תזכיר  חוק

א. שם החוק המוצע

חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (קטינים פוגעים מינית), התשע"ה-2014

 

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

       מבוא

 ההתייחסות לקטינים עוברי חוק בארץ ובעולם שמה דגש על מיצוי דרכי טיפול, שיקום וחינוך בטרם ענישה, ומדגישה את הייחודיות שבעולמם של הקטינים. תפיסה זו נשענת על הנחת יסוד בסיסית לפיה אישיותם של ילדים ובני נוער העוברים על החוק אינה מעוצבת דיה וניתנת לשינוי.  גישה זו באה לידי ביטוי בהקמת מערך שירותי רווחה ייחודיים העוסקים במתן טיפול ושיקום לקטינים, בפסיקה ייחודית לקטינים ובחוקים ייעודיים.

 חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן – חוק הנוער), מבטא אף הוא גישה מותאמת לקטינים עוברי חוק. 

בשנת 2009 על מנת להביא לידי ביטוי את עקרונות האמנה לזכויות הילד, תוקן חוק הנוער[1].

בין היתר, עוגנו עקרונות כללים המעגנים את זכותו של הקטין כי יינתן משקל ראוי לשיקולים של שיקומו, טיפולו, שילובו בחברה, והכל תוך שמירה על כבודו ובהתחשב בגילו ובמידת בגרותו[2].

"כשמדובר בעבריין קטין יש לתת משקל רב במיוחד בגדר נסיבותיו האישיות גם לגילו של העבריין ולסיכויי שיקומו. בחוק הנוער הביע המחוקק עמדתו ולפיה ענישת נוער עבריין תכוון ככל הניתן לשיקומו של הקטין על-מנת להחזירו לתפקוד נורמטיבי בחברה. על-כן הציב המחוקק בחוק הנוער דרכי טיפול שונות שעומדות בפני בית-המשפט בבואו לגזור את העונש, ובהן אף האפשרות להימנע מהרשעתו של קטין לאחר שנמצא שביצע עבירה (סעיף 24 לחוק הנוער). זאת ועוד, כאשר מדובר בנאשם שהוא קטין, הכלל הוא שבית-המשפט יבחן, בראש ובראשונה, את נסיבות הקטין ואת האפשרות לשקמו..."[3].

 

בשנת 2006, חוקק חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן – חוק ההגנה על הציבור), ואף תוקן לאחרונה בשנת 2011. חוק ההגנה על הציבור מציע כלים ייחודים להתמודדות עם עברייני מין בגירים בדרכים של הערכת מסוכנות, פיקוח ושיקום של אותם עבריינים. במהלך הדיונים בחוק, הובעה התנגדות על ידי הגורמים המקצועיים המטפלים בקטינים עוברי חוק, להחלת ההסדרים המוצעים על קטינים. ההתנגדות התבססה על התפיסה הייחודית שפותחה בארץ לקטינים עוברי חוק כאמור לעיל, ועל כך כי עקרונות חוק ההגנה על הציבור אינם עולים בקנה אחד עם תפיסה זו.

יחד עם זאת, לאור העובדה כי קיים הסדר לעניין הענקת זכות ייחודית לשיקום לעברייני מין בגירים תוך הגנה על הציבור, יש מקום ליצור הסדר דומה אך ייחודי ומותאם לקטינים פוגעים מינית תוך מתן זכות לטיפול.

 

גישה זו, המבחינה באופן ברור בין עברייני מין מבוגרים לבין קטינים פוגעים מינית, מתבטאת גם בטרמינולוגיה שונה. קטינים אינם מוגדרים כעברייני מין אלא במושגים אחרים כדוגמת "קטינים פוגעים מינית" או "קטינים עם התנהגות מינית פוגעת". מטרת ההקפדה על ההפרדה בהתייחסות, הינה בין היתר הימנעות מיצירת תיוג בשלב שבו דפוסי ההתנהגות של הקטינים נתונים לשינוי.

תיוג זה יש בו בכדי להשפיע השפעה קשה על סיכויי הקטין לשיקום ועל עתידו.

 

שיקום קטינים פוגעים מינית –

חוק ההגנה על הציבור לא הוחל בסופו של יום על קטינים, אך נדרשה בחינה של דרכים ליצירת מענים מותאמים לקטינים אלה ולהגנה על הציבור מתוך שאיפה למציאת האיזון ותוך שמירה על עקרונות חשיבות השיקום והטיפול בקטינים עוברי חוק ככלל, ופוגעים מינית בפרט.

עקרון זה בא לידי ביטוי גם בפסיקת בית המשפט העליון אשר התייחס בבואו לדון בעניין שיקומו של קטין פוגע מינית, הגדיר עניין זה כאינטרס ציבורי ראשון במעלה[4]:

