה ומדינה, אלא מתייחס למגמות כלליות הנפוצות בעולם. מהדוח עולה כי מדינות שונות משתמשות בגורמים פרטיים כבעלי תפקיד בהליכים אלו.
כותבי הדו"ח יוצאים נגד מערכות פרטיות לחלוטין. החשש העיקרי העומד לנגד עיניהם הוא החשש מפגיעה באוכלוסייה חלשה במיוחד והכפפת ההסדרים לצרכים הכלכליים של חברות הסדרת החובות או בעלי התפקיד הפרטיים. יחד עם זאת, ככל שהמערכת מפוקחת על ידי בתי משפט או גופים מעין-שיפוטיים אין לכותבי הדו"ח התנגדות להפרטה או מיקור חוץ של סמכויות ספציפיות[67].
דוגמא לשימוש בבעלי תפקיד פרטיים לניהול ההליכים, לרבות לצרכי חקירה, ניתן למצוא בארצות הברית. בארצות הברית הליכי פשיטת רגל מתנהלים מול בתי המשפט, כאשר אלו מתפקדים כגורם מפקח וממנים בעלי תפקיד פרטיים לתפקידים שונים. בין היתר, ממנה בית המשפט את הנאמן, שהינו אדם פרטי ולא עובד מדינה, שתפקידיו השונים כוללים גם את חקירת היכולת של החייב[68]. גם באנגליה נעשה שימוש בגורמים פרטיים למטרות שונות בהליך פשיטת הרגל.
שכיחותו של השימוש בגופים פרטיים במשפט המשווה מלמדת כי אין מדובר בסמכויות שלטוניות גרעיניות שלא ניתנות להפרטה.
גם בדין הישראלי נעשה שימוש בהפרטת סמכויות מסוג דומה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. סעיף 68א לחוק ההוצאה לפועל מסמיך את שר המשפטים להשתמש בחוקרים פרטיים כחוקרי הוצאה לפועל. תפקידם של חוקרים אלו הוא לבדוק את יכולת הפירעון של חייבים בהוצאה לפועל ובכלל זה לערוך להם חקירת יכולת.
יחד עם זאת, כאמור לעיל, הפרטתן של סמכויות שלטוניות מחייבת בחינה מדוקדקת ובניית מודל שיאזן בין הפגיעה הפוטנציאלית בזכויות חוקתיות לבין היעילות השלטונית שבמהלך ההפרטה.
הצעת החוק מבקשת להציע מודל מאוזן מסוג זה. היא מבוססת במידה רבה על ההסדר הקיים בסעיף 68א לחוק ההוצאה לפועל והתקנות שהותקנו מכוחו[69] לעניין השימוש בחוקרי ההוצאה לפועל.[70]
העקרונות היסודיים של ההצעה הם אלה:
א. קביעת הוראות לעניין תנאי כשירות הנאמנים והליכי מינויים.
ב. הגבלת היקף הסמכויות - סמכויותיהם של הנאמנים לעניין גיבוש תכנית השיקום של היחיד לא יכללו הפעלה של שיקול דעת מהותי. לכן הסמכות להמליץ לבית המשפט על תכנית השיקום תישאר בידי הכונס הרשמי. תפקידו של הנאמן יתמקד בסיוע לכונס הרשמי באיסוף החומר ובהכנת דוח על מצבו הכלכלי של היחיד.
גם הסמכויות שיהיה רשאי המנהל המיוחד להפעיל יהיו מוגבלות. כך לדוגמה המידע שיועבר לידי הנאמן יהיה מוגבל בהיקפו. מידע רגיש במיוחד ביחס ליחיד יימסר לכונס הרשמי בלבד.
ג. פיקוח ובקרה - הכונס הרשמי ינהל מערך פיקוח הדוק על פעילותם של הנאמנים. כך לדוגמה חקירת החייב בידי הנאמן תיעשה תחת פיקוחו של הכונס הרשמי. בנוסף לחייב תעמוד האפשרות לבקש להיחקר על ידי עובדי הכונס הרשמי עצמם, והכונס ייעתר לבקשה במקרים המתאימים.
סימן א': מינוי הנאמן
לסעיף 122
סעיף זה מקביל לסעיף 32 העוסק במינוי נאמן בהליכי חדלות פירעון של תאגיד. ההבדל העיקרי בין סעיפים אלו נוגע לגורמים להם יש מעמד בנוגע לקביעת זהות הנאמן.
בהליכי חדלות פירעון של תאגיד קיימת לנושים ולתאגיד הזכות להציע לבית המשפט מועמד לתפקיד הנאמן. לעומת זאת בהליכי חדלות פירעון של יחיד ההחלטה בדבר זהות הנאמן נתונה באופן בלעדי לכונס הרשמי. הטעם לכך נובע מהסמכויות הרחבות שמוקנות לנאמן ביחס ליחיד.
לסעיף 123
כפי שנכתב בחלק הכללי לסימן זה, ישנה חשיבות רבה בקביעת הוראות לעניין כשירות הנאמנים ודרכי מינויים. הסעיף המוצע מסדיר נושא זה.
מינוי הנאמן ייעשה מתוך רשימת נאמנים שתגובש בידי וועדה שימנה השר. יו"ר הוועדה יהיה שופט בדימוס וחבריה יהיו הכונס הרשמי ונציג נוסף מטעמו, וכן שני נציגי ציבור. מבנה זה שאוב מהוראות סעיף 68א לחוק ההוצאה לפועל.
בנוסף קובע הסעיף תנאי סף למינוי הנאמנים ומסמיך את השר, בהמלצת הכונס הרשמי, לקבוע תנאי כשירות נוספים ובכלל זה לדרוש הכשרה מקצועית או עמידה במבחנים מקצועיים.
לסעיפים 124-126
מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי ישמש כנאמן זמני כל עוד לא מונה נאמן. עוד מוצע לקבוע כי הנאמן יפקיד ערובה להבטחת מילוי תפקידו. עוד מוצע להסמיך את השר לקבוע הוראות לעניין שכרו של הנאמן והוצאותיו. סעיפים אלו מקבילים לסעיפים 35-37 העוסקים בתאגידים.
סימן ב': תפקיד הנאמן וסמכויותיו
לסעיף 127
מוצע לקבוע כי הנאמן יפעל מטעם הכונס הרשמי ויהיה כפוף להוראותיו. עוד מוצע לקבוע כי הנאמן יהיה רשאי לפנות לכונס הרשמי בבקשה למתן הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידו. סעיף זה מקביל לסעיף 39 העוסק בתאגידים, אלא שביחס ליחיד כפיפותו של הנאמן היא לכונס הרשמי.
לסעיף 128
הסעיף מגדיר מהם תפקידי הנאמן. כפי שכבר נכתב בהקדמה לחלק זה, הליכי חדלות פירעון של יחידים מתחלקים לשתי תקופות - תקופת הביניים והתקופה שלאחר מתן הצו לשיקום כלכלי. תפקידו של הנאמן הוא ליישם את הליכי חדלות הפירעון לאורך שתי התקופות.
על הנאמן לגבש את התשתית העובדתית הנדרשת לשם קביעת תכנית השיקום הכלכלי, לנהל את נכסי קופת הנשייה ולאחר מתן הצו לשיקום כלכלי לפעול ליישומו. במסגרת תפקידו על הנאמן לבצע, בין היתר את הפעולות הבאות:
א. בדיקת מצבו הכלכלי של היחיד והנסיבות שהובילו לכך. זאת כדי לגבש את התשתית העובדתית הנדרשת לקביעת תכנית השיקום הכלכלי.
ב. הכרעה בתביעות החוב.
ג. כינוס נכסי קופת הנשייה.
ד. פיקוח על עמידת היחיד בתנאי הצו לשיקום הכלכלי.
ה. מימוש נכסי קופת הנשייה.
ו. חלוקת נכסי קופת הנשייה בין הנושים.
מכיוון שמדובר בחייב בשר ודם מודגש בסעיף כי על הנאמן להפעיל את סמכויותיו תוך שמירת כבודו של היחיד.
לסעיף 129
סעיף זה מקביל לסעיף 41 העוסק בתאגידים. תכליתו להקנות לנאמן את כל הסמכויות הנדרשות לו לצורך מילוי תפקידו בנכסי קופת הנשייה. הסעיף מנוסח בצורה שונה מסעיף 41 הקובע כי הנאמן ייכנס בנעלי התאגיד. זאת מכיוון שהנאמן אינו נכנס בנעלי היחיד לכל דבר ועניין אלא אך ורק לעניין הטיפול בנכסי קופת הנשייה.
יצוין כי בדין הקיים קובע סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל כי נכסי החייב מוקנים לנאמן. לעומת זאת בהצעת החוק מוצע שלא להקנות את נכסי החייב לנאמן אלא להעניק לנאמן את הסמכויות היחיד בנכסי קופת הנשייה. מדובר בשינוי טכני הנובע מטעמי פשטות. עוד מוצע לקבוע כי עם מינוי הנאמן, היחיד לא יוכל לבצע פעולות בנכסי קופת הנשייה, אלא באישור הנאמן. הבהרה זו דרושה בשל העובדה שנכסי קופת הנשייה אינם מוקנים לנאמן אלא מנוהלים על ידו.
לסעיפים 130-132
סעיף 130 קובע הוראות לעניין פעולות הדורשות את אישור הכונס הרשמי. סעיפים 131 ו-132 מעניקים לנאמן סמכות לדרוש נכסים ומסמכים של היחיד ולבדקם. סעיפים אלו מקבילים לסעיפים 42, 44 ו-45 העוסקים בתאגידים.
לסעיף 133
סעיף זה עוסק בסמכותו של הנאמן לדרוש מידע הנוגע לענייניו הכלכליים של היחיד. איסוף המידע נדרש בעיקר בתקופת הביניים לשם גיבוש התשתית העובדתית לצורך הכנת תכנית השיקום ועל כן נושא זה מוסדר בסימן ב' לפרק ו' העוסק בבדיקת מצבו הכלכלי של היחיד בתקופת הבדיקה.
יחד עם זאת, יתכן גם כי הנאמן יידרש לאסוף מידע אודות החייב גם בשלבים מאוחרים יותר של ההליכים. לכן מוצע לקבוע את סמכות דרישת המידע בסימן זה כסמכות כללית שאינה תלויה בשלב בו נמצא היחיד בהליכים.
לסעיפים 134-137
סעיף 134 קובע חובת סודיות לנאמן ביחס למידע שברשותו. סעיפים 135 ו-136 קובעים את חובות הנאמן לנהל רישומים ולשלוח דוחות לכונס הרשמי. סעיף 137 מטיל על היחיד חובה לשתף פעולה עם הנאמן.
סעיפים אלו מקבילים לסעיפים 49-52 העוסקים בתאגידים בשינויים המחויבים.
לסעיפים 138-140
סעיפים אלו מקבילים לסעיפים 53-55 העוסקים בתאגידים. ההבדל היסודי בין ההסדר לעניין תאגידים לבין ההסדר לעניין יחידים הוא שביחס ליחידים הסמכות להכווין את פעילות הנאמן ולסיים את תפקידו מוקנית לכונס הרשמי ולא לבית המשפט.
פרק ו': תקופת הביניים - ממתן צו חדלות הפירעון עד מתן צו השיקום הכלכלי
כללי
תקופת הביניים היא התקופה שממתן צו חדלות הפירעון ועד למתן צו השיקום הכלכלי. בשלב זה אין עדיין תמונה מלאה לגבי התנהלותו של היחיד ומידת שיתוף הפעולה שלו עם הנאמן. לכן, בשלב זה יש צורך בקביעת הוראות שיסייעו למנוע את שיבוש ההליכים או את צבירתם של חובות נוספים בידי היחיד. סימן א' לפרק זה עוסק בנושא זה.
בתקופת הביניים על הנאמן לבחון את מצבו הכלכלי של היחיד ואת הסיבות שהובילו אותו לחדלות הפירעון. על הנאמן להעביר את ממצאיו לכונס הרשמי כדי שזה יגבש על בסיסם הצעה לתכנית לשיקום כלכלי ליחיד. סימנים ב' ו-ג' עוסקים בנושאים אלו.
כל זמן שלא ניתן צו שיקום כלכלי הרי שאין עדיין תכנית כלכלית שתתווה את הליך שיקומו וניהול נכסיו של היחיד. לכן יש צורך בקביעת הוראות מיוחדות לתקופת הביניים שיסדירו את ניהול נכסיו של החייב והכנסותיו בתקופה זו. בכך עוסק סימן ד' לפרק זה.
סימן א': הגבלות
לסעיף 141
צו חדלות הפירעון מקפיא את הליכי הגבייה שנוהלו נגד היחיד בידי הנושים. אולם בשלב זה המידע אודות היחיד והתנהלותו חסר ויש צורך בנקיטת אמצעים שימנעו את השימוש לרעה בהליכים בידי החייב. המגבלות הקבועות בסעיף זה נועדו להגשים מטרה זו.
המגבלה הראשונה שתחול על החייב היא עיכוב יציאתו מהארץ. עיכוב זה נדרש כדי שהיחיד לא ינצל את צו חדלות הפירעון כדי לברוח מהארץ ומנושיו. הוראה זו קיימת כיום בסעיף 57א לפקודת פשיטת הרגל כסמכות שבשיקול דעת לבית המשפט אך בפרקטיקה היא מוטלת כדבר שבשגרה על חייבים שניתן לגביהם צו כינוס.
מגבלה שניה עוסקת בהגבלת פעילותו הכלכלית של היחיד באופן שעלול להגדיל את חובותיו. כך, מוצע לקבוע כי היחיד יהיה לקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק שיקים ללא כיסוי"). משמעותה של קביעה זו הינה כי על היחיד יחולו מגבלות שונות באשר לפעילותו הבנקאית. הוראה מקבילה קיימת כיום בסעיף 42א(א) לפקודת פשיטת הרגל ובסעיף 3ג(א1) לחוק שיקים ללא כיסוי.
שלישית, מוצע למנוע מהיחיד את השימוש בכרטיס אשראי. תכליתה של מגבלה זו היא למנוע מהיחיד את האפשרות להתקשר בעסקאות חדשות הכרוכות באשראי. הוראה מקבילה קיימת כיום בסעיף 42א(ב) לפקודת פשיטת הרגל.
יש לציין כי בסעיף 42א לפקודת פשיטת הרגל קיימת מגבלה נוספת על החייב והיא איסור על ייסוד תאגיד והיותו בעל עניין בתאגיד. אנו סבורים כי הגבלה זו אינה נדרשת כדי להגן על צדדים שלישיים המתקשרים עם היחיד. בנוסך מגבלה זו עלולה לפגוע באופן קשה בסיכוייו של היחידי להשתקם. לכן, מוצע שלא לכלול מגבלה זו בהצעת החוק.
לסעיף 142
המגבלות הקבועות בסימן זה מוטלות באופן אוטומטי. זאת בגלל היעדר מידע מלא אודות החייב והתנהלותו במועד מתן צו חדלות הפירעון. אולם עם התקדמות ההליכים נצבר מידע נוסף בידי הנאמן והכונס הרשמי בדבר התנהלותו של היחיד ומידת הצורך בהמשך ההגבלות.
בנוסף, ייתכנו גם מצבים בהם יהיה צורך לצמצם את היקפה של המגבלה או להסירה לתקופה מוגבלת. כך לדוגמה במקרה בו על החייב לצאת מהארץ לצורך רפואי או עניין חשוב אחר.
לכן מוצע להעניק לכונס הרשמי את הסמכות להסיר מגבלה אחת או יותר, באופן מלא או חלקי, אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. הכנוס רשאי להתנות את הסרת המגבלה בתנאים ובכלל זה בהפקדת ערבות.
מכיוון שמדובר בהכרעה הנוגעת לזכויות יסוד של החייב, מוצע לקבוע כי אם סרב הכונס רשמי לבקשה להסרת מגבלה יעבור הדיון בבקשה לבית המשפט. יובהר כי אין מדובר בערעור על הכרעת הכונס הרשמי אלא בהעברת הדיון בבקשה לבית המשפט.
לסימן ב': בדיקת מצבו הכלכלי של היחיד
לסעיף 143
תפקידו העיקרי של הנאמן בתקופת הביניים הוא בדיקת מצבו הכלכלי של היחיד והנסיבות שהובילו למצבו הכלכלי. הוראות הסימן כוללות הוראות לעניין הבדיקה, דרכי איסוף המידע בידי הנאמן והוראות לעניין שיתוף הפעולה של היחיד עם הבדיקה.
לסעיף 144
יחיד המגיש בקשה למתן צו חדלות פירעון חייב לצרף לבקשה דוח בדבר מצבו הכלכלי וכן פרטים בדבר מצבם הכלכלי של בני ביתו. דוח זה אינו מוגש בהליכי חדלות הפירעון הנפתחים לבקשת נושה.
מכיוון שיש חשיבות רבה לדוח זה כדי ללמוד באופן מלא על מצבו הכלכלי של היחיד מוצע לקבוע כי כאשר ניתן צו חדלות הפירעון לבקשת נושה, על היחיד להגיש דוח על מצבו הכלכלי בתוך 14 יום ממועד מתן הצו. במידה והיחיד אינו יכול למלא את הדוח בעצמו, יסייע לו הנאמן במילוי הדוח.
יצויין כי דוח זה שונה מהדוח המוגש בידי היחיד במסגרת בקשת היחיד לצו חדלות פירעון. הוא אינו כולל פרטים בדבר בני ביתו של היחיד. אבחנה זו קיימת גם בדין הקיים[71]. הטעם לכך הוא שבבקשת נושה מדובר בהליך שנכפה על היחיד ועל כן יש לצמצמם את מידת הפגיעה בפרטיותו.
להוראה זו יש לצרף גם את הוראת סעיף 152(ב) הקובעת כי הכונס הרשמי רשאי לעכב את מתן דוח ממצאי הבדיקה של הנאמן אם החייב לא הגיש את הדוח לפי סעיף זה. עיכוב זה יגרור בעקבותיו גם את עיכובה של קביעת התכנית לשיקום כלכלי והפטר החייב. הוראה זו נובעת מחשיבותו של הדוח לגיבוש התשתית העובדתית בדבר מצבו הכלכלי של היחיד. בנוסף היא מהווה גם סנקציה על היחיד על מנת לתמרץ אותו להגיש את הדוח במועד.
לסעיפים 145-147 ו-150
איסוף מידע אודות החייב והתנהלותו הכלכלית הוא רכיב חשוב מאוד ליצירת תמונה שלמה ומלאה אודותיו. אולם איסוף מידע זה גם פוגע בפרטיותו של היחיד ועלול לפגוע בכבודו. יש צורך ביצירת מנגנון מאוזן שיאפשר איסוף מידתי של המידע אודות החייב מבלי לפגוע בכבודו.
לשם כך מוצע לקבוע מתווה מדורג על פיו מידע כלכלי אודות החייב שאינו רגיש, באופן יחסי, יימסר לידי הנאמן. כאשר אין די במידע זה ונדרש מידע נוסף ומפורט יותר אודות התנהלות של היחיד לשם השלמת בדיקת מצבו הכלכלי של היחיד יהיה רשאי הכונס הרשמי, ולא הנאמן, לדרוש מידע נוסף אודות החייב. מידע נוסף זה כולל את פירוט תנועות בחשבון בנק שהוא חשבון עובר ושב של החייב ופירוט הוצאותיו בכרטיסי אשראי.
עם הודעת הכונס הרשמי על פתיחה בהליך למנהל מערכת ההוצאה לפועל, יעביר מנהל מערכת ההוצאה לפועל את כל המידע הנוגע לחייב המצוי בלשכות ההוצאה לפועל. העברת ממערכת ההוצאה לפועל חשובה להליכי חדלות הפירעון. היא תסייע למנוע עבודת איסוף כפולה ועלויות מיותרות. אולם, מכיוון שמידע זה יכול לכלול בתוכו גם מידע רגיש אודות החייב מוצע כי מידע זה יועבר לידי הכונס הרשמי בלבד.
המידע שיועבר לכונס הרשמי ולא לנאמן יישמר בידי הכונס הרשמי. הוא יהיה רשאי למסרו לידי הנאמן רק אם שוכנע כי המידע חיוני לצורך בדיקת מצבו הכלכלי של היחיד וכי מסירתו לנאמן אינה פוגעת בפרטיות היחיד במידה העולה על הנדרש.
לסעיף 148
סעיף זה עוסק בקבלת מידע מרשות המסים ומתאגיד בנקאי. הוראות סעיף זה דומות להוראות סעיף 60א לפקודת פשיטת הרגל בדין הקיים והוסברו בדברי ההסבר לסעיף 47.
יצויין כי בהליכי חדלות פירעון של יחיד, בניגוד להליכי חדלות פירעון של תאגיד, הנאמן לא נכנס בנעלי היחיד לכל דבר ועניין. על כן נדרשות הוראות מפורשות לעניין כל פריט מידע שהנאמן רשאי לדרוש מרשות המסים ומתאגיד בנקאי.
לסעיף 151
סעיף זה עוסק בסמכויות הבירור המוקנות לנאמן, בעיקר בכל הנוגע ליחיד. כלי מרכזי באיסוף המידע אודות היחיד והתנהלותו הכלכלית הוא הבירור הפרונטלי. אולם, בירור זה, במיוחד כשהוא נעשה בידי גורם פרטי עלול לפגוע ביחיד. לכן יש צורך בקביעת מנגנונים שישמרו על זכויותיו של היחיד. עניין זה נידון בהקדמה לפרק ה'.
הוראות סעיף זה מבוססות במידה רבה על ההסדר הקיים בסעיף 68א לחוק ההוצאה לפועל והתקנות שהותקנו מכוחו לעניין השימוש בחוקרי ההוצאה לפועל.
מוצע לקבוע כי הנאמן רשאי לזמן את היחיד לבירור אלא אם מצא הכונס הרשמי כי הבירור אינו נדרש.
הבירור יבוצע על ידי הנאמן, אך הכונס הרשמי יהיה אחראי על הפיקוח על אופן ניהול הבירור. היחיד יהיה רשאי לבקש את נוכחותו של עובד הכונס הרשמי בזמן הבירור. כמו כן, הוא רשאי לבקש כי הבירור יערך בידי עובד הכונס הרשמי. הכונס הרשמי ייעתר לבקשות אלו במקרים המתאימים. על הבירור להיות מתועד בפרוטוקול שיימסר לידי היחיד.
מוצע להסמיך את השר לקבוע הוראות לעניין אופן ניהול הבירור ובכלל זה לעניין מקום עריכת הבירור, מועדו, אופן ביצועו וכן הוראות לעניין תיעוד הבירור ושמירת המידע שהושג בירור. תכליתן של הוראות אלו הינה הגנה על כבודו של החייב.
סמכות הבירור של הנאמן מוגבלת לבירור בעניינו של היחיד בלבד. אם מצא הנאמן כי נדרשת חקירה של אדם אחר הוא רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לקיום חקירה זו. החקירה תתבצע בבית המשפט בהתאם להוראות סעיף 260.
לסעיף 152
בסיומה של תקופת הבדיקה על הנאמן להגיש דוח אודות ממצאי הבדיקה. בדוח זה על הנאמן לפרט את מלוא ממצאיו לגבי מצבו הכלכלי של היחיד והנסיבות שהובילו אותו למצבו. על הנאמן לפרט בדוח גם פרטים בדבר התנהלותו של היחיד במהלך תקופת הביניים. נתון זה יובא בחשבון בעת קביעת תכנית השיקום הכלכלי.
בדוח יפרט הנאמן גם את פעולות נוספות שביצע במהלך תקופת הבדיקה, דוגמת בדיקת תביעות חוב ופעולות אחרות לכינוס נכסי קופת הנשייה.
כדי להגיע לתכנית השיקום במהירות האפשרית ולמנוע התארכות שלא לצורך של תקופת הבדיקה מוצע לקבוע כי על הנאמן להגיש את דוח ממצאי הבדיקה תוך תשעה חדשים ממועד מינויו. יודגש שזוהי תקופת מקסימום, ואין מניעה שהנאמן יגיש את הדוח קודם לכן אם בשל הנסיבות נדרשה תקופת בדיקה קצרה יותר.
במקרים מורכבים או כאשר היחיד אינו משתף פעולה רשאי הכונס הרשמי לדחות את מועד הגשת הדוח.
הדוח מהווה את התשתית העובדתית העיקרית לקביעת תכנית השיקום הכלכלי. על כן ליחיד ולנושיו עניין רב בו. לכן מוצע לקבוע כי העתק מהדוח יינתן ליחיד וכי כל נושה יהיה רשאי לעניין בו. עוד מוצע לקבוע כי היחיד יוכל להעביר את התייחסותו לדוח לכונס הרשמי באופן ובמועד שייקבע השר.
סימן ג': הצעת הכונס הרשמי לצו לשיקום כלכלי והדיון בה
כללי
סימן זה עוסק בהצעת הכונס הרשמי לבית המשפט לגבי תכנו של הצו לשיקום כלכלי. דוח ממצאי הבדיקה של הנאמן כולל את התשתית העובדתית הנדרשת לגיבוש התכנית לשיקום כלכלי אך אינו כולל המלצה או הצעה לגבי התכנית שיש לגבש על בסיס תשתית עובדתית זו. הסיבה לכך היא שההכרעה לגבי תכנית השיקום ופרטיה היא הכרעה ערכית המאזנת בין אינטרס הנושים לבין אינטרס היחיד. לכן אין זה ראוי שהנאמן, שהוא גורם פרטי, ימליץ עליה לבית המשפט.
לכן מוצע לקבוע כי גיבוש הצעה לבית המשפט בדבר תכנית השיקום יהיה בידי הכונס הרשמי. לגיבוש ההמלצה בידי הכונס הרשמי יתרון נוסף והוא ראיית הרוחב שיש בידי הכונס הרשמי לגבי כלל החייבים בהליכי חדלות פירעון.
לסעיפים 153-154
מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי יגיש את הצעתו בתוך 60 ימים מהיום שקיבל מהנאמן את דוח ממצאי הבדיקה. קציבת לוחות הזמנים נועדה להביא לכך שלחייב תיקבע תכנית לשיקום כלכלי במהירות האפשרית.
מוצע לקבוע כי הצעת הכונס הרשמי תגובש רק לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם ביחס לתכנית.
את התכנית שמגבש הכונס הרשמי עליו להעביר ליחיד וכן להעמידה לעיון הנושים. אלה רשאים להגיש לבית המשפט את תגובתם להצעת הכונס הרשמי במועד ובאופן שיקבע השר.
סימן ד': הוראות שונות לתקופת הביניים
לסעיף 155
עם מתן צו חדלות הפירעון עוברים כל נכסי היחיד לניהולו של הנאמן. נכסים אלו כוללים גם נכסים וכספים נוספים שיקבל היחיד עד סיומם של הליכי חדלות הפירעון. לכן גם הכנסתו השוטפת של היחיד אמורה לעבור לניהולו של הנאמן. מצב זה עלול להשאיר את היחיד ללא אמצעי מחיה.
כדי שלא לפגוע ביחיד יתר על המידה מוצע לקבוע כי במהלך תקופת הביניים, יקצה הכונס הרשמי ליחיד סכום מעת לעת לצרכי מחיתו ומחיית התלויים בו. סכום זה יופרש מנכסי קופת הנשייה וישמש לצרכי היחיד ולא לצורך פירעון חובות העבר.
חלופה אחרת לדאגה לצרכי מחייתו של היחיד היא באמצעות החרגת כל הכנסתו השוטפת, או חלקה, מנכסי קופת הנשייה והעברת תשלומים עיתיים לנאמן.
שתי חלופות אלו מבוססות על הוראות סעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל.
לסעיף 156
כאשר יש ליחיד חדל הפירעון עסק יכולה להיות להמשך הפעלתו חשיבות אישית וסוציאלית שהיא מעבר לתועלת הכלכלית שניתן להפיק מהפעלת העסק. גם הנושים יכולים ליהנות מהמשך הפעלת העסק אם הוא רווחי ויכול להגדיל את קופת הנשייה.
מכיוון שלהמשך הפעלת העסק תועלת עבור היחיד שאינה בהכרח כלכלית מוצע לקבוע כי אם היחיד מעוניין בהפעלת העסק הרי שאין צורך להראות כי הפעלת העסק תגדיל את קופת הנשייה ודי בכך שהכונס הרשמי שוכנע כי לא יהיה בהפעלה כדי לפגוע בשיקומו הכלכלי של היחיד או בנושיו.
לעומת זאת כאשר היוזמה להפעלת העסק אינה מגיעה מכיוונו של היחיד הרי שיש צורך להראות כי הפעלה זו תשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים. זאת כדי למנוע מהיחיד להפעיל את עסקו לחינם.
על הפעלת עסקו של היחיד יחולו הוראות סימן א' לפרק ז' בחלק ב' העוסקות בהפעלתו של תאגיד.
לסעיף 157
סעיף זה מקביל לסעיף 93 העוסק בסמכות לביטול חוזים בהליכי פירוק של תאגיד.
לסעיף 158
תקופת הביניים היא תקופה זמנית שנועדה להסדיר את ניהול נכסיו והכנסותיו של היחיד עד למתן צו השיקום הכלכלי המתווה את הליך שיקומו וניהול נכסיו של היחיד. לכן יש צורך לנקוט זהירות ביחס למימוש נכסי היחיד בתקופה זו כך שלא יפגעו באפשרות לשיקומו הכלכלי של היחיד. לשם כך מוצע לקבוע כי במהלך תקופת הביניים לא יממש הנאמן נכס מנכסי קופת הנשייה ולא יפעל לחלוקת הנכסים אלא באישור מראש מאת הכונס הרשמי.
לסעיף 159
הגעה להסדר חוב לפני מתן הצו לשיקום כלכלי יכולה להיות עדיפה גם לחייב וגם לנושים. כך הצדדים יכולים להגיע להסדר מוסכם שיתאים להעדפותיהם האישיות והייחודיות מבלי להיות כפופים לצו של בית המשפט שיכפה עליהם תכנית שיקום כלכלי. הסדר חוב אף מפחית את הנטל מבתי המשפט והכונס הרשמי.
תקופת הביניים יכולה להיות הזדמנות עבור החייב והנושים להגיע להסדר חוב מוסכם. זאת, בין היתר, מכיוון שבשלב זה מונה ליחיד נאמן שהוא שחקן חוזר בהליכי חדלות פירעון ולכן יש ביכולתו לסייע ולקדם את הסדר החוב.
לכך יש להוסיף כי הקביעה שבהצעת החוק בנוגע למבנה תכנית השיקום הכלכלי ותוכנה יכולה לסייע גם היא לצדדים להגיע להסדר חוב מוסכם. זאת מכיוון שהצדדים, היחיד והנושים, יודעים מה צפוי להיות בתכנית השיקום הכלכלי ויכולים להשתמש במידע זה כדי לנהל על בסיסו את המשא ומתן להסדר החוב.
לכן מוצע לקבוע כי במהלך תקופת הביניים יסייע הנאמן ליחיד לגבש הצעה להסדר חוב בינו לבין נושיו.
פרק ז': צו לשיקום כלכלי
סימן א': תוכן הצו ויישומו
כללי
תכליתו העיקרית של הליך חדלות הפירעון מבחינת היחיד היא ההפטר. ההפטר פוטר את היחיד מחובותיו ומאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו ולהשתלב מחדש במשק. אלא שמבנה ההפטר בדין הקיים רצוף קשיים. הקשיים העיקריים הם היעדר סטנדרט אחיד וברור למתן ההפטר וקביעתו של ההפטר בסיומו של ההליך. נעמוד בקצרה על קשיים אלה.
הכרזת פשיטת הרגל בדין הקיים עוסקת רק בחלוקת נכסי החייב בין נושיו ואינה כוללת התייחסות להפטר. כך, עם מתן צו חדלות הפירעון מוקנים נכסי החייב לנאמן שתפקידו לממשם ולחלק את תמורתם לנושיו.[72] הכנסתו השוטפת של היחיד עוברת לנאמן או לחלופין נותרת אצלו והוא צריך לשלם ממנה תשלומים עיתיים לנאמן.[73]
ההפטר בדין הקיים הוא הליך נוסף ונפרד בו ניתן לנקוט לאחר מתן צו פשיטת הרגל. פושט הרגל רשאי לבקש מבית המשפט הפטר בכל עת.[74] אם בית המשפט נענה לבקשת היחיד הוא רשאי לתת צו הפטר[75]. דרך נוספת לקבלת הפטר היא פנייה של הכונס הרשמי לבית המשפט אם סבר כי אין בהמשך ההליכים כדי להביא תועלת לנושים.[76]
הדין הקיים אינו קובע מהי התקופה שבסיומה ניתן לקבל את ההפטר. אין גם כל הוראה אחרת שתכווין את שיקול דעתו של בית המשפט בקביעת מועד קביעת ההפטר.
קביעתו של ההפטר כהליך נפרד ומאוחר למתן צו פשיטת הרגל והיעדרם של קריטריונים ברורים לקבלת ההפטר - פוגעים ביחיד ובמערך התמריצים שלו לשתף פעולה. היחיד אינו יודע במועד מתן צו פשיטת הרגל מה נדרש ממנו כדי לקבל את ההפטר מכיוון שאין כל קריטריון ברור לכך. היעדרו של אופק ברור להפטר גם פוגע בהבנתו של החייב את מבנה ההליכים ובתמריץ שלו לשתף פעולה.
הצעת החוק מבקשת לבצע שינוי מהותי בנושא זה. היא מבקשת לקבוע בשלב מוקדם ככל הניתן תכנית ברורה ומוגדרת לפירעון חובותיו של היחיד וכן את מועד ההפטר. צו השיקום הכלכלי נועד לתכלית זו. הוא קובע את תכנית פירעון חובותיו של היחיד ושיקומו הכלכלי. עם סיום חובותיו לפי הצו, זוכה היחיד להפטר מחובותיו. כך מועד ההפטר נקבע כבר בצו השיקום.
בנוסף, מבקשת ההצעה לקבוע קריטריונים אחידים וברורים שעל בסיסם יקבע בית המשפט את תכנית השיקום שתקבע ליחיד את מועד הפטרו.
לסעיף 160
הצו לשיקום כלכלי כולל מספר מרכיבים עיקריים:
א. תכנית תשלום חובות העבר של היחיד - חובות העבר של היחיד ישולמו מנכסי החייב ומההכנסות שיגיעו לו במשך תקופה שתיקבע בצו. קביעת משך הזמן והיקף ההכנסות העתידיות שיגיעו ליחיד תלויה במצבו הכלכלי והתנהלותו של היחיד. עניין זה יובהר בהמשך.
ב. ההגבלות שיחולו על היחיד - ההגבלות ותכליתן מפורטות בסימן א' לפרק ו'. בשלב זה של ההליכים כבר יש מידע מלא על התנהלות היחיד. לכן מוצע לקבוע כי ההגבלות לא יוטלו באופן אוטומטי אלא בהחלטה פוזיטיבית של בית המשפט אם מצא כי ההגבלות נחוצות לצורך הגנה על הנושים.
ג. קביעת חובה להשתתפות בתכנית המכשירה את היחיד להתנהלות כלכלית נכונה. במקרים רבים קריסתו הכלכלית של היחיד נובעת מטעויות בהתנהלות כלכלית. טעויות אלה נגרמות לא אחת מהעדר ידע. במקרים אלה חלק משמעותי משיקומו הכלכלי של היחיד יתבצע באמצעות הקניית כלים להתנהלות כלכלית נכונה ויסייעו לו שלא לשוב להליכי חדלות הפירעון.
לשם כך מוצע כי בית המשפט יהיה רשאי לכלול חובת הכשרה להתנהלות כלכלית נכונה ליחיד במסגרת הצו לשיקום כלכלי, אם מצא כי הדבר נחוץ לצורך שיקומו הכלכלי.
ד. היקף החובות שמהם יופטר היחיד. הפטר היחיד מחובותיו כולל את רוב חובותיו של היחיד אך לא את כולם. חובות מסוימים הם חובות שאינם בני הפטר. חובות נוספים הם חובות שההפטר מהם תלוי בשיקול דעתו של בית המשפט. עניין זה יוסבר בהרחבה בדברי ההסבר לסעיף 176(ב).
המונח הפטר אינו נכלל בצו השיקום הכלכלי אך ההפטר עצמו הוא חלק בלתי נפרד מהצו. השלמת חובת התשלומים בתקופת התשלומים הקבועה בסעיף פוטרת את היחיד באופן אוטומטי מיתרת חובותיו. לכן בתכנית התשלומים כלול למעשה גם ההפטר של היחיד מחובותיו – אם יעמוד בתכנית.
לסעיף 161
תכנית התשלומים של היחיד מבוססת על נכסי היחיד שבבעלותו בעת מתן הצו והנכסים שיוקנו לו במהלך התקופה שתיקבע בתכנית. היא מבוססת גם על חובת תשלומים מהכנסתו השוטפת. סעיפים 161 ו-162 עוסקים בחובת התשלומים מהכנסתו השוטפת של היחיד וקובעים הוראות לעניין גובה התשלומים ומשך תקופת התשלומים.
נקודת המוצא שעל בסיסה נקבעת תכנית התשלומים היא כי על היחיד להקדיש תקופה מסוימת לפירעון חובותיו לפני שהוא זוכה להפטר אך זאת תוך שמירה על יכולתו להתקיים בכבוד בתקופה זו.
באופן עקרוני הכנסתו השוטפת של היחיד היא חלק מנכסי קופת הנשייה. לכן, לכאורה היה על הנאמן להעביר ממנה באופן תקופתי דמי מחייה ליחיד. דרך פעולה זו קשה ליישום. היא גם עלולה לפגוע בעצמאותו ובכבודו של היחיד שיידרש לבקש מדי חודש דמי מחייה מהנאמן. לכן מוצע לקבוע כי הכנסתו השוטפת של היחיד לא תהיה חלק מנכסי קופת הנשייה[77] אלא תועבר ליחיד והוא יידרש להעביר ממנה סכומים עיתיים לקופת הנשייה. סעיף זה קובע באילו נסיבות תיקבע חובת תשלומים ליחיד ומה יהיה גובה התשלומים שהוא יהיה חייב להעביר.
בקביעת חובת התשלומים על בית המשפט לבחון אם יש ליחיד כושר להשתכרות עודפת. כושר להשתכרות עודפת מוגדר כאשר כושר ההשתכרות של היחיד עולה על הסכומים הנדרשים לו ולתלויים בו לצרכי מחייה. אם אין ליחיד כושר להשתכרות עודפת לא יקבע בית המשפט ליחיד חובת תשלומים. זאת מכיוון שקביעתה של חובת תשלומים תפגע ביכולת הקיום של היחיד. במקרה זה יזכה היחיד להפטר מידי.
בחינה זו אינה בודקת את השתכרותו בפועל אלא את כושר השתכרותו. זאת, בין היתר, כדי למנוע את האפשרות של היחיד שלא לעבוד כדי להימנע מתשלום חובות העבר לנושיו.
אם יש ליחיד כושר להשתכרות עודפת יקבע לו בית המשפט חובת תשלומים לקופת הנשייה מתוך הכנסתו השוטפת בהתאם להוראות הבאות:
כל הכנסתו השוטפת של היחיד למעט הסכומים הנדרשים לצורך מחייתו תועבר לקופת הנשייה. זאת בהתאם לעיקרון הבסיסי ולפיו במשך תקופת התשלומים על היחיד להקדיש את הכנסותיו לתשלום חובות העבר.
להוראה זו גם צד נוסף. זאת מכיוון שהיא עלולה לפגוע בתמריץ היחיד להגדיל את הכנסתו שכן הגדלת הכנסתו של היחיד לא תשפר את מצבו הכלכלי אלא תועבר לתשלום לנושים. כדי למנוע זאת מוצע לקבוע כי בית המשפט רשאי לקבוע את גובה התשלום שישולם מהכנסתו השוטפת כאחוז מהכנסתו של היחיד אם מצא כי יהיה בכך כדי לתמרץ את היחיד להגדיל את הכנסתו. בדרך זו יצאו נשכרים גם הנושים וגם היחיד מהגדלת הכנסתו של היחיד.
חריג לאפשרות זו היא כאשר יש ליחיד חובות שאינם בני הפטר. זאת מכיוון שכל זמן שיש ליחיד חובות שאינם בני הפטר שלא נפרעו אין מקום להגדיל את ההכנסה שתיוותר בידי היחיד מעבר לדרוש לו לצרכי מחייתו.
