תאריך תצוגה: 14/02/2013

   

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

ע"פ 008048/04

ב-ת.ד. 958/02

בפני:

כבוד השופטת אורית אפעל-גבאי

 תאריך

09/06/2004

 

 

 

 

 

 

בעניין:

גולן עמיקם

ע"י ב"כ עו"ד דוד בורשטיין

המערער

 

 

- נגד -

 

 

 

מדינת ישראל

על-ידי פרקליטות מחוז ירושלים

המשיבה

 

פסק דין

 

1.         ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה (כבוד השופט ריבלין), מתאריך 7.10.03, בתיק ת.ד. 958/02, אשר הרשיע את המערער בביצוען של העבירות הבאות: רשלנות, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; סטיה מנתיב, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; גרימת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה; ו-חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

 

            על-פי האמור בכתב האישום בו הורשע המערער, בתאריך 6.1.02 נהג המערער במכונית פורד טרנזיט בכביש קרית גת לכיוון בית-שמש. במהלך נסיעתו נהג המערער ברשלנות, כאשר סטה מנתיבו פעמיים לנתיב הנגדי והתנגש חזיתית ברכב מסוג פג'ו נהוג בידי עו"ד ירון גלעד ז"ל (להלן: המתלונן), אשר נסע בנתיב הנגדי. כתוצאה מן התאונה נחבל המתלונן חבלות קשות, הוא אושפז במשך 23 יום, נגרמו לו שברים בירך, באמה ובאגן, וכן חתך בקרקפת וכפל ראיה. המתלונן עבר מספר ניתוחים והיה מרותק במשך ששה שבועות לכסא גלגלים. גם המערער נחבל, ושני כלי הרכב ניזוקו.

 

בגין העבירות בהן הורשע הוטלו על המערער העונשים הבאים: פסילה למשך 11 חודשים ו-29 ימים בקיזוז 60 ימים פסילה מנהלית; פסילה על-תנאי ל-3 שנים; ו-קנס בסכום של 1,000 ₪.

 

הערעור נסב על ההרשעה ועל העונש.

 

2.         עיקר המחלוקת בבית-משפט קמא התייחסה לשאלה מי מהמעורבים בתאונה סטה למסלול הנגדי. בית-משפט קמא ביכר את גירסת המאשימה, כי המערער סטה למסלול נסיעתו של המתלונן, ולכן הרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. את ההרשעה השתית בית-המשפט על שלֹש מערכות של ראיות, אשר כולן תמכו בגירסה המפלילה: עדות השוטר אבי גלצר, אשר נסע מאחורי המערער והעיד כי המערער גלש לנתיב הנסיעה הנגדי פעמיים, ובפעם השניה התנגש ברכבו של המתלונן שנסע בכיוון השני; עדות בוחן התנועה אייל יוספי אשר היתה חד משמעית וברורה, ולפיה ההתנגשות ארעה בנתיב נסיעתו של המתלונן; גירסת המערער עצמו, אשר אישר בפני בוחן התנועה כי רכבו "נזרק" למסלול הנגדי, אמר במשטרה כי לא סטה לנתיב הנסיעה הנגדי "עד כמה שזכור לו" והעיד בבית-המשפט, כי "ייתכן שהייתי קצת נוטה שמאלה וקצת ימינה".

 

            ב"כ המערער תוקף בערעורו את כל רכיבי הכרעת הדין.

 

3.         אשר לעדות השוטר אבי גלצר, המדובר בשוטר ותיק שהוא גם נהג מנוסה, אשר העיד כי נסע אחרי רכבו של המערער והבחין כי הוא גולש לנתיב הנסיעה הנגדי. העד צפר למערער ועמעם את אורות מכוניתו על-מנת לסמן למערער לחזור לנתיבו, וכך היה. לאחר כ-½ ק"מ שוב סטה המערער לכיוון הנסיעה הנגדי וארעה ההתנגשות. העד אמר, כי לא הספיק לצפור ולעמעם את האורות בשנית.

 

            המערער טוען, כי העד לא ראה את התאונה, אלא רק שמע אותה. אין בכך ממש. השוטר העיד, כי המערער סטה לנתיב הנסיעה הנגדי, ואז ארעה התאונה. כאשר עומת העד עם האמור בהודעתו במשטרה, אשר הגשתה לא התבקשה, חזר ואישר כי גם במשטרה, בסמוך לארוע, תיאר את סטיית המערער ממסלול נסיעתו למסלול הנסיעה הנגדי שמשמאלו. לדבריו, מייד כשראה את רכב הטרנזיט גולש בשנית, שמע את ההתנגשות. ב"כ המערער לא חלק על כך, וכאמור, הגשת ההודעה, לצורך הוכחת סתירות או לכל צורך אחר, לא התבקשה.