"...אין להפחית מן החשיבות הנודעת לשיקומו של קטין שהסתבך בפלילים, בפרט כאשר עסקינן בעבירות מין המבוצעות על ידי קטינים. קיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה לפעול לשיקומו של הקטין ולהחזרתו למוטב. לכן, יש ליתן משקל רב לסיכויי השיקום המיוחסים לקטין ובפרט כאשר ישנה המלצה חיובית מטעם שירות המבחן והגורמים הטיפוליים הנוספים [ע"פ 7113/08 הנ"ל]...לא נעלמה מעיני אמת המידה המנחה לפיה קטינות אינה מעניקה חסינות מפני ענישה ראויה כשהמדובר במי שביצע פשע חמור. הצורך להגן על הציבור מפני עבריינים אלימים חל גם במקום שמבצע הפשע הוא קטין. ברם, הרציונאל הדומיננטי בגזירת עונשם של קטינים, לפיו בראש ובראשונה על בית המשפט ליתן מעמד בכורה לסיכויי השיקום של הקטין - בהתאם לעקרון המנחה לפיו "אין זדון רשעתו כזדון רשעתו של מי שמלאו לו שמונה עשרה" [ע"פ 15831/91 מדינת ישראל נ' פלונים, פ"ד מו(5) 94, 99 (1992)] - חל גם בעניינם של קטינים שביצעו עבירות מין מהחמורות והבזויות ביותר. לאור עקרונות השיטה המנחים בגזירת עונשם של קטינים, אין זה ראוי ואף אין זה נכון להחיל חזקה לפיה החומרה שמשתקפת מעבירות מין שביצעו קטינים תאיין את שיקול השיקום. משמע - אין לומר כי כל אימת שקטין ביצע עבירת מין, חומרת העבירה היא כה גבוהה עד אשר אין מקום להביא בחשבון את שיקול השיקום."

וכן בפס"ד[5] –

" ברצוני להדגיש בעניין זה את האינטרס הציבורי שאין להפחית בחשיבותו בשיקומו של עבריין קטין, ובייחוד כאשר עסקינן בעבירות מין (ע"פ 9828/06 הנ"ל, פסקה 10). בייחוד הדבר אמור כאשר כוונת בית המשפט היא לשלוח את העבריין הקטין לשנים ספורות בלבד במוסד או בכלא. יש לזכור כי לאחר ריצוי עונשו יצא העבריין לחופשי כאשר יש חשש רב כי הוא ישוב ויפגע מינית באנשים או קטינים נוספים. לפיכך יש אינטרס ציבורי ראשון במעלה להעלות ככל הניתן את הסיכוי לשיקומו של הקטין ולחזרתו למוטב. ככל שמדובר, כמו במקרה דנן, בהתלבטות בין לשלוח את העבריין לתקופה מסוימת בבית הכלא לבין אותה תקופה במעון נעול או מוסד שיקומי אחר, יש ליתן לטעמי משקל רב לסיכויי השיקום המיוחסים לקטין, וכאשר ישנה המלצה חיובית מטעם שירות המבחן והגורמים הטיפוליים הנוספים יש ליתן לאופציה השיקומית משקל...".

 

בעבר, ההתייחסות לקטינים פוגעים מינית הייתה כאל קטין הסובל מהתמכרות ולכן יש להיזהר מפניו ולהענישו בהתאם, היינו גישה דומה לעבריין מין בגיר. אולם, בעשור האחרון החל להסתמן שינוי בגישה זו. ההתייחסות לקטינים אלה כאל עברייני מין צעירים, הלוקים בהפרעה מינית עיקשת, העלולים לפתח "התמכרות" מגיל צעיר ופדופיליה בבגרותם, הופרכה.

מחקרים מצביעים על כך כי קטינים אלה לא מראים דינאמיקה של עבריינות מין או סטייה מינית ויש לראות את הפגיעות המיניות שביצעו יותר כהפרעת התנהגות כללית הקשורה בגבולות לא ברורים, חינוך לקוי, הפרעות קשב וריכוז, ויסות לקוי של מרחק בין-אישי, אי התאמה חברתית וגורמים נוספים.

גם התפיסה לפיה ישנה המשכיות בין הילדות לבגרות בדפוסי פגיעה מינית לא נמצאה מבוססת. קטינים אלה, ברובם המכריע אינם בסיכון מוגבר לבצע עבירות מין בעתיד ביחס לקטינים אחרים. כמו כן, במהלך השנים פותחו שיטות טיפול שונות ומגוונות לבעיות בתחום ההתנהגות המינית המראות יעילות גבוהה מאוד ורמת רצידיביזם נמוכה, כך שקטינים פוגעים מינית שקיבלו את הטיפול המתאים והמותאם הינם בסיכון נמוך לפתח עבריינות מין.

" ...להבדיל מעברייני מין בגירים, סיכויי השיקום של קטינים הינם, לרוב, טובים יותר, שכן במהלך גיל ההתבגרות סטייה זו אינה מגובשת עדיין, אינה כרונית ולא נוצר לגביה קיבעון. דפוסים סוטים אצל קטינים הינם מושרשים פחות ולכן קל יותר לסלקם. במקרים רבים, קטינים עדיין בודקים דפוסים שונים של סיפוק מיני ואינם מתמקדים בדפוס קבוע. בנוסף, דפוסי מחשבה של קטינים ניתנים לשינוי ביתר קלות, שכן קטינים פתוחים ללמידה חדשה ולקבלת מיומנויות והתנהגויות חברתיות. מסיבה זו, נודעת חשיבות רבה לשבירת הדפוס של "סטייה מינית" בתקופת ההתבגרות, לפני שהיא הופכת כרונית ומקובעת. ההתנהגות הסוטה נוטה להתגבר בשכיחות ובחומרה ככל שהתוקף מתבגר, ומכאן נובעת חשיבותה של התערבות טיפולית מוקדמת...מחקרים מצאו כי עברייני מין צעירים הגיבו באופן חיובי לטיפול קוגניטיבי -התנהגותי ואף הסכימו לקבלת טיפול מניעתי. כמו כן, נמצא כי עברייני מין קטינים שטופלו ושוקמו הפגינו את שיעור העבריינות הרצידיוויסטית הנמוך ביותר בהשוואה לעברייני מין אחרים..."[6].

