א.

שם החוק המוצע:

תזכיר חוק זכויות החולה (תיקון)(הסכמה מדעת של קטין), התשע"ד-2014

ב.

מטרת החוק המוצע והצורך בו:

סוגית ההסכמה מדעת של קטינים לטיפול רפואי נמצאת על המדוכה שנים רבות וזוכה לתשומת לב מיוחדת עקב התפתחויות בשגרת החיים של בני נוער והתקדמות התפיסות של זכויות קטינים בכלל.  למעט במספר תחומים המוסדרים בחקיקה ספציפית^[1], החוק הקיים מחייב את המטפלים בקטינים לקבל את הסכמת הוריהם לטיפולים הניתנים להם. זאת גם כאשר מדובר בטיפולים שגרתיים ושכיחים וגם כאשר מדובר בבני נוער המתקרבים לבגרות, ומורשים לעשות פעולות משפטיות שונות אחרות - בעצמם.  

רופאים, אחיות ומטפלים ממגוון מקצועות הבריאות, מתמודדים כל העת עם מצבים בהם הם נדרשים למתן טיפול רפואי לקטין, במרפאות ראשוניות ומקצועיות בקהילה, במרפאות נוער, בחדרי המיון ועוד, כאשר הקטין מסרב כי יידעו את הוריו, או מתנה את הגעתו לטיפול בשמירת המידע בסוד מפניהם.

הדרך היחידה הפתוחה כיום בפני המטפל למתן טיפולים רפואיים לקטינים ללא שיתוף הוריהם, היא להסתמך על ההוראה המופיעה בסעיף 6 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות^[2] שאינה מאפשרת לבטל פעולה של קטין ש"דרכם של קטינים בגילו לעשות לבד" ולמעשה מכשירה אותה על אף היותו של מבצע הפעולה מתחת לגיל הכשרות המשפטית.

'הסכמה מדעת' לטיפול נתפסת כפעולה משפטית, הואיל וקיומה של הסכמה תקפה היא בעלת השלכות משפטיות מכריעות ביחס לטיפול הניתן. לכן, לפי הוראה זו שבסעיף 6 לחוק הכשרות המשפטית – קטין רשאי להסכים מדעת לטיפול רפואי אם מדובר בסוג טיפול, ש'דרכם של קטינים' באותו גיל להסכים לו לבד (אם כי גם לכך יש מגבלות). 

עם זאת, לא זו בלבד שחוק הכשרות המשפטית לא התכוון, ככל הנראה, במקור, לפעולות רפואיות, אלא שמושג זה ("שדרכם של קטינים בגילו לעשות לבד") הוא מעורפל ונזיל ומעמיד את המטפל פעמים רבות בדילמה אתית וחוקית: האם מותר ונכון לתת את הטיפול הרפואי לקטינ/ה הפונה אליהם ללא ידיעת/ הסכמת/ או ליווי ההורה, או לא?

לצד המצבים היום יומיים המחייבים הסדרת המענה, קיימת מגמה נמשכת, בארץ ובעולם, להכיר בזכויותיהם של קטינים ובני נוער בהתייחס לגופם ולמצבים שונים בחייהם. מגמה זו נשענת על התפיסה כי בני נוער, בימינו אלה, יכולים ומסוגלים לקבל החלטות הנוגעות לגורלם על כל ההשלכות הנובעות מכך. עיגון זכויות החולה והסדרת מעמדו בחקיקה בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, חידדו והעמיקו את הצורך בבחינת מקומו של הקטין המתבגר וזכויותיו בהקשר לקבלת החלטות הנוגעות לגופו, בריאותו, איכות חייו ושלומו הגופני והנפשי.

הצורך בהסדרת "ההסכמה מדעת למתן טיפול רפואי לקטינים", על הסוגיות השונות והמורכבות הנלוות לכך, הביא, בעבר, למספר ניסיונות לגבש הצעת תיקון לחוק זכויות החולה בנושא זה. טיוטת הצעת החוק האחרונה גובשה בשנת 2006, ע"י משרד הבריאות  ובשיתוף משרדי המשפטים והרווחה, אולם מורכבותה הביאה לכך שהמשרד התבקש לשוב ולבחון את הנושא, תוך קבלת התייחסות נוספת של מומחים מתחומים רלוונטיים שונים.

בהתאם, הובאה הצעת החוק ב-7.2.07 לדיון במועצה הלאומית לבריאות הילד והפדיאטריה בראשותו של פרופ. יהודה דנון. בעקבות הדיון הוחלט על הקמת ועדה מטעם המועצה במטרה לגבש המלצות לגבי גיל ההסכמה, תחומי הבריאות לגביהם ניתן יהיה לאפשר לקטינים אוטונומיה בקבלת טיפול רפואי וסוגיות נוספות הנלוות לכך ו"לגבש נוסח להצעת חוק בנושא על בסיס הטיוטות הקיימות".

יש לציין כי היבט מסוים של סוגיה זו, המתייחס ל"ביקורי קטינים ללא מלווה במרפאה ראשונית", הוסדר, באופן חלקי, בשנת 2004 בחוזר משרד הבריאות^[3] וזאת על פי המלצות ועדה בנושא שפעלה, אף היא, מטעם המועצה הלאומית לבריאות הילד, בראשותו של ד"ר שמואל גרוס ובשיתוף משרדי המשפטים, הרווחה וגופים נוספים.

בתאריך 15.08.2007 החלה את עבודתה ועדה מטעם המועצה הלאומית לפדיאטריה בנושא- "טיפול רפואי בקטינים- גיל ההסכמה וסוגיות משיקות". הוועדה, בראשות עו"ס נירית פסח, מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית ברפואה הכללית (בדימוס) מהשרות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות, כללה מומחים מתחומי הרפואה והמשפט. 

בתהליך עבודתה, הועדה ריכזה וסקרה ספרות רלבנטית, ובחנה מודלים של חקיקה ודרכים להסדרת הנושא במדינות שונות בעולם^[4].

על פי העניין, הוזמנו לדיוני הועדה מומחים מתחום הרפואה הדחופה ובריאות הנפש, להבהרת הסוגיות ולמתן חוות דעתם ועמדתם המקצועית. כמו כן נבדקו המלצות הועדה ככל הניתן עם גורמים מרכזיים נוספים הרלבנטיים לנושא כגון המועצה לשלום הילד, שהייתה שותפה מרכזית בגיבוש הצעת חוק זו, ופקידת הסעד הארצית במשרד הרווחה.

