תזכיר חוק

א. שם החוק המוצע

חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות (תיקון מס׳ 3) (מלווים מוסדיים, ריבית מרבית ועונשין), התשע״ד - 2014.

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

בהמשך להמלצותיה של הועדה לשינוי כלכלי חברתי אשר מונתה בידי ממשלת ישראל ב - 10 באוגוסט 2011, מונה ב - 7 בדצמבר 2011, בידי נגיד בנק ישראל ובידי שר אוצר, צוות לבחינת הגברת התחרותיות במערכת הבנקאית (להלן: הצוות). הצוות בחן, בין השאר, דרכי פעולה לעידוד מתחרים אפשריים שעשויים להתחרות במערכת הבנקאית במקטעי פעילות מסוימים. במסגרת עבודתו זו בחן הצוות חסמים המונעים את הרחבת פעילותם או מעכבים את כניסתם של גופים אחרים לשוק האשראי הקמעונאי.

תיקון זה נעשה בהמשך להמלצת הצוות, ועיקרו עדכון מנגנון תקרת הריבית והחלתו גם על התאגידים הבנקאיים, לצד הבטחה של הגנה נאותה על הצרכנים בשוק האשראי.

שוק האשראי החוץ בנקאי הקמעונאי מוסדר באופן חלקי באמצעות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ״ג- 1993 (להלן: ״החוק העיקרי״), אשר מטרתו היא ליתן בידי בתי המשפט סמכויות מתאימות להגנה על הלווים מפני תופעות של עושק והיעדר תום לב מצד המלווים.

החוק חל מצד המלווים - רק על מלווים שאינם בנקים או תאגידי עזר בנקאיים כמשמעותם בחוק הבנקאות (רישוי) התשמ״א- 1981, ומצד הלווים - רק על לווים פרטיים (שאינם מאוגדים). בין שלל הוראות החוק שנועדו לשם הגנה על הלווים, נקבע בחוק שיעור ריבית מרבית אשר ניתן לגבות מלווים כאמור.

שיעור הריבית האמורה הקבועה כיום בחוק, נגזר מממוצע האשראי הלא צמוד אשר ניתן בידי הבנקים. במשך השנים מאז חקיקת החוק, צומצם מאוד חלקו של האשראי הניתן באמצעות יתרת חובה בחשבון עובר ושב מתוך הסך הכולל של האשראי הלא צמוד בשל, בין השאר, עליית חלקן של המשכנתאות שנלקחו בריבית לא צמודה מהסך הכולל של אותו אשראי. צמצום זה, יחד עם ירידת ריבית בנק ישראל בשנים האחרונות, הביא לכך שריבית הבסיס לפיה מחושבת התקרה ירדה עם השנים ושיעורה קטן באופן משמעותית מכוונתו המקורית של המחוקק. כך, ביולי 1993, שנת חקיקת החוק, עמדה התקרה על 39.6% ואילו בדצמבר 2012, עמדה התקרה על 11.76% בלבד. תקרת ריבית נמוכה מהווה חסם משמעותי במתן אשראי בידי גופים חוץ בנקאיים.

יתר על כן, כיוון שחוק זה חל רק על מלווים בשוק החוץ בנקאי, נוצר מצב שבו המלווים במערכת הבנקאית וחברות האשראי אינם מוגבלים בריבית מרבית לפי החוק; כלומר נוצרת אנומליה משהריבית ללווים במערכת הבנקאית ובחברות כרטיסי האשראי הינה לעיתים גבוהה יותר מהריבית המותרת בשוק החוץ בנקאי ללווים מסוכנים יותר, וזאת כאשר עלויות גיוס ההון של המלווים החוץ בנקאיים הינן גבוהות יותר והמידע המצוי בידם באשר למאפייני הלווים קטן יותר.