 

בנוסף, במחקרם של קימבל וגוארינו-גזי עולה כי קטינים פוגעים מינית שעברו טיפול ייחודי המתמקד בעבריינות מין, גילו יותר עמדות חיוביות, רכישת מיומנויות ויותר קבלת אחריות על מעשיהם, לעומת קטינים פוגעים מינית אשר עברו טיפול שאינו מתמקד בעבריינות מין      (Kimball & Guarino-Ghezzi, 1996).

 

התייחסות מיוחדת לעבירות מין בקטינים והצורך בסביבה חברתית בטוחה-

הנפגע בעבירות מין, בין אם מבוצעות על ידי בגיר ובין אם על ידי קטין, לרוב הינו קטין. נוכח העובדה שפגיעה מינית גורמת לנזק גופני ונפשי כבד, קטינים אשר נוצלו מינית חווים תגובות פסיכולוגיות ורגשיות. הקטינים עלולים להיות מוצפים ברגשות בושה ואשמה, ויכולים להרגיש כי אין מי שמאמין להם, וגם אם יאמינו להם משפחתם תדחה אותם. קטינים יכולים לחוש כי אם חבריהם יגלו את הניצול, הם יראו בהם אחראים והחברות עימם תסתיים. קטין יכול לחוות הערכה עצמית נמוכה או חוסר הערכה עצמית בגלל שהוא לא יכול לעצור את הניצול. ברגע החשיפה, הקטין עלול להתרחק מבני משפחתו ומחבריו. קטינים שנפגעו עלולים להתמודד עם הניצול המיני על ידי התעסקות בהתנהגות מינית לא הולמת, ניצול מיני של ילדים אחרים ועוד.   גם בית המשפט התייחס לנושא זה באומרו[7] -

"די אם אציין, כי למעשי הנאשם השלכות חמורות, מטלטלות, ובעלות השפעה ניכרת וארוכת טווח על חייה של המתלוננת, אם בתחום הרגשי, אם בחברתי ובקוגניטיבי, אם במעמדה בקרב משפחה ועוד. כתוצאה ממעשי הנאשם, הפכה המתלוננת מנערה נורמטיבית ומצליחה לנערה הזקוקה לטיפול ושיקום מעמיקים. הגורמים המטפלים מטילים ספק ביכולתה לשוב לתפקוד מלא"

 

 

פיקוח על קטינים פוגעים מינית –

אחד מנדבכיו של חוק הגנה על הציבור, הוא הסדר בדבר פיקוח ובמעקב אחר עברייני מין ובהסדרה של הפיקוח לתקופות ארוכות מיום מתן גזר הדין. נשאלה השאלה, האם  יש להחיל מנגנון דומה גם על קטינים פוגעים מינית.

גורמי המקצוע במשרד הרווחה והשירותים החברתיים מחזיקים בעמדה שהצורך בכך תלוי במצבו של הקטין לאחר תום תקופת הצו הטיפולי. עמדה זו מבוססת, בין השאר, על מחקר שבוצע על ידי מכון אופק ושמטרתו הייתה בחינת מידת האפקטיביות של הטיפול לקטינים פוגעים מינית. הממצאים העלו, כי אחוז הקטינים שטופלו וחזרו לבצע עבירות מזערי ולכן יש לבחון היטב את הנחיצות בהחלת פיקוח ומעקב.

קטינים פוגעים מינית הנמצאים תחת צו מבחן, צו מעון וצו מעון נעול מקבלים טיפול וחינוך במסגרות קהילתיות, לצד הטיפול בעניינם באמצעות קציני מבחן לנוער ואנשי המקצוע במעונות רשות חסות הנוער.

יחד עם זאת, ישנה הכרה של גורמי המקצוע כי על אף חשיבות הטיפול והשיקום לקטינים פוגעים מינית כפי שפורט לעיל, יתכנו קטינים שלמרות הטיפול שהוצע להם, רמת הסיכון הנשקפת מהם לביצוע עבירת מין נוספת לא פחתה. לפיכך, נוצר צורך בצו פיקוח על אותם קטינים.

נוכח עמדה זו, לפיה בחינת הצורך בפיקוח, ככל שמדובר בקטינים, נכון שתעשה רק לאחר תום הצו הטיפולי שכן הסיכוי להפחתת רמת הסיכון אצל קטין המקבל טיפול מתאים הינו גבוה ביותר ולכן אין מקום במתן צו פיקוח במקביל לטיפול ויש לשקול הוצאת צו פיקוח אך ורק בתום הצווים.

בשלב זה לאחר שקצין מבחן קבע כי למרות הטיפול שהוצע לקטין, רמת הסיכון לביצוע עבירת מין נוספת לא פחתה והצו שהוטל על הקטין עומד להסתיים, תוגש לבית המשפט הערכה בדבר הצורך בפיקוח אשר נערכה על ידי מעריך מסוכנות שעבר הכשרה ייעודית בנושא הערכת קטינים. במקרים בהם נקבע על ידי בית משפט  לאחר שקיבל את ההערכה בדבר הצורך בפיקוח, כי קיים סיכון ממשי לביצוע עבירת מין נוספת על ידי הקטין אשר מצדיק הטלת צו פיקוח וכי יש בצו הפיקוח בכדי להפחית את הסיכון כאמור, יוטל צו פיקוח בתנאים ובמגבלות כפי שיפורטו בהמשך (ראה דברי הסבר לסעיף הפיקוח).

בנוסף, לכל קטין שנמצא זקוק לפיקוח תעמוד הזכות לקבלת המשך טיפול והכוונה, שמטרתם מניעת ביצוע עבירות מין נוספות.