המלצות הוועדה הוגשו למנהל הכללי של משרד הבריאות בתאריך 18.10.2010 ואומצו על ידו.

הצעת החוק ודברי ההסבר לה מבוססות על מסקנות הועדה, והיא מבטאת את הגישה לפיה יש לאפשר מחד אוטונומיה לקטין בהתאם להתפתחותו (מבחן משולב של גיל ובשלות) ומאידך להימנע מפגיעה באחריות ההורית העולה בקנה אחד עם טובתו וזכויותיו של הקטין, בבחינת - "אין נוטשים קטין לזכויותיו".

גם בפעולות בהן, בהתאם להצעת החוק, ניתן לטפל ב"קטין בשל ומבין" ללא הסכמת הוריו, מודגש כי יש לשאוף ליידע ולקבל גם את הסכמת ההורים, תוך שיתוף הקטין ובהסכמתו, כביטוי לכך שככלל טובתו של הקטין דורשת מעורבות הורית.

המדדים עליהם מבוססת הצעת החוק כקובעים למתן טיפול רפואי לקטינים באופן עצמאי או עצמאי למחצה, הם - גיל הקטין, "בשלותו" הנורמטיבית והאישית, ו"סוג הבעיה הרפואית והטיפול המוצע" לו. הצעת החוק מבוססת על המדדים האמורים, תוך התייחסות למצבים רפואיים מיוחדים, ותוך הגדרת החריגים לכללים והצורך בהפעלת שיקול דעת.

אשר למדדי הגיל והבשלות קובעת הצעת החוק כי לקטין נתונה הזכות ליידוע ולשיתוף ביחס למצבו הרפואי והטיפול בו, בכל גיל ובהתאם לרמת הבנתו ובשלותו. בנוסף, לקטין מגיל 14 נתונה זכות להיות שותף לקבלת ההחלטות הרפואיות ולתת את הסכמתו לטיפול לצד הסכמת הוריו. ולבסוף, קטין מגיל 16 (ובמקרים מסוימים מגיל 14) יהיה זכאי לתת הסכמה לטיפול רפואי בו ביחס לפעולות רפואיות שגרתיות ופשוטות.

אשר למדד סוג הבעיה הרפואית והטיפול המוצע, מבחינה הצעת החוק בין טיפול שגרתי ופשוט, שהוא יחסית נעדר סיכון, לעומת טיפול מורכב שיש בו סיכון גבוה או השלכות  משמעותיות אפשריות לבריאותו, אורך חייו או איכות חייו של הקטין. הצעת החוק קובעת כי טיפולים שמצריכים כיום (על פי חוק זכויות החולה) הסכמה מדעת בכתב, חזקה עליהם שהם טיפולים מורכבים ולא שגרתיים ולכן לגביהם קובעת הצעת החוק שתידרש ככלל הסכמת הורים.

אשר לחילוקי דעות בין קטין בשל לבין הוריו, או בין הגורמים הרפואיים ובין הקטין והוריו, אלה ייושבו ככלל, על פי הצעת החוק, על ידי ועדת אתיקה.

ג.

עיקרי הוראות החוק המוצע:

עיקר 1 – סעיף 1 להצעת החוק

מוצע לתקן את סעיף ההגדרות בחוק זכויות החולה, ולהוסיף בו הגדרות הקובעות את גיל הבשלות של קטינים:

(א)  תתווסף הגדרת "נציג" שהוא הורה או אפוטרופוס של מטופל שהוא קטין;

(ב)  תתווסף הגדרת "בשלות" שהיא האינדיקציה ליכולתו של קטין לתת הסכמה מדעת לטיפול רפואי שאינו מנוי בתוספת השנייה. הנחיות בעניין אופן קביעת או שלילת בשלות יפורסמו על ידי המנהל הכללי, כמו גם האפשרות להיעזרות בצוות מייעץ במידת הצורך.

(ג)  ייקבע כי ככלל, גיל ההסכמה לגבי טיפולים רפואיים שאינם מנויים בתוספת יהיה 16 שנים. מגיל זה חזקה כי קטין עונה להגדרת בשלות אלא אם המטפל בו סבור כי על אף גילו, המטופל אינו עונה להגדרת "בשלות" (חזקה הניתנת לסתירה).

(ד)  בנוסף, גם קטין מגיל 14 יוכל לתת הסכמה מדעת לטיפול רפואי שאינו מנוי בתוספת אם המטפל בו סבור כי הוא עונה להגדרת "בשלות".

לעניין טיפול רפואי הקשור במיניות, החזקה היא כי קטין מגיל 14 עונה להגדרת "בשלות", אלא אם המטפל בו סבור כי הוא אינו עונה להגדרה זו.    

עיקר 2 – סעיף 2 להצעת החוק

מוצע להוסיף לחוק את סעיפים 13א עד 13ד, שעניינם קביעת זכותו של קטין בשל לתת הסכמה מדעת בעצמו לטיפולים רפואיים תוך סיוג הזכות וקביעת תנאים לה, וכן מתן זכות לקטין בכל גיל לקבל מידע על הטיפול הרפואי בהתאם לגילו והבנתו:

מוצע לקבוע קביעה כללית (שעד היום אינה מופיעה מפורשות בשום מקור חוקי למרות שהיא נראית מובנת מאליה) לפיה ככלל, ובכפוף למפורט בתיקון זה, הסכמה מדעת לטיפול רפואי בקטין תינתן על ידי נציגו. עם זאת, יש לשתף קטין בכל גיל במידע על הטיפול הרפואי העתיד להינתן לו, בהתאם לגילו הבנתו ובשלותו. כמו כן, יש לתת לעמדתו של הקטין, ככל שישנה, משקל ראוי בקבלת ההחלטות לעניין הטיפול בו.

גם במקרים בהם נציגו של הקטין הוא הנותן הסכמה מדעת בשמו, ביחס לכל טיפול רפואי, מגיל 14 יש לקבל בנוסף להסכמת הנציג גם את הסכמת הקטין עצמו ("הסכמה משתתפת"). מקרים בהם יתגלעו חילוקי דעות בין הקטין לנציגו כאשר דרושה הסכמה משתתפת, יוכרעו באמצעות המנגנון המפורט בסעיף 8 לתיקון זה (סעיף 24א המוצע).

