רון קובי, ראש עיריית טבריה לשעבר יפצה את קודמו בתפקיד בשל פרסומים שייחסו לתובע מעשים חמורים בפן המקצועי כראש עיר מכהן, ובפן האישי. דבריו של קובי חרגו מגבולות חופש הביטוי וחדרו אל הספרה של הוצאת דיבה. מדובר במסע רדיפה אישית בו הוצג התובע כאדם מושחת נוכח היריבות הפוליטית בין הצדדים
הכרעה בשאלת גובה הפיצוי בתביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, על סך 800,000 ₪, בגין 58 פרסומים ב"פייסבוק", אשר פרסם רון קובי, מועמד מתחרה לראשות העיר טבריה דאז, נגד התובע, שכיהן בתפקיד ראש עיריית טבריה. בינואר 2023, ניתן פסק דין חלקי בשאלת החבות ובמסגרתו, חולקו הפרסומים לארבע קטגוריות: הקטגוריה הראשונה כללה 11 פרסומים בדבר הגשת תלונות במשטרה, חקירות ומעצרים, השניה, מנתה 25 פרסומים בדבר שחיתות, הונאה, שוחד ומעשים פלילים, השלישית, התאפיינה בדברי מנהל בלתי תקין והתנהלות כושלת, והרביעית כללה גידופים וקללות. בפסק הדין בשאלת החבות נקבע כי הפרסומים בקטגוריה הראשונה והשנייה מהווים לשון הרע על פי הגדרת חוק איסור לשון הרע, ואילו הפרסומים בקטגוריה השלישית והרביעית אינם עולים לכדי לשון הרע.
התובע טען כי נגרם לו נזק עצום מהפרופגנדה השלילית אותה יצר קובי בכוונה לפגוע ובזדון. הפרסומים מעולם לא הוסרו, ולא פורסמה בגינם התנצלות.
קובי טען מנגד כי לא נגרם לתובע כל נזק וכי לא התכוון לפגוע בתובע אלא כי הפרסומים נועדו לסייע לציבור ונעשו למענו. כאשר מדובר באנשי ציבור, ישנה עדיפות לחופש הביטוי על פני הזכות לשם טוב.
כב' השופטת ר' ג'באלי פסקה כי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע שעניינו במסלול הסטטוטורי לפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק, אינו קובע רף עליון לפיצויים ללא הוכחת נזק אלא רף תחתון, שמשחרר את הניזוק מהצורך להוכיח את הנזק. מטרת הפיצויים בגין לשון הרע נחלקת למספר תכליות: המטרה התרופתית – נזיקית, היא השבת המצב לקדמותו, המטרה העונשית- הטלת סנקציה על המעוול כאות לסלידת החברה מהתנהגות המזיק, והמטרה החינוכית – הרתעתית, בהעברת מסר ציבורי מפני מעשי פגיעה בכבוד האדם. שיעור הפיצוי בגין הפגיעה בשם הטוב נגזר מהאיזון בין הזכות לשם טוב ולפרטיות אל מול חופש הביטוי. כאשר הפגיעה היא באיש ציבור מופעלים שיקולים נוגדים - מחד גיסא שיקולים בדבר הפגיעה בתדמיתו ומעמדו של איש ציבור עלולה להיות חמורה בהרבה מאדם פרטי. ומאידך, חופש הביטוי רחב יותר ביחס לביקורת כלפי אנשי ציבור מאשר כלפי אזרחים מן השורה. יש להדגיש אומנם מצופה כי עמידותם של אנשי ציבור בפני ביקורת תהיה גבוהה, אך זאת כאשר מדובר בביקורת לגיטימית ולא בפרסומים פוגעניים החוצים את גובלות לשון הרע.
בהמשך לאמור, נקבע כי קובי הקים בפייסבוק קמפיין פרסומי כנגד התובע הכולל התבטאויות קשות והאשמות חמורות שהוצגו כעובדות. הפרסומים בדבר הגשת תלונות במשטרה, חקירות ומעצרים תחת הקטגוריה הראשונה, ומעשי השחיתות, ההונאה, השוחד, והמעשים הפליליים בקטגוריית הפרסומים השנייה, הם פרסומים קשים מבחינת תוכנם ומשמעותם. הפרסומים ייחסו לתובע מעשים חמורים בפן המקצועי כראש עיר מכהן ומועמד לבחירות, ובפן האישי כאדם פרטי. הפרסומים לא פסחו על בני משפחתו ומקורביו של התובע, אשתו, ילדיו ועוזרו האישי, ובכך נגרמה לתובע ולבני משפחתו עוגמת נפש רבה. מדובר בפרסומים שנעשו באינטנסיביות ובתפוצה רחבה המאפשרת לכל נמען לשתף ולהעביר את הדברים הלאה. אין מדובר בפרסום חד פעמי אלא בקמפיין פרסומי שנמשך תקופה ארוכה בשנים 2016-2017. קובי לא חזר בו מהפרסומים, לא הסיר אותם, חזר על הדברים במהלך ההליך ולא הביע התנצלות. התבטאויותיו הפוגעניות והסדרתיות כלפי התובע ואחרים, מחייבת הפעלת שיקולי הרתעה עתידיים כלפיו. אכן, הפרסומים נעשו בתקופת הבחירות, קובי הציג את עצמו כמי שפועל לטובת הציבור ותקינות המנהל בעיר טבריה, ויש להיזהר מאפקט מצנן על הגשת תלונות בעניין שחיתות ומינהל בלתי תקין. ברם, דבריו חרגו מגבולות חופש הביטוי וחדרו אל הספרה של הוצאת דיבה.