 הפיקוח יעשה על ידי יחידת פיקוח אשר תוקם על ידי השר לביטחון פנים, כתת יחידה שתוקם ביחידת הפיקוח הקיימת כיום במשרדו, אשר המפקחים בה יהיו בעלי הכשרה וכישורים מתאימים לפיקוח על קטינים.

 

מיקום התיקון -

היקפו וייחודו של ההסדר המוצע, דרש דיון באשר למיקומו הנכון של התיקון.

נדונו שלוש אפשרויות עיקריות: חקיקת ההסדר כולו כחוק נפרד, פיצול בין ההסדר העוסק בטיפול (תיקון חוק הנוער) לבין החלק העוסק בפיקוח (בחוק נפרד) או שילוב ההסדר כולו בחוק הנוער הקיים.

ההחלטה לבחור בשילוב בחוק הקיים מבוססת בעיקרה על הנימוק כי העקרונות הקיימים בחוק הנוער ותפיסת חוק הנוער בכללותו נכונים גם לקטינים פוגעים מינית. מאפייני קטינים פוגעים מינית דומים לקטינים אחרים, התנהגותם המינית הפוגענית הינם חלק מעולמם כקטינים, ובמרבית המקרים קטין פוגע מינית אינו סובל מהפרעה או מסטייה מינית המאפיינים עברייני מין בגירים. לא מצאנו מקום להפריד בין הפיקוח לטיפול, למרות היות הפיקוח "נטע זר" בחוק הנוער, מאחר ומרכיבים הן של טיפול והן של פיקוח משולבים זה בזה ובמקרים המתאימים השילוב הוא זה שיפחית את הרצידיבזם ויגן על הציבור.

 כאן המקום להדגיש, כי לטיפול בקטינים פוגעים מינית במסגרת חוק הנוער חשיבות מכרעת בשימור ובקידום נקודת המבט הטיפולית-אינטגרטיבית, המאפשרת התייחסות לכל ההיבטים הכרוכים במתן טיפול, וחקיקה שלא במסגרת חוק הנוער תטשטש את השוני המהותי בין שפיטת קטינים לשפיטת מבוגרים.

 

לסיכום -

נוסח הצעת החוק מבוסס על עקרונות שנדונו במסגרת הדיונים המשותפים בהם השתתפו נציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים כמו גם גורמים חיצוניים: הרווחה והשירותים החברתיים, משפטים, בריאות, בטחון פנים,  הרשות לשיקום האסיר, המועצה לשלום הילד והסנגוריה הציבורית.

הצעת החוק מבקשת להביא לידי ביטוי מספר שיקולים תוך יצירת איזון ביניהם. נוכח הסיכוי כפי שתואר בשינוי משמעותי בהתנהגותם של קטינים פוגעים מינית אשר קיבלו טיפול מתאים, ונוכח הסכנה הנשקפת מעבירות מין לקטינים הנפגעים, נוצר הצורך ליצור מנגנון של שילוב בין טיפול מותאם ופיקוח. מנגנון זה צריך להביא לידי הפחתת הרצידיבזם ולהגן על הציבור בצורה יעילה, מתוך הכרה כי ישנם קטינים פוגעים מינית שבצעו עבירה בהיותם קטינים שלמרות הניסיונות הטיפוליים הינם בעלי פוטנציאל לביצוע עבירת מין נוספת שמחייב העמדתם בפיקוח. 

 

ואלה עיקרי התיקונים המוצעים:

 

1. הגדרת המונח "תסקיר" (סעיף 1 המוצע) –

הוראות בדבר תוכנו של תסקיר של שירות המבחן קבועות כיום בסעיף 37 לחוק העונשין. חוק הנוער, אינו כולל הגדרה של תסקיר למרות קיומה של חובה להגשת תסקיר קצין מבחן לפני הכרעה בעניינו של קטין. תסקיר קצין המבחן לנוער נועד לספק תמונה כוללת על נסיבות חייו של הקטין עובר החוק, ובתוך כך להעריך סיכון וצרכים בהקשר של העבירה שבוצעה. מוצע להוסיף בסעיף ההגדרות של החוק הגדרה של "תסקיר" ולפרט את מרכיביו: פרטים על הקטין ומשפחתו לרבות מערכות היחסים ביניהם, תיאור מצבו של הקטין, תיאור העבירה ואחריות הקטין ביחס אליה, הערכת סיכוי, סיכון וצרכים וכן המלצה בדבר תוכנית הטיפול, ככל שישנה. יובהר כי הוספת ההגדרה כאמור לא באה לשנות את ההגדרה המהותית של תסקיר אלא באה לפרט את מרכיביו ככל שעניינו קטין.

 

2. סעיף ההגדרות (סעיף 3 המוצע – סעיף 37א בו)

מוצע להגדיר מונחים שונים שנעשה בהם שימוש לאורך החוק, ובין השאר מונחים שיפורטו להלן:

"טיפול בקטינים פוגעים מינית" – טיפול שמטרתו להביא למניעת ביצוען של עבירות מין נוספות על ידי הקטין. הטיפול כולל מספר מרכיבים: טיפול קבוצתי ופרטני לקטין, טיפול קבוצתי תומך ומלווה להורים במקביל לטיפול בקטינים על היבטיו השונים תוך בניית תוכנית בשיתוף המשפחה וגורמי טיפול בקהילה או מחוצה לה. 

