שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > בג"ץ לא יורה לצה"ל למסור מידע ביחס לתושבי רצועת עזה העצורים בישראל

חדשות

בג"ץ לא יורה לצה"ל למסור מידע ביחס לתושבי רצועת עזה העצורים בישראל, צילום: pixabay
בג"ץ לא יורה לצה"ל למסור מידע ביחס לתושבי רצועת עזה העצורים בישראל
02/11/2023, עו"ד שוש גבע

נדחתה עתירה להורות לצה"ל למסור מידע ביחס לשני תושבי רצועת עזה אשר נעצרו בישראל בשביעי באוקטובר. ישראל אינה שולטת ברצועה, והעותר לא הצביע על מקור בדין, המחייב למסור לו מידע אודות תושבי עזה שנעצרו אגב מלחמה שנכפתה על ישראל. הצו הקובע כי יש למסור מידע לקרוביו של עצור, חל באיו"ש בלבד

 

עסקינן עניינה של העתירה, בבקשת המוקד להגנת הפרט, להורות לצה"ל למסור מידע ביחס למקום הימצאם, ולזהוּת הגורם המחזיק בעותרים 2-1, תושבי רצועת עזה אשר נעצרו, כך נטען, על-ידי כוחות הביטחון ביום 7.10.2023, באזור מחסום ארז. השניים, לפי הנטען, מדובר ב "עיתונאים, שיצאו לאזור מחסום ארז על מנת לתעד את המתרחש בזמן המלחמה. בעת מילוי תפקידם, העותרים נעצרו על-ידי כוחות הביטחון של ישראל ומעצרם תועד על-ידי משפחותיהם בסרטונים שפורסמו בתקשורת". עוד מבוקש, ככל שהעותרים אכן עצורים אצל כוחות הביטחון בישראל שלא כדין, להורות על שחרורם. בנוסף, מבקש המוקד להגנת הפרט להורות לקצין משטרה צבאית ראשי להחזיק בידיו "מידע עדכני בדבר מעצרו ומקום מעצרו של כל עצור, תושב רצועת עזה שנעצר במהלך המלחמה"; ולחלופין, למסור מידע על אודות הגורם האוחז במידע ולרשום את מקום מעצרם.

לעמדת המוקד להגנת הפרט, לפי סעיף 53(א) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (אזור יהודה ושומרון) (מס' 1651), יש למסור מידע לקרוביו של עצור, על דבר מעצרו ומקום הימצאו. בנוסף, נטען כי פסקי דין שיצאו תחת ידו של בית המשפט העליון, הטילו חובה על המשיבים ליידע את משפחות העצורים, על אודות מקום הימצאם.

המשיבים מבקשים לדחות את העתירה על הסף. אין מקום להקיש מההסדרים הנוגעים למעצר בישראל או באזור יהודה ושומרון, למצב הלחימה בעזה.

כב' השופט נ' סולברג פסק כי יש לדחות את העתירה. בימים נוראים אלה, מנהלת מדינת ישראל מערכה קשה נגד מבקשי נפשה מארגון חמאס השולט ברצועת עזה, אשר שלח את מרצחיו, ועימו 'ערב רב', אספסוף צמא-דם, בבוקר חג שמחת תורה – להשמיד להרוג ולאבד, מנער ועד זקן, טף ונשים. המוקד מבקש להורות למשיבים, כוחות הביטחון, לפזר את ערפל הקרב, לאתר בין עצורי המלחמה את העותרים 2-1, ולמסור לו מידע על אודות מקום מעצרם ועל הגורם המחזיק בהם. המוקד נשען על הוראות הצו בדבר הוראות ביטחון. אלא שהוראות הצו אינן רלבנטיות לעניין דנן. ראשית, מסירת המידע בהתאם לצו, תיעשה "לקרוביו" של העצור. המוקד להגנת הפרט, לא בא בשמם ובעקבות פנייתם של קרובי העצורים, וגם לטענת המוקד עצמו, הפנייה אליו נעשתה על-ידי "עמיתם לעבודה" של העותרים. שנית, הצו בדבר הוראות ביטחון כלל לא חל בעניין דנן, משום שהוא חל באזור יהודה ושומרון בלבד, הוא פורסם מכוח סמכויות המפקד הצבאי באזור זה, והוראות הדין המיוחדות לו.  משכך, אין מקום להידרש להוראות הצו. אף פסקי הדין שאליהם מפנה המוקד להגנת הפרט לביסוס חובתם של המשיבים להודיע על מקום מעצרם של תושבים פלסטיניים – עסקו כולם במעצרם של פלסטינים תושבי אזור יהודה ושומרון בלבד, ואינם רלוונטיים לעצורים תושבי רצועת עזה.

זאת ועוד, נקבע כי העותרים 2-1 הם תושביה של רצועת עזה, ישות זרה, עויינת, הנשלטת על-ידי ארגון הטרור הרצחני חמאס. השניים הם נתיניו של שטח אויב. במספר הזדמנויות עמד בית משפט זה על ההבדל היסודי בין המסגרת המשפטית החלה באזור יהודה ושומרון – ממנה ניסו העותרים לשאוב את הזכות לה הם טוענים – לבין זו החלה על רצועת עזה. לאחר יציאת כוחות צה"ל משטחי רצועת עזה בשנת 2005, חדלה ישראל לקיים בה שליטה אפקטיבית. מדינת ישראל שוב איננה מחזיקה ברצועת עזה בנוכחות צבאית קבועה, ואינה מפעילה בה סמכויות שלטוניות. המעבר מנוכחות ביטחונית ושליטה אפקטיבית, לניתוק פיזי משטח רצועת עזה, תורגם במישור המשפטי, למעבר מהפעלת דיני התפיסה הלוחמתית, להפעלת דיני המלחמה וכללי המשפט הציבורי. נקבע כי המוקד להגנת הפרט, לא עמד בנטל להצביע על מקור בדין, המחייב את המשיבים למסור לו פרטי מידע על אודות מקום הימצאם של תושבי עזה העצורים בישראל, שנעצרו אגב פעולה מלחמתית, שנכפתה על ישראל. אכן, בהליכים קודמים, שנדונו סביב מבצע 'צוק איתן', הביעה המדינה נכונות לאפשר פנייה פרטנית למוצב שליטה הכליאה, בנוגע לעצורים שנעצרו במסגרת פעולה מלחמתית של ישראל בעזה, אך זאת על-ידי קרובי משפחה של העצורים בלבד ולפנים משורת הדין. חרף זאת, העותרים מנסים להיבנות מאותה נכונות שניתנה בשעתה, בנסיבות שונות לחלוטין מן המערכה הנוכחית, ולכבול אליה את המשיבים. האפשרות שניתנה לקרובי משפחתם של עצורים מרצועת עזה, בעבר, בנסיבות שונות בתכלית, שנעצרו אגב עימות מזוין, לפנות לקבלת מידע על אודותם, איננה אלא בגדר חסד, לפנים משורת הדין, המסור לשיקול דעתם הבלעדי של גורמי הביטחון. בנוסף, רשויות המדינה מבצעות רישום של כלל העצורים המוחזקים במתקני המעצר שהן מפעילות, כעניין שבשגרה.

לסיכום, העתירה נדחית.

העותרים יוצגו ע"י: עו"ד נאדין אבו ערפה;  המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד מתן שטיינבוך

בג"ץ  7439/23

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:168
קומיט וכל טופס במתנה