הצוות סבר כי ישנה הצדקה לקביעת תקרת ריבית מרבית בשוק האשראי הקמעונאי, שכן הלוואה בריבית הגבוהה מסף מסוים הינה ריבית נשך המהווה עושק הצרכן. עם זאת, לאור הירידה בתקרת הריבית על פי מנגנון עדכון הריבית הקבוע בחוק הקיים, יש לעדכן את מנגנון קביעת הריבית כך שיבטיח תקרת ריבית נורמטיבית במצבי שוק שונים. לצד הצורך בעדכון מנגנון תקרת הריבית, סבר משרד המשפטים, אשר החוק נמצא בתחום סמכותו, כי נכון להעביר את הסמכות לעדכון מנגנון תקרת הריבית לידי שר האוצר, שמוסמך כיום לקבוע את מנגנון תקרת הריבית ביחס להלוואות שקבע מכח חוק הריבית, התשי״ז- 1957, בהסכמת נגיד בנק ישראל ובהתייעצות עם שר המשפטים.

כמו כן, הצוות לא מצא מקום לאבחנה הקיימת כיום בין מלווים במערכת הבנקאית והחוץ בנקאית כאמור. בהתאם לכך, מוצע לקבוע כי תקרת הריבית תחול באופן זהה על כלל המלווים במשק ובכלל זה מלווים מהמערכת הבנקאית. לשם כך, מוצע להשתמש בריבית בסיס שאינה נגזרת של ההלוואות הניתנות בידי המערכת הבנקאית, אלא על ריבית בסיס אקסוגנית.

נוכח ההכרה בכך שקביעת ריבית גבוהה מזו שמוצע לקבעה בחוק יש בה פגיעה חמורה בצרכני שוק האשראי, ומתוך מטרה להגן באופן נאות על הלווים, קובע החוק המוצע כי מתן אשראי בריבית החורגת מתקרת הריבית המותרת לפי חוק זה, מהווה עבירה פלילית.

ג. עיקרי החוק המוצע עיקר 1:

על מנת לקדם את התחרותיות בשוק האשראי הקמעונאי, מבקש החוק המוצע להשוות בין הנורמות החלות על מלווים שאינו מוסדיים לבין מלווים מוסדיים, לרבות המערכת הבנקאית, למעט נורמות אשר נמצא כי הן מצריכות הבחנה בין השניים. בהתאם לכך, ישונה שם החוק מחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות לחוק הסדרת מתן הלוואות.

עיקר 2:

בסעיף 1 לחוק הקיים, בהגדרת ״לווה״ נכלל כל מי שאינו תאגיד קרי לווה פרטי, זאת מתוך תפיסה כי לתאגיד משאבים רבים יותר וכוח המיקוח שלו למול הלווים רב יותר. יחד עם זאת, ייתכנו מצבים שבהם הרציונל העומד בבסיס חוק זה יתקיים גם לגבי תאגידים ועל כן מוצע לאפשר החלת חוק זה גם עליהם בנסיבות מסוימות כגון, כשמדובר בעסק קטן. לפיכך, מוצע כי תינתן סמכות לשר המשפטים להחיל חוק זה גם על תאגידים אשר מצא השר כי יש להכניסם תחת הגנת החוק.

כמו כן, מוצע לאבחן בין שני סוגים של מלווים. הראשון, המוגדר ״מלווה״, יכלול בהגדרתו את כל מי שנותן הלוואה ללווה. תחת הגדרה זו מוצע לכלול גם תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי) תשמ״א- 1981, אשר אינם כלולים בגדרי החוק הקיים. השני, המוגדר ״מלווה שאינו מוסדי״, יכלול בהגדרתו מלווה שאינו אחד מאלה: תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כמשמעותם בחוק הבנקאות (רישוי), תשמ״א-1981; חברה מנהלת כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס״ה-2005; מבטח כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ״א-1981 וכן גופים נוספים שיקבע שר המשפטים.