"הערכה בדבר הצורך בפיקוח" – מסמך אשר ייערך על ידי מעריך מסוכנות לקטינים, שימונה על ידי שר הרווחה והשירותים החברתיים בהתייעצות עם שר הבריאות, לפי סעיף 37ה המוצע, לאחר שעמד בתנאים הנדרשים.  ההערכה בדבר הצורך בפיקוח תוגש לבית משפט לפני החלטתו בדבר הצורך בפיקוח על הקטין. אין מדובר בהערכה בדומה להערכת מסוכנות לבגירים (להלן - "הערכת מסוכנות") וזאת מאחר ואין בהערכת מסוכנות כאמור מענה מתאים לקטינים. בעת שימוש בכלי אבחוני בעניינו של קטין ובהקשר של מסוכנות, יש לנקוט בזהירות על מנת להימנע מן המכשלה של תיוג הקטין כמסוכן כפי שנהוג להשתמש במונח כיום בהערכת מסוכנות. בהקשר למבוגרים מהווה המושג "סיכונים" מושג מרכזי ואילו לגבי קטינים נכון להדגיש את המושג "צרכים". לפיכך, כלי הערכת מסוכנות אינו עולה בקנה אחד עם התפיסה המקצועית של טיפול בקטינים המאופיינת בשינויים דרמטיים בגיל ההתבגרות. באשר לקטינים מוצע לקבוע כי לקטין תעשה הערכה בדבר הצורך בפיקוח אשר תותאם להיותו קטין פוגע מינית.

"עבירת מין" – מוצע להגדיר קטין פוגע מינית כמי שבית משפט קבע כי ביצע עבירת מין. העבירות המוצעות כיום בתזכיר החוק כעבירות מין הן:

1. עבירות המנויות בסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין; 
2. מי שביצע התעללות מינית בקטין או חסר ישע לפי סעיף 368ג לחוק העונשין;
3. עבירה לפי סעיף 214 (ב) ו-(ב1) לחוק העונשין, האוסר על פרסום של חומר תועבה ובו דמותו של קטין  או ניצול קטינים לעשיית פרסומי תועבה.

"קטין פוגע מינית" – מוצע להגדיר קטין פוגע מינית כקטין שבית משפט קבע כי ביצע עבירת מין בהיותו קטין והוגש נגדו כתב אישום בטרם מלאו לו 19 שנים בהתאם להוראות סעיף 5א לחוק הנוער. כמו כן, מוצע לקבוע כי קטין פוגע מינית לעניין הפיקוח עליו יהא אחד מאלה:

1. הוא קטין במועד השחרור שלו ממאסר בפועל;

2. טרם מלאו לו 19 במועד סיום צו לפי סעיפים 25(א)(1), 25(א)(2), 26(2), (4), ו-(5) לחוק הנוער או 
    צו מבחן לפי פקודת המבחן;

3. טרם מלאו לו 19 במועד גזר הדין לפי סעיף 24(1) לחוק הנוער ולא הוטל עליו צו מאסר בפועל
    או צו כאמור בפסקה (2).

קטין פוגע מינית שלא נכלל בהגדרה האמורה  לעניין פיקוח – יחול עליו חוק הגנה על הציבור, בתנאים שנקבעו, כך שלמעשה הגדרת "קטין פוגע מינית" בחוק הנוער והגדרת "עבריין מין" בחוק הגנה על הציבור ישלימו זו את זו. הרציונל שבבסיס קביעת קו התפר בין שני החוקים לעניין הטלת פיקוח, הוא שסיווגו של עבריין המין בכל אחד מהחוקים ייקבע לפי גילו בעת קיום הדיון בבקשה להטלת צו פיקוח. חריג לכך הוא מצב שבו מדובר בקטין פוגע מינית שסיים צו או שנגזר דינו כשהוא כבר בגיר, אך לדעת שירות מבחן לנוער, שבמסגרתו טופל הקטין עד למועד זה ושמכיר את הקטין, ישנה הצדקה לכך שהפיקוח עליו יהיה במסגרת ההסדרים המוצעים בחוק הנוער,  ולא יעברו למסגרתו של חוק הגנה על הציבור.

 

3. טיפול בקטינים פוגעים מינית (סעיף 3 המוצע – סעיפים 37ב עד 37ד וסעיף 37יב בו)

מוצע לקבוע את זכותו של קטין פוגע מינית לקבלת טיפול ייחודי לקטינים פוגעים מינית. הטיפול יהא על בסיס תוכנית טיפול שנבנתה לקטין שמטרתה להביא להפחתת רמת הסיכון הנשקפת מהקטין לביצוען של עבירות מין נוספות.

טיפול נכון לאורך השנים מראה יעילות גבוהה מאוד ורמת רצידיביזם נמוכה בהשוואה לאלו שלא עברו טיפול.

ככל שהקטין  צעיר יותר כך גדלים הסיכויים לשינוי ההתנהגות. בנוסף, בהעדר טיפול, ההתנהגות הפוגעת עלולה להחריף. על כן, התערבות טיפולית צריכה להינתן בהקדם, להתמקד בהתנהגות המינית הפוגעת ובמכלול הצרכים של הקטין.

הנחות היסוד של הטיפול, כפי שמוגדרות על ידי הגורמים המקצועיים, הן:

1.  הטיפול מכוון למניעת פגיעה נוספת;

2.  הטיפול צריך לענות על צרכיו של הקטין בתחומים התנהגותיים, המשפחתיים, חברתיים, רגשיים, נפשיים וקוגניטיביים. בין היתר,  הבנה וידע בתחום המיני, זיהוי טעויות חשיבה ותיקונן, פיתוח מיומנויות תקשורת וביטוי כעס

3.  ההתנהגות הפוגעת חייבת להיפסק מייד;

4.  הגישה הטיפולית מחייבת נטילת אחריות אך אינה מהווה  תנאי לטיפול;

5.  הטיפול צריך להינתן במסגרת סמכותית ומעוגן בצו בית משפט לנוער;

6.  לעיתים התוכנית תיבנה בקהילה ולעתים יומלץ על מסגרת ייעודית - הוסטל בקהילה או במעון או במעון נעול.