בנוסף מפורטים התנאים למתן טיפול רפואי ב קטין בשל ללא אישור נציגו (התנאים מצטברים):

1. על המטפל לשוחח עם הקטין בדבר חשיבות שיתוף נציגו של הקטין בקבלת ההחלטה לגבי הטיפול

2. על המטפל למסור לקטין מידע רפואי הדרוש לו לשם מתן הסכמה מדעת לפי חוק זכויות החולה, ולהיווכח כי הקטין הבין את ההסבר שניתן לו

3. הקטין נתן הסכמה מדעת לטיפול.

נושא הטיפול הנפשי בקטינים מופיע בתוספת השנייה, כך שככלל, הנציג הוא זה הנותן הסכמה מדעת לטיפול. בסעיף זה מוצע כי על אף הכללת נושא הטיפול הנפשי בתוספת השנייה, במקרים הבאים הקטין יוכל לקבל טיפול נפשי אף ללא הסכמת נציגו:

1-  הערכה נפשית ראשונית בקשר לטיפול נפשי, ולרבות ביחס להתמכרות (וזאת בשונה מטיפול נפשי ממושך)

2-  אבחון וטיפול נפשי או סוציאלי בעניינים הקשורים למיניות המפורטים בסעיף 19א(א)(1) המוצע (סעיף 6 לתיקון זה)

3-  טיפול נפשי הנלווה לטיפול אחר שלגביו נתן הקטין הסכמה מדעת ללא אישור נציגו

נוסף לטיפול הנפשי, מוצע כי גם לגבי ביקור או טיפול בחדר מיון או במחלקה לרפואה דחופה המנוי בתוספת השנייה, בכל הנוגע לעניינים המפורטים בסעיף 19א(א)(1), יוכל קטין לקבל טיפול בחדר מיון או במרכז לרפואה דחופה אף ללא אישור נציגו.

במקרים של פגיעה מינית או חשד לפגיעה מינית שבוצעה בקטין, מוצע כי כל טיפול שאינו מנוי בתוספת השנייה והדרוש לקטין כתוצאה מאירוע עבירת המין יינתן לקטין מגיל 14 לבקשתו, אף ללא אישור נציגו, ובלא תלות בבשלותו, אם המטפל בו והעובד הסוציאלי של המוסד הרפואי, לאחר היוועצות בעו"ס לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960^[5], סבורים כי יידוע נציגו של הקטין או בקשת הסכמתו עשויים לסכן את שלומו של הקטין.

עיקר 3 – סעיף 5 להצעת החוק

מוצע להוסיף את סעיפים 19א-19ג שעניינם מסירת מידע לנציגו של קטין במקרים שונים:

מוצע כי בכל הנוגע לטיפולים בנושאי מיניות המפורטים בסעיף וכן בנוגע לתכנים של טיפול נפשי, לא ניתן יהיה למסור מידע לנציגו של הקטין ללא הסכמתו, אלא אם היידוע נדרש בהתאם להוראות דין אחר.

כמו כן מפורטים המקרים בהם ניתן יהיה למסור מידע לנציגו של קטין בשל גם אם הוא מסרב למסירת המידע, אך זאת רק במידה הדרושה ותוך התחשבות בפרטיותו של הקטין, ולאחר שהוסבר לו על ידי המטפל כי חלה עליו חובה ליידע את נציגו.

בנוסף, מוצע כי במצבים בהם קטין זקוק לטיפול רפואי שאין אפשרות חוקית לתת לו ללא הסכמת נציגו, אך המטפל, לאחר שהתייעץ בעו"ס במוסד הרפואי, סבור כי יידוע נציגו של הקטין עלול לסכן את שלומו הגופני או הנפשי, יודיע המטפל לעו"ס לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, ויפעל לפי הנחיותיו.

עיקר 4 – סעיף 6 להצעת החוק

מוצע להוסיף את סעיף 24א שעניינו מנגנון הכרעה במחלוקת, בכל אחת ממערכות היחסים שבין קטין-נציג-מטפל, ולמעט ביחס לאשפוז בבית חולים כהגדרתו בחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991.

(א)במקרה בו קטין בשל רשאי לקבל החלטה בעצמו ביחס לטיפול הרפואי המוצע לו, אך נציגו בכל זאת מתנגד לטיפול, תהיה רשאית ועדת האתיקה להכריע מי יקבל את ההחלטה- הקטין או הנציג.

(ב) בנסיבות של מצב חירום רפואי, רשאית וועדת האתיקה לאשר מתן טיפול רפואי על אף התנגדותו של קטין בשל או התנגדותו של קטין ונציגו, בתנאים המפורטים בסעיף 15(2) לחוק.

(ג)  במידה ולא ניתן לכנס את ועדת האתיקה בדחיפות הנדרשת, יוקנו לבית המשפט לענייני משפחה סמכויות ועדת האתיקה.

מוצע כי על החלטות ועדת האתיקה ניתן יהיה לערער לבית המשפט לענייני משפחה, ועל החלטות בית המשפט לענייני משפחה ניתן יהיה לערער לבית המשפט המחוזי.

ד.

השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, תקנים במשרדי הממשלה וההיבט המנהלי:

לא צפויה השפעה על תקציב המדינה או על תקנים במשרדי הממשלה.

ה.

להלן נוסח הצעת החוק:

תזכיר חוק זכויות החולה (תיקון) (הסכמה מדעת של קטין), התשע"ד - 2014

תיקון סעיף 2

1.  

בחוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996^[6] (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 2 -  

(1) אחרי ההגדרה "מרפאה" יבוא:

" נציג" - הורהו של קטין, או אפוטרופוס שמונה לקטין לפי הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962[7], או מיופה כוח לפי סעיף 16 לחוק זה שמינה מטופל, וביחס לקטין- הורהו, או מיופה כוח שמינה מטופל לפי סעיף 37 לחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005[8];"

(2) אחרי ההגדרה "קופת חולים" יבוא:

"" בשלות" - מסוגלות להבין את מצבו הרפואי ואת הטיפול המוצע לו, את משמעות קבלת החלטה רפואית ללא אישור נציג בגיר, ומסוגלות לקיים הנחיות רפואיות;

" קטין בשל" - אחד מאלה:

(1) קטין שמלאו לו שש עשרה שנה, אלא אם המטפל בו סבור כי הוא אינו עונה להגדרת בשלות;

(2) קטין שמלאו לו ארבע עשרה שנה, והמטפל בו סבור כי הוא עונה להגדרת בשלות;

(3) לעניין טיפול רפואי הקשור במיניות, כמפורט בסעיף 19א(א)(1) - קטין שמלאו לו ארבע עשרה שנה, אלא אם המטפל בו סבור כי הוא אינו עונה להגדרת בשלות."

הוספת סעיפים 13א עד 13ד

2.  

אחרי סעיף 13 לחוק העיקרי יבוא -

"הסכמה מדעת בעניין קטין

13א.

הסכמה מדעת לטיפול רפואי בקטין תינתן על ידי נציגו, בכפוף להוראות סעיפים 13ב עד 13ד.

שיתוף קטין במידע על הטיפול הרפואי

13ב.

(א)  בטרם ביצוע טיפול רפואי בקטין, יסביר לו המטפל על מצבו הרפואי ועל הטיפול העתיד להינתן לו בדרך התואמת את גילו, הבנתו ובשלותו;

(ב) המטפל ונציגו של הקטין יתנו לעמדתו של הקטין משקל ראוי, בהתאם לגילו, הבנתו ובשלותו.

הסכמה משתתפת של קטין מגיל 14 לטיפול רפואי

13ג.

לא יינתן טיפול רפואי לקטין שמלאו לו ארבע עשרה שנה אלא אם נתן הקטין לכך הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה, בנוסף להסכמת נציגו, ככל שהיא נדרשת, למעט אם בשל מוגבלות אין הוא מסוגל לתת הסכמה כאמור.

הסכמה של קטין בשל לטיפול רפואי

13ד.

(א)  על אף הוראות כל דין, טיפול רפואי שאינו מנוי בתוספת השנייה, בקטין בשל, יינתן לו, לבקשתו, אף ללא אישור נציגו, לאחר שהתקיימו כל אלה:

(1) המטפל שוחח עם הקטין בדבר חשיבות שיתוף נציגו בהחלטה על הטיפול;

(2) המטפל נתן לקטין מידע רפואי לפי הוראות סעיף 13(ב) ו-(ג) ונוכח כי הקטין הבין את ההסבר שניתן לו;

(3) הקטין נתן הסכמה מדעת לטיפול בהתאם לאמור בסעיף 14.

(ב) על אף האמור בתוספת השנייה, טיפול רפואי מהסוגים ובנושאים המפורטים להלן, בקטין בשל, יינתן לו, לבקשתו, אף ללא אישור נציגו, לאחר שהתקיימו כל התנאים שבסעיף קטן (א):

(1) הערכה נפשית ראשונית, בקשר לטיפול נפשי, לרבות ביחס להתמכרות;

(2) אבחון וטיפול נפשי או סוציאלי בנושא מהמנויים בסעיף 19א(א)(1);

(3) טיפול נפשי הנלווה לטיפול רפואי אחר לגביו נתן הקטין הסכמה עצמאית לטיפול כאמור בסעיף קטן (א);

(4) ביקור או טיפול בחדר מיון או במחלקה לרפואה דחופה בנושא מהמנויים בסעיף 19א(א)(1)."

(ג)  בקטין שיש חשד או נטען כי נפגע בעבירת מין, יינתן לו טיפול רפואי ראשוני שאינו מנוי בתוספת השנייה, הדרוש לו כתוצאה מאירוע עבירת המין - גם ללא הסכמת נציגו, בכפוף לתנאים הבאים:

(1) מלאו לו 14 - לפי בקשתו;

(2) טרם מלאו לו 14 – לפי בקשתו, ואם לדעת המטפל ועו"ס המוסד הרפואי יידוע נציגו של הקטין או בקשת הסכמתו עלולים לסכן את שלומו של הקטין, ולאחר התייעצות עם עו"ס לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960^[9].

לעניין סעיף זה – טיפול רפואי ראשוני לרבות טיפול גניקולוגי, טיפול בפי הטבעת, בדיקת הריון, בדיקות דם, בדיקה חזותית של גופו העירום של הנבדק, או טיפול למניעת מחלות והריון."

תיקון סעיפים 14 ו-15

3.  

בסעיפים 14 ו-15 לחוק העיקרי, בכל מקום, במקום "בתוספת" יבוא "בתוספת הראשונה".

תיקון סעיף 15

4.  

בסעיף 15 לחוק העיקרי -

(א)  בסעיף קטן (1), בפסקה (א), בסופה יבוא "ולגבי קטין - לרבות מפאת גילו";

(ב) בסעיף קטן (1), בפסקה (ג), אחרי המילים "אם המטופל הוא קטין או פסול דין" יבוא " אם זו דרושה לפי הוראות הדין";

(ג)  בסעיף קטן (3) במקום המשפט "בנסיבות של מצב חירום רפואי רשאי מטפל לתת טיפול רפואי דחוף גם ללא הסכמתו מדעת אם בשל נסיבות החירום לרבות מצבו הגופני או הנפשי של המטופל, לא ניתן לקבל את הסכמתו מדעת" יבוא " בנסיבות של מצב חירום רפואי רשאי מטפל לתת טיפול רפואי דחוף גם ללא קבלת הסכמה מדעת".

הוספת סעיפים 19א עד 19ג

5.  

אחרי סעיף 19 לחוק העיקרי יבוא-

"סודיות רפואית

של קטין בשל

19א.

(א)  מטפל או עובד מוסד רפואי לא ימסרו לנציגו של קטין בשל, ללא הסכמת הקטין, מידע הנוגע לטיפול בו שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם, הנוגע לאחד מאלה:

(1) טיפול רפואי הקשור במיניות לרבות יחסי מין, זהות מינית ומגדר, מחלות המועברות ביחסי מין, פגיעה מינית וטיפול בה, מניעת הריון, בדיקות במהלך הריון, הפסקת הריון, לידה כולל בניתוח קיסרי והנקה, וכל טיפול הנלווה לאחד מאלה, לרבות טיפול נפשי;

(2) תכנים של טיפול נפשי.

