תזכיר חוק

א. שם החוק המוצע

חוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשע"ה-2014

ב. עיקרי החוק המוצע והצורך בו

מטרתה העיקרית של המשמעת בשירות הציבורי היא לשמור על תפקודו ותדמיתו של השירות הציבורי, תוך הקפדה על נורמות התנהגות ראויות.

הצעת חוק זו מגבשת רפורמה מקיפה בנושא הדין המשמעתי החל על עובדי הרשויות המקומיות ואכיפתו.

החיקוקים הקיימים כיום הנוגעים לדין המשמעתי של עובדי הרשויות המקומיות הינם חוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978 (להלן – החוק הקיים) והתקנות שהותקנו לפיו וכן הוראות חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 ותקנותיו כפי שאלה הוחלו בהתאמה על עובדי הרשויות המקומיות.

הצעת חוק זו מבקשת להחליף את ההסדרים הקיימים על דרך גיבוש חוק מקיף ומעודכן לסוגיית דיני המשמעת ברשויות המקומיות. במסגרת זאת, מוצע להחליף את ההסדר הקיים בחוק הרשויות המקומיות (משמעת) כנוסחו היום וכן להכליל לתוכו שורה ארוכה של הוראות מחוק שירות המדינה (משמעת) ומחיקוקים נלווים.

סימן א' – הגדרות

סעיף 1 מוצע להבהיר את תחולת החוק על דרך הגדרת הגופים הנכללים במונח "רשות מקומית" וכן להגדיר מונחים שהצעת החוק עושה בהם שימוש. כן הוחלט לשנות את הגדרת "המשכורת הקובעת" מהנהוג היום, וזאת מפני שעד כה חושבה המשכורת הקובעת לפי המשכורת הקובעת כהגדרתה בחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 החלה רק על עובדים הזכאים לפנסיה תקציבית. בשל המעבר מהסדר של "פנסיה תקציבית" להסדר של "פנסיה צוברת", ולאור קיומם של עובדים רבים מקרב עובדי הרשויות המקומיות שזכויותיהם הפנסיוניות, לרבות כספי פיצויי הפיטורים, מבוטחות בקרנות פנסיה או בביטוחי מנהלים, מוצע לשנות את ההגדרה של המונח "המשכורת הקובעת" שאינה מתאימה בנוסחה הנוכחי לגבי עובדים שאינם מועסקים בהסדר של "פנסיה תקציבית", ולהגדירה לצורך הוראות חוק זה כשכר עבודה המובא בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים לפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים).

סימן ב' – מינוי בית הדין למשמעת

סעיף 2 מוצע לקבוע הוראה כללית הזהה לסעיף 2 לחוק הקיים בדבר הקמת בית הדין למשמעת שלשיפוטו יהיו כפופים עובדי כל הרשויות המקומיות בארץ וגופים נלווים לשלטון המקומי.

סעיף 3 מוצע לקבוע כי חברי בית הדין ימונו מתוך שלוש רשימות שכל אחת תכלול סוג אחר של נציגים בהתאם לקבוע בחוק. הצעת החוק קובעת תנאי כשירות לנציגים. במסגרת זאת נקבע כי לא ייכללו ברשימות לפי סעיף קטן (א) אלא מי שהוא יועץ משפטי של רשות מקומית או עובד הלשכה המשפטית ובעל השכלה משפטית וכן כי לא ייכללו ברשימות לפי סעיף קטן (ב) אלא מי שמועסק באחת מארבע הדרגות הגבוהות של הדירוג המקצועי לו הוא שייך ושאינו חבר בנציגות ארגון העובדים. נקבע כי לא ייכללו אלא מי שהינו בעל ותק של חמש שנות עבודה לפחות ברשות המקומית.

מוצע להעניק לשר המשפטים את הסמכות למנות חברים לבית הדין מתוך כלל עובדי הרשויות המקומיות בנסיבות בהם לא הוגשה רשימה ע"י מועצות הרשויות המקומיות או ארגון העובדים תוך חודשיים מהיום שנמסרה להם דרישה לעשות כן.

עוד מוצע לאפשר לשר המשפטים לחרוג מהוראות האמורות בדבר תנאי הכשירות ולאפשר מינוי אדם כחבר בית דין, גם אם לא עבד כעובד רשות מקומית או שאינו משמש כיועץ משפטי או כעובד הלשכה המשפטית ברשות מקומית, אם ראה כי ניסיונו המקצועי מכשיר אותו לתפקיד .

סעיף 4 מוצע לעגן בחוק, נוהג הקיים כיום, של דרישה להעדר רקע פלילי ו/או משמעתי על מנת להתמנות כחבר בית דין.

סעיף 5 סעיף זה זהה לנוסח בסעיף 4 לחוק הקיים, בדבר תקופת המינוי. תקופת המינוי של חבר בית הדין תהיה חמש שנים וניתן לשוב ולמנות חבר לתקופות כהונה נוספות.

סעיף 6 מוצע לשנות את המונח "אב בית הדין" הקיים בהוראות שונות בחוק הקיים, במונח "נשיא בית הדין", בדומה למונח הקיים בפקודת המשטרה (נוסח חדש), התשל"א-1971. עוד מוצע להחמיר על דרישות הכשירות לתפקיד נשיא בית הדין וממלא מקומו, ולדרוש כי יהיה כשיר להתמנות כשופט בית משפט מחוזי במקום בית משפט שלום, כי ייבחר מקרב מי שבעל מומחיות בתחומי דיני המשמעת והרשויות המקומיות וכן להחיל עליו את הדרישה להיעדר רקע פלילי ו/או משמעתי שבסעיף 4 לעניין יתר חברי בית הדין.

סעיף 7 מוצע להסמיך את שר המשפטים בהתייעצות עם שר הפנים ועם נשיא בית הדין למנות ממלא מקום לנשיא בית הדין בהעדרו או אם נבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו.

סעיף 8 מוצע לקבוע הוראה דומה לסעיף 6 לחוק הקיים בדבר פרסום מינויים של נשיא בית הדין וחברי בית הדין.

סעיף 9 לפי סעיף 7(א) לחוק הקיים נקבע כי בית הדין למשמעת יקיים את דיוניו במותבים של שלושה חברים אשר נשיא בית הדין ימנה לכל דיון ואחד החברים ימונה להיות יושב ראש המותב; אם נשיא בית הדין עצמו נמנה עם המותב, ישמש הוא כיושב ראש.

דיונים לא מעטים של בית הדין משתבשים כתוצאה מאי הופעתו של אחד מחברי המותב לישיבת בית הדין. על מנת למנוע ביטול הישיבה ועיכוב מיותר בהשלמת הטיפול בתובענה, אם חבר מותב של בית הדין, למעט היושב ראש, נעדר מישיבה, מוצע לקבוע כי רשאי יושב ראש המותב, מנימוקים שיירשמו, לקיים את הישיבה בהעדרו של חבר מותב, ובכפוף להסכמת הצדדים. כן מוצע להסמיך את יושב ראש המותב מנימוקים שירשמו לקיים את הדיון בהעדרו של חבר מותב, ואף ללא הסכמת הצדדים. במסגרת התזכיר הוצעו שתי חלופות- הראשונה, כי בדיון במותב חסר ללא הסכמת הצדדים לא תתקבל הכרעת דין או גזר דין, והשנייה כי למותב החסר תהיה סמכות להמשיך בדיון ואף לקבל הכרעת דין או גזר דין.

במקרה של היעדרויות תכופות של חבר מותב מישיבות בית הדין או כאשר הנסיבות מצביעות על כך שחבר מותב לא יוכל להמשיך להשתתף בדיון בתובענה, מוצע להסמיך את נשיא בית הדין למנות חבר חדש למותב, לאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות לטעון טענותיהם לעניין זה. בית הדין, בהרכבו החדש, יהיה רשאי, להמשיך בדיון מן השלב אליו הגיעה הרכב הקודם ולנהוג בראיות שנגבו בידי ההרכב הקודם כאילו גבה אותן בעצמו או לחזור ולגבות את הראיות, כולן או מקצתן.

כמו כן ומשיקולי יעילות ומאחר ולא בכל התובענות קיימת הצדקה למנות מותב לצורך דיון בתובענה, מוצע לקבוע כי נשיא בית הדין יהיה מוסמך לקבוע כי בית הדין ידון בתובענה בדן יחיד בין אם על ידו או על ידי מינוי חבר בית הדין אשר מונה לפי סעיף 3(א)(1) , אם הוא סבור שמהות התובענה מצדיק זאת.

סעיף 10 מוצע לקבוע על מנת להבטיח את אי תלותם של חברי בית הדין כי למרות היותם עובדי הרשויות המקומיות, הרי לעניין השיפוט המשמעתי הם בלתי תלויים ואין עליהם מרות זולת מרותו של הדין.

סעיף 11 מוצע לקבוע הוראות בכל הנוגע להפסקת כהונה של חברי בית הדין וכן להשוות את תקופת הכהונה של חברי בית הדין אשר גם להם סמכויות שפיטה לזו של שופטים, קרי עד שימלאו שבעים שנה. כמו כן, מוצע לקבוע כי במקרה של הרשעה בעבירה פלילית או בעבירת משמעת בהתאם לאמות מידה המתייחסות לחומרת העבירה ונסיבותיה, תפסק כהונתו של חבר בית הדין וזאת בניגוד לדין הקיים לפיו סוגיית הפסקת כהונה במקרה מעין זה, היתה בשיקול דעת שר המשפטים. כמו כן, מוצע להסמיך את שר המשפטים להפסיק כהונה של חבר בית דין, אשר הוגש נגדו כתב אישום, הושעה ממשרתו ברשות המקומית או שנשלל או הותלה רישיונו על ידי ועדת אתיקה שמונתה מכוח הדין.

סעיף 12 מוצע להוסיף הסדר לעניין התפטרות חבר בית הדין בהתאם להוראה הקיימת בסעיף 12 לחוק שירות המדינה (משמעת) הקובעת כי חבר בית הדין רשאי להתפטר מכהונתו אשר תפסק בתום שלושים יום מיום הגשת כתב ההתפטרות לשר המשפטים.

סעיף 13 מוצע לקבוע כי שר המשפטים, בהתייעצות עם נשיא בית הדין, יהיה מוסמך להעביר מכהונה, חבר בית הדין אם שוכנע כי נבצר ממנו להמשיך ולמלא את תפקידו.

סימן ג' – האחראי על המשמעת

כמו כן, מוצע לבטל את הליך הקובלנה, הקיים בחוק כיום, שהינו מעין הליך פרוצדוראלי נוסף בטרם הגשת התובענה. דהיינו, הליכים משמעתיים ייפתחו באמצעות האחראי על המשמעת

סעיף 14 מוצע להטיל את סמכויות הטיפול בידי מנכ"ל הרשות אשר ייקרא ה"אחראי על המשמעת" וברשות שבה לא מונה מנכ"ל, בידי מזכיר הרשות המקומית. במקרה של רשות גדולה, מוצע לאפשר למנכ"ל להאציל את סמכויותיו לעניין זה לאחראי על כוח האדם ברשות המקומית. כמו כן, לפי המוצע, רשאי כל אדם להגיש תלונה בדבר חשד לביצוע עבירת משמעת בידי עובד הרשות המקומית, לאחראי על המשמעת ברשות המקומית שבו מועסק אותו עובד.

סעיף 15 מוצע כי בעקבות כל תלונה שהוגשה לאחראי המשמעת ועל חשד לביצוע עבירת משמעת שנודע לו בדרך אחרת, רשאי האחראי על המשמעת לסגור את התלונה אם ראה שאין בה ממש או לבקש את התייחסותו של העובד עליו הוגשה התלונה או שיש לגביו חשד לביצוע עבירה, או של כל גורם אחר, הנדרש לצורך בירור העניין.

סעיף 16 מוצע לקבוע כי האחראי על המשמעת רשאי, אם מצא כי מעשה של עובד הרשות המקומית שבוצע במהלך תפקידו ברשות המקומית או הקשור במישרין למילוי תפקידו, מהווה עבירת משמעת לפי חוק זה, לנקוט נגד העובד באמצעי משמעת שבסמכותו ובלבד שניתנה לעובד שלו מיוחסת עבירת המשמעת הזדמנות לטעון טענותיו לפניו. האחראי על המשמעת לא יהיה כפוף לדיני הראיות ויפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר לבירור העניין.

עוד מוצע כי בטרם נקיטה באמצעי משמעת, יודיע האחראי על המשמעת ליועץ המשפטי לרשות המקומית בדבר הליכי המשמעת המתקיימים בפניו.

סעיף 17 מוצע לקבוע שורה של אמצעי משמעת שהאחראי על המשמעת יהיה מוסמך להחליט עליהם אם מצא כי מעשה של עובד הרשות המקומית שבוצע במהלך תפקידו ברשות המקומית או הקשור במישרין למילוי תפקידו, מהווה עבירת משמעת לפי חוק זה. מדובר באמצעים משמעתיים הפחותים בחומרתם מאשר אלו שבסמכות בית הדין ומטרתם להקנות לדרג הניהולי ברשות המקומית, כלי ניהולי יעיל לטיפול בעבירות משמעת מקומיות קלות בצורה מהירה ומידתית.

סעיף 18 מוצע לאפשר לעובד הרשות המקומית שהוטל עליו אמצעי משמעת, להשיג על ההחלטה בפני בית הדין למשמעת. ההשגה תהיה בפני דן יחיד.

עוד מוצע להעניק ליועץ המשפטי לרשות המקומית את הסמכות להגיש תובענה לבית הדין, גם אם ננקט נגד העובד אמצעי משמעת על ידי האחראי על המשמעת ככל שנסיבות המקרה מחייבות זאת.

סימן ד' – מינוי תובע

סעיף 19 על פי החוק הקיים, סמכויות התביעה בענייני משמעת יהיו בידי אדם אשר ימונה על ידי ראש הרשות המקומית. מוצע לקבוע כי סמכות התביעה תהיה בידי היועץ המשפטי לרשות המקומית. היועץ המשפטי ברשות מקומית שהוא עובדה יהיה רשאי להסמיך לכך, מי מבין עובדי לשכתו. כמו כן יהיה היועמ"ש מוסמך להסמיך כתובע עו"ד שאינו עובד הרשות, ובלבד שפעולתו כתובע תהיה בפיקוחו ובהנחייתו.

כמו כן, מוצע לקבוע הוראות לגבי זהות התובע לגבי איגוד ערים, ועדים מקומיים וועדות מקומיות.

סעיף 20 מוצע לקבוע כי תובענה לבית הדין למשמעת יכול שתוגש על ידי התובע או על ידי היועץ המשפטי לממשלה או נציגו.

סימן ה' – מינוי חוקר

החידוש העיקרי בפרק זה נעוץ בהטלת סמכויות החקירה על עובד אשר יהא כפוף למבקר לעניין זה תוך קביעה אפשרות לפיה ברשויות קטנות, יכול שהמבקר יהיה החוקר. על מנת להבטיח כי ההליך המשמעתי יתבצע ביעילות וללא דופי, יש צורך בהפרדה ברורה בין גורם החקירה לבין גורם התביעה. כמו כן, ההליך המשמעתי הינו הליך פנים ארגוני וצריך שיתבצע על ידי גורמים במסגרת הסמכויות הנתונות לארגון. לכן, מוצע להטיל את סמכות החקירה על החוקר שיידרש לעמוד בכללים שיאושרו על ידי שר הפנים והשר לביטחון פנים.

סעיף 21 על פי החוק הקיים, הוסמך ראש הרשות המקומית למנות חוקרים לעניין חקירות משמעת. מוצע לקבוע כי סמכות החקירה תוטל על חוקר שיוסמך לכך, ויהא כפוף למבקר, וברשות מקומית שאינה גדולה ניתן יהיה שלא למנות חוקר והסמכויות יהיו למבקר הרשות. צעד זה, נועד על מנת להבטיח ביצוע החקירה ביעילות וללא דופי ותוך הפרדה ברורה בין גורם החקירה לבין גורם התביעה.

מוצע לאפשר העסקת חוקר פרטי כסיוע לחוקר במילוי תפקידו על פי החוק וזאת במקרים בהם דרושה העסקתו לצורך חקירת המשמעת ובאישור היועץ המשפטי לרשות המקומית ובתנאי כי הינו עומד בתנאי הכשירות של חוקר מורשה על פי חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה. הפעולות שינקוט החוקר הפרטי לא יהיו אלא ככל שהם מותרות על פי החוק ובאישור היועץ המשפטי של הרשות.

