תזכיר חוק

 

שם החוק המוצע

חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון מס'  11), התשע"ה- 2014.

מטרת החוק המוצע והצורך בו

מטרתו של חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד - -1994 להוות את המסגרת החוקית הכוללת והמקיפה להגנה על רווחת בעלי החיים. תכלית החוק היא להגן על בעלי החיים המוחזקים בידי האדם ובאחריותו, ולהבטיח כי ככל שנדרשת פגיעה בבעלי החיים, היא נעשית לתכלית אנושית ראויה ובאופן מידתי (רע"א 1684/96 עמותת תנו לחיות לחיות נ' מפעלי נופש חמת גדר בע"מ פד' נא (3) 832, בעמודים 868, 853-854).

מאז חקיקתו של החוק בוצעו בו מספר תיקוני חקיקה, בסוגיות שונות, וכן הותקנו מספר קבצי תקנות מכוחו. בין היתר, הותקנו מכוח החוק קבצי התקנות הבאים: תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)(תערוכות הצגות ותחרויות של בעלי חיים), התשס"א-2001,  תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)(הובלת בהמות), התשס"ו-2006, תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)(החזקת עגלי חלב), התשס"ה-2006, תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)(החזקה שלא לצרכים חקלאיים), התשס"ט -2009 ותקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)(הובלת עופות), התשע"ב-2011.

לאור הניסיון שנצבר במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, האחראי על ביצוע החוק, נמצא שיש צורך לבצע תיקון חקיקה מקיף במספר נושאים הנוגעים לאופן יישום החוק ואכיפתו. נושאים אלה כוללים עדכון והתאמה של הגדרות מונחים נפוצים, בין היתר כאלה שהוגדרו בתקנות לפי החוק, הטלת חובה על בעלים של בעל חיים למנוע התעללות בו ולספק לו את צרכי מחייתו, שיפור ועדכון של ההוראות בעניין תפיסה של בעלי חיים והתנאים להחזרתם לבעליהם, תשלום הוצאות בגין תפיסת בעל חיים והטיפול בו, אחריות נושאי משרה בתאגיד שעיסוקו בבעלי חיים לפקח ולפעול למניעת עבירות על החוק בידי התאגיד, הוראה בעניין הפעלת סמכויות לפי דינים אחרים הנוגעים לגידול, החזקה וטיפול בבעלי חיים ובתוצרתם, ועוד.

 

עיקרי החוק

עיקר 1 -  סעיפים 1 ו-3

בהוראות אלה מוצע לעדכן ולהתאים את ההגדרות של מונחים משפטיים נפוצים בהם נעשה שימוש בתחום זה, ובין היתר להוסיף הגדרות של מונחים שנקבעו בתקנות לפי החוק העיקרי. כך, מוצע לעגן בחוק את ההגדרות של "אתר פעילות", "בית גידול", "בית מחסה", "גן חיות", "מחזיק" ו"מתקן", הקבועות כיום בתקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)(החזקה שלא לצרכים חקלאיים), התשס"ט -2009. בעקבות הוספת ההגדרה "מחזיק", מוצע לתקן ולהתאים לה את נוסח הוראת סעיף 2א לחוק העיקרי, שעניינו איסור נטישה של בעל חיים.

עוד מוצע להגדיר מחדש את המונח "הממונה" שהוא בעל התפקיד המרכזי בחוק העיקרי. מהניסיון שנצבר בהפעלת סמכויותיו ובביצוע תפקידיו של הממונה לפי החוק, נמצא שיש צורך בהסמכה של רופאים וטרינריים נוספים לביצוע תפקיד זה, ובלבד שימונו מקרב עובדי השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.

 

עיקר 2 - סעיף 2 וסעיף 11(1)

בהוראה זו מוצע לתקן את נוסחו של סעיף 2(ד) לחוק העיקרי, ולהרחיב את האיסור הקיים על ביצוע חיתוך ברקמה חיה למטרות נוי, גם על קעקוע או צביעה באמצעי הפוגע ברקמה חיה או חודר לתוכה.

הוראה זו עולה בקנה אחד עם תיקונים שבוצעו לאחרונה בתקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)(תערוכות הצגות ותחרויות של בעלי חיים), התשס"א-2001,  ובתקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)(החזקה שלא לצרכים חקלאיים), התשס"ט -2009 (להלן- תקנות ההחזקה), בעניין איסור על הצגה במופעים של בעלי חיים שבוצעו בהם חיתוך, קעקוע או צביעה באמצעי הפוגע ברקמה חיה או חודר לתוכה, למטרות נוי, ואיסור על החזקה של בעלי חיים כאמור בחנויות לממכר חיות מחמד.