(ב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות כל דין לגבי מסירת מידע רפואי לאחר.

מסירת מידע לנציג בניגוד לרצונו של קטין בשל

19ב.

(א)  על אף האמור בסעיף 19א ובכפוף להוראות החוק לגילוי נגיפי איידס בקטינים, התשנ"ו-^[10]1996, מטפל יודיע לנציגו של קטין אודות מצבו הרפואי של הקטין, גם אם הוא בשל, בכל אחד מאלה:

(1) אבחנה של מחלה ממושכת העלולה להשפיע באופן מהותי על איכות או תוחלת חייו של הקטין או על תפקודו;

(2) חשש או אבחנה למצב רפואי העלול לגרום לנכות חמורה בלתי הפיכה או למוות;

(3) מסירת המידע לנציג חיונית כדי שיוכל לקבל החלטה לעניין ביצוע פעולות רפואיות בקטין הטעונות הסכמת נציגו;

(4) מצבו הרפואי של הקטין יוצר חשש סביר שהתנהגותו מסכנת באופן ממשי את שלומו הגופני או הנפשי;

(5) המטפל סבור שהתנהלותו של הקטין ביחס לטיפול הרפואי בו או למצבו הרפואי מסכנת את חייו או שלומו הגופני או הנפשי, או מסכנת את חייו או בריאותו של הזולת, ואין דרך סבירה אחרת למנוע את הסיכון.

(ב) מסירת מידע לנציגו של קטין בשל, בניגוד לרצונו, לפי סעיף זה, תיעשה במידה הדרושה בלבד ותוך התחשבות בפרטיות  הקטין, וככל שניתן לאחר שהמטפל הסביר לקטין את חובת מסירת המידע לנציגו.

מסירת מידע לעובד סוציאלי לחוק הנוער

19ג.

ראה מטפל, כי נחוץ לקטין טיפול רפואי שלא חלה עליו הוראת סעיף 13ד או שמתקיימות הנסיבות שבסעיף 19ב והמטפל סבור לאחר היוועצות בעובד סוציאלי במוסד הרפואי, כי יידוע נציגו של הקטין או בקשת הסכמתו לטיפול עלולים לסכן את שלומו הגופני או הנפשי של הקטין, לא ימסור מידע לנציג ולא יבקש את הסכמתו, אלא יודיע על כך לעובד סוציאלי לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960^[11] ויפעל לפי הנחיותיו."

הוספת סעיף 24א

6.  

אחרי סעיף 24 לחוק יבוא -

"הכרעה במחלוקת

24א.

(א)  נתגלעו חילוקי דעות שלא ניתן לגשר עליהם בדרך אחרת, בין קטין בשל לבין נציגו לעניין טיפול רפואי בו, רשאית ועדת האתיקה לקבוע, לאחר ששמעה את הצדדים, מי יקבל החלטה בדבר הטיפול הרפואי.

(ב) ועדת האתיקה רשאית לאשר מתן טיפול רפואי בקטין, על אף התנגדות נציגו או בקטין בשל, על אף התנגדותו והתנגדות נציגו, אם שוכנעה כי מתקיימות לגביו הנסיבות המפורטות בסעיף 15(2).

(ג)  על אף האמור בסעיף 24(א) ו (ב), התעורר מקרה שיש בו צורך בהכרעה דחופה של ועדת האתיקה לעניין סעיף זה ולא ניתן לכנסה בדחיפות הנדרשת מסיבה כלשהי, יוקנו לבית המשפט לענייני משפחה סמכויותיה של ועדת האתיקה.

(ד) על החלטה של ועדת אתיקה בעניינים המפורטים בסעיף זה ניתן לערער לבית המשפט לענייני משפחה; החלטה של בית המשפט לענייני משפחה שניתנה לפי סעיף קטן (ג) ניתנת לערעור לבית המשפט המחוזי.

(ה) הוראות סעיף זה לא יחולו על אשפוז בבית חולים כהגדרתו בחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א - 1991."

תיקון סעיף 17

7.  

בסעיף 17 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא  -

" (ב1) היה המטופל קטין בשל, המטפל, ובמוסד רפואי - מנהל המוסד, אחראי לקביעת דרכים לניהול השוטף והעדכני של הרשומה הרפואית של קטין ולשמירתה לפי כל דין והכל באופן שיבטיח קיום הוראות סעיפים 19א ו-19ג."

תיקון סעיף 31

8.  

בסעיף 31 לחוק העיקרי, בכל מקום, במקום "התוספת" יבוא "התוספות".

תיקון התוספת

9.  

בתוספת לחוק העיקרי-

(א)  במקום הכותרת "תוספת" יבוא  "תוספת ראשונה";

(ב) במקום פריט (1) יבוא:

" (1) ניתוחים, למעט כירורגיה זעירה כהגדרתה בתקנות בריאות העם (רישום מרפאות) התשמ"ז-1987;"

הוספת תוספת שניה

10.  

אחרי התוספת הראשונה לחוק יבוא:

"תוספת שניה

(1) ניתוחים, למעט כירורגיה זעירה ולמעט ניתוח קיסרי;

(2) צנתורים של כלי דם גדולים;

(3) דיאליזה;

(4) טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה) וכימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים;

(5) טיפול הגורם נזק בלתי הפיך לפוריות, שימוש באמצעי רפואי למניעת הריון לטווח ארוך,  וטיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית.

(6) טיפול בנזע חשמל לפי חוק טיפול בחולי נפש;

(7) אשפוז בבית חולים או טיפול רפואי המחייב שהיה של 24 שעות ומעלה בבית חולים, ובלבד שאשפוז בבית-חולים לחולי-נפש יעשה לפי חוק טיפול בחולי-נפש, התשנ"א-1991 והוראות חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך - 1960;

(8) טיפול המבוצע, או שיש לבצעו, בהרדמה כללית, למעט הפסקת הריון;

(9) שאיבת מוח עצם;

(10) השתתפות בניסוי רפואי בבני אדם הכרוך במתן טיפול רפואי;

(11) טיפול רפואי לצרכים קוסמטיים או אסתטיים בלבד;

(12) בדיקה גנטית - כאמור בחוק מידע גנטי;

(13) טיפול נפשי;

(14) ביקור או טיפול בחדר מיון או במחלקה לרפואה דחופה;

(15) פעולה רפואית אחרת שיקבע שר הבריאות בצו."