 

הטיפול יכול שיתבצע באחת מהדרכים הבאות:

1. במסגרת צווים שנקבעו לקטין - במסגרת צו להחזקה לצרכי הסתכלות, צו להשגחה זמנית, צו מבחן, צו מעון וצו מעון נעול. תוכנית טיפול במסגרת הצווים תגובש על ידי שירות המבחן לנוער.
2. במסגרת ריצוי העונש של הקטין בבית הסוהר - החוק המוצע בא להסדיר גם מתן טיפול בבית הסוהר לקטין פוגע מינית. על פי המוצע, שרות בתי הסוהר ייתן טיפול המותאם לצרכיו של הקטין בהתאם לתוכנית טיפול שתקבע על ידיו. ההסדר המוצע מכיר בכך שיכול שהסדרים הכלליים בכלא הנוגעים לביטחון ולמשמעת לא יאפשרו מתן טיפול ייעודי לקטין מסוים. עם זאת, מוצע לקבוע כי החלטה למנוע מקטין טיפול בשל הסדרי הביטחון והמשמעת תבחן מחדש אחת לחודש.
3. במסגרת צו פיקוח – טיפול כאמור יינתן על פי צו של בית משפט והטיפול יינתן לאחר סיום הצווים לפי חוק הנוער או לאחר שחרור הקטין ממאסר בפועל על פי תוכנית טיפול שגובשה על ידי שירות מבחן לנוער או הרשות לשיקום האסיר, לפי העניין.

הטיפול יינתן על ידי מטפלים ייעודיים שעברו הכשרה לטיפול בקטינים פוגעים מינית.

 

4. פיקוח ומעקב (סעיף 3 המוצע – סעיפים 37ח עד 37 יא בו)

לקטינים שנקבעות לגביהם דרכי טיפול לפי סעיפים 25(א) ו- 26 ומוטלים עליהם צו מבחן, צו מעון וצו מעון נעול, מוענקות דרכי הטיפול והחינוך הן בקהילה על ידי קציני מבחן לנוער והן במעונות רשות חסות הנוער. מאחר ובבסיס הצורך בפיקוח אחר קטינים עומדת העובדה כי תכנית הטיפול לא הביאה לשינוי בהתנהגות הקטין, יש להמתין עם צו פיקוח עד לתום הטיפול על מנת לבחון את הצורך בו. לאור זאת  מוצע לקבוע כי צו הפיקוח יישקל אך ורק לקראת תום הצווים או לאחר שחרור הקטין מבית הסוהר.

 

יחידת הפיקוח -

השר לביטחון פנים יקים יחידת פיקוח המותאמת לקטינים במסגרת יחידת הפיקוח שהוקמה מכח חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין . תפקידיה יהיו לבצע פיקוח ומעקב אחר קטין פוגע מינית ולהמליץ לבית המשפט על הצורך בפיקוח ועל תנאי הפיקוח לקטין כאמור בשל מומחיות משרד הרווחה בטיפול ובליווי סוציאלי של קטינים בסיכון, לרבות קטינים פוגעים מינית ובשל הצורך לתת משקל מיוחד לקטין בשל גילו נסיבותיו האישיות וסיכויי שיקומו והצורך להשיג שיתוף  פעולה מרבי של הקטין המפוקח  יחידת הפיקוח תעבוד בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה. לצורך זה יוגדרו במשרד הרווחה בעלי תפקיד ברמה ארצית ומחוזית (להלן: גורם מקצועי מלווה), בין היתר, יעסקו גורמים אלה כגורמים מקשרים בין יחידת הפיקוח הקטין ובני משפחתו בליווי סוציאלי של הקטין ובני משפחתו  ובטיפול בקטין, בכל עניין שיש בו בכדי להשפיע על הפיקוח. גורמים אלה יעבדו במשותף עם יחידת הפיקוח לאחר קבלת ההערכה בדבר הצורך בפיקוח בשלב הוצאת הצו ובמהלכו.

 

צו פיקוח -

לקראת תום הצווים לסוגיהם, ישקול קצין מבחן האם הטיפול שניתן לקטין הפחית את רמת הסיכון הנשקף ממנו לביצוע עבירת מין נוספת. במידה וסבר קצין המבחן כי למרות הטיפול שניתן לקטין, רמת הסיכון הנשקף ממנו לביצוע עבירת מין נוספת לא פחתה במידה מספקת. יופנה הקטין למעריך מסוכנות לקטינים אשר יכין הערכה בדבר הצורך בפיקוח. בית משפט, המקבל החלטה בהתחשב בהערכה בדבר הצורך בפיקוח ימסור העתק מהערכה לסנגורו של הקטין ויאפשר לו לטעון לגביה. אולם, רשאי בית המשפט שלא למסור העתק מהערכה בדבר הצורך בפיקוח, או חלק ממנה, לסנגורו של הקטין, אם סבר שיש בכך כדי לגרום לפגיעה של ממש בשלומו של אדם או בביטחונו, במידה ובית משפט החליט שלא להעביר את הערכה כאמור,  יועבר לסניגור תמצית מן המידע העובדתי האמור בה, ככל שניתן לעשות ובלבד שזה לא יעבירנו לקטין או לכל אדם אחר.