בסעיף 11(1) לחוק המוצע, מוצע לקבוע חזקה לפיה אם נמצא בעל חיים שאזניו או זנבו חתוכים או שיש על גופו קעקוע או שהוא צבוע באמצעי הפוגע ברקמה חיה או חודר לתוכה, חזקה שהחיתוך, הקעקוע או הצביעה כאמור נעשו למטרות נוי, אלא אם הוכח אחרת. חזקה דומה מופיעה בתקנה 40 לתקנות ההחזקה.

 

עיקר 3 - סעיף 4 וסעיף 11(2)

מטרתה של הוראה זו לקבוע חובות מוגברות על בעלים של בעל חיים או על המחזיק בו, למנוע התעללות בו ולספק לו את צרכי מחייתו ולדאוג לבריאותו.

הוראה זו גובשה בהתייעצות עם מחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי) במשרד המשפטים, על רקע הצורך בשיפור כלי האכיפה כלפי מי שברשלנותם גורמים לסבל מיותר לבעלי חיים.

יובהר, כי העבירות הקיימות כיום בחוק העיקרי הן עבירות של מחשבה פלילית, ולא די ביסוד נפשי של רשלנות לשם הרשעה בביצוען. רשלנות היא יסוד נפשי של  אי מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, כשאדם מן היישוב יכול היה, בנסיבות העניין, להיות מודע לאותו פרט (ס' 20(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, להלן- חוק העונשין).

בכדי לתת מענה לקושי זה, הוגשה לכנסת הצעת חוק בעניין (פ 1844/19), ובהחלטת ועדת השרים לענייני חקיקה מיום 23.2.14 נקבע כי הממשלה תתמוך בקריאה הטרומית בהצעת החוק ובלבד שהמשך הליכי החקיקה ייעשו בהסכמת משרדי הממשלה הנוגעים לעניין. בעקבות התיאום בין משרדי הממשלה המרכזיים העוסקים בתחום זה, גובש נוסח סעיף 4 המוצע.

 נוסח ההוראה מבוסס על כך, שהעבירות לפי החוק העיקרי, כפי שהן מנוסחות בחוק היום, אינן מתאימות להיקבע כעבירות רשלנות משום שהן משקפות גרימת סבל מכוונת לבעל חיים, ועל כן מחייבות לכל הפחות יסוד נפשי של מחשבה פלילית.

נמצא, כי המענה הנכון למקרים של גרימת סבל שאינה מכוונת לבעלי החיים, הוא באמצעות הוספה של חובה בסיסית על בעלים או מחזיק של בעל חיים לתת לו טיפול ראוי ולדאוג לצרכיו, שהפרתה תהווה עבירה פלילית אם נגרם לבעל החיים סבל. תיקון כאמור ירחיב את האחריות הפלילית לפי החוק גם למצבים של גרימת סבל לבעל חיים שלא עולה כדי התעללות מחד, ומאידך ימקד הרחבה זו למי שמחזיק בעל חיים או שאחראי על בעל החיים ולא על כל אדם.

בנוסף, היא תאפשר הטלת אחריות פלילית על תאגיד המחזיק או אחראי על בעל חיים בגין הפרת החובה האמורה, וזאת אף אם לא ניתן לייחס את העבירה לבעל תפקיד מסוים בתאגיד (לפי סעיף 23(ב) לחוק העונשין). בעניין זה ראו סעיף 12 בעניין הוספת סעיף 17ב לחוק העיקרי.

חובה דומה קיימת בחקיקה במדינות אחרות. כך למשל, בבריטניה מוטלת חובה על מי שאחראי על בעל חיים לנקוט בצעדים סבירים לספק לו את צרכיו, בין היתר הצורך להיות מוגן מכאב וסבל והצורך בהזנה מתאימה. הוראות דומות מופיעות בחקיקה  המדינתית בארה"ב (איידהו, אלינוי, אינדיאנה, אלסקה, אריזונה, ארקנסו, דלאוור, ויומינג, וושינגטון, הוואי, ניו יורק, קליפורניה ועוד), וכן בקנדה, דרום אפריקה ואוסטרליה (בחלק מהטריטוריות).