עיקר 3:

מוצע לקבוע כי החובות המפורטות בסעיפים 2, 3 ו-7 לחוק הקיים יחולו רק על מלווה שאינו מוסדי. פעילותם של הגופים המוסדיים מוסדרת באמצעות כללי אסדרה מיוחדים לגבי מתן אשראי ועל כן מבקש החוק המוצע להימנע מהחלתן של נורמות כפולות על הגופים המוסדיים. ביחס לחובות שאינן מעוגנות עדיין באסדרה, במקביל להחרגת הגופים המוסדיים בסעיפים אלו, יוסדרו חובות אלו.

עיקר 4:

בסעיף 3 לחוק הקיים, אשר כולל חובת גילוי של פרטי מידע שונים בחוזה ההלוואה, מוצע לחייב מלווה לכלול גם גילוי של שיעור עלות האשראי המרבי הנוגע לאותה הלוואה, על מנת שהלווה יוכל להשוות בין הריבית אשר אותה מבקש המלווה לגבות לבין הריבית המותרת לו לגבות. כמו כן, מוצע להסמיך את שר המשפטים להטיל על המלווים, חובות גילוי נוספות לגבי חוזה הלוואה ולגבי קיומו של החוזה, כגון הודעה בדבר עדכון שיעור הריבית, או מתן דו״חות תקופתיים ללווה.

עיקר 5:

בסעיף 7א מוצע לקבוע את שיעור עלות האשראי המרבי. לשם כך, יקבע מנגנון חדש לקביעת תקרת הריבית. המנגנון הישן קבע כי ״שיעור עלות האשראי המרבי״ הינו פי שניים ורבע מן השיעור שיפרסם בנק ישראל מדי חודש בחדשו, של העלות הכוללת הממוצעת לאשראי הלא צמוד הניתן לציבור על ידי הבנקים שנקבעו על ידי בנק ישראל. בסעיף זה מוצע לקבוע כי ״שיעור עלות האשראי המרבי״ הינו שיעור ריבית הפיגורים הנקבעת בידי החשב הכללי במשרד האוצר ומתפרסמת ברשומות, בתוספת שנים עשר אחוזים. לצד זה, מוצע להסמיך את שר האוצר לשנות את מנגנון תקרת הריבית, אשר מוסמך כבר היום לקבוע את מנגנון תקרת הריבית ביחס להלוואות שקבע מכח חוק הריבית, התשי״ז- 1957, בהסכמת נגיד בנק ישראל ובהתייעצות עם שר המשפטים.

כמו כן, מוצע לקבוע את המועד המכריע לבחינת היחס שבין שיעור עלות האשראי הממשית לבין שיעור עלות האשראי המרבי בדומה להוראות החוק הקיים. בשל מאפייניהם השונים של סוגי הריביות (קבועה משתנה או צמודה), יקבע המועד המכריע לכל חוזה הלוואה בהתאם לסוג הריבית אשר נקבעה בחוזה.

ביחס לחוזה הלוואה שבו נקבעה ריבית קבועה, יקבע כי לא יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי במועד מתן האשראי.

ביחס לחוזה הלוואה שבו נקבעה ריבית משתנה, יקבע כי לא יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי, לפי הידוע במועד שבו משתנה שיעור הריבית.

ביחס לחוזה הלוואה שבו נקבעה הצמדה, לא יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי במועד כל תשלום.

ביחס לחוזה הלוואה שבו נקבעה הצמדה מסוג ההצמדות שקבע לעניין זה שר האוצר, בהסכמת נגיד בנק ישראל ובהתייעצות עם שר המשפטים, לא יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי במועד מתן האשראי. הכוונה היא להצמדה למדד מקובל ואקסוגני, שסביר כי המימון של המלווים הוצמד גם הוא אל אותו מדד.

סעיף 7ב המוצע הינו סעיף זהה לסעיף 6 לחוק הקיים, הקובע כי שיעור ריבית הפיגורים לא יעלה בחישוב שנתי על חמישית שיעור העלות הממשית של האשראי.