סעיף 21א מוצע לקבוע כי בסמכות האחראי על המשמעת או היועץ המשפטי לרשות המקומית להורות לחוקר לברר חשד לביצוע עבירת משמעת, ככל שימצאו שהדבר נדרש לצורך בירור תלונה או חשד לביצוע עבירת משמעת.

סעיף 22 הסעיף בחוק הקיים, שעניינו סמכויות חקירה, מעניק לחוקר שמונה לפיו סמכויות מוגבלות לפי פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות). לאור הניסיון המצטבר בעבודת חוקרי משמעת, נמצא כי הם נתקלים בקושי מעשי לבצע את משימותיהם וזאת לאור מחסור בסמכויות חקירה דומות לאלה המוענקות לחוקרים על פי חוקים אחרים. לכן, מוצע להרחיב את סמכויות החקירה של חוקרי המשמעת ולהעניק להם סמכויות חקירה נוספות ובכלל זה את הסמכות לגבות הודעה מכל עובד הקשור לעבירת משמעת לפי חוק זה או שעשויות להיות לו ידיעות הנוגעות לעבירת משמעת וכן לדרוש ממנו להתייצב לפניו לשם חקירה ולמסור לו כל פרט, מסמך וידיעה הנוגעים לעניין.

כן מוצע להעניק לחוקר את הסמכות לדרוש מכל אדם הקשור לעבירת המשמעת או שעשויות להיות לו ידיעות כל פרט, מסמך או ידיעה הנוגעים לעבירת המשמעת.

עוד מוצע להעניק לחוקר סמכות להיעזר בגורמי מקצוע לשם השלמת בדיקתו, באישור מבקר הרשות המקומית.

סעיף 23 בנוסף להרחבת סמכויות החקירה, מוצע להוסיף הוראה בסעיף 23 המוצע שתעניק לחוקר סמכות כניסה לחצרים של הרשות המקומית וכן לנכסים המוחזקים על ידה ועל ידי תאגיד עירוני בבעלותה המלאה של הרשות המקומית וכן סמכויות חיפוש ותפיסה בהיקף מוגבל, וזאת על מנת שיהיה בידיהם החומרים הנדרשים לצורך גיבוש עמדתם ביחס לעבירת המשמעת ו/או ראיות לצורך ההליך המשמעתי, מחד, ולצמצם את הפגיעה בפרטיות מאידך. כמו כן, מוצע להסמיך את שר הפנים לקבוע כללים לעניין השמירה על כל חפץ או מסמך שנתפס על ידי חוקר לפי חוק זה.

סעיף 24 הוספת סעיף זה, שעניינו מסקנות החקירה, מטרתה להסדיר את העברת חומר החקירה לשם המשך ניהולו היעיל של ההליך המשמעתי, בין אם על ידי האחראי על המשמעת ובין אם על ידי התובע.

סימן ו' – עבירת משמעת שפיטה ועונשין

סעיף 25 מוצע לקבוע כי תובע שראה כי קיימות ראיות מספיקות להעמדת עובד הרשות לדין משמעתי, יגיש לבית הדין תובענה, אלא אם מצא כי מטעמי נסיבות אישיות או טיב העניין, מצדיק בירורו על ידי האחראי על המשמעת. ראה התובע כי מהממצאים עולה חשד לביצוע עבירה פלילית רשאי הוא להגיש תלונה במשטרה. החליט התובע שלא להגיש תובענה לבית הדין, רשאי היועץ המשפטי לממשלה או נציגו לעשות כן.

סעיף 26 מוצע לקבוע בסעיף זה, פירוט של סוגי עבירות המשמעת אשר עובד רשות מקומית שעשה אחת מהן, יהיה אשם בעבירת משמעת. במסגרת זאת, מוצע לקבוע כי אי שיתוף פעולה של אדם עם חקירתו של החוקר יהווה עבירת משמעת וזאת על מנת לחזק את סמכויותיו של החוקר לפי חוק זה. עוד מוצע, לעניין עבירת המשמעת הקיימת של הרשעה בעבירה שיש עמה קלון, ולקבוע כי הרשעה בעבירה או קביעה של בית המשפט כי עבר עבירה למרות שלא הורשע בהתאם לאמות מידה המתייחסות לחומרת העבירה ונסיבותיה, תהווה עבירת משמעת.

כמו כן, מוצע להוסיף עבירת משמעת נוספת שעניינה עבירה לפי חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 (להלן-חוק הגבלות לאחר פרישה). סמכות בית הדין על מעשה לאחר סיום יחסי העבודה.

סימן ז' – סמכויות בית הדין למשמעת

סעיף 27 סעיף זה דומה בעיקרו לנוסח בסעיף 16 לחוק הקיים בדבר החלת הוראות חוק ועדות חקירה על סמכויותיו של בית הדין למשמעת.

סעיף 28 בסעיף זה מוצע לקבוע את אמצעי המשמעת שבית הדין מוסמך להחליט עליהם. מוצע לתקן ולהוסיף על האמצעים הקיימים ולאפשר בין היתר, לבית הדין להורות על הוצאת עובד הרשות המקומית לחופשה בשכר או שלא בשכר, לתקופה שלא תעלה על 21 יום. כמו כן, מוצע להגדיל את סכום הפקעת המשכורת שרשאי בית הדין לקבוע לפי פסקה (6), ובלבד שהסכום החודשי שיופקע לא יעלה על השיעורים הקבועים בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. בנוסף, מוצע לבטל את האמצעי הקיים בדין התקף המאפשר לבית הדין להטיל אמצעי משמעת על עובד בדרך של פרסום פסק הדין של בית הדין בעניינו, וזאת לאור עיקורו מתוכן של אמצעי זה בשים לב לעקרון פומביות ההליך המשפטי המקובל.

חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), התש"ל-1970, מאפשר שלילת קצבת פרישה של נאשם שעבר עבירת משמעת. לכן, מוצע להוסיף לאמצעי שעניינו הטלת אמצעי משמעת של פסילה, לאחר פיטורים או פרישת העובד מעבודתו, כי על אף האמור בחוק שירות המדינה (גמלאות), אין בפסילה כאמור לשלול את זכאותו של העובד לקצבת פרישה אלא אם כן קבע כך בית הדין לפי סעיף 30 לחוק זה שעניינו שלילה או הקטנה של קצבת פרישה.

על פי החוק הקיים רשאי בית הדין להטיל על הנאשם אמצעי משמעת של פיטורים על תנאי המאפשר במקרים המתאימים לפטר עובד אם עבר במהלך תקופת התנאי, את אחת העבירות שבשלן הוטל אמצעי משמעת זה. מוצע להרחיב הוראה זו ולאפשר לבית הדין להטיל על תנאי גם אמצעי משמעת נוספים.

עוד מוצע לקבוע כי במקרה בו התקיים הדיון בפני דן יחיד, לא יהיה רשאי הדן יחיד להטיל אמצעי משמעת של פסילה או פיטורים, אלא אם כן הדן יחיד הוא נשיא בית הדין או ממלא מקומו.

עוד מוצע להוסיף לבית הדין סמכות להורות לנאשם, אשר הוטל עליו אמצעי משמעת לפי סעיף זה, להשיב לקופת הרשות המקומית את שווי הטבות הפרישה (זכויות הניתנות למי שפרש משירות הציבור מעבר לזכויות המגיעות לו על פי דין) שקיבל עקב פרישתו מן השירות, כולן או חלקן, בסכום שיקבע בית הדין, אשר לא יעלה על סכום השווה למשכורתו הקובעת של העובד ערב פרישתו מן השירות, כשהוא מוכפל בשש.

סעיף 29 אמצעי המשמעת החמור ביותר שבית הדין מוסמך להטיל כיום לפי חוק זה הינו פיטורים. מוצע לאפשר לבית הדין להורת בגזר הדן שהפיטורים יהיו על תנאי. כמו כן, ככל שהטיל בית הדין אמצעי משמעת של פיטורים על תנאי, רשאי הוא נוסף על כך להטיל על הנאשם אחד או אחדים מאמצעי המשמעת האחרים. כמו כן, מוצע לשנות את תקופת התנאי הקבוע בחוק הקיים לתקופה שקבע בית הדין ושלא תפחת משנה וכן לחייב את בית הדין, אם הטיל אמצעי משמעת על תנאי, לציין את העבירה או סוג המעשים או המחדלים בגינם יופעל התנאי.

עוד מוצע, להעניק לבית הדין שיקול דעת לעניין הפעלת הפיטורים על תנאי ולאפשר לו, במקרה והרשיע את הנאשם בשל עבירה נוספת, להורות על הארכת תקופת התנאי או חידושה לתקופת תנאי נוספת אחת.

סעיף 30 מוצע להסמיך את בית הדין, ככל שהטיל אמצעי משמעת של פיטורים או ככל שהרשיע נאשם שפרש מהשירות בטרם הגיעו לגיל פרישה ובטרם ניתן פסק הדין בעניינו, להורות גם על שלילת זכאותו לקצבת פרישה, כולה או חלקה, ואת תקופת השלילה.

סעיף 31 מוצע על מנת לחזק את מטרת ההרתעה ולמנוע שיצא חוטא נשכר, להוסיף על סמכות בית הדין לחייב נאשם בהשבה בעת הטלת אמצעי משמעת לפי חוק זה או בסמוך לכך, גם את האפשרות לחייבו בפיצויים למעביד בשל נזק שנגרם עקב מעשיו.

כמו כן, מוצע להחליף את תקרת גובה ההשבה או הפיצויים שניתן לחייב בהם (העומדת כיום על שש משכורות חודשיות של העובד), בתקרה הקבועה בסעיף 77 לחוק העונשין ובלבד שהסכום החודשי שהנאשם יחויב בתשלומו לא יעלה על השיעורים הקבועים בחוק הגנת השכר.

לפי המוצע, ייגבו הסכומים האמורים בסעיף זה, בדרך של ניכוי ממשכורתו של הנאשם, מקצבתו או מפיצויי פיטוריו לפי העניין. כמו כן, מוצע לקבוע כי חיוב כאמור ייקבע כחיוב חלוט שניתן להוצאה לפועל, כאילו היה פסק דין בעניין אזרחי, והרשות המקומית תקבע כזוכה לפי חוק ההוצאה לפועל.

סעיף 32 מוצע לקבוע כי אמצעי משמעת שהחליט עליו בית הדין לא יבוצע אלא לאחר שחלף המועד להגשת ערעור וזאת ללא הצורך הקיים בחוק הקיים, להמצאת העתק מאושר מפסק הדין בערעור לנאשם כתנאי להפעלת אמצעי המשמעת אשר הטיל בית הדין על הנאשם. כמו כן, מוצע להסמיך את בית הדין, להורות בהחלטתו על ביצוע מיידי של אמצעי המשמעת, אם ראה שנסיבות העניין מצדיקות זאת.

סימן ח' – פסיקת הוצאות לטובת הנאשם

סעיף 33 מוצע לקבוע כי רשאי בית הדין, אם ראה שלא היה יסוד להגשת התובענה, להטיל את הוצאות ההגנה של הנאשם על קופת הרשות המקומית. כמו כן, מוצע לקבוע כי רשאי בית הדין ככל שזיכה נאשם לאחר שראה כי התלונה שגרמה למשפט הוגשה בקלות ראש או לשם קינטור או ללא יסוד, לחייב את המתלונן בתשלום הוצאות הגנתו של הנאשם והוצאות התביעה.

סימן ט' – ערעור

סעיף 34 מוצע לקבוע כי ערעור על החלטת בית הדין ייעשה לבית המשפט המחוזי שבתחום שיפוטו נמצא מקום מושבה של הרשות המקומית

סעיף 35 מוצע לקבוע כי הסמכות למתן צו לעיכוב ביצוע אמצעי המשמעת שנקבעו על ידי בית הדין, תהיה לבית המשפט המחוזי המוסמך לדון בערעור וזאת בהתאם לסמכות למתן צו עיכוב ביצוע הקיימת על פי סעיף 24(ב) לחוק הקיים.

סימן י' – סדרי דין

סעיף 36 מוצע לשלב לתוך חוק זה את הוראות סעיף 41 לחוק שירות המדינה (משמעת), שעניינו פומביות הדיון, בסעיף זה נקבע עקרון פומביות הדיון בפני בית הדין וסמכותו של בית הדין להורות על עריכת הדיון, כולו או חלקו, בדלתיים סגורות, בהתקיים אחת או יותר העילות המצדיקות זאת.

עוד מוצע, להוסיף על העילות הקבועות בסעיף האמור, ולאמץ את העיקרון הקבוע בחוק בתי המשפט ולהסמיך את בית הדין להורות על עריכת דיון בדלתיים סגורות אם הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או מלהעיד בכלל. בד בבד, מוצע לאמץ את ההסדר הקבוע בסעיף 15 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001, ולקבוע כי נפגעי עבירה ומלווה מטעמו, זכאים להיות נוכחים בדיון בבית הדין בעניין העבירה ממנה נפגע, הנערך בדלתיים סגורות, אלא אם כן החליט בית הדין אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

כמו כן, מוצע להוסיף הוראה לעניין סמכות ואופן הגשת ערעור על החלטה של בית הדין לקיים דיון בדלתיים סגורות.

סעיף 37 מוצע לקבוע את סמכות בית הדין להרחקת קטינים מבית הדין וזאת בדומה לנוסח סעיף 41א לחוק שירות המדינה (משמעת), אשר מוחל כיום על בית הדין למשמעת של הרשויות המקומית מכוח סעיף 20 לחוק הקיים.

סעיף 38 מוצע לקבוע את סמכות בית הדין לאיסור על צילום בבית הדין ופרסום מה שצולם וכן על פרסום מידע בדבר שמו של קטין או של מתלונן או ניזוק בעבירת משמעת וכן לאסור על פרסום בדבר הליך בבית הדין ככל הנדרש לצורך הגנה על ביטחונם של בעל דין, של עד או של אדם ששמו הוזכר בהליך. כמו כן, נקבע איסור על פרסום ענין התלוי ועומד בבית הדין, אם יש בפרסום כדי להשפיע על מהלך הדיון או תוצאותיו. הוראות אלו, חלות כיום על בית הדין למשמעת של הרשויות המקומיות בהתאם לסעיף 41ב לחוק שירות המדינה (משמעת) החל מכוח סעיף 20 לחוק הקיים. עוד מוצע להוסיף לסעיף הוראה המסמיכה את בית הדין להטיל עונש מאסר או קנס על העובר על הוראות הסעיף.

סעיף 39 מוצע להוסיף סעיף הדומה לנוסח בסעיף 41ג לחוק שירות המדינה (משמעת) בדבר איסור על הפרעות לדיונים וסמכות בית הדין להורות על הוצאתו של המפריע. סעיף 41ג לחוק שירות המדינה (משמעת) חל כיום מכוח סעיף 20 לחוק הקיים.

סעיף 40 מוצע להוסיף סעיף זה אשר דומה לנוסח בסעיף 41ה לחוק שירות המדינה (משמעת) – ואשר חל כיום מכוח סעיף 20 לחוק הקיים - בדבר מקרים שיראו בהם זילות בית הדין וסמכויות בית הדין כלפי מי שנהג בזילות כאמור. כמו כן, מוצע כי ככל שמי שעשה מעשה כאמור העולה כדי זילות בית הדין, נתון לשיפוט משמעתי לפי חוק זה, רשאי בית הדין להפקיע ממשכורתו של הנתון לשיפוט המשמעתי, סכום שלא יעלה על מחצית ממשכורתו הקובעת של העובד.

עוד מוצע לאפשר לבית הדין ככל שמדובר במי שאינו נתון לשיפוט משמעתי על פי חוק זה, להסמיך את בית הדין להטיל עליו קנס כאמור בסעיף 61 לחוק העונשין.

סעיף 41 מוצע לקבוע סמכות בדומה לסעיף 42 לחוק שירות המדינה (משמעת) בדבר פרסום החלטות בית הדין – אשר חל כיום מכוח סעיף 20 לחוק הקיים - בשינוי לפיו הסמכות לפרסם את החלטות בית הדין תהיה בידי האחראי על המשמעת.