דברי הסבר

כללי

סוגית ההסכמה מדעת של קטינים לטיפול רפואי נמצאת על המדוכה שנים רבות וזוכה לתשומת לב מיוחדת עקב התפתחויות בשגרת החיים של בני נוער והתקדמות התפיסות של זכויות קטינים בכלל.

למעט במספר תחומים המוסדרים בחקיקה ספציפית^[12], החוק הקיים מחייב את המטפלים בקטינים לקבל את הסכמת הוריהם לטיפולים הניתנים להם. זאת גם כאשר מדובר בטיפולים שגרתיים ושכיחים וגם כאשר מדובר בבני נוער המתקרבים לבגרות, ומורשים לעשות פעולות משפטיות שונות אחרות - בעצמם.

רופאים, אחיות ומטפלים ממגוון מקצועות הבריאות, מתמודדים כל העת עם מצבים בהם הם נדרשים למתן טיפול רפואי לקטין, במרפאות ראשוניות ומקצועיות בקהילה, במרפאות נוער, בחדרי המיון ועוד, כאשר הקטין מסרב כי יידעו את הוריו, או מתנה את הגעתו לטיפול בשמירת המידע בסוד מפניהם.

הדרך היחידה הפתוחה כיום בפני המטפל למתן טיפולים רפואיים לקטינים ללא שיתוף הוריהם, היא להסתמך על ההוראה המופיעה בסעיף 6 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות^[13] שאינה מאפשרת לבטל פעולה של קטין ש"דרכם של קטינים בגילו לעשות לבד" ולמעשה מכשירה אותה על אף היותו של מבצע הפעולה מתחת לגיל הכשרות המשפטית.

'הסכמה מדעת' לטיפול נתפסת כפעולה משפטית, הואיל וקיומה של הסכמה תקפה היא בעלת השלכות משפטיות מכריעות ביחס לטיפול הניתן. לכן, לפי הוראה זו שבסעיף 6 לחוק הכשרות המשפטית – קטין רשאי להסכים מדעת לטיפול רפואי אם מדובר בסוג טיפול, ש'דרכם של קטינים' באותו גיל להסכים לו לבד (אם כי גם לכך יש מגבלות). 

עם זאת, לא זו בלבד שחוק הכשרות המשפטית לא התכוון, ככל הנראה, במקור, לפעולות רפואיות, אלא שמושג זה ("שדרכם של קטינים בגילו לעשות לבד") הוא מעורפל ונזיל ומעמיד את המטפל פעמים רבות בדילמה אתית וחוקית: האם מותר ונכון לתת את הטיפול הרפואי לקטינ/ה הפונה אליהם ללא ידיעת/ הסכמת/ או ליווי ההורה, או לא?

לצד המצבים היום יומיים המחייבים הסדרת המענה, קיימת מגמה נמשכת, בארץ ובעולם, להכיר בזכויותיהם של קטינים ובני נוער בהתייחס לגופם ולמצבים שונים בחייהם. מגמה זו נשענת על התפיסה כי בני נוער, בימינו אלה, יכולים ומסוגלים לקבל החלטות הנוגעות לגורלם על כל ההשלכות הנובעות מכך. עיגון זכויות החולה והסדרת מעמדו בחקיקה בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, חידדו והעמיקו את הצורך בבחינת מקומו של הקטין המתבגר וזכויותיו בהקשר לקבלת החלטות הנוגעות לגופו, בריאותו, איכות חייו ושלומו הגופני והנפשי.

הצורך בהסדרת "ההסכמה מדעת למתן טיפול רפואי לקטינים", על הסוגיות השונות והמורכבות הנלוות לכך, הביא, בעבר, למספר ניסיונות לגבש הצעת תיקון לחוק זכויות החולה בנושא זה. טיוטת הצעת החוק האחרונה גובשה בשנת 2006, ע"י משרד הבריאות  ובשיתוף משרדי המשפטים והרווחה, אולם מורכבותה הביאה לכך שהמשרד התבקש לשוב ולבחון את הנושא, תוך קבלת התייחסות נוספת של מומחים מתחומים רלוונטיים שונים.

בהתאם, הובאה הצעת החוק ב-7.2.07 לדיון במועצה הלאומית לבריאות הילד והפדיאטריה בראשותו של פרופ. יהודה דנון. בעקבות הדיון הוחלט על הקמת ועדה מטעם המועצה במטרה לגבש המלצות לגבי גיל ההסכמה, תחומי הבריאות לגביהם ניתן יהיה לאפשר לקטינים אוטונומיה בקבלת טיפול רפואי וסוגיות נוספות הנלוות לכך ו"לגבש נוסח להצעת חוק בנושא על בסיס הטיוטות הקיימות".

יש לציין כי היבט מסוים של סוגיה זו, המתייחס ל"ביקורי קטינים ללא מלווה במרפאה ראשונית", הוסדר, באופן חלקי, בשנת 2004 בחוזר משרד הבריאות^[14] וזאת על פי המלצות ועדה בנושא שפעלה, אף היא, מטעם המועצה הלאומית לבריאות הילד, בראשותו של ד"ר שמואל גרוס ובשיתוף משרדי המשפטים, הרווחה וגופים נוספים.

בתאריך 15.08.2007 החלה את עבודתה ועדה מטעם המועצה הלאומית לפדיאטריה בנושא- "טיפול רפואי בקטינים- גיל ההסכמה וסוגיות משיקות". הוועדה, בראשות עו"ס נירית פסח, מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית ברפואה הכללית (בדימוס) מהשרות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות, כללה מומחים מתחומי הרפואה והמשפט. 

בתהליך עבודתה, הועדה ריכזה וסקרה ספרות רלבנטית, ובחנה מודלים של חקיקה ודרכים להסדרת הנושא במדינות שונות בעולם^[15].