לצד המנגנון המוצע בתזכיר, נבחנות אפשרויות נוספות לקביעת המועד המכריע לבחינת היחס שבין שיעור עלות האשראי הממשית לבין שיעור עלות האשראי המרבי, בשונה מהוראות החוק הקיים. כך למשל עלתה אפשרות לקבוע כי כאשר מנגנון הריבית הינו אובייקטיבי וחיצוני למלווה, ולגיטימי לעשות בו שימוש, מועד בחינת היחס בין שיעורי עלות הריבית יהיה במועד מתן ההלוואה, אף אם שיעור העלות הממשית של האשראי יעלה במהלך תקופת ההלוואה על שיעור עלות האשראי המרבי. ככל שיעשה שימוש במנגנון ריבית שאינו עונה על דרישות אלו, מועד בחינת היחס בין שיעורי עלות הריבית יהיה בהתאם למנגנון המוצע כיום (מועד שינוי הריבית או מועד קבלת התשלום, בהתאם לחוזה ההלוואה). בהמשך לאפשרות זו, נבחנת גם האפשרות לקבוע רשימה של בסיסי ריבית העומדים בדרישות אלו, אשר יבטיחו למלווה, הגובה על פי בסיס ריבית מן הרשימה האמורה, ודאות ביחס לריבית הנגבית.

עיקר 6:

בסעיף 7ג מוצע לקבוע חובה על הלווה לכלול תנאי בחוזה לפיו שיעור העלות הממשית של האשראי לא יעלה על שיעור עלות האשראי המרבי בהתאם להוראות סעיף 7א לעיל.

עיקר 7:

סעיף 15א לחוק המוצע קובע כי הפרה של הוראות שונות של החוק תהווה עבירה פלילית, במטרה להגביר את ההגנה על הלווים ולהעניק סמכויות אכיפה לרשויות. מוצע לקבוע כעבירה פלילית הן קביעה בחוזה הלוואה של ריבית העולה על הריבית המותרת על פי החוק או צפויה לעלות על הריבית המותרת, והן קבלת תשלום בריבית העולה על הריבית המותרת כאמור. הסיבה להפללת שלב כריתת החוזה, הינה שכבר בשלב זה הלווה יודע כי הוא אמור לשלם על פי חוזה ההלוואה למלווה ריבית גבוהה מהמותר, ולפיכך חשוף ללחץ נפשי בלתי ראוי לתשלום הסכום החורג. בנוסף, כפי שצוין, התברר כי עבריינים בכלל וארגוני פשיעה בפרט עושים שימוש בהלוואות חוץ בנקאיות במסגרת פעילותם, דבר המגביר את הלחץ הנפשי בו שרוי הלווה, וזאת כבר בעת כריתת החוזה.

מוצע להתאים את העבירות הפליליות לסוג הריבית הנקבעת בחוזה הלוואה: בעוד שכאשר מדובר בריבית קבועה, די בכך שבעת כריתת החוזה העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי עולה על שיעור עלות האשראי המרבי, הרי שבנוגע לריבית משתנה או להצמדה, יש אפשרות כי במועד כריתת החוזה לא יהיה ידוע מה תהיה העלות הממשית של האשראי והאם היא תחרוג משיעור עלות האשראי המרבי. לפיכך, מוצע לקבוע בנוגע לריבית משתנה כעבירה פלילית גם מצב שבו בעת כריתת החוזה ניתן היה לצפות, כאפשרות קרובה לוודאי, כי באחד המועדים של שינוי מועד הריבית כקבוע בחוזה יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי; ובנוגע להצמדה, לקבוע כעבירה פלילית גם מצב שבו בעת כריתת החוזה ניתן היה לצפות כאפשרות קרובה לוודאי כי באחד ממועדי פירעון ההלוואה על פי החוזה, יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי.

