בג"ץ אישרר הריסת ביתו של מחבל שהיה שותף לפיגוע ביישוב עלי בו נרצחו ארבעה אזרחים. נקבע כי ההיבט ההרתעתי מקבל משנה תוקף עם שחרורם של מחבלים רבים, אשר זה לא מכבר יצאו מביתם לבצע פיגועים ועתה שבו אליו, כאשר לא מיצו עד תום את העונש שהוטל עליהם. מדובר במטרה נעלה של הצלת חיי אדם
עסקינן בעתירה המופנית נגד צו החרמה והריסה מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה )שעת-חירום), שהוצא ביחס למבנה ומחסנים צמודים לו בכפר עוריף. העותר הוא אב משפחת המחבל המתגוררת במבנה, שם התגורר גם המחבל עד למעצרו. המחבל זיאד נאשם בכך שהיה שותף, יחד עם מחבלים נוספים, בביצוע פיגוע ירי ביוני 2023 בסמוך ליישוב עלי, במהלכו נרצחו ארבעה אזרחים ישראלים ונפצעו נוספים. כתב האישום מתאר עובדות קשות ומזעזעות ביותר – מדובר במסע רצח מתוכנן, קטלני ואכזרי בתחנת דלק בישוב עלי שבצפון מטה בנימין. זיאד רכש כלי נשק וכדורים, ונפגש עם אחרים- מוהנד וחאלד, כדי לתכנן פיגוע ירי. בהמשך אף ביצעו אימוני ירי, וזיאד המליץ למוהנד וחאלד להצטייד גם בסכינים. בנוסף העביר זיאד סכום כסף על מנת לסייע להם ברכישת רכב, שאינו רשום באזור, לצורך ביצוע פיגוע הירי. חאלד ומוהנד יצאו כשהם חמושים בשני כלי הנשק, בשני סכינים, שאורך להבם כ- 18 ס"מ, ובכדורים נוספים לתחנת דלק הסמוכה לישוב עלי וביצעו ירי של מספר רב של כדורים לעבר הנוכחים והסועדים במסעדת "חומוס אליהו". בפיגוע הקשה נרצחו אלישע אנטמן ז"ל, הראל מסעוד ז"ל, נחמן שמואל מורדוף ז"ל ועופר פיירמן ז"ל וכן נפצעו שלושה נוספים.
העותר טען כי מדיניות הריסת הבתים באמצעות תקנה 119 אינה חוקית, מנוגדת לעקרונות מוסר וצדק בסיסיים, לעקרון המידתיות ולהוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכן לדין הבינלאומי, למשפט זכויות האדם ולמשפט הישראל.
מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית טען כי ההחלטה נעשתה על רקע חומרת הפיגוע, ועל יסוד הצורך לתת מענה ראוי לביטחון המדינה ולשלום אזרחיה בעיקר במציאות הביטחונית בה אנו נמצאים. לזיאד הייתה השפעה ישירה על הפיגוע, הוא שסיפק את הנשק והתחמושת, ביצע אימוני ירי עם המפגעים, העביר להם את הנשק הנוסף לביצוע הפיגוע, שימן את הנשקים והכול מתוך מודעות מלאה ומניעים לאומניים ומתוך ידיעה שבמקרה דנן יש הכוונה של ארגון הטרור חמאס.
כב' השופט י' אלרון פסק כי יש לדחות את העתירה. לא מכבר נדחו על ידי בג"ץ עתירותיהם של שני המחבלים האחרים אשר ביצעו את הפיגוע. ככלל, בג"ץ הבהיר באופן עקבי, כי השימוש בתקנה 119, אינו נועד להעניש חפים מפשע, אלא להציל חיי אדם באמצעות הרתעת מפגעים פוטנציאליים ובני משפחותיהם. אל מול תכלית הרתעתית זו, הפסיקה מורה כי יש לעשות שימוש בסמכות זו באופן זהיר, מידתי ומצומצם. מידתיות הצו נבחנת בהתאם לערכים השונים בבסיס ההחלטה, ובכלל אלו מידת ההרתעה ויעילותה, הפגיעה הצפויה בזכויות בני ביתו של המחבל, וקיומן של נסיבות ייחודיות העשויות להצדיק במקרה הקונקרטי את צמצומו של הצו או אפילו את ביטולו. אין מדובר ב"רשימה סגורה" של שיקולים הניצבים לנגד בית המשפט בבואו להפעיל ביקורת שיפוטית על שיקול דעתו של מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית. בחינת מידתיות צו ההריסה נעשית גם ביחס לאופן ביצועו, משמע יש לבחון האם ניתן להפעיל את צו ההריסה רק כלפי חלקו של הבית המקיים את דרישת זיקת המגורים, האם ניתן לבצעו ללא פגיעה בקומות נוספות שאליהן הצו אינו מכוון וללא פגיעה בבניינים הסמוכים, וכן האם ניתן להסתפק באמצעי הריסה כאטימת הבית או חלקים ממנו. בנוסף, יש להתחשב בחומרת המעשים המיוחסים למי שכנגדו מבקשים להפעיל את הצו ובעוצמת הראיות נגדו.