סעיף 42 מוצע לקבוע הוראה בדבר תחולת הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה. הוראה אשר חלה כיום בהתאם לסעיף 43א לחוק שירות המדינה (משמעת) אשר הוחל מכוח סעיף 20 לחוק הקיים. החלת הוראות החוק האמור לעניין הליכים משמעתיים תבטיח את זכויותיהם של נפגעי עבירת משמעת לקבלת סיוע מיוחד שיאפשר להם לקבל מידע על ההליך המשמעתי ולמסור את תגובתם.

סעיף 43 בדומה להוראות סעיף 44 לחוק שירות המדינה (משמעת), לעניין עובד שאינו מסוגל לעמוד בדין , מוצע לקבוע כי בית הדין רשאי לקבוע לעובד הטוען כי מחמת מחלה אינו מסוגל לעמוד לדין, מועד להוכחת טענתו על ידי רופא. אם ימצא בית הדין כי העובד אכן אינו מסוגל לעמוד בדין, יפסיק בית הדין את הדיון ויודיע על כך לאחראי על המשמעת.

סעיף 44 בדומה להוראות סעיף 45 לחוק שירות המדינה (משמעת) מוצע לקבוע הוראות בדבר חידוש הדיון נגד עובד אשר נקבע כי אינו מסוגל לעמוד לדין כאמור בסעיף 43.

סעיף 45 מוצע להוסיף סעיף בדומה להוראת סעיף 46 לחוק שירות המדינה (משמעת) בדבר שמירת סמכותה של הרשות המקומית לנקוט באמצעים כנגד העובד, לרבות פיטוריו, במקרה וייקבע כי אינו מסוגל לעמוד בדין.

סימן יא' – השעיה

בהתאם לחוק הקיים, סמכות ההשעיה נתונה לשני גורמים: ראש הרשות המקומית ובית הדין למשמעת. ראש הרשות רשאי להשעות עובד השעיה דחופה - אם היה לו יסוד סביר להניח כי העובד עבר עבירת משמעת, וכן להשעות עובד אשר החלה נגדו חקירה פלילית בעבירה שמפאת חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש בתפקידו. בית הדין למשמעת רשאי להאריך את תקופת ההשעיה אשר הטיל ראש הרשות וכן להורות על השעיית עובד אשר הוגש נגדו כתב אישום בעבירה אשר מפאת חומרתה או נסיבותיה אין העובד ראוי להמשיך לשמש בתפקידו.

אבחנה זו בסמכויות ההשעיה מקורה בחוק שירות המדינה (משמעת) הקובע סמכות השעיה מקבילה לנציב שירות המדינה ולמעסיק הישיר של עובד המדינה, קרי השר הממונה על המשרד בו הוא מועסק. ברשות המקומית, קיים רק גורם מעסיק אחד ולכן הסמכות נתונה לראש הרשות ולאחר מכן על פי הדין הקיים לבית הדין. מצב בו בית הדין הינו הגורם המוסמך להשעות עובד אינו ראוי ופוגע בתפקודו בשיפוט המשמעתי.

לכן, מוצע להעניק את סמכויות ההשעיה לידי האחראי על המשמעת, באישור היועץ המשפטי של הרשות המקומית באופן שיחייב קיום בחינה משפטית בנוסף לבחינה המנהלתית. כמו כן, מוצע לקבוע הגבלה על תקופת ההשעיה וכן חובה לבחינה מחודשת בזמנים קצובים.

כמו כן, מוצע לבטל את המושג השעיה דחופה שכן בשני המקרים קיימת חובה לביצוע שימוע ומאחר שבהתאם למוצע כל סמכויות ההשעיה הינם בידי גורם אחד – האחראי על המשמעת, אין עוד צורך להבדיל בין השעיה דחופה להשעיה רגילה.

ניתן יהיה להגיש השגה על החלטת ההשעיה בפני בית הדין למשמעת ובכך תובטח יכולתו של בית הדין לבקר את מידת סבירות ההחלטה.

עוד מוצע להבדיל בין תקופות ההשעיה לעניין השעיה מחמת עבירה משמעת, השעיה עקב חקירה פלילית או עקב הליך פלילי. הליך משמעתי הינו פנימי לרשות המקומית ויש לחייב את הרשות לפעול ביעילות ולא להשעות את העובד מעבר לנדרש. אם יש חשד לעבירה משמעתית, יש לגבש עמדה במהרה ולדאוג לכך שההליך יסתיים במהירות. בעוד שבהליך פלילי, הרשות המקומית אינה צד להליך ואין לה כל יכולת לשלוט על קצב החקירה והחלטה על הגשת כתב אישום.

סעיף 46 לאור ביטול מוסד הקובלנה כמוצע בהצעת חוק זו, מוצע לקבוע את מועד הפתיחה בחקירה פלילית נגד עובד רשות מקומית בשל עבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להמשיך לשמש בתפקידו, כעילה שבה רשאי האחראי על המשמעת להשעות את העובד ממשרתו ברשות המקומית.

עוד מוצע לקבוע כי האחראי על המשמעת ישקול, בהתייעצות עם היועץ המשפטי של הרשות המקומית, להאריך את תקופת ההשעיה לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושה חודשים בכל פעם, אלא אם כן חלפה שנה ממועד ההשעיה וטרם נסתיימה החקירה הפלילית, כי אז, יהיה האחראי על המשמעת לאחר שהתייעץ עם פרקליט המחוז רשאי להאריך את השעייתו של העובד לתקופות נוספות של תשעה חודשים בכל פעם. הוראה זו נועדה למנוע את התמשכותה של ההשעיה מעבר לנדרש ע"י השעיה חוזרת במועדים קצובים.

סעיף 47 מוצע לקבוע את מועד הגשת כתב האישום כנגד עובד רשות מקומית כעילה נוספת שבה רשאי האחראי על המשמעת להשעות את העובד ממשרתו ברשות המקומית. השעיה כאמור לא תימשך מעבר לשלושים ימים מיום מתן פסק דין חלוט אלא אם כן הוגשה תובענה נגד העובד על עובדות שעלו במהלך חקירה או דיון בבית המשפט בתוך שלושים הימים מיום מתן פסק דין חלוט.

סעיף 48 מוצע לקבוע כי גם עבירת משמעת תהווה עילה שבה רשאי האחראי על המשמעת להשעות את העובד ממשרתו ברשות המקומית וכי השעיה זו תימשך עד שיוחלט שלא להעמיד אותו לדין או עד שלושה חודשים, לפי המוקדם. אם הועמד העובד לדין משמעתי, תימשך ההשעיה עד שפסק הדין יהא חלוט.

סעיף 49 מוצע לקבוע כי בסמכותו של האחראי על המשמעת להורות על הפסקת ההשעיה בכל עת.

סעיף 50 מוצע לקבוע בהתאם לנוהג הקיים, את החובה על קיום שימוע בטרם קבלת החלטה על השעיית עובד, במסגרתו יתאפשר לעובד לטעון את טענותיו.

כמו כן, מוצע להסמיך את האחראי על המשמעת בכל מקום שבו הוא רשאי להשעות את העובד, ליטול סמכויות הנתונות לעובד במסגרת תפקידו או להעבירו לתפקיד אחר ברשות המקומית, לתקופה ובתנאים שייקבעו, כחלופה להשעייתו ובלבד שמשכורתו במשרה אותה הוא ממלא בפועל לא תפחת מ-75% מהמשכורת הקובעת שלו.

סעיף 51 מוצע להוסיף הוראה הקובעת כי ניתן להשיג על החלטתו של האחראי על המשמעת, להשעות עובד, או שלא להשעותו, בפני בית הדין למשמעת, וכי ההשגה תידון בדן יחיד.

מוצע לקבוע כי ערעור על החלטת בית הדין תהיה ברשות לבית המשפט המחוזי.

סעיף 52 מוצע לקבוע הוראה בדומה לנוסח בסעיף 49 לחוק שירות המדינה (משמעת) – אשר חל כיום מכוח סעיף 20 לחוק הקיים - בדבר תשלום המשכורת לעובד מושעה בתקופת ההשעיה.

מוצע לקבוע כי תשלום השכר בתקופת ההשעיה הינו זמני ובכפוף להחלטה סופית של בית הדין למשמעת, או האחראי על המשמעת.

עוד מוצע להוסיף הוראה לפיה לא תשולם משכורת לעובד שהשעהו האחראי על המשמעת או בית הדין למשמעת לפי חוק זה, הנמצא בתקופת מעצר או בהרחקה ממקום העבודה או במאסר או הנושא עונש מאסר בעבודת שירות לפי חוק העונשין או בעבודה צבאית לפי חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.

סעיף 53 מוצע להוסיף הוראה אשר תאפשר לעובד המושעה להשתכר מעבודה מחוץ לרשות המקומית בתנאים המפורטים בסעיף, וזאת, על אף ההגבלות המוטלות על עבודת חוץ של עובדי ציבור בדרך כלל.

סעיף 54 מוצע להוסיף הוראה לפיה מושעה שהורשע בבית המשפט או בבית הדין למשמעת ופוטר עקב ההרשעה לא יהיה זכאי למשכורת בעד תקופת השעייתו, אולם לא יהיה חייב להחזיר את המשכורת ששולמה לו בתקופת ההשעיה. כמו כן, מוצע כי בית הדין על פי בקשת התובע, יהיה רשאי לחייב את העובד להשיב את המשכורת ששולמה לו בתקופת השעיה.

עוד מוצע כי מושעה שהופסקו כנגדו ההליכים המשמעתיים וחזר לעבודתו, תשולם לו משכורתו לתקופת ההשעיה ובניכוי הכנסתו מעבודת חוץ, במשך תקופת ההשעיה.

כמו כן מוצע, להקים ועדה שתורכב מהאחראי על המשמעת, הגזבר והיועץ המשפטי של הרשות המקומית, שתוכל לאשר אי ניכוי חלקי או מלא של הכנסת העובד המושעה מעבודת חוץ. כמו כן, הועדה תהיה מוסמכת לאשר לשלם לעובד שהושעה עקב חקירה פלילית ופרש ותיק החקירה נגדו נסגר והוא לא הועמד לדין משמעתי, את משכורתו כולה או חלקה, עד למועד הפרישה.

סעיף 55 מוצע לקבוע כי מושעה הזוכה בבית המשפט מן האשמה שגרמה להשעייתו ולא הועמד לדין משמעתי על העובדות שפורטו בכתב האישום וכן מושעה שיצא זכאי בבית הדין או בערעור לפי חוק זה, תשולם לו משכורתו בניכוי כל הכנסה מעבודת חוץ, אלא אם כן הורה בית הדין שלא לנכות הכנסה זו, כולה או חלקה.

סעיף 56 מוצע לקבוע כי מושעה שהורשע בבית הדין ולא פוטר בעקבות ההרשעה, רשאי יהיה בית הדין להחליט אם ובאיזו מידה תשולם לו משכורתו לתקופת ההשעיה.

סעיף 57 מוצע להוסיף הוראה, שעניינה פיצויי פיטורים של מושעה שהורשע ופוטר, הקובעת כי מושעה שהורשע בבית הדין ופוטר עקב ההרשעה, לא תבוא בחשבון תקופת השעייתו לעניין קביעת תקופת השירות לצורך גמלה, פיצויי פיטורים, מחלה או חופשה.

סעיף 58 מוצע לקבוע כי אם חזר עובד מושעה לעבודתו לאחר שהופסקו ההליכים נגדו תשולם לו משכורתו שלא שולמה לו בתקופת ההשעיה. חזר לעבודה לאחר שהאחראי על המשמעת ביטל את ההשעיה אך לא הופסקו ההליכים נגדו, תשולם לו משכורתו, זולת אם החליטה הועדה האמורה בסעיף 54 אחרת. מהמשכורת האמורה תנוכה הכנסתו של העובד מעבודת חוץ, אלא אם כן הורתה הועדה האמורה אחרת.

עוד מוצע לקבוע כי אם הופסקו ההליכים לאחר שהעובד פרש מהשירות ברשות המקומית, רשאית הועדה האמורה, להורות על תשלום משכורת לתקופת ההשעיה, בתנאים ולתקופה שתראה להם.

סימן יב' – משפט חוזר

בסימן זה, כל הסעיפים אשר מוצע להוסיפם, הינם סעיפים הקיימים בחוק שירות המדינה (משמעת) אשר מוחלים כיום על דיני המשמעת ברשויות המקומיות מכוח סעיף 20 לחוק הקיים, שעניינו החלת הוראות חוק שירות המדינה (משמעת). לכן, מוצע לשלב אותם לתוך חוק זה בשינויים המתחייבים.

סעיף 59 מוצע להוסיף את הוראות סעיף 56 לחוק שירות המדינה (משמעת), שעניינו דיון חוזר בפיטורים או בפסילה, המפרט את העילות לקיומו של דיון חוזר בעניינו של נידון. עוד מוצע להוסיף לרשימת העילות כאמור עילה נוספת, כאשר קיים חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין. הוראה דומה קיימת בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, כאחת העילות לקיומו של משפט חוזר.

סעיף 60 מוצע להוסיף את ההוראה הקבועה בסעיף 57 לחוק שירות המדינה (משמעת) לפיהם זכאים קרובי המשפחה של הנידון לבקש דיון חוזר במקרה של מוות.

סעיף 61 מוצע להוסיף הוראה הקבועה בסעיף 58 לחוק שירות המדינה (משמעת) לפיה בדיון החוזר יהיו לבית הדין את כל הסמכויות אשר היו בידיו בדיון הקודם ובלבד שלא יוחמר דינו של הנידון.

סעיף 62 מוצע להוסיף הוראה בדומה לקבוע בסעיף 59 לחוק שירות המדינה (משמעת), שעניינה פיצוי על פיטורים ופסילה שבוטלו, לפיה רשאי בית הדין לתת כל צו שנראה לו כדי לפצות נידון שנשא עונשו או חלק ממנו במקרה ובוטלו הפיטורים או הפסילה בדיון החוזר.

סעיף 63 מוצע להוסיף הוראה בדומה לקבוע בסעיף 60 לחוק שירות המדינה (משמעת), שעניינה החזרה לעבודה, הקובעת כי, אם בוטלו הפיטורים בדיון החוזר, יוחזר העובד לשירות הרשות המקומית במעמד ובזכויות שהיו לו ערב הפיטורים.

סימן יג' – הוראות כלליות

סעיף 64 מוצע להוסיף הוראה בדומה לקבוע בסעיף 61 לחוק שירות המדינה (משמעת), לפיה ניתן לנקוט באמצעיים משמעתיים לפי חוק זה במקביל לקיומו של הליך פלילי בשל אותו מעשה וכי האחד אינו גורע מהשני.

סעיף 65 על מנת להסדיר את היחס שבין הליך משמעתי להליך פלילי המתנהלים בשל אותו מעשה או מחדל של עובד רשות מקומית, מוצע לקבוע כי אם הוגשה תובענה לבית הדין לפי חוק זה, והוגש בשל אותו מעשה כתב אישום לבית המשפט על עבירה פלילית, יעכב בית הדין את ההליכים המשמעתיים לפי חוק זה. זאת בהתאם לעקרון לפיו ההליך הפלילי יהיה קודם להליך המשמעתי וזאת אלא אם אישר פרקליט המחוז להמשיך בהליך המשמעתי. יצוין כי הוראה דומה קיימת בסעיף 61א לחוק שירות המדינה (משמעת).

עוד מוצע לקבוע כי אם נגמרו ההליכים הפליליים, או שפרקליט המחוז הודיע שחזר בו מכוונתו להגיש כתב אישום, ימשיכו בהליכים המשמעתיים, וכן, מוצע לקבוע כי הוראות סעיף זה לא יגרעו מסמכויות ההשעיה.

סעיף 66 מוצע להוסיף הוראה בדומה לקבוע בסעיף 61ב לחוק שירות המדינה (משמעת), בנוגע לאיסור שימוש באמרתו של נאשם לפי חוק כראיה נגדו בהליכים פליליים.

סעיף 67 מוצע להוסיף הוראה בדומה לקבוע בסעיף 61ג לחוק שירות המדינה (משמעת), הקובעת כי יש לראות בממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט הפלילי, כמוכחים לפני בית הדין למשמעת.