בעניין החובה לספק לבעל חיים את צרכי מחייתו ולדאוג לבריאותו יובהר, כי חובה זו ניתן להחיל על בעלי חיים המוחזקים לצרכים חקלאיים רק עד המתתם. כך יובהר כי המתת בעלי חיים המוחזקים לצרכים חקלאיים (כגון מטילות בסוף דרכן, אפרוחים המיועדים להמתה ובעלי חיים המועברים לשחיטה) אינה מהווה הפרה של החובה לספק לבעל חיים את צרכי מחייתו ולדאוג לבריאותו.

עיקר 4 – סעיפים 5, 6 ו-8

מטרתן של הוראות אלה לעדכן ולתקן את ההסדרים הקיימים כיום בחוק לגבי תפיסת בעלי חיים, ותשלום הוצאות בגין תפיסה וטיפול בבעלי חיים שנתפסו.

בסעיף 8(א) לחוק העיקרי מוצע לקבוע כי ניתן יהיה לתפוס בעל חיים לפי החוק לא רק אם יש יסוד סביר לחשוד שנעברה בו עבירה לפי החוק, אלא גם בשל החשד שעומדים לעבור בו עבירה כאמור. תיקון זה בא לתת מענה למצבים בהם יש צורך למנוע את העבירה לפני התרחשותה באמצעות תפיסת בעל החיים.

בסעיף 8(ג) לחוק העיקרי מוצע לקבוע כי הממונה לפי החוק יהיה רשאי, לצד ההכרה במתקן כמתקן מוגן דרך קבע, לאשר מקום מסוים כמתקן מוגן לצורך החזקה של בעל חיים מסוים שנתפס לפי החוק. תיקון זה בא לתת מענה למצבים בהם נתפסו בעלי חיים שאין בנמצא מתקנים מוגנים קיימים שהוכרו שיש בהם תנאים הולמים להחזקתם (כגון דגי נוי), ויש צורך באישור אד הוק במתקן כמתקן מוגן לצורך החזקתם בו.

מוצע לתקן את סעיף 9(א) לחוק העיקרי ולקבוע כי מי שימסור את ההודעה על תפיסת בעל חיים והעברתו למתקן מוגן יהיה הממונה שהוא עובד מדינה, ולא האחראי על המתקן המוגן. זאת מן הטעם שהמתקנים המוגנים הם מתקנים פרטיים והאחראים על המתקנים המוגנים אינם עובדי ציבור ולא ראוי להטיל עליהם בחוק תפקידים שלטוניים.

עוד מוצע לתקן את סעיף 9(ב) לחוק העיקרי ולקבוע כי הסמכות לקבוע אם התקיימו התנאים להחזרת בעל חיים תהיה של הממונה. מוצע להוסיף בהוראה האמורה תנאי נוסף להחזרת בעל חיים לבעליו או למחזיק בו, לצד יתר התנאים המצטברים הקבועים באותו סעיף קטן, והוא שבמקום אליו מועברים בעלי החיים קיימים תנאים נאותים להחזקתו. נחיצותו של תנאי נוסף זה התבררה בעקבות הניסיון שהצטבר אצל הגורמים המוסמכים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר לעניין הצורך בבדיקת המקום אליו יוחזר בעל החיים, במטרה למנוע מצב בו ייעברו בו עבירות נוספות לאחר החזרתו, עקב היעדרם של תנאים מתאימים להחזקתו ולטיפול בו.

בסעיף 11 לחוק העיקרי מוצע לקבוע כי המנהל ייתן הוראות (במקום "יקבע כללים") בעניין הוצאות הובלה למתקן מוגן, וכי הוראות אלה יתפרסמו באתר האינטרנט של המשרד. עוד מוצע לקבוע כי במקרה של תפיסה בתחם רשות מקומית של בעל חיים שאין לו בעלים או שבעליו אינו ידוע, תישא הרשות המקומית בהוצאות הובלתו למתקן המוגן. זאת, כדי להגביר את מחויבותן של רשויות מקומיות לטיפול בבעלי חיים בתחומן.

עיקר 5 – סעיפים 7 ו- 9

מטרתן של הוראות אלה היא לתקן את ההסדרים הקבועים כיום בחוק לעניין אי החזרת בעל חיים שנתפס לפי החוק לבעלים או למחזיק, ומצבים בהם יראו בעל חיים שנתפס כבעל חיים ללא בעלים.

מוצע לתקן את סעיף 10 לחוק העיקרי שעניינו סייג להחזרת בעל חיים, ולקבוע כי הסמכות להחליט על אי החזרת בעל חיים לבעליו תהיה של הממונה ולא של האחראי על המתקן המוגן, מהטעם שצוין בעיקר 4 לעיל. כן מוצע לתקן את הוראת סעיף 10(ב) ולקבוע כי הפניה לבית המשפט בבקשה להחזרת בעל החיים תהיה על דרך של "בקשה", בהתאם לתחום הפלילי בו עסקינן, ולא בדרך של "תביעה".

