בג"ץ דחה עתירה נגד הריסת ביתו של איש חמאס שרצח לוחם, והתייחס למלחמה הקשה והמדממת מול ארגון הטרור הרצחני. נקבע כי חמאס ביצע מעשים נפשעים ונתעבים שהדעת אינה סובלת, באלפי בני אדם. מדינה חפצת חיים זכאית, ואף חייבת, לנקוט אמצעים, גם אם קשים, לשם הגנה על שלום אזרחיה ותושביה ועל ביטחונם
עסקינן בעתירתם של בני משפחת מחבל שרצח לוחם, לבטל צו החרמה והריסה שהוציא המפקד הצבאי, מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת-חירום), המורה על החרמה והריסת המבנה בו התגורר המחבל עם בני משפחתו. בחודש יולי 2023, הגיע המחבל ברכב לפאתי היישוב קדומים כשהוא חמוש באקדח ובסכין. משהגיע למקום כוח צה"ל על-מנת לבדוק את רכבו, פתח המחבל בירי לעבר הכוח וגרם למותו של לוחם צה"ל. לאחר הפיגוע, איתרו גורמי הביטחון בבית המחבל צוואה המעידה על כוונותיו הרצחניות. המחבל פעיל בארגון הטרור חמאס וביצע את פיגוע הירי מטעמים לאומניים, תוך הזדהות עם ארגון הטרור ובהכוונתו. ארגון חמאס אף נטל אחריות לביצוע הפיגוע בהודעה רשמית שפרסם באתר הטלגרם של הזרוע הצבאית של הארגון, עם שמו ותמונתו של המחבל, כשהוא עוטה סרט חמאס לראשו, אוחז באקדח עמו ביצע את הפיגוע.
לטענת העותרים, השימוש בתקנה זו אינו משרת את התכלית ההרתעתית העומדת ביסודה. יש בהריסה המבנה כולו כדי לפגוע במשפחה באופן שאינו מידתי.
לעמדת המפקד הצבאי, תמיכתם החד-משמעית והפומבית של בני משפחת המחבל בפיגוע מחזקת את הצורך במיצוי התכלית ההרתעתית על דרך הריסת המבנה בכללותו, ואף יש בה כדי להעיד, גם אם לא באופן מובהק, על מודעות לכוונותיו עובר לפיגוע.
כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ פסקה כי יש לדחות את העתירה. טענותיהם העקרוניות של העותרים נגד חוקיות השימוש בתקנה 119 נדונו ונדחו לא אחת בפסיקתו הענפה של בית המשפט העליון, ואין מקום להאריך בעניינן. בית המשפט הכיר בסמכותו של המפקד הצבאי לעשות שימוש בתקנה 119 במקרים כדוגמת המקרה דנן, ואף הבהיר כי אין להעמיד לבחינה בכל פעם מחדש את הטענות העקרוניות המועלות בהקשר זה. בהיבט של מידתיות הצו, אין לקבל את טענת העותרים לצמצום תחולתו של צו ההריסה לקומת הקרקע בלבד, בה היה מצוי חדרו של המחבל. אף שמדובר במבנה בן 3.5 קומות, אין למעשה חולק כי מדובר ביחידת מגורים אחת אשר שימשה את המחבל ומשפחתו הגרעינית בלבד. אף אין חולק כי המחבל התגורר דרך קבע בבית זה. במצב דברים זה, זיקת המגורים של המחבל הוכחה ביחס למבנה כולו ואין עילה להתערב בהיקפו של צו ההריסה.
זאת ועוד, נקבע כי יש לדחות בשתי ידיים את טענת העותרים ולפיה יש לבטל או לתחום את צו ההריסה, בשל היעדר מעורבותם או מודעותם של בני משפחתו לפיגוע. בית משפט העליון הבהיר לא אחת, כי היעדר מעורבות או מודעות מצד בני משפחת המחבל למעשיו הוא אך שיקול אחד מיני רבים אותו נדרש המפקד הצבאי לשקול בעת השימוש בתקנה 119. יתרה מכך, אופן התנהלות משפחת המחבל לאחר הפיגוע מעידה על מודעות ותמיכה גורפת במעשיו. לעניין זה הפנו המשיבים להתבטאותה של אמו של המחבל, בריאיון לתקשורת שנתנה לאחר הפיגוע, שבו העידה על עצמה כמי ששלחה את בנה לבצע את הפיגוע כנקמה על המבצע בג'נין, ובתוך כך ציינה כי יש לה עוד שישה בנים לשלוח לביצוע מעשים דומים. דברים ברוח דומה נאמרו גם על-ידי אביו של המחבל, המשמש כבכיר בארגון חמאס. אשר לטענות המופנות כלפי אופן ביצוע ההריסה והחשש לגרימת נזק לבתים סמוכים, נקבע כי הדרך שבה תבוצע ההריסה מסורה לשיקול דעתו הרחב של המפקד הצבאי והגורמים המקצועיים הפועלים מטעמו.
בית המשפט הוסיף והעיר לפני סיום כי מדינת ישראל נלחמת זו עת ארוכה בגורמי טרור אשר אינם בוחלים בכל אמצעי לפגיעה בחפים מפשע. בתקופה האחרונה פיגוע רודף פיגוע והנתונים מלמדים כי רק בשנה האחרונה, ועוד לפני אירועי הימים האחרונים, בוצעו למעלה מאלפיים פיגועי טרור שגבו את חייהם של עשרות בני אדם חפים מפשע. עוד צויין כי בשעה ששורות אלה נכתבות, מצויה מדינת ישראל במערכה קשה ומדממת מול אותו ארגון טרור רצחני שבשליחותו בוצע הפיגוע, לאחר שזה ביצע מעשים נפשעים ונתעבים שהדעת אינה סובלת, באלפי בני אדם, בהם קשישים, נשים וילדים. במציאות ביטחונית קשה ומורכבת זו, מדינה חפצת חיים זכאית, ואף חייבת, לנקוט אמצעים, גם אם קשים, לשם הגנה על שלום אזרחיה ותושביה ועל ביטחונם.
לסיכום העתירה נדחית.
העותרים יוצגו ע"י: עו"ד נדיה דקה ; המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד רועי שויקה; עו"ד שרון אבירם