מוצע לקבוע כעבירה פלילית קבלת תשלום בריבית העולה על הריבית המותרת. יובהר כי אם הלוואה כרוכה בתשלומים שונים, כל תשלום בפני עצמו בריבית חורגת יהווה עבירה פלילית עצמאית. על מנת שהעבירה תתגבש בשלב התשלום יש צורך בקיומה של מחשבה פלילית של המלווה ליסודות העבירה, ובהן, בין השאר, לקביעת הריבית בשיעור חורג, במועדים בהתאם לסוג הריבית: בריבית קבועה יש להוכיח כי בעת מתן האשראי המלווה היה מודע לכך ששיעור העלות הממשית של האשראי עולה בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי; בריבית משתנה יש להוכיח כי בעת שינוי שיעור הריבית לפי החוזה, המלווה היה מודע לריבית החורגת כאמור; בנוגע להצמדה יש אבחנה בין שני מצבים: מצב שבו ההצמדה אינה מסוג ההצמדות שקבע לעניין זה שר האוצר, בהסכמת נגיד בנק ישראל ובהתייעצות עם שר המשפטים- ואז יש צורך להוכיח כי במועד קבלת התשלום המלווה היה מודע לריבית החורגת, והצמדה מסוג ההצמדות שקבע לעניין זה שר האוצר בהסכמת נגיד בנק ישראל בהתייעצות עם שר המשפטים- ואז המועד הקובע הוא מועד מתן האשראי.

העונש המוצע לעבירות אלו הוא שלוש שנות מאסר, עונש העולה בקנה אחד עם ענישה בעבירות דומות, כגון: קבלת דבר במרמה - סעיף 415 לחוק העונשין, התשל״ז-1977 (להלן: חוק העונשין), זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר - סעיף 418 לחוק העונשין ועושק - סעיף 431 לחוק העונשין.

מאחר שעבירות אלו מבוצעות במסגרת פעילות עבריינית למטרות כלכליות, מוצע לקבען כעבירות מקור לפי חוק איסור הלבנת הון, התש״ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון). משמעות קביעת עבירות אלו כעבירת מקור בחוק איסור הלבנת הון היא שעשיית פעולה ברכוש שמקורו בעבירות אלו, ששימש לביצוע העבירות, שאיפשר את ביצוען או שנעברו בו העבירות, תהווה עבירה פלילית לפי סעיפים 3(א) ו - 4 לחוק איסור הלבנת הון, בתנאים האמורים באותם סעיפים.

מוצע לקבוע כעבירה פלילית עריכת חוזה הלוואה ללא מסמך בכתב, או ללא קביעה כי שיעור הריבית לא יעלה על שיעור עלות האשראי המרבי. עבירה זו פחותה בחומרתה מהעבירות המצוינות בסעיף קטן (א) ועל כן מוצע לקבוע בצידה עונש קנס לפי סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין.

השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

החוק המוצע מעדכן את שיעור האשראי המרבי אשר ניתן לקבוע בחוזה הלוואה וכן מחיל מגבלה זו על כל סוגי המלווים, לרבות מלווים בשוק הבנקאי. מתוך הכרה בחשיבות מגבלה זו, החוק המוצע מחייב לקבוע תנאי זה בחוזה כמו גם חובת גילוי של שיעור עלות האשראי המרבי.

על מנת להגן על הלווים בשוק האשראי, קובע החוק המוצע כי בכפוף לסוגי הריביות בבסיס ההלוואה, חריגה מעבר לעלות האשראי המרבי בשלבי כריתת החוזה וגביית התשלום, תהווה עבירה פלילית. נוסף על כך, קובע החוק המוצע עבירות פליליות של אי עריכת חוזה בכתב ואי הכללה של תנאי בחוזה הקובע כי אין לחרוג משיעור עלות האשראי המרבי.

ד.            השפעת החוק המוצע על תקצי! המדינה, על תקנים !משרדי הממשלה ועל ההי!ט המינהלי

לחוק המוצע אין השפעה על תקציב המדינה ועל ההיבט המנהלי.