נציין, כי בימים אלו נערכת עבודת מטה מקיפה בכונס הרשמי ליצירתם של כללים מנחים לקביעת כושר ההשתכרות של היחיד.
לסעיף 162
הרכיב העיקרי השני בתכנית התשלומים הוא תקופת התשלומים. קביעתו של רכיב זה היא ההכרעה הערכית העיקרית בקביעת תכנית השיקום הכלכלי. הכרעה זו קובעת מתי יוכל היחיד לקבל הפטר מחובותיו ולצאת לדרך חדשה.
הצעת החוק מבקשת לקבוע כללים מנחים לקביעת תקופת התשלומים. ההצעה קובעת ברירת מחדל לתקופת התשלומים אך מאפשרת לסטות ממנה כאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת.
ברירת המחדל לתקופת התשלומים היא שלוש שנים. שלוש שנים אלו יחד עם התקופה שממועד מתן צו חדלות הפירעון ועד למועד קביעת תכנית התשלומים מעמידים את התקופה שעד למתן ההפטר על כארבע שנים. תקופה זו היא ברירת המחדל ובית המשפט רשאי לקצרה אם התקיימו ביחיד נסיבות אישיות המצדיקות זאת.
בנוסף, בית המשפט רשאי לקבוע תקופה ארוכה יותר במספר מקרים המפורטים בסעיף. ניתן לחלק מקרים אלו לכמה קטיגוריות:
א. התנהלות לא נאותה של היחיד במהלך ההליכים. הוראות אלו נועדו לתמרץ את היחיד לשתף פעולה במהלך ההליכים.
ב. התנהלות לא נאותה של היחיד לפני ההליכים, דוגמת ניסיונות להעדפת נושים.
ג. חובות שיצירתם נגועה בפגם בהתנהלותו של היחיד.
בית המשפט רשאי להאריך את תקופת התשלומים גם במקרים אחרים אם מתקיימות נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות זאת. זאת בעיקר כאשר קציבת התקופה לשלוש שנים תפגע בנקודת האיזון הראויה בין שיקומו של היחיד לזכותם של הנושים לפירעון חובם.
בית המשפט רשאי לקבוע תקופת תשלומים שאינה קצובה בזמן אם מצא כי מתקיים תנאי מהתנאים להארכת תקופת התשלומים, בשל מעשה של היחיד שנעשה בנסיבות חמורות.
לסעיף 163
הסעיף עוסק בקביעת נכסי היחיד שיהיו חלק מנכסי קופת הנשייה וישמשו לפירעון חובות העבר. נכסים אלו כוללים את נכסי היחיד החל ממועד מתן צו חדלות הפירעון ואת כל הנכסים שיגיעו לו עד לסיומה של תקופת התשלומים שנקבעה לפי סעיף 162.
הקבלה זו יוצרת מתאם בין תקופת התשלומים לתקופה שבה הנכסים שיוקנו ליחיד יוקנו לנאמן. הטעם לכך הוא שככלל נקודת האיזון בין פירעון חובות העבר לבין יציאתו של היחיד לדרך חדשה זהה לגבי לתקופת התשלומים ולגבי התקופה בה יכללו נכסי היחיד בקופת הנשייה.
יחד עם זאת ייתכנו מקרים בהם יש טעם לקבוע תקופה ארוכה יותר לעניין הכללת הנכסים בקופת הנשייה. כך לדוגמה אם היחיד עתיד לקבל סכום כסף גדול בעתיד ובית המשפט מוצא כי לא יהיה זה נכון שסכום זה לא ישמש לתשלום חובות העבר. לכן מוצע להקנות לבית המשפט את הסמכות לקבוע כי נכסים מסוימים יכללו בנכסי קופת הנשייה גם אם יוקנו ליחיד לאחר תום תקופת התשלומים.
לסעיף 164
כאשר ליחיד אין כושר להשתכרות עודפת, ייתן בית המשפט ליחיד הפטר לאלתר. זאת משום שבמקרים אלו אין לנושים כל תועלת בהמשך ניהול ההליכים ועל כן יש לסייע ליחיד לחזור מהר ככל הניתן למעגל החיים הכלכליים.
יחד עם זאת, יתכנו מקרים בהם אין ליחיד כושר להשתכרות עודפת אך הוא עתיד לקבל נכסים בעתיד. במקרים אלו רשאי בית המשפט להורות כי נכסים אלו יוחרגו מתחולת ההפטר ולכשיגיעו לידי היחיד יכללו בנכסי קופת הנשייה.
לסעיף 165
הותרת חלק מהכנסתו השוטפת של היחיד בידיו נועדה לאפשר לו להמשיך והתקיים בכבוד בתקופת התשלומים. לעיתים סכומים אלה אינם מספיקים ויש צורך להעביר ליחיד סכומים נוספים. לכן מוצע לקבוע כי בית המשפט רשאי לאשר לנאמן להותיר בידי היחיד סכומים נוספים מהכנסתו השוטפת או מתוך נכסי קופת הנשייה אם הדבר נדרש.
לסעיף 166
הכנסתו השוטפת של היחיד אינה חלק מנכסי קופת הנשייה אלא שייכת ליחיד והוא נדרש להעביר ממנה סכומים עיתיים לקופת הנשייה. הסדר זה נקבע בעיקר כדי לשמור על כבודו ועצמאותו של היחיד. אולם אם היחיד אינו עומד בחובתו להעביר את התשלומים אין הצדקה לשמור על הסדר זה.
לכן מוצע כי בית המשפט רשאי, לבקשת הנאמן, להורות למי שמשלם ליחיד את הכנסתו השוטפת להעבירה ישירות לנאמן אם היחיד אינו עומד בחובת התשלומים שלו. במקרה זה הנאמן יפריש ליחיד מעת לעת את הסכומים הנדרשים לו למחייתו.
לסעיף 167
הצו לשיקום כלכלי ניתן על בסיס המידע שיש בפני בית המשפט במועד מתן הצו. מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי לשנות את הצו אם נשתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות.
בית המשפט אף רשאי לשנות את הצו לשיקום כלכלי ולהורות על הארכת תקופת התשלומים כאשר היחיד אינו עומד בחובותיו לפי הצו.
לסעיף 168
סעיף 162(ב) קובע נסיבות בהן בית המשפט יהיה רשאי לקבוע ליחיד תקופת תשלומים ארוכה יותר. במקרה זה מוצע לאפשר ליחיד להגיש בקשה לבית המשפט בתום שלוש שנים ממועד מתן הצו לשיקום כלכלי ולבקש לקצר את תקופת התשלומים. בית המשפט רשאי להיענות לבקשה אם נוכח כי היחיד שיתף פעולה באופן מלא ועשה מאמץ משמעותי לפרוע את חובותיו.
לסעיף 169
הסעיף קובע כי תפקידו של הנאמן יימשך גם לאחר מתן הצו לשיקום כלכלי והוא יהיה אחראי על יישום הצו ועמידתו של היחיד בתנאיו.
לסעיפים 170-171
התכנית לשיקום כלכלי קובעת למעשה הפטר מידי עם תום תקופת התשלומים. הפטר זה מבוסס על ההנחה שהיחיד יעמוד בחובותיו לפי הצו אך אינו מותנה בכך.
לכן, יש צורך במנגנון להארכת תקופת התשלומים אם היחיד לא עומד בתנאי הצו לשיקום כלכלי. סעיף זה קובע זאת.
מוצע לקבוע כי על הנאמן להגיש לכונס הרשמי דוח מסכם על עמידתו של היחיד בתנאי הצו לשיקום כלכלי שלושה חדשים לפני תום תקופת התשלומים. זאת כדי שהכונס הרשמי יוכל לבחון אם יש מקום להגיש לבית המשפט בקשה להארכת תקופת התשלומים אם היחיד לא עמד בתנאי הצו. העתק מהדוח יימסר ליחיד והנושים יהיו רשאים לעיין בו.
אם מצא הכונס הרשמי כי היחיד לא עמד בתנאי הצו וכי יש בכך כדי להצדיק את שינויים הוא רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לשנות את תנאי הצו ולהאריך את תקופת התשלומים. אם הגיש הכונס הרשמי בקשה להארכת תקופת התשלומים הרי שעד להכרעת בית המשפט תוארך התקופה. זאת כדי לייצר רציפות בחובת התשלומים וכדי למנוע מהיחיד את האפשרות להתחמק מחובת התשלומים בתקופה שבין בקשת הכונס הרשמי להכרעת בית המשפט בבקשה. מטעמים אלו מוצע גם לקבוע כי על הכונס הרשמי להגיש את הבקשה להארכת תקופת התשלומים לפני תום תקופת התשלומים כך שרצף התשלומים לא ייפגע.
במידה ובית המשפט ידחה את בקשת הכונס הרשמי, רשאי הוא להורות לנאמן להשיב ליחיד את התשלומים שהועברו לקופת הנשייה בתקופת הביניים.
סימן ב': צו לשיקום כלכלי ליחיד שהיקף חובותיו נמוך
במקרים רבים הליכי חדלות פירעון של יחידים נובעים מחובות נמוכים יחסית. זאת במיוחד כאשר מדובר ביחידים שכושר ההשתכרות שלהם נמוך וכל הוצאה כלכלית חריגה מערערת את יציבותם הכלכלית ועלולה להביאם לחדלות פירעון.
נקודת המוצא ביחס לחייבים אלו היא כי חדלות הפירעון היא "תקלה כלכלית" שיש לסייע לחייב לתקנה ולצאת לדרך חדשה במהירות האפשרית. דבר זה חשוב גם כדי לעצור בשלב מוקדם את ההידרדרות הכלכלית של היחידים.
סימן זה עוסק בחייבים אלו ומציע לקבוע מנגנון מהיר ויעיל לשיקומם הכלכלי. עיקרו של מסלול זה הוא קביעתו של הפטר מידי לחייב. ההפטר יינתן במסלול מנהלי מלא בידי הכונס הרשמי.
תנאי הסף לכניסה למסלול זה נועדו לנתב אליו חייבים תמי לב, חלשים כלכלית במיוחד ובעלי חובות נמוכים. להלן תנאי הסף לכניסה למסלול זה:
א. חובות הנמוכים מ-100,000 ₪. מדובר בסכום נמוך יחסית אך הניסיון מלמד כי קרוב ל-30% מהליכי פשיטת הרגל כיום נובעים מחובות בהיקף זה.
ב. אין ליחיד כושר להשתכרות עודפת ולכן לא ניתן לקבוע ליחיד תכנית תשלומים, וכן כי אין ליחיד נכסים שניתן לחלקם לנושיו.
ג. אין ליחיד חוב שמקורו בחובת תשלום פיצויים לקורבן עבירה.
ד. התנהלותו של היחיד במהלך ולפני ההליכים הייתה בתום לב.
ה. לא ניתן ליחיד בעבר צו חדלות פירעון. תנאי זה נועד להבטיח כי אין מדובר בחייב סידרתי.
הטעם לקביעתו של מסלול מנהלי מלא במקרים אלו ולהעברת ההפטר לידי הכונס הרשמי נובע מהרצון ליצור הליך מהיר ויעיל לחייבים אלו שיסייע בידם לחזור ולהשתלב במהירות האפשרית במשק.
טעם נוסף הוא שכאשר מדובר בחייבים חסרי כושר להשתכרות עודפת ונעדרי נכסים, אין כל טעם בהליכים ממושכים שלא יניבו כל תועלת לנושים.
מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי לא יהיה רשאי לקבוע כי ההפטר יחול גם על חוב מזונות. סמכות זו נתונה לבית המשפט ותוסבר בהמשך, אך הפעלתה מעוררת שאלות כבדות משקל וראוי שבית המשפט יכריע בה.
פרק ח': הפטר
לסעיף 174
עם תום תקופת התשלומים מקבל היחיד הפטר, כך גם אם התמלאו תנאי סעיף 164. משמעותו של הפטר זה כי את חובות העבר של היחיד ניתן לפרוע רק מהנכסים הכלולים בקופת הנשייה והיחיד פטור מכאן ואילך מיתרת החובות.
ההפטר אינו פוטר את היחיד מלקיים את תנאי הצו לשיקום כלכלי גם לאחר מועד ההפטר, אם היו כאלה ואינו פוטר אותו מחובתו לסייע לנאמן ולשתף עימו פעולה.
מכיוון שנכסי קופת הנשייה ממשיכים לשמש כמקור לפירעון חובות העבר, מוצע לקבוע כי סמכויות הנאמן ביחס לנכסים אלו יישמרו גם לאחר מתן ההפטר.
לסעיף 175
מתן ההפטר נועד לאפשר לחייב לצאת לדרך חדשה. זאת אף במחיר הפגיעה הפוטציאלית בזכותם של הנושים לפרוע את חובם. אולם קיימים חובות שהאינטרס בתשלומם גובר על האינטרס שבמתן אפשרות ליחיד לצאת לדרך חדשה. חובות אלה הם חובות שבבסיסם עומדים שיקולים ערכיים אחרים המצדיקים את שימורם לאחר ההפטר גם במחיר הפגיעה ביכולת השיקום של היחיד. להלן סוגי החובות שמוצע לקבוע כי ההפטר לא יחול לגביהם והנימוקים לכך:
א. תשלום עונשי - החרגתו של תשלום עונשי מההפטר נובעת מהתכליות שבסיס הטלתם של התשלומים העונשיים. עניין זה הוסבר בהרחבה בדברי ההסבר להגדרת "תשלום עונשי".
ב. חוב שנוצר בדרך מרמה - הטעם לכך הוא שלא יהיה זה צודק לפטור את היחיד מחבות שנוצרה במרמה, שאחרת יצא חוטא נשכר.
ג. חוב מזונות – ביחס לחוב זה קיים אינטרס חברתי הגובר על אינטרס שיקומו של היחיד. לעניין חובות אלה מוצע לאפשר לבית המשפט לקבוע כי ההפטר יחול גם על חוב המזונות במקרים המתאימים ולהתנות זאת בתנאים.
סוג נוסף הוא חוב שמקורו בחובת תשלום פיצויים לנפגע עבירה לפי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. חובות אלו משקפים פיצוי על חלק מהנזק שנגרם לנפגע העבירה כתוצאה מהעבירה. במקרים רבים האינטרס החברתי והציבורי בתשלום חובות אלו גובר על האינטרס שבשיקום החייב אך לא ניתן לקבוע זאת באופן קטיגורי. לכן מוצע להקנות סמכות לבית המשפט לקבוע אם חובות אלו יכללו בהפטר או לא בהתאם למהות העבירה שבשלה הוטלו הפיצויים, חומרתה ונסיבותיה.
הסעיף כולו מבוסס בעיקרו על סעיף 69(א)(2) לפקודה.
לסעיף 176
מוצע להעניק לבית המשפט או לכונס הרשמי, כאשר ההפטר ניתן על ידו, את הסמכות לבטל למפרע את ההפטר אם מתקיים אחד מאלה:
א. התגלו עובדות חדשות שאילו היו ידועות לפני מתן ההפטר היה בהן כדי לקבוע כי לא יינתן ההפטר.
ב. היחיד הפסיק לשתף פעולה עם הנאמן או שהפר את תנאי צו השיקום הכלכלי.
על מנת להגן על צדדים שלישיים שהתקשרו עם היחיד לאחר מתן ההפטר ולפני ביטולו מוצע לקבוע כי ביטולו של ההפטר למפרע לא יפגע בתקפן של פעולות שביצע היחיד כדין אחרי מועד ההפטר ולפני ביטולו.
פרק ט': הוראות לגבי יחיד שנפטר
כללי
הוראות הדין לעניין חדלות פירעון של עיזבון שונות בשני היבטים עיקריים מהליכי חדלות פירעון ביחס ליחיד.
ההבדל הראשון הוא בכך שהעיזבון אינו אישיות משפטית ועל כן לא ניתן לנהל כנגדו הליכי חדלות פירעון. הבדל זה דורש בעיקר התאמות פרוצדורליות.
ההבדל השני נוגע לתכלית ההליכים. תכלית שיקומו של היחיד העומדת במרכז הליכי חדלות הפירעון של יחיד אינה רלוונטית ביחס לעיזבון. לכן תכליתם העיקרית של הליכי חדלות פירעון של עיזבון היא לחלק את נכסי העיזבון בין הנושים בהתאם לסדר הפירעון.
ההוראות שבסימן זה נועדו לבצע התאמות אלו.
לסעיף 177
מכיוון שהעיזבון אינו אישיות משפטית לא ניתן להכריז על העיזבון כחדל פירעון. כדי לפתור זאת מוצע לקבוע כי הליך חדלות הפירעון ביחס לעיזבון ייקרא צו לניהול העיזבון בהתאם להליך חדלות פירעון.
את הבקשה לניהול העיזבון בהתאם להליך חדלות פירעון יכולים להגיש מנהל העיזבון או הנושים. על בקשה של מנהל העיזבון יחולו ההוראות החלות על בקשת יחיד אך הוא לא יידרש לצרף תצהיר בדבר הכנסותיו. על בקשת נושה יחולו ההוראות החלות על בקשת נושה לפתיחה בהליכי חדלות פירעון כנגד יחיד.
הדין החל על הליכי חדלות הפירעון של עיזבון הוא שילוב עקרונות מהליכי חדלות פירעון של יחיד ושל תאגיד. הדין החל על הליכי חדלות פירעון יהיה כדין הליכי חדלות פירעון של תאגיד שבית המשפט הורה על פירוקו. זאת בגלל שגם בהליכי חדלות פירעון של עיזבון תכליתם של ההליכים אינה שיקומו של החייב אלא מימוש הנכסים וחלוקתם בין הנושים. אולם הגורם האחראי על ניהול ההליכים יהיה הכונס הרשמי ולא בית המשפט. זאת בדומה לדרך בה היו מתנהלים הליכי חדלות פירעון כנגד הנפטר.
עוד מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי יהיה רשאי למנות את מנהל העיזבון לנאמן.
עוד מוצע לקבוע כי כל ההליכים המתנהלים בדבר ניהול העיזבון יעברו להתנהל במסגרת הליכי חדלות הפירעון. זאת כדי לרכז את ההליכים במקום אחד ומכיוון שכאשר העיזבון חדל פירעון מרכז הכובד של ההליכים הוא חלוקת העיזבון לנושים בהתאם לסדרי הנשייה.
לסעיף 178
סעיף זה עוסק ביחיד שנפטר במהלך הליכי חדלות פירעון שהתנהלו כנגדו. מוצע לקבוע כי המשך ההליכים יהיה בהתאם להוראות הסעיף הקודם העוסק בהליכי חדלות פירעון כנגד עיזבון. זאת משום שגם במקרה זה אינטרס השיקום של היחיד כבר אינו רלוונטי ותכליתם העיקרית של ההליכים היא חלוקת נכסי העיזבון בין הנושים בהתאם לסדרי הנשייה.
פרק י': שונות
לסעיף 179
סעיף זה עוסק בתשלום מזונות שמועד פירעונם חל לאחר צו חדלות הפירעון. תשלומי המזונות, בדומה להקצבת דמי מחיה ליחיד, צריכים להימשך במהלך הליכי חדלות הפירעון. זאת מכיוון שמחייתם של מקבלי המזונות תלויה בתשלום המזונות.
אולם, כאשר היחיד החייב במזונות חדל פירעון, ייתכן ויש מקום לשינוי גובה התשלום. זאת מכיוון שתשלום המזונות במצב זה אינו בא על חשבון רווחתו של משלם המזונות בלבד אלא גם על חשבון פירעון חובות היחיד לנושיו.
לכן מוצע לקבוע כי עם מתן צו חדלות הפירעון יקציב בית המשפט לאדם הזכאי למזונות סכום שישולם לו מעת לעת מהכנסתו השוטפת של היחיד. סכום זה ייקבע על ידי בית המשפט של הפירוק ויכול שיהיה נמוך מהסכום שנקבע במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה.
לסעיף 180
סימן ב' לפרק ו' מעניק לכונס הרשמי ולנאמן סמכויות בדיקה ודרישת מידע בתקופת הביניים. מוצע לקבוע כי סמכויות אלו ימשיכו להיות נתונות לכונס הרשמי ולנאמן גם לאחר תקופת הביניים אם הדבר נדרש לצורך המשך ההליכים.
הוראה דומה מוצע לקבוע גם ביחס לסמכות הנאמן לבטל חוזה קיים.
לסעיף 181
מוצע לקבוע כי כל מי שנפגע מהחלטתו של הכונס הרשמי יהיה רשאי לערער עליה לבית המשפט. זאת כדי לאפשר ביקורת שיפוטית על החלטות הכונס הרשמי.
לסעיף 182
הכלל לגבי ניהול הליכי חדלות פירעון של יחידים הוא כי הליכים אלו ינוהלו אצל הכונס הרשמי. הטעם לכך הוא שבדרך כלל לא מדובר בתיקים מורכבים ואין בהם מחלוקות רבות. על כן אין צורך בניהול התיק בבית המשפט.
יחד עם זאת, ייתכנו תיקים מורכבים או כאלה שמעוררים מחלוקות רבות שדורשות הכרעה שיפוטית. תיקים אלו דורשים התערבות שיפוטית רבה ועל כן אין טעם להמשיך ולנהלם אצל הכונס הרשמי ולהעביר בכל פעם את ההכרעה המקומית בסכסוכים לבית המשפט.
על כן מוצע לקבוע כי היחיד, הנושה או הכונס הרשמי רשאים להגיש בקשה לנשיא בית משפט השלום, במחוז בו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון בבקשה להעביר את ניהול ההליכים לבית המשפט. הנשיא או סגנו רשאים להיענות לבקשה אם מצאו כי מפאת מורכבות התיק או לטובת ניהולו היעיל מן הראוי שההליכים ינוהלו בבית המשפט.
אם הועבר התיק לבית המשפט יימשכו ההליכים תחת ניהולו של בית המשפט. גם הנאמן במקרה זה יהיה פקיד בית המשפט ולא פקיד הכונס הרשמי ויפעל בהתאם להוראות בית המשפט ותחת פיקוחו.
סעיף 183
תכליתם העיקרית של הליכי חדלות פירעון שנפתחים לבקשת יחיד היא לקבל הפטר ולסייע ליחיד לחזור ולהשתלב במשק. אם היחיד אינו משתף פעולה עם ההליכים ולא מאפשר את ניהולם התקין הרי שאין הצדקה לסייע לו.
לכן מוצע כי במקרים אלו, ולאחר שנתן ליחיד הזדמנות להשמיע את עמדתו, רשאי יהיה בית המשפט לבטל את צו חדלות הפירעון של היחיד.
על מנת להגן על צדדים שלישיים שהתקשרו עם הנאמן או עם היחיד לפני ביטול צו חדלות הפירעון מוצע לקבוע כי ביטולו של הצו לא יפגע בתקפם של פעולות שבוצעו כדין לפני ביטול ההליכים.
סעיף 184
ככלל, ממועד מתן צו חדלות הפירעון ואילך על היחיד להימנע מלצבור חובות נוספים. אולם על אף זאת ייתכן והיחיד יצבור חובות נוספים גם לאחר מתן צו חדלות הפירעון. חובות אלו אינם בגדר חובות עבר ואף לא בגדר הוצאות הליכי חדלות הפירעון ועל כן אין לנושים בגין חובות אלו ממה לגבות את חובם.
במקרה זה יכולים הנושים לפתוח בהליך חדלות פירעון נוסף כנגד היחיד. במסגרת הליכים אלו יהיו חובות היחיד כלפיהם בגדר חובות עבר וכך הם יוכלו לפרוע את חובם מנכסי היחיד. סעיף זה נועד להסדיר את הדין במקרה בו נפתחים כנגד היחיד הליכי חדלות פירעון (להלן: "ההליך הנוסף") בעת שהוא נמצא בהליכי חדלות פירעון (להלן: "ההליך הראשון").
הכלל המנחה הוא שההליך הנוסף גובר על ההליך הראשון וכולל אותו בתוכו. זאת בעיקר כדי לאפשר לכלול בגדר חובות העבר גם את החובות שנצברו בין מועד פתיחת ההליך הראשון למועד פתיחת ההליך הנוסף.
בהתאם מוצע לקבוע כי עם הגשת הבקשה לפתיחה בהליך הנוסף יימנע הנאמן בהליך הראשון, במידת האפשר, מכל פעולה בנכסי קופת הנשייה.
על מנת שבמסגרת ההליך הנוסף לא יהיה צורך לבצע שוב הליכים שכבר בוצעו במסגרת ההליך הראשון וכדי לייעל את ההליכים מוצע לקבוע כי בית המשפט רשאי לקבוע הוראות לעניין איחוד ההליכים שתכליתה לסייע לניהול ההליך הנוסף. בכלל זה רשאי בית המשפט לקבוע כי תביעות חוב שהוכרו במסגרת ההליך הראשון ייחשבו כתביעות מוכרות גם במסגרת ההליך הנוסף.
לסעיף 185
מוצע להבהיר כי הליכי חדלות הפירעון אינם מונעים מהיחיד את האפשרות לנסות ולגבש הסדר חוב עם נושיו בכל שלב של ההליכים. על הסדר חוב כזה יחולו הוראות חלק י' העוסקות בהסדרי חוב.
חלק ד': הנשייה
כללי
חלק זה מסדיר את פירעון חובותיו של החייב. לחלק זה שישה פרקים.
הפרק הראשון עוסק בתביעות החוב. הוא מסדיר את ההליכים להגשת תביעות חוב ואת וההכרה בהן. החידושים העיקריים בפרק זה הם חובת הגשת תביעת חוב בידי נושה מובטח והכללת חובות נזיקיים בתביעות החוב.
הפרק השני עוסק בנכסי קופת הנשייה. הפרק קובע מהם הנכסים שיכללו בקופת הנשייה וכן הוראות לעניין ביטול עסקאות שנעשו לפני מתן צו חדלות הפירעון. החידוש העיקרי בפרק זה נוגע לביטול עסקאות שנעשו לפני מתן צו חדלות הפירעון ומציע לקבוע מבחנים שונים מהדין הקיים בעניין זה.
הפרקים השלישי והרביעי עוסקים בכינוס ומימוש נכסי קופת הנשייה. בהוראות פרקים אלו אין חידושים משמעותיים והם מבוססים על הדין הקיים.
הפרק החמישי עוסק בדרך חלוקת נכסי קופת הנשייה בין הנושים ובסדר הפירעון. החידוש העיקרי בפרק זה הוא צמצום משמעותי של סוג החובות שיזכו לדין קדימה.
הפרק השישי והאחרון עוסק בנושים בעלי זכויות פירעון מיוחדות. החידוש העיקרי בפרק זה הוא הטלת הגבלות על היקף החובות שניתן לפרוע מנכסים משועבדים.
פרק א': תביעות חוב
כללי
עם מתן צו חדלות הפירעון יש לקבוע מהם כלל חובותיו של החייב כדי שניתן יהיה לפרוע אותם מנכסי קופת הנשייה בדרך שוויונית. לשם כך יש צורך ביצירת מנגנון יעיל להכרעה בכל תביעות החוב של הנושים בצורה מרוכזת.
בדין הקיים הנאמן הוא המוסמך להכריע בתביעות החוב.[78] מנגנון הכרעה זה הוא אחד מהמאפיינים הייחודיים של הליכי חדלות פירעון. תכליתו לייעל את ההליכים ולשמור על עיקרון השוויון בין הנושים. נאמן המכריע בתביעות החוב מפעיל סמכות מעין שיפוטית.
הצעת החוק מאמצת מנגנון זה ומציעה לקבוע כי הנאמן - יהיה בעל הסמכות להכריע בתביעות החוב.
שני חידושים עיקריים בפרק זה לעומת הדין הקיים. החידוש הראשון הוא שגם נושה מובטח נדרש להגיש תביעת חוב. תכליתה של הוראה זו להבטיח כי תביעת החוב של הנושה המובטח תיבחן בידי הנאמן כדי לבדוק אם היא מבוססת. לעניין זה אין כל טעם ליצירת פערים בין הנושה המובטח לנושה שאינו מובטח. הדין הקיים מעניק יתרון לא מוצדק לנושה המובטח. על מנת שאישור תביעת החוב בידי הנאמן לא ידחה את יכולת מימוש הנכס המובטח בידי הנושה המובטח לתקופה ארוכה מוצע בסעיף 227 לקצר את פרק הזמן שעומד לנאמן להכרעה בתביעת חוב של נושה מובטח המבקש לממש את בטוחתו.
החידוש השני נוגע להכללתם של חובות נזיקיים בתביעות החוב. בהתאם לדין הקיים חובות נזיקיים שאינם קצובים אינם חובות ברי תביעה בפשיטת רגל[79]. על כן הם אינם נכללים בתביעות החוב. הצעת החוק מבקשת לשנות הוראה זו ולכלול גם חובות נזיקיים שאינם קצובים בחובות העבר הנפרעים במסגרת הליכי חדלות הפירעון. ענין זה נקבע בהגדרת חוב הכוללת גם חובות נזיקיים והוסבר בדברי ההסבר להגדרה זו.
אולם, מכיוון שהכרעה בחובות אלו עלולה להיות סבוכה, בעיקר משום שמדובר בחבות בלתי קצובה, מוצע לקבוע כי ההכרעה בתביעות אלו תהיה של בית המשפט ולא של הנאמן
לסעיף 186
הסעיף קובע את העיקרון הכללי ולפיו זכותו של נושה לקבל חלק מנכסי קופת הנשייה מותנית בהגשת תביעת החוב ובאישורה בידי הנאמן. הוראה זו חלה גם על הנושים הכלליים של החייב וגם על הנושים המובטחים.
לסעיף 187
הסעיף קובע את הדרך והמועד להגשת תביעת החוב. את תביעת החוב יש להגיש תוך שישה חודשים ממועד פרסומו של מתן צו חדלות הפירעון. קציבתה של תקופה זו נועדה להביא לקיצורם וייעולם של ההליכים אך מבלי לפגוע ביכולתם של הנושים להגיש את תביעות החוב בצורה יעילה.
חריגה ממועד זה מביאה לכך שהנושה מאבד את זכותו המהותית לפרוע את חובו אף אם חוב זה אינו שנוי במחלוקת. על מנת שלא לפגוע בנושה שנמנע ממנו להגיש את תביעת החוב מוצע לקבוע כי הנאמן יהיה רשאי להאריך את התקופה להגשת תביעות החוב אם התקיימו נסיבות מיוחדות שבשלהן נמנע מהנושה להגיש את תביעת החוב במועד.
עוד מוצע להסמיך את השר לקבוע הוראות לעניין אופן הגשת תביעת החוב והפרטים שיש לכלול בה. יצויין כי הוראות בנושא זה מצויות בסימן א' לפרק ד' לתקנות פשיטת הרגל.
מוצע לקבוע כי על תביעת חוב של נושה מובטח לכלול גם פירוט של הנכס המשועבד ושומת ערכו של הנכס המשועבד. שומת ערכו של הנכס המשועבד נדרשת על מנת להבין אם ערך הבטוחה של הנושה המובטח עולה על ערך החוב או נמוך מערך החוב. עוד מוצע להסמיך את השר לקבוע הוראות לעניין שומת הנכס המשועבד. יצויין כי הוראות בנושא זה מצויות בסימן ד' לפרק ד' לתקנות פשיטת הרגל.
לסעיף 188
הסעיף קובע את סמכותו של הנאמן לברר את תביעות החוב ולהכריע בהן. סמכות זו של הנאמן היא סמכות מעין שיפוטית.
סמכותו של הנאמן כוללת גם את האפשרות לדחות תביעת חוב המבוססת על פסק דין שנוצר בנסיבות של תרמית או קנוניה. דחייה זו תיעשה באישור בית המשפט. סמכות רחבה זו נועדה לאפשר לנאמן להתמודד עם החשש מפני קנוניה בין החייב לבין מקורביו והברחת נכסי החייב באמצעות קבלת פסק דין בדרך מלאכותית לטובת המקורבים אלה. הצעת החוק בעניין זה מעגנת את ההלכה הפסוקה.[80]
רציונל זה של חשש מפני קנוניה אינו קיים בכל הנוגע לתשלומים שהוטלו במסגרת הליך מנהלי או פלילי. לכן ביחס לחובות הנובעים מהליכים אלו מוצע לקבוע כי על הנאמן לקבל את תביעת החוב אלא אם נפלו בהגשתה פגמים פרוצדורליים המצדיקים את דחייתה. גם הוראה זו מעגנת את ההלכה הפסוקה.[81]
לסעיף 189
מוצע לקבוע מנגנון מקוצר לאישור תביעות חוב במקרים בהם החוב אינו מוטל בספק. זאת כדי לסייע לנאמן ולייעל את ההליכים. בהתאם למנגנון המוצע אם ראה הנאמן כי הרישומים בספרי החשבונות של החייב מעידים באופן ברור על קיומו של חוב עבר, יהיה הנאמן רשאי לשלוח לנושה הודעה על כך ויראו את הנושה בגין חוב זה כמי שהגיש תביעת חוב שאושרה בידי הנאמן.
לסעיף 190
כחלק מהליך אישור תביעות החוב יש צורך להוון חובות עתידיים של החייב. זאת מכיוון שחובות אלו עומדים לפירעון בהליכי חדלות הפירעון.
מוצע לקבוע כי הנאמן יהוון את חובותיו העתידיים של החייב למועד מתן צו חדלות הפירעון. ההיוון יעשה בהתאם לריבית החוזית שקבעו הצדדים ואם לא נקבעה בהתאם לריבית לפי סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961.
לסעיף 191
על מנת שכל חובות העבר יועמדו על אותו בסיס, מוצע לקבוע כי אם חוב העבר נקוב במטבע חוץ, יחשב אותו הנאמן בהתאם לערכו במטבע ישראלי ביום מתן צו חדלות הפירעון.
לסעיף 192
הצעת החוק מבקשת לכלול בחובות העבר שיוסדרו במסגרת הליכי חדלות הפירעון גם חובות שאינם קצובים. אולם, מכיוון שהכרעה בחובות אלו עלולה להיות סבוכה, מוצע לקבוע כי ההכרעה בתביעות אלו לא תהיה בידי הנאמן אלא בידי בית המשפט.
לסעיפים 193- 195
ההכרעה בתביעת החוב מקטינה או מגדילה את סך חובותיו של החייב ועל כן משליכה על כל בעלי העניין בהליכים – הנושים, החייב ובמקרה של תאגיד גם חברי התאגיד. לכן מוצע כי אלו יהיו רשאים לעיין בתביעות החוב שהוגשו ובהכרעת הנאמן לגביהן.
עוד מוצע לקבוע כי כל מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת הנאמן יהיה רשאי לערער עליה בפני בית המשפט. את זכות הערעור על הכרעת הנאמן ניתן היה ללמוד גם מסעיף 53 להצעת החוק הקובע כי כל מי שנפגע מפעולת הנאמן רשאי לערער עליה בפני בית המשפט. אולם לאור ההשלכה של ההכרעה בתביעת החוב על זכויותיו המהותיות של הנושה מוצע לקבוע הוראה מיוחדת לגבי זכות הערעור על הכרעה זו.
עוד מוצע להסמיך את השר לקבוע סדרי דין לדיון בתביעות החוב ובערעור עליהן.
פרק ב': נכסי קופת הנשייה
סימן א': הנכסים הנכללים בקופת הנשייה
לסעיף 196
נכסי קופת הנשייה הם נכסי החייב שישמשו לפירעון חובות העבר שלו בהליכי חדלות הפירעון. קופת הנשייה איננה אישיות משפטית נפרדת אלא שם תואר בלבד לנכסים אלו. החייב עצמו ממשיך להחזיק בנכסים עד למימושם וחלוקתם לנושים.
נכסים קופת הנשייה כוללים את כל נכסי החייב במועד מתן צו חדלות הפירעון וכן נכסים שיצטברו בידיו עד סיומם של ההליכים. סיומם של ההליכים הוא:
א. בהליכי פירוק של תאגיד – חיסולו של התאגיד.
ב. בהליכי שיקום של תאגיד – בהתאם להוראות התכנית. מכיוון שסיומו של הליך זה הוא בהסדר מוסכם, תכלול קופת הנשייה את הנכסים שעליהם הסכימו הצדדים בתכנית המוסכמת.
ג. בהליכי חדלות פירעון של יחיד – בהתאם להוראות התכנית לשיקום כלכלי. תכנית זו קובעת, בין היתר, את התקופה שבמהלכה יכללו בקופת הנשייה נכסים נוספים שמגיעים לידי היחיד. אחרי תקופה זו יוצא היחיד לדרך חדשה והנכסים שיגיעו לידיו יהיו שלו ולא ישמשו לתשלום חובות העבר.
לסעיף 197
סעיף זה מחריג מנכסי קופת הנשייה נכסים הנדרשים לחייב לצרכי מחייתו או כאלה שהתמורה הצפויה ממכירתם אינה מצדיקה את הפגיעה שתיגרם בשלה לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו. תכליתו של סעיף זה לשמור על כבודו של החייב.
מכיוון שרשימת נכסים אלו עשויה להשתנות באופן תדיר מוצע לקבוע כי רשימת הנכסים תיקבע בתוספת אותה רשאי השר לשנות באישור וועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
הסעיף והתוספת המוצעת מבוססים על הוראת סעיף 86 לפקודת פשיטת הרגל.
לסעיף 198
סעיף 28(1) קובע כי הקפאת ההליכים חלה על הליכי גבייה שטרם הושלמו. הגדרת הליכי גבייה שטרם הושלמו רחבה וכוללת את כל שרשרת הגבייה עד להשלמתם במועד בו מקבל הנושה את כספו. בהתאם, נכסים של החייב שטרם הושלמו הליכי גבייה לגביהם הם חלק מנכסי קופת הנשייה.
סעיף זה קובע הוראות משלימות לעניין זה ומסדיר את דרגתן של הוצאות הגביה בהליכי חדלות הפירעון במקרה בו הליך הגביה טרם הושלם. מוצע לקבוע כי אם הנכס כבר נמכר בהליכי הגביה תועבר התמורה לקופת הנשייה בניכוי הוצאות הגבייה. אם הנכס טרם נמכר לא ניתן לנכות את הוצאות הגבייה ולכן מוצע לקבוע כי במקרה זה יהיו הוצאות הגבייה שיעבוד ראשון על הנכס.
הוראות סעיף זה מבוססות על הוראות סעיפיפ 92 ו-93 לפקודת פשיטת הרגל.
סימן ב': ביטול עסקאות הגורעות מקופת הנשייה
כללי
סימן זה עוסק בביטול עסקאות ופעולות שביצע החייב לפני מתן צו חדלות הפירעון. הוראות הסימן נועדו לקידום החלוקה השוויונית של נכסי החייב בין הנושים.
החלק הארי של ההוראות הנוגעות לעיקרון השוויון בין הנושים עוסק בחלוקת הנכסים במהלך הליכי חדלות הפירעון. אך בכך אין די. בדרך כלל חדלות הפירעון הכלכלית של החייב קודמת למועד ההכרזה עליו כחדל פירעון. פער זמנים זה מאפשר לחייב להעביר נכסים כאשר הוא כבר בחדלות פירעון לנושים מסוימים או לאנשים אחרים ובכך לפגוע בעיקרון השוויון בין הנושים.
כדי למנוע זאת יש צורך בהוראות שיאפשרו לבטל עסקאות הפוגעות בעיקרון השוויון בין הנושים גם כאשר העסקאות נעשו קודם לפתיחת הליכי חדלות הפירעון הפורמליים. הוראות אלו "מושכות לאחור" את פתיחת הליכי חדלות הפירעון אל נקודת הזמן בה החל החייב להיות חדל פירעון מבחינה כלכלית.
מקובל לחלק את העסקאות שניתן לבטל במסגרת הליכי חדלות פירעון לשתי קטגוריות עיקריות.
הקטגוריה הראשונה היא פעולות להעדפת נושים. פעולות אלו אינן גורעות נכסים מקופת הנשייה אלא מביאות להעדפת אחד הנושים. הקטגוריה השנייה היא פעולות שמביאות לגריעת הנכסים מקופת הנשייה.
ההבדל בין שתי קטגוריות אלו הוא שפעולה המביאה לגריעת נכסים מקופת הנשייה היא פעולה שכתוצאה ממנה קטנה מסת הנכסים של החייב אך חובותיו נשארים כפי שהיו. כך שלמעשה חדלות הפירעון שלו מעמיקה. לעומת זאת פעולה להעדפת נושים היא פעולה שבה יחד עם העברת הנכס והקטנת מסת הנכסים קטן גם סך החובות של החייב. לכן, בפעולה להעדפת נושים, הפעולה אינה מעמיקה את חדלות הפירעון של החייב אלא פוגעת בחלוקה השוויונית של נכסי החייב בין הנושים.