על פי העניין, הוזמנו לדיוני הועדה מומחים מתחום הרפואה הדחופה ובריאות הנפש, להבהרת הסוגיות ולמתן חוות דעתם ועמדתם המקצועית. כמו כן נבדקו המלצות הועדה ככל הניתן עם גורמים מרכזיים נוספים הרלבנטיים לנושא כגון המועצה לשלום הילד, שהייתה שותפה מרכזית בגיבוש הצעת חוק זו, ופקידת הסעד הארצית במשרד הרווחה.

המלצות הוועדה הוגשו למנהל הכללי של משרד הבריאות בתאריך 18.10.2010 ואומצו על ידו.

הצעת החוק ודברי ההסבר לה מבוססות על מסקנות הועדה, והיא מבטאת את הגישה לפיה יש לאפשר מחד אוטונומיה לקטין בהתאם להתפתחותו (מבחן משולב של גיל ובשלות) ומאידך להימנע מפגיעה באחריות ההורית העולה בקנה אחד עם טובתו וזכויותיו של הקטין, בבחינת - "אין נוטשים קטין לזכויותיו".

גם בפעולות בהן, בהתאם להצעת החוק, ניתן לטפל ב"קטין בשל ומבין" ללא הסכמת הוריו, מודגש כי יש לשאוף ליידע ולקבל גם את הסכמת ההורים, תוך שיתוף הקטין ובהסכמתו, כביטוי לכך שככלל טובתו של הקטין דורשת מעורבות הורית.

המדדים עליהם מבוססת הצעת החוק כקובעים למתן טיפול רפואי לקטינים באופן עצמאי או עצמאי למחצה, הם - גיל הקטין, "בשלותו" הנורמטיבית והאישית, ו"סוג הבעיה הרפואית והטיפול המוצע" לו. הצעת החוק מבוססת על המדדים האמורים, תוך התייחסות למצבים רפואיים מיוחדים, ותוך הגדרת החריגים לכללים והצורך בהפעלת שיקול דעת.

אשר למדדי הגיל והבשלות קובעת הצעת החוק כי לקטין נתונה הזכות ליידוע ולשיתוף ביחס למצבו הרפואי והטיפול בו, בכל גיל ובהתאם לרמת הבנתו ובשלותו. בנוסף, לקטין מגיל 14 נתונה זכות להיות שותף לקבלת ההחלטות הרפואיות ולתת את הסכמתו לטיפול לצד הסכמת הוריו. ולבסוף, קטין מגיל 16 (ובמקרים מסוימים מגיל 14) יהיה זכאי לתת הסכמה לטיפול רפואי בו ביחס לפעולות רפואיות שגרתיות ופשוטות.

אשר למדד סוג הבעיה הרפואית והטיפול המוצע, מבחינה הצעת החוק בין טיפול שגרתי ופשוט, שהוא יחסית נעדר סיכון, לעומת טיפול מורכב שיש בו סיכון גבוה או השלכות  משמעותיות אפשריות לבריאותו, אורך חייו או איכות חייו של הקטין. הצעת החוק קובעת כי טיפולים שמצריכים כיום (על פי חוק זכויות החולה) הסכמה מדעת בכתב, חזקה עליהם שהם טיפולים מורכבים ולא שגרתיים ולכן לגביהם קובעת הצעת החוק שתידרש ככלל הסכמת הורים.

אשר לחילוקי דעות בין קטין בשל לבין הוריו, או בין הגורמים הרפואיים ובין הקטין והוריו, אלה ייושבו ככלל, על פי הצעת החוק, על ידי ועדת אתיקה.

הצעת חוק זו מסדירה לראשונה בישראל את תחום הטיפול הרפואי בקטינים, שעה שבמדינות רבות בעולם הנושא הוסדר זה מכבר.

לסעיף 1

מוצע לתקן את סעיף ההגדרות בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 באופן בו:

(א)  תתווסף הגדרת "נציג" שהוא הורה או אפוטרופוס של מטופל שהוא קטין;

(ב)  תתווסף הגדרת "בשלות" שהיא האינדיקציה ליכולתו של קטין לתת הסכמה מדעת לטיפול רפואי שאינו מנוי בתוספת השנייה. הנחיות בעניין אופן קביעת או שלילת בשלות יפורסמו על ידי המנהל הכללי, כמו גם האפשרות להיעזרות בצוות מייעץ במידת הצורך.

(ג)  ייקבע כי ככלל, גיל ההסכמה לגבי טיפולים רפואיים שאינם מנויים בתוספת יהיה 16 שנים. מגיל זה חזקה כי קטין עונה להגדרת בשלות אלא אם המטפל בו סבור כי על אף גילו, המטופל אינו עונה להגדרת "בשלות" (חזקה הניתנת לסתירה).

(ד)  בנוסף, גם קטין מגיל 14 יוכל לתת הסכמה מדעת לטיפול רפואי שאינו מנוי בתוספת אם המטפל בו סבור כי הוא עונה להגדרת "בשלות".

(ה)  לעניין טיפול רפואי הקשור במיניות, החזקה היא כי קטין מגיל 14 עונה להגדרת "בשלות", אלא אם המטפל בו סבור כי הוא אינו עונה להגדרה זו.

לסעיף 2

מוצע להוסיף לחוק את סעיפים 13א עד 13ד:

13א- קביעה כללית (שעד היום אינה מופיעה מפורשות בשום מקור חוקי למרות שהיא נראית מובנת מאליה) לפיה ככלל, ובכפוף למפורט בתיקון זה, הסכמה מדעת לטיפול רפואי בקטין תינתן על ידי נציגו.

13ב- יש לשתף קטין בכל גיל במידע על הטיפול הרפואי העתיד להינתן לו, בהתאם לגילו הבנתו ובשלותו. כמו כן, יש לתת לעמדתו של הקטין, ככל שישנה, משקל ראוי בקבלת ההחלטות לעניין הטיפול בו.

13ג- גם במקרים בהם נציגו של הקטין הוא הנותן הסכמה מדעת בשמו, ביחס לכל טיפול רפואי, מגיל 14 יש לקבל בנוסף להסכמת הנציג גם את הסכמת הקטין עצמו ("הסכמה משתתפת"). מקרים בהם יתגלעו חילוקי דעות בין הקטין לנציגו כאשר דרושה הסכמה משתתפת, יוכרעו באמצעות המנגנון המפורט בסעיף 8 לתיקון זה (סעיף 24א המוצע).

