בג"ץ קבע כי אין לאפשר קיום הפגנה בערים אום אל-פחם וסחנין, נגד פעילות צה"ל בעזה. בעיתות מלחמה המחאה היא חשובה אך ישנו חשש שהיא תביא להסלמה וסיכון גבוה להתלקחות בגזרת הפנים. הצורך של המשטרה לפקח על קיומן של הפגנות בעת הזו, מחייב הסטה של שוטרים על חשבון משימות חירום של פיקוח נפש
העותרים מבקשים ליתן להם רישיון הפגנה בערים אום אל-פחם וסחנין, ולבטל את הנחיית מפכ"ל המשטרה שלטענתם "אוסרת באופן גורף על קיום הפגנות ועצרות מחאה כנגד תקיפת אזרחים בעזה ובכלל בהקשר של המלחמה בעזה".
לטענת העותרים, איסור גורף וכללי האוסר מראש על הפגנות בשל תוכנן אינו בסמכות המפכ"ל.
לטענת המשטרה, ישנן שתי עילות לסירוב לקיום ההפגנות. האחת קיומו של חשש ברמה של ודאות קרובה לפגיעה קשה ורצינית בסדר הציבורי ובשלום הציבור. השניה מגבלות ואילוצי כוח אדם במחוזות החוף והצפון. המשטרה "מתוחה" על פני כל הארץ, ובמציאות הביטחונית השוררת כיום היא נדרשת להיערכות מהודקת ונדרשת פריסה רחבה של כוחות בהיקפים גדולים.
כב' השופט י' עמית פסק כי יש לדחות את העתירה. חופש ההפגנה והתהלוכה, כחלק מחופש המחאה, הם חלק בלתי נפרד מחופש הביטוי שהוכר כזכות יסוד חוקתית. חופש הביטוי אינו שייך רק למחנה אחד או לצד אחד של המפה הפוליטית, והוא נועד להגן לא רק על דעות מקובלות ואהודות, אלא גם "על דעות חריגות, מקוממות ומכעיסות, המושמעות על רקע מאורעות מסעירים ובסגנון בוטה וצורם" (בג"ץ 2888/97 בעניין נוביק). הזכות להפגין ולקיים אסיפה או תהלוכה היא מהחשובות שבזכויות היסוד. אך כמו כל זכויות היסוד בישראל, גם חירות ההפגנה והתהלוכה אינה זכות מוחלטת אלא יחסית, ויש לאזן אותה אל מול פגיעה אפשרית בסדר הציבורי ושלום הציבור. המבחן לפגיעה הוא הסתברות קרובה לוודאי לפגיעה ממשית, קשה ורצינית בביטחון הציבור או בסדר הציבורי. כאשר המשטרה בוחנת מתן רישיון להפגנה היא אמורה להתעלם מתוכן ההפגנה או הרקע האידיאולוגי של המארגנים או המשתתפים בהפגנה. ברירת המחדל היא מתן רישיון לקיים הפגנה והחריג הוא אי מתן רישיון. ככלל, המשטרה רשאית להטיל מגבלות הנוגעות לזמן, מקום ואופן של ההפגנה, אך על מפקד המחוז לבחור את האמצעי הפוגע במידה פחותה בזכות היסוד, כאשר האיסור על עצם קיום ההפגנה או התהלוכה הוא האמצעי האחרון.
המשטרה נימקה את סירובה להתיר את ההפגנות נושא העתירות בחשש קרוב לוודאי שאלה עלולות להביא להסלמה חמורה וסיכון גבוה להתלקחות בגזרת הפנים, שעד עתה נותרה שקטה. העותרים טענו כי משמעות האיסור על קיום שתי ההפגנות הוא הלכה למעשה, איסור הפגנות במגזר הערבי בזמן מלחמה, אך המשטרה חזרה וטענה בתוקף כי כל הפגנה נבחנת באופן קונקרטי, כי התקיימה עצרת באולם סגור בבקה אלגרביה, וכי אם הייתה מוגשת בקשה לקיום עצרת באולם סגור, חלף תהלוכה או עצרת תחת כיפת השמיים שסכנותיהן עמן, או בקשה הנוגעת למחוז אחר, היו שוקלים בקשה זו בחיוב. בעיתות מלחמה ומשבר, המחאה היא חשובה במיוחד, גם אם כואבת במיוחד. עם זאת, דין העתירה להידחות בעיקר בשל העילה השנייה שיש לה יחסי גומלין עם העילה הראשונה, באשר אילוצי כוח האדם של המשטרה במחוז הצפון ובמחוז החוף, מביאים את החשש לפגיעה בסדר הציבורי ובטחון הציבור לרף של ודאות קרובה. ככלל, על המשטרה להקצות כוח אדם לשם קיומן של הפגנות ושמירה על שלומם של המפגינים ועל קיום הסדר הציבורי. בפסיקה נקבע כי ניתן להתחשב בשיקולי כוח אדם של המשטרה, לנוכח התפקידים הרבים מספור שמוטלים עליה.
זאת ועוד, נקבע כי ישראל מצויה במצב מלחמה, שכמותו לא ידעה מזה שנים רבות, מלחמה שבה גם העורף מאוים והפך לחזית. במצב דברים חריג עד-מאוד זה, עולה המשקל של אילוצי כוח אדם ומגבלות זמן ומקום. לעת הזו, בהינתן עומס המשימות הרב שבו עוסקת המשטרה מזה כחודש ימים, אין באפשרותה להקצות את כוח האדם הנדרש לשם הבטחת הסדר הציבורי בהפגנות נושא העתירה. השוטרים עובדים מזה תקופה במשמרות של 12 שעות, ותחום השיפוט של מחוז חוף ומחוז הצפון משתרע מגבול הלבנון דרומה. שני המחוזות מעורבים אפוא בפעילות המלחמתית בזירה הצפונית, שבימים ובשעות אלה סופגת מעת לעת רקטות שנורות מלבנון על אזורים שונים בצפון המדינה. הצורך של המשטרה בשני מחוזות אלה לפקח על קיומן של התהלוכה והעצרת בעת הזו, מחייב הסטה של שוטרים רבים למשימה זו, על חשבון משימות חירום של פיקוח נפש. בית המשפט הדגיש כי שערי מחאה, הפגנה ותהלוכה פתוחים גם בזמן מלחמה, ופסק הדין דנא ניתן על רקע הנסיבות הקונקרטיות ואין משמעות הדבר כי בכל שעת מלחמה או לכל אורך הלחימה, אין מקום לקיום הפגנות. בשעת מלחמה, במיוחד מלחמה כבדת דמים וכבדת ימים, הזכות לביקורת ציבורית ולמחאה הפוליטית לא נסוגה לאחור. בהינתן שאיסור הפגנה או תהלוכה אינו הצעד הראשון אלא הצעד האחרון, המשטרה התחייבה כי ככל שתוגשנה בהמשך בקשות לקיום הפגנות, כל בקשה תיבדק לגופה על בסיס הערכות מצב עדכניות ועל פי תנאי הזמן והמקום. כאמור, בשלב זה, אף הוצע לעותרים לבחון אפשרות של קיום עצרת באולם סגור חלף התהלוכה והעצרת.
לסיכום, העתירה נדחית.
העותרים יוצגו ע"י: עו"ד חסן ג'בארין; המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד מוריה פרימן; עו"ד סיון דגן