סעיף 68 מוצע להוסיף הוראה בדומה לקבוע בסעיף 62 לחוק שירות המדינה (משמעת), לפיה אין מענישים פעמיים על אותה עבירה.

סעיף 69 כחריג לכלל הקבוע בסעיף 68, לפיו אין מענישים פעמיים על אותה עבירה, מוצע לקבוע כי אין חוק זה גורע מחיקוקים אחרים הקובעים שיפוט משמעתי לסוגים מסוימים של בעלי מקצוע. בהתאם לכך, ניתן לשפוט את עובד הרשות המקומית לפי חוק זה על אף שנשפט או יישפט שיפוט משמעתי, בשל אותו מעשה לפי חיקוק אחר.

לעומת זאת, עובד שנקטו נגדו אמצעי משמעת על אי קיום כללי בטיחות בעבודה לפי חוק ארגון הפיקוח על העבודה או חוק אחר הדן בבטיחות בעבודה, לא יישפט עוד בשל אותו מעשה או מחדל שיפוט משמעתי, לפי חוק זה.

סעיף 71 בהתאם לחוק הקיים, ההתיישנות בדיני המשמעת מוסדרת על דרך החלתו של סעיף 64 לחוק שירות המדינה (משמעת) הקובע כי עבירת משמעת תתיישן אם חלפו שנתיים או יותר מיום שנודע לגורמים המנויים בסעיף 64 לחוק שירות המדינה (משמעת), על העבירה ועד שהוגשה קובלנה או תלונה. לאור ביטול מוסד הקובלנה המוצע, אין מקום לראות בהגשת קובלנה מועד לעצירת מרוץ ההתיישנות לעניין עבירת משמעת. עם זאת, לאור תכליתו המרכזית של הדין המשמעתי אשר בא להגן על תדמית השירות הציבורי, מוצע להשאיר את מרכיב הידיעה על העבירה כתנאי להפעלת מרוץ ההתיישנות, וזאת על מנת למנוע מצב שבו עובד הרשות המקומית שביצע עבירה חמורה הפוגעת פגיעה קשה בשירות הציבורי ימשיך בעבודתו בלי לתת את הדין רק משום שהגורמים המוסמכים במערכת כלל לא ידעו על ביצוע העבירה, והכל תוך קביעת תקופה מרבית להתיישנות מיום ביצוע העבירה עצמה. מוצע לקבוע כי התנאי בדבר ידיעה על עבירת המשמעת יתייחס אך ורק לידיעה של האחראי על המשמעת.

בנוסף, מוצע להעניק ליועץ המשפטי לממשלה סמכות, במקרים חריגים שבהם האינטרס הציבורי דורש זאת, לאשר לאחראי על המשמעת לפתוח בהליכים משמעתיים אם שוכנע כי האחראי על המשמעת לא ידע על ביצוע עבירת המשמעת וזאת אף אם חלפו חמש שנים מיום ביצועה.

כמו כן, מוצע לקבוע כי מקום בו מתנהלת נגד עובד הרשות חקירה משמעתית או פלילית בשל מעשה המהווה עבירת משמעת, או שהוגשו כתב אישום או תובענה או התקיים הליך מטעם בית משפט או בית דין בקשר לאותו מעשה, יחל מניין תקופת ההתיישנות מיום ההליך האחרון של החקירה או מיום קבלת ההחלטה לעניין הגשה או אי הגשה של כתב האישום או התובענה בשל אותו מעשה, או ביום ההליך האחרון מטעם בית המשפט או בית הדין בקשר לאותו מעשה, הכל לפי המאוחר.

סעיף 72 מוצע לעגן בחוק זה הסדר בדומה להסדר הקבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט, שעניינו עילות פסלות של שופט מלשבת בדין, בשינויים המחויבים. הוראה דומה קיימת גם בסעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

סעיף 73 מוצע להוסיף הוראה לעניין התליית הליכים במתכונת הדומה לזו הקיימת בסעיף 94א לחוק סדר הדין הפלילי. סמכות זו, נדרשת בדין המשמעתי במצבים שבהם נאשמים לא מתייצבים להמשך הדיון ולא ניתן למצאם או שנבצר מהם באופן זמני מלהתייצב לדיון בשל מחלה קשה. במקרים כאלה, אין התביעה מעוניינת לבקש את ביטול כתב התובענה משום שביטול כאמור עלול להיחשב לזיכוי. עיכוב ההליך בידי היועץ המשפטי לממשלה, כפי שנעשה במקרים דומים בדין הפלילי, לא קיים על פי החוק הקיים בדין המשמעתי. התוצאה תהיה במקרים כאמור שתיקים נשארים תלויים ועומדים לפני בית הדין, אשר ייאלץ לקיים, מזמן לזמן, ישיבה לעניין בירור מצבם, דבר המכביד ופוגע ביעילות פעילות בית הדין.

לפיכך, מוצע לקבוע הליך חדש של התליית הליכים, ולפיו יוכל בית הדין, כל עוד לא גזר את דינו של נאשם, להתלות הליך משמעתי לפי חוק זה, מיוזמתו או על פי בקשת התובע, כאשר לא ניתן להביא את הנאשם למשפטו, למשל בשל מחלה קשה.

כמו כן, מוצע לקבוע כי התובע רשאי להורות לבית הדין לחדש הליכים נגד נאשם לפי חוק זה, שהותלו, וזאת אף אם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 71 בין מועד התליית ההליכים לבין המועד שבו ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו, ובלבד שההליכים הותלו מהטעם שהנאשם מתחמק מהדין.

סעיף 74 מוצע להוסיף הוראה בדומה להוראת סעיף 65 לחוק שירות המדינה (משמעת), הקובעת כי אין בפרישתו של עובד הנתון לשיפוט משמעתי בבית הדין בכדי להפסיק את ההליכים אשר נפתחו נגדו בפני בית הדין.

סעיף 75 מוצע לקבוע את העיקרון לפיו מותר להתחיל בהליכים לפני בית הדין נגד עובד הרשות המקומית לאחר שפרש מן השירות, בכפוף לתקופות ההתיישנות המוצעות לעיל. הוראה דומה קיימת בסעיף 66 לחוק שירות המדינה (משמעת). כן מוצע כי היועץ המשפטי לממשלה יוכל להורות על פתיחת חקירה או הליכים אף לאחר שפרש העובד מהשירות, בכפוף לתקופות ההתישנות המצויות בסעיף 71.

סעיף 76 מוצע להוסיף הוראה בדומה להוראת סעיף 67 לחוק שירות המדינה (משמעת), שעניינה טיהור שמו של עובד רשות מקומית.

סעיף 77 מוצע להוסיף הוראה בדומה להוראת סעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת), הקובעת כי אין לפטר עובד רשות מקומית בגלל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית הדין.

סעיף 78 מוצע להוסיף הוראה בדומה לסעיף 69 לחוק שירות המדינה (משמעת), שעניינה כי אין השעיה אלא על פי חוק.

סעיף 79 מוצע לקבוע כי עובד שהושעה כל סמכות ומינוי שניתנו לו עקב היותו עובד רשות מקומית, יותלו לתקופת השעיה. כמו כן, מוצע לקבוע כי מי שפוטר או נפסל לשירות לפי חוק זה, יפקעו כל סמכות ומינוי שניתנו לו עקב היותו עובד רשות מקומית.

סעיף 80 מוצע לקבוע הוראה בדומה לסעיף 21 לחוק הקיים בדבר סמכותו של שר הפנים להתקין תקנות בעניין מקום מושבו, ניהולו והחזקתו של בית הדין.

כן מוצע לקבוע כי שכרם ושיעור גמול ההשתתפות של עובדי בית הדין ומי שהתמנה כנשיא או כחבר בית דין, יהיו כפי שאישר השר.

סעיף 81 מוצע לקבוע כי שר המשפטים יהיה מוסמך לקבוע בתקנות את סדרי הדין בבית הדין למשמעת ובערעור על החלטותיו, וכן הוראות בדבר ביצוען של החלטות בית הדין בידי הרשויות הנוגעות בדבר.

עוד מוצע לקבוע כי בכל ענין של סדרי דין שאין לגביו הוראה לפי חוק זה ובכל ענין שבדיני ראיות, למעט דיני חסינות עדים וראיות חסויות כאמור בפרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק.

סעיף 82 מוצע לקבוע בדומה לנוסח סעיף 26 לחוק הקיים, כי שר הפנים הוא הממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו, למעט עניינים שנמסרו לסמכות שר המשפטים.

סעיף 83 מוצע לקבוע הוראה בדבר ביטול חוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח – 1978

סעיף 84 מוצע לקבוע כי תחילתו של חוק זה תהיה ששה חודשים מיום פרסומו ברשומות. כמו כן, מוצע לקבוע כהוראת מעבר, כי הליך שערב תחילתו של חוק זה היה תלוי ועומד לפני בית הדין למשמעות, ימשיכו ויחולו עליו הוראת החוק הקיים. כמו כן ולצורך יישום הוראת מעבר זו, מוצע לקבוע כי מי שהתמנה לחבר בית דין למשמעת לפני תחילתו של חוק זה, רשאי להמשיך ולכהן בהליכים האמורים, עד תום תקופת מינויו כחבר בית הדין למשמעת שהוקם לפי הוראות החוק הקיים.

ג. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

החוק הקיים יוחלף בחוק המוצע.

ד. השפעת החוק על התקן ותקציב המדינה

לא רלבנטי.

ה. להלן נוסח החוק המוצע

תזכיר חוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשע"ה-2014

סימן א': הגדרות

הגדרות

בחוק זה -

"משכורת קובעת" - שכר העבודה המובא בחשבון לעניין חישוב פיצויי הפיטורים לפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963[1];

"עבודת חוץ" – כהגדרתה בסעיף 176 לפקודת העיריות[2];

"רשות מקומית" - עירייה, מועצה מקומית, איגוד ערים, ועד מקומי, או ועדה לתכנון ובניה על פי סעיף 18 או סעיף 19 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965[3] (להלן – חוק התכנון והבניה);

"רשות מקומית גדולה" – רשות מקומית בה מעל ל-100,000 תושבים.

סימן ב': מינוי בית הדין למשמעת

הקמת בית דין

יוקם בית דין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות שתפקידו לשפוט את עובדי הרשויות המקומיות על עבירות משמעת לפי חוק זה (להלן - בית הדין).

מינוי חברי בית הדין

(א) חברי בית הדין יהיו עובדי רשויות מקומיות; שר המשפטים, בהתייעצות עם שר הפנים, ימנה אותם מתוך שלוש רשימות, והן:

(1) רשימת העובדים הכשירים להתמנות שופטי בית משפט שלום, שערך שר המשפטים, שהם יועצים משפטיים של רשויות מקומיות או עובדי הלשכות המשפטיות ברשויות המקומיות, ובעלי השכלה משפטית;

(2) רשימה שהגישו מועצות הרשויות המקומיות, הכוללת עובדים המועסקים באחת מארבע הדרגות הגבוהות של הדירוג המקצועי לו הוא שייך, ושאינו חבר בנציגות ארגון העובדים;

(3) רשימה שהגיש ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדי הרשויות המקומיות.

(4) ברשימות האמורות בפסקאות (2) ו-(3) לא יכללו עובדים שהשכלתם הינה פחות מ-12 שנות לימוד.

(ב) לא הוגשה רשימה כאמור בפסקאות (א)(2) או (א)(3) לעיל תוך 60 ימים מיום שנמסרה להם דרישה לעשות כן, על ידי נשיא בית הדין, ימנה שר המשפטים חברים לבית הדין מתוך כלל עובדי הרשויות המקומיות.

(ג) שר המשפטים רשאי לקבוע בצו את המספר המינימלי של העובדים המוצעים לחברי בית הדין בכל אחת מהרשימות לפי סעיף זה; פחת מספר המוצעים ברשימה פלונית מהמינימום שנקבע לה, והרשאי להגישה לא השלים אותה תוך 60 יום מיום שנמסרה לו דרישה לעשות כן, רשאי שר המשפטים להשלים את הרשימה.

(ד) לעניין סעיף זה "עובד" - לרבות מי שעבד עשר שנים לפחות ברשות המקומית ופרש, וטרם חלפו חמש שנים ממועד פרישתו ושטרם מלאו לו שבעים שנה.

(ה) לא ייכללו ברשימות כאמור בסעיף קטן (א), ולא ימונו כחברי בית הדין, עובד רשות אלא אם כן הוא בעל ותק של חמש שנות עבודה לפחות ברשות מקומית.

(ו) על אף האמור בסעיף קטן (א)(1) ובסעיף קטן (ה)- רשאי שר המשפטים למנות אדם כחבר בית הדין, גם אם לא עבד כעובד רשות מקומית, או שאינו משמש כיועץ משפטי או כעובד הלשכה המשפטית ברשות מקומית, אם ראה כי ניסיונו המקצועי מכשיר אותו לתפקיד.

פסלות לכהונה

לא יתמנה אדם כחבר בית הדין אם נתקיים בו אחד מאלה:

(1) הוא הורשע בעבירה פלילית שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להתמנות כחבר בית הדין, או שבית המשפט קבע שעבר עבירה כאמור, וטרם חלפו שבע שנים מיום שנגזר דינו או אם נגזר עליו מאסר בפועל מיום שסיים לרצות את עונשו לפי המאוחר;

(2) הוא הורשע בעבירת משמעת שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להתמנות כחבר בית הדין, וטרם חלפו שבע שנים מיום שגזר דינו הפך לחלוט;

(3) הוגש כנגדו כתב אישום בגין עבירה כאמור בסעיף קטן (1) או עבירת משמעת כאמור בסעיף קטן (2) וטרם נסתיים ההליך המשפטי בעניינו;

תקופת המינוי

(א) מינויו של חבר בית הדין יהיה לתקופה של חמש שנים, אולם מי שתמה תקופת מינויו מותר לחזור ולמנותו, לתקופת כהונה כאמור.

(ב) חבר בית הדין שהחל לדון בעניין פלוני תוך תקופת מינויו, רשאי לסיימו גם לאחר שתמה תקופה זו כאמור בסעיף קטן (א).

נשיא בית דין

(א) שר המשפטים, בהתייעצות עם שר הפנים, ימנה לבית הדין נשיא בית דין.

(ב) ימונה לבית הדין כחבר ונשיא בית הדין, מי שנתמלאו בו שני אלה:

(1) הוא כשיר להתמנות שופט בית משפט מחוזי;

(2) הוא בעל ידע ומומחיות בתחומי דיני המשמעת והרשויות המקומיות.

(ג) על מינויו של נשיא בית הדין יחולו הוראות סעיף 4 לעיל.

(ד) תקופת המינוי תהיה לשבע שנים, ואולם שר המשפטים רשאי לשוב ולמנות את נשיא בית הדין לתקופת כהונה נוספת של חמש שנים.

מילוי ממלא מקום לנשיא בית הדין

(א) שר המשפטים בהתייעצות עם שר הפנים ועם נשיא בית הדין, רשאי למנות ממלא מקום לנשיא בית הדין מבין חברי בית הדין שנתמנו לפי סעיף 3(א) (1), שימלא את מקומו בהעדרו, ובלבד שעומד בתנאי הכשירות שנקבעו בסעיף 6(ב) לעייל.

(ב) נתפנה מקומו של נשיא בית הדין וכל עוד נשיא בית הדין החדש לא החל לכהן, או נעדר נשיא בית הדין מתפקידו, או שנבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו, ולא מונה נשיא בית דין אחר במקומו, ימלא ממלא מקומו את התפקידים המוטלים על נשיא בית הדין וישתמש בסמכויות הנתונות לו לפי חוק זה.

פרסום

הודעה על מינוי נשיא בית הדין וממלא מקומו וחבר בית הדין, תפורסם ברשומות.

הרכב
צוותי
בית הדין

(א) בית הדין ידון במותבים של שלושה שימנה נשיא בית הדין; בכל מותב יהיה חבר אחד מכל אחת משלוש הרשימות הנזכרות בסעיף 3, יושב ראש המותב יהיה החבר שמונה מתוך הרשימה לפי סעיף 3(א)(1) או נשיא בית הדין.

(ב) לא יכהן כחבר במותב מי שהוא עובד של הרשות שהנאשם עובד בה.

(ג) נעדר מישיבה חבר מותב של בית הדין, למעט יושב הראש, רשאי בית הדין לקיים את הדיון בהעדרו של אותו חבר מותב, בהסכמת הצדדים.