13ד(א) התנאים למתן טיפול רפואי ב קטין בשל ללא אישור נציגו (התנאים מצטברים):

1. על המטפל לשוחח עם הקטין בדבר חשיבות שיתוף נציגו של הקטין בקבלת ההחלטה לגבי הטיפול

2. על המטפל למסור לקטין מידע רפואי הדרוש לו לשם מתן הסכמה מדעת לפי חוק זכויות החולה, ולהיווכח כי הקטין הבין את ההסבר שניתן לו

3. הקטין נתן הסכמה מדעת לטיפול.

13ד(ב) נושא הטיפול הנפשי בקטינים מופיע בתוספת השנייה, כך שככלל, הנציג הוא זה הנותן הסכמה מדעת לטיפול. בסעיף זה מוצע כי על אף הכללת נושא הטיפול הנפשי בתוספת השנייה, במקרים הבאים הקטין יוכל לקבל טיפול נפשי אף ללא הסכמת נציגו:

1-  הערכה נפשית ראשונית בקשר לטיפול נפשי, ולרבות ביחס להתמכרות (וזאת בשונה מטיפול נפשי ממושך)

2-  אבחון וטיפול נפשי או סוציאלי בעניינים הקשורים למיניות המפורטים בסעיף 19א(א)(1) המוצע (סעיף 6 לתיקון זה)

3-  טיפול נפשי הנלווה לטיפול אחר שלגביו נתן הקטין הסכמה מדעת ללא אישור נציגו

נוסף לטיפול הנפשי, מוצע כי גם לגבי ביקור או טיפול בחדר מיון או במחלקה לרפואה דחופה המנוי בתוספת השנייה, בכל הנוגע לעניינים המפורטים בסעיף 19א(א)(1), יוכל קטין לקבל טיפול בחדר מיון או במרכז לרפואה דחופה אף ללא אישור נציגו.

13ד(ג) הסעיף עוסק בפגיעה מינית או בחשד לפגיעה מינית שבוצעה בקטין. מוצע כי כל טיפול שאינו מנוי בתוספת השנייה והדרוש לקטין כתוצאה מאירוע עבירת המין יינתן לקטין מגיל 14 לבקשתו, אף ללא אישור נציגו, ובלא תלות בבשלותו, אם המטפל בו והעובד הסוציאלי של המוסד הרפואי, לאחר היוועצות בעו"ס לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960^[16], סבורים כי יידוע נציגו של הקטין או בקשת הסכמתו עשויים לסכן את שלומו של הקטין.

לסעיף 3

תיקון טכני- בכל מקום בו מופיע "בתוספת", יבוא במקום "בתוספת הראשונה"

לסעיף 4

מוצע לתקן את סעיף 15 לחוק כך שיובהר כי נושא טיפול רפואי ללא הסכמה המוסדר בסעיף 15 לחוק, חל גם לגבי קטינים, בשינויים המחויבים.

לסעיף 5

מוצע להוסיף את סעיפים 19א-19ג:

19א- מוצע כי בכל הנוגע לטיפולים בנושאי מיניות המפורטים בסעיף וכן בנוגע לתכנים של טיפול נפשי, לא ניתן יהיה למסור מידע לנציגו של הקטין ללא הסכמתו, אלא אם היידוע נדרש בהתאם להוראות דין אחר

19ב- מפרט את המקרים בהם ניתן יהיה למסור מידע לנציגו של קטין בשל גם אם הוא מסרב למסירת המידע, אך זאת רק במידה הדרושה ותוך התחשבות בפרטיותו של הקטין, ולאחר שהוסבר לו על ידי המטפל כי חלה עליו חובה ליידע את נציגו.

19ג- מוצע כי במצבים בהם קטין זקוק לטיפול רפואי שאין אפשרות חוקית לתת לו ללא הסכמת נציגו, אך המטפל, לאחר שהתייעץ בעו"ס במוסד הרפואי, סבור כי יידוע נציגו של הקטין עלול לסכן את שלומו הגופני או הנפשי, יודיע המטפל לעו"ס לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, ויפעל לפי הנחיותיו.

לסעיף 6

מוצע להוסיף את סעיף 24א שעניינו מנגנון הכרעה במחלוקת, בכל אחת ממערכות היחסים שבין קטין-נציג-מטפל, ולמעט ביחס לאשפוז בבית חולים כהגדרתו בחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991.

(א)  במקרה בו קטין בשל רשאי לקבל החלטה בעצמו ביחס לטיפול הרפואי המוצע לו, אך נציגו בכל זאת מתנגד לטיפול, תהיה רשאית ועדת האתיקה להכריע מי יקבל את ההחלטה- הקטין או הנציג.

(ב)  בנסיבות של מצב חירום רפואי, רשאית וועדת האתיקה לאשר מתן טיפול רפואי על אף התנגדותו של קטין בשל או התנגדותו של קטין ונציגו, בתנאים המפורטים בסעיף 15(2) לחוק.

(ג)  במידה ולא ניתן לכנס את ועדת האתיקה בדחיפות הנדרשת, יוקנו לבית המשפט לענייני משפחה סמכויות ועדת האתיקה.

מוצע כי על החלטות ועדת האתיקה ניתן יהיה לערער לבית המשפט לענייני משפחה, ועל החלטות בית המשפט לענייני משפחה ניתן יהיה לערער לבית המשפט המחוזי.

לסעיף 7

מוצע כי המטפל, ובמוסד רפואי- מנהל המוסד, יהיה אחראי לקבוע דרכים לנהל את הרשומה הרפואית כך שמחד, פרטי הטיפול יכללו ברשומה רפואית כדין, ומאידך תישמר זכותו של הקטין לפרטיות בנושאים ובמקרים המפורטים בתיקון זה מפני נציגו.

לסעיף 8

תיקון טכני - בסעיף 31 לחוק במקום "התוספת" יבוא "התוספות".

לסעיף 9

תיקון טכני המחליף את הכותרת "תוספת" ב "תוספת ראשונה", ומתקן את פריט 1 לתוספת כך שמובהרת בו הגדרת כירורגיה זעירה.

לסעיף 10

הוספת התוספת השנייה, בה מפורטים הנושאים והמקרים בהם ככלל, תינתן הסכמה מדעת על ידי נציגו של קטין ולא על ידי הקטין באופן עצמאי.