לסעיף 199
סעיף זה עוסק בביטול פעולות להעדפת נושים. החידוש העיקרי בסעיף זה לעומת הדין הקיים הוא ביטול הדרישה לכוונת העדפה. בדין הקיים ניתן לבטל פעולה להעדפת נושה רק כאשר הפעולה נעשתה על מנת לתת עדיפות לאותו נושה או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מטעמו של הנושה. [82] כלומר, לא די בהוכחת היסודות האובייקטיביים של העסקה, אלא שנדרשת הוכחה של תנאי סובייקטיבי של כוונה להעדיף את הנושה.
הדרישה להוכחת יסוד סובייקטיבי מקשה על השימוש בהליך זה. גם ברמה העיונית נראה שאין הצדקה לכך. ביטולן של עסקאות להעדפת נושים נועדה לקדם את החלוקה השוויונית בין הנושים ולא רק לשם מניעת פעולות לא הוגנות של החייב. לכן, המבחן שנכון לקבוע לעניין זה הוא מבחן תוצאתי בלבד - האם הפעולה הביאה לפגיעה בעיקרון השוויון ולהעדפת נושים. לכן מוצע לבטל דרישה זו.
נעמוד עתה על התנאים לביטול פעולה להעדפת נושה והנימוקים להם. תנאים אלו הם תנאים מצטברים:
א. הפעולה מעדיפה נושה, כלומר היא פעולה שכתוצאה ממנה זוכה נושה לעדיפות על פני נושים אחרים. זאת בין אם מדובר בתשלום חוב או בפעולה אחרת דוגמת שיעבוד נכס. בשל ההיבט התוצאתי של ההגדרה פעולות יכולות להיכלל בפעולות המבוטלות גם פעולות שנעשו במסגרת הליכי הוצאה לפועל או הליכי גבייה אחרים.
פעולה נוספת הניתנת לביטול היא המחאת חוב מנושה לאדם אחר כאשר המחאת החוב מאפשרת לנמחה לקזז את החוב כנגד חוב אחר שהוא חב בו לחייב. פעולה זו משפרת את מעמדו של הנמחה ומאפשרת לו לגבות את מלוא חובו בדרך של קיזוז. גם פעולה זו פוגעת בעיקרון השוויון בין הנושים ועל כן מוצע לאפשר לבית המשפט לבטלה.
ב. הפעולה בוצעה בשלושת החודשים שלפני מועד פתיחת הליכי חדלות הפירעון, ולגבי נושה שהוא קרוב של החייב – שנה לפני מועד זה. תחימת הזמן שבו ניתן לבטל עסקאות נועדה לאזן בין ההגנה על עיקרון השוויון לבין האינטרס הלגיטימי של הנושה לסופיות ולוודאות.
לעסקאות עם קרוב נקבעה תקופה ארוכה יותר כיוון שעסקאות אלה חשודות יותר. בנוסף, סביר להניח שקרוב של החייב העושה עמו עסקאות מודע לקשיים הכלכליים בהם נמצא החייב ועל כן אינטרס ההסתמכות שלו חלש יותר.
ג. במועד ביצוע הפעולה החייב היה בחדלות פירעון. ההצדקה לביטול הפעולה נובעת מכך שהעברת הנכס לנושה הייתה על חשבון כלל הנושים ופגעה בעיקרון השוויון. עובדה זו נכונה רק כאשר החייב חדל פירעון ועל כן נכסי החייב במועד ההעברה אינם מספיקים לכלל הנושים.
תנאי זה יכול להקשות על יכולתו של הנאמן לפעול לביטול עסקאות. זאת מכיוון שבמקרים רבים קיים קושי להוכיח את המועד המדויק בו היה החייב בחדלות פירעון מבחינה כלכלית. כדי לפתור זאת מוצע לקבוע חזקה שבתקופת הביטול - דהיינו שלושת החדשים שלפני מועד פתיחת הליכי חדלות הפירעון ולעניין קרוב – שנה, היה החייב בחדלות פירעון. חזקה זו ניתנת לסתירה.
מעבר לקריטריונים אובייקטיביים פוגע באינטרס ההסתמכות של הנושים שהיו צד לעסקה. לפגיעה באינטרס ההסתמכות השלכות שליליות לא רק על הנושים המבקשים סופיות בגביית חובם אלא גם על החייב עצמו. חשיפתן של כל עסקאות החייב לביטול עלולה לתמרץ את הנושים, בעיקר של מי שמנהלים עסקים מול החייב, לפתוח בהליכי חדלות פירעון מוקדם ולפגוע ביכולתו להמשיך בפעילות גם במצב של קשיים כלכליים.
כדי למנוע זאת מוצע לקבוע כי לא ניתן יהיה לבטל פעולה אם התקיים בה אחד מאלה:
א. החייב קיבל במועד ביצוע הפעולה או במועד סמוך לו תמורה הולמת לפעולה שביצע – כלל זה מכונה כלל "הערך החדש". הוא נועד למקרה בו מבחינה כלכלית לא נכון להסתכל על הפעולה כהעדפת חוב עבר של הנושה אלא כעסקה חדשה שתמורתה מקבל החייב ערך חדש. כדי להיכלל לחריג זה יש להראות כי התשלום וקבלת הערך החדש התרחשו במקביל. המונח "במועד ביצוע הפעולה או במועד סמוך לו" נועד להבהיר זאת.
ב. ביצוע הפעולה היה במהלך העסקים הרגיל של החייב והחוב שנפרע בשל הפעולה נוצר במהלך העסקים של החייב. החרגת פעולה זו נועדה לאפשר לחייב להמשיך בפעילות הכלכלית השוטפת לפני מתן צו חדלות הפירעון. חריג זה מבטיח לספקים, לנותני אשראי ולגורמים נוספים הפועלים מול החייב במהלך העסקים הרגיל כי התשלומים שמועברים להם הם וודאיים וסופיים.
ג. לגבי חייב שהוא יחיד - חוב מזונות או חוב שאינו עולה על 5000 ₪ לאדם שאינו קרובו של החייב. חריג זה נועד לאפשר לחייב שהוא יחיד להמשיך להתנהל בתקופה שלפני מתן צו חדלות הפירעון.
לסעיף 200
סעיף זה עוסק בביטול פעולות לגריעת נכסים מקופת הנשייה. ההצדקה לביטול הענקות בתקופה שקדמה להליכי חדלות הפירעון היא שמירה על הנכסים העומדים לחלוקה לנושים. מעת שנכסי החייב אינם מספיקים לכיסוי חובותיו, החייב מאבד את זכותו לעשות בנכסיו כרצונו ולהעבירם למי שירצה ללא קבלת תמורה ראויה עבורם.
התנאים המוצעים לעניין ביטול פעולה לגריעת נכסים מקופת הנשייה דומים לתנאים המוצעים לעניין ביטול פעולה להעדפת נושים. להלן התנאים והטעמים להם.
א. העברת נכס ללא תמורה או בתמורה נמוכה באופן בלתי סביר משוויו של הנכס. במקרה בו העברת הנכס בתמורה נמוכה משוויו, ניתנת ההעברה לביטול רק אם היא נמוכה באופן בלתי סביר משוויו של הנכס. זאת מכיוון שלעיתים יכול החייב לבצע עסקה בתום לב בה התמורה שניתנת בגין העברת הנכס אינה בשווי השוק המלא אולם היא עדיין תמורה סבירה. דבר זה שכיח במיוחד בתקופה בה נמצא החייב בקשיים כלכליים ומוכר נכסים תחת לחץ ובמחירים נמוכים.
הפעולה בוצעה בשנתיים שלפני מועד פתיחת הליכי חדלות הפירעון, ולגבי נושה שהוא קרוב של החייב – ארבע שנים לפני מועד זה. תנאי זה שונה מהתנאי המקביל בעניין העדפת נושים והוא חמור יותר. הטעם לכך הוא שהענקות בדרך כלל הן עסקאות "חשודות" יותר מכיוון שהן מעבירות נכסים מהחייב לגורם אחר ללא כל תמורה בזמן שהחייב נמצא בחדלות פירעון. יצוין כי על פי הדין הקיים ניתן לבטל הענקות עד לתקופה של עשר שנים.[83] הצעת החוק מצמצמת תקופה זאת כדי לקבוע הסדר מאוזן יותר בין אינטרס הנושים להגדיל את קופת הנשייה לבין אינטרס ההסתמכות והסופיות של הנעבר.
ב. במועד ביצוע הפעולה החייב היה בחדלות פירעון או שביצוע הפעולה הביא אותו לחדלות פירעון. הסיבה להוספת החלופה של "ביצוע הפעולה הביא אותו לחדלות פירעון" נועדה לכלול גם מקרים בהם החייב לא היה בחדלות פירעון אך העברת הנכסים היא שהפכה אותו לכזה. חלופה זו אינה רלוונטית ביחס לפעולות להעדפת נושים שכן פעולות אלו לא משנות את היחס בין חובותיו ונכסיו של החייב.
גם ביחס לתנאי זה מוצע לקבוע כי בתקופת הביטול תתקיים חזקה שהחייב היה חדל פירעון.
לסעיף 201
סעיף זה נועד לאפשר לבית המשפט לבטל פעולות להברחת נכסים גם אם אינן עומדות בתנאים לביטול פעולות לגריעת נכסים מקופת הנשייה. הפעלתה של סמכות זו מותנית בהוכחה שהפעולה בוצעה במטרה להבריח את הנכס. תנאי זה הוא תנאי מספק לביטול ההעברה אף אם החייב לא היה חדל פירעון במועד ההעברה.
ביטול פעולות לפי סעיף זה מוגבל לתקופה של שבע שנים לפני מועד פתיחת הליכי חדלות הפירעון.
לסעיף 202
הסעיף קובע כי אם ביטל בית המשפט פעולה לפי סימן זה יכללו הנכסים שהושבו בקופת הנשייה.
עוד מוצע לקבוע כי ביטול הפעולה לא יגרע מזכותו של צד שלישי שרכש את הנכס מהנעבר בתום לב ובתמורה. במקרה זה או במקרה אחר בו לא ניתן להשיב את הנכס בעין לקופת הנשייה ישלם מקבל הנכס, כלומר מי שקיבל את הנכס במסגרת הפעולה שבוטלה, את שוויו לקופת הנשייה ועל הצד השלישי לא תחול כל חובה.
פרק ג': כינוס נכסי קופת הנשייה וניהולם
לסעיף 203
הסעיף קובע כי אחד מתפקידיו העיקריים של הנאמן הוא כינוס נכסי קופת הנשייה לרשותו.
עוד מוצע לקבוע כי במסגרת כינוס נכסי קופת הנשייה על הנאמן לבחון את תקפם של שעבודים המוטלים על נכסי קופת הנשייה וכן אם מתקיימות עילות תביעה שיכולות להוסיף נכסים לקופת הנשייה. פעולות אלו נועדו להגדיל את נכסי קופת הנשייה שיעמדו לפירעון חובותיו של החייב.
לסעיף 204
במקרים רבים אין לנאמן את המידע המלא על נכסי החייב. על מנת לסייע לנאמן לכנס את נכסי קופת הנשייה, מוצע לקבוע כי כל מי שבידו נכס או מסמך שלחייב זכות בו חייב להודיע על כך לנאמן אם נודע לו על מתן צו חדלות הפירעון, וזאת בהקדם האפשרי. לאחר מתן ההודעה על מחזיק הנכס או המסמך לפעול בהתאם להוראותיו של הנאמן.
לסעיף 205
מוצע לקבוע כי השר יקבע הוראות לעניין ניהול נכסי קופת הנשייה וכי הנאמן יפעל בהתאם להוראות אלו ובהתאם להנחיות הכונס הרשמי.
לגבי חייב שהוא יחיד, רשאי הנאמן להסתייע ביחיד לצורך ניהול נכסי קופת הנשייה. סעיף זה הוא חריג לכלל הקבוע בסעיף 130(א)(2) ולפיו יש צורך באישור בית המשפט אם הנאמן מבקש להסתייע באחר בביצוע תפקידו.
מוצע לקבוע כי הנאמן לא יפקיד את הכספים שקיבל במהלך ההליכים בחשבונו הפרטי אלא בחשבון שיורה הכונס הרשמי. דרך ומועדי ההפקדה ייקבעו על ידי הכונס הרשמי. אם עיכב הנאמן כספים תחת ידו בניגוד להוראות האמורות, עליו לשלם הפרשי הצמדה וריבית על הכספים שעיכב. הוראות אלה נועדו להגביר את הפיקוח על פעולות הנאמן.
עוד מוצע לקבוע כי השר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן השקעת הכספים. זאת כדי להבטיח כי הכספים אינם מושקעים באופן שמסכן את הנושים.
פרק ד': מימוש נכסי קופת הנשייה
לסעיף 206
הסעיף קובע כי כאשר על הנאמן לפעול למימוש נכסי קופת הנשייה, עליו לפעול בדרך שתשיא את ערכם. עוד מוצע להסמיך את השר לקבוע הוראות לעניין הדרכים למימוש נכסי קופת הנשייה.
לסעיף 207
תכניות חיסכון וקופות גמל הם חסכונות ארוכי טווח. הן נועדו להבטיח את בטחונו הכלכלי של החוסך בתקופות קשות או לאחר פרישתו משוק העבודה. לכן, יש צורך בקביעתם של הסדרים ייחודיים לשימוש בנכסים אלו לשם פירעון חובות העבר של היחיד. זאת כדי להבטיח הסדר מאוזן בין אינטרס הנושים לבין הפגיעה שעלולה להיגרם ליחיד כתוצאה מכך.
מוצע לקבוע כי לא ניתן יהיה לפדות כספים מקופת גמל המיועדים למטרת קצבה וטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה. זאת כדי שלא לפגוע יתר על המידה בחייב.
עוד מוצע לקבוע כי פדיון כספים מקופות גמל אחרות דורש את אישור בית המשפט ופדיון תכניות חיסכון דורש את אישורו של הכונס הרשמי. אישור זה יינתן רק לאחר שניתנה לחייב ההזדמנות לטעון את טענותיו.
סעיף זה מבוסס על הוראות סעיף 85 לפקודת פשיטת הרגל. נציין כי בימים אלו נערכת במשרד האוצר עבודת מטה מקיפה בנושא ההגנות לחסכונות ארוכי הטווח. לכשתושלם העבודה תיבחן האפשרות לשלב את מסקנותיה גם ביחס להליכי חדלות פירעון.
לסעיף 208
על מנת להבטיח כי מימוש נכסי החייב לא יותיר אותו ואת בני ביתו ללא קורת גג מוצע לקבוע כי מימוש דירת מגוריו של החייב דורשת את אישור בית המשפט. בית המשפט יאשר את מימוש דירת המגורים רק לאחר ששוכנע כי לחייב ולבני משפחתו יוצע מקום מגורים סביר.
סעיף זה מבוסס על הוראות סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל.
חלק ה': חלוקת נכסי קופת הנשייה
סימן א': כללי
לסעיף 209
על חלוקת נכסי קופת הנשייה להיעשות בהתאם לסדר הפירעון בהליכי חדלות פירעון של יחיד ובהליכי חדלות פירעון של תאגיד שבית המשפט הורה על פירוקו. לעומת זאת בהליכי חדלות פירעון של תאגיד שמסתיימים בתכנית שיקום כלכלי, חלוקת נכסי קופת הנשייה תיעשה בהתאם להוראות התכנית. זאת גם כאשר אם הוראות אלו סוטות מסדרי הנשייה.
הסעיף מבהיר הבחנה זו.
סימן ב': סדר הפירעון
כללי
סדרי הנשייה בהליכי חדלות פירעון מבוסים על שני עקרונות יסוד, עיקרון השוויון ועיקרון העדיפות המוחלטת. עיקרון השוויון קובע כי הנושים לא יועדפו זה על זה בפירעון חובותיהם. עיקרון העדיפות המוחלטת קובע כי כאשר לנושה מסוים עדיפות על נושה אחר, עדיפות זו היא מוחלטת ולכן יש לפרוע את חובות הנושה העדיף במלואם לפני שניתן להתחיל ולפרוע את חובות הנושים האחרים.
בין שני עקרונות יסוד אלו קיים מתח מובנה. נקודת האיזון ביניהם עומדת בליבת הסדרתם של סדרי הנשייה בהליכי חדלות פירעון.
הדין הקיים נוטה במידה רבה לטובת העדיפות המוחלטת. הדין הקיים קובע שתי קטגוריות עיקריות לעדיפויות. הקטגוריה הראשונה היא הנושים המחזיקים בבטוחות מסוגים שונים. לגביהם קובע הדין הקיים עדיפות מוחלטת לעומת הנושים שאינם מחזיקים בבטוחות. הקטגוריה השנייה למתן עדיפות בדין היא ביחס לסוגי חובות מסוימים המכונים חובות בדין קדימה. בדין הקיים מספר רב של חובות בדין קדימה והם זוכים לעדיפות מוחלטת לעומת הנושים בחובות אחרים.[84]
הצעת החוק מבקשת להציע שינוי מהותי בנושא זה ולצמצם במידה רבה את דיני הקדימה. הצמצום המוצע בדיני הקדימה מכוון ברובו הגדול אל דין הקדימה של המדינה ויפגע בקופה הציבורית. הוא נועד להגדיל את השוויון ואת חלקם של הנושים הכלליים בקופת הנשייה, אשר הם במקרים רבים הנושים החלשים שאינם מוגנים. אולם, על מנת שמהלך זה אכן יגשים את תכליתו יש צורך במהלך משלים לצמצום היקף תחולתם שעבודים, ובמיוחד שעבודים צפים.
מהלך זה נדרש מכיוון שסדרי הפירעון קובעים כי הנושים בדין קדימה קודמים לבעל השעבוד הצף, וזה קודם לנושים הכלליים. לכן ביטולם של דיני הקדימה בלבד יביא במרבית המקרים להגדלת החלק המגיע לבעלי השעבוד הצף ולא לכלל הנושים.
על מנת להבטיח שצמצום דין הקדימה יגדיל את חלקם של הנושים החלשים ולא את חלקם של הנושים בעלי השיעבוד הצף, מוצע לצמצם את היקף תחולתם של השעבודים על נכסי קופת הנשייה. השינויים המוצעים בנושא זה יוצגו בפרק הבא העוסק בנושים בעלי זכויות פירעון מיוחדות. שם נעמוד גם על התכליות הנוספות של מהלכים אלו.
בסימן זה נעמוד על החובות שבדין קדימה על פי הדין הקיים ועל הנימוקים שבגינם מוצע לבטלם.
א. שכר עבודה - מתן רשת ביטחון לעובדים בדיני חדלות הפירעון מקובלת בעולם כולו. זאת בעיקר בגלל חולשתו של העובד ביחסיו מול המעסיק. עיקרון זה הוא עיקרון חשוב והצעת החוק מבקשת לשמרו ואף להרחיבו.
הדין הקיים קובע זכות קדימה לחובות בגין שכר עבודה. אולם למעשה הנהנה העיקרי מדין הקדימה הוא הביטוח הלאומי ולא העובד.
הטעם לכך הוא שחוק הביטוח הלאומי קובע כי עובד שניתן כנגד מעבידו צו פשיטת רגל או צו פירוק יהיה זכאי לגמלה בעד שכר העבודה ופיצויי הפיטורין שהמעסיק חייב לו.[85] סכום זה גבוה פי כמה מהסכום החוב שבדין קדימה ועל כן הוא זה שמהווה את רשת הביטחון העיקרית של העובדים. מששילם הביטוח הלאומי את חובות המעסיק לעובד הוא נכנס בנעליו ונהיה לנושה בדין קדימה של החייב. לכן, למעשה, דין הקדימה מקנה יתרון לביטוח הלאומי ולא לעובדים.
לכן מוצע לבטל את דין הקדימה לגבי חובות בגין שכר עבודה. התיקון לא יפגע ברשת הביטחון של העובדים אלא בעדיפות המוקנית כיום לביטוח הלאומי.
נציין כי הצעת החוק כוללת תיקון עקיף לחוק הביטוח הלאומי המבקש להרחיב את זכאותם של עובדים לגמלה מהביטוח הלאומי גם להליכי שיקום כלכלי. נרחיב בעניין זה בדברי ההסבר שם.
ב. חובות מס ותשלומי חובה אחרים - חובות מס זוכים לדין קדימה במספר רב של מדינות. הנימוק להצדקת מתן זכות קדימה למסים הוא היותה של המדינה נושה לא רצוני. הצדקה נוספת לעדיפות היא תכליתם הציבורית של הכספים הללו.
מאידך ישנם טעמים לביטול דין הקדימה. המדינה היא כיס עמוק בעל יכולת פיזור נזק עדיפה בהרבה על שאר הנושים. לכן מן הראוי לפזר את הנזק שבאי תשלום החוב על כלל הציבור ולא על הנושים של החייב. בנוסף, ישנם נושים לא רצוניים נוספים אשר אינם זוכים לדין קדימה, למשל נושים נזיקיים.
מטעמים אלו, מדינות רבות ביטלו או צמצמו את דיני הקדימה של רשויות שלטוניות. הצעת החוק מבקשת לאמץ מגמה זו גם בדין בישראל ולבטל את דין הקדימה לחובות המס ולתשלומי חובה אחרים.
חריג לכך הם חובות בגין ניכויים במקור לפי דיני המס או הביטוח הלאומי. כספים שנוכו במקור מהעובדים נמצאים במעין נאמנות אצל המעביד, ועל כן יש הצדקה להשארתם בדין קדימה. עדיפות זו גם מקובלת במרבית המדינות שבחנו.
ג. דמי שכירות של שנה אחת – לא מצאנו הצדקה לדין הקדימה בגין חובות אלו ועל כן מוצע לבטלו.
ד. חוב מזונות – האינטרס החברתי שבתשלום חובות אלו הוא הסיבה שבגינה ניתן לתשלומם דרגה עדיפה. מוצע להותיר חוב מזונות כחוב בדין קדימה.
לסעיף 210
הסעיף קובע את סדר פירעון החובות בסדר הבא:
א. חובות מובטחים.
ב. הוצאות הליכי חדלות פירעון.
ג. חובות בדין קדימה.
ד. חובות שלהבטחת פרעונם שועבד נכס בשיעבוד צף.
ה. חובות כלליים.
ו. הפרשי הצמדה וריבית שנצברו בהליכי חדלות הפירעון.
ז. חובות נדחים.
לסעיף 211
הסעיף קובע את עיקרון השוויון בין כל הנושים שבאותה דרגת פירעון. בהתאם לעיקרון זה ייפרעו כל החובות שבאותה דרגת נשייה בשיעור שווה לפי סכום התביעה שאושרה ובלי כל העדפה.
לסעיף 212
הסעיף מגדיר מהם החובות שיהיו בגדר הוצאות הליכי חדלות פירעון. דירוגן של הוצאות אלו עדיף על זה של נושים מובטחים בשעבוד צף ועל כן אם אין די בנכסים שאינם משועבדים לתשלום הוצאות ההליכים, יושלמו אלו מהנכסים שעליהם חל השעבוד הצף.
דירוגן הגבוה של הוצאות אלה בסדרי הנשייה נועד לאפשר מקור מימוני בטוח לניהול הליכי חדלות הפירעון ולכן הן כוללות את כל ההוצאות הנובעות מפעולות הנאמן במסגרת ההליכים. בנוסף כוללות הוצאות הליכי חדלות הפירעון גם את ההוצאות הכרוכות בניהול ועדת הנושים שתפקידה לסייע להליכים.
הוצאות נוספות שדינן כדין הוצאות הליכי חדלות פירעון הן הוצאות הנדרשות להלוויית יחיד חדל פירעון שנפטר וכן הוצאות עזבונו. תכליתה של הוראה זו היא לשמור על כבודו של היחיד שנפטר.
על הוצאות הליכי חדלות פירעון להיות משולמות כסדרן ובמועד שנקבע לתשלומם.
לסעיף 213
סעיף זה קובע את החובות שבדין קדימה. נושא זה נידון בהרחבה בהקדמה לסימן זה.
לסעיף 214
הסעיף קובע כי החובות הכלליים הם החובות שאינם מובטחים, אינם בדין קדימה ואינם חובות דחויים. חובות אלו הם למעשה החובות של הנושים ה"רגילים".
החידוש העיקרי בסעיף זה לעומת הדין הקיים נוגע להפרשי הצמדה וריבית שצברו חובות אלו עד למועד מתן צו חדלות הפירעון. הדין הקיים אינו מכיר בריבית החוזית שצובר החוב עד למועד מתן צו חדלות הפירעון וקובע הסדרים ייחודיים לעניין קביעת הריבית בגין תקופה זו.[86] הצעת החוק מבקשת לשנות הוראה זו ולקבוע כי הריביות שנצברו עד מועד מתן צו חדלות הפירעון יהיו בדירוג זהה לקרן החוב וייפרעו בדרך שווה לשאר החובות הכלליים.
לסעיף 215
סעיף זה עוסק בריבית והצמדה שנצברו לחובות החייב בתקופה שלאחר מתן צו חדלות הפירעון. דירוג של ריבית והצמדה אלו נמוך מזה של החובות הכלליים ועל כן חובות אלו ייפרעו רק לאחר שכל הנושים הכלליים קיבלו את מלא חובם.
מוצע לקבוע כי תחילה ייפרעו הפרשי ההצמדה והריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. אם נותרו כספים גם לאחר חלוקה זו תיפרע יתרת הפרשי ההצמדה והריבית בהתאם לתנאי החוזה.
לסעיף 216
הסעיף קובע כי תשלומים עונשיים הם חובות דחויים וישולמו רק לאחר השלמת פירעונם של כל שאר חובות החייב. זאת כדי שתשלומים עונשיים אלו לא יבוא על חשבון שאר הנושים. עניין זה הוסבר בהרחבה בדברי ההסבר להגדרה תשלום עונשי שבסעיף 4.
סימן ג': אופן החלוקה
לסעיף 217
הסעיף קובע את העיקרון הכללי ולפיו חלוקת נכסי קופת הנשייה תהיה בדרך של חלוקות שיבצע הנאמן בהתאם להוראות פרק זה.
לסעיף 218
על הנאמן לחלק לנושים את הכספים שהצטברו ממימוש נכסי קופת הנשייה לנושים בהתאם לסדרי הנשייה ובהקדם האפשרי.
על מנת שחלוקה זו לא תפגע בנושים שטרם הושלם אישור תביעת חובם מוצע לקבוע כי לפני ביצוע החלוקה ישלח הנאמן הודעה לכל נושה שטרם הגיש תביעת חוב ויפרסם הודעה על כוונתו לבצע חלוקת ביניים. בנוסף על הנאמן לעכב תחת ידו את הסכומים הדרושים לתשלום חובות עבר שטרם הושלמו הליכי אישור תביעות החוב לגביהם וכן את הסכומים הנדרשים למימון הוצאות ההליכים.
נושה שלא קיבל תשלום במסגרת חלוקת ביניים בגלל שתביעת החוב שלו טרם אושרה באותו מועד, יזכה לעדיפות בחלוקה הבאה כדי להשוות את מצבו לשאר הנושים.
לסעיף 219
לאחר השלמת מימוש כל נכסי קופת הנשייה שניתן לממשם יחלק הנאמן חלוקה סופית של יתרת הכספים שטרם חולקו במסגרת חלוקות הביניים.
על מנת לאפשר לנושים שטרם השלימו את תביעות החוב לעשות זאת, מוצע לקבוע כי הנאמן יודיע על כוונתו לחלק חלוקה סופית לכל הנושים שתביעות החוב שלהם טרם הוכרעו ויקצוב להם זמן לביסוס תביעותיהם.
לסעיף 220
מוצע להסמיך את השר לקבוע הוראות לעניין אופן ביצוע החלוקות.
לסעיף 221
הסעיף קובע כי אם נותרו נכסים בקופת הנשייה לאחר תשלום כל חובות החייב הרי שאלה יחזרו לחייב.
פרק ו': נושים בעלי זכויות פירעון מיוחדות
סימן א': נושה מובטח
לסעיף 222
נושה מובטח הוא נושה שלטובתו שועבד נכס של החייב, וזאת בין בשעבוד קבוע ובין בשעבוד צף. הנושה המובטח זכאי לפרוע את חובו מהנכס המובטח אך זכות זו כפופה למגבלות הקבועות בסימן זה.
חידוש עיקרי בפרק זה נוגע לריבית על החוב המובטח. בדין הקיים לא קיימות מגבלות על גביית ריבית בגין חוב מובטח מהנכס המשועבד. הוראה זו מביאה במקרים רבים לכך שהריבית בגין החוב המובטח, ובמיוחד ריביות וקנסות הפיגורים נוגסים בנכס המשועבד כך שכמעט ולא נותר דבר לנושים הכלליים.
הצעת החוק מבקשת להזיז מעט את נקודת האיזון לטובת הנושים הכלליים ולקבוע כי ריביות פיגורים או קנסות פיגורים לא יצטרפו לחוב המובטח ודינם יהיה כדין הפרשי הצמדה וריבית שנצברו במהלך הליכי חדלות הפירעון. הריבית החוזית, לעומת זאת, תצטרף לחוב המובטח והנושה המובטח יהיה רשאי לפרוע אותה מהנכס המובטח.
לסעיפים 223-224
כללי
סעיף 223 וסעיף 224 עוסקים בצמצום כוחם של הנושים המובטחים. סעיפים אלו הם אחד מהחידושים העיקריים שבהצעת החוק ותכליתם להגדיל את השוויון בחלוקת נכסי החייב, בעיקר ביחס לנושים החלשים. בדברי ההסבר לסימן ב' לפרק ה' העוסק בסדר הפירעון הרחבנו על השינויים המוצעים בדיני הקדימה ועל הצורך בהסדרים משלימים ביחס לשעבודים. כאן נרחיב על ההסדרים המוצעים לעניין זה.
הצדקה מרכזית בספרות למתן עדיפות לנושים מובטחים על פני שאר הנושים היא שכלול וייעול שוק האשראי. טענה נוספת היא כי הנושים המובטחים מסייעים לפיקוח ובקרה על התנהלות מקבל האשראי ובכך תורמים לכלל הנושים. נטען גם שהקדימות לנושים המובטחים אינה באה על חשבון הנושים שאינם מובטחים, שכן האחרונים תמחרו את סיכוני האשראי שלהם בשיעור הריבית שלקחו, וזו מקנה להם פיצוי ראוי לסיכון המוגבר שלהם במקרה של חדלות פירעון.
אולם התוצאה של מתן העדיפות לנושים המובטחים היא כי בדרך כלל הנושים המובטחים זוכים לרוב המוחלט של נכסי החייב והנושים הכלליים מקבלים נתח קטן מאוד מהם, אם בכלל. תוצאה זו פוגעת בעיקרון השוויון שבבסיס חלוקת נכסי קופת הנשייה.
יתירה מכך, במרבית המקרים הנושים הכלליים הם הנושים החלשים יותר שאין בכוחם להגן על עצמם. אלה בדרך כלל הם הספקים ונותני השירותים בהיקף פעילות מצומצם. מתן יתרון מוחלט לנושים המובטחים פוגע באופן קשה בנושים אלו ואף מביא לא אחת את אותם הנושים לחדלות פירעון. גם ההנחה שנושים אלה מתמחרים את הסיכון אינה נכונה. במרבית המקרים עלויות העסקה לתמחור מחיר האשראי או להבטחת חובם על ידי שעבודים אינה כדאית עבורם. כך שגם הטענה כי נושים אלו פיצו את עצמם בריבית שלקחו בגין האשראי שנתנו לחייב אינה נכונה.[87]
הצעת החוק מבקשת להציע הסדר מאוזן אשר ישמר את היתרונות לנושים המובטחים אך במקביל יבטיח כי הנושים הכלליים יזכו לקבל חלק מנכסי החייב בהליכי חדלות פירעון. להלן עיקרי ההצעה.
הגבלת השעבוד הצף לנכסים שהיו של החייב במועד מתן הצו
מוצע לקבוע כי שעבוד צף יחול רק על הנכסים של החייב במועד מתן הצו ועל נכסים שיגיעו לחייב ממועד זה ואילך כתמורה או כנכס חלופי הניתן לזיהוי ועקיבה. הוראה זו רלוונטית בעיקר כאשר בית המשפט מורה על הפעלת התאגיד ונועדה להביא לכך שהערך המוסף שייווצר בעקבות הפעלת התאגיד יחולק בין כלל הנושים. קל להסביר זאת באמצעות דוגמה מספרית:
נניח שהנכס היחיד של התאגיד חדל הפירעון הוא מלאי בשווי 100 ₪. מלאי זה כפוף לשעבוד צף של נושה א'. בית המשפט מורה על הפעלת התאגיד ועל כן הנאמן מוכר את המלאי, קונה בתמורה חומר גלם, מייצר ממנו מלאי נוסף, מוכר אותו וחוזר חלילה.
הפעלת התאגיד בתקופה זו יכולה להיות רווחית, מאוזנת או להגדיל את הפסדיו של התאגיד. נתייחס לכל אחת מהחלופות הללו.
אם בעל השעבוד הצף חושש כי הפעלת התאגיד תביא להפסד ולפגיעה בשעבוד הצף שלו, עומדת לו האפשרות לבקש מבית המשפט בכל שלב של ההליכים הגנה הולמת. בדוגמה שלנו לא ניתן לתת לתאגיד הגנה הולמת (כי המלאי הוא הנכס היחיד של התאגיד) ולכן אם אכן הפעלת התאגיד הפסדית, הפעלת התאגיד תיפסק ובעל השעבוד הצף יוכל לממש את בטוחתו.
אם פעילות התאגיד מאוזנת, בעל השעבוד הצף לא מרוויח ולא מפסיד מההפעלה. הבטוחה שלו אמנם נמכרת אך התמורה שמתקבלת בעדה נכנסת תחתיה והיא זו המשועבדת.
החידוש שבהצעה הוא כאשר מתרחשת האפשרות השלישית – דהיינו שהתאגיד הרוויח ושווי המלאי עלה. במקרה זה, הרי שלכאורה מי שירוויח מההפעלה הוא בעל השעבוד הצף. זאת מכיוון שהשעבוד הצף חל על כל מלאי החברה וכאשר ערכו של המלאי עלה, עלה בהתאם ערך הבטוחה. אלא שתוצאה זו מביאה לכך שהנהנה היחיד מפירות ההפעלה יהיה בעל השעבוד הצף ולא כלל נושי התאגיד. תוצאה זו אינה צודקת. זאת במיוחד כאשר הנושה הצף אינו נושא בסיכון שבאי הצלחת ההפעלה – שכן אז הוא רשאי לדרוש הגנה הולמת.
הצעת החוק מבקשת לתקן זאת ולקבוע כי שווי השעבוד הצף לא יעלה על שווי הנכסים במועד מתן צו חדלות הפירעון. כך שאת פירות הצלחת ההפעלה יקבלו כלל הנושים.
הגבלת פירעון חוב מובטח בשעבוד צף
הצעה זו נועדה להשלים את המהלך להעברת נתח מקופת הנשייה מהנושים בעלי דין הקדימה לנושים הכלליים. כפי שכבר הוסבר בדברי ההסבר לסימן ב' לפרק ה' העוסק בסדר הפירעון, ביטול דין הקדימה לבדו יביא להגדלת שיעור החוב שייפרע לנושים בעלי השעבוד הצף ולא לנושים הכלליים. לכן יש צורך במהלך משלים שיקטין את חלקם של הנושים בעלי השעבוד הצף כך שביטול דין הקדימה ישיג את מטרתו לטובת הנושים הכלליים.
לכאורה ניתן היה לבצע מהלך זה באמצעות בחינה פרטנית של הערך שנגרע מהנושים בעלי דין הקדימה והעברתו לנושים הכלליים בכל הליך. אלא שבחינה פרטנית מסוג זה אינה ישימה ועל כן יש צורך בקביעת הסדר כללי שישקף עיקרון זה.
לכן, מוצע לקבוע כי נושה מובטח בשעבוד צף יהיה זכאי לפרוע את חובו המובטח מהשעבוד הצף רק עד לסכום השווה ל-75% משווי הנכסים עליהם חל השעבוד הצף. יתרת הנכסים תעמוד לפירעון החובות הכלליים. יתרת הנכסים שתועמד לפירעון החובות הכלליים (25% מערך הנכסים עליהם חל השעבוד הצף) משקפת באופן עקרוני את הנתח שנוסף לנכסי קופת הנשייה כתוצאה מצמצום דין הקדימה.
הגבלת שיעור החוב המובטח שניתן לפרוע מנכס משועבד בשעבוד קבוע
הצעה זו נועדה להגדיל את השוויון בחלוקת נכסי קופת הנשייה לטובת הנושים הכלליים החלשים. עיקרה להבטיח כי לכל הפחות 25% או מיליון ₪, לפי הנמוך (להלן: "שיעור הנשייה המזערי"), מנכסי קופת הנשייה יעמדו לפירעון החובות הכלליים. הסיבה שבגללה מוצע להגביל את סכום המקסימום למיליון ₪ נובעת מכך שהצעה זו עוסקת בנושים בעלי שעבוד קבוע. היא נועדה לתחם את הפגיעה האפשרית בנושים אלו ולצמצם את השלכות ההצעה על שוק האשראי.
מוצע לקבוע כי אם הנושים הכלליים לא נפרעו מהנכסים שאינם משועבדים ומהנכסים הכפופים לשעבוד צף לכל הפחות בשיעור הנשייה המזערי, ייפרע ההפרש מנכסי קופת הנשייה המשועבדים בשעבוד קבוע עד להשלמת שיעור הנשייה המזערי. זאת בדרך הבאה:
א. כל נושה מובטח יהיה זכאי לתשלום של עד 75% מחובו המובטח.
ב. יתרת הנכסים המשועבדים תשמש לתשלום לנושים הכלליים. יתרת הנכסים המשועבדים הם הנכסים המשועבדים שאינם נדרשים לתשלום של 75% מהחוב המובטח.
כלומר, נושה המובטח בחסר בשיעור של 70% מחובו, יפרע ממלא הבטוחה והנושים הכלליים לא יפרעו כלל מנכס זה. נושה המובטח במאה אחוז ייפרע רק ב-75% מהבטוחה ויתרת שווי הנכס תשמש לפירעון חובות הנושים הכלליים. לעומת זאת נושה המובטח ביתר בשיעור של 150% ייפרע רק מחצי משווי הבטוחה (כלומר 75% מהחוב המובטח) ויתרת שווי הנכס תשמש לפירעון חובות הנושים הכלליים.
הטעם לכך שמוצע לגזור את ה-75% מערך החוב ולא מערך הנכס נועדה למנוע את האפשרות לנסות ולעקוף מגבלה זו באמצעות דרישת בטוחות גבוהות משווי החוב.
ג. אם שווי יתרת הנכסים המשועבדים עולה על הנדרש לתשלום שיעור הנשייה המזערי, יעלה בהתאם שווי החוב המובטח שרשאי כל נושה מובטח לפרוע מהנכס המובטח. כך שלמעשה יחס פירעון החובות המובטחים לעומת החובות הכלליים לפי סעיף זה לא יפחת מ-75/25 לטובת הנושים המובטחים.
לסעיף 225
מוצע לקבוע כי עם מתן צו חדלות הפירעון והוראת בית המשפט על הפעלת התאגיד, תוגבל יכולת המימוש של הנושים המובטחים. עיקרה של מגבלה זו היא הדרישה לקבלת את אישור בית המשפט כדי לפעול למימוש הנכס המשועבד, או לפעול לקבלת החזקה בנכס. בית המשפט יתן אישור כאמור רק אם נוכח כי אין לנושה המובטח הגנה הולמת, או כי מימוש הנכס או קבלת החזקה בו לא יפגעו באפשרות לשיקומו הכלכלי של התאגיד.
תכליתה של הוראה זו לאפשר את הפעלתו של התאגיד לשם גיבוש תכנית לשיקום כלכלי. להרחבה בנושא זה ראו בדברי ההסבר לסעיפים 59-63.
לסעיף 226
זכותו של הנושה המובטח בנכס המשועבד מוגבלת לפירעון חובו. לכן מוצע לקבוע כי בכל עת רשאי הנאמן לשלם את החוב המובטח ולפדות את הנכס המשועבד. ערך הנכס המובטח לעניין זה ייקבע בהתאם לשומת הנכס המשועבד שעל הנושה המובטח לצרף לתביעת החוב שיגיש.