חלופה א

(ד) על אף האמור בפיסקה (ג) נעדר מישיבה חבר מותב של בית הדין, למעט היושב הראש, רשאי יושב ראש המותב, מנימוקים שיירשמו, ולאחר שנתן לצדדים הזדמנות להשמיע את טענותיהם לקיים את הדיון בהעדרו של אותו חבר מותב, ובלבד שלא תתקבל הכרעת דין או גזר דין באותה הישיבה, זולת אם הסכימו לכך הצדדים.

חלופה ב

(ד) על אף האמור בפיסקה (ג) נעדר מישיבה חבר מותב של בית הדין, למעט היושב הראש, רשאי יושב ראש המותב, מנימוקים שיירשמו, ולאחר שנתן לצדדים הזדמנות להשמיע את טענותיהם לקיים את הדיון בהעדרו של אותו חבר מותב,לרבות קבלת הכרעת דין או גזר דין באותה ישיבה.

(ה) חבר מותב של בית הדין שנפטר או שכהונתו נפסקה או שהועבר מכהונתו או שהודיע כי לא ימשיך לכהן בתפקידו או שנשיא בית הדין קבע לאחר שנתן הזדמנות לבעלי הדין להשמיע את טענותיהם לענין זה, כי החבר נעדר לעיתים תכופות מישיבות בית הדין, או שלא יוכל להמשיך ולהשתתף בישיבות בית הדין, רשאי נשיא בית הדין למנות למותב חבר אחר במקומו;

(ו) המותב האחר רשאי להמשיך בדיון מן השלב שאליו הגיע המותב הקודם ורשאי הוא, לאחר שנתן הזדמנות לבעלי הדין להשמיע את טענותיהם לענין זה, לנהוג בראיות שגבה המותב הקודם כאילו גבה אותן בעצמו, או לחזור ולגבותן, כולן או מקצתן.

(ז) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי נשיא בית הדין, בין לבקשת הנאשם ובין לבקשת הרשות המקומית, ועל פי שיקול דעתו, להורות כי בית הדין ידון בתובענה בדן יחיד, אם הוא סבור כי מהות התובענה מצדיקה זאת; נשיא בית הדין רשאי לדון בעניין כדן יחיד או למנות דן יחיד מבין חברי בית הדין שמונו לפי סעיפים 3(א) (1) ובלבד שלא יהיה עובד הרשות המקומית שהנאשם נמנה עם עובדיו.

אי תלותם של חברי בית הדין

10.

אין על חבר בית הדין מרות בענייני שפיטה זולת מרותו של הדין.

הפסקת כהונה

11.

(א) כהונתו של חבר בית הדין תיפסק באחת מאלה:

(1) מונה כחבר בית הדין כשהוא עובד הרשות המקומית וחדל להיות עובד הרשות, אלא אם נשיא בית הדין על דעת מי שהמליץ עליו החליט על המשך כהונתו עד לתום התקופה שאליה התמנה;

(2) מלאו לו שבעים שנה;

(3) הוא הורשע בעבירה פלילית או בעבירת משמעת שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להמשיך בכהונתו.

(ב) הוגש כתב אישום כנגד חבר בית הדין בגין עבירה פלילית או הוגשה תובענה בעבירת משמעת שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להמשיך בכהונתו, רשאי שר המשפטים להשעותו מכהונתו, ובלבד שנתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו או לפני מי שהוא הסמיכו לכך.

(ג) הושעה חבר בית הדין ממשרתו ברשות המקומית לפי הוראות חוק זה, יושעה מתפקידו בבית הדין, זולת אם שר המשפטים, בהתייעצות עם נשיא בית הדין, החליט אחרת.

(ד) נשלל רישיונו או הותלה רישיונו של חבר בית הדין, על ידי ועדת אתיקה שמונתה מכח הדין, והנדרש לו לצורך ביצוע תפקידו ברשות המקומית, רשאי שר המשפטים להשעותו מכהונתו ובלבד שנתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו או לפני מי שהוא הסמיכו לכך.

(ה) מי שהושעה או שכהונתו נפסקה רשאי, באישור נשיא בית הדין, לסיים את הדיון בעניין פלוני שהחל בו לפני הפסקת כהונתו.

התפטרות

12.

חבר בית הדין רשאי להתפטר מכהונתו על ידי הגשת כתב התפטרות לשר המשפטים; כהונתו תיפסק כתום שלושים יום לאחר הגשת כתב התפטרות, אם לא הסכים שר המשפטים למועד קצר מזה.

סמכות להעביר מכהונה

13.

שר המשפטים בהתייעצות עם נשיא בית הדין, רשאי להעביר חבר בית הדין מכהונתו אם שוכנע שנבצר ממנו להמשיך ולמלא את תפקידו.

סימן ג': האחראי על המשמעת

מינוי האחראי על המשמעת

14.

(א) המנהל הכללי של הרשות המקומית ישמש במסגרת תפקידו כאחראי על המשמעת ברשות המקומית; ברשות בה לא מונה מנהל כללי, יהיה מזכיר הרשות האחראי על המשמעת.

(ב) ברשות מקומית גדולה רשאי המנהל הכללי להאציל את סמכותו למנהל כוח האדם בעירייה.

(ג) כל אדם רשאי להגיש תלונה בדבר חשד לביצוע עבירת משמעת בידי עובד הרשות המקומית לאחראי על המשמעת ברשות המקומית שבה מועסק אותו עובד.

תפקיד האחראי על המשמעת

15.

(א) הוגשה לאחראי על המשמעת תלונה כי נעברה עבירת משמעת לפי הוראות סעיף 26 או נודע לו בדרך אחרת על חשד לביצוע עבירה כאמור באותו סעיף, רשאי הוא לנקוט באחד מאלה:

(1)

לסגור את התלונה אם ראה שאין בה ממש, או שהיא טרדנית או קנטרנית; הודעה על כך תישלח למתלונן;

(2)

לבקש את התייחסותו של העובד עליו הוגשה התלונה, או שלגביו יש חשד לביצוע עבירה, וכן התייחסות כל גורם אחר, הנדרש לצורך בירור העניין.

הליכים בעקבות תלונה או חשד שנודעו לאחראי על המשמעת

16.

א) מצא האחראי על המשמעת, כי מעשה של עובד הרשות המקומית, שבוצע במהלך תפקידו בשירות הרשות המקומית או הקשור במישרין למילוי תפקידו, מהווה עבירת משמעת לפי חוק זה, רשאי הוא לנקוט נגד העובד באמצעי משמעת לפי סעיף 17, וזאת לאחר שניתנה לעובד ההזדמנות להגיב לטענות נגדו.

(ב) בטרם נקיטה באמצעי משמעת, יודיע האחראי על המשמעת על כך בכתב, ליועץ המשפטי של הרשות המקומית, לאחר שיפרט בפניו את הממצאים שהעלתה בדיקתו ואת אמצעי המשמעת שברצונו לנקוט בהם.

(ג) האחראי על המשמעת לא יהיה כפוף לדיני הראיות, ויפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר לבירור העניין הנדון לפניו.

אמצעי משמעת שבסמכות האחראי על המשמעת

17.

(א) מצא האחראי על המשמעת כי מעשה של עובד הרשות המקומית, שבוצע במהלך תפקידו בשירות הרשות המקומית או הקשור במישרין למילוי תפקידו, מהווה עבירת משמעת לפי חוק זה, רשאי הוא לנקוט נגד העובד אחד או יותר מאמצעי משמעת אלה:

(1) התראה;

(2) נזיפה;

(3) מניעת יציאתו להשתלמויות, או לפעילויות אחרות הנערכות על ידי הרשות המקומית או שההשתתפות בהן דורשת אישור הרשות המקומית והכל לתקופה שלא תעלה על שנה מיום ההחלטה;

(4) על אף האמור בחוק חופשה שנתית, תשי"א- 1951[4] הוצאתו לחופשה בשכר, ואם ביקש זאת העובד או שלא עומדים לרשותו ימי חופשה בשכר- לחופשה ללא שכר, והכל לתקופה שלא תעלה על שבעה ימים מיום ההחלטה;

(5) הטלת מגבלות לענין ביצוע תפקידו, לתקופה שלא תעלה על שנה מיום ההחלטה;

(6) העברתו למשרה אחרת או למקום עבודה אחר בעירייה, לתקופה שלא תעלה על שנה מיום ההחלטה, ובלבד שלא ייפגעו דרגתו או משכורתו;

(7) הקפאת דרגתו לתקופה שלא תעלה על שמונה עשר חודשים מיום זכאותו לקבלת הדרגה הנוספת, על פי כללי ההסכם הקיבוצי, ושלילת הזכות לקיצור תקופת ההמתנה;

(8) הפקעה של עד משכורת קובעת אחת של העובד, במשך תקופה שלא תעלה על ששה חודשים, ובלבד שהסכום שיופקע לא יעלה על השיעורים הקבועים בסעיף 8 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – [5] 1958 (להלן בחוק זה – חוק הגנת השכר).

(ב) אמצעי משמעת לפי סעיף זה לא ייחשב כאמצעי משמעת לענין סעיף 28.

החלטת אחראי על המשמעת והשגה על ההחלטה

18.

(א) האחראי על המשמעת יודיע, בכתב, לעובד הרשות המקומית שנחשד כי עבר עבירת משמעת על החלטתו בעניינו, ויעביר העתק מההחלטה ליועץ המשפטי לרשות המקומית.

(ב) עובד רשות מקומית, שהוטל עליו אמצעי משמעת לפי סעיף 17, רשאי להשיג על כך בפני בית הדין תוך שלושים יום מהיום שנודע לו על ההחלטה בעניינו; ההשגה תידון בפני נשיא בית הדין כדן יחיד או בפני אחד מבין חברי בית הדין שמונו לפי סעיף 3(א)(1), והכל כפי שהורה נשיא בית הדין, ובלבד שלא יהיה עובד הרשות המקומית שהנאשם נמנה עם עובדיה.

(ג) אין באמור בסעיף זה, כדי לפגוע בסמכותו של היועץ המשפטי לרשות המקומית להגיש תובענה בגין עבירת המשמעת האמורה, בהתאם לסמכותו על פי חוק זה וזאת ככל שראה כי נסיבות המקרה מחייבות הגשת תובענה כאמור.

סימן ד': מינוי תובע

מינוי תובע

19.

(א) היועץ המשפטי לרשות המקומית יהיה התובע מכוח הוראות חוק זה.

(ב) ברשות מקומית שהיועץ המשפטי הינו עובדה- הוא רשאי להסמיך, דרך כלל או לענין מסוים, כתובע מי מבין עובדי לשכתו הכפופים לו ושהוא עורך דין, ובלבד שאינו משמש כדיין בבית הדין למשמעת;

(ג) היועץ המשפטי של מועצה אזורית יהיה התובע אף לגבי עובדי הועד המקומי שבתחומה.

(ד) היועץ המשפטי של הרשות המקומית יהיה התובע אף לגבי עובד ועדה מקומית לתכנון ובניה לפי סעיף 18 לחוק התכנון והבניה.

(ה) היועץ המשפטי של הועדה המקומית לתכנון ובניה על פי סעיף 19 לחוק התכנון והבניה יהיה התובע אף לגבי עובד הועדה המקומית האמורה; ובהעדר יועץ משפטי, יהיה התובע היועץ המשפטי של הרשות הגדולה מבין הרשויות החברות בוועדה.

(ו) היועץ המשפטי של איגוד ערים יהיה התובע כנגד עובד האיגוד; ובהעדר יועץ משפטי, יהיה התובע היועץ המשפטי של הרשות הגדולה מבין הרשויות החברות באיגוד הערים.

(ז) היועץ המשפטי של הרשות המקומית מכוח ס"ק (א) או (ב), או של המועצה האזורית מכוח ס"ק (ג), או של הועדה המרחבית מכוח ס"ק (ה) או של איגוד הערים מכוח ס"ק (ו), רשאי להסמיך כתובע עורך דין שאינו עובד הרשות המקומית ובלבד שפעולתו של עורך הדין כתובע תהיה בפיקוחו ובהנחייתו של היועץ המשפטי כאמור.

סמכות הגשת תובענה

20.

תובענה לבית הדין למשמעת יכול שתוגש על ידי התובע, או על ידי היועץ המשפטי לממשלה, או נציגו.

סימן ה': מינוי החוקר

הליך חקירה ומינוי חוקר

21.

(א) רשות מקומית תמנה עובד אשר יהיה מופקד על בירור החשדות לעבירת משמעת (להלן: החוקר) ויהיה כפוף בעבודתו למבקר; המינוי יכול שיהא כללי או לצורך ענין מסוים; על העובד האמור יהיה לעמוד בכללים שאושרו לענין זה על ידי שר הפנים והשר לביטחון פנים.

(ב) ברשות מקומית שאינה גדולה, תהא הרשות רשאית שלא למנות חוקר והסמכויות יהיו למבקר.

(ג) בוועדה מקומית לתכנון ובניה לפי סעיף 19 לחוק התכנון והבניה יהיה החוקר ברשות המקומית הגדולה מבין הרשויות החברות בוועדה, החוקר המופקד על בירור החשדות כנגד עובד הועדה המקומית האמורה.

(ד) באיגוד ערים יהיה החוקר ברשות המקומית הגדולה מבין הרשויות החברות באיגוד, החוקר המופקד על בירור החשדות כנגד עובד האיגוד האמור.

(ה) לא יועסק חוקר פרטי כסיוע לחוקר במילוי תפקידו לצורך חוק זה, אלא ככל שהוא דרוש לצורך חקירת המשמעת, ועל פי אישור מראש של היועץ המשפטי של הרשות והינו חוקר מורשה על פי חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב - 1972[6] ולא ינקוט בפעולה אלא ככל שהיא מותרת על פי החוק; פעולות שנוקט החוקר יהיו באישור היועץ המשפטי של הרשות.

סמכות להורות על חקירה

21א.

האחראי על המשמעת או היועץ המשפטי לרשות המקומית, רשאים להורות לחוקר לברר חשד לביצוע עבירת משמעת על ידי מי מעובדי הרשות המקומית, ככל שימצאו כי הדבר נדרש לצורך בירור תלונה או חשד לביצוע עבירת משמעת.

סמכויות חקירה

22.

(א) חוקר שקיבל הוראה כאמור בסעיף 21א, רשאי לגבות הודעה מכל עובד הקשור לעבירת המשמעת או שעשויות להיות לו ידיעות הנוגעות לעבירה כאמור, וכן רשאי חוקר לדרוש מכל עובד כאמור להתייצב לפניו לשם חקירה ולמסור לו כל פרט, מסמך או ידיעה הנוגעים לעבירת המשמעת; על החקירה יחולו הוראות סעיפים 2 ו-3 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)[7] בשינויים המחויבים.

(ב) לעניין סעיף זה, "עובד" – עובד הרשות המקומית, ועובד "גוף עירוני מבוקר" כמשמעו בסעיף 170א(ב) לפקודת העיריות, וכן חבר מועצה ברשות המקומית, חבר מועצת המועצה הדתית שבתחום הרשות המקומית וחבר דירקטוריון של גוף עירוני מבוקר כאמור.

(ג) חוקר רשאי לדרוש מכל אדם הקשור לעבירת המשמעת או שעשויות להיות לו ידיעות הנוגעות לעבירה כאמור, כל פרט, מסמך או ידיעה הנוגעים לעבירת המשמעת.

(ד) לשם ביצוע חוק זה ינהג החוקר על פי כללים שיקבע שר המשפטים ובכלל זה יבהיר לנחקר את זכויותיו ומעמדו.

(ה) החוקר מוסמך באישור מבקר הרשות המקומית, להיעזר בגורמי מקצוע לשם השלמת בדיקתו.

סמכויות חיפוש ותפיסה

23.

(א) חוקר רשאי להיכנס לנכסים המחוזקים על ידי הרשות המקומית ו/או לנכסים המוחזקים על ידי תאגיד עירוני בבעלות מלאה של הרשות המקומית, ואינם משמשים למגורים (להלן: נכסים של הרשות המקומית), לשם ביצוע החקירה.