מוצע לעדכן את ההסדר הקבוע בס' 12 לחוק העיקרי בעניין המצבים בהם יראו בעל חיים שנתפס לפי החוק כבעל חיים שאין לו בעלים, וזאת בהתאם ללקחים שנלמדו מהניסיון שנצבר במשרד החקלאות ופיתוח הכפר בנושא.

נמצא, כי הנוסח הנוכחי של ס' 12 לחוק העיקרי אינו מכסה את כל המצבים בהם יש לראות בבעל חיים כבעל חיים ללא בעלים, וכי יש צורך לתקנו ולהבהיר במפורש מצבים אלה. כיום נוסח ההוראה מאפשר לראות בעל חיים כבעל חיים לא בעלים רק במצב בו נמסרה הודעה על תפיסת בעל החיים, והבעלים או המחזיק לא ביקשו את החזרת בעל החיים לרשותם תוך 20 ימים מהיום שנמסרה להם ההודעה. למצב זה יש להוסיף עוד שני מצבים: מצב בו הוגשה בקשה להחזרת בעל החיים, אך היא נדחתה מהעילות הקבועות בחוק, ומצב בו הממונה הורה על אי החזרת בעל החיים לבעלים או למחזיק, אם יש לו יסוד סביר להניח שהבעלים או המחזיק יעברו עבירה לפי החוק בבעל החיים, לפי ס' 10(ב) המוצע.

עוד מוצע להבהיר בנוסח סעיף 12(ב) כי בית משפט לא יהיה מוסמך להורות על החזרת בעל חיים לבעליו הקודמים, אם חלפה שנה מיום שניתנה לגבי בעל החיים תעודת בעלות (המפקיעה את הבעלות בבעל החיים מהבעלים הקודמים), ואם לא שולמו הוצאות תפיסתו, הובלתו למתקן המוגן, הזנתו שם והטיפול בו, וכן הוצאות הטיפול בו לאחר מסירתו מהמתקן המוגן.

עיקר 6 - סעיף 10

עניינה של הוראה זו בהוספת סעיף 13א לחוק העיקרי, בנושא כפיית המתה של בעלי חיים שהוחזקו לצרכים חקלאיים או מסחריים. אף הוראה זו נובעת מלקחים שנלמדו לאורך השנים מיישום החוק.

הוראה זו באה לתת מענה למצבים בהם עקב סוגם ומאפייניהם של בעלי חיים חקלאיים מסוימים, לא ניתן להעבירם למתקן מוגן וההסדרים הקיימים של העברת בעלות בהם לגורם אחר, לרבות ההסדרים בעניין תשלום הוצאות תפיסתם, החזקתם והטיפול בהם במתקן מוגן, אינם מתאימים או שאינם ישימים. מדובר בעיקר במצבים בהם נתפסו לפי החוק חיות משק במספרים גדולים או מסוג שאינו מתאים להחזקה במתקן מוגן (כגון- להקת עופות, אפרוחים שאין להם שימוש מסחרי, עדר צאן  וכיוצא באלה). לגבי בעלי חיים מסוג זה, שלרוב מיועדים לשחיטה או להמתה, ההסדר של העברה למתקן מוגן, והטיפול בהם הכרוך בהוצאות תפיסה, הזנה, וכיוצא באלה, אינו מתאים ואינו ישים.

במקרים אלה מוצע לקבוע כי הממונה יהיה רשאי להורות על המתתם או על שחיטתם של בעלי החיים, אם מצא שלא ניתן להעבירם למתקן מוגן, או שלא ניתן לאתר במאמץ סביר מי שיספק להם תנאי מחיה נאותים. הפעלת סמכות זו תהא כפופה למתן זכות טיעון. עוד מוצע לקבוע כי ככל שהוחלט על העברת בעלי החיים לשחיטה, יהיה זכאי בעליהם לתמורה שהתקבלה בעד הבשר, בניכוי הוצאות השחיטה.