קיים חשש כי הנושה המובטח ייטה לתמחר את ערך הנכס המובטח בחסר. זאת כדי שיוכל גם לגבות את החוב מהנכס המשועבד וגם לקחת חלק ביתרת נכסי קופת הנשייה כנושה כללי. ההצעה לקבוע כי הנאמן רשאי לפדות את הנכס המשועבד בהתאם לשומת הנושה המובטח נועדה להתמודד עם בעיה זו. זאת מכיוון שהנושה המובטח יירתע מלהעריך את הבטוחה בחסר מהחשש שהנאמן יפדה אותה בהתאם להערכת שווי זו.
לסעיף 227
הסעיף קובע את הפרוצדורה למימוש נכס משועבד בידי נושה מובטח.
מוצע לקבוע כי על הנושה המובטח להודיע לנאמן על כוונתו לממש את הנכס המשועבד. החל מרגע ההודעה מתחילה תקופה של שלושה חדשים בהם על הנאמן להכריע בתביעת החוב של הנושה המובטח וכן להודיע לו אם בכוונתו לפדות את הנכס המשועבד. אם לא הכריע הנאמן בתביעת החוב בתקופה זו, יראו את התביעה כאילו התקבלה. בית המשפט רשאי להאריך תקופה זו בשלושה חודשים נוספים.
תכליתה של הוראה זו להבטיח כי הנאמן לא יוכל לעכב את הנושה המובטח מגביית חובו יתר על המידה באמצעות דחיית ההכרעה בתביעת החוב שהגיש.
לסעיף 228
הסעיף קובע את הדרך למימוש נכס משועבד וקובע הליך שונה בין מימוש בידי נושה המובטח ביתר לבין מימוש בידי נושה המובטח בחסר.
נושה מובטח ביתר הוא נושה ששווי הבטוחה שלו עולה על ערך החוב. במקרה זה יש ניגוד אינטרסים בין הנושה המובטח לנושים הכלליים. לנושים הכלליים יש אינטרס שהנכס המובטח ימכר במחיר גבוה ככל הניתן. מנגד לנושה המובטח יש אינטרס למכור את הנכס מהר ככל הניתן כל עוד המחיר יכסה את החוב אליו. לנושה המובטח אין כל תמריץ להשיא את ערך הבטוחה מעבר לגובה החוב. ניגוד האינטרסים בין הנושים המובטחים לנושים הכלליים מחייב כי גם הנושים הכלליים יהיו מעורבים בהליך מימוש הבטוחה. לכן, מוצע לקבוע כי במקרה זה מימוש הנכס ייעשה בידי הנאמן.
לעומת זאת כאשר שווי הבטוחה נמוך משווי החוב, לכאורה, אין ניגוד אינטרסים בין הנושה המובטח לנושים הכלליים. זאת מכיוון שגם לנושה המובטח אינטרס לממש את הנכס במחיר גבוה ככל הניתן. לכן, מוצע לקבוע כי במקרה זה יהיה הנושה המובטח רשאי לממש את הנכס בעצמו. יחד עם זאת, גם במקרה זה, הליך מימוש הנכס יכול להעלות ניגודי אינטרסים או סדרי עדיפויות שונים בין הנושים הכלליים לנושה המובטח. לכן מוצע לקבוע כי השר רשאי לקבוע הוראות לעניין דרך המימוש וכן לעניין הפיקוח של הנאמן ובית המשפט על הליך המימוש.
לסעיף 229
מוצע לקבוע כי התמורה ממימוש נכס משועבד תיזקף תחילה לחשבון הוצאות הליכי המימוש ושמירת ערך החוב המובטח, לאחר מכן לפירעון הקרן ורק בסופו של דבר להפרשי הצמדה וריבית.
סדר הזקיפה רלוונטי בעיקר לנושה המובטח בחסר. קל להראות זאת בדוגמה מספרית. נניח שהחוב המובטח עומד על 100 ₪. החוב צבר ריבית של 20 ₪ במהלך הליכי חדלות הפירעון, והנכס המובטח מומש ב-100 ₪. אם תמורת הנכס המובטח הייתה נזקפת קודם כל לפירעון הריבית, התוצאה הייתה שמלא חוב הריבית היה נפרע וכן 80 ₪ מהקרן. יתרת החוב שלא ניתן היה לפרוע מהנכס המובטח הייתה 20 ₪ מקרן החוב המובטח. יתרה זו הייתה במעמד של חובות כלליים ונפרעת יחד עם הנושים הכלליים.
אולם מכיוון שההצעה קובעת כי את תמורת הנכס המובטח יש לזקוף קודם לפירעון הקרן ורק לאחר מכן להפרשי הצמדה וריבית, הרי שמלא ה-100 ₪ שהתקבלו ממימוש הנכס המובטח נזקפים לפירעון קרן החוב המובטח. יתרת החוב שלא ניתן היה לפרוע מהנכס המובטח הוא חוב הריבית בלבד. מעמדו של חוב ריבית בסדר הפירעון הוא רק לאחר תשלום הקרן לנושים הכלליים ולכן יתרת החוב של הנושה המובטח תידחה לאחר הנושים הכלליים.
סימן ב': נושה בעל נכס הכפוף לשיור בעלות
ההסדר המוצע בסימן זה נועד לאפשר לתאגיד בהפעלה להמשיך ולהשתמש בנכסים הכפופים לשיור בעלות תוך מתן הגנה הולמת לבעליהם. ההצעה מבקשת להחיל על נכס הכפוף לשיור בעלות את אותם ההסדרים וההגנות החלים על נכסים משועבדים. זאת למרות שמבחינה משפטית אין מדובר בנכס משועבד אלא בנכס שהבעלות בו אינה שייכת לחייב.
ההסדר המוצע לקוח מההסדר הקבוע בסימן ב' לפרק ג' לחלק התשיעי לחוק החברות העוסק בבעלים של נכס מכוח תניית שימור בעלות. השינויים בעניין זה הם ניסוחיים בלבד.
סימן ג': נושה בעל זכות עיכבון
סעיף 232
בדין האזרחי זכות העיכבון מקנה לנושה את הזכות לעכב בידיו נכס של החייב עד לפירעון החוב שחב לו החייב.[88] זכות זו היא זכות דיונית פרוצדורלית[89] ויכולה להיווצר מכוח הסכם[90] או מכוח הדין.[91]
לעומת זאת, בהליכי חדלות פירעון קובע הדין הקיים כי זכות העיכבון הופכת לזכות מהותית ומקנה למחזיק בה מעמד של נושה מובטח.[92]
על מעמדה של זכות העיכבון כזכות מהותית בדיני חדלות פירעון נמתחה ביקורת במהלך השנים. הטענה העיקרית היא כי העדיפות שמקנה הדין לזכות העיכבון פוגעת בעיקרון השוויון ללא הצדקה. כך לדוגמה כאשר שני בעלי מלאכה מבצעים תיקון עבור החייב. האחד לוקח את הנכס לתיקון אליו למעבדה והשני מתקנו ברשותו של החייב. זכות העיכבון תעמוד לראשון ולא לשני ועל כן יזכה בעל המלאכה הראשון לעדיפות בסדר הפירעון על פני בעל המלאכה השני. זאת למרות שאין הצדקה עניינית לאבחנה זו.
ואכן במהלך השנים נעשו ניסיונות בפסיקה של בתי המשפט המחוזיים לצמצם את היקפה של זכות העיכבון. בית המשפט המחוזי ניסה לבצעה אבחנה בין "עיכבון כללי" ל"עיכבון מיוחד". "עיכבון כללי" הוא עיכבון שאינו מבוסס על קשר מיוחד בין הנושה לנכס ולכן אין הצדקה להעדיף את המחזיק בו בסדר הנשייה. לעומת זאת, "עיכבון מיוחד" הוא עיכבון בו המחזיק בנכס השביח אותו במסגרת החזקתו בנכס ועל כן נוצר קשר מיוחד בין הנושה לבין הנכס. ביחס לעיכבון זה קיימת הצדקה למתן עדיפות למחזיק שכן שוויו הכלכלי של הנכס נובע מפעולותיו של המחזיק בו.[93]
אבחנה זו לא התקבלה בפסיקה. בית המשפט העליון[94] קבע כי כל עיכבון הקבוע בחקיקה האזרחית הוא בעל מעמד של נושה מובטח. גם הצעת חוק דיני ממונות[95] דחתה אבחנה זו והציעה לקבוע כי כל עיכבון מכוח חיקוק יהיה במעמד של זכות קניינית.
הצעת החוק ממשיכה קו זה ומבקשת לקבוע כי בעל זכות עיכבון מכוח חיקוק יהיה במעמד של נושה מובטח. חריג לכלל זה הוא כאשר מדובר בנכסים שהם מסמכים הנדרשים לנאמן לצורך הליכי חדלות הפירעון. על חריג זה נרחיב בסעיף הבא.
הנימוק העיקרי לקביעה כי זכות העיכבון תהיה במעמד של נושה מובטח הוא ההגנה על נותני שירותים וספקים, שהם במקרים רבים נושים קטנים וחלשים. במקרים רבים גודל העסקאות שמבצעים נותני שירותים וספקים אלה אינו מצדיק רישום שיעבוד. מטעם זה, כדי להבטיח את עצמם לא משתמשים נותני השירותים והספקים בשעבודים אלא בעכבונות. מתן מעמד לזכות העיכבון בהליכי חדלות פירעון מסייעת לנושים אלו להבטיח את פירעון חובם.
יש לזכור כי במרבית המקרים, חלק גדול של נכסי החייב משועבד בשעבודים קבועים וצפים. ללא זכות העיכבון היה הנכס ניתן דווקא לנושים המתוחכמים והמובטחים ולא לנושים הכללים והפחות מתוחכמים. זכות העיכבון מגדילה אם כן את יכולתם של הנושים החלשים להגן על עצמם ולקבל חלק גדול יותר מנכסי החייב על חשבון הנושים המובטחים והמתוחכמים. לכן, הותרתה של זכות העיכבון דווקא מגדילה את השוויון בין קבוצות הנושים השונות.
אכן, זכות העיכבון פוגעת בשוויון שבין הספקים ונותני השירותים שיכולים לקחת את הנכס אליהם לבין הספקים ונותני השירותים שלא יכולים לעשות כך. אולם בראייה כוללת עדיין יתרונותיה עולים על חסרונותיה.
סעיף 233
מעמדה של זכות העיכבון הוא כשל נכס משועבד. לכן, בדומה לדין החל על נכס משועבד, גם ביחס לעיכבון מוצע לקבוע כי במקרה של הפעלת התאגיד לצורך שיקומו ניתן יהיה להורות לנושה המחזיק בנכס שיש לו לגביו זכות עיכבון להעבירו לנאמן. זאת בכפוף למתן הגנה הולמת.
אולם כאשר מדובר במסמך הדרוש לנאמן לצורך הליכי חדלות פירעון קובעת ההצעה חריג.
למסמכים אלו אין בדרך כלל שווי כספי או תפעולי, ולא ניתן למכור אותם בשוק החופשי. הצורך היחיד בהם הוא לנאמן והם נדרשים לו לצורך ניהול התאגיד בחדלות פירעון. הערכת שווים של נכסים אלו מעלה קושי רב שכן שוויים האובייקטיבי יכול להיות נמוך מאוד ולעומת זאת שוויים הסובייקטיבי, כלומר הסכום ששווה לנאמן לשלם עבורם, יכול להיות גבוה הרבה יותר מעלות הכנתם.
לכן, מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי לדרוש להורות על מסירתם של מסמכים הנדרשים לצורך הליכי חדלות פירעון לנאמן. במקרה כזה יהיה מעמדו של החוב שלגביו חלה זכות העיכבון, עד לגובה עלות הכנת המסמך, כהוצאות הליכי חדלות פירעון.
סימן ד': נושה בעל זכות קיזוז
סעיף 234
זכות הקיזוז מעניקה למחזיק בה קדימות על פני יתר הנושים. היא מאפשרת לנושה לגבות את מלוא חובו של החייב באמצעות הקיזוז ובכך מעניקה לו עדיפות על פני שאר הנושים.
דיני הקיזוז בחדלות פירעון מוסדרים כיום בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. התנאי העיקרי הקבוע בסעיף הוא כי החובות המקוזזים יהיו חובות הנובעים מחובות, אשראי או עסקים הדדיים. תנאי נוסף הנדרש לקיזוזם של החובות הוא כי החובות יהיו חובות ברי תביעה בפשיטת הרגל.
שני נימוקים עיקריים מצדיקים הכרה בזכות הקיזוז בהליכי חדלות פירעון - הנימוק המוסרי והנימוק הכלכלי.[96]
הנימוק המוסרי הוא כי חיובו של פלוני לשלם לקופת הפירוק בשעה שיש כלפיו חוב אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות בסיסיים של צדק. ההצדקה לזכות הקיזוז על פי גישה זו אינה נובעת מיחסי הצדדים בתקופה שעובר לחדלות הפירעון אלא ממצב החובות ההדדיים כפי שהוא במועד תחילת הפירוק. לכן די בכך שקיימים חיובים הדדים במועד חדלות הפירעון כדי להצדיק את זכות הקיזוז ואין כל חשיבות לנסיבות בהן התגבשו חיובים אלה.
הביקורת העיקרית כנגד הנימוק המוסרי הינה, כי את מערכת שיקולי הצדק וההגינות בהליכי חדלות פירעון יש לבחון בראיה כוללת של כלל הצדדים להליך חדלות הפירעון. הסתכלות הבוחנת רק את מערכת היחסים שבין החייב לבין הנושה המבקש לקזז מתעלמת מהשפעתה של זכות הקיזוז על זכויותיהם של נושים אחרים, ועל כן אינה נכונה. אנו סבורים שיש טעם רב בביקורת האמורה על הנימוק המוסרי. לפיכך, אנו מציעים לבסס את זכות הקיזוז על הנימוק הכלכלי.
הנימוק הכלכלי מבוסס על הטענה כי חיי המסחר מבוססים על זכות הקיזוז ולכן פגיעה בזכות קיזוז תפגע בהבטחת הפעילות השוטפת של החייב בתקופה הקודמת לפתיחת ההליכים. זאת בעיקר מול ספקי שירותים ואשראי המתבססים על זכות הקיזוז במהלך עסקיהם מול החייב.
הצעת החוק מבקשת לבסס את זכות הקיזוז בהליכי חדלות פירעון על נימוק זה ולכן מוצע לקבוע שיש להכיר בה כאשר פגיעה בזכות הקיזוז עלולה להביא לפגיעה ביכולתו של החייב להתנהל עובר להליכי חדלות הפירעון. בהתאם לעיקרון זה מוצע לקבוע כי זכות הקיזוז תקום באחת משלוש החלופות הבאות:
א. אם החובות כרוכים זה בזה – במקרה זה ברור שהצדדים הסתמכו על זכות הקיזוז וראו את מערכת היחסים הכלכלית ביניהם כמערכת שלובה של חובות וזכויות. לכן, פגיעה בה עלולה לפגוע ביכולתו של החייב להיכנס למערכת מסוג זה.
ב. אם נטילת החובות ההדדיים וההסתמכות על זכות הקיזוז הן חלק ממהלך עסקיו הרגיל של החייב או הנושה – במקרה זה ברור כי לפחות אחד מהצדדים הסתמך על זכות הקיזוז כחלק ממהלך עסקיו הרגיל. פגיעה בזכות הקיזוז ביחס לעסקאות מסוג זה עלולה לפגוע ביכולת ההתקשרות של החייב בעסקאות כאלה שכן הצד השני לעסקה לא יוכל להשתמש בזכות הקיזוז עליה הוא מבסס את עסקיו.
ג. אם החובות ניתנים לקיזוז לפי חוק קיזוז מסים, התש"ם, 1980 – במקרה זה ההסתמכות מבוססת על הוראת חוק ספציפית הקובעת כי רשויות המס זכאיות לקזז חובות מס כנגד החזרי מס.
סעיף 235
על מנת שהנאמן יוכל לדעת באופן מלא מהו מצבו הכלכלי של החייב, מוצע לקבוע כי על נושה המבקש לממש את זכות הקיזוז להודיע על כך לנאמן תוך 30 ימים מיום פרסום מתן צו חדלות הפירעון או מהיום שבו נודע לו על קיום זכות הקיזוז, לפי המאוחר.
חלק ה': מעמד הנושים וזכויותיהם
כללי
חלק זה עוסק במעמדם של הנושים בהליכי חדלות הפירעון. הליכי חדלות פירעון מתנהלים במידה רבה עבור הנושים ועל כן יש היגיון רב להקנות להם את הכוח לנהל את ההליכים. אלא שניהול הליכי חדלות פירעון ביד הנושים מעלה קשיים רבים, מכמה טעמים:
ראשית, האינטרסים של הנושים אינם זהים. לכן ניהול ההליכים בידי הנושים עלול להקשות על היכולת לקבל החלטות.
שנית, הנושים אדישים בדרך כלל להליכים. זאת בעיקר כאשר התועלת שתצמח להם מפיקוח על ההליכים נמוכה מהעלויות הכרוכות בפיקוח על ההליכים.
שלישית, עלויות כינוס הנושים באספות ודרך קבלת ההחלטות יקרה ומסורבלת.
לכן, על דיני חדלות הפירעון לבחון את מידת הפיקוח של הנושים על הליכי חדלות הפירעון אל מול הפגיעה שעלולה להיגרם ביעילות הליכי חדלות הפירעון.
הצעת החוק מבקשת לקבוע כי הליכי חדלות פירעון לא ינוהלו בידי הנושים אלא בידי הנאמן תחת פיקוחו של בית המשפט או של הכונס הרשמי. על בית המשפט, הכונס הרשמי והנאמן להתחשב בעמדתם של הנושים אך ההחלטה הסופית תתקבל על ידי בית המשפט, הכונס הרשמי או הנאמן. מעמדם של הנושים יהיה מעמד מייעץ בלבד.
יחד עם זאת, מוצע להקנות לנושים סמכויות פיקוח מסוימות על ניהול ההליכים בידי הנאמן וכן את הזכות לדרוש להישמע לפני קבלת החלטות משמעותיות.
סעיף 236
מוצע לקבוע כי בהפעלת סמכויותיהם של בית המשפט, הכונס הרשמי והנאמן עליהם להתחשב במידת האפשר בעמדת הנושים. הוראה זו קובעת את העיקרון בבסיסו של חלק זה ולפיו מעמד הנושים הוא מעמד מייעץ בלבד.
האורגנים של הנושים הם אסיפת הנושים וועדת הנושים. עמדת הנושים נקבעת באמצעות גופים אלה. במקרה של סתירה בין עמדת אסיפת הנושים לעמדת וועדת הנושים, תכריע עמדת אסיפת הנושים.
סעיף 243 שלהלן קובע רשימה של נושאים בהם על הנאמן לשמוע את עמדת וועדת הנושים, אם מונתה בטרם קבלת החלטה. בנוסף לרשימה זו, רשאים הנושים להחליט על נושאים נוספים שבהם יהיה חייב הנאמן לשמוע את עמדתם בטרם קבלת ההחלטה.
סעיף 237
הסעיף קובע את זכות העיון של הנושים במסמכים הנוגעים לחייב.
לעניין תאגיד מוצע לקבוע כי בית המשפט רשאי לאפשר לנושה לעיין במסמכים אלו אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. הצורך בביקורת שיפוטית על זכות העיון נועד למנוע פגיעה בסודות מסחריים של התאגיד או שימוש אחר לרעה בזכות זו בידי הנושים. מטעם זה מוצע לקבוע כי בית המשפט רשאי לקבוע תנאים ומגבלות לעניין העיון במידע והשימוש בו.
לעניין יחיד מוצע לקבוע כי זכות העיון תיקבע בידי הכונס הרשמי האחראי על ניהול הליכי חדלות פירעון של יחידים. במסגרת הפעלת סמכותו זו, על הכונס הרשמי לבחון גם את הפגיעה בפרטיות הכרוכה במתן זכות העיון במידע.
סעיף 238
הסעיף קובע כי כל נושה רשאי להגיש בקשה להכריע בכל שאלה הנוגעת לזכויותיו בהליכי חדלות הפירעון. בהליכי חדלות פירעון של תאגיד תוגש הבקשה לבית המשפט. בקשה בהליכי חדלות פירעון של יחידים תוגש לכונס הרשמי. –
סעיף 239
מוצע לקבוע כי הנאמן רשאי לכנס בכל עת אסיפת נושים כדי לשמוע את עמדתם. בנוסף בית המשפט, הכונס הרשמי או 25% מהנושים רשאים לדרוש את כינוסה של אסיפת נושים כדי לשמוע את עמדת הנושים או כדי לדווח לאסיפה על פעולות הנאמן.
סעיף 240
אסיפת הנושים הראשונה חשובה לשם קידום ההשתתפות של הנושים בהליכי חדלות הפירעון. מנגד, לכינוסה של אסיפת נושים גם עלויות לא מבוטלות ולכן לעיתים הנזק שבכינוסה עולה על התועלת בה.
בדין הקיים על הנאמן לכנס אסיפת נושים ראשונה עם מתן צו הכינוס או צו הפירוק.[97] אולם הניסיון הראה כי ברובם המכריע של הליכי חדלות פירעון של יחידים הנושים אינם מתייצבים לאסיפה והיא אינה מביאה כל תועלת. לאור זאת הנחה הכונס הרשמי עוד בשנת 2009 שלא לקיים אסיפת נושים ראשונה בהליכי חדלות פירעון של יחידים אלא במקרים יוצאי דופן. כמו כן גם בהליכי חדלות פירעון של תאגידים לעיתים אין צורך בכינוסה של אסיפה כזו.
לאור ניסיון זה מוצע לקבוע כי בהליכי חדלות פירעון של תאגיד על הנאמן לכנס אסיפת נושים ראשונה אלא אם הורה בית המשפט או הכונס הרשמי כי בנסיבות העניין אין בכך צורך. לעומת זאת בהליכי חדלות פירעון של יחידים מוצע לקבוע כי אסיפת הנושים הראשונה אינה חובה והנאמן יכנסה רק אם סבר כי יש בכך תועלת להליכי חדלות הפירעון.
לקראת אסיפת הנושים הראשונה, ועל מנת שבפני הנושים יהיה מידע מעודכן אודות הליכי חדלות הפירעון, מוצע לקבוע כי על הנאמן להכין דו"ח בדבר מצבו הכלכלי של החייב ופעולותיו. הדוח יועמד לעיון הנושים במשרדי הכונס הרשמי לפחות שבעה ימים לפני מועד כינוס האסיפה הראשונה.
באסיפה הראשונה על הנושים להחליט על היקף המעורבות שלהם בהליכי חדלות הפירעון. בכלל זה עליהם להחליט אם למנות ועדת נושים ועל היקף מעורבותה של וועדת הנושים בהליכים.
בנוסף בהליכי חדלות פירעון של תאגיד על נושים להחליט באסיפה הראשונה אם לבקש מבית המשפט להחליף את הנאמן. הטעם לכך הוא שבמקרים רבים במועד מינוי הנאמן אין לנושים אפשרות לבחון ולהמליץ לבית המשפט על זהותו של הנאמן.
סעיף 241
הסעיף קובע את סדרי הפעולה של אסיפת הנושים.
מוצע לקבוע כי לשם קבלת זכות ההצבעה באסיפת הנושים די בהגשת תביעת החוב ואין צורך בהכרעה בה. זאת מכיוון שאספות הנושים מתכנסות במקרים רבים בשלבי הפתיחה של ההליכים כאשר תביעות החוב טרם הוכרעו.
על מנת למנוע אפשרות של ניצול לרעה של כלל זה באמצעות הגשת תביעות חוב "מנופחות", מוצע לקבוע כי כאשר עולה חשש כזה, יהיה בית המשפט רשאי להורות לנאמן לבחון את התביעה.
עוד מוצע לקבוע כי החלטות אסיפת הנושים יתקבלו ברוב רגיל של המשתתפים בהצעה.
עוד מוצע לקבוע כי השר יהיה רשאי לקבוע הוראות לעניין סדרי הפעולה של אסיפת הנושים.
סעיף זה מבוסס על פרק ג' לתקנות פשיטת הרגל העוסק באסיפת הנושים.
סעיף 242
אסיפת הנושים היא בדרך כלל גוף מרובה משתתפים. גוף כזה אינו גוף מתאים לדיונים מורכבים ולפיקוח הדוק על הליכי חדלות הפירעון. גם עלויות כינוסו של גוף כזה יכולות להיות גבוהות.
לכן, על מנת לתת לנושים כלי יעיל יותר לפיקוח על הליכי חדלות הפירעון, מוצע לקבוע כי אסיפת הנושים רשאית למנות ועדת נושים מטעמה שתייצג את עמדת הנושים ותפעל לקידום עניינם. ועדת הנושים היא גוף קטן ולכן יש ביכולתה לפקח בדרך יעילה וזולה על ההליכים. יתרון נוסף לוועדת הנושים הוא שניתן למסור לה מידע רגיש אודות החייב מבלי שמידע זה יהפוך להיות פומבי ויפגע בחייב.
הוועדה מייצגת את עניינם של הנושים שאינם מובטחים ולכן נושה מובטח אינו יכול להיות חבר בוועדת הנושים.
על מנת שוועדת הנושים תוכל לפעול בדרך יעילה וחסכונית מוצע לקבוע כי מספר החברים בוועדה יהיה בין שלושה לחמישה.
הוועדה משמשת כזרוע ביצוע של אסיפת הנושים ולכן על הרכב הוועדה לתת ייצוג הולם לסוגי הנושים. אם בית המשפט מוצא כי הרכב הוועדה אינו מייצג באופן הולם את סוגי הנושים הוא רשאי להורות על שינוי הרכבה.
השר רשאי לקבוע הוראות לעניין סדרי עבודתה של הוועדה, ואם לא קבע הן ייקבעו בידי הוועדה עצמה. מועד ישיבתה הראשונה של הוועדה יהיה במועד שעליו תחליט אסיפת הנושים הממנה את הוועדה.
סעיף 243
תפקידה של ועדת הנושים הוא לפעול לקידום עניינם של הנושים שאינם מובטחים. לשם כך היא רשאית להציג את עמדת הנושים בפני הנאמן, בית המשפט או הכונס הרשמי.
בנושאים מהותיים על הנאמן לתת לוועדת הנושים להשמיע את עמדתה בטרם קבלת החלטה. נושאים אלו כוללים תביעה או התגוננות בהליכים משפטיים; העסקת אדם מטעם הנאמן לצורך סיוע בביצוע תפקידו; שעבוד נכס מנכסי קופת הנשייה; נטילת אשראי חדש ופשרה עם נושה או חייב של החייב בנוגע לחוב. פעולות אלו הן פעולות מורכבות שיש בהן כדי להשפיע על נכסי קופת הנשייה.
בנוסף רשאית אסיפת הנושים לקבוע עניינים נוספים שבהם יידרש הנאמן לתת אפשרות לועדת הנושים להשמיע את עמדתם לפני שיקבל בהם החלטה.
עוד מוצע לקבוע כי אם מונתה וועדת נושים, ישמע בית המשפט את עמדתה בטרם קבלת החלטה לגבי שכרו של הנאמן.
סעיף 244
בהליכי חדלות פירעון של תאגיד, רשאית וועדת הנושים לדרוש מהנאמן כל מידע הדרוש לה לשם מילוי תפקידה. בית המשפט רשאי למנוע את מסירת המידע או לקבוע תנאים והגבלות על מסירתו במקרים בהם עלולה מסירתו לפגוע בסודות מסחריים של התאגיד או לפגוע בתאגיד בדרך אחרת.
בהליכי חדלות פירעון של יחיד עלולה מסירת המידע לפגוע בפרטיותו של היחיד. לכן מוצע כי מסירת המידע תהיה באישורו של הכונס הרשמי ולאחר שנוכח כי מסירת המידע מוצדקת בנסיבות העניין.
חלק ו': הכונס הרשמי
כללי
חלק זה עוסק בתפקידיו ובסמכויותיו של הכונס הרשמי. תפקידו העיקרי של הכונס הרשמי בדין הקיים הוא שמירת האינטרס הציבורי בהליכי חדלות פירעון.[98]
תפקידו של הכונס הרשמי הוא תפקיד ציבורי אותו ממלא הכונס הרשמי כחלק מהרשות המבצעת. הצורך במעורבותו של גורם מנהלי בהליכי חדלות פירעון, למרות שאלו בעיקרם הליכים אזרחיים, נובע מהיעדר מעורבות מספקת של בעלי העניין בהליכים. זאת משום שבמקרים רבים התועלת הכלכלית הצפויה לנושים בהליך אינה מצדיקה מבחינתם מעורבות פעילה בהליכים. גם החייב, במקרים לא מעטים אינו משתף פעולה בהליך. כתוצאה מכך, במקרים רבים השחקנים הטבעיים בהליך – הנושים והחייב – מגלים מעורבות מעטה מאוד בהליכים. אל ריק זה נכנס הכונס הרשמי.
לכונס הרשמי חשיבות גם בסיוע לבית המשפט בניהול הליכי חדלות הפירעון. על בית המשפט בהליכי חדלות פירעון מוטלת האחריות להוביל ולנווט את הליכי הפירוק. תפקיד זה מערב בתוכו הכרעות כלכליות סבוכות שצריכות להנתן בלוח זמנים קצר. לא קיימות כיום מחלקות כלכליות בבית המשפט אשר יכולות היו לסייע לבית המשפט במילוי הפונקציות הכלכליות הנדרשות להליכי חדלות הפירעון. הכונס הרשמי ממלא תפקיד זה ועוזר לבית המשפט לנהל את הליכי חדלות הפירעון.
תפקידיו של הכונס הרשמי בהצעת החוק נגזרים מצרכים אלו.
בנוסף לתפקיד פיקוחי זה מרחיבה הצעת החוק את תפקידיו של הכונס הרשמי ומבקשת להפקיד בידיו את ניהולם של הליכי חדלות הפירעון של יחידים. עניין זה נידון בהרחבה בחלק ג' העוסק בהליכי חדלות פירעון של יחידים.
לסעיף 245
מוצע לקבוע כי את הכונס הרשמי ימנה השר וכי מינויו יפורסם ברשומות.
לסעיף 246
מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי יהיה עובד מדינה ויחולו עליו כל הדינים החלים על עובדי מדינה. בדין הקיים קובע סעיף 138(א) כי הכונס הרשמי יפעל לפי הנחיותיו הכלליות של השר והוראותיו אולם יהיה עם זאת פקיד בית המשפט אליו סופח. הצעת החוק אינה קובעת כי הכונס הרשמי יהיה פקיד בית המשפט. זאת כדי לחדד את עובדת היותו של הכונס הרשמי חלק בלתי נפרד מהרשות המבצעת וכפוף לכלל הדינים החלים על עובדי הרשות המבצעת.
לסעיף 247
הסעיף קובע את תפקידיו של הכונס הרשמי:
א. האחריות על שמירת האינטרס הציבורי ותקינותם של הליכי חדלות הפירעון. תפקיד זה אינו מוגבל לשמירת עניינם של הנושים הכלליים בלבד, אלא להגנה על טובת הציבור בכללותו בהליכי חדלות הפירעון.
ב. פיקוח על התנהלות הנאמנים.
ג. ניהול הליכי חדלות פירעון של יחידים.
לסעיף 248
מוצע לקבוע כי כל סמכות הנתונה לפי חוק זה לנאמן, תהיה נתונה גם לכונס הרשמי. סמכויות אלו נדרשות לכונס הרשמי כדי לפקח על הליכי חדלות הפירעון ועל התנהלות הנאמנים, ולמילוי כלל תפקידיו.
לסעיף 249
מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי יהיה צד לכל הליך המתנהל בבית משפט במסגרת הליכי חדלות הפירעון. סמכות זו נובעת גם היא מאחריותו של הכונס רשמי לשמירת האינטרס הציבורי בהליכי חדלות הפירעון ונועדה, בין היתר, כדי לסייע לבית המשפט בניהול ההליכים.
לסעיף 250
לעיתים חדלות הפירעון של החייב נובעת מהתנהלות בעייתית של החייב עובר לחדלות הפירעון. מכיוון שבמקרים רבים אין לנושים אינטרס כלכלי מספק לבדוק זאת, יש צורך בהקניית סמכות בדיקה לגבי התנהלות החייב עובר לחדלות הפירעון לגורם מנהלי. לשם כך מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי יהיה רשאי לבדוק את נסיבות חדלות הפירעון של החייב ולדווח על כך לבית המשפט.
לסעיפים 251-254
סעיפים אלו עוסקים בעיקר בסמכויות הפיקוח של הכונס הרשמי על הנאמנים.
מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי יהיה רשאי לתת לנאמנים הנחיות כלליות לעניין ביצוע תפקידיהם והפעלת סמכויותיהם. הצעה זו נועדה לאפשר לכונס הרשמי להכווין את פעילות הנאמנים באופן אחיד וראוי.
עוד מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי יהיה רשאי לדרוש כל מידע הנדרש לו מהנאמן. זאת הן כדי לאפשר לו לפקח באופן יעיל על עבודת הנאמן והן לצורך פיקוח על הליכי חדלות הפירעון עצמם.
עוד מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי יהיה רשאי לחקור בדבר התנהלותו של הנאמן אם עלה חשש שהנאמן אינו ממלא כראוי את תפקידו. את ממצאיו יגיש הכונס הרשמי לבית המשפט וימליץ לו על הדרך בה ראוי להבנתו לנקוט ביחס לנאמן. בין היתר, הכונס הרשמי רשאי להמליץ לבית המשפט על הפחתת שכרו של הנאמן.
לבסוף, מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי יפקח על הרישומים שמנהלים נאמנים, ועל הדוחות שהם מגישים.
לסעיף 255
מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי יהיה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידיו והפעלת סמכויותיו לפי חוק זה.
לסעיף 256
מוצע לקבוע כי על הנאמן ועל החייב לסייע לכונס הרשמי בכל הנדרש לו לשם מילוי תפקידיו.
לסעיף 257
מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי רשאי לבצע את תפקידיו גם באמצעות עובדי מדינה הכפופים לו. חריג לכלל זה הוא כאשר משמש הכונס הרשמי בהליכי חדלות פירעון של יחיד בתפקיד מקביל לזה של בית המשפט בהליכי חדלות פירעון של תאגיד. סמכויות אלו הן סמכויות משמעותיות ועל כן מוצע לקבוע כי יוענקו רק לכונס הרשמי או לעובד הכונס הרשמי שהשר הסמיכו.
עוד מוצע לקבוע כי הכונס הרשמי רשאי להעסיק עובדים בדרך של נציגים, כך שלא ייוצרו בינם לבין המדינה יחסי עובד מעביד. סעיף זה מבוסס על הוראות סעיף 142א לפקודת פשיטת הרגל. יובהר כי מדובר במודל העסקה בלבד ואין בו כדי להשפיע על היותם של הנציגים חלק מהרשות המבצעת הכפופים לכלל הדינים החלים על עובדי מדינה.
חלק ז': סמכויות בית המשפט
לסעיף 258
מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה מוסמך להחליט בכל שאלה שבמשפט או שבעובדה המתעוררת בעניין הליכי חדלות הפירעון אם ההכרעה בה נדרשת לייעול ההליכים. הוראה זו נועדה לאפשר לבית המשפט לנהל באופן יעיל ומהיר את הליכי חדלות הפירעון.
עוד מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי להורות על העברת תובענות בהן מעורב החייב, ושהקפאת ההליכים חלה עליהן, אליו. הוראה זו נועדה לאגד את כל הליכי חדלות הפירעון אל בית המשפט הדן בהליכי חדלות הפירעון לשם ייעול ההליכים.
סעיף זה מבוסס על הוראות סעיף 178 לפקודת פשיטת הרגל.
כיוון שהליכי חדלות הפירעון הם הליכים דינאמיים, ויכולים להמשך מספר שנים, מוצע להסמיך את בית המשפט לעיין מחדש בכל צו שנתן מכוח סמכותו לפי חוק זה. סעיף זה מבוסס על סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, וניסוחו שונה באופן המעגן את הפסיקה שדנה באופן הפעלת הסמכות ובנסיבות בהן מוצדק להפעילה.
לסעיף 259
לעיתים הליכי חדלות פירעון של תאגיד שלובים בהליכי חדלות פירעון של יחיד שהוא חבר התאגיד או נושא משרה בו, או להיפך. במקרים אלו ישנה תועלת בניהול ההליכים במאוחד. לשם כך מוצע להסמיך את בית המשפט לאחד הליכי חדלות פירעון של יחידים ושל תאגידים במקרים אלו.
לסעיף 260
מוצע לקבוע כי בית המשפט יהי המוסמך לזמן לחקירה כל אדם, ובכלל זה החייב, לחקירה אם היה לו יסוד סביר להניח כי יש ברשותו של אותו אדם מידע רלוונטי להליכי חדלות הפירעון.
הצעת החוק מבקשת לבטל את אפשרות החקירה הפומבית של החייב בידי הנושים הקיימת כיום בפקודת פשיטת הרגל.[99] מנגנון חקירה זה פוגע בכבודו של החייב ועל כן מוצע לבטלו.
הוראות סעיף זה מבוססות על הוראות סעיף 60 לפקודת פשיטת הרגל.
לסעיף 261
מוצע להסמיך את בית המשפט לתת צו זימון למי שזומן לבירור בפני הנאמן או הכונס הרשמי ולהורות לאותו אדם להתייצב בפניהם לשם קיום הבירור.
עוד מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי לתת צו המורה למי שנדרש למסור נכס, מסמך או מידע לכונס הרשמי או לנאמן – למסרם, או להתייצב לפניהם.
הוראות סעיף זה מבוססות על הוראות סעיף 59 לפקודת פשיטת הרגל.
לסעיף 262
מוצע לקבוע כי בית המשפט יוסמך לתת צו המורה לשוטר לתפוס נכס או מסמך של חייב שמתנהלים לגביו הליכי חדלות פירעון.
הוראות סעיף זה מבוססות על הוראות סעיף 57 לפקודת פשיטת הרגל.
לסעיף 263
מוצא לקבוע כי בית המשפט רשאי לצוות על עיכוב יציאתו מהארץ של חייב, וביחס לחייב שהוא תאגיד – גם של חבר התאגיד או נושא משרה בו. זאת אם היה לבית המשפט יסוד סביר להניח כי יציאתו של אותו אדם מהארץ עלולה לסכל את הליכי חדלות הפירעון.
מוצע לקבוע גם כי צו עיכוב יציאה מהארץ יוכל להינתן במעמד צד אחד אם שוכנע בית המשפט שקיום דיון במעמד הצדדים יסכל את מתן הצו. במקרה זה יקיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים לא יאוחר מ-14 ימים מיום מתן הצו.
הוראות סעיף זה מבוססות על הוראות סעיף 57א לפקודת פשיטת הרגל.
לסעיף 264
מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי להורות על מעצרו של חייב שמתנהלים כנגדו הליכי חדלות פירעון או של חבר או נושא משרה בתאגיד חדל פירעון, אם המעצר נדרש כדי למנוע מאותו אדם להשתמט או לחבל בדרך אחרת בהליכי חדלות הפירעון. תקופת המעצר לא תעלה על עשרה ימים.
הוראות סעיף זה מבוססות על הוראות סעיף 57 לפקודת פשיטת הרגל אך משך המעצר צומצם לתקופה שלא תעלה על עשרה ימים.
חלק ח': אחריות נושאי משרה בתאגיד הנמצא בחדלות פירעון
כללי
חדלות פירעון של תאגיד היא במקרים רבים סופה של תקופה ארוכה שבה מתדרדר התאגיד מבחינה כלכלית עד שנהיה לחדל פירעון. תקופה זו מכונה בשם אזור חדלות הפירעון (Insolvency Zone).
אזור חדלות הפירעון מחדד את המתח שבין התאגיד והחברים בו לבין הנושים. זאת מכיוון שחברי התאגיד יעדיפו במקרים רבים לקחת סיכונים גדולים כדי לחלץ את התאגיד ולעומתם הנושים יעדיפו לצמצם סיכונים כדי להקטין את הפסדיהם.[100] בנוסף קיים חשש ממעשי מרמה והברחת נכסים בידי התאגיד ובעלי העניין בו בתקופה זו. חששות אלו דורשים הסדרה שתבטיח את עניינם של הנושים בתקופה זו.
תכלית נוספת להסדרת תקופה אזור חדלות הפירעון היא הבניית דרכי הפעולה של התאגיד בתקופת המעבר בדרך שתביא לשיפור הסיכויים לשיקומו הכלכלי של התאגיד.