ה.           להלן נוסח החוק המוצע -

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות )תיקון מסי 3( (מלווים מוסדיים, ריבית מרבית ועונשין(,

התשע״ד-2014

תיקון שם החוק 1. בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ״ג-1993 (להלן: ״החוק העיקרי״), בשם

החוק, במקום ״הלוואות חוץ- בנקאיות״ יבוא ״מתן הלוואות״.

תיקון סעיף 1                    2. בסעיף 1 לחוק העיקרי:

(1) בהגדרה ״לווה״, אחרי ״למעט תאגיד״ יבוא ״ולרבות סוגי תאגידים ששר המשפטים קבע״.

(2) בהגדרה ״מלווה״ המילים ״למעט תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי) תשמ״א- 1981״ - יימחקו.

(3) אחרי ההגדרה ״מלווה״ יבוא:

״״מלווה שאינו מוסדי״ - מלווה שאינו אחד מאלה:

(1)  תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כמשמעותם בחוק הבנקאות (רישוי), תשמ״א- 1981;

(2) חברה מנהלת כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס״ה-2005;

(3)  מבטח כהגדרתו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ״א-1981;

(4)  גופים נוספים שקבע שר המשפטים.״

תיקון סעיף 2                    3. בסעיף 2 לחוק העיקרי, אחרי ״מלווה״ יבוא ״שאינו מוסדי״;

תיקון סעיף 3                   4. בסעיף 3 לחוק העיקרי:

(1) בסעיף קטן (א), אחרי ״מלווה״ יבוא ״שאינו מוסדי״;

(2) בסעיף קטן (ב), אחרי סעיף קטן (8) יבוא:

״(8)(א)- שיעור עלות האשראי המרבי בהתאם להוראות סעיף 7א הנוגע לאותה הלוואה.״

(3) אחרי סעיף קטן (ד) יבוא:

״(ה) שר המשפטים רשאי לקבוע חובות גילוי נוספות לגבי חוזה הלוואה ולגבי קיומו של החוזה״.

ביטול סעיף 5                    5 . בחוק העיקרי, סעיף 5 - בטל;

ביטול סעיף 6                    6. בחוק העיקרי, סעיף 6 - בטל;

7. בסעיף 7(א) לחוק העיקרי, אחרי ״מלווה״ יבוא ״שאינו מוסדי (בסעיף זה - מלווה)״.

8.  בחוק העיקרי אחרי סעיף 7 יבוא:

״שיעור עלות 7א. (א) בחוק זה, ״שיעור עלות האשראי המרבי״ - שיעור ריבית אשראי מרבי  הפיגורים הנקבעת בידי החשב הכללי במשרד האוצר

ומתפרסמת ברשומות, בתוספת שנים עשר אחוזים. שר האוצר רשאי, בהסכמת נגיד בנק ישראל ובהתייעצות עם שר המשפטים, לשנות בצו את ״שיעור עלות האשראי המרבי״.

(ב)    נקבעה בחוזה הלוואה ריבית קבועה, לא יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי במועד מתן האשראי.

(ג)    נקבעה בחוזה הלוואה ריבית משתנה, לא יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי, לפי הידוע במועד שבו משתנה שיעור הריבית.

(ד)    נקבעה בחוזה הלוואה הצמדה, לא יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי במועד כל תשלום.

(ה)על    אף האמור בסעיף קטן (ד), נקבעה בחוזה הלוואה הצמדה מסוג ההצמדות שקבע לעניין זה שר האוצר, בהסכמת נגיד בנק ישראל ובהתייעצות עם שר המשפטים, לא יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי במועד מתן האשראי.

(ו)   השיעור המרבי של העלות הממשית של האשראי, כאמור בסעיפים קטנים (ב) עד (ה) יחושב ביחס ליתרת החוב, כפי שהיא בתחילת כל שנה ממועד ההלוואה.

