ביהמ"ש ביטל את ההסכמות שהושגו בין הקבלנים לשלוש עיריות כי לצורך חידוש הפעילות באתרי הבניה יוצב בכניסה מאבטח בעל רישיון נשק פרטי. הצבת מאבטח חמוש מחייבת קבלת אישור מהמשרד לביטחון לאומי, ולפי הוראות הדין אדם שנושא נשק לא יכול לעשות שימוש בנשקו האישי לצורך ביצוע שירותי אבטחה
העותרות הגישו עתירה לביטול החלטת העיריות האוסרת על פתיחת אתרי הבניה המצויים בשטחן והפעלת סנקציות על קבלנים שיפעלו בניגוד להחלטה זו ולהורות לאפשר את פעילות אתרי הבניה. לאחר דיון בעתירה, הגיעו הצדדים להסכמות, וניתן להסכמות אלו תוקף של פסק דין. ההסכמות הינן כי בפתח כל אתר יוצב מאבטח הלובש אפוד זוהר במקום אשר ייקבע על ידי הקב"ט העירוני, על חשבון הקבלן. העירייה תוכל, על פי שיקול דעתה, לדרוש שהמאבטח יהיה חמוש. כמו כן, יהיה ניתן להעסיק עובדים בעלי תעודת זהות כחולה בלבד או עובדים זרים בעלי אשרת עבודה, ולא תתאפשר עבודת פלסטינאים. אסורה לינת פועלים באתר הבנייה. המדינה הגישה בקשת הבהרה לבית המשפט בה יודגש כי הצבת מאבטח חמוש מחייבת קבלת אישור מהמשרד לביטחון לאומי וכלל האישורים הנדרשים על פי דין, וכי בהתאם לדין הקיים לא ניתן ואין זה חוקי להציב בכניסה לאתר הבניה אדם בעל רישיון לכלי יריה פרטי לצורך אבטחת האתר. כאשר לפי הוראות הדין אדם שנושא נשק לא יכול לעשות שימוש בנשקו האישי לצורך ביצוע שירותי אבטחה. המדינה פנתה לעיריות אלו בסמוך לאחר מתן פסק הדין והסבה את תשומת ליבם לחוסר החוקיות, תוך הפניה להוראות הדין, ברם העיריות בחרו להמשיך בהצבת אדם פרטי בעל רישיון נשק באתר הבניה מתוך פרשנות שלהן, שבניגוד לעמדת המדינה, לא מדובר במעשה הנגוע באי חוקיות.
כב' השופט ק' ורדי פסק כי ההסכמות שהושגו בין העותרות לעיריות נגועות באי חוקיות. על העיריות היה לכבד את פניית המדינה אליהן בסמוך לפסק הדין ולפעול באופן חוקי לפי הוראות הדין ולא ניתן לכן להציב בכניסה לאתר בניה אדם פרטי נושא נשק לצורך אבטחת האתר ובכך לפעול למעשה בניגוד לחוק. פסק הדין מבוטל והעניין מוחזר לפתחן של העיריות להחליט, כמו שהחליטו מאות רשויות אחרות בארץ, מהן הדרישות וההנחיות שיינתנו לקבלנים העובדים באתרי הבניה בעיר. יש לקבל את עמדת המדינה שהסכמות הצדדים נגועות באי חוקיות והן בניגוד להוראות הדין העוסקות בשומר, מאבטח וזכויותיו וחובותיו של בעל רישיון נשק פרטי. אין מחלוקת בין הצדדים שהתיבה "מאבטח חמוש" היא בעייתית שכן היא מחייבת אישור מהמשרד לביטחון לאומי וכלל האישורים הנדרשים על פי דין. לא כל אחד יכול להיות "מאבטח" לפי הדין ושיש הבדל גדול מבחינת הדין בין סמכויות מאבטח לשומר, ברם העיקר הוא שלפי חוק כלי היריה ותקנות כלי היריה (תקנה 5(א)) לא ניתן להציב בכניסה לאתר הבניה אדם בעל רישיון נשק פרטי לצורך אבטחת האתר, כפי שהדבר נעשה בפועל על ידי העיריות תוך תשלום המשולם לו על ידי הקבלנים בגובה 210 ₪ לשעה ובעשותן כך בפועל (עד היום ) פועלות העיריות בניגוד להוראות הדין.