ההתמודדות עם קשיים אלו נעשית בשני מישורים. המישור האחד הוא האפשרות לבקר ולבטל עסקאות שנעשו בתקופה זו בידי התאגיד. בנושא זה עוסק סימן ב' לפרק ב' לחלק ד', העוסק בביטול עסקאות הגורעות מקופת הנשייה.
מישור שני הוא בקביעת חובות הנוגעות להתנהלותם של נושאי משרה בתאגיד לפני מתן צו חדלות הפירעון וקביעת סנקציות על הפרתן.
הצעת החוק אינה קובעת חובת אמון ישירה בין הדירקטורים לנושים כל זמן שהתאגיד אינו נמצא בהליכי חדלות פירעון. עניין זה נמצא בלב הדיון האקדמי והמשפטי בנושא אזור חדלות הפירעון. יש היגיון רב בקביעה כי החל מהרגע שהתאגיד נמצא בחדלות פירעון תחול חובת אמון של הדירקטורים גם כלפי הנושים. זאת מכיוון שאין לתאגיד ערך שיורי חיובי ועל כן עליו להתנהל לטובת נושי התאגיד ולא לטובת החברים בו. על אף זאת, הצעתנו היא שלא לקבוע חובת אמון ישירה בין הנושים לדירקטורים כל זמן שהתאגיד אינו נמצא בהליכי חדלות פירעון, וזאת ממספר טעמים:
ראשית, היא עלולה לפגוע בסיכויי ההבראה של התאגיד ולגרום לדירקטורים להתנהלות מתגוננת שתמנע מהתאגיד נטילת סיכונים ראויים שיכולים היו להביא לשיקומו.
שנית, הנושים אינם מקשה אחת והם בעלי אינטרסים שונים ואף מנוגדים. שונות זו תקשה מאוד על יכולתם של הדירקטורים לפעול בהתאם לאינטרסים שונים אלו.
שלישית, הטלת חובה על הדירקטורים לדאוג לטובת הנושים היא חובה כללית ומעורפלת. בחינת עמידתם של הדירקטורים במילוי החובה תיעשה רק לאחר שהחברה כבר תהיה חדלת פירעון מה שיכול להביא להטייה לרעה של הבחינה.
רביעית, הוספת חבות כלפי נושים בנוסף לחבות כלפי בעלי מניות עלולה להציב את הדירקטור בפני קונפליקט כשחובות אלו יסתרו זו את זו.
במקום זאת מוצע לקבוע חובת זהירות לדירקטורים שתחייב אותם לנקוט באמצעים סבירים לצמצום היקפה של חדלות הפירעון כאשר הדירקטור יודע, או שהיה עליו לדעת, שהתאגיד נמצא בחדלות פירעון.
ההצעה מצמצמת חובה זו רק לתקופה במהלכה התאגיד נמצא בחדלות פירעון ולא לתקופה בה קיים חשש לחדלות הפירעון. זאת כדי לצמצם את ניגודי האינטרסים בפניהם יעמוד הדירקטור ולהקל עליו למלא את חובותיו. סעיף 267 עוסק בנושא זה.
בנוסף, מוצע לקבוע סנקציות על נושאי משרה שניהלו במרמה את התאגיד בתקופה שקדמה להליכי חדלות הפירעון. חובה זו אינה מוגבלת רק לתקופה בה התאגיד נמצא בחדלות פירעון. סעיף 268 עוסק בנושא זה.
לסעיף 267
סעיף זה עוסק באחריות דירקטור שלא פעל לצמצום היקף חדלות הפירעון. לסעיף כמה רכיבים עיקריים: על מי חלה החובה; החל מאיזו תקופה חלה החובה; מהותה של החובה והאחריות הנובעת מהפרתה של החובה. נעסוק בהן כסדרן.
על מי חלה החובה - החובה לפעול לצמצום היקף חדלות הפירעון מוטלת רק על דירקטור בתאגיד ולא על כל נושאי המשרה. זאת מכיוון שהדירקטורים הם בעלי היכולת להכווין את פעילות התאגיד ולפעול לצמצום היקף חדלות הפירעון.
החל מאיזו תקופה חלה החובה - החובה לפעול לצמצום היקף חדלות הפירעון חלה מהמועד בו ידע הדירקטור או שהיה עליו לדעת כי התאגיד נמצא בחדלות פירעון. ישנו קושי לקבוע בצורה אובייקטיבית ומדויקת את נקודת הזמן בה עובר התאגיד ממצב של סולבנטיות למצב של חדלות פירעון. לכן מוצע כי זו תיקבע בהתאם לידיעתו הסובייקטיבית של הדירקטור שהוא בעל היכולת המיטבית לדעת את מצבו של התאגיד לאשורו.
ההצעה מצמצמת את התקופה בה חלה חובה זו רק למועד בו התאגיד נמצא בחדלות פירעון ולא לתקופה בה קיים חשש או סבירות לחדלות הפירעון. החיסרון העיקרי שבצמצום החובה לתקופה זו בלבד הוא שלא חלה על הדירקטור אחריות, לפי סעיף זה, אם לא פעל למניעת קריסתו של התאגיד. אולם על אף זאת מוצע לקבוע זאת כדי לצמצם את ניגודי האינטרסים בפניהם יעמוד הדירקטור[101] ולהקל עליו למלא את חובותיו.
מהותה של החובה - מהותה של החובה החלה על הדירקטור, כדי שלא ייחשב כמפר את חובת הזהירות, היא לנקוט באמצעים סבירים לצמצום היקפה של חדלות הפירעון. חובה זה אמורפית ועל כן מוצע לקבוע רשימה של פעולות שביצוען בידי הדירקטור יהוו חזקה לכך שהדירקטור פעל לצמצום היקפה של חדלות הפירעון.
פעולות אלו הן:
א. קבלת שירותים מקצועיים מגורמים המתמחים בשיקום תאגידים.
ב. ניהול משא ומתן עם הנושים לשם הגעה להסדר חוב.
ג. פתיחה בהליכי חדלות פירעון.
בנוסף מוצע לקבוע חזקה חלוטה לכך שהדירקטורים עמדו בחובתם לפי סעיף זה אם החליט התאגיד על פתיחה במשא ומתן מוגן לפי פרק ד' לחלק י'. הטעם לכך הוא שתנאי לפתיחה במשא ומתן מוגן הוא אפשרות התאגיד לפרוע את חובותיו שנה קדימה. לכן, אם התאגיד החל במשא ומתן מוגן קיימת חזקה חלוטה לכך שהדירקטורים החלו בפעולות הנדרשות למניעת וצמצום חדלות הפירעון במועד.
האחריות הנובעת מהפרתה של החובה - תביעה בגין הפרת חובה זו יכולה להיעשות במסגרת הליכי חדלות פירעון בלבד. גם הבקשה להגשת הבקשה להטלת אחריות לפי סעיף זה מוגבלת רק לבקשת הנאמן או הכונס הרשמי.
הטעם למגבלות אלו נועד למנוע מהנושים להשתמש בכלי זה לרעה במטרה לפגוע בדירקטורים.
לסעיף 268
סעיף זה עוסק בניהול מרמה של נושאי המשרה של התאגיד. הסעיף קובע את האפשרות להטיל אחריות על נושא משרה שהיה שותף לניהול מרמה של התאגיד בתקופה שקדמה למתן צו חדלות הפירעון.
מכיוון שמדובר בניהול מרמה מוצע להרחיב את תחולת הסעיף על כל נושאי המשרה בתאגיד ולא להגבילה לדירקטורים בלבד.
אם מצא בית המשפט כי נושא משרה ניהל במרמה את התאגיד, רשאי בית המשפט להטיל על נושא משרה אחריות לחובות התאגיד שנוצרו כתוצאה מניהול המרמה. יצויין כי בדין הקיים ניתן להטיל אחריות על נושא המשרה לכל חבויותיו של התאגיד. אחריות זו פורשה כאחריות בעלת אופי עונשי.[102] הצעת החוק מבקשת לבטל את ההיבט העונשי ולהותיר אחריות זו כאחריות אזרחית בלבד.
בנוסף רשאי בית המשפט לפסול את נושא המשרה מלשמש נושא משרה בתאגיד לתקופה שלא תעלה על חמש שנים. תכליתה של הוראה זו היא להטיל סנקציה על נושא המשרה וכן להגן על הציבור מפני נושא המשרה שפעל במרמה.
סעיף זה מבוסס על הוראת סעיף 373 לפקודת החברות.
לסעיף 269
מוצע לקבוע כי אם מתעורר חשד לניהול מרמה של התאגיד בידי נושאי המשרה, רשאי בית המשפט להורות לכונס הרשמי לבצע בדיקה בנושא ולהגיש את ממצאיו לבית המשפט. יובהר כי סמכות זו היא סמכות רשות ואינה תנאי לפתיחה בהליכים כנגד נושאי משרה שניהלו במרמה את התאגיד.[103]
הוראה זו מבוססת על הוראת סעיפים 298 ו-299 לפקודת החברות.
לסעיף 270
מוצע לקבוע כי הוראות חלק זה יחולו גם על "דירקטור צללים", דהיינו מי שממלא בפועל תפקיד של דירקטור.
חלק ט': הליכי חדלות פירעון בין לאומיים
כללי
חלק ט' נועד לאפשר התמודדות יעילה יותר עם הליכי חדלות פירעון שיש להם היבטים בין לאומיים. החקיקה הישראלית כמעט שאינה מסדירה היבטים בין לאומיים של דיני חדלות הפירעון, ובתי המשפט משלימים את החסר בפסיקה.[104] הליכי חדלות פירעון בין לאומיים כוללים מקרים בהם לחייב חדל הפירעון יש נכסים במספר מדינות, או מקרים בהם חלק מהנושים של החייב אינם אזרחי המדינה בה מתנהל הליך חדלות הפירעון. חלק זה מבוסס על עבודה שנעשתה בוועדת האו"ם למשפט מסחרי בין לאומי (UNCITRAL), אשר ישראל חברה בה ובמסגרתה פותח חוק לדוגמא להסדרת הליכי חדלות פירעון בין לאומיים, UNCITRAL Model Law on Cross-Border Insolvency (להלן: "ה- Model Law").
הצורך בהסדרת הליכי חדלות פירעון בין לאומיים בחוק הולך ומתעצם ככל שהכלכלה הישראלית הופכת לשחקן בכלכלה הבין לאומית. דיני חדלות הפירעון במדינות שונות התקשו להדביק את קצב ההתפתחויות שחלו בשדה חדלות הפירעון לאורך השנים, ובכלל זה גם בהתמודדות עם מקרי חדלות פירעון בעלי היבטים בין לאומיים. בעיה זו עלולה להביא לקושי בשיקום עסקים אשר נקלעים לקשיים כלכליים בשל היעדר כלים המאפשרים חלוקה יעילה והוגנת של נכסי החייב בין הנושים ופגיעה ביכולת להשיא את ערכם. בנוסף, אי הוודאות לגבי תוצאות הליכי חדלות הפירעון בין לאומיים מהווה תמריץ שלילי להשקעות בין לאומיות.
הסתרת נכסים על ידי חייבים או העברתם למדינות זרות על מנת להונות נושים, מהווה בעיה חמורה שהולכת ונעשית נפוצה. העולם המודרני מקל על ביצוע פעולות כאלו, ומגביר את הפיתוי לבצען. מנגנון שיתוף הפעולה הבין לאומי המגולם בחלק זה, נועד להתמודד עם תופעה זו.
מטרתו של חלק זה הינה ליצור מנגנון יעיל לטיפול בהליכי חדלות פירעון בין לאומיים, וכן לקדם את המטרות הבאות: שיתוף פעולה בין הרשויות המוסמכות במדינת ישראל לבין הרשויות המוסמכות במדינות זרות המנהלות הליכי חדלות פירעון בין לאומיים; שיפור הוודאות המשפטית בנוגע לתחומי מסחר והשקעות; הגנה על האינטרסים של כלל הנושים ובעלי העניין בהליך ובכללם החייב; הגנה על נכסי החייב והשאת ערכם; סיוע בשיקום עסקים השרויים במצוקה כלכלית, ובכך הגנה על השקעות ושימור תעסוקה.
ה- Model Law מסדיר, בין היתר, סוגיות בדיני ראיות, אשר עשויות להתעורר בממשק שבין בעל תפקיד זר או רשות מוסמכת זרה במדינה בה נפתח הליך חדלות הפירעון לבין רשות מוסמכת במדינות אחרות בהן נדרש לבצע פעולות במסגרת ההליך. ככלל, סוגיות מסוג זה לא הוסדרו בחלק זה, היות והן מוסדרות בתקנות לביצוע אמנת האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים), תשל"ז-1977 (להלן: "תקנות לביצוע אמנת האג"). תקנות אלו יחולו גם על חלק זה, ובמקרים בהם תתעורר שאלה משפטית בנוגע לדיני ראיות בהליכי חדלות פירעון בין-לאומיים, חלות תקנות אלו.
ה- Model Law אומץ במדינות רבות והוא מהווה היום סטנדרט בין לאומי מוכר. לכן הצעת החוק נצמדת להסדרים שנקבעו ב- Model Law ככל הניתן. הצמדות זו יוצרת ודאות ומאפשרת לגורמים בין לאומיים ודאות בהליכי חדלות הפירעון.
פרק א': הגדרות ותחולה
לסעיף 271
הסעיף נועד להגדיר את המונחים הרלבנטיים להליכי חדלות פירעון בין לאומיים. המונחים "הליך זר" ו"בעל תפקיד זר" קובעים את היקף התחולה של החלק. כדי שהליך זר יוכר בישראל, או כדי שיתאפשר שיתוף פעולה תחת חלק זה בעניינו, וכדי שלבעל תפקיד זר תוקנה גישה לרשות מוסמכת בישראל תחת חלק זה, נדרש כי ההליך הזר ובעל התפקיד הזר יענו על המאפיינים המפורטים בעניינם בסעיף ההגדרות.
ההגדרות שניתנו להליכים או לבעלי תפקידים, נוסחו בצורה כללית על מנת להימנע משימוש בביטויים שונים, אשר עשויים להיות להם משמעויות טכניות שונות במדינות שונות. אופן הניסוח הזה נועד למנוע צמצום בלתי מכוון של טווח ההליכים הזרים אשר עשויים לזכות להכרה בישראל, כמו גם למנוע סיבוכים מיותרים בהמרת המונחים המקצועיים המצויים בחוקים של מדינות זרות למונחים בחוק זה. כך למשל, למונח "הליך" בהקשר של חדלות פירעון עשויות להיות משמעויות שונות במדינות שונות, אך הכוונה בסעיף ההגדרות היא לתת לו משמעות רחבה כך שיכלול את כל ההליכים אשר מעורבים בה חייבים במצוקה כלכלית חמורה.
המונח "הליכי חדלות פירעון" בפרק זה מתייחס להליכי חדלות פירעון לפי חוק זה. הוא אינו מוגדר כאן מכיוון שהוא מוגדר כבר בסעיף 4 להצעת החוק.
להגדרה "בית משפט" – הגדרת בית משפט בפרק זה זהה להגדרה לבית משפט בסעיף 4. כיוון שבחלק זה מוצע שבית המשפט בישראל יקנה סמכות בין לאומית גם במקרים בהם הסמכות המקומית אינה ברורה, יש צורך לקבוע סמכות שיורית. מוצע לקבוע כי לבית המשפט המחוזי בירושלים תהיה סמכות מקומית לגבי תאגידים במקרים בהם אין מקום שיפוט מתאים לפי כללי הסמכות המקומית, ואילו לבית משפט השלום בירושלים תהיה סמכות מקומית לגבי יחידים במקרים כאלו.
להגדרה "בעל תפקיד זר" – מוצע לקבוע כי בעל תפקיד זר יהיה מי שמונה לאחראי על יישום הליכי חדלות הפירעון לפי הדין במדינה הזרה, גם אם מונה לכך באופן זמני. הכוונה היא לגורם הממלא תפקיד הדומה לתפקיד הנאמן לפי חוק זה, אף אם תפקידו או הסמכויות שניתנו לו אינן זהות לאלו של הנאמן. על מנת לשמור על גמישות, מוצע לקבוע שגם מי שהוסמך לפי דין במדינה הזרה להפעיל את הסמכויות הנתונות לבעל תפקיד זר לפי חלק זה ייחשב בעל תפקיד זר.
להגדרה "הכרה" בהליך זר – מוצע לקבוע כי הכרה בהליך זר תיעשה בידי בית המשפט לפי הוראות פרק ג'.
להגדרה "הליך זר" – הליך זר הוא הליך המתנהל לפי דין במדינה זרה לגבי חייב הנמצא או עלול להימצא בחדלות פירעון. במסגרת הליך זה מוסדרים יחסיו של החייב עם נושיו, במאוחד, בפיקוחה של רשות מוסמכת זרה. מטרת ההגדרה היא לכלול הליכים הדומים באופיים להליכי חדלות פירעון לפי חוק זה אף אם אינם זהים להם. הליך אשר עונה להגדרת "הליך זר" יזכה לאותו היחס, בין אם נפתח ונוהל על ידי בית המשפט ובין אם על ידי גוף מנהלי. לכן ההגדרה ל"רשות מוסמכת זרה" מתייחסת לרשות שיפוטית או לכל רשות מוסמכת אחרת.
להגדרות "הליך זר משני" ו- "הליך זר עיקרי" – הגדרות אלו עניינן סמכות בין לאומית. מטרתן לקבוע מהן הזיקות המתקיימות בין חייב למדינה, המצדיקות הכרה בהליך המתקיים במדינה זו כהליך עיקרי או כהליך משני. המשמעות של הכרה בהליך זר כהליך משני או עיקרי תובהר בהמשך. מוצע לקבוע כי הליך זר עיקרי הוא הליך זר המתנהל במדינה זרה שבה נמצא מרכז ענייניו של החייב. מוצע לקבוע חזקה הניתנת לסתירה כי יש לראות את מקום הרישום של חייב שהוא תאגיד, או את מקום מגוריו של חייב שהוא יחיד, כמקום שבו נמצא מרכז ענייניו.
מוצע לקבוע כי הליך זר משני הוא הליך זר שאינו הליך עיקרי המתנהל במדינה זרה, שבה מקיים החייב פעילות כלכלית שעניינה מסחר בטובין או מתן שירותים, הכרוכה בהעסקת כוח אדם ואינה ארעית.
להגדרה "מדינה זרה" – מוצע להגדיר מדינה זרה גם כשטח הנמצא מחוץ לישראל ואינו מדינה זרה, אם הוא מנוי בתוספת השלישית.
להגדרה "רשות מוסמכת בישראל" – מוצע שבית המשפט והכונס הרשמי יהיו הרשות המוסמכת בישראל.
להגדרה "רשות מוסמכת זרה" – ראו הסבר בהגדרה "הליך זר".
סעיף ההגדרות מבוסס על סעיף 2 ב- Model Law.
לסעיף 272
סעיף 272 מתייחס לסוגי המקרים אשר החלק חל בעניינם. המילה "סיוע" המופיעה בסעיף מתייחסת למגוון רחב של מצבים, במסגרתם רשות מוסמכת זרה מגישה בקשה לרשות מוסמכת בישראל לביצוע פעולות במסגרת חלק זה. חלק מאותן הפעולות מפורטות בסעיף 280(א), בעוד שניתן להורות על פעולות אחרות מכוח סעיף 280(ב) אשר מנוסח בלשון רחבה יותר. הסעיף מתייחס הן למקרים בהם גורמים זרים מבקשים סיוע מגורמים בישראל בקשר להליך זר, והן למקרים בהם גורמים בישראל מבקשים סיוע מגורמים זרים בקשר להליך חדלות פירעון המתנהל בישראל. החלק יחול גם כאשר הליכים זרים מתנהלים במקביל להליכי חדלות פירעון בישראל לגבי אותו חייב, או כאשר מתנהלים בעניינו כמה הליכים זרים וכן כאשר גורמים זרים מעוניינים לפתוח בהליכי חדלות פירעון בישראל או להשתתף בהליכים אלו.
סעיף זה מבוסס על סעיף 1 ל- Model Law.
פרק ב': גישה של בעל תפקיד זר ושל נושים זרים לרשות המוסמכת בישראל
לסעיף 273
סעיף 273 נועד לבטא את עיקרון "הגישה הישירה" של בעל תפקיד זר לרשות מוסמכת בישראל, ובכך לשחרר את בעל התפקיד הזר מן הצורך לעמוד בדרישות פורמליות כגון קבלת רישיון, או היעזרות בנציגים קונסולריים על מנת לפנות לרשות המוסמכת בישראל.
הסעיף מבוסס על סעיף 9 ל- Model Law.
לסעיף 274
סעיף 274 נועד להבטיח כי בית המשפט בישראל לא ייטול לעצמו סמכות שיפוט על כלל נכסי החייב או עסקיו, אך ורק על סמך העובדה כי בעל התפקיד הזר הגיש בקשה להכרה בהליך זר. הסעיף מבהיר כי הגשת הבקשה להכרה כשלעצמה אינה מספיקה כדי להקנות לבית המשפט בישראל סמכות שיפוט לגבי בעל התפקיד הזר בעניינים שאינם קשורים לחדלות פירעון. הסעיף נולד כמענה לחשש אפשרי מצד בעלי תפקידים זרים ונושים זרים, שאינם בקיאים בדין הישראלי, בנוגע לאפשרות כי יחשפו לסמכות שיפוט "חובקת כל" שתופעל כתוצאה מהגשת בקשה לפי חלק זה.
יחד עם זאת, ההגבלה אשר סעיף 274 מטיל על סמכות השיפוט בנוגע לבעל התפקיד הזר אינה מוחלטת. ההגבלה נועדה להגן על בעל התפקיד הזר במידה ההכרחית על מנת לאפשר לו גישה לבית המשפט בישראל, ובמידה זו בלבד. הגבלה זו עושה זאת בכך שהיא מבטיחה כי הופעה בפני בית המשפט בישראל למטרת בקשת הכרה בהליך זר, לא תחשוף את כלל הנכסים שמצויים בשליטתו של בעל התפקיד הזר לסמכות השיפוט של בית המשפט בישראל.
סעיף זה אינו פוגע באפשרות שלבית המשפט תוקנה סמכות שיפוט בעניינו של בעל התפקיד הזר או בעניין נכסים המצויים בשליטתו לפי עילות אחרות הקיימות בדין הישראלי. לדוגמא, מעשה נזיקי או התנהגות בלתי הולמת מצדו של בעל התפקיד הזר עשויה להוות עילה לקניית סמכות שיפוט בעניינו על מנת להתמודד עם תוצאותיה של אותה ההתנהגות. מעבר לכך, בעל תפקיד זר אשר יבקש סעד מרשות מוסמכת בישראל יהיה כפוף לתנאים שהרשות המוסמכת תקבע ביחס לסעד שיינתן (ראו סעיף 283(ב)).
סעיף זה מבוסס על סעיף 10 ל-Model Law.
לסעיף 275
סעיף 275 נועד להבטיח כי בעל התפקיד הזר יהיה רשאי להגיש בקשה לפתיחה בהליך חדלות פירעון. יחד עם זאת, הסעיף מבהיר (באמצעות המילים "אם מתקיימים התנאים לפי חוק זה") כי הוא אינו משפיע על התנאים הנדרשים לפתיחת הליך חדלות פירעון, אלא נועד להסיר מדרכו של בעל התפקיד הזר מכשולים פרוצדוראליים. זכות זו תעמוד לבעל התפקיד הזר והיא אינה מותנית בהכרה קודמת בהליך הזר. הסיבה לכך היא שלפתיחה בהליך חדלות פירעון עשויה להיות השפעה מכרעת במקרים בהם קיים צורך דחוף בשימור נכסי החייב.
הסעיף מכיר בכך כי לא רק לבעל תפקיד בהליך זר עיקרי עשוי להיות עניין בפתיחת הליך חדלות פירעון בישראל, אלא גם לבעל תפקיד בהליך זר משני. התנאי הדורש כי יתקיימו תנאי חוק חדלות פירעון להגשת בקשה למתן צו חדלות פירעון בידי נושה, מהווה ערובה מספקת לכך כי האפשרות להגשת בקשה כזו לא תנוצל לרעה.
סעיף זה מבוסס על סעיף 11 ל- Model Law.
לסעיף 276
מטרתו של סעיף 276 הינה להבטיח כי כאשר מתקיים בישראל הליך חדלות פירעון, בעל התפקיד הזר יהיה רשאי להשתתף בהליך ולהגיש במסגרתו בקשות בנוגע לסוגיות כגון הגנה על נכסי החייב, מימושם או חלוקתם, או בנוגע לתיאום עם ההליך זר. הסעיף מוגבל להענקת זכות עמידה לבעל התפקיד הזר, ואין בכוחו להעניק לו כל כוח או זכות אחרים.
סעיף זה מבוסס על סעיף 12 ל- Model Law.
לסעיף 277
סעיף 277 מגלם את העיקרון לפיו כאשר נושים זרים מגישים בקשה לפתיחה בהליך חדלות פירעון בארץ, או להשתתף בהם, הם לא יופלו לרעה לעומת נושים מישראל. סעיף קטן (ב) מבהיר כי עקרון אי-ההפליה שמגולם בסעיף קטן (א) חל גם בעניין סדר הפירעון. כך, חוב לנושה זר לא ידורג בדרוג נמוך מדרוג של חובות כללים רק משום שזהו חוב לנושה זר. חוב לנושה זר ידורג בדרוג נמוך יותר מחוב כללי רק אם היה מדורג כך לו היה מדובר בחוב לנושה ישראלי.
סעיף זה מבוסס על סעיף 13 ל- Model Law.
לסעיף 278
מטרתו העיקרית של סעיף 278 הינה יידוע נושים זרים על החלטות שהתקבלו על ידי הרשות המוסמכת בישראל. כמו כן הוא קובע מגבלת זמן במסגרתה עליהם להגיש את תביעות החוב שלהם. בנוסף, במסגרת העיקרון לפיו על נושים זרים לקבל יחס שווה לנושים מקומיים אשר בא לידי ביטוי בסעיף 277 לחלק זה, סעיף 278 מחייב ליידע נושים זרים מקום בו יידוע כזה נדרש לגבי נושים ישראליים. היות ופרסומים לציבור בישראל נגישים פחות עבור נושים זרים, עשוי להתעורר הצורך בהודעה פרטנית לנושים הזרים.
הסעיף מותיר בידי בית המשפט בישראל שיקול דעת להורות על דרך אחרת ליידוע הנושים הזרים. הדבר נועד לאפשר גמישות, למשל במצבים בהם הודעה פרטנית תגרור עלות מופרזת או תהיה בלתי סבירה בנסיבות העניין. על מנת לקדם את יעילות ההליך ומהירותו, ועל מנת לספק לנושים הזרים מספיק זמן להיערך, הסעיף לא דורש כי הפניה תעשה בדרך פורמלית ספציפית, כגון פנייה באמצעות ערוצים דיפלומטיים, אשר נהוגה לעיתים בתחומים אחרים. סעיף קטן (ב) קובע כי בהודעה על מתן צו חדלות הפירעון שיש לשלוח לנושים לפי סעיפים 25 או 120 יכללו, בנוסף לפרטים שיש לכלול בהודעה המפורסמת לציבור בישראל, גם הפרטים הבאים: המועד להגשת תביעות חוב והמען אליו יש להגישן וכן כי על פי חוק זה גם נושה מובטח חייב בהגשת תביעת חוב לגבי חובו המובטח. זאת, כיוון שבחלק מהמדינות נושה מובטח אינו נדרש להגשת תביעת חוב, ונושים זרים אינם מודעים בהכרח להוראה זו בדין הישראלי.
סעיף זה מבוסס על סעיף 14 ל- Model Law.
פרק ג': הכרה בהליך זר
לסעיף 279
סעיף 279 מאפשר לבעל תפקיד זר להגיש לבית המשפט בקשה להכרה בהליך זר. הליך זה נועד ליצור הסדר ספציפי ומתאים יותר להיבטים הייחודים של הכרה בהליכי חדלות פירעון בנסיבות המתוארת בסעיף. ההסדר שואף לתת מענה לקשיים שעלו בפסיקה בישראל בעניין קליטתן של החלטות זרות הניתנות בהליכי חדלות פירעון, תוך התייחסות להיבטים שעליהם הצביעה הפסיקה.[105] הוא אינו גורע מהאפשרות לעשות שימוש בחוק אכיפת פסקי חוץ תשי"ח-1958 במקרים המתאימים.
הסעיף מגדיר את דרישות הליבה הפרוצדוראליות להגשת בקשה זו. תפקידו של הסעיף הוא ליצור בהירות וודאות בנוגע למסמכים הנדרשים לשם הגשת בקשה להכרה בהליך זר. כאמור בהקדמה לדברי ההסבר לחלק זה, ככל שיתעוררו שאלות משפטיות הקשורות לדיני הראיות, יש לפנות לתקנות לביצוע אמנת האג. על בעל התפקיד הזר לצרף לבקשת ההכרה תצהיר בו יפרט את כל ההליכים הזרים המתנהלים לגבי החייב הידועים לו. כמו כן עליו לצרף עותק של החלטת הרשות המוסמכת לפתוח בהליך הזר ולמנות את המבקש לבעל תפקיד זר, או לצרף מסמך מטעם הרשות המוסמכת המאשר את ניהולו של ההליך הזר ואת מינויו של המבקש לבעל תפקיד זר.
סעיף זה מבוסס על סעיף 15 ל- Model Law.
לסעיף 280
לסעיף קטן (א) - עם ההכרה בהליך כהליך זר עיקרי, יורה בית המשפט על השהיית פירעון חובות החייב והקפאת ההליכים נגדו. כמו כן יורה בית המשפט על השהיית כל העברת זכות של החייב בנכס, או שיעבוד הזכות. היקף סעדים אלו ומשכם יהיו בהיקף ולתקופה בה היו ניתנים לו היה ניתן בעניינו של החייב צו חדלות פירעון.
בעוד שהסעדים לפי סעיפים 280(ב) ו-281 הינם סעדי רשות, כלומר, סעדים שבית המשפט אינו חייב להורות עליהם עם ההכרה בהליך הזר, הסעדים לפי סעיף 280(א) מתחייבים באופן אוטומטי מההכרה בהליך זר עיקרי. ייחודם של הליכים אלה בא לידי ביטוי בכך שסעדי החובה נובעים מהכרה בהליך זר עיקרי בלבד ולא בהליך זר משני. מתן סעדים באופן אוטומטי עם ההכרה בהליך זר עיקרי, הכרחי כדי לאפשר נקיטת הצעדים הדרושים לניהול יעיל של הליך חדלות פירעון בין לאומי.
לסעיפים קטנים (ב) ו-(ג) אם הכרה בהליך זר תביא לתוצאה שתפגע בצד להליכים, ובכלל זה החייב, חוק חדלות פירעון מספק אפשרויות להגנה על אותם האינטרסים, כפי שעולה מסעיף 280(ב). כלומר, למרות שהסעדים בסעיף 280(א) הינם סעדי חובה באופיים, סעיף 280(ב) מאפשר לבית המשפט להפעיל שיקול דעת ולתת סעדים נוספים ולהפעיל סמכויות נוספות מכוח חוק חדלות פירעון הדרושים בנסיבות העניין, ובכלל זה מינוי נאמן או מסירת מידע.
סעיף 280(א)(3) נועד להבהיר כי אין בסעיפים 280(א)(1) ו-(2) כדי למנוע פתיחת הליכי חדלות פירעון על פי הדין הישראלי נגד החייב. במידה שאכן יפתחו הליכים כאלו, יחול סעיף 291 אשר עוסק בתיאום בין ההליך הזר להליך חדלות הפירעון.
מתן סעדים לאחר ההכרה בהליך הזר תחת סעיף 280(ב), כמו גם מתן סעדים טרם ההכרה בהליך זר לפי סעיף 282 נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. רשימת הסעדים המפורטת תחת הסעיף מאפשרת לבית המשפט, לבקשת בעל התפקיד הזר, להעניק למעשה כל סעד שהוא מוסמך לתת מכוח חוק חדלות פירעון לשם הגנה על הנושים או על שמירת ערכם של נכסי החייב. מטבעם של סעדים הנתונים לשיקול דעתו של בית המשפט, ניתן להתאימם לגופו של מקרה.
במסגרת סעיף זה, רשאי בית המשפט להפעיל כל סמכות הנתונה לבית המשפט בהליכי חדלות פירעון, למנות נאמן לניהול נכסי החייב בישראל, להורות על מסירת מידע לגבי החייב בכפוף למגבלות חוק חדלות פירעון וכן לתת כל סעד אחר שניתן לתת לפי חוק זה בהליכי חדלות פירעון. כמו כן, בית המשפט רשאי להורות על מימוש נכסי החייב וחלוקתם על ידי בעל התפקיד הזר או אדם אחר אם שוכנע כי אין בכך כדי לפגוע בנושים בישראל.
חלק זה כולל מספר סעיפים שנועדו להבטיח את ההגנה על בעלי עניין ישראליים לפני שהנכסים מועברים לידי בעל התפקיד הזר. סעיפים אלו כוללים את סעיף 283(א) שדורש כי בית המשפט ישוכנע כי החלטתו מספקת הגנה ראויה לעניינם של כלל הנושים, החייב ובעלי עניין אחרים בהליך. סעיף נוסף כזה הינו סעיף 283(ב) לפיו בית המשפט רשאי להתנות תנאים למתן סעד אם מצא כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין.
סעיף זה מבוסס על סעיפים 20 ו- 21 ל Model Law.
לסעיף 281
לאחר שבית המשפט הכיר בהליך זר כהליך זר משני, רשאי הוא לתת כל סעד שהיה עליו להורות עליו לו היה מכיר בהליך כהליך זר עיקרי. זאת, אם שוכנע כי הסעד נדרש לגבי נכס שראוי לנהלו במסגרת ההליך הזר המשני או לגבי מידע הדרוש לאותו הליך, וכי הסעד נדרש לשם הגנה על הנושים או שמירה על ערכם של נכסי החייב. תוצאות ההכרה בהליך זר עיקרי ובהליך זר משני שונות, כיוון שבמסגרת הליך זר עיקרי בעל התפקיד הזר אמור לנהל את כלל נכסי החייב, ואילו במסגרת הליך זר משני האינטרסים שלו מצומצמים יותר. לכן רצוי שהסעדים הניתנים במסגרתו לא יפריעו לניהול ההליכים אחרים בעניינו של החייב. סעיף זה מבוסס על סעיף 21 ל- Model Law. הפרדתו מסעיף 280 נועדה על מנת ליצור אכסניה ייחודית לתוצאות ההכרה בהליך זר משני, מטעמי סדר ומתוך רצון לפשט את השימוש בחלק זה, ולהגביר את בהירותו.
לסעיף 282
סעיף 282 מאפשר מתן סעדים על פי סעיף 280(א) עד (ג) באופן זמני. כמו כן, הסעיף מאפשר מתן סעדים זמניים המנויים בסעיף 18 לחוק זה, סעדים זמניים במסגרת בקשת יחיד לפי סעיף 114 לחוק זה וסעדים זמניים במסגרת בקשת נושה לפי סעיף 115 לחוק זה.
מטרת סעיף 282(ג), המאפשר לבית המשפט לדחות בקשה למתן סעד זמני אם יש במתן הסעד כדי לפגוע בהליך זר עיקרי, בדומה למטרת סעיף 292(1), היא כי במידה ויש הליך זר עיקרי תלוי ועומד, כל סעד שיינתן לטובת הליך זר משני חייב לעלות בקנה אחד עם ההליך הזר העיקרי, ולכל הפחות לא לפגוע בניהולו. על מנת לעודד תיאום עם הליך עיקרי זר במתן סעד זמני, טרם ההכרה בהליך הזר, בעל התפקיד הזר נדרש בהתאם להוראת סעיף 279(ב)(1) לצרף תצהיר שלו בו מפורטים כל ההליכים הזרים הידועים לו, אשר המתנהלים לגביי החייב.
סעיף זה מבוסס על סעיף 19 ל- Model Law.
לסעיף 283
הרעיון העומד בבסיסו של סעיף 283 הוא כי יש ליצור איזון בין סעד בשיקול דעת שעשוי להינתן לבקשת בעל תפקיד זר לבין האינטרסים של בעלי העניין שהסעד עשוי להשפיע עליהם. ההתייחסות לעניינם של הנושים, החייב ובעלי עניין אחרים בהליך, נועדה להנחות את בית המשפט כאשר הוא מפעיל את שיקול דעתו במסגרת סעיפים 280, 281 או 282, ובית המשפט לא ייתן סעד כאמור אלא אם שוכנע שמתן הסעד לא יפגע בהם. סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) נועדו לאפשר לבית המשפט להתאים את הסעדים למצבים פרטניים שעשויים להתעורר. מאפיין נוסף של סעיף קטן (ג) הוא שהוא מקנה זכות עמידה לצדדים שעשויים להיפגע ממתן סעדים מכוח סעיפים 280, 281 או 282, ומאפשר להם לפנות לבית המשפט בבקשה כי יפעל לשנות או לבטל את הסעדים מהם נפגעו. יצוין כי סעיף 283 לא מוגבל לעניינם של נושים ישראליים בלבד.
סעיף זה מבוסס על סעיף 22 ל- Model Law.
לסעיף 284
מטרתו של סעיף 284 הינה לאפשר לבעל התפקיד הזר להיות צד להליכים שהחייב צד להם ושיש בהם כדי להשפיע על ההליך הזר. הסעיף חל בנוגע לבעל תפקיד זר של הליך זר עיקרי והליך זר משני כאחד. הסעיף, מתייחס למקרים במסגרתם בעל התפקיד הזר מופיע בפני בית המשפט או מייצג בהליכים אחרים שמתנהלים מחוץ לבית המשפט. הליכים אלו כוללים גם הליכים בין החייב לבין צד שלישי, כל עוד יש בהם כדי להשפיע על ההליך הזר וכל עוד מדובר על הליכים שהקפאת ההליכים חלה עליהם.
הסעיף מבוסס על סעיף 24 ל- Model Law.
לסעיף 285
לעתים, לאחר הגשת הבקשה להכרה או לאחר ההכרה עצמה, יתרחשו שינויים בהליך הזר אשר ישפיעו על ההחלטה להכיר בהליך או על סעדים שניתנו על בסיס ההכרה בהליך. לדוגמא, ההליך הזר עשוי להתבטל, או להפוך מהליך פירוק להליך שיקום. ייתכן גם כי זהות בעל התפקיד הזר תשתנה. הסעיף לוקח בחשבון את העובדה כי שינויים טכניים בסטטוס ההליך או בתנאי המינוי הינם דבר שכיח, ושרק חלק מן השינויים הללו הינם כאלו אשר ישפיעו על ההחלטה להעניק סעד או על ההחלטה להכיר בהליך. לכן, הסעיף דורש מבעל התפקיד הזר ליידע את בית המשפט רק בנוגע לשינויים מהותיים ועל הליכים נוספים המתנהלים לגבי החייב שנודע לבעל התפקיד הזר לגביהם.
הסעיף מרחיב את החובה המצויה בסעיף 279 גם לפרק הזמן שלאחר הגשת הבקשה להכרה בהליך הזר. המידע נועד לסייע לבית המשפט לשקול האם יש צורך לשנות סעד שכבר ניתן על מנת לתאם בין הליך זר שכבר הוכר על ידי בית המשפט, לבין הליך זר שהוגשה בגינו בקשה להכרה.
הסעיף מבוסס על סעיף 18 ל- Model Law.
פרק ד': שיתוף פעולה עם רשות מוסמכת זרה ובעל תפקיד זר
לסעיפים 286 ו- 287
הסמכת הרשות המוסמכת בישראל לפנות באופן ישיר, ולבקש מידע וסיוע באופן ישיר עם רשות מוסמכת זרה או עם בעל תפקיד זר, נועדה לייתר שימוש בפרוצדורות שגוזלות זמן רב. אפשרות זו הכרחית במקרים בהם על הרשות המוסמכת בישראל לפעול בדחיפות. הסעיף מאפשר גם שיתוף פעולה בין נאמנים ובעלי תפקידים זרים, מסיבות דומות לסיבות שפורטו לעיל, ככל שהנאמן מוסמך לכך לפי חוק ובהתאם להוראות הרשות המוסמכת בישראל. סעיף 287 מאפשר לרשות המוסמכת או לנאמן בכפוף לתנאים שבסעיף לפנות ישירות לרשויות מוסמכות זרות, ואילו סעיף 286 קובע כי על הרשויות המוסמכות בישראל ועל הנאמן לפעול בשיתוף פעולה מירבי בנוגע להליכים המתנהלים לפי פרק זה והקבועים בסעיף 272.