7ב. נקבעה בחוזה הלוואה ריבית פיגורים, לא יעלה שיעור ריבית הפיגורים בחישוב שנתי על חמישית שיעור העלות הממשית של האשראי.

7ג. מלווה יכלול תנאי בחוזה לפיו שיעור העלות הממשית של האשראי לא יעלה על שיעור עלות האשראי המרבי בהתאם להוראות סעיף 7א.״

9.  בסעיף 8(ב) לחוק העיקרי, אחרי ״וכן פרטים אלה״ יבוא ״לפי הענין״.

10. בסעיף 9 לחוק העיקרי:

תיקון סעיף 10

תיקון סעיף 15

הוספת סעיף 15א עד סעיף 15ב

״עונשין 15א. העושה אחת מאלה - דינו שלוש שנות מאסר:

(א)  הקובע בחוזה הלוואה ריבית קבועה בשעה שבעת כריתת החוזה העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי עולה על שיעור עלות האשראי המרבי;

(ב)   הקובע בחוזה הלוואה ריבית משתנה בשעה שבעת כריתת החוזה העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי עולה על שיעור עלות האשראי המרבי או שבעת כריתת החוזה ניתן היה לצפות כאפשרות קרובה לודאי כי באחד המועדים של שינוי מועד הריבית כקבוע בחוזה, יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי;

(ג)   הקובע בחוזה הלוואה הצמדה, בשעה שבעת כריתת החוזה העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי עולה על שיעור עלות האשראי המרבי או שבעת כריתת החוזה ניתן היה לצפות כאפשרות קרובה לודאי כי באחד ממועדי פירעון ההלוואה על פי חוזה ההלוואה, יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי;

(ד)    הקובע בחוזה הלוואה ריבית פיגורים בשיעור שנתי העולה על חמישית שיעור העלות הממשית של האשראי לפי חוזה ההלוואה;

(ה)   המקבל תשלום לפי חוזה הלוואה בריבית קבועה אם במועד מתן האשראי שיעור העלות הממשית של האשראי עולה בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי;

(ו)  המקבל תשלום לפי חוזה הלוואה בריבית משתנה, אם במועד שבו משתנה שיעור הריבית לפי החוזה, שיעור העלות הממשית של האשראי עולה בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי;

(ז)   המקבל תשלום לפי חוזה הלוואה שנקבע בו הצמדה שאינה מסוג ההצמדות שקבע לעניין זה שר האוצר בהסכמת נגיד בנק ישראל ובהתייעצות עם שר המשפטים, אם במועד קבלת התשלום שיעור העלות הממשית של האשראי עולה בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי;

(ח)    המקבל תשלום לפי חוזה הלוואה שנקבע בו הצמדה מסוג ההצמדות שקבע לעניין זה שר האוצר בהסכמת נגיד בנק ישראל ובהתייעצות עם שר המשפטים, אם במועד מתן האשראי שיעור העלות הממשית של האשראי עולה בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי;

(ט)   המקבל תשלום לפי חוזה הלוואה בריבית פיגורים, אם במועד קבלת התשלום שיעור ריבית הפיגורים עולה בחישוב שנתי על חמישית שיעור העלות הממשית של האשראי.

15ב. העושה אחת מאלה דינו קנס לפי סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל״ז-1977:

(א)  עורך חוזה הלוואה בין מלווה שאינו מוסדי ללווה, ללא מסמך בכתב, בניגוד לסעיף 2.

(ב) מלווה שאינו מוסדי הנמנע מלקבוע בחוזה הלוואה הוראה לפיה לא יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי לפי חוזה ההלוואה על שיעור עלות האשראי המרבי, בניגוד לסעיף 7ג.

תיקון חוק                         14. בחוק איסור הלבנת הון, התש״ס - 2000, בתוספת הראשונה, אחרי פרט (18ו) יבוא:

איסור הלבנת הון

(18ז) עבירה לפי סעיף 15א(א) לחוק הסדרת מתן הלוואות, התשע״ד-2013.