 

            ב"כ המערער הטעים, כי העד לא העיד שראה את אורות מכוניתו של המתלונן, ומכאן שהמתלונן סטה מנתיבו ונכנס לנתיב נסיעתו של הטרנזיט, אשר חצץ בין שני כלי הרכב והסתיר לעד את אורות מכוניתו של המתלונן. אין בטענה זו כל ממש, שכן בהחלט ניתן לתאר מצבו בו אכן הטרנזיט הסתיר לעד את אורות מכוניתו של המתלונן, אך לא בשל כך שהמתלונן סטה מנתיבו, אלא בשל כך שהמערער סטה מנתיבו, כפי שהעד העיד. עוד יש לציין, כי העד הדגיש כי התמקד בנהיגתו המסוכנת של נהג הטרנזיט ולא הבחין באורות רכב הפג'ו בו נהג המתלונן.

 

4.         בכל הנוגע לעדותו של בוחן התנועה, זו היתה חד משמעית וברורה. הבוחן מצא, כי ההתנגשות בין כלי הרכב היתה בשול השמאלי בכיוון נסיעת המערער. מסקנה זו נלמדה ממקום מציאת כלי הרכב לאחר התאונה, מקום מציאת שברי הזכוכית והפלסטיק, העדרם של סימני בלימה בכביש, ומיקום הנזקים בכלי הרכב המעורבים.

 

            בוחן התנועה שלל את האפשרות שמכבי האש שטפו את שברי הזכוכית והפלסטיק ממקום האימפקט למקום אחר. לדבריו, לא היה מדובר בריכוז של שברים, שיכול להיווצר כתוצאה משטיפה, אלא בשברים שהיו מפוזרים "בכל הרדיוס" (עמ' 5 לפרוטוקול). בחקירה הנגדית חזר הבוחן על מסקנתו ואמר: "אם התאונה היתה במסלול נסיעת הנאשם אין מצב שכלי הרכב יגיעו לשול השמאלי..." (עמ' 7 לפרוטוקול). העד הוסיף והסביר, כי אילו התאונה היתה במסלול נסיעת המערער, היו כלי הרכב מקבלים "סיבסוב" בכיוון אחר ממה שארע בפועל, והיו נמצאים לאחר התאונה במקום אחר לגמרי מזה שהיו בו בפועל.

 

            כאמור, בית-משפט קמא סמך את ההרשעה על עדותו של בוחן התנועה. המדובר בעד מומחה, עד אובייקטיבי, אשר עדותו היתה חד משמעית, בהירה וברורה ועמדה בחקירה נגדית מפורטת. בית-משפט קמא נתן דעתו על כל טענותיו של המערער הנוגעות לחוות-דעת הבוחן ובסופו של יום מצא, כי אין בכל אלה כדי לעורר ספק באשמה.

 

5.         סיכומם של דברים, גם אם לא נפנים לעדותם של המערער ושל המתלונן, נסמכת ההרשעה על שני אדנים מוצקים: עדותם של השוטר אבי גלצר מזה ובוחן התנועה מזה. שתי העדויות משתלבות זו בזו, ועל יסודן יכול היה בית-משפט קמא לקבוע ממצאים לחובתו של המערער ולהרשיעו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

 

6.         בכל הנוגע לערעור על חומרת העונש, דינו להידחות. העונש שהוטל על-ידי בית-משפט קמא קשה ומכאיב, אך כך גם תוצאות התאונה שנגרמה בעטיו של המערער וכתוצאה מנהיגתו. בשִׂים לב לאלה, אין המדובר בעונש חמור כלל  ועיקר, ובוודאי לא בעונש אשר ערכאת הערעור צריכה להתערב בו.

 

7.         סיכומם של דברים, הערעור על שני ראשיו נדחה.

 

            רשיונו של המערער יופקד עד לתאריך 1.7.04 בבית-המשפט לתעבורה.

 

ניתנה היום, כ' בסיון התשס"ד (9 ביוני 2004), בהעדר הצדדים.

 

על המזכירות להעביר העתקים מההחלטה לבאי כֹּח הצדדים.

 

____________________

אורית אפעל - גבאי, שופטת

 

008048/04עפ 053 אורית שִׁישׁ.