(ב) חוקר רשאי לתפוס בנכסים של הרשות המקומית כל חפץ או מסמך שיש לו יסוד סביר להניח שהוא רכוש הרשות המקומית ושהוא נדרש לצורך החקירה או כדי לשמש ראיה בהליך המשמעתי.

(ג) השר יקבע כללים לענין השמירה על כל חפץ או מסמך שנתפס.

מסקנות החקירה

24.

(א) חומר שהושג בחקירה בעבירת משמעת, יעבירו החוקר לאחראי על המשמעת או לתובע, לפי העניין.

(ב) הועבר חומר חקירה לאחראי על המשמעת או לתובע לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאים הם להורות לחוקר להוסיף ולחקור, אם מצאו שיש צורך בכך לשם החלטה בדבר העמדה לדין משמעתי או לשם ניהול יעיל של ההליך המשמעתי.

סימן ו': עבירות משמעת שפיטה ועונשין

הגשת תובענה משמעתית

25.

(א) ראה התובע שקיבל חומר חקירה לפי הוראות סעיף 16 או סעיף 24 כי קיימות ראיות מספיקות כדי להעמיד את עובד הרשות המקומית לדין משמעתי, יגיש לבית הדין תובענה, אלא אם כן סבר שנסיבות אישיות או טיב העניין, מצדיק בירורו על ידי האחראי על המשמעת; החלטה זו תהא מנומקת.

(ב) סבר תובע שהועבר אליו חומר חקירה כאמור בסעיף קטן (א) כי אין מקום להגיש תובענה לבית הדין, רשאי הוא להחליט אחד מאלה:

(1) לסגור את התיק;

(2) להעביר ממצאי החקירה בצירוף המלצותיו לאחראי על המשמעת להפעלת סמכותו על פי סעיף 15 או 17, לפי העניין.

(ג) ראה התובע כי מהממצאים עולה חשד לביצוע עבירה פלילית רשאי הוא להגיש תלונה במשטרה.

(ד) החליט התובע שלא להגיש תובענה לבית הדין רשאי היועץ המשפטי לממשלה או נציגו לעשות כן.

עבירות משמעת

26.

עובד רשות מקומית שעשה אחת מאלה אשם בעבירת משמעת:

(1) עשה מעשה או התנהג באופן שפגע במשמעת עובדי הרשות המקומית;

(2) לא השיב לשאלות חוקר לפי חוק זה, או שהשיב תשובות שאינם נכונות, וכן לא מסר מסמכים כפי שנתבקש על ידי החוקר.

(3) לא קיים את המוטל עליו כעובד הרשות המקומית על פי חוק, תקנה, נוהג, הוראה כללית או הוראה מיוחדת שניתנה לו כדין, או התרשל בקיום המוטל עליו כאמור;

(4) התנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד הרשות המקומית או התנהג התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתה או בשמה הטוב של רשות מקומית;

(5) התנהג התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו או בקשר אתו;

(6) השיג את מינויו כעובד הרשות המקומית במסירת ידיעה כוזבת או בהעלמת עובדה הנוגעת לענין, או בשימוש באיומים או בכוח או באמצעים פסולים אחרים;

(7) הוא הורשע בעבירה או שבית המשפט קבע שעבר עבירה ולא הרשיעו בה, וטרם חלפו שבע שנים מיום שנגזר דינו או אם נגזר עליו מאסר בפועל מיום שסיים לרצות את עונשו לפי המאוחר, ובנסיבות ביצוע העבירה ו/או בנסיבות ההרשעה יש כדי לפגוע בתדמיתה או בשמה הטוב של הרשות המקומית או כדי ללמד על התנהגות שאינה הולמת עובד ציבור.

(8) עובד שדרגתו אחת מארבע הדרגות הגבוהות בדירוג שאליו הוא שייך – היה חייב חוב סופי בשל ארנונה או אספקת מים בעד שישה חודשים, ולא שילם אותו ממועד התשלום של חלקו האחרון של החוב ובמשך תקופה העולה על שנה; לענין זה, "חוב סופי" – כהגדרתו בסעיף 120(10) לפקודת העיריות; הוראות פסקה זו לא יחולו לגבי חוב כאמור שלא שולם בתקפה שבה לא שילמה הרשות המקומית לעובד את שכרו.

(9) מי שהיה עובד הרשות המקומית, ולאחר פרישתו מהשירות עבר, בישראל או מחוץ לישראל, עבירה לפי חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט- [8]1969.

סימן ז': סמכויות בית הדין למשמעת

החלת הוראות חוק ועדות חקירה

27.

בנוסף לאמור בסעיף 81 יהיו לבית הדין כל הסמכויות הנתונות לועדות חקירה לפי סעיפים 8, 9 (א)(1), (2), (4) ו-(ב), 11,10,ו-27 (ב) לחוק ועדות חקירה התשכ"ט-[9]1968

סמכויות ענישה של בית הדין

28.

(א) בית הדין מוסמך להחליט על אחד או אחדים מאמצעי משמעת אלה:

(1) התראה;

(2) נזיפה;

(3) שלילת זכויות הוותק, כולן או מקצתן, הכל לתקופה שיקבע;

(4) הורדה בדרגה או הקפאתה, במידה ולתקופה שיקבע;

(5) הוצאה לחופשה בשכר או שלא בשכר לתקופה שלא תעלה על עשרים ואחד ימים;

(6) הפקעת משכורת בסכום שיקבע בית הדין ושלא יעלה על ארבע משכורות קובעות, ובלבד שהסכום החודשי שיופקע לא יעלה על שליש ממשכורתו החודשית של העובד או על השיעורים הקבועים בסעיף 8 לחוק הגנת השכר לפי הנמוך מביניהם;

(7) העברה – בתאום עם המנהל הכללי של הרשות המקומית – למשרה אחרת, בהגבלת זמן או ללא הגבלה;

(8) פסילה למילוי תפקידים מסוימים ברשות המקומית, או בכלל הרשויות המקומיות, לצמיתות או לתקופה שיקבע, או מניעת אפשרות להתמנות לתפקיד אחר ברשות לתקופה שיקבע;

(9) פיטורים בתשלום פיצויי פיטורין, כולם או מקצתם, או ללא תשלום פיצויי פיטורים ורשאי הוא להורות על תשלום פיצויי הפיטורים שנשללו, כולם או מקצתם, כפי שיחליט למי שהעובד חייב בפרנסתם;

(10) פסילה, לאחר פיטורים או פרישת העובד מעבודתו ברשות המקומית בדרך אחרת, למילוי תפקידים מסוימים ברשות המקומית או בכלל הרשויות המקומיות לצמיתות או לתקופה שייקבע;

(11) פסילה, לאחר פיטורים או פרישת העובד מעבודתו ברשות המקומית בדרך אחרת, לעבודה ברשות המקומית או בכלל הרשויות המקומיות לצמיתות או לתקופה שייקבע;על אף האמור בחוק שירות המדינה (גימלאות) (נוסח משולב), התש"ל - 1970[10] (להלן: חוק שירות המדינה (גימלאות)); אין בפסילה כאמור לשלול את זכאותו של העובד לגמלה, אלא אם כן קבע כך בית הדין לפי סעיף 30.

(ב) החליט בית הדין להטיל על הנאשם אחד מאמצעי המשמעת המפורטים בפסקאות (א)(3) עד (8) לעיל, רשאי הוא להורות בגזר הדין שהאמצעי יוטל על תנאי, על פי הכללים שנקבעו בסעיף 29.

(ג) על אף הוראות סעיף קטן (א) התקיים הדיון בבית הדין בפני דן יחיד לפי הוראות סעיף 9(ז) רשאי הדן יחיד להורות על אחד או אחדים מאמצעי המשמעת המפורטים בפסקאות (1) עד (7) של סעיף קטן (א); היה הדן היחיד נשיא בית הדין או ממלא מקומו, רשאי הוא להורות גם על אחד או אחדים מאמצעי המשמעת המפורטים בפסקאות (8) עד (11) לעיל.

(ד) החליט בית הדין להטיל על נאשם אמצעי משמעת לפי סעיף 28 רשאי הוא, בעת הטלת אמצעי המשמעת או בסמוך לאחר מכן, להורות לאחר ששמע את טענות בעלי הדין לענין זה, כי על הנאשם להשיב לקופת הרשות המקומית את שווי הטבות הפרישה שקיבל עקב פרישתו מהשירות, כולן או חלקן, בסכום שיקבע בית הדין, אשר לא יעלה על סכום השווה למשכורתו הקובעת של העובד ערב פרישתו מהשירות, כשהוא מוכפל בשש;

לענין זה, "הטבות פרישה" – זכויות הניתנות למי שפרש מהשירות מעבר לזכויות המגיעות לו על פי דין, לרבות זכויות הניתנות על פי הסכמים קיבוציים שהענקתם נתונה לשיקול דעת.

פיטורים על תנאי

29.

(א) החליט בית הדין לפטר נאשם לפי הוראות סעיף 28(א)(9), רשאי הוא להורות בגזר הדין שהפיטורים יהיו על תנאי;

(ב) תקופת התנאי תהיה לתקופה שקבע בית הדין ולא תפחת משנה.

(ב) תקופת התנאי תתחיל ביום מתן גזר הדין, אלא אם כן הורה בית הדין אחרת.

(ג) הטיל בית הדין אמצעי משמעת של פיטורים על תנאי, רשאי הוא נוסף על כך להטיל על הנאשם אחד או אחדים מאמצעי המשמעת המפורטים בסעיף 28(א)(1) עד (8).

(ד) הטיל בית הדין אמצעי משמעת על תנאי יציין את העבירה לפי סעיף 26 או יציין את סוג המעשים או המחדלים או יפרט את המעשים או המחדלים המסוימים בגינם יופעל התנאי.

(ה) בית דין שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא החליט על פיטוריו כאמור בסעיף 28(א)(9) בשל אותה עבירה, רשאי על אף הוראות סעיף קטן (ג) ובמקום להורות על הפעלת הפיטורים על תנאי, להורות מטעמים מיוחדים שיירשמו על הארכת תקופת התנאי או חידושה לתקופת תנאי נוספת אחת, אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את הפיטורים על תנאי.

(ו) עובד שנידון על תנאי לא ישא את עונשו אלא אם עבר תוך התקופה שנקבעה בגזר דינו אחת מעבירות המשמעת שנקבעו בגזר הדין והורשע בשל עבירה כזו (להלן- עבירה נוספת) תוך תקופת התנאי או לאחריה.

שלילה או הקטנה של קצבת פרישה או של פיצויי פיטורים

30.

(א) נאשם שהוטל עליו אמצעי משמעת של פיטורים כאמור בסעיף 28(א) וכן מי שעבר עבירת משמעת בעת שהיה עובד הרשות ופרש מהרשות המקומית בטרם הגיעו לגיל פרישה ובטרם ניתן פסק דין של בית הדין בעניינו, והוא זכאי לקצבה מקופת הרשות המקומית רשאי בית הדין להורות גם על שלילת זכאותו לקצבת פרישה, כולה או חלקה כפי שייקבע; או להורות על תשלום קצבת הפרישה, כולה או חלקה, למי שהעובד חייב בפרנסתם;

(ב) החלטת בית הדין כאמור בסעיף קטן (א), לגבי נאשם הזכאי לקצבה מקופת הרשות המקומית תעמוד בתוקפה לתקופה שייקבע בית הדין או עד למועד שבו הגיע מי שלגביו ניתנה ההחלטה לגיל פרישה, לפי המוקדם מביניהם; בית הדין רשאי, מנימוקים מיוחדים שיירשמו להורות כי החלטתו תעמוד בתוקפה לתקופה ארוכה מהתקופה האמורה, כפי שייקבע.

(ג) בסעיף זה "גיל פרישה" – כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-[11]2004.

השבה וחיוב בפיצויים

31.

(א) בעת הטלת אמצעי משמעת כאמור בסעיפים 28, 29 או 30 דלעיל או בסמוך לאחר מכן, רשאי בית הדין, לאחר ששמע את טענות בעלי הדין לענין זה, להורות:

		(1) כי על הנאשם להחזיר לרשות המקומית את מה שהשיג על ידי מעשיו נושא התובענה או את תמורתם, ושהרשות המקומית זכאית להם;
		(2) לחייב את הנאשם בתשלום פיצויים לרשות המקומית בשל נזק שנגרם עקב מעשיו כאמור, בשיעור שלא יעלה על הסכום הקבוע בסעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977[12](להלן: חוק העונשין); הכל כפי שיקבע בית הדין, ובלבד שהסכום החודשי שהנאשם יחויב בתשלומו לא יעלה על השיעורים הקבועים בסעיף 8 לחוק הגנת השכר, ושאם תוגש על ידי הרשות המקומית תביעה אזרחית לענין זה, יקוזז ממנה הסכום שבית הדין הורה עליו כאמור.

(ב) אין בפסיקת פיצויים לפי הסעיף דלעיל כדי לשלול זכות תביעה של הרשות המקומית או של צד ג' בשל נזק שנגרם ממעשה או מחדל של העובד.

(ג) הסכומים האמורים בסעיף קטן (א) ייגבו בדרך של ניכוי ממשכורתו של הנאשם, מקצבתו או מפיצויי פיטוריו, לפי העניין, הכל כפי שיקבע בית הדין; חיוב כאמור יראו אותו כחיוב חלוט שניתן להוצאה לפועל כאילו היה פסק דין בעניין אזרחי; לענין זה יראו את הרשות המקומית כזוכה לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - [13]1967.

ביצוע החלטות בית הדין

32.

(א) אמצעי משמעת שהחליט עליו בית הדין לא יבוצע אלא לאחר שחלף המועד להגשת ערעור;

(ב) הטיל בית הדין על עובד אמצעי משמעת לפי סעיף 28, רשאי הוא להורות בהחלטתו על ביצוע מיידי אם ראה שנסיבות העניין מצדיקות זאת.

סימן ח': פסיקת הוצאות לטובת הנאשם

הוצאות ההגנה

33.

(א) ראה בית הדין שלא היה יסוד להגשת התובענה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי קופת הרשות המקומית תשלם לעובד את הוצאות הגנתו בסכום שיקבע בית הדין.

(ב) החלטת בית הדין לפי סעיף זה ניתנת לערעור על פי סעיף 34 לחוק זה.

(ג) זיכה בית הדין את הנאשם לאחר שראה כי התלונה שגרמה למשפט הוגשה בקלות ראש או לשם קינטור או ללא יסוד, רשאי הוא לחייב את המתלונן, לאחר שנתן לו הזדמנות סבירה לטעון טענותיו לענין זה, בתשלום הוצאות הגנתו של הנאשם והוצאות התביעה, כפי שיקבע בית הדין.

(ד) לענין ערעור על חיוב לפי סעיף קטן (ג), דין המתלונן כדין נאשם שהורשע, ולענין גביית ההוצאות רואים את החיוב בהן כפסק דין של אותו בית דין שניתן בתובענה אזרחית לטובת הזכאי נגד המתלונן.

סימן ט': ערעור

ערעור על פסק דין של בית הדין

34.

פסק דין של בית הדין ניתן לערעור של העובד ושל התובע, בבית המשפט המחוזי, שבתחום שיפוטו נמצאת הרשות המקומית, לא יאוחר מהיום השלושים לאחר שניתן פסק הדין, אם ניתן בפני המערער, או לאחר שהומצא לו העתק ממנו, אם ניתן שלא בפניו.

בקשה לעיכוב ביצוע

35.

החליט בית הדין על ביצוע של אמצעי משמעת כאמור בסעיף 32(ב) רשאי שופט בית המשפט המחוזי המוסמך לדון בערעור על פי סעיף 34, על פי בקשת העובד, לעכב את ביצוע אמצעי המשמעת עד להחלטה בערעור, ואם כבר פוטר העובד או הועבר כאמור לפני ההחלטה – להורות על החזרה למשרתו; נתן שופט בית המשפט המחוזי החלטה לפי סעיף זה, רשאי הוא גם לצוות על השעיית העובד מתפקידו.

סימן י': סדרי דין

פומביות הדיון

36.

(א) בית הדין ידון בפומבי.