זאת ועוד, נקבע כי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע מאפשר פסיקת כפל פיצוי לכל פרסום לשון הרע מתוך כוונה לפגוע ובסך של עד 100,000 ₪. באשר לכוונת המפרסם לפגוע נקבע כפסיקה כי יש להוכיח כוונה ממשית לפגיעה, כאשר אחד הסממנים ליסוד הכוונה לפגוע הוא פרסום שאינו מידתי חלף נקיטת אפשרויות פחות פוגעניות. במקרה דנן, הפרסומים ייחסו לתובע מעשים פליליים בצורה נחרצת ובלתי מסוייגת, בכדי להבעיר אש סביבו נוכח היריבות הפוליטית בין הצדדים. הלשון הבוטה והאמירות הגורפות שחזרו על עצמן תוך הצגת מצג לפיו מדובר בעובדות אמתיות וכן, תוך עירוב בני משפחתו של התובע – כל אלה מלמדים על מתקפה של ממש ועל לכוונה לפגוע. קובי יצא במסע רדיפה אישית נגד התובע והציג אותו כאדם מושחת המעורב בפלילים, שהחל דרכו במשכורת נמוכה וכעת מוכן למכור את העיר בכדי לשמר את שכרו, הציג את התובע כמי שגר בדירת יוקרה יש מאין, שאשתו הפכה למורה שלא כדין, שמימן חופשה אישית מכספי ציבור. אשתו של התובע תיארה בעדותה כיצד הנתבע רודף אחריה ומצלם אותה ועולה לשידורים ומדבר על ילדיהם ועוד. כל האמור מצביע על כוונה לפגוע מעבר לכוונה לדאגה למנהל תקין ולשלום הציבור. לא עומדות לו ההקלות הקבועות בסעיף 19(2) לחוק, והוא לא הציג ראיות ומקורות לביסוס הטענה כי היה משוכנע באמיתות הדיבה שהפיץ על התובע.
יתרה מזו, נקבע כי כאשר מדובר בסדרת פרסומים, ניתן לפסוק יותר מפיצוי אחד במסגרת המסלול הסטטוטורי בהתחשב במספר הפרסומים. בפסיקה נקבעו 3 מבחני עזר לבחינת השאלה האם מוצדק בנסיבות העניין לפסוק פיצוי נפרד כתלות במספר הפרסומים: המבחן הראשון בוחן את תוכן הפרסומים - ככל והדמיון בין הפרסומים גדול יותר ואין בהם תוספת משמעותית יש לראות בפרסומים כפרסום אחד. המבחן השני בוחן את הזמן שחלף בין הפרסומים – ככל שחלף זמן רב יותר בין הפרסומים, הנטייה לראות כל פרסום כפרסום נפרד. המבחן השלישי בוחן את זהות הנמענים. מבחינת התוכן, הפרסומים שהוכרו כלשון הרע נחלקו ל-2 קטגוריות: 11 פרסומים בדבר הגשת תלונות במשטרה, חקירות ומעצרים, ו-25 פרסומים בדבר שחיתות, הונאה, שוחד ומעשים פלילים. נקבע כי קובי יפצה את התובע בסך 120,000 ₪ בגין קטגוריית הפרסומים הראשונה, ובסך 180,000 ₪ נוספים בגין קטגוריית הפרסומים השנייה. באשר להוצאות ההליך, נקבע כי ההליך התנהל תקופה ארוכה שלא לצורך, במשך כ-6 שנים, והתמשכות זו נעוצה רבות בהתנהלות קובי אשר התמהמה במענה לשאלונים, הגיש חומר ראייתי לא רלוונטי שהשתרע על פני מאות עמודים אשר נשלח אל ב"כ התובע בתוך קופסת נעליים, העיד את אשת התובע ואת עוזרו האישי שלא לצורך. בנוסף, הרושם שבית המשפט קיבל הוא של העדר הכנה נאותה לדיונים ולחקירות העדים. קובי החליף עורכי דין בתדירות שהביאה לדחיות דיונים בתואנות שונות. דחיות הדיונים גרמו להפסדים ולנזקים לתובע וב"כ. לתובע נפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 80,000 ₪.
לסיכום, הנתבע יפצה את התובע בסך של 300,000 ₪, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 80,000 ₪.
מייצגי הצדדים: לא צוינו