סעיפים אלו מבוססים על סעיפים 25 ו- 26 ל- Model Law.
לסעיף 288
הסעיף מגדיר מספר דרכי שיתוף פעולה אפשריות, אשר סעיפים 286 ו-287 מתייחסים אליהן. התיבה "בין השאר" נועדה להבהיר כי רשימת דרכי שיתוף הפעולה המנויה בסעיף הינה רשימה פתוחה, שלא נועדה להגביל את דרכי שיתוף הפעולה האפשריות. מוצע לקבוע כי דרכי שיתוף פעולה אפשריות יהיו מינוי אדם או גוף שיפעלו כדי לקדם את שיתוף הפעולה עם רשות מוסמכת זרה או בעל תפקיד זר, לקבוע דרכי התקשרות עם רשות מוסמכת זרה או בעל תפקיד זר, לפעול לתיאום ניהול נכסי החייב ועסקיו והפיקוח עליהם וכן לפעול לתיאום בין הליכי חדלות הפירעון והליכים מקבילים או בין כמה הליכים מקבילים המתנהלים בעניינו של אותו חייב.
הסעיף מבוסס על סעיף 27 ל- Model Law.
פרק ה': הליכים מקבילים
לסעיף 289
סעיף 289 וסעיף 291 מביאים לכך כי הכרה בהליך זר עיקרי לא תמנע פתיחה בהליך חדלות פירעון הנוגע לאותו החייב, כל עוד החייב מחזיק בנכסים בישראל. עוד מוצע לקבוע כי לאחר שבית המשפט הכיר בהליך זר עיקרי לגבי החייב, הליכי חדלות פירעון בעניינו יוגבלו לנכסים הנמצאים בישראל או לנכסים אחרים של החייב ככל שהדבר דרוש לצורך שיתוף פעולה ותיאום עם הליכים זרים. האפשרות להחיל את הליכי חדלות הפירעון גם לגבי נכסים של החייב שאינם נמצאים בישראל נועדה למקרים מיוחדים, לדוגמה כאשר לחייב יש עסקים פעילים במדינה אחרת וניתן למכור את נכסי החייב בישראל ובמדינה הזרה יחד, במסגרת מכירת הפעילות העסקית כולה, או כאשר החייב הבריח נכסים מישראל למדינה זרה.
הסעיף מבוסס על סעיף 28 ל- Model Law.
לסעיף 290
על מנת לפתוח בהליכי חדלות פירעון לגבי חייב, יש להוכיח שהוא נמצא בחדלות פירעון. מוצע לקבוע חזקה הניתנת לסתירה, כי החייב נמצא בחדלות פירעון, מרגע שניתנה הכרה בהליך זר עיקרי שמתנהל לגביו. ככל שחזקה זו לא תיסתר, היא תאפשר פתיחה בהליכי חדלות פירעון. יודגש כי חזקה זו לא תקום כאשר ההכרה ניתנה להליך זר משני. הסיבה לכך היא כי פתיחת הליכי חדלות פירעון במדינה שאינה המדינה בה מצוי מרכז ענייניו של החייב, אינה מעידה בהכרח על כך כי ראוי שהחייב יהיה כפוף לדיני חדלות פירעון במדינות אחרות.
סעיף זה נועד לחסוך זמן יקר, במצבים בהם כבר מתנהלים לגבי החייב הליכים במדינה בה מצוי מרכז ענייניו, שעה שפתיחה בהליכי חדלות פירעון עשויה להיות נחוצה בדחיפות, להגנה על נושים ישראליים. יחד עם זאת, בית המשפט אינו כבול על ידי ההחלטה של הרשות המוסמכת הזרה. לכן המבחנים להוכחת חדלות פירעון לפי חוק זה נשארים בתוקף וניתן לסתור באמצעותם את החזקה.
סעיף זה מבוסס על סעיף 31 ל- Model Law.
לסעיף 291
סעיף זה מנחה את בית המשפט כיצד עליו לטפל במקרים בהם החייב נתון גם להליכים זרים וגם להליכי חדלות פירעון בעת ובעונה אחת. העיקרון העיקרי שגלום בסעיף זה הוא העיקרון לפיו פתיחה בהליכי חדלות פירעון לא תמנע או תבטל את ההכרה בהליך זר. עקרון זה הינו חיוני על מנת להשיג את מטרות חלק זה.
יחד עם זאת, הסעיף שומר על עדיפות של הליכי חדלות הפירעון על פני ההליכים הזרים, מבלי לקבוע היררכיה מפורשת בין הליכי חדלות פירעון להליך זר. זאת על מנת לא לפגוע שלא לצורך ביכולתו של בית המשפט לשתף פעולה וליישם את שיקול הדעת תחת סעיפים 280 עד 282. העדיפות להליכי חדלות הפירעון באה לביטוי בכך שבית המשפט לא יורה על מתן סעדים שיפגעו בהליכי חדלות הפירעון במסגרת ההכרה בהליך זר. כן, מוצע לקבוע שאם נפתחו הליכי חדלות פירעון לאחר ההכרה בהליך הזר, בית המשפט יבחן מחדש את הסעדים שניתנו בעקבות ההכרה ויתאים אותם או יבטלם ככל שהם פוגעים בהליכי חדלות הפירעון, ככל שמדובר בסעדים זמניים או בסעדים שבשיקול דעת.
הסעדים אינם פוקעים מאליהם עם הפתיחה בהליכי חדלות פירעון כיוון שייתכן שבית המשפט יחליט שיש בהם תועלת. יובהר כי לבית המשפט סמכות כללית לעיין מחדש בהחלטותיו מכוח סעיף 258(ד), וסעיף 291 לא בא לגרוע ממנה אלא להוסיף נסיבות בהן תיערך בחינה כזאת.
סעיף זה מבוסס על סעיף 29 ל- Model Law.
לסעיף 292
במקרה בו בית המשפט הכיר בהליך זר משני ולאחר מכן הכיר בהליך זר עיקרי לגבי אותו חייב, הוא יעיין מחדש בסעד זמני שנתן או בסעד שבשיקול דעת ויהיה רשאי לשנותו או לבטלו במקרה בו הסעד שניתן פוגע בניהול ההליך הזר העיקרי. נוסף לכך, לאחר ההכרה בהליך זר עיקרי, בית המשפט לא ייתן סעד במסגרת ההליך הזר המשני ככל שהוא פוגע בניהול ההליך הזר העיקרי.
כאשר בית המשפט הכיר בשני הליכים זרים משניים המתנהלים במקביל, הוא מוסמך לתת כל סעד שבשיקול דעת לשם תיאום בין ההליכים, או לבטל או לשנות סעד שנתן לצורך התיאום.
הסעיף נועד לאפשר התמודדות עם מצבים בהם החייב מצוי בהליכים ביותר מאשר מדינה זרה אחת, אשר מנוהלים על ידי יותר מבעל תפקיד זר אחד, המבקש שבית המשפט יכיר בהליך הזר, או מבקש סעד אחר. הסעיף חל גם אם מתנהל הליך חדלות פירעון וגם אם לא מתנהל הליך כזה. סעיף זה נותן עדיפות להליך זר עיקרי, אם מתנהל הליך כזה.
אם בנוסף לקיומם של יותר משני הליכים זרים, ישנו הליך חדלות פירעון תלוי ועומד, בית המשפט יצטרך לנהוג בהתאם להוראות סעיף זה ובהתאם להוראות סעיף 291 גם יחד.
מטרת סעיף זה דומה למטרת סעיף 291 בכך שהסוגיה המרכזית בשניהם היא יצירת שיתוף פעולה, תיאום ועקביות בנוגע לסעדים שיינתנו בהליכים השונים. עקביות כזו תושג באמצעות התאמה של הסעד שיינתן או באמצעות שינוי או ביטול סעד שכבר ניתן.
הסעיף מבוסס על סעיף 30 ל- Model Law.
לסעיף 293
הסעיף נועד להימנע ממצבים בהם נושה מסוים עשוי לפרוע שיעור גבוה יותר מחובו בהשוואה לשאר הנושים באותה דרגה בסדר הפירעון, בכך שיקבל תשלום בשל אותה תביעת החוב, בכמה הליכים המתנהלים במדינות שונות. לשם ההמחשה, נניח מקרה בו נושה מסוים קיבל 5 אחוז מתביעת החוב שלו בהליך חדלות פירעון במדינה זרה. נניח שאותו הנושה הגיש תביעת חוב גם בהליך חדלות פירעון, אשר בו שיעור התקבולים בגין תביעות החוב הינו 15 אחוז. על מנת להשוות בין מצבו של נושה זה לבין מצבם של שאר הנושים בהליך חדלות הפירעון, הנושה המדובר יקבל תקבולים בשיעור של 10 אחוז בלבד מתביעת החוב שלו בהליך חדלות הפירעון.
יש להדגיש כי הסעיף לא משפיע על דרגתו של הנושה בסדר הפירעון לפי חוק זה ואינו פוגע בזכויותיו של נושה מובטח או נושה בעל זכות קניינית אחרת. מטרתו היחידה היא להביא למתן יחס שווה לנושים מאותה הדרגה.
סעיף זה מבוסס על סעיף 32 ב- Model Law.
פרק ו': הוראות כלליות
לסעיף 294
הסעיף נועד להקנות שיקול דעת וחופש פעולה לרשות המוסמכת בישראל בנוגע לאופן הפעלת סמכויותיה לפי חלק זה, במקרים בהם היא סבורה כי יש בהפעלת הסמכות כדי לפגוע בתקנת הציבור או אם הוכח לרשות המוסמכת כי ההליך הזר התנהל במרמה או שהאפשרות שניתנה לחייב לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו בהליך הזר לא הייתה סבירה. במקרים אלו, הרשות המוסמכת רשאית להימנע מהפעלת סמכויותיה לפי חלק זה, והיא רשאית, בין היתר, להימנע מלהכיר בהליך כבהליך זר עיקרי לפי סעיף 280 ובכך להימנע מהטלת הסעדים מכוחו.
סעיף זה מבוסס על סעיף 6 ב- Model Law.
לסעיף 295
הוראות חלק זה נועדו ליצור את התשתית המאפשרת לרשות המוסמכת ולנאמן לסייע לרשות מוסמכת זרה ולבעל תפקיד זר. ככל שקיימות הוראות דין אחרות, כולל, בין היתר, חוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח – 1998 וחוק אכיפת פסקי חוץ תשי"ח – 1958, המאפשרות לרשות המוסמכת או לנאמן לסייע לרשות מוסמכת זרה או לבעל תפקיד זר, חלק זה אינו מהווה הסדר שלילי לגביהן. לצד זאת, הוראות חלק זה מותאמות לצרכים המיוחדים של בקשה של בעל תפקיד זר בעניין הליכי חדלות פירעון, וההסדרים הכלולים בו נקבעו על-מנת לפתור חלק מן השאלות לגבי סמכות בתי המשפט להעניק עזרה משפטית במקרים של הליכי חדלות פירעון שנפתחו במדינה זרה.
סעיף זה מבוסס על סעיף 7 ב- Model Law.
חלק י': הסדר חוב בלא צו חדלות פירעון
כללי
עד כה הצעת החוק עסקה בהליכים המתנהלים בבית משפט או בפני הכונס הרשמי. חלק זה עוסק בהסדרי חוב ללא צו חדלות פירעון. הסדרי חוב אלו מתנהלים ברובם מחוץ לכותלי בית המשפט.
לניהולם של הסדרי חוב מחוץ לבית המשפט יתרונות לחייב ולנושים. מתן צו חדלות פירעון לגבי חייב עלול להכניסו לסחרור ולגרום להשמדת ערך רב. ניהולו של הסדר חוב מחוץ לכותלי בית המשפט, בלא צו חדלות פירעון, יכול לסייע למנוע או לצמצם זאת. גם עלויות ניהולם של הסדרי חוב מחוץ לבית המשפט נמוכות ברוב המקרים באופן משמעותי מאלה הכרוכות בהליכי חדלות פירעון בבית המשפט. לכן, ליצירתם של כלים שיאפשרו לנהל הסדרי חוב מחוץ לבית המשפט חשיבות רבה.
אולם ניהולו של הליך להסדר חוב ללא כל פיקוח של בית המשפט מעלה חשש לניצול לרעה של ההליכים. יש צורך בקביעתם של הסדרים מאוזנים שיקלו על האפשרות להגיע להסדרי חוב ללא הליכים בבית משפט ומנגד ישמרו מפני ניצולם לרעה של הליכים אלו.
לחלק ארבעה פרקים. הפרק הראשון מגדיר את תחולת החלק. החלק השני עוסק בהליכים לאישור הסדרי חוב. החלק השלישי עוסק במינוי מומחה בהסדרי חוב בחברות אגרות חוב. פרק זה מבוסס על סימן ג' לפרק ג' לחלק התשיעי לחוק החברות. הפרק הרביעי עוסק בניהול משא ומתן מוגן בידי תאגיד.
פרק א': הגדרות ותחולה
לסעיף 297
הסעיף מגדיר כי הסדר חוב הוא הסדר שבין חייב לבין בעלי עניין בהסדר שעניינו שינוי בתנאי פירעון של חוב. בעלי העניין בהסדר הם הנושים, לגבי הסדר חוב של חייב שהוא יחיד, והנושים וחברי התאגיד לגבי הסדר חוב של חייב שהוא תאגיד.
לסעיף 298
הסעיף קובע כי תחולת הפרק היא על הסדרי חוב שנעשים שלא במסגרת הליכי חדלות פירעון אלא מחוץ לבית המשפט.
פרק ב': אישור הסדר חוב
כללי
פרק זה עוסק בהליכים לאישור הסדרי חוב. בדין הקיים מוסדרים הליכים אלו בסעיף 350 לחוק החברות העוסק בפשרה או הסדר. הצעת החוק מבקשת לצמצם את תחולתו של סעיף 350 לחוק החברות למקרים בהם הפשרה או ההסדר אינם הסדר חוב אלא עוסקים בשינויים מבניים או שינויים אחרים בזכויות החברה. פשרה או הסדר שעניינם הסדר חוב יתבצעו בהתאם להוראות פרק זה.
חידוש מרכזי בפרק זה הוא החלת האפשרות לבצע הסדר חוב גם ליחיד. הדין הקיים קובע הוראות מיוחדות לעניין הסדרי חוב של יחיד שלא ניתן כנגדו צו כינוס, וביניהם דרישה לתשלום של 30% לפחות מהחוב כתנאי לאישור ההסדר.[106] אבחנה זו יוצרת פער לא מוצדק בין יחידים לחברות ועל כן מוצע לבטלה ולהחיל על יחידים את אותם ההליכים החלים על תאגיד באישור הסדר חוב.
הליך אישורו של הסדר חוב דומה בעיקרו להליך אישורה של תכנית לשיקום התאגיד הקבועים בסימן ב' לפרק ו' לחלק ב'. משפט לא ברור.
לסעיף 299
הסעיף קובע כי הסדר חוב שאושר מחייב את כל הצדדים לו. סעיף זה מקביל לסעיף 87 העוסק בכוחה של תכנית לשיקום כלכלי שאושרה על ידי בית המשפט.
לסעיף 300
הסעיף קובע מי רשאי להציע הסדר חוב. החידוש העיקרי בסעיף הוא ההצעה לקבוע כי נושה רשאי להציע הסדר חוב גם ללא הסכמת התאגיד במקרים שבהם ניתן לראות את התאגיד כחדל פירעון. הטעם לכך הוא שכל זמן שהתאגיד אינו חדל פירעון, הרי שחברי התאגיד הם בעלי הערך השיורי בו ולכן אין מקום לאפשר לנושה לכפות עליהם הסדר שעלול לפגוע בזכויותיהם. לעומת זאת, עם הגעת התאגיד לחדלות פירעון, נושי התאגיד הופכים לבעלי האינטרס השיורי בו ונושאים הן בסיכון והן בסיכוי של בחירה בהליכי שיקום כלכלי או פירוק. לכן, החל משלב זה נכון לאפשר להם לכפות על התאגיד הסדר חוב. טעם נוסף הוא שכאשר התאגיד בחדלות פירעון לנושים עומדת הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לפתוח בהליכי חדלות פירעון ולכפות הסדר חוב במסגרת הליכים אלו. אין כל טעם ענייני למנוע מהנושים להגיע אל אותה התוצאה - כפיית הסדר חוב על החברה - ללא צו חדלות פירעון.
יצוין כי הוראה דומה נקבעה בפסיקה של בית המשפט לעניין כפיית הסדר חוב בידי נושה על החברה.[107]
בעניינו של חייב שהוא יחיד, מוצע לקבוע שרק החייב עצמו רשאי להציע הצעה להסדר חוב. זאת כיוון שלא ראוי לכפות על יחיד הסדר חוב שאינו מעוניין בו ללא צו שיפוטי. במקרים אלו, רשאי הנושה לפתוח בהליכי חדלות פירעון נגד היחיד, במסגרתם תיקבע לו תכנית לשיקום כלכלי.
לסעיפים 301-304
סעיפים אלו עוסקים בהליך לאישורו של הסדר חוב. הוראות אלו זהות להוראות הקבועות לעניין הליך אישורה של תכנית שיקום כלכלי לתאגיד.
לסעיף 305
מוצע לקבוע כי בית המשפט רשאי למנות מנהל הסדר שתפקידו יהיה להכריע בזכויות ההצבעה של בעלי העניין בהסדר ולפעול ליישומו של ההסדר.
הוראות אלו דומות לאלו הקבועות בהליך אישור תכנית לשיקום כלכלי, אלא ששם הנאמן הוא זה שאחראי על פעולות אלו. הסדר חוב מתנהל מחוץ לבית המשפט ולא ממונה בו נאמן ולכן יש צורך במתן אפשרות למינוי מנהל הסדר.
לסעיף 306
הסעיף קובע כי בית המשפט שאישר את הסדר החוב מוסמך לדון במחלוקות ביחס לפרשנות ההסדר או יישומו. הסעיף מקביל לסעיף 88(ב) העוסק בתכנית שיקום כלכלי לתאגיד.
לסעיף 307
במקרים רבים נקלעים יחידים לחובות ולסחרור כלכלי כתוצאה מחובות נמוכים יחסית. זאת במיוחד כאשר מדובר ביחידים שכושר ההשתכרות שלהם נמוך וכל הוצאה כלכלית חריגה מערערת את יציבותם הכלכלית.
הצעת החוק מבקשת ליצור מסלולים מהירים שיסייעו לחייבים אלו לחזור ולהשתלב במהירות האפשרית במשק. נקודת המוצא ביחס לחייבים אלו היא כי חדלות הפירעון היא "תקלה כלכלית" שיש לסייע לחייב לתקנה ולצאת לדרך חדשה במהירות האפשרית. הסדר כזה חשוב גם כדי לעצור בשלב מוקדם את ההידרדרות הכלכלית של היחידים.
לשם כך מוצע להסמיך את הכונס הרשמי לאשר הסדרי חוב של יחידים בעלי חובות נמוכים בהם סך החובות נושא ההסדר נמוך מ-100,000 ₪. העברתו של הסדר החוב למסלול מנהלי מלא תסייע לקיצורו וייעולו של ההליך ולהקטנת העלויות הכרוכות בו.
הליך זה משלים את מסלול ההפטר המנהלי המלא הקבוע בסעיף 171.
להשלמת התמונה יצויין כי מוצע לתת סמכות דומה לרשם ההוצאה לפועל, על כך יורחב בדברי ההסבר לתיקון העקיף המוצע לחוק ההוצאה לפועל.
פרק ג': אישור הסדר חוב בחברת אגרות חוב
פרק זה עוסק באישור הסדר חוב בחברת אגרות חוב. בחברות איגרות חוב קיימות בעיות נציג ייחודיות, הנובעות מהפיזור הרב של בעלי איגרות החוב ומכך שחלק ניכר מאיגרות החוב מוחזק בידי גופים מוסדיים. לאור מאפייניהם של הגופים המוסדיים, ובמיוחד מאחר שהם מנהלים את כספם של אחרים, לא תמיד עומד בפניהם מערך תמריצים מתאים להשקעת משאבים בבחינת מצבה של החברה או בניהול משא ומתן יסודי מולה. על אלה יש להוסיף את פערי המידע בין החברה לבעלי איגרות החוב.
בעיות אלו יוצרות קושי, בין השאר, בגיבושם של הסדרי חוב יעילים בין החברה לבין בעלי איגרות החוב. הפוטנציאל שיוצרים הקשיים האמורים לגיבושם של הסדרי חוב, שאינם ההסדרים המיטביים שאליהם יכלו להגיע בעלי איגרות החוב בתנאים שווים, מצריך יצירת כלים להגנה על בעלי איגרות החוב בהסדרי חוב.
לצד הצורך בהגנה על זכויות בעלי איגרות החוב ככאלה, קיים אינטרס ציבורי מובהק בהגנה על בעלי איגרות החוב, כיוון שחלק לא מבוטל מהחיסכון הפנסיוני מושקע באיגרות חוב אלה.
הפרק מבקש להתמודד עם הקשיים המיוחדים של בעלי איגרות חוב במצבים שבהם החברה נקלעת לקשיים כלכליים, ומבקשת לערוך הסדר חובי מהותי לרעה בתנאי הפירעון של איגרות החוב. תכליתה, לסייע לצדדים במשא ומתן ולאפשר לבעלי איגרות החוב לקבל החלטה מושכלת בנוגע לאישור הסדר החוב ולהקנות לבית המשפט כלים לביקורת אפקטיבית על התהליך.
מוצע לקבוע כי גיבוש הסדר חוב ילווה על ידי מומחה מטעם בית המשפט. המומחה יוכל לסייע לצדדים לכל אורך המשא ומתן ובסופו יכין חוות דעת לעניין כדאיותו של הסדר החוב המוצע, לבעלי איגרות החוב.
מינוי המומחה וקבלת חוות הדעת מטעמו יהיו תנאי לאישור הסדר חוב, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת מנסיבות מיוחדות שיירשמו.
הוראות פרק זה לקוחות מהוראות סימן ג' לפרק ג' לחלק התשיעי לחוק החברות ועל כן לא נרחיב לגביהן.
פרק ד': ניהול משא ומתן מוגן בידי תאגיד
כללי
פרק זה קובע הוראות המעניקות הגנות לתאגיד המבקש לנהל משא ומתן להסדר חוב אולם רק אם הוא מסוגל לשרת את חובותיו בשנה הקרובה לפחות ורק אם עמד בכל תשלום חובותיו. תכליתן של ההגנות לאפשר לתאגיד לנהל משא ומתן ללא חשש וכך לעודד תאגידים לפתוח מוקדם ככל האפשר בהליכים להסדר חוב. התמריץ להסדר חוב מוקדם מבוסס על ההנחה כי הסדר חוב בשלב מוקדם של הקשיים הכלכליים יעניק סיכוי טוב יותר לתאגיד להשתקם.
ההגנות אותן מוצע להעניק לתאגיד הן אלה:
א. בלעדיות - במהלך תקופת המשא ומתן התאגיד יהיה היחיד שיוכל להציע הצעה להסדר. לכן הנושים לא יוכלו לכפות על התאגיד הסדר.
ב. מניעת האפשרות להעמיד את החוב לפירעון מידי - הנושים לא יורשו להעמיד את החוב לפירעון מיידי או לממש בטוחות.
במקביל להגנות מוצע להעניק לנושים כלי פיקוח על הנעשה בתאגיד במהלך ניהול המשא ומתן. כלי זה הוא נציג נושים שתפקידו, בין היתר, לפקח על הנעשה בתאגיד בתקופת המשא ומתן.
כדי לעודד את נושאי המשרה בתאגיד לפתוח במשא ומתן תחת הגנות, מוצע לקבוע כי החלטה לפתוח במשא ומתן תחת הגנות תהווה חזקה חלוטה כי דירקטוריון החברה פעל לצמצום היקף חדות הפירעון ולא ניתן לתבוע אותו בגין הפרת חובה זו.
פרק זה מבוסס על המלצות אותן פרסמה הוועדה לבחינת הסדרי חוב בישראל,[108] ועל הצעת חוק הסדרי חובות (תיקוני חקיקה), התשע"ה – 2015 אשר אושרה בוועדת שרים לענייני חקיקה ומיישמת את המלצות הוועדה.
לסעיף 319
מוצע לקבוע כי על מנת שתאגיד יהיה רשאי לפתוח במשא ומתן מוגן, על דירקטוריון התאגיד לאשר כי חובות התאגיד עד מועד זה נפרעו וכי התאגיד יכול לפרוע את חובותיו במועדם בשנה הקרובה.
הוראות אלו נועדו למקד את ההסדר רק לתאגידים שמבקשים להגיע להסדר חוב בשלב מוקדם של הקשיים הכלכליים בהם הם מצויים.
פתיחת תקופת המשא והמתן המוגן תהיה עם מסירת הודעה לנושים שהתאגיד מבקש הגנה מפניהם ועם מסירת ההודעה לכונס הרשמי.
לסעיף 320
הסעיף קובע את ההגנות שיעמדו לתאגיד במסגרת המשא ומתן המוגן.
ההגנה הראשונה היא כי במהלך תקופת המשא ומתן התאגיד יהנה מבלעדיות בהצעת ההסדר והנושים לא יוכלו לכפות על התאגיד הסדר.
ההגנה השניה היא שהנושים לא יורשו להעמיד את החוב לפירעון מידי או לממש בטוחות.
האפשרות להקפאת הליכים אינה ניתנת כהגנה במסלול זה. מדובר בתאגיד שיכול לשלם את חובותיו בתקופה הקרובה ולכן הוא אינו נזקק להקפאת הליכים.
תקופת המשא והמתן המוגן תיקצב על ידי התאגיד אך לא תעלה על שישה חודשים. התקופה תסתיים בתום המועד שקצב התאגיד, או אם חלפו 45 מיום שבו התקיימה עילה להעמדת חוב של התאגיד לפירעון מיידי או למימוש שיעבוד, או אם התאגיד לא שילם חוב במועדו.
לסעיף 321
כאשר תאגיד משלם בתקופת המשא והמתן המוגן את חובותיו שמועד פירעונם הגיע, יכולתו לפרוע את חובותיו לנושים שמועד פירעונם טרם הגיע עלולה להיפגע (להלן: "הנושים העתידיים").
אם התאגיד לא היה בתקופת משא ומתן מוגן, הרי שתרופתו של אותו נושה עתידי במקרה זה הייתה בדרך של תניות חוזיות שיאפשרו לו להעמיד את חובו לפירעון מידי ולפתוח בהליכי חדלות פירעון. זאת מכיוון שבהתאם להצעת החוק, נושה עתידי אינו רשאי לפתוח בהליכי חדלות פירעון. אלא שתרופה זו אינה זמינה לנושה עתידי כאשר התאגיד נמצא במשא ומתן מוגן מכיוון שבתקופה זו נמנעת ממנו האפשרות להעמיד את החוב לפירעון מידי.
כדי להתמודד עם קושי זה מוצע לקבוע כי נושה עתידי רשאי לבקש להקפיא תשלום מסוים שהתאגיד מבקש לבצע אם התקיימו שניים אלה:
א. תשלום זה עלול לפגוע ביכולתו של התאגיד לפרוע את החוב לנושה העתידי.
ב. יש לנושה העתידי עילה להעמדת חובו לפירעון מידי אלא שתקופת המשא ומתן מוגן מונעת ממנו את היכולת לממש זכות זו.
דחיית תשלום החוב תהיה לתקופה של עד 45 ימים. זאת מכיוון שמרגע שהתאגיד הפר תניה המאפשרת להעמיד את החוב לפירעון מידי מתקצרת תקופת ההגנות ל-45 ימים.
לסעיף 322
עם הודעת החברה על פתיחה במשא ומתן מוגן ימנו בעלי איגרות החוב נציג מיוחד. לנציג המיוחד שני תפקידים:
התפקיד הראשון הוא לנהל את המשא ומתן עם החברה בשם הנושים. כך, ירוכז ניהול המשא ומתן בידי גורם אחד וניתן יהיה ייעל את הליכי המשא ומתן להסדר החוב.
התפקיד השני הוא לפקח על התנהלות התאגיד בשם הנושים בתקופת המשא ומתן המוגן. פיקוח זה נועד להוות משקל נגד להגנות שמקבל התאגיד בתקופה זו. הפיקוח חשוב במיוחד בתקופה זו בה גדל ניגוד העניינים בין בעלי השליטה בחברה ובין נושיה.
כדי להתמודד עם האפשרות שהנושים לא יצליחו להגיע להסכמה על זהות הנציג המיוחד, מוצע לקבוע כי אם לא מינו הנושים נציג תוך 21 ימים, ימנה הכונס הרשמי את הנציג מתוך רשימה שיגבש. את הרשימה יגבש הכונס הרשמי בהתייעצות עם ראש רשות ניירות ערך, הממונה על שוק ההון והמפקח על הבנקים.
הסעיפים הבאים עוסקים בסמכויות שיוקנו לנציג המיוחד לצורך הפיקוח על התנהלות התאגיד.
לסעיפים 323-325
על מנת שהנציג המיוחד יוכל לפקח על התנהלות התאגיד מוצע לקבוע כי הנציג המיוחד רשאי להשתתף כמשקיף בכל ישיבות הדירקטוריון והוא זכאי לקבל כל מידע שדירקטור בתאגיד זכאי לקבל.
עוד מוצע כי התאגיד ימסור לנציג המיוחד מידע אודות החלטות מהותיות של התאגיד זמן סביר לפני קבלת ההחלטה. החלטות מהותיות הן החלטה על חלוקת דיבידנד, על עסקה חריגה או על עסקת בעלי עניין.
עוד מוצע כי התאגיד ידווח מידי חודש לנציג המיוחד על היקף ההוצאות הצפוי בסעיפי "הנהלה וכלליות". יובהר שמסירת מידע לנציג המיוחד אינו פוטר את התאגיד מכל חובת דיווח אחרת בה הוא חב.
על מנת שלא להסיט את נקודת האיזון לטובת הנושים מעבר לדרוש, מוצע כי לא תינתן לנציג המיוחד סמכות אופרטיבית להגביל בעצמו חלוקת דיבידנדים, עסקאות חריגות, עסקאות עם בעלי עניין או את היקף ההוצאות של התאגיד. במקרים בהם הנציג המיוחד סבור שהפעולה עלולה לפגוע בנושים, סמכותו תתמצה בהעברת המידע הרלוונטי לנושים עצמם בצירוף חוות דעתו.
לסעיף 326
על מנת לתמרץ תאגידים להיכנס למסלול המשא ומתן מוגן ולפתוח בשלב מוקדם של קשייהם הכלכליים במשא ומתן להסדר חוב, מוצע לקבוע חזקה כי החלטת נושאי המשרה לפתוח במשא ומתן מוגן היא החלטה לטובת התאגיד.
חלק י"א: עונשין
כללי
הוראות העונשין שבפקודת פשיטת הרגל מנוסחות בצורה ארכאית ומסורבלת. בנוסף, חלק גדול מהעבירות שבפקודת פשיטת הרגל הן למעשה עבירות של קבלת דבר במרמה ועל כן מיותרות. הצעת החוק מבקשת לתקן קשיים אלה - לנסח בדרך עדכנית את העבירות הקיימות כיום וכן לבטל את העבירות המיותרות.
הצעת החוק מבקשת לבטל את הוראות סעיף 224 לפקודת פשיטת הרגל. סעיף זה מעניק סמכות לבית משפט לצוות על העמדת החייב לדין פלילי, אם השתכנע בקיומה של אפשרות סבירה שהחייב יורשע ואם קבע כי לפי הנסיבות רצוי שיועמד לדין. סמכות זו חריגה מאוד בחקיקה בישראל ואינה מתאימה להפרדת הרשות השופטת מגופי התביעה בישראל.[109]
הוראה נוספת בדין הקיים שמוצע להשמיט היא הוראת סעיף 228 הקובעת תקופת התיישנות מקוצרת של שלוש שנים לעבירות במסגרת הליכי פשיטת הרגל. לטעמנו אין הצדקה לקביעתה של תקופה מקוצרת זו. זאת בפרט כאשר מדובר בעבירות של הסתרת נכסים וכדומה שגילוין יכול לקחת זמן רב. לכן מוצע לבטל הוראה זו ולהשוות תקופת ההתיישנות לזו של הדין הכללי.
לסעיף 327
הליכי חדלות הפירעון נועדו לסייע לשיקומו הכלכלי של החייב. לכן יש חשיבות רבה לכך שהחייב יפעל בתום לב, בגילוי ובפתיחות בפני בית המשפט הכונס הרשמי והנאמן ויסייע להם במילוי תפקידם.
הסנקציה על הסתרת מידע או נכסים בהליכי חדלות פירעון של יחידים היא הארכת תקופת התשלומים. במקרים מסוימים ניתן גם להורות על הפסקת הליכי חדלות הפירעון בעקבות פעולות אלו. אך בכך לא די כדי להרתיע חייבים ועל כן יש צורך בקביעתן של הוראות עונשיות למקרים בהם החייב או אורגנים שלו מנצלים לרעה את הליכי חדלות הפירעון.
מוצע לקבוע כי חייב שניתן לגביו צו חדלות פירעון וכן נושא משרה או חבר תאגיד שניתן לגביו צו חדלות פירעון שעשה אחת מהעבירות הבאות דינו מאסר שלוש שנים:
א. הסתיר נכסים במטרה שלא יכללו בנכסי קופת הנשייה. זאת בין אם עשה זאת לפני מתן צו חדלות הפירעון ובין אם עשה זאת לאחר מכן.
ב. מסר מידע חלקי או כוזב לנאמן או לכונס הרשמי במטרה לפגוע בהליכי חדלות הפירעון.
לסעיף 328
סעיף 121 (ב) להצעת החוק קובע כי יחיד שניתן לגביו צו חדלות פירעון צריך להתקשר בעסקה או לבצע פעולה הכרוכה בקבלת אשראי בשם שלפיו ניתן לו הצו. הוראה זו נועדה להגן על צדדים שלישיים המתקשרים עם החייב ולכן מוצע לקבוע כי הפרתה של הוראה זו - דינה מאסר שנה.
סעיף 121 (ג) להצעת החוק קובע כי על יחיד שניתן לגביו צו חדלות פירעון לציין בכל מסמך הנוגע להפעלת עסקו כי הוא נמצא בהליכי חדלות פירעון. גם הוראה זו נועדה להגן על צדדים שלישיים המתקשרים עם החייב ולכן מוצע לקבוע כי הפרתה של הוראה זו דינה מאסר ששה חודשים. הסנקציה המוצעת לעניין זה קלה יותר מהסנקציה המוצעת לעניין התקשרות שלא בשם שניתן לגביו צו חדלות פירעון מכיוון שבהתקשרות בשם אחר ישנו רכיב משמעותי יותר של מרמה.
לסעיף 329
מוצע לקבוע כי מי שנדרש למסור מידע או מסמכים לנאמן או לכונס הנכסים הרשמי ומסר מידע חלקי או כוזב או מסמכים כאמור, במטרה לפגוע בהליכי חדלות הפירעון, דינו – מאסר שנה.
חלק י"ב: שונות
לסעיף 330
מוצע לקבוע כי הסכומים הקבועים בחוק זה יתעדכנו באופן שנתי בהתאם לשינוי המדד.
לסעיף 331
הצעת החוק מבקשת לקבוע כי הליכי חדלות פירעון של יחידים ינוהלו בבתי המשפט השלום. על מנת לפתח מומחיות של בתי המשפט בנושאים אלו וכדי להביא לייעול המערכת מוצע לקבוע כי ייקבעו בתי משפט שלום מסוימים שיוסמכו לדון בהליכי חדלות פירעון של יחידים.
לסעיף 332
מוצע לקבוע כי השר, באישור ועדת חוקה חוק ומשפט יהיה רשאי לשנות את התוספת הראשונה והשנייה. התוספת הראשונה קובעת את היקף המידע שניתן לאסוף לגבי חייב שהוא יחיד והתוספת השנייה קובעת מהם הנכסים שאינם חלק מנכסי קופת הנשייה כאשר החייב הוא יחיד.
לסעיף 333
הסעיף מסמיך את השר להתקין תקנות לביצועו של החוק ובכלל זה בנושאי סדרי הדין, כינוס אספות הנושים, חובות הדיווח שיחולו על בעלי העניין בהליכי חדלות הפירעון ואגרות. כן יוסמך השר לקבוע וחובה להגשת דוחות, בקשות ומסמכים לפי חוק זה באופן מקוון.
לסעיפים 334 ו-335
ההסדר שבהצעת החוק נועד להחליף את ההסדרים הקיימים בפקודת פשיטת הרגל ובפקודת החברות העוסקים בהליכי חדלות פירעון ופירוק חברות. לכן מוצע לבטל את פקודת פשיטת הרגל ואת החלקים שבפקודת החברות העוסקים בפירוק.
לסעיף 336 - תיקון חוק ההוצאה לפועל
כללי
חלק זה של הצעת החוק עוסק בהקמת תשתית מקבילה להליכי הסדר תשלומים ומתן צו הפטר בהוצאה לפועל. אל מערכת ההוצאה לפועל מגיעים, לעיתים, חייבים אשר לא מצליחים לשלם את חובותיהם, גם לא באמצעות פריסת החוב בצו תשלומים, במשך תקופה ארוכה.
פרק ז'1 לחוק ההוצאה לפועל העוסק בחייבים מוגבלים באמצעים התווסף לחוק במסגרת תיקון מס' 15. הוא נועד לסייע לחייבים בעלי יכולת כלכלית מוגבלת לקבל הסדר תשלומים מורחב. הכוונה היתה שבמקביל יוצע תיקון לפקודת פשיטת הרגל במגמה לפתוח בפני חייבים מעוטי יכולת הליכים של פשיטת רגל. מוסד החייבים המוגבלים באמצעים היווה למעשה יצור כלאיים המערב בין עולם ההוצאה לפועל לעולם חדלות הפירעון, אשר ניסה לתת פתרון לחייבים שהתקשו לעמוד בתשלום חובותיהם.
אולם הלכה למעשה, מוסד זה יצר מציאות שבה חייבים מעוטי יכולת נשארים במערכת ההוצאה לפועל במשך שנים רבות, כאשר הסדר התשלומים שנקבע להם אינו מאפשר להם אפשרות ממשית לפרוע את החוב ולהמשיך בחיים כלכליים תקינים. כל זאת, תחת משטר של הגבלות שחל על חייבים מוגבלים באמצעים ובין היתר- עיכוב יציאה מן הארץ, הגבלת החייב כלקוח מיוחד כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 והגבלת חייב משימוש בכרטיס אשראי. מן הראוי היה כי חייבים אלה יטופלו במערכת פשיטת הרגל דרך הכונס הרשמי ומערכת בתי המשפט. אולם, בשל קשיים בירוקרטיים ומערכתיים ובשל חסמים אחרים, חייבים אלה נשארו במערכת ההוצאה לפועל ולא בחרו לפנות להליכי פשיטת רגל.
במסגרת תיקון מס' 47 לחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 47 והוראת שעה)(הפטר לחייב מוגבל באמצעים), התשע"ה-2015 (להלן: "הוראת השעה"), שעבר בימים אלו בכנסת, נקבע כי רשמי ההוצאה לפועל יהיו מוסמכים לתת הפטר לחייבים מוגבלים באמצעים שעומדים במספר תנאים. בין היתר, התיקון מבקש להבטיח כי הפטר יינתן לחייבים מוגבלים באמצעים שנמצאים תחת משטר זה במשך 4 שנים לפחות ואשר חובותיהם נמוכים ופשוטים יחסית. הוראה זו נקבעה כהוראת שעה בת שלוש שנים.
עוד נקבע במסגרת הוראת שעה זו כי בתום תקופת שלוש השנים של הוראת השעה יבוטל מוסד החייב המוגבל באמצעים כך שלא ניתן יהיה להכריז עוד על חייבים כמוגבלים באמצעים. ההצעה לביטול מוסד החייב מוגבל באמצעים נובעת מההבנה שמוסד זה כשל והוא מונע מחייבים את האפשרות לשיקום.
יחד עם זאת, ברור היה כי יש צורך ביצירת הסדרים שיאפשרו לסייע לשיקומם הכלכלי של חייבים חדלי פירעון הנמצאים במערכת ההוצאה לפועל. משום כך נדחה במסגרת הוראת השעה מועד ביטול מוסד החייב מוגבל באמצעים בשלוש שנים. זאת כדי לאפשר את השלמתה של הצעת החוק דנן ולקבוע במסגרתה הסדרים שיפשטו את הליכי חדלות הפירעון לחייבים שהם יחידים.