זאת ועוד, נקבע כי הגם שיש להעריך את דאגת העיריות לביטחון תושביהם, מן הראוי היה שהעיריות לא היו עושות למעשה דין עצמי, תוך היאחזות בפרשנות יצירתית שאין לקבלה, והיו פועלות לפי הוראות הדין, לאחר שהמדינה הבהירה להן את המצב המשפטי ואת אי החוקיות והבעייתיות הקיימת במצב הקיים בפועל. משפנתה המדינה לעיריות, והסבה את תשומת ליבן לכך שההסכמה שהושגה ומבוצעת אינה חוקית, היה עליהן להפסיק פעילות לא חוקית זאת לאלתר ולהוציא הנחיות חדשות התואמות לדין או לפנות לבית המשפט ולציין שיש לבטל את ההסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין שכן הן הושגו בהנחה מוטעית שהן חוקיות ותואמות את הוראות הדין ולא להמשיך בביצוע אותה פעילות. הודגש כי בזמן גיבוש ההסכמות, העותרות והעיריות, והמדינה ונציגיה שהיו בדיון והסכימו למתווה בכפוף להערותיהן ואף לא בית המשפט, לא היו מודעים לכל הוראות החוק הרלוונטיות ולאי החוקיות, כשברי שאם הייתה מודעות לכך לא היו מושגות הסכמות אלו ולא היה ניתן להן תוקף של פסק דין. המשרד לביטחון לאומי והמשטרה האמונים על הנושא של כלי יריה לא היו צד להליך וקולם לא נשמע והם אלו שהפנו את תשומת לב ב"כ המדינה לאחר מתן פסק הדין לאי החוקיות ואז המדינה הסבה את תשומת לב העיריות לכך, ברם הן בחרו, כאמור, להמשיך ולפעול בניגוד למעשה לדין. יש אכן מקום שבית המשפט יבהיר, את המובן מאליו, שעל העיריות לפעול במסגרת ובהתאם לדין ולהוראותיו ושבמקרה זה חלק מההסכמות אינן חוקיות ובעיקר הכוונה לשימוש באדם פרטי בעל רישיון נשק כשומר או מאבטח באתר, ולא ניתן לכן להשאירן ולהמשיך לפעול לפיהן. זאת, במיוחד בעת הזו, כשמדובר במצב חירום מלחמתי, בהתחשב בכך שאנשים בעלי רישיון נשק פרטי משמשים למעשה כשומרים וכמאבטחים בשכר באתר בניה וזאת בניגוד לדין, דבר שיכולות להיות לו השלכות הרות גורל.
לאור האמור, נקבע כי ה"כדור" חוזר לעיריות שעליהן לפעול בהתאם לשיקול דעתן וכמובן בהתאם לדין ולקבוע הנחיות/דרישות לגבי אתרי הבניה בעירן, כפי שעשו גם עשרות או מאות עיריות/רשויות אחרות. יש למנוע פעולות לא חוקיות ואין להשלים עם המשך מצב קיים של העיריות המשיבות 1-3, העושות למעשה פעולות לא חוקיות, כביכול בחסות פסק הדין של בית המשפט, תוך התעלמות מכך שהסכמת המדינה הייתה כפופה להנחיות הגורמים הביטחוניים ומכך שעל פי הוראות הדין אין לבצע את האמור בהסכמות לגבי הצבת אדם פרטי בעל רישיון נשק כמאבטח באתר. זאת תוך התעלמות מהבהרות ופניות המדינה מלחדול לעשות כן. יש להעביר את "השרביט" לעיריות לקבלת החלטה חדשה, התואמת את הוראות הדין, לגבי ההנחיות והתנאים של פתיחת אתרי הבניה בערים אלו, כפי שעשו ונהגו מאות רשויות אחרות שגם הן מנסות לעשות את המיטב למען ביטחון ורווחת תושביהם.
לסיכום, ההסכמות של העותרות והעיריות מבוטלות, ומבוטל פסק הדין שנתן תוקף להסכמות.
העותרות יוצגו ע"י: עו"ד אלדד כורש; עו"ד עדן בקשי; עו"ד איה רייך מינא
המשיבות יוצגו ע"י: עו"ד אורי הברמן; עו"ד עדי מרינברג; עו"ד מיכל פליגלר