עיקר 7 - סעיף 12

מהניסיון שנצבר במשרד החקלאות ופיתוח הכפר באכיפת החוק העיקרי, התעורר הצורך לקבוע הסדרים שיטילו חובות פיקוח ואחריות על נושאי משרה בתאגידים העוסקים בבעלי חיים. הוראות שעניינן הטלת אחריות על נושאי משרה בתאגיד נקבעו זה מכבר בחלק מהתקנות שהותקנו לפי החוק (לדוגמה, תקנה 19 לתקנות תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)(הובלת עופות), התשע"ב-2011), אולם נמצא שאין בכך די.

החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה המוזכרת בדברי ההסבר לעיקר 3 חלה גם בעניין זה. יצוין, כי לעמדת מחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי) במשרד המשפטים, העבירות הקיימות כיום בחוק העיקרי אינן מתאימות להטלת חובת פיקוח של נושא משרה בתאגיד. מטרת חובת הפיקוח להתמודד עם המרחק שבין הדרג הבכיר של התאגיד לבין העובדים שמוציאים לפועל את פעולת התאגיד בשטח באמצעות יצירת התמריץ הנדרש אצל הגורמים השולטים בפעילות התאגיד על מנת שיוודאו כי הוראות המוטלות על התאגיד אכן יבוצעו בשטח. עם זאת, במסגרת התיאום בין משרד החקלאות ופיתוח הכפר למשרד המשפטים גובש נוסח ההוראה המוצע, המגביל את הטלת האחריות לנושאי משרה בתאגידים שעיסוקם בבעלי חיים בלבד.

עיקר 8 - סעיף 13

מטרתה של הוראה זו להוסיף הסמכה כללית לבעל סמכות לפי אחד מהחיקוקים המוזכרים בהוראה, לדרוש קיומם של תנאים והוראות לצמצום פגיעה ברווחתם של בעלי חיים ולקידום מטרותיו של החוק העיקרי. תכליתה של ההוראה לקבוע במפורש, כי השיקול של מניעת פגיעה ברווחתם של בעלי חיים, על אף שהוא אינו בין מטרותיו של חיקוק מסוים, הוא שיקול לגיטימי ובעל משקל שעל כל בעל סמכות בתחום הטיפול והרגולציה על בעלי חיים לשקול אותו כשיקול רלוונטי בהחלטותיו.

החיקוקים המנויים בהוראה הם חיקוקים שבאחריות השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, במסגרתם יש לשירותים הווטרינריים סמכויות שונות הקשורות לטיפול בבעלי חיים: פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה - 1985, פקודת הכלבת, 1934, חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002, חוק לפיקוח על ייצוא של בעלי חיים ושל תוצרת מן החי, התשי"ז–1957 וחוק הפיקוח על מזון לבעלי חיים, התשע"ד - 2014.

עיקר 9 - סעיף 14

מטרתה של הוראה זו לתקן את סעיף 19 לחוק העיקרי, המסמיך את שר החקלאות ופיתוח הכפר להתקין תקנות לביצועו של החוק העיקרי, בהתחשב בצרכי החקלאות, ובאישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. הוראה זו נדרשת לאחר שנמצא כי יש צורך לקבוע בתקנות הסדרים שונים שסעיף ההסמכה הנוכחי אינו חל עליהם, ובכלל זה הוראות בעניין – תנאים והגבלות ליבוא בעלי חיים, תנאים והוראות בעניין מסירה לאימוץ של בעלי חיים, אגרות, הכשרה וכשירויות של העוסקים בטיפול בבעלי חיים, לרבות אילוף והמתה, בדרך של משלח יד, חובות דיווח, חובות תיעוד ושמירת מסמכים ודרכי מסירת הודעות.

יצוין כי לעניין פסקאות (8) ו-(9) המוצעות, נדונה בימים אלה בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת הצעת חוק פרטית שקידומה מתואם עם משרד החקלאות ופיתוח הכפר. ככל שתקודם הצעת חוק זו, יתייתר הצורך בהוספת פסקאות אלה.

 

השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

יתוקנו סעיפים 1, 2א, 8, 9, 10,11, 12, 17, 19.

יוספו סעיפים 3א, 13א, 17ב, 18א.

 

השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה וההיבט המנהלי

החוק צפוי להביא לשיפור מסוים בהחזר ההוצאות שישולמו בגין העברת בעלי חיים למתקנים מוגנים, בעקבות הוספת ההוראות בנושא בסעיפים 8 ו-9 לחוק המוצע. לא ניתן להעריך את היקפה של השפעה זו.

 

לחוק המוצע אין השפעה על תקן המשרד הממונה על ביצועו

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

להלן נוסח החוק המוצע

 

הצעת חוק לתיקון חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון מס'  11), התשע"ה- 2014