המחוזי ביטל הרשעה של אדם שנקבע כי סגר מרפסת בלא היתר, בשל אכיפה בררנית של הרשות. מנגנון האכיפה מופעל לעיתים, קרובות מדי, לא כפועל יוצא של מדיניות אכיפה עניינית אלא כתוצאה מיחסי שכנות עכורים ונסמך על הלשנות. יש להישמר ממצב בו הרשות תשמש כלי, שלא מדעת ל"חיסול חשבונות" בין שכנים
עסקינן בערעור על החלטות ופסק דין של בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו. נגד המערער הוגש כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע ללא היתר של עבודה אסורה, בכך שבנה תוספת בנייה של סגירת מרפסת בשטח של 4.5 מ"ר, עבירה לפי סעיף 243(ב) לחוק התכנון והבנייה. המערער, טען כי כאשר קנה את הנכס, המרפסת כבר הייתה סגורה. עוד טען לאכיפה בררנית לפי שנגד כל בעלי הדירות באזור, אשר בנו/סגרו מרפסות דומות, ללא היתר, לא ננקטו צעדים משפטיים. לפי חוות דעת אדריכל לא נמצא היתר למרפסות רבות בבניינים הסמוכים למקום מגורי המערער. ביהמ"ש קבע כי אכן מדובר בלמעלה מארבעים מרפסות אשר נבנו ללא היתר בסביבת מגורי המערער, עם זאת, חלה התיישנות על הבנייה האסורה באותם מקרים לפי שההתיישנות בעבירה מסוג זה, עוון, הינה תקופה של 5 שנים. בית משפט קמא החליט להרשיע את המערער.
לטענת המערער, הריסת המרפסת שלו והותרת עשרות מרפסות אחרות, אשר נבנו ללא היתר, על תילן הינה בבחינת פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות.
לעמדת הועדה המקומית לתו"ב, יש לדחות את הערעור על הסף, משכל טענות המערער נזנחו לאחר הגעת הצדדים להסדר לפיו תיוותר סוגיה אחת בלבד להכרעה – האם יורשע המערער בדין אם לאו.
כב' השופט צ' קאפח פסק כי יש לקבל את הערעור. במקרה דנן, יש להסתפק באי הרשעה, זאת לצד הטלת התחייבות. באיזור בו מתגורר המערער, ישנן עשרות מרפסות אשר "נסגרו", ללא קבלת היתר. אפשר שיש ממש בטענת הועדה כי את הקולר יש לתלות בשיקולי מערך הפיקוח ובכלל זה כח האדם המצומצם באופן שהרשות ניזונה בעת האכיפה בעיקר מ"דיווח" שאינו אלא לשון מכובסת של הלשנות. קרי, מנגנון האכיפה מופעל לעיתים, קרובות מדי, לא כפועל יוצא של מדיניות אכיפה עניינית אלא הלכה למעשה כתוצאה מיחסי שכנות עכורים. יש לייחס משקל רב גם למראית עין. אדם מן היישוב המודע לפרטי המקרה אינו יכול שלא להתקומם כנגד התחושה החריפה של אי צדק שעה שעשרות מרפסות אשר נבנו ללא היתר נותרות על תילן, רק משום שלא התקבל דיווח אודות בניית אותן מרפסות, בעוד המרפסת מושא ההליך דנן ידעה טעמם של הליכים משפטיים רק משום שפלוני פנה לעירייה ודיווח לעירייה על סגירת המרפסת. אף הועדה עצמה, אשר הייתה ערה לנסיבות המיוחדות הציעה למערער מלכתחילה כי הליך זה יסתיים בלא הרשעה ובמסגרת הסדר מותנה. העובדה שהמערער דחה הצעה זו משום תחושת העוול שנעשה לו, אינה צריכה לעמוד לו לרועץ גם אם ביקש לנהל ההליך עד תומו. העובדה שנוהל הליך משפטי אינה משנה במובן הערכי את נסיבות העבירה.
יתרה מזו, נקבע כי קיימת פסיקה רבה אודות כוחה של טענת הגנה מן הצדק כאמור בסעיף 149(10) לחסד"פ. לבד מביטול כתב האישום, לבית המשפט סמכות להורות, בין היתר, על ענישה מתונה ומידתית כאשר הגשת כתב האישום עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. מתוך הבנת מצוקת כוח האדם של הרשות, יש להישמר ממצב בו הרשות תשמש כלי, שלא מדעת ל"חיסול חשבונות" בין שכנים. ב"כ המערער ביקש כי תינתן אורכה משמעותית לעיכוב ביצוע צו ההריסה על מנת לאפשר למערער להשלים הליך קבלת ההיתר, והשתית בקשתו על צוק העיתים ובהיות מדינת ישראל במצב מלחמה אשר אין לדעת מתי תסתיים. נקבע כי יש לקבל את בקשת ב"כ המערער, אם כי לא לתקופה אשר צוינה על ידו. בית משפט קמא עצמו העניק עיכוב ביצוע של 6 חודשים לאחר קבלת עמדת הועדה שהיא אינה מתנגדת לעיכוב ביצוע צו ההריסה. כלומר, אין לראות בעיכוב סיכון בטיחותי כלשהו אף לשיטתה. לכך יש להוסיף את עשרות המרפסות אשר נבנו ללא היתר בבניין המגורים של המערער עצמו ובבניינים הסמוכים, והועדה עצמה נמנעה מלנקוט נגדם הליך מכוח סעיף 243 (ה) לחוק שעניינו שימוש אסור, בהינתן תקופת ההתיישנות. חזקה שלו הייתה רואה בבנוי סיכון בטיחותי, הייתה מתנגדת לעיכוב ביצוע צו ההריסה בהליך בבית משפט קמא ופועלת במקביל כנגד בעלי הדירות אשר בנו מרפסות דומות. נפסק כי יש לבטל את ההרשעה, וכי המערער יחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה דומה במשך שנתיים. כמו כן, ביצוע צו ההריסה יידחה לתקופה של שנתיים על מנת ליתן למערער שהות להשלים קבלת ההיתר.
לסיכום, הערעור מתקבל, הרשעת המערער מבוטלת.
המערער יוצג ע"י: עו"ד רן בסה; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד ענת סגל