(ב) בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית הדין להחליט, מנימוקים שיירשמו בהחלטתו, על עריכת הדיון, כולו או חלק ממנו, בדלתיים סגורות, אם לדעתו הדבר דרוש מכל אחד מהטעמים האלה:

(1) לשם שמירה על שלום הציבור ובטחונו;

(2) לשם הגנה על ענינו של קטין או חסר ישע, כהגדרתם בסעיף 368א לחוק העונשין;

(3) לשם שמירה על פעילותה התקינה של הרשות המקומית;

(4) לשם הגנה על ענינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - [14]1998;

(5) לשם מניעת הרתעתו של עד מלהעיד עדות חופשית או מלהעיד בכלל;

(ג) החליט בית הדין על עריכת דיון בדלתיים סגורות, רשאי הוא להרשות לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו.

(ד) על אף הוראות סעיף קטן (ב), נפגע עבירה זכאי להיות נוכח בדיון בבית הדין בעניין העבירה שממנה נפגע, הנערך בדלתיים סגורות לפי הוראות אותו סעיף קטן, וכן זכאי הוא שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו, יהיה נוכח עמו בדיון כאמור; אולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שלא לאפשר את נוכחותו של נפגע העבירה או של האדם המלווה אותו בדיון בבית הדין; לענין זה, "נפגע עבירה" - כמשמעותו בסעיף 2 לחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א - [15]2001 (להלן: חוק זכויות נפגעי עבירה).

(ה) על דיון בפומבי ועל דיון בדלתיים סגורות לפי סעיף זה, יחולו ההוראות בדבר איסור פרסום שבסעיף 70(א), (ב), (ד) ו-(ו) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984[16] (להלן – חוק בתי המשפט), לפי העניין ובשינויים המחויבים.

(ו) לא יגלה אדם דבר על דיון שהתנהל בבית הדין בדלתיים סגורות אלא ברשות בית הדין או במידה שהגילוי דרוש לביצועה של החלטת בית הדין או לביצוע חוק זה.

(ז) העובר על הוראות סעיף זה, דינו - מאסר ששה חודשים או קנס לפי סעיף 61 לחוק העונשין.

(ח) על החלטת בית הדין לפי סעיף קטן (ב) רשאים לערער הנאשם, הרשות המקומית, ואדם מעוניין; ערעור לפי סעיף קטן זה יהיה בהתאם להוראת סעיף 34.

הרחקת קטינים מבית הדין

37.

רשאי בית הדין לאסור על קטין להימצא בבית הדין בשעת הדיון ולצוות על הרחקתו.

איסור פרסומים

38.

(א) לא יצלם אדם באולם בית הדין ולא יפרסם מה שצולם בו.

(ב) לא יפרסם אדם בלי רשות בית הדין את שמו של קטין שהוא עד בהליך שבפני בית הדין, או של מתלונן או ניזוק בעבירת משמעת, ולא את תמונתם, מענם או פרטים אחרים העשויים להביא לזיהוים.

(ג) בית הדין רשאי לאסור כל פרסום בדבר הליך בבית הדין במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על ביטחונם של בעל דין, של עד או של אדם ששמו הוזכר בהליך.

(ד) לא יפרסם אדם דבר על עניין התלוי ועומד בבית הדין, אם יש בפרסום כדי להשפיע על מהלך הדיון או תוצאותיו; אולם אין איסור זה חל על פרסום ידיעה בתום לב על דבר שנאמר או אירע בישיבה פומבית של בית הדין.

(ה) העובר על הוראות סעיף זה, דינו - מאסר ששה חודשים או קנס לפי סעיף 61 לחוק העונשין.

הפרעות לדיונים

39.

המפריע לדיוני בית הדין לעיני בית הדין או סמוך למקום הדיון, רשאי בית הדין לצוות על הוצאתו.

זילות בית הדין

40.

(א) מי שעשה אחד מאלה:

(1) הוזמן כדין לבוא לפני בית הדין ולא בא, או עזב ללא רשות בית הדין את מקום הדיון והכל ללא הצדק סביר;

(2) נדרש להמציא מסמך או מוצג אחר שברשותו ולא המציאו, ללא הצדק סביר;

(3) נדרש להשיב על האזהרה שלפני מתן עדותו, ולא עשה כן;

(4) נצטווה על ידי בית הדין לצאת, על פי סעיף 39, ולא עשה כן.

והוא נתון לשיפוט משמעתי לפי חוק זה, רשאי בית הדין, ביוזמתו או אם נתבקש לכך, ולאחר שנתן לו הזדמנות לטעון טענותיו, להפקיע ממשכורתו סכום שלא יעלה על מחצית ממשכורתו הקובעת; לא היה נתון לשיפוט משמעתי לפי חוק זה, רשאי בית הדין, לאחר שנתן לו הזדמנות לטעון טענותיו, להטיל עליו קנס כאמור בסעיף 61 לחוק העונשין.

(ב) נאשם שנהג כאמור בפסקה (א) בהיותו מושעה כאמור בסעיפים 46, 47 או 48, רשאי בית הדין להורות גם על הקטנת התשלום בגובה המשכורת המשולם לו, או הפסקתה.

(ג) החלטות בית הדין לפי סעיף זה ניתנות לערעור על פי סעיף 34.

פרסום החלטות

41.

האחראי על המשמעת רשאי לפרסם את החלטות בית הדין, אלא אם החליט בית הדין אחרת.

החלת הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה

42.

שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להחיל בתקנות, את הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה, כולן או חלקן, על הליכים משמעתיים לפי חוק זה, בתיאומים ובשינויים כפי שיקבע.

עובד שאינו מסוגל לעמוד בדין

43.

(א) עובד הטוען כי מחמת מחלה אינו מסוגל לעמוד לדין, רשאי בית הדין לקבוע לו מועד להוכחת טענתו על ידי חוות דעת רופא מחוזי או מי שהרופא המחוזי מינה לכך, והדיון יידחה עד למועד האמור; לא הוכיח עובד טענתו כאמור, רשאי בית הדין להמשיך בדיון.

(ב) מצא בית הדין, כאמור שהעובד אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת מחלה, יפסיק את הדיון ויודיע על כך לתובע ולאחראי על המשמעת, ומשעשה כן, יראו את העובד כל עוד אינו מסוגל לעמוד לדין, כמי שנעדר מעבודתו מחמת מחלה, לכל דבר וענין.

חידוש הדיון נגד מי שאינו מסוגל לעמוד בו

44.

הופסק הדיון בנסיבות האמורות בסעיף 43, רשאי בית הדין, מעת לעת ולבקשת התובע, להורות לעובד להיבדק בבדיקה רפואית נוספת, לענין זה, ואם נמצא מסוגל לעמוד בדין, וכן אם לא התייצב לבדיקה או אם סירב להיבדק – ימשיכו בדיון מהשלב שאליו הגיע שעה שהופסק הדיון; ורשאי בית הדין להמשיך בדיון אף שלא בפני העובד.

שמירת סמכות

45.

האמור בסעיף 43 אינו גורע מסמכות הרשות המקומית לנקוט באמצעים כנגד העובד ובכלל זה, לפטר את העובד הנדון.

סימן י"א: השעיה

השעיה עקב חקירה פלילית

46.

(א) החלה חקירה פלילית נגד עובד רשות מקומית, בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להמשיך לשמש בתפקידו, רשאי האחראי על המשמעת, לאחר שהיועץ המשפטי של הרשות המקומית אישר שאין מניעה לכך, להשעות את העובד לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים והוא רשאי להורות על הארכת תקופת ההשעיה, לאחר שהתייעץ עם היועץ המשפטי של הרשות המקומית לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חודשים.

(ב) חלפה שנה ממועד ההשעיה, וטרם נסתיימה החקירה הפלילית, רשאי האחראי על המשמעת, לאחר שהתייעץ עם פרקליט המחוז, ולאחר שהיועץ המשפטי של הרשות אישר שאין מניעה לכך, להורות על הארכת תקופת ההשעיה לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על תשעה חודשים.

השעיה עקב הליך פלילי

47.

(א) הוגש כתב אישום נגד עובד רשות מקומית, רשאי האחראי על המשמעת לאחר שהתייעץ עם היועץ המשפטי של הרשות המקומית, להורות על השעיית העובד, אם נוכח כי בנסיבות העניין מדובר באישום בעבירה שמפאת מהותה או חומרתה או נסיבותיה אין העובד ראוי להמשיך לשמש בתפקידו; השעיה כאמור לא תימשך מעבר לשלושים ימים מיום מתן פסק דין חלוט.

(ב) הוגשה תובענה לפי חוק זה, כנגד העובד על עובדות שעלו במהלך החקירה או הדיון בבית המשפט בתוך שלושים הימים מיום מתן פסק דין חלוט, תימשך ההשעיה לא יאוחר ממועד גמר ההליכים המשמעתיים.

השעיה עקב עבירת משמעת

48.

(א) מצא האחראי על המשמעת כי מעשה של עובד הרשות, מהווה עבירת משמעת לפי חוק זה, וכי בנסיבות אלו לא ראוי כי העובד ימשיך בתפקידו, רשאי הוא, לאחר שהיועץ המשפטי של הרשות המקומית אישר שאין מניעה לכך, להשעות את העובד מתפקידו.

(ב) הושעה עובד, תימשך ההשעיה עד שיחליט המוסמך לכך שלא להעמידו לדין משמעתי או עד שלושה חודשים, לפי המוקדם; הועמד העובד לדין משמעתי – תימשך ההשעיה עד שפסק הדין יהא חלוט.

(ג) הוגשה תובענה כנגד עובד ולא הופעלה סמכות ההשעיה על פי סעיף קטן (א) טרם הגשת התובענה, לא יהיה האחראי על המשמעת מוסמך עוד להפעיל את סמכותו על פי סעיף קטן (א); ואולם בית הדין למשמעת יהיה רשאי להורות על השעיית העובד על פי בקשת התובע.

סמכות האחראי על המשמעת

49.

האחראי על המשמעת רשאי להורות על הפסקת ההשעיה בכל עת.

הליך ההשעיה

50.

(א) אחראי על המשמעת לא ישעה עובד אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לענין ההשעיה לפניו, או לפני מי שהוא הסמיך לכך דרך קבע או לענין פלוני.

(ב) היה העובד מועסק במספר תפקידים בשירות הרשות המקומית, רשאי האחראי על המשמעת להשעותו כאמור בכולן או בחלק מהן.

(ג) בכל מקום שאחראי על המשמעת רשאי להשעות עובד לפי סעיף זה, רשאי הוא, ליטול ממנו סמכויות הנתונות לו במסגרת תפקידו או להעבירו זמנית לעבודה אחרת במשרה אחרת; הועבר העובד למשרה שדרגתה נמוכה מדרגתו הנוכחית, תשולם לו משכורתו לפי דרגת המשרה אותה הוא ממלא, ובלבד שלא תפחת מ-75% ממשכורתו הקובעת.

השגה וערעור על ההחלטה להשעות עובד

51.

(א) העובד, התובע או היועץ המשפטי לממשלה או מי שהסמיך לענין זה, יהיו רשאים להגיש השגה לבית הדין למשמעת, על החלטת האחראי על המשמעת להשעות עובד, או שלא להשעותו; ההשגה תידון בדן יחיד.

(ב) ערעור על החלטת בית הדין למשמעת כאמור לעיל, תהיה ברשות לבית המשפט המחוזי שבתחום שיפוטו נמצאת הרשות המקומית.

תשלום המשכורת בתקופת ההשעיה

52.

(א) עובד שהושעה על פי חוק זה, תשולם לו במשך ששת החודשים הראשונים להשעייתו, מחצית ממשכורתו הקובעת, וממועד זה ואילך תשולם לו משכורתו הקובעת המלאה; ואולם נשיא בית הדין, ממלא מקומו, או חבר בית הדין הכשיר להתמנות שופט בית משפט שלום שנשיא בית הדין הסמיך לכך, רשאי, לפי בקשת התובע או העובד, לפי העניין, להקטין או להגדיל או להפסיק את התשלום לתקופת ההשעיה, כולה או מקצתה, ובתקופה של ששת חודשי ההשעיה הראשונים – גם להגדיל את התשלום, הכל בתנאים שייראו לו.

(א1) התשלום לפי סעיף זה יהיה תשלום זמני ובכפוף להחלטה הסופית של בית הדין למשמעת או האחראי על המשמעת, לפי העניין.

(ב) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות מבחנים, סדרי דין והוראות מיוחדות בדבר ראיות והליכי בקשה לפי סעיף קטן (א).

על אף האמור בסעיף קטן (א) לא יעלה בחודש פלוני התשלום הזמני המשתלם למושעה על הסכום שבו עודפת משכורתו הקובעת על הכנסותיו מעבודות חוץ באותו חודש.

(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על עובד כאמור בסעיף קטן (א), לגבי התקופה שבה הוא נתון במעצר, או בחלופת מעצר, או לגבי התקופה שבה הוא נושא עונש מאסר בפועל או שבה הוא נושא עונש מאסר בעבודת שירות לפי חוק העונשין או בעבודה צבאית לפי חוק השיפוט הצבאי התשט"ו-[17]1955.

עובד שהושעה מותר בעבודת – חוץ

53.

עובד שהושעה, לא יחולו עליו ההגבלות והאיסורים בדבר עבודה מחוץ לשירות הרשות המקומית המוטלים על עובדי רשות מקומית, ובלבד שלא ייצג אדם אחר כלפי הרשות המקומית שבה הוא עובד או מוסד ממוסדותיה, ולא יעסוק בעבודה שיש בה כדי ליצור התקשרות בינו ובין מי שיש לו מגע כספי או מסחרי או עניני עם היחידה שבה הועסק לאחרונה; כן עליו להודיע לאחראי על המשמעת, במועדים ובדרך שיקבעו בתקנות על השתכרויותיו בתקופת ההשעיה; לא הודיע כאמור, ניתן לעכב את המשכורת המגיעה לו לפי סעיף 52 עד שידווח כנדרש.

משכורתו של מושעה שהורשע בבית המשפט ופוטר

54.

(א) מושעה שהורשע בבית המשפט או בבית הדין למשמעת ופוטר עקב ההרשעה, לא יהיה זכאי למשכורת בעד תקופת השעייתו, אולם לא יהיה חייב להחזיר את המשכורת ששולמה לו מכוח סעיף 52; ואולם, רשאי בית הדין, על פי בקשת התובע, ולאחר שנתן לעובד הזדמנות להשמיע טענותיו בפני בית הדין, לחייב את העובד להשיב את המשכורת ששולמה לו כאמור, כולה או חלקה, אם ראה כי נסיבות העניין מצדיקות זאת.

(ב) מושעה שהופסקו נגדו ההליכים המשמעתיים וחזר לעבודתו, תשולם לו משכורת קובעת לתקופת ההשעיה ובניכוי הכנסתו מעבודות חוץ במשך תקופת ההשעיה.

(ג) ועדה המורכבת מהאחראי על המשמעת, הגזבר והיועץ המשפטי של הרשות (להלן בסימן זה – הועדה) רשאית, על פי בקשת מושעה שלא נוהלו נגדו הליכים בבית הדין למשמעת, להורות שלא לנכות את הכנסתו של המושעה מעבודת חוץ במשך תקופת ההשעיה כפי הנדרש על פי סעיף קטן (ב)כולה או מקצתה.

(ד) עובד שהושעה עקב חקירה פלילית ופרש, ותיק החקירה נגדו נסגר, והוא לא הועמד לדין משמעתי בגין העובדות שעלו מתיק החקירה, רשאית הועדה שהוקמה מכח ס"ק (ג) – לבקשתו של העובד שפרש, לאשר לשלם לו את משכורתו הקובעת, כולה או חלקה, עד למועד הפרישה, גם בהתחשב בהכנסתו מעבודה נוספת ככל שהיתה.

משכורתו של מושעה שיצא זכאי בבית המשפט

55.

מושעה שזוכה בבית המשפט מן האשמה שגרמה להשעייתו ולא הועמד לדין משמעתי על עובדות שפורטו בכתב האישום או שעלו במהלך הדיון בבית המשפט, וכן מושעה שיצא זכאי בבית הדין או בערעור לפי חוק זה, תשולם לו משכורתו הקובעת לתקופת השעייתו ובניכוי הכנסתו מעבודת-חוץ במשך תקופת ההשעיה, זולת אם הורה בית הדין על פי בקשת המושעה במקרה של זיכוי על ידי בית הדין או על ידי השופט בערעור, שלא תנוכה הכנסה זו, כולה או מקצתה.

משכורתו של מושעה שהורשע בבית הדין

56.