חלק זה של הצעת החוק נועד לסייע למטרה זו. מוצע לקבוע שני הסדרים חדשים וקבועים. ההסדר הראשון הוא הסמכת רשם ההוצאה לפועל לתת הפטר לחייבים חסרי כל בעלי חובות פשוטים בהיקף נמוך, הנמצאים במערכת ההוצאה לפועל. ההסדר השני הוא מתן אפשרות לעריכת הסדר חוב במערכת ההוצאה לפועל ואישורו בידי הרשם. ההסדרים יסייעו לחייבים שהם בחדלות פירעון הנמצאים במערכת ההוצאה לפועל להסדיר את חובותיהם או לקבל הפטר ולצאת לדרך חדשה.
ברמה התיאורטית, נכון היה כי הליכים אלו ינוהלו אצל הכונס הרשמי האמון על הליכי חדלות פירעון. למרות זאת מוצע לקבוע כי הסדרים אלו ייערכו במסגרת מערכת ההוצאה לפועל. זאת כדי לסייע לחייבים להשתמש בכלים אלו וכדי לפשט ולייעל הליכים אלו. חייבים חדלי פירעון נשארים במקרים רבים במערכת ההוצאה לפועל משום שאינם מכירים את המערכות המשפטיות וההליכים הרלוונטיים עבורם. לכן אם נדרוש מהחייב לעבור מההוצאה לפועל לכונס הרשמי כאשר הוא בחדלות פירעון קיים חשש שהוא לא ידע לעשות זאת ויישאר במערכת ההוצאה לפועל ללא מוצא.
גם ברמה המערכתית ישנה תועלת רבה בניהול ההליכים בהוצאה לפועל. למערכת ההוצאה לפועל היכרות קרובה עם החייב ועם הזוכים שלו ואצלה מצוי המידע הרלוונטי לגביו. לכן ניהולם של הליכים אלו במערכת ההוצאה לפועל ימנע מעבר מורכב בין מערכות משפטיות ויסיייע לייעולם וקיצורם של ההליכים.
יודגש כי סמכויות אלו יהיו נתונות בידי רשם ההוצאה לפועל רק ביחס לחייבים הנמצאים במערכת ההוצאה לפועל, כלומר חייבים שנושים פתחו כנגדם בהליכי גביה בהוצאה לפועל. יתר החייבים יטופלו בכונס הרשמי.
לסעיף 1 (תיקון לסעיף 7א לחוק ההוצאה לפועל)
סעיף 7א לחוק ההוצאה לפועל שכותרתו "בקשת חייב לצו תשלומים" קובע בסעיף קטן (א) שאם חייב אינו יכול לשלם את החוב במלואו או בשיעורים הקבועים בסעיף 7(א), עליו להגיש לרשם ההוצאה לפועל בקשה לתשלום בשיעורים. הסעיף קובע מהם המסמכים שצריכים לצרף להגשת הבקשה.
אם החייב מבקש לפרוס את החוב לתקופה ארוכה יותר מהשיעורים הקבועים בחוק, הוא יוכרז כחייב מוגבל באמצעים. זאת משום שהבקשה לפריסת החוב לתקופה ארוכה היא למעשה הצהרה על חדלות הפירעון של החייב. מכיוון שמוצע לבטל את מוסד החייב מוגבל באמצעים ולא לאפשר לחייבים בחדלות פירעון להישאר לאורך זמן במערכת ההוצאה לפועל יש צורך לקבוע מהי הפריסה המקסימלית שניתן לבקש במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. אם החייב מבקש פריסה ארוכה יותר הרי שהוא למעשה בחדלות פירעון ויש לטפל בו ככזה.
לשם כך מוצע לתקן סעיף קטן זה כך שייקבע מספר התשלומים המקסימלי המותר לצורך פריסת תשלומים. אם החייב אינו יכול לעמוד במספר התשלומים המוצע, רשאי הוא להגיש הצעה להסדר תשלומים לפי פרק ז'5 המוצע או להגיש בקשה למתן צו הפטר, אם הוא עומד בתנאים המפורטים בפרק ז'6. מערכת ההוצאה לפועל תיזום פנייה לחייב ותספק לו מידע לגבי אפשרותו להגיש הצעה להסדר תשלומים או בקשה למתן צו הפטר.
אם מסלולים אלו אינם מתאימים לחייב הוא יוכל להתחיל בהליכי חדלות פירעון. אך הוא לא יוכל להיוותר במערכת ההוצאה לפועל כשהוא משלם תשלומים זעירים לתקופה ארוכה ללא כל מוצא.
סעיף קטן (א1) מפרט את המסמכים שיש להגיש לבקשה למתן צו תשלומים. סעיף קטן זה, מהווה כיום חלק מסעיף קטן (א), כעת מוצע כי יעמוד כסעיף משנה נפרד. אין שינוי בדרישת המסמכים מהמצב הקיים.
נוכח השינוי במספור הסעיפים, מוצע כי סעיף משנה (א1) יהפוך לסעיף משנה (א2).
לסעיף 2- הוספת פרק ז'5: הסדר תשלומים
בפרק זה מוצע להסמיך את רשם ההוצאה לפועל לאשר הסדרי תשלומים בין שהם מוסכמים על ידי כל הזוכים של החייב, ובין שאינם מוסכמים על ידי כל זוכי החייב, וזאת בכפוף להוראות הסעיף.
הסדר זה הוא למעשה הסדר חוב לפי חלק י' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. אלא שהגורם המאשר אותו הוא רשם ההוצאה לפועל ולא בית המשפט. ההסדר מקביל להסדר הקבוע בסעיף 307 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי לעניין הסדרי חוב של יחיד בעל חובות נמוכים אותם מוסמך לאשר הכונס הרשמי.
לסעיף 69י1- סעיף ההגדרות
להגדרת "חוב"- מוצע להגדיר חוב כך שיכללו בו גם ריבית והפרשי הצמדה. חוב, לעניין פרק זה ייחשב לחוב שאינו עולה על 100,000 ₪. המשמעות היא, שבדומה להליך המנהלי אצל הכונס הרשמי, גם רשם ההוצאה לפועל לא יוכל לכפות הסדר תשלומים על זוכים אם חובו של החייב עולה על 100,000 ₪.
להגדרת "חייב"- מוצע כי הסמכות לאשר הסדר תשלומים תופעל על חייב יחיד בלבד. זאת מתוך התפיסה שהסדרי חוב בתאגידים צריכים להתנהל במסלול המיועד לכך בבית המשפט שלו המומחיות הנדרשת. לפיכך, מוצע בהגדרת "חייב" להוציא חייב שהוא תאגיד.
להגדרת "תיק"- מוצע כי פרק הסדר התשלומים לא יחול על תיקים שעניינם משכנתא או משכון, שכן בתיקים אלה ישנה בטוחה שניתן לממש על מנת לגבות את החוב. כמו כן, הוחרגו תיקים שעניינם אינו כספי משום שהסדר התשלומים לא יכול לסייע בהקשר זה.
לסעיף 69י2- הסדר תשלומים
ככלל, רשם ההוצאה לפועל רשאי לאשר הסדר תשלומים עבור כל התיקים התלויים ועומדים נגד חייב בהסכמת כל הזוכים. בהתאם להוראות שייקבעו בפרק זה, מוצע לקבוע כי רשם ההוצאה לפועל יהיה רשאי לאשר הסדר תשלומים אף ללא הסכמת כלל הזוכים. זאת, על מנת לסייע לחייב להגיע להסדר ביחס לתשלום חובותיו בתוך פרק זמן סביר, וכך להביא לסגירת התיקים שלו בהוצאה לפועל.
לסעיף 69י3- הגשת הצעה להסדר תשלומים
הצעה להסדר תשלומים תוגש לרשם ההוצאה לפועל ותכלול את כל המידע הדרוש לשם קבלת ההחלטה. בבקשה תפורט בין היתר התועלת שתצמח מאישור הסדר התשלומים.
חייב וזוכים רשאים להחליט במסגרת הסדר התשלומים כי הפקדת הכספים תהיה במערכת ההוצאה לפועל, וניתן יהיה לחלק את הכספים בהתאם להסדר, במערכת ההוצאה לפועל.
בסעיף זה, מוצע לקבוע סמכות לשר המשפטים לקבוע בתקנות פרטים נוספים שיש לכלול בהצעה להסדר תשלומים ומסמכים נוספים שיש לצרף אליה.
לסעיף 69י4- הלשכה שבה יתנהל הליך הסדר התשלומים
על מנת לייעל את ההליך, מוצע כי בקשה לאישור הסדר תשלומים תוגש בידי החייב ללשכה שבה נפתחו מרבית תיקי ההוצאה לפועל נגדו. עם זאת, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על העברת הבקשה ללשכה אחרת לצורך ניהול ההליך וזאת אם ביקשו זאת מרבית הזוכים.
לסעיף 69י5- הבאת הצעה להסדר לאישור הנושים
עם הגשת ההצעה להסדר התשלומים, מוצע כי הרשם יורה על הבאת ההסדר לאישור הזוכים. אולם, אם מצא הרשם כי יש בהסדר התשלומים ניצול לרעה של ההליך לא יורה על הבאתו לאישור הזוכים.
לסעיף 69י6- אסיפת זוכים
מוצע כי רשם ההוצאה לפועל יורה לזוכים על קיום אסיפת זוכים לצורך קיום הצבעה על אישור הסדר התשלומים שהוצע על ידי החייב. הרשם רשאי להורות על האופן שבו תיערך אסיפת הנושים, ובכלל זאת יורה על מיקומה, מועדה ומשכה.
זוכה יעשה שימוש בזכות ההצבעה הניתנת לו בתום לב ובדרך מקובלת ויימנע מניצול לרעה של כוחו.
לסעיף 69י7- אישור הצעת הסדר בידי הזוכים
הצעה להסדר תשלומים מובאת לאישור הזוכים. על פי הצעת החוק הצעת הסדר תשלומים תאושר אם תמכו רוב המצביעים המהווים יחד לפחות שלושה רבעים מגובה סך החוב לכלל הזוכים שהצביעו. בהקשר זה, "מצביעים", הם רק מי שנקטו עמדה- תמיכה או אי תמיכה בהסדר. הנמנעים, לרבות מי שנעדר מההצבעה, לא ייחשבו בין מניין הקולות הנספרים לשם הכרעה בהצבעה. כלל זה מבטיח כי זוכים לא יוכלו לסכל אפשרות להסדר תשלומים אם ייעדרו או יימנעו בהצבעה.
שר המשפטים יוכל לקבוע הוראות לעניין אופן ההצבעה, ובכלל זאת יהיה רשאי לקבוע אם תתאפשר הצבעה מקוונת או בכתב.
לסעיף 69י9- אישור הסדר תשלומים בידי רשם ההוצאה לפועל
לאחר שאושרה הצעת ההסדר על ידי הזוכים, תובא ההצעה לאישור רשם ההוצאה לפועל. בסעיף זה מוצע לקבוע את השיקולים אשר ינחו את הרשם במתן האישור, ובכלל זאת שיקולים הנוגעים להוגנות ההליך.
כחלק מהתפיסה כי הליך ההסדר הוא חלק משיקומו של החייב וסיוע בחזרתו לחיים כלכליים תקינים, לרשם תהא הסמכות להתנות את אישור ההסדר בהכשרה להתנהלות כלכלית נכונה שיעבור החייב, אם מצא כי הדבר נחוץ לצורך שיקומו הכלכלי.
עוד מוצע כי רשם ההוצאה לפועל לא יאשר הסדר תשלומים אם שוכנע כי התמורה שהוצעה לזוכה שלא תמך בהצעה נמוכה מהתמורה שאותו זוכה היה מקבל אילו היה פונה להליכי חדלות פירעון.
לסעיף 69י9- תוצאות אישור הסדר תשלומים
סעיף זה מבהיר כי אישור הסדר תשלומים משמעו חוב חדש העומד לחובת החייב והוא מחליף את החובות הישנים כלפי הזוכים. לפיכך, יפקעו הגבלות ועיקולים שהוטלו בגין החוב הישן.
לסעיף 69י10- מינוי מנהל הסדר
במקרים המצדיקים זאת, ניתן יהיה למנות מנהל הסדר שיהיה אמון על ביצוע פעולות ליישום הסדר התשלומים. כך, אם נקבע כי בהסדר יש לממש נכסים מסוימים או אם הוסכם במסגרת ההסדר כי הגבייה תתבצע דרך מערכת ההוצאה לפועל, יוכל הרשם למנות בעל תפקיד שיהיה אחראי על כך. זאת, בדומה לנאמן האמון על יישום ההסדר אצל הכונס הרשמי או בבית המשפט.
בהקשר זה מוצע כי השר יוכל לקבוע הוראות לעניין מנהל ההסדר ובכלל זה לעניין כשירותו, שכרו וסמכויותיו ולעניין ניהול ההליכים המתקיימים בפניו לרבות דרך הגשת הבקשות למנהל ההסדר, הפרטים שייכללו בהן ואופן ההכרעה בהן.
לסעיף 69י11- סדרי דין
מוצע לקבוע הסמכה לשר המשפטים לקבוע הוראות לעניין סדרי דין בהליכים לפי פרק זה ובכלל זה הוראות לעניין אופן הגשת בקשות לפיו, חובת משלוח הודעה לזוכים על בקשות שהוגשו והגשת התנגדויות להן.
הוספת פרק ז'6: צו הפטר
התפיסה המנחה את מערכת ההוצאה לפועל היא סיוע לזוכים לגבות את חובותיהם מהחייבים ביעילות, תוך שמירה על כבוד החייבים. זאת בהנחה כי לחייב יש את המקורות הכספיים לתשלום החוב. אולם, כאשר מתברר כי החייב נמצא בחדלות פירעון אין טעם להפעיל כנגדו הליכי גבייה ויש להתייחס אליו בדרך בה יש להתייחס לחייבים הנמצאים בחדלות פירעון. בפרק זה מוצע להקנות לרשם ההוצאה לפועל סמכות לתת, במקרים פשוטים, הפטר לחייב יחיד מכל חובותיו, לרבות חובות שאינם מתנהלים במערכת ההוצאה לפועל. משמעות צו ההפטר היא כי החייב מופטר מכל החובות שעליהם הצהיר.
לסעיף 69י12- הגדרות
בפרק זה ניתנת לרשם ההוצאה לפועל סמכות לפטור חייב מכל חובותיו, לפיכך, בפרק זה בלבד המונח "חוב" כולל גם חובות שאינם מתנהלים בהוצאה לפועל והוא נשען על הגדרת "חוב" בחוק חדלות פירעון.
הכוונה היא לכל חוב ודאי או מותנה, קצוב או שאינו קצוב, בין שהגיע מועד פירעונו ובין שטרם הגיע בהתאם להגדרת חוב בסעיף 4 לחוק חדלות פירעון.
לסעיף 69י13- צו הפטר
לרשם ההוצאה לפועל סמכות לתת צו הפטר לחייב שהוא יחיד.
אילו מתן ההפטר היה חל על חובות שמתנהלים בהוצאה לפועל בלבד, היה הדבר פוגע בזוכים שטרחו וניסו לגבות את חובם במערכת זו, לעומת זוכים אחרים אשר לא פעלו לגבות את חובם. במקרה זה, עבור הראשונים החוב היה מופטר, ואילו האחרונים- היו יכולים להמשיך ולפעול בדרכים שונות על מנת לגבות את החוב. לפיכך, צו הפטר שיינתן לפי פרק זה יחול על כל חובותיו של החייב, כפי שהצהיר עליהם, לרבות אלה שאינם מתנהלים במערכת ההוצאה לפועל.
לסעיף 69י14- הגשת בקשת הפטר בידי החייב
רשמי ההוצאה לפועל הם גורמים מינהליים המפעילים סמכות מעין שיפוטית. לכן הסמכת הרשמים ליתן הפטר מחייבת תחימת הסמכות למקרים פשוטים יחסית המתאימים לרשות מינהלית. לפיכך, מוצע לקבוע מספר תנאי סף על מנת שחייב יוכל להגיש בקשה למתן הפטר. תנאים אלה, דומים לתנאים שנקבעו למתן צו הפטר בהליך המנהלי שנערך בכונס הרשמי על פי סעיף 172 להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
התנאי הראשון מבקש להבטיח כי סך החובות נמוך יחסית והוא יהיה בין 10,000 שקלים חדשים ל-100,000 שקלים חדשים.
התנאי השני דורש כי לחייב אין נכסים, למעט נכסים הדרושים לו לצורכי מחייתו הבסיסיים או שהתמורה הצפויה ממכירתם אינה מצדיקה את הפגיעה שתיגרם לחייב או לבני משפחתו הגרים עמו. זאת, על מנת שלא ליצור תמריץ שלילי לחייבים לצאת ולעבוד ולנסות לשפר את מצבם הכלכלי, ועל מנת לאפשר לאותם חייבים לפתוח בדף חדש באמצעות קבלת ההפטר.
התנאי השלישי הוא כי אין ליחיד כושר להשתכרות עודפת כהגדרתו בחוק חדלות פירעון. בהמשך לתנאי הקודם, תנאי זה בא להבטיח כי אכן מדובר בחייב שלא יוכל לעמוד בסך חובותיו.
התנאי הרביעי הוא כי אין לחייב חוב שמקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין. חובות אלו משקפים את הנזק שנגרם לנפגע העבירה כתוצאה מהעבירה. במקרים רבים האינטרס החברתי והציבורי בתשלום חובות אלו גובר על האינטרס שבשיקום החייב אך לא ניתן לקבוע זאת באופן קטיגורי. מן הראוי כי במסלול המנהלי יטופלו חובות פשוטים יחסית, ולפיכך מוצע כי חייב שיש לו חוב כאמור לא יטופל במסלול המנהלי. מקומו הראוי הוא במסלול המתנהל בבית המשפט, שם לשופט יש סמכות לקבוע אם מדובר בחובות שייכללו בהפטר או לא, בהתאם למהות העבירה שבשלה הוטלו הפיצויים, חומרתה ונסיבותיה.
התנאי החמישי הוא כי לא ניתן לגבי היחיד, בעבר, צו חדלות פירעון אחר. הכוונה היא שהליך ההפטר במסלול המנהלי יהיה חד פעמי. לכן, תנאי זה מבקש להבטיח כי מי שעניינו כבר נידון במערכת פשיטת הרגל, לא יידון במערכת ההוצאה לפועל.
בקשת החייב למתן צו הפטר תוגש בצירוף הצהרה וכתב ויתור על סודיות.
לסעיף 69י15- צירוף תיקים לבקשה
סעיף זה מורה כיצד על מערכת ההוצאה לפועל לפעול כאשר נפתח תיק הוצאה לפועל חדש לאחר שהחייב הגיש בקשת הפטר. צירוף התיק יתאשר רק באישור הרשם ורק אם העילה לקיומו של החוב התקיימה לפני מועד הגשת הבקשה. זאת, כדי שלא ליצור לחייב תמריץ לאמץ התנהגויות כלכליות שגויות לאחר הגשת הבקשה.
לסעיף 69י16- פרסום בדבר הגשת בקשת הפטר
עם הגשת בקשת ההפטר, יעיין רשם ההוצאה לפועל בבקשה ובמסמכים שצורפו לה. אם סבר כי לכאורה מתקיימים התנאים לקבל ההפטר, יורה על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה. לשכת ההוצאה לפועל תפרסם הודעה על הגשת בקשה למתן הפטר. בהודעה יצוינו שמו ומענו של החייב, הלשכה שבה יתנהל התיק והמועד האחרון להגשת התנגדות. זהו למעשה הביטוי הראשון לכך שעתיד להתנהל הליך קולקטיבי לגבי כלל חובות החייב. מלבד פרסום ההודעה, לשכת ההוצאה לפועל תפנה בהודעה דומה לנושים שפורטו בבקשת החייב.
הרשם יהיה רשאי להטיל הגבלות לפי סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל, למעט ההגבלות המתייחסות לאיסור לייסד תאגיד ולהחזקת רשיון נהיגה.
שר המשפטים יהיה רשאי לקבוע הוראות נוספות שיתייחסו לאופן הפרסום והפרטים שיפורסמו וכן בעניין אופן העברת ההודעה והפרטים שיימסרו.
לסעיף 69י17- התנגדות לבקשה למתן הפטר
לאחר החלטת הרשם על התקיימות התנאים לכאורה, לרשות הנושים יעמדו 30 ימים להגשת התנגדות לבקשה. רשם ההוצאה לפועל יוכל לדחות את המועד להגשת ההתנגדות עבור נושה מסוים, מטעמים שיירשמו.
לסעיף 69י18- העברת התנגדות לבית המשפט
נקודת המוצא היא שהליך למתן צו הפטר שיתנהל במערכת ההוצאה לפועל יהיה הליך פשוט וקצר. לפיכך, כאשר מוגשת התנגדות, על רשם ההוצאה לפועל להעביר את הבירור בהתנגדות לבית המשפט. אולם, על מנת למנוע סיכול ההליך מוצע כי אם דחה בית המשפט התנגדות שהוגשה לבקשת ההפטר, יוחזר הדיון לרשם ההוצאה לפועל.
לסעיף 69י19- פתיחת הליכים למתן הפטר
חלף המועד להגשת ההתנגדות ולא הוגשה התנגדות או נדחתה ההתנגדות בבית המשפט, יורה הרשם על פתיחת הליכים למתן הפטר.
לסעיף 69י20- קבלת מידע על החייב
מוצע כי הרשם יוכל לבקש מידע על החייב עם פתיחת הליכים למתן הפטר, על מנת שיוכל לערוך לו חקירת יכולת ולאמת את מצבו הכלכלי.
לסעיף 69י21- חקירת יכולת לחייב
בתוך שנה ממועד הבקשה, על הרשם יהיה לערוך חקירת יכולת לחייב על מנת לבחון את מצבו הכלכלי ואת הנסיבות שהביאו למצבו הכלכלי של החייב.
לסעיף 69י22- חובת דיווח של החייב
על מנת להבטיח שהרשם מקבל החלטה על בסיס המידע העדכני ביותר, על החייב מוטלת החובה לעדכן את רשם ההוצאה לפועל בכל שינוי במצבו הכלכלי. העדכון יהיה בכתב ויוגש לרשם בהקדם האפשרי.
לסעיף 69י23- מתן צו הפטר
רשם ההוצאה לפועל יורה על מתן הפטר אם מצא כי מתקיימים התנאים למתן הפטר המופיעים בסעיף 69י14. כלומר, חובותיו של החייב הם בין 10,000 ₪ ל-100,000 ₪; לחייב אין נכסים למעט נכסים הדרושים לו לצורכי מחייתו הבסיסיים או שהתמורה הצפויה ממכירתם אינה מצדיקה את הפגיעה שתיגרם בשלה לחייב או לבני משפחתו הגרים עמו המנויים בתוספת השנייה לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי; אין לחייב כושר להשתכרות עודפת כהגדרתו בסעיף 161(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי; אין לחייב חוב שמקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין; לא ניתן לגבי היחיד, בעבר, צו חדלות פירעון אחר.
דרישה נוספת היא כי לא מתקיימים הסייגים המוזכרים בסעיף 162(ג) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. בהקשר זה, יבדוק הרשם, בין היתר, אם החייב נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים או אם הפר את ההגבלות שהוטלו עליו. כמו כן יבדוק אם מדובר בחוב שנוצר כתוצאה מהתחייבות או התקשרות שביצע בעת שידע או שהיה עליו לדעת כי קיים סיכוי סביר שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו או אם החוב נוצר כתוצאה מהזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד.
לסעיף 69י24- התניית ההפטר בהכשרה כלכלית
על מנת לסייע לחייב בתכנון חייו הכלכליים להבא, ולנסות לסייע לו שלא להיקלע למצב דומה בשנית, רשם ההוצאה לפועל רשאי לקבוע כי בטרם יינתן צו ההפטר, יחויב החייב בהכשרה להתנהלות כלכלית נכונה, אם מצא כי הכשרה כזו נחוצה לצורך שיקומו הכלכלי.
לסעיף 69י25- תחולת ההפטר
צו ההפטר חל על כל חוב, למעט חובות שהם - תשלום עונשי, חוב שנוצר בדרך מרמה וחוב מזונות. הוראה זו זהה להוראה החלה לגבי תחולת ההפטר המנהלי אצל הכונס הרשמי.
לסעיף 69י26- ביטול ההפטר
רשם ההוצאה לפועל או בית המשפט, רשאי, בכל עת, להורות כי צו הפטר בטל למפרע. זאת, אם התגלו עובדות חדשות שאילו היה הרשם יודע עליהן בטרם קיבל את ההחלטה לא היה נותן את צו ההפטר.
ביטול ההפטר אינו פוגע בתוקפם של מכירה, העברה או תשלום שנעשו כדין אחרי מועד ולפני ביטולו.
לסעיף 69י27- סמכות המנהל לגבי קורס הכשרה כלכלית
רשם ההוצאה לפועל רשאי להפנות את החייב לקורס הכשרה כלכלית במסגרת הסדר תשלומים שאושר לו או במסגרת מתן צו הפטר. מנהל מערכת ההוצאה לפועל יקבע את תכני קורס ההכשרה ואת משכו.
לסעיף י25- ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל
ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בהליך למתן צו הפטר יהיה ערעור בזכות לבית משפט השלום.
לסעיף 337 – תיקון חוק החברות
כללי
כצעד משלים לחקיקתו של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, אשר יחליף חלק ניכר מהוראות פקודת החברות וחוק החברות בעניין פירוק והבראת חברות, נדרשים תיקונים עקיפים לחוק החברות, בשני נושאים עיקריים:
האחד, הסדרת פירוק חברה שחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי אינו רלבנטי לה, ובדרך כלל היא סולבנטית, אם מתקיימת לגביה אחת מעילות הפירוק האחרות. באופן זה, יתן חוק החברות מענה שלם לחברה מיום הקמתה ועד לחיסולה, כל עוד לא הפכה לחדלת פירעון, וניתן יהיה לבטל את ההוראות בעניין פירוק בפקודת החברות.
השני, תיקון עקיף לסעיף 350 לחוק החברות וההוראות הנלוות לו, לאור הסדרת הסוגיות של הבראת חברות והסדרי חוב בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. הוראות סעיף זה ישובו לקדמותן ויסדירו שינויים מבניים והסדרים אחרים בחברה הכרוכים בפשרה או הסדר.
לסעיף 2 - תיקון הפרק השלישי בחלק התשיעי לחוק החברות – פשרה והסדר
סעיף 350 לחוק החברות כלל בתוכו שני סוגים של הסדרים – הסוג הראשון הוא הקפאת הליכים והסדר חוב של חברה. סוג הסדרים זה יטופל במסגרת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
הסוג השני הוא הסדרים אחרים בחייה של חברה. במסגרת סעיף זה ביחד עם סעיף 351, שנתגלגלו מסעיפים 233-234 לפקודת החברות ומן הדין האנגלי, רשאיות חברות לנהל מגוון שינויים בחברה, כגון שינוי מבנה הון או מיזוג. הפסיקה לאחר חקיקת חוק החברות קבעה כי המסלול שקובע סעיף 350 הינו, ככלל, חלופי למסלולים אחרים שנקבעו בחוק החברות למיזוג ולהצעת רכש מלאה, וניתן לבחור במסלול המתאים לעניין בשים לב לנסיבותיו.
מוצע כי הוראות סעיפים 350 ו-351 ימשיכו לחול על פשרה או הסדר שמטרתם שינויים מבניים או שינויים אחרים בזכויות בחברה. נוכח אופיים של הליכים אלה, ייזומם ייעשה בידי החברה או בעל מניה בלבד, ולא בידי נושים. הנושים יכול שיהיו צד להליך ויתכן שיידרש אישורם באמצעות אסיפה לפי סעיף 350(ט) במקרים המתאימים, על מנת להבטיח שמירה נאותה על זכויותיהם.
בהתאם, יימחקו הסעיפים הקטנים בסעיף 350 העוסקים בהקפאת הליכים והסדרי נושים, כמו גם הסימנים הרלבנטיים הכוללים את סעיף 350א עד 350כד. סעיף 351 שעניינו מיזוג בדרך של הסדר יוותר ללא שינוי.
לצד זאת מוצע לקבוע בסעיף קטן 350(יג) המוצע עדיפות להוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי כאשר מדובר בפשרה או הסדר שעיקרם הבראת חברה או הסדר חוב, המוסדרים במסגרתו.
לסעיף 3 – הוספת חלק תשיעי א'
כללי
נוכח ההסדרה של פירוק חברות בעילה של חדלות פירעון כחלק מחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, מוצע להוסיף לחוק החברות חלק שיסדיר את הליכי הפירוק של חברות בעילות האחרות לפירוק מרצון ולפירוק בידי בית משפט.
חוק החברות מסדיר את הקמת החברה ואת המימשל התאגידי בה במהלך קיומה, והוא גם המקום המתאים להסדיר את פירוקה וחיסולה של החברה בנסיבות שאינן מיוחדות לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. לפי התיקון המוצע, יתוספו לחוק החברות הוראות לגבי פירוקה של חברה בעילות שאינן נובעות מחדלות פירעון ולגבי חיסול חברות לאחר פירוקן. במקרים בהם החברה אינה במצב של חדלות פירעון, פירוקה מעורר שאלות מורכבות פחות מהשאלות המתעוררות כאשר החברה במצב של חדלות פירעון ונכסיה אינם מספיקים לכיסוי חובותיה. בפרט, האינטרס השיורי בחברה נותר בידי בעלי המניות, ואינו עובר לנושים. עם זאת, קיימים קווים משותפים רבים לפירוק הסולבנטי והבלתי סולבנטי. לכן ההוראות המוצעות שואבות הוראות רבות מתוך חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, בהחלה עקיפה ובשינויים המחוייבים.
את ההסדר בדבר פירוק בפיקוח בית המשפט, הקיים כיום בפקודת החברות, מוצע להשמיט מאחר שלא נעשה בו שימוש. גם במשפט האנגלי, ממנו שאובות הוראות הפקודה, דרך פירוק זו בוטלה. כמו כן מוצע להוסיף בפרק ד' מסלול של פירוק מהיר מרצון לחברה שהדירקטורים שלה או רובם הצהירו שלחברה אין נכסים, חובות או הליכים תלויים ועומדים. במצב דברים זה מתייתר הצורך במינוי נאמן ובהליכי הפירוק הרגילים (כינוס ומימוש נכסים, תשלום חובות לנושים וחלוקת יתרת הנכסים בין בעלי המניות). פירוק כזה טעון הסכמה של כל בעלי המניות, ופרסום פומבי על מנת לוודא שאכן אין מתנגדים לחיסול החברה. הסדר לגבי פירוק מרצון בידי נושים לא נכלל בהסדר המוצע, ואנו שוקלים להוסיף הוראות לעניין זה, בדומה להסדר בפקודת החברות ובדין האנגלי, בהמשך הליכי החקיקה.
פרק ב': פירוק בידי בית משפט – כללי
לסעיף 351ג – העילות לפירוק
העילות לפירוק בידי בית משפט יוותרו על כנן, כפי שנקבעו בסעיף 257 לפקודת החברות, בהשמטת עילת חדלות הפירעון. העילה בה נעשה השימוש העיקרי היא העילה של "מן הצדק ומן היושר". זוהי "עילת סל" אשר בית המשפט רשאי לעשות בה שימוש במצבים שונים.
המקרים הנפוצים ביותר בהם נעשה שימוש בעילה זו הם כאשר החברה נקלעת למבוי סתום שאינו מאפשר להמשיך ולנהל את עסקיה, או כאשר קיים סכסוך עמוק בין בעלי המניות שאינו ניתן לפתרון בדרך אחרת, לרבות באמצעות עילת הקיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות. בהקשר זה קבעו בתי המשפט לא אחת כי פירוק מטעמי צדק ויושר ייעשה כסעד אחרון אם ראה בית המשפט שאין דרך אחרת להסיר את הקיפוח. שימוש אפשרי נוסף בעילת פירוק זו הוא כאשר הקמת החברה או ניהולה נגועים בחוסר חוקיות. במקרה כזה יכול שבקשת הפירוק תוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה.
בעילות הפירוק האחרות – קבלת החלטה מיוחדת באסיפה הכללית בדבר פירוק החברה בידי בית המשפט, או פירוק של חברה שלא התחילה בעסקיה בתוך שנה לאחר רישומה, או שהפסיקה את עסקיה למשך שנה – נעשה שימוש דל ביותר, ככל הנראה נוכח האפשרות לפירוק מרצון, שהוא לרוב הדרך המהירה והיעילה לפירוק החברה במקרים אלה (לעניין החלטה מיוחדת ר' דברי ההסבר לפירוק מרצון). שקלנו לבטל עילות פירוק אלה כליל כך שפירוק בידי בית המשפט ייעשה תמיד מטעמים של צדק ויושר. לאחר התלבטות, סברנו שגם אם נעשה שימוש דל ביותר בעילות פירוק אלה, הרי שנכון להותירן על כנן למקרים שבהם יידרשו. עילות אלה נותרו על כנן במדינות רבות ששאבו את הסדרי הפירוק שלהן מן המשפט האנגלי. בעיקר, סברנו שנכון לאפשר לחברה לקבל החלטה מיוחדת על פירוקה בידי בית המשפט כאשר פירוק מרצון אינו מתאפשר, או שדרושים סעדים שיפוטיים, דוגמת עיכוב הליכים.[110]
לסעיף 351ד – הרשאי לבקש פירוק
מוצע לקבוע, בדומה להוראת סעיף 259 לפקודת החברות, כי הרשאים לבקש פירוק הם החברה או בעל מניה, וכן היועץ המשפטי לממשלה לגבי העילות של חברה של פירוק "מן הצדק והיושר" או חברה שלא החלה בפעילותה או שהפסיקה את עסקיה. מרשימה זו הושמטו הנושים. זכותם של נושים ליזום הליכי פירוק חברה מוגבלת למקרה שהחברה במצב של חדלות פירעון ומתעורר חשש כי לא יוכלו להיפרע ממנה באופן מלא. לפיכך המסלול העומד בפני נושים הוא לנקוט בהליכי חדלות פירעון לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, שיכול שיביאו בסופו של יום לפירוק החברה.
לסעיפים 351א, 351ה עד 351ט – בית המשפט המוסמך, בקשת צו פירוק, התנגדויות ודיון בבקשה
בית המשפט המוסמך לדון בבקשת פירוק ימשיך להיות בית המשפט המחוזי. בקשת צו פירוק וההתנגדות לה ייעשו בדומה לדרך בהן הן נעשות היום. על מנת לסייע לניהולו היעיל של ההליך מוצע לקבוע כי לבקשת צו הפירוק תצורף רשימת ההליכים התלויים ועומדים נגד החברה. מסמכים נדרשים נוספים ייקבעו בתקנות. כמו כן, מוצע לעגן בחוק את ההסדר הקיים בתקנות לגבי "תעודת השלמה" המעידה על קיום ההליכים הנדרשים לפי החוק בטרם מתן צו פירוק (סעיף 351ח(ב) המוצע). עוד מוצע, כי בפירוק לפי חלק זה ימונה הנאמן עם מתן צו הפירוק. מוצע לשנות את שמו של המפרק לנאמן, על מנת לשמור על אחידות עם נוסח חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
בדומה להוראת סעיף 270 לפקודה, מוצע לקבוע חובה לרשום הערה במרשם החברות על מתן צו הפירוק.
בסעיף 351ח(ד) מוצע להבהיר כי להליכי חדלות פירעון עדיפות על פני הליכי פירוק לפי חלק זה. לכן, כאשר מתנהלים הליכי חדלות פירעון כנגד החברה, לא ניתן ליתן צו פירוק לפי חלק זה.
לסעיף 351י עד 351יב – תוצאות צו הפירוק וסמכויות בית המשפט
מוצע לקבוע כי עם מתן צו פירוק תחדל החברה לנהל את עסקיה, למעט ככל שנדרש לשם פירוקה היעיל. באותם מקרים שיעילות הליך הפירוק מצדיק המשך מסוים של עסקי החברה, לא סברנו שנדרש אישור של בית המשפט באשר להיקף המשך ניהול עסקי החברה. זאת משום שהחברה סולבנטית ולא מתעורר חשש שהמשך הפעלתה כאמור יעמיק את חובותיה. לפיכך המשך פעילות החברה נותר לשיקול דעת הנאמן בכפוף להוראות הפרק המוצע.
עוד מוצע לשאוב את ההוראות בדבר הקפאת הליכים מפרק ה' לחלק ב' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. זוהי ברירת המחדל לפי פקודת החברות בפירוק בידי בית המשפט, גם כאשר החברה אינה בחדלות פירעון. במקרים רבים להקפאה זו משמעות מועטה כאשר החברה סולבנטית. אולם הקפאת ההליכים עלולה להביא להגדלת חובותיה של החברה ללא הצדק, שכן אין חשש שחובותיה לא ייפרעו. לכן מוצע להותיר לשיקול דעת בית המשפט אם להורות כי לא תחול הקפאת הליכים, דרך כלל או לגבי הליך מסויים.
עם מתן צו הפירוק ימנה בית המשפט נאמן לניהול הליך הפירוק. החברה וכל בעל מניה רשאים להציע מועמד לתפקיד הנאמן, ובית המשפט רשאי אך אינו חייב להתחשב בהצעות אלה. תפקידו של הנאמן לפעול במהירות האפשרית למימוש נכסי קופת הפירוק ולחלקם. על מינויו של הנאמן, תפקידיו וסמכויותיו יחולו ההוראות הרלבנטיות מתוך חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, בשינויים הקבועים בסעיף 351יא המוצע. מינויו והפסקת כהונתו ייעשו בידי בית המשפט, כאשר החברה ובעלי מניות רשאים להציע מועמדים לתפקיד או לבקש הפסקת כהונת הנאמן, אולם זכות זו לא תוקנה לנושה כיוון שאין מדובר בהליך של חדלות פירעון.
הכונס הרשמי לא יהיה מעורב בהליכים אלא אם הורה על כך בית המשפט לשם שמירה על האינטרס הציבורי ועל תקינותו של הליך הפירוק. לפיכך הנאמן ידווח לבית המשפט, ולבית המשפט יהיו הסמכויות הכלליות והסמכויות בדבר חקירה, צו זימון או מסירה, תפיסה ועיכוב יציאה מהארץ, בדומה לסמכויות שמוצע לקבוע לו בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
לסעיפים 351יג עד 351יד - ניהול הליך הפירוק
מוצע להחיל על פירוק לפי פרק זה את ההוראות הרלבנטיות מתוך חלק ד' (נשיה) בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, בשינויים המחוייבים. לעניין הגשת תביעות חוב והכרעה בהן יחולו בשינויים המחוייבים הוראות פרק א' בחלק ד' האמור. לגבי הנכסים הנכללים בקופת הפירוק יחולו הוראות סימן א' לפרק ב' בחלק ד' האמור, החלות על תאגיד, להבדיל מיחיד. על כינוס נכסי החברה וניהולם ועל מימושם בידי הנאמן יחולו ההוראות מפרקים ג' ו-ד' לחלק ד' האמור, החלות על תאגיד.
לאחר השלמת מימוש כל נכסי החברה ישלם הנאמן תחילה את חוב הנושים שאושר על ידיו, בכפוף לתשלום הוצאות הפירוק והאגרות. כיוון שמדובר בפירוק של חברה סולבנטית, הנחת המוצא היא שהחובות ישולמו במלואם. יתרת הנכסים תחולק בין בעלי המניות, בהתאם לזכויותיהם לפי מסמכי היסוד של החברה.
הנאמן יהיה רשאי, באישור בית המשפט, לשלם לנושים ולבעלי המניות עוד בטרם השלמת המימוש, אם לא יהיה בכך כדי לפגוע בניהולו התקין של הפירוק.
לאחר שהשלים הנאמן את פירוק החברה, יגיש לבית המשפט דוח מסכם של פעילותו.
לסעיפים 351טו עד351יח – חיסול החברה
לאחר שהושלמו הליכי הפירוק, יוציא בית המשפט צו חיסול. חברה תהה מחוסלת ממועד הוצאת הצו, בדומה להוראת סעיף 315 לפקודה. בית המשפט יורה כיצד לנהוג לאחר החיסול ב"פנקסי החברה" - מסמכי החברה האמורים בסעיף 124 ומסמכי הנאמן, ובלבד שיישמרו לתקופה של שבע שנים לפחות, בדומה להוראת סעיף 366 לפקודה. הנאמן ישלח העתק מהצו לרשם החברות, וכהונתו תסתיים רק לאחר שרישום החיסול. זאת על מנת להבטיח שרישום החיסול אכן ייעשה, ובסמוך ככל הניתן למועד מתן הצו שממנו ואילך החברה מחוסלת.
