האמירות "נוכל ושקרן" שהטיחה בעלת דירה במנהל בחברה שביצעה תוכנית תמ"א 38 בבניין, חוסות תחת הגנת אמת בפרסום. המנהל פיזר הבטחות שווא והעבודות בפרויקט הסתיימו באיחור ניכר של 26.5 חודשים. לציבור אינטרס מובהק לדעת מי הקבלן המקיים את הבטחותיו ומי מפזר הבטחות שווא חסרות כל בסיס
עסקינן בתביעה כספית בעילת לשון הרע, לפיה התובעים- חברת בניה העוסקת בפרויקטים של התחדשות עירונית, ומנהלה, מבקשים לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 100,000 ₪. בין בעלי הדירות בבניין משותף, לרבות הנתבעת ובעלה, לבין החברה, נחתם במרץ 2014, הסכם לחיזוק הבניין ותוספת בניה לדירות וזאת כנגד הוספת 4 יחידות דיור אשר יועברו לחברה. כן התחייבה החברה לשלם לבעלי הדירות בבניין אשר יצאו מדירתם במהלך ביצוע העבודות דמי שכירות חודשיים בסך של 3,300 ₪. במרץ 2018, הפסיקה החברה לשלם לנתבעת ובעלה את דמי השכירות, זאת על אף שהעבודות בבניין טרם הושלמו והדירה לא היתה ראויה למגורים. הנתבעת הגיעה לביקור בדירה ופגשה את מנהל החברה והטיחה בו אמירות שונות שבגינן מוגשת התביעה: "אתה נוכל ושקרן ואני מבטיחה לך שאני אספר את זה לכל הלקוחות שלך". וכן " אין לך כסף לסיים את הפרויקט ואני אספר את זה לכל מי שמכיר אותך". התובעים טענו כי דברי הנתבעת נאמרו בצעקות ובנוכחותם של המתווך, אשר הגיע למקום בלוויית לקוחות. במקביל, הנתבעת ובעלה הגישו נגד התובעים תביעה ועתרו לסעד כספי על סך של 297,705 ₪ בטענה להפרת ההסכם וגרימת נזקים לדירה. מרבית הטענות התקבלו, ונקבע כי החברה איחרה בהשלמת הפרויקט במשך 26.5 חודשים.
כב' השופט ר' חדיד פסק כי יש לדחות את התביעה. במועד האירוע היחסים בין הצדדים עלו על שרטון ולנתבעת היו טענות קשות נגד החברה על רקע האיחור במסירת החזקה בדירה, הפסקת תשלום דמי השכירות, הבטחות ומצגים שונים שלא מומשו. חוק איסור לשון הרע מאזן בין שני ערכים מתחרים שחשיבותם רבה לקיומה של חברה מתוקנת. האחד, חופש הביטוי, והשני, זכותו של אדם לשם טוב. אין ספק כי הביטויים "נוכל" ו-"שקרן" עלולים להשפיל את האדם בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה, בוז ולעג מצידם, יש בהם משום ייחוס תכונות מבזות למושא הפרסום והם גם עלולים לפגוע בעסקו ומשלח ידו. שונה המצב ביחס לאמירה "אין לך כסף לסיים את הפרויקט...". אכן, אמירה זו אינה נעימה למושא הפרסום, אולם היא לא עונה להגדרת המונח ''לשון הרע'' שבחוק. המבחן הינו מבחן אובייקטיבי, והרי בעיני האדם הסביר קבלן שאין לו כסף להשלים פרויקט בו החל, לא בהכרח אחראי למצב זה והסיבות לכך יכולות להיות רבות ומגוונות, כגון אי עמידת רוכשי הדירות בהתחייבויותיהם כלפיו, משבר כלכלי הפוגע במשק ועוד. יתירה מכך, אמירה זו הינה זוטי דברים ומוטב היה לולא הוגשה התביעה ביחס אליה. הכינויים "שקרן" ו-"נוכל" אשר הטיחה הנתבעת במנהל עונים להגדרת המונח לשון הרע שבחוק, וכמו כן, מתקיים יסוד הפרסום בהתאם לחוק איסור לשון הרע, משבמקום נכח פועל וכן בעלה של הנתבעת.
זאת ועוד, נקבע כי נקודת המוצא בהגנת אמת בפרסום היא כי הפרסום מהווה לשון הרע, אולם בהתקיים התנאים הקבועים בחוק, המחוקק בחר להעניק הגנה למפרסם. הנתבעת פירטה בהרחבה את הבטחות השווא אשר הבטיח המנהל והפרות ההסכם על ידי התובעים ואשר היו ברקע האירוע. כפי שנקבע בפסק הדין, נכון לחודש יוני 2019, כשנה לאחר המועד שהובטח למסירת הדירות בבניין, הן לא היו ראויות למגורים, והעבודות בפרויקט הסתיימו באיחור ניכר של 26.5 חודשים מהמועד המוסכם. עובר לאירוע, המנהל הציג בפני הנתבעת מצג שקרי כאילו הדירה מוכנה למסירה, כל זאת כאשר הוא ידע שהבניין מנותק מהחשמל ולפיכך אין כל התכנות לקיום הבטחתו. יתרה מזו, נקבע כי קיים עניין לציבור בפרסום נשוא התביעה. לציבור אינטרס מובהק לדעת מי הקבלן המקיים את הבטחותיו ומי הקבלן המבטיח הבטחות שווא חסרות כל בסיס. הפרסום תורם לקידום תחרות הוגנת בין הקבלנים המבוססת על מידת עמידתם בהתחייבויותיהם כלפי רוכשי הדירות ובכלל, וזאת במקום תחרות המבוססת על הבטחות שווא שאין להן כיסוי. הנתבעת זכאית להגנת אמת בפרסום ביחס ללשון הרע אשר פרסמה כנגד התובעים ומטעם זה דין התביעה נגדה להידחות.
למעלה מן הדרוש, נקבע כי הנתבעת זכאית ליהנות גם מהגנת תום הלב. התובעים הפרו ברגל גסה מספר התחייבויות שנקבעו בהסכם, כמו גם הבטחות שהבטיח המנהל לנתבעת וזאת על אף כי הוא ידע שאין אמת בפיו. הדבר גרם למצוקה קשה של הנתבעת שכן נוסף לכך שהיא לא קיבלה לחזקתה את הדירה במועד שסוכם אלא בעיכוב ניכר של 26.5 חודשים, התובעים הפסיקו לשלם את דמי השכירות, הרבה לפני מסירת הדירה. בנסיבות העניין, אין לומר כי הפרסום חרג ממתחם הסביר.
לסיכום, התביעה נדחית.
התובעים יוצגו ע"י: עו"ד ליאור פוליאקוב; הנתבעת יוצגה ע"י: עו"ד אורן כ"ץ