לאור האמור, נקבע כי כחומרת המעשה - כך מידת ההרתעה הדרושה. השיקול המרכזי בהחלטה על צו ההריסה הוא חומרת מעשיו של זיאד והמשמעות ההרתעתית של צעד זה זיאד לקח חלק משמעותי, מתמשך ועקבי בתהליך הוצאת הפיגוע, בו נרצחו ארבעה אזרחים ישראלים ונפצעו נוספים, מתוך מודעות מוחלטת לתוצאות מעשיו, לרבות חששו מהריסת בית משפחתו. מעשיו ניצבים ברף החומרה הגבוה - זיאד היה שותף לתכנון פיגוע מראש, סחר והצטייד בכלי נשק, אימן את המפגעים ואף הציע להם את עזרתו ככל שיידרש, ולאחר התכנון היה שותף להוצאתו לפועל, גם אם לא נכח באופן פיזי בזירת הרצח המזוויע ולא היה, כאמור, זה ש"לחץ על ההדק".. יתרה מכך, אכן, קשה לאמוד את יעילות מדיניות הריסת בתי מחבלים, אלא שבמיוחד בימים קשים אלה, יש להסתמך על חוות דעתם של אלו שהלחימה בטרור היא מקצועם, וזוהי מומחיותם, קרי, חוות הדעת העדכנית של שירות הביטחון הכללי. חוות הדעת, המתוקפת מעת לעת, מצביעה באופן ברור על אפקטיביות השימוש בהריסת בתי מחבלים וחיזוק האפקט ההרתעתי. חוות הדעת מבססת את העמדה שבהריסת בתי מחבלים קיימת אפקטיביות הרתעתית כלפי מפגעים פוטנציאליים. עסקינן בפיגוע רצחני בו נרצחו ארבעה ישראלים ונפצעו אחרים. הזכות לחיים היא זכות ראשונה במעלה וחשובה יותר מכל. לא בכדי ערך קדושת החיים הוכר במשפט הישראלי עוד לפני חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. זאת ועוד, נקבע כי העותר טען שבני המשפחה לא היו מעורבים בפיגוע ואף לא ידעו על כוונת זיאד לבצעו, אולם מודעות מצד דיירי המבנה המיועד להריסה לכוונותיו של המפגע, אינה תנאי הכרחי לביצוע צו ההריסה. בנסיבות העניין יתר השיקולים, ובפרט שיקולי ההרתעה וחומרת הפיגוע – גוברים על הפגיעה במשפחתו של זיאד. ההחלטה נסמכה, בראש ובראשונה – על חומרת הפיגוע, הצורך בהרתעה, עוצמת הראיות, והעובדה כי זיאד לקח חלק מתמשך ואינהרנטי בתהליך הוצאת הפיגוע הנתעב אל הפועל, פיגוע אשר ארגון הטרור חמאס נטל אחריות לביצועו. בג"ץ הוסיף כי למרבה הצער, מסע הרצח שבוצע אך ורק מטעמים אידאולוגיים-לאומיים, הוביל לרצח של ארבעה אזרחים ישראלים חפים מפשע ולפציעתם של אחרים. בסופו של יום, בחירתו של זיאד ומעשיו, הם והם בלבד אשר הובילו את בני משפחתו למצב הנוכחי.
יתרה מזו, נקבע כי השימוש בתקנה נועד אפוא להרתיע מחבלים פוטנציאליים מביצוע מעשים דומים, אשר מתרחשים ביתר שאת בימים אלו, מעשים מתועבים, בחסות ארגוני טרור, אשר לא בוחלים בכל אמצעי על מנת להמשיך ולפגוע ביהודים ובאזרחים חפים מפשע, תהא דתם אשר תהא. ישנה חובה למצוא את האיזון המתאים בין שמירה על ערכיה של מדינת ישראל לבין חובתה הראשונה במעלה להמשיך ולהגן על קיומה ועל קדושת החיים של אזרחיה. מאז יום השביעי באוקטובר, מדינת ישראל נמצאת במערכה קשה ומורכבת במלחמתה באירגוני הטרור, וזאת לא רק ברצועת עזה אלא אף בפעילות טרור מתגברת ברחבי יהודה ושומרון. פעילות טרור שכזו התרחשה אך לפני מספר ימים בכניסה לירושלים, עת נרצחו אזרחים חפים מפשע ואחרים נפצעו בעמדם בתחנת ההסעה בדרכם למקום עבודתם. ההיבט ההרתעתי בימים אלה מקבל משנה תוקף עם שחרורם של מחבלים רבים, אשר זה לא מכבר יצאו מביתם לבצע פיגועים ועתה שבו אליו, כאשר אף לא מיצו עד תום את העונש שהוטל עליהם. הריסה של בתי מפגעים על פי התקנה נועדה להרתיע מחבלים פוטנציאליים ולמנוע הישנותם של פיגועים בעתיד, כך שאין מדובר בענישה של חפים מפשע, אלא במטרה נעלה של הצלת חיי אדם.
לסיכום, העתירה נדחית.
העותר יוצג ע"י: עו"ד ראיד מחאמיד; עו"ד מחמוד ג'בארין; המשיב יוצג ע"י: עו"ד שרון אבירם