בית המשפט רשאי להוציא לקטין צו פיקוח, אם סבר, לאחר שקיבל את ההערכה בדבר הצורך בפיקוח ולאחר שקיים דיון בעניין, כי ישנה הצדקה להטלת צו פיקוח על הקטין לאור העובדה כי נשקף סיכון ממשי לביצוע עבירת מין נוספת על ידו.

אם החליט בית המשפט על הטלת צו פיקוח, יקבעו בצו כל התנאים הבאים:

1. חובת קיום מפגש עם קצין פיקוח;
2. חובת שיתוף פעולה עם קצין הפיקוח;
3. חובת קיום התנאים שנקבעו בצו הפיקוח;
4. איסור העסקה על עבודה במוסד, כהגדרתה בחוק מניעת העסקת עברייני מין במוסדות מסוימים, תשס"א-2001.

בנוסף, רשאי בית המשפט לכלול בצו הפיקוח תנאים נוספים המנויים בתזכיר, כדוגמת: מגבלה על המצאות בסביבת מקום, מגבלה על השתתפות בפעילויות חברתיות, מגבלה על לימודים ועוד. התאמת המגבלה אשר תוטל על קטין פוגע מינית תהא בהתאם למסוכנותו ומאפייניה. בית המשפט לא יקבע תנאי מסוים בצו הפיקוח אם ניתן להשיג את מטרת הפיקוח באמצעות תנאי אחר שפגיעתו בקטין תהא פחותה.

צו הפיקוח יכול שיעמוד לתקופה של שנה ובית משפט יכול להאריך את הצו כל פעם בשנה עד לתקופה מרבית של שלוש שנים או עד הגיע הקטין לפי פרק זה לגיל 18, המאוחר מביניהם. מטרת ההוראה המוצעת הינה ליצור מחד – רצף בפיקוח לפי חוק הנוער ולפי חוק הגנה על הציבור, במידת הצורך לקטין שבגר, ומאידך – לאפשר לקטין שטרם הגיע לגיל בגרות והוא מצוי בפיקוח להיות בפיקוח תחת מטריית חוק הנוער ולא תחת חוק ההגנה על הציבור.

הארכת הצו כאמור תיעשה רק לאחר קבלת הערכה בדבר הצורך בפיקוח. אולם, במקרים בהם הטיל בית המשפט את המגבלות הבאות: מגבלה על נהיגה בכלי רכב, מגבלה על המצאות בסביבת מקום מסוים, מגבלה על לימודים או על פעילות במוסד חינוך ומגבלה על המצאות מחוץ למקום המגורים בשעות מסוימות, לתקופה העולה על חצי שנה, יקיים בית המשפט דיון חוזר בעניינו של הקטין תוך חצי שנה מיום הטלת הצו.

במידה וקטין הועמד בפיקוח לתקופה המרבית וכבר בגר ולאחריה עדין נמצא כי רמת הסיכון לביצוע עבירת מין נוספת על ידו היא גבוהה על פי הערכת מסוכנות שנערכה לו, יחולו עליו הוראות חוק הגנה על הציבור ולעניין חישוב תקופת הפיקוח תובא בחשבון התקופה שבה היה נתון תחת פיקוח לפי חוק הנוער (סעיף 37י וסעיף 5(ב) המוצעים).

 

סמכויות קצין פיקוח –

מוצע לקבוע כי לקצין פיקוח יהיו הסמכויות שהסמיך אותו בית המשפט להפעיל במסגרת צו הפיקוח, מתוך רשימת הסמכויות המנויות בחוק, והוא רשאי להשתמש בהן במידה הדרושה כדי למלא אחר תנאי הפיקוח ותוך הגנה מרבית על פרטיותו של הקטין. בין יתר הסמכויות שרשאי בית משפט לכלול בצו ניתן למצוא: דרישה ל התייצבות של הקטין לפניו, דרישה למסירת מידע מהקטין ובני משפחתו, מסירת פלט מחשב, להיכנס למקום מגוריו של קטין בנוכחות בן משפחתו של הקטין במידה והקטין מתגורר עם בן משפחה, חיפוש במקום מגורי הקטין ועוד.

 

יידוע הורי הקטין על צו הפיקוח –

בית המשפט אשר הוציא צו פיקוח לקטין, יודיע לקטין ולהוריו את דבר משמעות הצו והשלכותיו לרבות תוכנית הטיפול שנקבעה לקטין בהתאם לאמור בצו הפיקוח. במקרים בהם מתנגד הקטין ליידוע הוריו או שקיים חשש שיידוע כאמור עלול לסכל את מטרת צו הפיקוח, רשאי בית המשפט שלא ליידע את ההורים כאמור, ובלבד שתימסר הודעה לקרוב בגיר אחר המוכר לקטין ולאחר שנשמעה עמדת הקטין לעניין זהות אותו בגיר

 

מינוי סנגור – מוצע לקבוע, כי קטין פוגע מינית שאינו מיוצג – תחול על בית המשפט חובה למנות לו סנגור לצורך ההליכים לפי הפרק המוצע.

 

עיון חוזר וערר – מוצע לקבוע, כי הן הקטין המפוקח והן המדינה יהיו רשאים לערור על החלטות בית המשפט בכל הנוגע לצו הפיקוח – לרבות על תנאיו, הסמכויות הכלולות בו ואורכו – לבית המשפט שלערעור, וכן לפנות לבית המשפט שהטיל את הצו בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו. הוראה דומה כלולה בחוק הגנה על הציבור.

