(א) מבוטחת לפי סעיף 40 לחוק שנפטרה בעת הלידה או תוך שנה מיום הלידה (להלן - מבוטחת שנפטרה), ישלם המוסד בעד כל יילוד שנולד באותה לידה והנמצא בישראל, קיצבה חדשית מיוחדת בשיעור של 30% מהשכר הממוצע כמשמעותו בחוק, מיום הפטירה, במשך תקופה של עשרים וארבעה חדשים; משתלמת קיצבת-שאירים או קיצבת-תלויים בעד היילוד, ישלם המוסד את הקיצבה החדשית המיוחדת במשך תקופה של שנים-עשר חדשים.

(א1) מבוטחת לפי סעיף 40 לחוק שנקבעה לה דרגת אי–כושר להשתכר בשיעור 100%, וניתן לה אישור רפואי שלפיו היא אינה מסוגלת לטפל ביילוד שילדה (בתקנות אלה - מבוטחת נכה) והיא הורה עצמאי, ישלם המוסד בעד כל יילוד שנולד באותה לידה והנמצא בישראל, קצבה חודשית מיוחדת בשיעור של 30% מהשכר הממוצע כמשמעותו בחוק במשך תקופה של שלושה חודשים ממועד הלידה; לעניין זה, "אישור רפואי" ו "הורה עצמאי" - כהגדרתם בסעיף 62א לחוק.

(1) הוא עובד או עובד עצמאי כמשמעו בסעיף 40(ב)(1) לחוק, בשינויים המחויבים;

(2) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 חודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין פסקה זו, "היום הקובע” - יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד או לעסוק במשלח ידו לצורך הטיפול בילדו, לפי המאוחר.

(ב) התגמול המיוחד ישולם בעד פרק זמן שלא יעלה על פרק הזמן כאמור בסעיף 50(א)(1) לחוק, ואם חלות הסיבות שהיו מאפשרות למבוטחת להאריך את חופשת הלידה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ד) שבסעיף 6 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 - פרק הזמן כאמור בסעיף 50(א)(1) לחוק בתוספת תקופת ההארכה כמפורט בסעיפים הקטנים האמורים, לפי סעיף 51(א) או (א1) לחוק.

(ג) שיעור התגמול המיוחד ליום יהיה כשיעור דמי לידה ליום לפי סעיף 49(ה)(3) לחוק כאילו היה בן הזוג זכאי לדמי לידה, או בשיעור האמור בתקנה 1(א) או (א1), לפי העניין מחולק ב-30, הכל לפי הסכום הגבוה יותר.