לסעיף 351יט ביטול הליך הפירוק
סעיף 271 לפקודה קובע הוראות בדבר עיכוב הליך פירוק "לחלוטין או לזמן קצוב". בפועל נעשה שימוש בהליך זה לשם הפסקת הליכי פירוק של חברה, בהעדר הוראה ברורה בדבר ביטול הליך הפירוק. הקושי בהוראה זו נעוץ בכך שמעמדה של החברה לאחר שעוכבו הליכי הפירוק נותר לא ברור, ולמעשה נותרה החברה בפירוק למרות שמהותית כבר לא מתנהלים לגביה הליכי פירוק.
מוצע להסדיר את האפשרות לבטל הליכי פירוק, אם בית המשפט מצא לפי בקשת החברה או בעל מניה, שאין מניעה שהחברה תחזור להיות פעילה ולנהל את עסקיה. החלטה על ביטול צו פירוק תועבר לרשם החברות על מנת שימחק את ההערה על צו הפירוק מהמרשם.
פרק ג': פירוק מרצון
כללי
הליך פירוק מרצון מתבצע, ככלל, ללא צורך במעורבות בית המשפט. פקודת החברות מסדירה, בדומה לדין האנגלי, שני סוגים של פירוק מרצון. הסוג הראשון הוא פירוק מרצון בידי בעלי המניות, הכפוף לכך שהדירקטורים הצהירו שהחברה יכולה לפרוע את כל חובותיה בתוך שנה (להלן: "תצהיר כושר פירעון"). במקרה כזה מתבצע הפירוק בפיקוח האסיפה הכללית, ללא מעורבות בית המשפט וללא פיקוח הכונס הרשמי על הנאמן.
הסוג השני הוא פירוק מרצון בידי נושים, במידה שלא ניתן תצהיר כושר פירעון. גם פירוק זה פשוט יותר מאשר הליך חדלות פירעון, ואינו מפוקח בידי הכונס הרשמי. אולם הוא מורכב יותר מפירוק מרצון בידי בעלי מניות הן משום שהחברה אינה סולבנטית, והן משום שלמרות שיוזמת הפירוק היא בידי האסיפה הכללית, לנושים ניתן מעמד מכריע לגבי החלטות מרכזיות בפירוק, לרבות זהות הנאמן.
במסגרת תזכיר זה לא נקבעו הוראות בדבר פירוק מרצון בידי נושים, אולם אנו שוקלים להוסיף הוראות בעניין זה בהמשך. נבקש לקבל התייחסות לצורך בהליך כזה, והאם נדרשים שינויים במתווה הקבוע היום בפקודה.
ההוראות בפרק זה מתייחסות לפירוק מרצון בידי בעלי המניות, קרי עם תצהיר כושר פירעון. פירוק כזה הוא ככל הנראה הנפוץ ביותר כיום. בשנים האחרונות, לאחר שרשם החברות החל לאכוף תשלום אגרות, מתבצעים בממוצע למעלה מ-7,000 הליכי פירוק מרצון בשנה. לרשם החברות תפקיד מרכזי יותר בפירוק מרצון מאשר בפירוק בידי בית המשפט, והוא מפקח, בין השאר, על תקינות קבלת ההחלטות בדבר פירוק מרצון. נוכח הנסיון שנצבר, מוצעים שינויים קלים בתהליכים הנדרשים, על מנת להקל על חברות לקיים הליך פירוק מהיר ויעיל.
לסעיפים 351כ עד 351 כג – קבלת החלטה על פירוק מרצון ותצהיר כושר פירעון
פירוק מרצון ראשיתו במתן תצהיר כושר פירעון בידי הדירקטורים או רובם, כי בדקו היטב את מצב עסקי החברה, ולדעתם החברה יכולה לשלם את חובותיה במלואם בתוך שנים עשר חודשים מתחילת פירוקה. מובן, כי ניתן לפעול להסדרת החובות לפני תחילת הליך הפירוק על מנת לקצרו ולפשטו.
אסיפה כללית רשאית לקבל החלטה על פירוק מרצון רק לאחר שניתן תצהיר כושר פירעון. החלטה זו טעונה הודעה מוקדמת של 21 יום ורוב של 75% מקולות המשתתפים בהצבעה. החלטה מיוחדת מוגדרת כיום בסעיף 115א לפקודת החברות.
פקודת החברות מסדירה גם פירוק מרצון בהחלטה רגילה, המבוססת על עילה תקנונית (סעיף 319(1)). כיוון שלפי חוק החברות תיקון תקנון טעון רוב רגיל, ובשל השינויים ברוב הנדרש לקבלת החלטות בדבר תיקון תקנון בין הפקודה לחוק, מוצע שלא לכלול עילת פירוק זו על מנת להסיר ספק בדבר האפשרות לעקוף את הרוב המיוחד לקבלת החלטה על פירוק. רוב כזה נראה מתאים נוכח משמעותה של ההחלטה.
זימון האסיפה הכללית לשם קבלת החלטה על פירוק מרצון ייעשה באופן שהאסיפה תתכנס לא יאוחר מ-90 יום לאחר עריכת תצהיר כושר הפירעון. זאת, על מנת לוודא שלא תתקבל החלטה על יסוד נתונים לא עדכניים. בדין האנגלי מוגבלת תקופה זו ל-5 שבועות. התקופה של 90 ימים ארוכה יותר ומבוססת על ההסדר בסעיף 2(ה) לתקנות החברות (הודעה ומודעה על אסיפה כללית ואסיפת סוג בחברה ציבורית), התש"ס-2000. עם זאת, מוצע להבהיר כי בחברה פרטית ניתן לקבל החלטה גם ללא הזמנה וללא התכנסות, אם ההחלטה מתקבלת פה אחד, לפי הוראות סעיף 76 לחוק.
מוצע להבהיר כי לא ניתן לקבל החלטה על פירוק מרצון בחברה שמתקיימים לגביה הליכי חדלות פירעון.
לסעיפים 351כד עד 351לא - הליכי הפירוק מרצון
עם קבלת ההחלטה באסיפה הכללית על פירוק מרצון, מתחיל הליך הפירוק והחברה הופכת לחברה בפירוק. לפיכך, עליה לחדול מניהול עסקיה למעט ככל הנדרש לשם פירוקה היעיל. בעת קבלת החלטה על פירוק מרצון תקבל האסיפה הכללית גם החלטה על מינוי נאמן. תוך 21 יום מקבלת ההחלטה על פירוק מרצון, על החברה להודיע על כך בכתב לכל הנושים הידועים לה. השר יהיה רשאי לקבוע הוראות בדבר ההודעות וכן לגבי פרסום נוסף שיידרש.
בתוך 30 יום מקבלת ההחלטה תשלח החברה לרשם הודעה על קבלת ההחלטה על פירוק מרצון בצירוף תצהיר כושר הפירעון, פרטי הנאמן ואישרו על משלוח הודעה לנושים. הרשם ירשום את דבר הפירוק אם ראה שלא נפל פגם בהחלטה.
סמכויות הנאמן לניהול הליך הפירוק ייכנסו לתוקף לאחר רישום דבר הפירוק, כלומר לאחר שהרשם נוכח שלא נפל פגם בהחלטת האסיפה הכללית, בתצהיר כושר הפירעון, בהודעות לנושים, או במינוי הנאמן. לנאמן יהיו סמכויות דומות לסמכויות הנאמן בפירוק בידי בית המשפט, ואולם לא יהיה זקוק לאישורו של בית המשפט, בדומה להוראת סעיף 330(4) לפקודה. אולם סמכויות שטעונות אישור האסיפה הכללית בהחלטה מיוחדת לפי סעיף 336 לפקודה יוסיפו להיות טעונות אישור כאמור (פירעון חוב של נושים מסוג מסוים ופשרה עם נושה או חייב).
הנאמן רשאי לכנס אסיפות כלליות של החברה ולהביא לאישורן כל עניין שימצא לנכון. לא נכללה הוראה דומה לגבי אסיפות נושים, משום שההליך מבוסס על ההנחה שחובות הנושים ישולמו במלואם, ולכן אין צורך בקבלת החלטות קולקטיביות שלהם.
אם נמשך הפירוק מעל שנה על הנאמן לכנס אסיפה כללית מדי שנה ולהגיש לה דוח על ניהול הפירוק בשנה שחלפה. זאת, בדומה להוראת סעיף 337 לפקודה.
מוצע לאפשר לנאמן, לנושה ולכל בעל מניה לפנות לבית המשפט אם נדרשת התערבותו בניהול הליכי הפירוק מרצון, בדומה להוראת סעיף 335 לפקודה.
לסעיף 351לב – ביטול פירוק מרצון
מוצע להסדיר את האפשרות של חברה להפסיק את הליכי הפירוק מרצון ולחזור לפעילות רגילה. זאת, באמצעות קבלת החלטה מיוחדת על ביטול הליך הפירוק מרצון, לאחר שהדירקטורים או רובם הצהירו כי כל חובות החברה ייפרעו כסדרם במועדם (אין צורך כי ייפרעו בתוך שנה מאחר שהחברה כבר לא תהיה בפירוק). הנאמן ימסור את ההחלטה לרשם, ומיום רישום ההחלטה יופסק הליך הפירוק והחברה תחדל להיות חברה בפירוק, על כל המשתמע.
לסעיפים 351 לג עד 351לה - סיום הפירוק
בדומה להליכים על פי הפקודה, לאחר השלמת הפירוק – כינוס נכסי החברה, תשלום החובות לנושים והוצאות הפירוק, וחלוקת יתרת הנכסים בין בעלי המניות – יערוך הנאמן דוח מסכם ויכנס אסיפה כללית לשם דיון בו. הודעה על האסיפה תפורסם גם באתר האינטרנט של משרד המשפטים, חלף פרסום ברשומות לפי סעיף 338(ב) בפקודה. האסיפה הכללית והפרסום נועדו לאפשר לבעלי המניות ולכל גורם אחר מעוניין הזדמנות אחרונה להעלות כל עמדה או דרישה בטרם חיסול החברה. בין אם קוימה האסיפה ובין אם לאו – בתוך 7 ימים לאחר המועד לכינוסה ישלח הנאמן לרשם הודעה על השלמת הפירוק ואת הדוח המסכם. הרשם ירשום זאת רק אם לא נותרו לחברה חובות אגרה, וממועד הרישום תהיה החברה מחוסלת. יצויין כי לפי סעיף 339 לפקודה, תיחשב חברה למחוסלת רק בתום שלושה חודשים מהרישום. אולם דחייה זו של תוקף המחיקה אינה מיושמת בפועל, וממילא עומדת האפשרות לבקש ביטול החיסול לפי סעיף 351מז המוצע.
מוצע לקבוע כי מסמכי החברה והנאמן יישמרו לתקופה של 7 שנים בידי הנאמן או גורם אחר שייקבע בידי האסיפה הכללית הסופית. כיוון שהאסיפה הכללית הסופית לא בהכרח מתכנסת ומקבלת החלטות, נקבע ברירת המחדל של הנאמן על מנת להבטיח כי המסמכים אכן יישמרו.
פרק ד': פירוק מרצון מהיר של חברה לא פעילה – כללי
בפרק זה מוצע לעגן מסלול פירוק חדש לחברות ללא נכסים וללא חובות או תביעות, שנועד לאפשר להביאן לפירוק מהיר יותר אף מההליכים של פירוק מרצון, שעשויים להימשך שנה ויותר.
לסעיף 351לו – הגדרת חברה לא פעילה
מוצע להגדיר חברה לא פעילה כחברה שאין לה נכסים, אין לה חובות ולא מתנהלים נגדה הליכים משפטיים. התנאי של העדר נכסים נועד לאפשר לפטור את החברה מהצורך במינוי נאמן. ניתן לממש את הנכסים ולחלקם לפני תחילת הפירוק על מנת לפעול במסלול זה.
לסעיף 351לז – החלטה על הגשת בקשה לפירוק מרצון מהיר
מוצע כי החלטה על פירוק מרצון מהיר תתקבל פה אחד של הנוכחים והמצביעים באסיפה כללית, שהזימון אליה נעשה בדומה לזימון הנדרש לקבלת החלטה מיוחדת – לפחות 21 יום מראש, אלא אם כן כל בעלי המניות הסכימו אחרת. דרישה זו להסכמת כל בעלי המניות המשתתפים והמצביעים, נועדה לוודא כי מדובר בהליך פירוק בהסכמה מלאה, ולכן יכול להתבצע במסלול מהיר. במידה שלא ניתן לגייס את הסכמת כל בעלי המניות מסלול זה אינו מתאים וניתן לנקוט, ככל שנסיבות העניין מאפשרות, במסלולי פירוק אחרים – מרצון או בידי בית משפט.
לסעיף 351לח – הגשת בקשה לפירוק מרצון מהיר
חברה שקיבלה החלטה על פירוק מרצון מהיר תגיש לרשם בקשה מתאימה. לבקשה יש לצרף, בין היתר, תצהיר של הדירקטורים או רובם, כי התקיימו התנאים להיות החברה לא פעילה כאמור בסעיף 351לו. תצהיר זה דומה לתצהיר כושר פירעון מבחינת אחריותם של הדירקטורים לכך שלא יוותרו לחברה חובות לא משולמים או נכסים לא מחולקים בתום הליך הפירוק.
לסעיף 351לט עד 351מב – פרסום הודעה, הגשת התנגדויות, חיסול החברה
אם ראה הרשם שהבקשה לפירוק מהיר מרצון הוגשה כדין, יפרסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים הודעה בדבר הגשתה. כל מי שיראה עצמו נפגע מחיסול החברה יוכל להגיש התנגדות בתוך תשעים ימים.
פרסום זה יוסר אם הוגשה ההתנגדות או אם ראה הרשם כי הבקשה לא הוגשה כדין. הסרת הפרסום משמעה הפסקת ההליך לחיסול החברה לפי פרק זה. יובהר כי הרשם לא יבדוק את תוכן ההתנגדות. מטרת הפרסום אינה לברר את ההתנגדויות, אלא רק אם קיימות התנגדויות. את ההתנגדויות תברר החברה ותוכל לשוב ולנקוט בהליך לפירוק מהיר מרצון לאחר יישובן.
הרשם ירשום את חיסול החברה אם ראה שהתקיימו כל אלה: לא הוגשו התנגדויות; לא הוסר הפרסום מסיבה אחרת; חלפו 10 ימים מהמועד האחרון להגשת התנגדויות, כלומר 100 ימים מפרסום ההודעה כאמור. ממועד הרישום תחשב החברה למחוסלת.
פרק ה': הוראות כלליות
לסעיף 351 – ציון דבר הפירוק
בדומה להוראת סעיף 370 לפקודה, מוצע לקבוע כי על חברה בפירוק לציין את דבר היותה בפירוק בכל מסמך או פרסום מטעמה או מטעם הנאמן.
לסעיפים 351מד עד 351מה – היחס בין הוראות פרק זה להוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי
מוצע להבהיר כי לניהול הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי עדיפות על פני ניהול הליכי פירוק לפי חלק זה. במידה שהחברה בחדלות פירעון ויש חשש שלא ישולם לנושים מלוא חובם, משתנים האיזונים בניהול ההליך, והנושים הופכים להיות בעלי העניין העיקריים בהליכים. לכן, גם אם החלו הליכים לפי חלק זה רשאים כל נושה או החברה לבקש צו חדלות פירעון.
במידה שהחל הליך פירוק בידי בית משפט לפי פרק ב', והנאמן ראה כי נכסי החברה אינם מספיקים על מנת לשלם את מלוא חובות החברה, עליו להודיע על כך לבית המשפט ולפעול לפי הנחייתו. במקרה כזה יוכל בית המשפט לבחון את התועלת במעבר להליכי חדלות פירעון. אם המדובר בנאמן בפירוק מרצון– על הנאמן להודיע על כך לבעלי המניות ולנושים ולבקש צו חדלות פירעון לפי חוק חדלות פירעון.
יתכן שבמצבים אלה יהיה מקום לנקיטת הליך ביניים של פירוק מרצון בידי נושים, אולם כאמור בשלב זה טרם נכללו הוראות לגבי מסלול פירוק זה בחוק המוצע.
לסעיף 351מו - מתן צו פירוק לגבי חברה שהחליטה על פירוק מרצון
מוצע להסדיר, בדומה לסעיף 262 לפקודת החברות, את האפשרות שהליך פירוק מרצון יעבור לניהול בידי בית המשפט, אם הדבר נדרש כדי למנוע פגיעה בזכויות בעלי מניות. סעיף 262 לפקודה עוסק גם בפגיעה בנושים, אולם לעניין זה נועד חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי – ראו הסבר לעיל לסעיפים 351מד עד 351מה.
לסעיף 351מז – ביטול החיסול
מוצע לקבוע הסדר בדומה לסעיף 367 לפקודה, בדבר ביטול החיסול , לבקשת כל אדם המעוניין לכך. המצבים הנפוצים בהם מתבקש ביטול החיסול הוא כאשר מתברר שנותרו נכסים רשומים על שם החברה לאחר חיסולה, ולא ניתן לבצע העברה משפטית של הזכויות בנכס ללא קיום החברה כבעלים.
הפקודה קובעת תקופה של שנתיים לאחר החיסול בה ניתן להגיש בקשה לביטול החיסול. תקופה זו נועדה לאזן בין הצורך בסופיות הליכי החיסול לבין זכותם הקניינית של מי שנכסים שלהם נשכחו בפירוק. נוכח המעמד החוקתי של זכות הקניין מוצע כי בית המשפט יוכל לתת צו לביטול הפירוק גם לאחר שחלפו שנתיים מהחיסול, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו. יצויין כי בתי המשפט נוהגים כך בפועל ממילא.
עם מתן צו בית המשפט ימציאו המבקש לרשם בתוך 7 ימים, והרשם יבטל את רישום החיסול במרשם.
לסעיף 351מח – ביטול מחיקת חברה
בטרם נחקק חוק החברות, נכלל בסעיף 368 לפקודת החברות הסדר בדבר מחיקה מינהלית של חברות. לצד הסדר זה נקבע בסעיף 369 לפקודה הסדר בדבר ביטול מחיקת חברה. הסדר זה נותר שימושי עד היום לגבי חברות שנמחקו בטרם חקיקת חוק החברות ונוצר צורך לבטל את המחיקה, בפרט אם התברר כי לחברה היו נכסים בטרם נמחקה. נוכח הכוונה לבטל את הוראות פקודת החברות הנוגעות לפירוק עם חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי והתיקונים המוצעים בחוק החברות, מוצע לקבוע בסעיף 351מח הסדר זהה לעניין ביטול המחיקה. ביטול מחיקה ייעשה בצו של בית המשפט, בתוך 20 שנים מפרסום המחיקה ברשומות. ממועד רישום צו בית המשפט לביטול המחיקה יראו את החברה כאילו לא נמחקה מהמרשם.
לסעיף 351מט – מידע על פירוק תלוי ועומד
מוצע לקבוע כי על נאמן להגיש דיווחים לרשם אחת לשנה, אם הליך הפירוק נמשך למעלה משנה, בדומה להוראת סעיף 371 לפקודה.
לסעיפים 351נ ו- 351נב – תקנות והוראות לעניין פרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים
מוצע להסמיך את שר המשפטים לקבוע תקנות ככל שיידרשו לביצוע חלק זה, לרבות לעניין סדרי דין, ניהול ההליכים, אגרות וכיוצא באלה. תקנות לפי חוק החברות טעונות אישור ועדת החוקה, חוק ומשפט לפי סעיף 366(ב) לחוק.
עוד מוצע להסמיך את השר לקבוע הסדרים בדבר פרסום באתר האינטרנט של משרד המשפטים, שנועדו לבוא במקום הפרסום ברשומות במקומות בהם נדרשת פומביות של ההודעה או הפרסום. כיוון שפרסום באינטרנט ניתן להסרה, בשונה מפרסום ברשומות, מוצע כי השר יקבע גם את משך הזמן בו יפורסם המידע באתר כדי להבטיח את אמינותו וזמינותו.
לסעיף 351נא עונשין
מוצע לקבוע עבירה שעניינה הסתרת נכסים במטרה שלא ייכללו בנכסי קופת הפירוק ומסירת מידע חלקי או כוזב לנאמן במטרה לפגוע בהליכי הפירוק. אם עשו כן החברה, בעל מניה או נושא משרה – דינם 3 שנות מאסר.
מוצע לקבוע גם עבירה בגין מסירת מידע חלקי או כוזב לנאמן, במטרה לפגוע בהליכי הפירוק, שדינה שנת מאסר.
עבירות אלה דומות לעבירות שנקבעו בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
פרק ו': החלת הוראות
לסעיף 351נג – תחולת הוראות בענין פשרה והסדר ופירוק
סעיף 380(א) לפקודת החברות מאפשר להחיל את דיני הפירוק הקבועים בפקודה וכן את הוראות סעיף הפשרה או הסדר (כיום 350 לחוק – בעבר 233 לפקודה) גם על חברת חוץ שמנהלת עסקים בישראל או שיש לה נכסים בישראל, בין אם נרשמה כחברת חוץ ובין אם לאו, וכן על תאגיד אחר או חבר בני אדם ששר המשפטים החיל עליהם בצו את ההוראות האמורות. נוכח הכוונה לבטל את הוראות פקודת החברות העוסקות בפירוק כשיחוקק חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, מוצע לעגן הסדר זה בחוק החברות.
לגבי פשרה או הסדר, יצויין כי הוראות אלה משלימות את הוראת סעיף 350(יא) לחוק, המגדיר "חברה" שחל עליה סעיף 350 כ"כל חברה הניתנת לפירוק לפי חוק החברות". באופן זה מתאפשר, למשל, מיזוג בין-לאומי בין חברה ישראלית לבין חברה זה.[111]
יצוין עוד כי הוראות סעיף 380(ב) נועדו להחיל את ההוראות בדבר הקפאת הליכים לצורך הסדר חוב על תאגידים שאינם חברות. הוראה זו אינה נדרשת עוד, ומוצע לבטלה. חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי יוצר הסדר רחב של הליכי חדלות פירעון לתאגידים כהגדרתם בו, וכן מסמיך את שר המשפטים להחיל את הוראות חוק חדלות פירעון על תאגיד או חבר בני אדם אחר.
לסעיף 338 - תיקון חוק הביטוח הלאומי
סעיף 182 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], קובע את זכאותו של עובד לגמלה במקרה שהמעביד נקלע למצב של חדלות פירעון. בהתאם לסעיף זה הזכאות לגמלה קמה רק כאשר ניתן לגבי המעביד צו הכרזה כפושט רגל או צו לפירוק בידי בית המשפט. מכיוון שהזכאות לגמלה מותנית במתן צו פירוק או צו פשיטת רגל כנגד המעביד, על פי הדין הקיים העובדים אינם זכאים לגמלה בהליכי שיקום והבראה.
השאלה אם ניתן לפרש את הוראות סעיף 182 לחוק הביטוח הלאומי כך שיחולו גם על הליכי שיקום נדונה לאחרונה בבית המשפט העליון בפרשת קלאב מרקט.[112] בית המשפט קבע כי הרחבת הזכות לגמלה מקומה בחקיקה ראשית ולא בפרשנות משפטית.
לא לחינם נדון עניין זה בבתי המשפט. זאת כיוון שהוראה זו מעוררת קושי במספר היבטים.
ראשית, היא יוצרת עיוות במערך התמריצים של העובדים. זאת מכיוון שהיא מתמרצת את העובדים לנתב את התאגיד להליכי פירוק. זאת כיוון שהדיבידנד שינתן להם במסגרת הליכי השיקום יהיה נמוך מסכום הגמלה שהיתה ניתנת להם מאת המוסד לביטוח לאומי במסגרת הליכי פירוק. תוצאה זו אינה רצויה. ההחלטה אם לנקוט בהליכי שיקום או פירוק צריכה להיות תלויה במצבו הכלכלי של התאגיד, ולא בשיקולים שאינם רלוונטיים למצב זה.
שנית, ההוראה יוצרת תמריץ לעובדים לשאוף לפירוק וכך מקטינה את הסיכוי לשיקומו של התאגיד. מניעת השיקום עלולה להגדיל את מעגל הנפגעים מהליכי חדלות הפירעון, לרבות העובדים עצמם שיוותרו ללא מקור פרנסה. למעשה הדין הקיים מעמיד את העובדים במקרים רבים בפני ברירה אכזרית – לנקוט בהליכי פירוק ולקבל את גמלת הביטוח הלאומי אך לאבד את מקום העבודה או לשמור על מקום עבודתם אך לוותר על גמלת הביטוח הלאומי.
שלישית, האבחנה בין הליכי פירוק להליכי שיקום היא במקרים רבים מלאכותית. פיטורים של עובדים נעשים לא אחת גם בהליכי שיקום ואין כל טעם ענייני לאבחן בין עובד שפוטר בהליך שיקום לבין עובד שפוטר בהליך פירוק.
לטעמים אלו יש להוסיף גם כי המגמה הכללית שבהצעת החוק היא לעודד הליכי השיקום על פני פירוק. הדין הקיים יוצר לעובדים תמריץ הפוך – להעדיף את הפירוק על פני השיקום ובכך פוגע בתכליות אותן מבקשת הצעת החוק לקדם.
מטעמים אלו מבקשת הצעת החוק לשנות את הדין הקיים ולקבוע כי בכל מקרה בו ניתן לגבי המעסיק צו חדלות פירעון, יהיו זכאים עובדי המעסיק לגמלת הביטוח הלאומי.
אולם ההוראה החדשה עלולה להביא לניצול לרעה של ההליכים מצד מעסיקים. החשש הוא שמעסיקים יפתחו בהליכי חדלות פירעון רק כדי לזכות בסיוע של הקופה הציבורית לתשלום חובותיהם לעובדים.
כדי להתמודד עם חשש זה מוצע להעניק לביטוח הלאומי מעמד מיוחד באישור תכנית שיקום של תאגיד שיאפשר לו למנוע את אישורן של תכניות שיקום בהן נעשה ניצול לרעה של גמלת הביטוח הלאומי. לכן מוצע לקבוע בסעיף 82(ה) להצעת החוק כי הביטוח הלאומי רשאי לדרוש לסווג את עצמו כאסיפת סוג נפרדת לצורך הצבעה על תכנית השיקום אם תביעת החוב שלו נובעת מתשלום גמלה. בדרך זו יוכל הביטוח הלאומי להתנגד להצעת ההסדר אם הוא סבור כי ההסדר מנצל לרעה את גמלת הביטוח הלאומי.
לסעיף 339 - תחילה ותחולה
הצעת החוק מבקשת לבצע שינויים מהותיים בדיני חדלות הפירעון. על מנת שניתן יהיה להתארגן לצורך הפעלת החוק מוצע לקבוע כי תחילתו תהיה שנה מיום פרסומו והוא יחול על הליכי חדלות פירעון שייפתחו מיום זה ואילך.
[1] חוקי א"י, כרך ב', עמ' (ע) 1374, (א) 1399
[2] ס"ח התשנ"ח, עמ' 210.
[3] ס"ח התשכ"ז, עמ' 116.
[4] ס"ח התשנ"ט, עמ' 189.
[5] ס"ח התשנ"ח, עמ' 170.
[6] ס"ח התשכ"ח, עמ' 234.
[7] ס"ח התשל"ז, עמ' 226.
[8] ס"ח התשכ"א, עמ' 192.
[9] דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 28, עמ' 549.
[10] דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 37, עמ' 761.
[11] ס"ח התשמ"א, עמ' 232.
[12] ס"ח התשי"ח, עמ' 112.
[13] ס"ח התשכ"ט, עמ' 250.
[14] ס"ח התשמ"ד, עמ' 198.
[15] ס"ח התשמ"א, עמ' 128.
[16] ס"ח התשט"ו, עמ' 26.
[17] ס"ח התשי"ב, עמ' 260.
[18] ס"ח התשמ"ו, עמ' 187.
[19] ס"ח התשי"ח, עמ' 86.
[20] ס"ח התשס"ה, עמ' 889.
[21] דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 6, עמ' 120.
[22] ס"ח התשכ"ז, עמ' 48.
[23] ס"ח התש"ם, עמ' 50.
[24] דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 34, עמ' 639.
[25] ס"ח התשמ"ב, עמ' 218.
[26] ס"ח התשנ"ו, עמ' 208.
[27] ס"ח התשמ"א, עמ' 208.
[28] ס"ח התשנ"ה, עמ' 366.
[29] תיקונים 18 ו- 19 לחוק החברות (ס"ח תשע"ב מס' 2368 מיום 17.7.2012 עמ' 490). לאלה יש להוסיף עוד שני תיקונים מרכזיים שנעשו במהלך השנים לפקודת פשיטת הרגל ופקודת החברות. התיקון הראשון הוא תיקון מס' 3 לפקודת פשיטת הרגל (פקודת פשיטת הרגל (תיקון מס' 3), התשנ"ו-1996, ס"ח 60). עד לשנת 1996 קבעה פקודת פשיטת הרגל כי אין להכריז על חייב כפושט רגל אם לא תהיה בהליך תועלת לנושים. בשנת 1996 תוקנה פקודת פשיטת הרגל וביטלה הוראה זו ואפשרה גם לנושים חסרי כל להתחיל בהליכי פשיטת רגל כדי לזכות בהפטר. התיקון השני נעשה בשנת 1995 לפקודת החברות (פקודת החברות (תיקון מס' 10), התשנ"ה-1995, ס"ח 36) והסדיר לראשונה בחקיקה את אפשרות הקפאת ההליכים.
[30] הנושים בדין קדימה קודמים לבעלי השעבוד הצף ובעל השעבוד הצף קודמים לנושים הכלליים. לכן, ביטולם של דיני הקדימה בלבד עלול להביא רק להגדלת החלק המגיע לבעלי השעבוד הצף ולא לכלל הנושים.
[31] סעיפים 2 ו-9 להצעת החוק
[32] סעיף 213 להצעת החוק
[33] סעיפים 223 ו-224 להצעת החוק
[34] התיקון העקיף לחוק הביטוח הלאומי.
[35] התיקון העקיף לחוק ההוצאה לפועל.
[36] ר' ע"פ 173/75 מדינת ישראל נ' בן ציון, פ"ד ל(1) 119
[37] ע"א 10547/05 רשם הקבלנים נ' ש.י.א. רפאל פרויקטים בע"מ (פורסם בנבו, 9.9.2012)
[38] ראו לדוג' פשר (י-ם) 59344-01-12 נידר חברה לבנין ולפיתוח בע"מ (בהקפאת הליכים) נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 20.11.2012).
[39] עא 5735/09 עיריית טבריה נ' סינואני (פורסם בנבו, 17.4.2012)
[40] הליכי שיקום בחוק החברות והליכי פירוק בפקודת החברות.
[41] תק' 7 ו-38 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר).
[42] סעיף 182 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. בהקשר זה נציין כי במסגרת הצעת החוק מוצע להרחיב את הגמלה כך שתינתן לכל עובד של גוף שניתן כנגדו צו חדלות פירעון.
[43] ראו לדוגמה פר"ק 40721-09-12 מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' מיום 4.10.12.
[44] ר' לדוג' ע"א 868/10 ג'אבר פארס נ' עו"ד אבנר כהן בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים (פורסם בנבו 20.8.12).
[45] רע"פ9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן פ"ד נז(ז), 799
[46] ס"ח תשע"ב מס' 2368 מיום 17.7.2012 עמ' 493.
[47] ר' ד"נ 20/82 אדרס חומרי בניין נ' הרלו אנד ג'ונס, פ"ד מב(1) 221.
[48] ראו לדוגמה בש"א (ת"א) 25413/01 מזרחי נ' דן, אגודה, תק-מח 2002(2) 908
[49] פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980.
[50] Insolvency Act 1986.
[51] ראו שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 107, תש"ע.
[52] שם, בעמ' 108.
[53] סעיפים 1 ו- 172 לפקודה.
[54] סעיף 5 לפקודה.
[55] סעיף 6 לפקודה.
[56] סעיף 22 לפקודה.
[57] סעיף 18 לפקודה.
[58] סעיף 18א לפקודה.
[59] זאת בשל "בעיית הטרמפיסט" – התמריץ של כל נושה להשקיע משאבים לאיתור נכסים נוספים של החייב קטן, כיוון שכל נכס שיימצא יחולק בין כלל הנושים, פשיטת רגל, בעמ' 26.
[60] פרק ב': בקשה לצו חדלות פירעון והדיון בה.
[61] פרק ד': תוצאות צו חדלות הפירעון, פרק ו': תקופת הביניים – ממתן צו חדלות הפירעון עד מתן צו השיקום.
[62] פרק ז': צו לשיקום כלכלי.
[63] שם.
[64] כך, סעיף 4 לחוק קובע כי פעולה של קטין היא אכיפה אם נציגו הסכים לכך. סעיף 5 קובע מגבלות לביטול פעולות שנעשו שלא בהסכמת נציג הקטין וסעיף 6 קובע סוגים של פעולות שאינן ניתנות לביטול אף אם נציגו של הקטין לא הסכים להן.
[65] סעיף 18ג לפקודת פשיטת הרגל.
[66] סעיפים 18ד ו-18ה לפקודת פשיטת הרגל.
[67] דו"ח הבנק הבינלאומי, פרק 2 ובעיקר ע"מ 51-66.
[68] פרק 7 לקוד פשיטת הרגל, ס' 704(a)(4).
[69] צו ההוצאה לפועל (הפעלה של הוראות סעיף 68א לחוק), התש"ע- 2010, אשר הפעיל את הוראות ס' 68א לחוק ההוצאה לפועל, ותקנות ההוצאה לפועל, תש"ם- 1979, תקנות 37ט-37כג.
[70] בהקשר זה יצוין כי על סעיף 68א והצו שהותקן מכוחו הוגשה עתירה בבג"ץ 8941/10 עמותת ידיד- מרכזי זכויות בקהילה נ' שר המשפטים. הטענה העיקרית של העותרים הייתה כי מדובר כי מדובר בהפרטה אסורה ובלתי חוקתית של סמכויות שלטוניות. במהלך הדיון בעתירה הובהר על ידי באת כוח המדינה כי אין לחוקרים סמכויות חיפוש, כי החוקרים יודיעו לחייבים על זכותם להתייצב לפני הרשם לחקירת יכולת ושפרוטוקול הדיון בפני החוקר יישלח לחייב בתוך זמן קצר לאחר החקירה. נוכח הבהרות אלו הסכימו הצדדים על מחיקתה של העתירה.
[71] ר' סעיף 17(א)(2)(ג) לעומת סעיף 25(א).
[72] סעיף 124 לפקודת פשיטת הרגל.
[73] סעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל.
[74] סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל.
[75] סעיף 62 לפקודת פשיטת הרגל
[76] סעיף 67א לפקודת פשיטת הרגל.
[77] סעיף 163(ב) להצעת החוק.
[78] סעיף 267 לפקודת החברות ותק' 20 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ח- 1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל"). ראו גם רע"א 7945/99 שילר, עו"ד – הנאמן על נכסי הפש"ר נ' לוין בפשיטת רגל, פ"ד נד(2) 524.
[79] סעיף 72(1) לפקודת פשיטת הרגל.
[80] ר' ע"א 1057/91 הרצל גבריאל נ' יחיאל מכטינגר, פ"ד מו(4) 353.
[81] ע"א 262/76 שמעון בן-יעקב נ' פקיד השומה לגביה מיוחדת, פ"ד לא(1) 475.
[82] סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל.
[83] סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל.
[84] סעיף 78 לפקודת פשיטת הרגל וסעיף 354 לפקודת החברות.
[85] סעיפים 182-183 לחוק הביטוח הלאומי.
[86] סעיפים 75 ו-134(א) לפקודת פשיטת הרגל.
[87] למעשה מצב זה מביא לכך שעסקאות של מתן אשראי מובטח "מסובסדות" על ידי הנושים החלשים שאינם יודעים לתמחר את האשראי שלהם. כלומר הלווה מוזיל את מחיר האשראי שלו להלוואות המובטחות על חשבונן של הקבוצות שלא יכולות לתמחר את מחיר האשראי שלהן.
[88] סעיף 11(א) לחוק המיטלטלין, התשל"א- 1971
[89] ראו, למשל, בע"א 790/85 רשות שדות התעופה נ. כונס הנכסים של חברת התעופה מעוף נתיבי אויר בע"מ (בפירוק), פ"ד מד (3) 186.
[90] שם, סעיף 11(ה).
[91] זכות העיכבון קבועה בדברי חקיקה רבים, לדוג' סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד- 1974, סעיף 31 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, סעיף 9 לחוק השומרים, התשכ"ז-1967 ועוד.
[92] הגדרת נושה מובטח שבסעיף 1פקודת פשיטת הרגל קובעת כי נושה מובטח הוא מיש בידו שיעבוד או עיכבון על נכסי החייב.
[93] ר' פש"ר (מחוזי ת"א) 1001/01, בש"א 10742/00 בעניין סדיטק בע"מ (מיום 3.2.02).
[94] ע"א 5789/04 המשביר הישן בע"מ נ' לוגיסטיקר בע"מ (מיום 10.6.07).
[95] סעיף 556 להצעת חוק דיני ממונות, תשס"ו-2006.
[96] ר' ע"א 1226/90 בנק לאומי נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1) 177.
[97] סעיף 26(א) לפקודת פשיטת הרגל וסעיף 308 לפקודת החברות.
[98] פרק ד' לפקודת פשיטת הרגל.
[99] סעיפים 27-32 לפקודת פשיטת הרגל.
[100] ניתן להמחיש מתח זה בדוגמה הבאה: לתאגיד יש נכס אחד בלבד והוא זכות תביעה בסך 51 מליון ש"ח. סיכויי התביעה הם 25%. שווי הנכס הוא אם כן 12.75 מיליון ש"ח. מנגד יש לתאגיד חובות בסך 12 מיליון ש"ח. אם התאגיד לא ימכור עכשיו את הנכס הוא יכנס להליכי חדלות פירעון והנושים יקבלו את השליטה עליו. התאגיד מקבל הצעה למכירת זכות התביעה ב-12 מיליון ₪. מנקודת מבטם של בעלי המניות עסקה זו אינה כדאית שכן היא תביא בוודאות לאובדן השקעתם. לכן לבעלי המניות עדיף היה לקחת את הסיכון ולנהל את התביעה. מנגד לנושים ייתכן ועדיף למכור את זכות התביעה ולקבל את מלא נשייתם.
[101] כך לדוגמה במקרה בו התאגיד מעוניין לבצע עסקה מהותית או שינוי מבני שיכול להביא לשיקומו אך מנגד הוא מגדיל את הסיכון לקריסתו.
[102] ע"א 125/89 חברת קופל טורס בע"מ וקופל נסיעות(1970) בע"מ (בפירוק) נ' עיזבון המנוחה רוזנברג ז"ל ואח', פ"ד מו(4) 441.
[103] ראו ע"א 3322/92 פלוק ואח' נ' משה זינגל, עו"ד ואח', תקדין עליון 93(4) 180
[104] ראו סיליה וסרשטיין פסברג משפט בין-לאומי פרטי פרק 18 2013.
[105] ראו ע"א 8946/04 Warner Bros נ' תבל (1.8.2010) וע"א 1297/11 לוין נ' זוהר (29.12.13).
[106] סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל.
[107] פר"ק (ת"א) 11478-06-13 אי די בי חברה לאחזקות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (מיום 17.12.13).
[108] לדוח הסופי של הוועדה ראו באתר משרד האוצר: http://mof.gov.il/Committees/DebtRegularizationCommittee/DebtRegularizationCommittee_Makanot_Report.pdf
[109] פשר 3349/02, בשא 6511/07 הכנ"ר נ' עזריה ירון (החלטה מיום 3.6.07).
[110] ר' פרופ' צ' כהן, פירוק חברות (הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2000), עמ' 93).
[111] ר' פרק(ת"א) 49073-02-12 אלמיג סנטר בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות התאגידים.
[112] ע"א 110/08 המוסד לביטוח לאומי נ' רו"ח גבי טרבלסקי ועו"ד שלמה נס (ניתן ביום 28.1.14).