 

קבלה ומסירה של מידע –

 

סעיף 37יז להצעת החוק קובע את סמכות הגורמים המיישמים את ההסדרים הקבועים בחוק לקבל מידע אודות קטין פוגע מינית ככל שהוא נדרש לצורך עבודתם עימו. הגורמים הינם מעריכים בדבר הצורך בפיקוח לקטינים, קצין פיקוח, מטפלים, קצין מבחן, עובד סוציאלי לפי חוק וכן צבא הגנה לישראל – לעניין קטינים המשרתים או מתעתדים לשרת בצבא בלבד. חשוב לציין כי לא כל הגורמים המנויים רשאים לקבל את כל המידע, והסייגים מנויים בתזכיר.

כמו כן מוצע להבהיר שכנגד סמכותם של הגורמים המנויים בסעיף לקבל מידע, עומדת חובה של גורמים שברשותם המידע האמור למסרו.

סעיף 37יח קובע איסור על גילוי מידע שהגיע לאדם לפי פרק  זה ועל עשיית שימוש בו, אלא לפי חוק או צו בית משפט. לעניין ההערכה בדבר הצורך בפיקוח נקבעה הוראת סודיות קשיחה יותר, לפיה העברתה תיעשה אך ורק לפי חוק זה או בהוראה מפורשת, בשל המידע הרגיש הכלול בה. הוראה דומה קבועה בחוק הגנה על הציבור.

 

עונשין – הפרת צו פיקוח, לרבות תנאי מתנאיו, דינה שנתיים מאסר. עונש זה זהה לעונש הקבוע בצד עבירה זו בחוק הגנה על הציבור, והוא נקבע בהתאם לעונש הקבוע בחוק העונשין בגין עבירת הפרת הוראה חוקית – שעבירה זו היא למעשה מקרה פרטי שלה. אמנם, שיקולי הענישה בעניינם של קטינים שונים בחלקם מאלו שנדונים בעניינם של בגירים, אך הכלל הוא שהבדלים אלו לא באים לידי ביטוי בגובה העונש המרבי הקבוע בגין העבירה אלא בשקול דעת בית משפט הגוזר את דינו של הקטין.

בנוסף, הפרת חובת הסודיות הקבועה בסעיף 37יח – דינה שלוש שנות מאסר, בדומה לעונש הקבוע בגין עבירה זו בחוק הגנה על הציבור. עונש זה הוא העונש הנהוג בעבירות של הפרת סודיות בחוקים שונים.

 

 

5. תיקונים עקיפים (סעיף 5 המוצע)

תיקון חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 –

על מנת להתאים את תחולת חוק הגנה על הציבור למוצע בתיקון זה, כך שיחולו הוראות חוק הגנה על הצבור על מי שאינו קטין לצורך הוראות הנוגעות לפיקוח ומעקב לפי תיקון מוצע זה, מוצע לתקן את סעיף ההגדרות לחוק בהגדרה "עבריין מין" ולקבוע כי עבריין מין לפי החוק הזה יהיה מי שביום ביצוע העבירה היה קטין אך כבר בגר במועדים הבאים:

1.  במועד שחרור מהכלא;

2. במועד סיום צו מעל גיל 19 בהתאם לחוק הנוער או צו מבחן, סבר קצין מבחן כי למרות הטיפול שניתן לקטין, רמת הסיכון הנשקף ממנו לביצוע עבירת מין נוספת לא פחתה במידה מספקת.

 3. לאחר הרשעה וגזירת דין ללא מאסר או ללא צו כאמור בפסקה (2) מעל גיל 19, וקצין מבחן סבר כי למרות הטיפול שניתן לקטין, אם ניתן, רמת הסיכון הנשקף ממנו לביצוע עבירת מין נוספת לא פחתה במידה מספקת.

הסיבה להותרת הפתח לשקול דעת שירות מבחן לנוער, בטרם מועבר הקטין שבגר לביצוע הערכת מסוכנות בעניינו לפי חוק הגנה על הציבור, היא משום שבמועדים אלו הקטין שבגר נמצא לרוב בסיום של הליך טיפולי במסגרת שירות מבחן לנוער ועל כן שירות המבחן לנוער מהווה גורם מתאים להעריך אם הסיכון הנשקף ממנו מצדיק ביצוע הערכת מסוכנות.

 

תיקון חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי) – סעיף 13(ה) לחוק שחרור על תנאי קובע, בין היתר, כי מגבלות שהוטלו על אסיר בצו פיקוח לפי חוק הגנה על הציבור יהיו חלק מתנאי השחרור בהם מותנה שחרורו של אסיר לפי חוק שחרור על תנאי. מוצע לתקן את הסעיף ולקבוע שגם מגבלות שהוטלו בצו פיקוח לפי חוק הנוער יהיו חלק מתנאי השחרור.

 

ג. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971: תיקון סעיפים 1 ו-19, והוספת פרק ו'1 וסעיף 46א.

חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין תשס"ו-2006: תיקון סעיפים 2 ו-14.

חוק שחרור ממאסר על תנאי, התשס"א-2001: תיקון סעיף 13.

 

ד. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המנהלי

הקמת המסגרות, הפיקוח והבקרה הנדרשים לפי הוראות החוק המוצע יחייבו עלות תקציבית לצורך יישום החוק במשרד הרווחה ובמשרדים הנוגעים בדבר לביצוע מטלות אלה.             הערכה תקציבית בנושא תועבר לקראת הדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה.

 

 

ה. להלן נוסח ההצעה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הצעת חוק מטעם הממשלה:

הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול)(קטינים פוגעים מינית), התשע"ה-2014