מושעה שהורשע בבית הדין, ולא פוטר בעקבות ההרשעה, רשאי בית הדין להחליט על פי בקשתו של העובד, אם ובאיזו מידה, תשולם לו משכורתו לתקופת השעייתו, בהתחשב, בין השאר עם הכנסותיו של הנשפט מכוח סעיף 53.

זכויות ממוניות של מושעה שהורשע ופוטר

57.

מושעה שהורשע בבית הדין ופוטר עקב ההרשעה, תקופת השעייתו לא תבוא בחשבון לצורך קביעת זכויותיו הנובעות מתקופת העבודה; לרבות לענין קביעת תקופת השירות לצורך גימלה, פיצויי פיטורים, מחלה או חופשה.

משכורתו של מושעה אחרי הפסקת ההליכים או ביטול ההשעיה

58.

(א) חזר עובד מושעה לעבודה לאחר שהופסקו ההליכים המשמעתיים נגדו, תשולם לו משכורתו הקובעת לתקופת ההשעיה שלא שולמה לו לפי סעיף 52; חזר לעבודה לאחר שהאחראי על המשמעת ביטל את ההשעיה ולא הופסקו ההליכים נגדו תשולם לו משכורתו הקובעת כאמור זולת אם החליטה הועדה אחרת.

(ב) מהמשכורת שתשולם לפי סעיף קטן (א) תנוכה הכנסתו של העובד מעבודת-חוץ מכוח סעיף 53, זולת אם הורתה הועדה על פי בקשת המושעה, שלא תנוכה כולה או מקצתה.

(ג) הופסקו ההליכים כאמור בסעיף קטן (א), לאחר שהעובד פרש משירות הרשות המקומית, רשאית הועדה להחליט על תשלום המשכורת, כולה או מקצתה, לתקופת ההשעיה, בתנאים ולתקופה שתראה לה.

סימן י"ב: משפט חוזר

משפט חוזר בפיטורים או בפסילה

59.

על פי בקשתו של מי שהוטל עליו אמצעי משמעת של פיטורים או פסילה (להלן – נידון) או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, רשאי נשיא בית הדין להורות על קיום משפט חוזר בעניינו של נידון, שנפסק בו סופית אם ראה אחת מאלה:

(1) בית משפט או בית דין פסקו, כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה בשקר או בזיוף, ויש להניח כי אילולא ראיה זו היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות לבדן או ביחד עם החומר שהיה לפני בית הדין בראשונה, לשנות את התוצאות לטובת הנידון;

(3) על אותו מעשה הורשע בינתיים אדם אחר בבית משפט או בבית-דין ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי הנידון לא ביצע את העבירה;

(4) התעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין.

שאירים זכאים לבקש דיון חוזר

60.

מת הנידון - יהיו גם בן-זוגו וכל אחד מצאצאיו, הוריו, אחיו, או אחיותיו, זכאים לבקש דיון חוזר.

קיום הדיון החוזר

61.

בדיון החוזר יהיו לבית הדין הסמכויות אשר לדיון הקודם ובלבד שלא יוחמר דינו של הנידון.

פיצוי על פיטורים ופסילה שבוטלו

62.

בוטלו הפיטורים או הפסילה בדיון החוזר, רשאי בית הדין לתת כל צו שנראה לו כדי לפצות נידון שנשא ענשו או חלק ממנו, או לתת לו כל סעד אחר; מת הנידון - רשאי בית הדין לתת צו כאמור לטובת אדם אחר.

החזרה לעבודה

63.

בוטלו הפיטורים בדיון חוזר, יוחזר העובד לשירות הרשות המקומית במעמד ובזכויות שהיו לו ערב הפיטורים החל מן היום שנמסרה החלטת הביטול לתובע.

סימן י"ג: הוראות כלליות

שיפוט פלילי אינו מוציא שיפוט משמעתי

64.

אחריותו של עובד רשות מקומית לפי חוק זה בשל עבירת משמעת פלונית אינה גורעת מאחריותו הפלילית בשל אותו מעשה, ומותר לנקוט נגדו אמצעי משמעת לפי חוק זה אף אם הועמד לדין על אותו מעשה בבית המשפט.

הליך משמעתי והליך פלילי

65.

(א) הוגשה תובענה על עובד לפי סעיף 25 לחוק זה, והוגש בשל אותו מעשה או מחדל גם כתב אישום לבית משפט על עבירה פלילית יודיע על כך פרקליט המחוז לנשיא בית הדין, ובית הדין יעכב את ההליכים לפי חוק זה, אלא אם כן, אישר פרקליט המחוז, לבקשת התובע או העובד, להמשיך בהליך המשמעתי.

(ב) הוגשה תובענה על עובד לפי סעיף 25 לחוק זה, רשאי פרקליט המחוז, אף בטרם הוגש כתב אישום, ולאחר ששמע את התובע ואת העובד, להודיע לנשיא בית הדין שבכוונתו להגיש, בשל אותו מעשה או מחדל, כתב אישום לבית משפט על עבירה פלילית, וההליכים לפי חוק זה יעוכבו עד גמר ההליכים הפליליים.

(ג) נגמרו ההליכים בפלילים, או שפרקליט המחוז הודיע שחזר בו מכוונתו להגיש כתב אישום, ימשיכו בהליכים משמעתיים לפי חוק זה.

(ד) שום דבר בסעיף זה לא יגרע מסמכויות ההשעיה לפי סימן יא'.

ראיות חסויות

66.

על אף האמור בסעיף 63 לא תשמש אמרתו של נאשם בהליך לפי חוק זה ראיה נגדו בהליך בפלילים.

פסק דין במשפט פלילי

67.

הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי שנוהל נגד אדם יראו אותם כמוכחים בדיון נגד אותו אדם לפני בית הדין למשמעת.

אין מענישים פעמיים על אותה עבירה

68.

לא ינקטו נגד עובד רשות מקומית אמצעי משמעת על עבירת משמעת אחת יותר מפעם אחת.

שיפוט משמעתי לפי חיקוק אחר

69.

(א) היה עובד רשות מקומית נמנה גם עם בעלי מקצוע הכפופים לפי כל חיקוק לשיפוט משמעתי שלא במסגרת שירות הרשות המקומית בלבד, מותר לשפוט את עובד הרשות המקומית לפי חוק זה אפילו כבר נשפט בשל אותו מעשה לפי אותו חיקוק, וכן מותר לשפוט אותו לפי אותו חיקוק אפילו כבר נשפט כאמור לפי חוק זה.

(ב) חוק זה אינו גורע מהוראות חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד- [18]1954, או חוק אחר הדן בבטיחות בעבודה, בדבר נקיטת אמצעי משמעת כלפי עובד על אי קיום כללי בטיחות בעבודה; עובד שנקטו נגדו אמצעי משמעת כאמור, לא יישפט עוד בשל אותו מעשה או מחדל שיפוט משמעתי לפי חוק זה.

התיישנות

71.

(א) לא תוגש תובענה ולא יינקטו אמצעי משמעת לפי חוק זה נגד עובד הרשות, בהתקיים אחד מאלה:

(1) חלפו שלוש שנים מהיום שבו נודע לאחראי על המשמעת, על חשד לביצוע עבירת משמעת בידי אותו עובד;

(2) חלפו חמש שנים מיום ביצוע עבירת המשמעת.

(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א):

(1) רשאי היועץ המשפטי לממשלה, על פי בקשת האחראי על המשמעת, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לאשר לאחראי על המשמעת להורות על פתיחה בהליכים משמעתיים נגד עובד הרשות אף אם חלפו חמש שנים מיום ביצוע עבירת המשמעת, אם שוכנע כי האחראי על המשמעת לא ידע, בתוך תקופת חמש השנים האמורה, על הגשת התלונה נגד העובד או על החשד לביצוע עבירת משמעת;

(2) התנהלה חקירה פלילית או משמעתית נגד עובד הרשות בשל מעשה המהווה עבירת משמעת לפי חוק זה, או שהוגש כתב אישום או תובענה או התקיים הליך מטעם בית משפט או בית דין בקשר לאותו מעשה, בתוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) יחל מנין תקופות ההתיישנות לגבי אותו מעשה ביום ההליך האחרון של החקירה, ביום ההחלטה לענין הגשת כתב אישום או תובענה בשל אותו מעשה או ביום ההליך האחרון מטעם בית המשפט או בית הדין בקשר לאותו מעשה, הכל לפי המאוחר.

טענת פסלות

72.

הוראות סעיף 77א לחוק בתי המשפט יחולו על חברי בית הדין, בשינויים המחויבים ובשינוי זה: בסעיף קטן (ג) במקום "לפני בית המשפט העליון" יבוא "לפני בית המשפט המחוזי, בתוך חמישה ימים מהיום שבו הודע לבעלי הדין החלטת בית הדין"; והסיפא החל במילים "בערעור ידון" לא תיקרא.

התליית הליכים

73.

(א) בכל עת שלאחר הגשת תובענה ולפני גזר הדין, רשאי בית הדין להתלות את ההליכים לפי חוק זה, בין מיוזמתו ובין על פי בקשת התובע, אם נוכח כי לא ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו.

(ב) הותלו ההליכים לפי סעיף קטן )א) ולאחר מכן ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו, רשאי התובע להודיע בכתב לבית הדין על רצונו לחדש את ההליכים, ומשעשה כן יחדש בית הדין את ההליכים ורשאי הוא להמשיך בהם מן השלב שאליו הגיע לפני התלייתם.

(ג) על אף הוראות סעיף 71 רשאי בית הדין לחדש את ההליכים לפי חוק זה, לבקשת התובע ומטעמים שיירשמו, אף אם עברו בין מועד התליית ההליכים לבין המועד שבו ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו התקופות האמורות בסעיף האמור, ובלבד שההליכים הותלו מהטעם שהנאשם מתחמק מן הדין.

פרישה אינה מפסקת הליכים

74.

פרישתו של עובד משירות הרשות המקומית אינה מפסקת הליכים שהתחילו בהם נגדו לפני בית הדין והוא רשאי להמשיך בדיון אם ראה צורך בכך.

הליכים משמעתיים לאחר פרישת העובד

75.

(א) התובע רשאי להתחיל בהליכים לפני בית הדין אף לאחר שפרש העובד מהשירות, ובלבד שהתובענה תוגש תוך שנתיים מיום הפרישה או תוך שנה מיום סיום חקירת המשטרה או הדיון הפלילי, לפי המאוחר, כן מוסמך לנהוג כן על פי בקשת העובד.

(ב) על פי הוראת היועץ המשפטי לממשלה, ובכפוף לתקופות ההתיישנות האמורות בסעיף 71, התובע יתחיל בחקירה לפי סעיף 20 או בהליכים לפני בית הדין אף לאחר שפרש העובד משירות הרשות המקומית.

טיהור שמו של עובד רשות מקומית

76.

פורסמו ידיעות על עובד רשות מקומית המייחסות לו עבירות משמעת והיה בדרך הפרסום ובהיקפו כדי לפגוע בעובד, רשאי העובד לבקש מהאחראי על המשמעת להורות על עריכת חקירה בעבירה זו; ראה האחראי על המשמעת על פי תוצאות החקירה כי אין אמת בידיעות אלה, יודיע על כך לעובד בכתב; ראה שיש יסוד לידיעה יורה לתובע להגיש תובענה; העובד רשאי לפרסם את הודעת האחראי על המשמעת בדרך הנראית לו.

אין פיטורין על עבירה אלא על פי פסק דין

77.

עובד רשות מקומית לא יפוטר בגלל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית הדין; הוראה זו לא תחול על פיטורים בתקופת הניסיון הנהוגה לגבי המשרה הנדונה ועל פיטורים מחמת הרשעה בפסק דין סופי בעבירה שבית המשפט קבע שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש בתפקידו, ופיטורים כאמור לא ייראו כאמצעי משמעת לענין סעיף 68 לחוק זה; אין בהוראות אלו כדי למנוע פיטורים על פי כל דין.

אין השעיה אלא על פי חוק

78.

עובד רשות מקומית לא יושעה בגלל עבירת משמעת או משום שהתחילה חקירת המשטרה נגדו אלא בהתאם להוראות סימן יא', או בהתאם לחוק אחר הקובע הוראה מפורשת בנדון.

סמכויות ומינויים

79.

(א) עובד שהושעה, כל סמכות ומינוי שניתנו לו עקב היותו עובד רשות מקומית, יותלו לתקופת השעיה;

(ב) מי שפוטר או נפסל לשירות לפי חוק זה, יפקעו כל סמכות ומינוי שניתנו לו עקב היותו עובד רשות מקומית.

בית הדין - ניהולו, והוצאות החזקתו

80.

(א) שר הפנים יקבע בתקנות את מקום מושבו וסדרי ניהולו והחזקתו של בית הדין, וחלוקת ההוצאות הכרוכות בכך בין הרשויות המקומיות.

(ב) עובדי בית הדין ומי שהתמנה לפי סעיף 3 ו-6 זכאים לשכר או לגמול השתתפות, כפי שאישר השר.

סדרי הדין

81.

(א) שר המשפטים יקבע בתקנות את סדרי הדין בבית הדין למשמעת ובערעור על החלטותיו, וכן הוראות בדבר ביצוען של החלטות בית הדין בידי הרשויות הנוגעות בדבר.

(ב) בכל ענין של סדרי דין שאין לגביו הוראה אחרת לפי חוק זה או בחיקוק החל על בית הדין, ובכל ענין שבדיני ראיות, למעט דיני חסינות עדים וראיות חסויות כאמור בפרק ג' לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-[19]1971, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק.

ביצוע ותקנות

82.

שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו, למעט בעניינים שנמסרו לסמכות שר המשפטים.

ביטול

83.

חוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח - 1978[20] (להלן- החוק המקורי) – בטל.

תחילה ותחולה

84.

(א) תחילתו של חוק זה , ששה חודשים מיום פרסומו.

(ב) הליך שערב תחילתו של חוק זה היה תלוי ועומד לפני בית הדין למשמעת, יחולו לגביו הוראות החוק המקורי, כנוסחן ערב תחילתו של חוק זה.

(ג) מי שהתמנה לחבר בית הדין למשמעת לפני תחילתו של חוק זה, רשאי להמשיך ולכהן בהליכים לפי סעיף קטן (ב), עד תום תקופת מינויו כחבר בית הדין למשמעת שהוקם לפי הוראות החוק המקורי.

[2] דיני מדינת ישראל 8, עמ' 197.

[4] ס"ח התשי"א 81, עמ' 234, תשס"ח 2152 עמ' 514;

[5] ס"ח התשי"ח 247, עמ' 86; התשע"א 2279, עמ' 363;

[6] ס"ח התשל"ב 654, עמ' 90; תשס"ח 2137, עמ' 245;

[7] חא"י, פרק ל"ד, כרך א', עמ' (ע) 439, (א) 467; התשס"ה 2005, עמ' 498.

[8] ס"ח תשכ"ט 561, עמ' 144; תשס"ג 1892, עמ' 455.

[9] ס"ח תשכ"ט 548, עמ' 28; תשס"ה 1977, עמ' 110.

[10]ס"ח התש"ל 599, עמ' 120; התשע"א 2309, עמ' 1004.

[11] ס"ח תשס"ד 1919, עמ' 46; תשס"ה 2024, עמ' 916.

[12] ס"ח תשל"ז 864, עמ' 226; תשס"ח 2176, עמ' 812.

[13] ס"ח תשכ"ז 507, עמ' 116; תשס"ט 2188 , עמ' 42.

[14] ס"ח תשנ"ח 1661, עמ' 166; תשס"ד 2109, עמ' 453.

[15] ס"ח תשס"א 1782, עמ' 183; תשס"ח 2164, עמ' 624.

[16] ס"ח תשמ"ד 1123, עמ' 198; י"פ תשס"ט 5895, עמ' 1584.

[17] ס"ח תשט"ו 189, עמ' 171, תשס"ט 2204, עמ' 288.

[18] ס"ח תשי"ד 164, עמ' 202; תשס"ה 2013, עמ' 693.

[19] דיני מדינת ישראל [נוסח חדש] 18, עמ' 421; ס"ח תש"ס 1746, עמ' 229.

[20] ס"ח תשל"ח 902, עמ' 153; תשס"ח 2169, עמ' 670.