בג"ץ קבע כי ההחלטה לקצר את יום הלימודים בחינוך המיוחד בשל מחסור בכח אדם, ניתנה בחוסר סמכות על ידי מנכ"ל משרד החינוך. הגורם המוסמך למתן החלטה בנושא הוא שר החינוך בהסכמת שר האוצר. ההחלטה הגורפת אף אינה מידתית, ומביאה לשוויון מלאכותי בין כל המחוזות, שבחלקם אין מחסור בכוח אדם
עניינן של העתירות דנן בהחלטת מנכ"ל משרד החינוך לקצר את יום הלימודים במסגרות לילדים על הרצף האוטיסטי בשנת הלימודים תשפ"ד. המדינה הכירה זה מכבר בצרכים המיוחדים של ילדים אלה ובחשיבות של מסגרת לימודית וסדר יום מובנה החל מהגיל הרך. הדבר בא לידי ביטוי בהארכת יום הלימודים מכוח חוזר מנכ"ל משנת 1995. בהמשך, נקבע בחוזר מנכ"ל משנת 1998 כי יום הלימודים לתלמידים על הרצף האוטיסטי בימים א' עד ה' יהיה "עד השעה 16:45 לפחות". בשנת 2022 נעשה פרסום מחדש של חוזר המנכ"ל במסגרת הוראת קבע מס' 313, וההוראות לעניין שעות הלימוד במסגרות לתלמידים על הרצף האוטיסטי נותרו זהות. לקראת שנת הלימודים תשפ"ד, הוחלט, כי בשל הגידול בתלמידים על הרצף האוטיסטי ומחסור בכוח אדם, יקוצר יום הלימודים בשנת תשפ"ד, כך שיסתיים בשעה 16:00 חלף 16:45.
לטענת אלו"ט, העותרת בבג"ץ 5419/23, וההורים לילדים על הרצף האוטיסטי, העותרים בבג"ץ 5684/23, יש לבטל את ההחלטה על קיצור יום הלימודים. ההחלטה משנה את ההנחיות הקבועות בחוזר מנכ"ל מזה כ-25 שנים, מפלה את התלמידים על הרצף האוטיסטי בהשוואה לתלמידים ממסגרות החינוך הרגילות ששעות הלימוד שלהם לא מקוצצות, ופוגעת באופן בלתי סביר ובלתי מידתי בזכות לחינוך ולשוויון של התלמידים וביכולת ההשתכרות של הוריהם.
לטענת המדינה קיצור יום הלימודים נעשה בלב כבד ובלית ברירה, וכי לנוכח פערי כוח האדם המשמעותיים מול הגידול הצפוי במספר התלמידים ובכיתות הלימוד, לא ניתן יהיה לקיים לימודים סדירים בכיתות אלה במהלך שנת הלימודים הקרובה.
כב' השופט י' עמית פסק כי יש לקבל את העתירות. לילדים על הרצף האוטיסטי צרכים מיוחדים והטיפול בהם הוא תובעני במיוחד, הרבה מעבר לטיפול הרגיל לו נזקק כל ילד. כל שינוי בסביבה ובסדר היום של הילד על הרצף האוטיסטי מרעיד את עולמו, והטיפול בו דורש תשומת לב מיוחדת לצד תשומות רבות – במישור הקשב המשפחתי, במישור הכלכלי, במישור הטיפולי-רפואי, ובמישורי חיים רבים נוספים. ילד שמסיים את שעות הלימוד בגן הילדים או בבית הספר, הולך אחר כך לשחק עם חבריו, לחוגים או לצהרונים. לא כך לגבי הילד על הרצף האוטיסטי, אשר מתקשה להשתלב בפעילויות חברתיות וזקוק לליווי צמוד ולהשגחה בכל שעות היממה. מכאן, שהקיצוץ של 45 דקות "בלבד" ביום הלימודים של הילד על הרצף האוטיסטי, הוא הרבה יותר מ"רק" 45 דקות ביום. הקיצוץ משפיע על סדר היום המשפחתי, על האחים והאחיות, על יכולת ההשתכרות של ההורים או מי מהם, וכמובן על הילד עצמו. הצרכים המיוחדים של תלמידי החינוך המיוחד אכן עומדים נגד עיני משרד החינוך, והקיצוץ נעשה בלב כבד ולנוכח המחסור בצוותי הוראה. ההחלטה לא התקבלה כלאחר יד, והושפעה מהגידול העצום הצפוי בשנה הקרובה במספר הילדים ובמספר כיתות התקשורת, ולאור מה שנתפס על ידם ככישלון של קיצור יום הלימודים באופן נקודתי בשנת הלימודים תשפ"ג. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות היא הרגולטור המרכזי בתחום זכויות בעלי מוגבלויות בישראל, ובין תפקידיה, פעילות למניעת הפליה ולקידום השתלבות אנשים עם מוגבלות בחברה. כפי שעולה מתגובת משיבי המדינה, גורמי הנציבות לא שותפו על ידי גורמי משרד החינוך בהתייעצויות שקדמו לקבלת ההחלטה, והמדינה בהגינותה הודתה כי אכן מדובר בתקלה. ככלל, לא כל פגם שנפל בהחלטה המינהלית מצדיק את בטלותה של אותה החלטה, אלא שבמקרה דנן, לפגם האמור יש משקל של ממש לנוכח חשיבותה של הנציבות כאחד הגורמים המקצועיים הרלוונטיים, ולנוכח העובדה שעמדתה המקצועית של הנציבות אינה כעמדתו של משרד החינוך אלא כעמדתם של העותרים. אי שיתוף הנציגות – כגורם נדרש ורלוונטי להיוועצות טרם קבלת ההחלטה – הוא פגם כבד משקל בהליך המינהלי שהביא לקבלת ההחלטה.
זאת ועוד, נקבע כי מאז שנת 1998, מזה 25 שנה, יום הלימודים במסגרות התקשורת מסתיים בשעה 16:45. המחסור בכוח אדם בחינוך המיוחד היה ידוע זה מכבר, אך החלטת מנכ"ל משרד החינוך לקיצור יום הלימודים פורסמה רק ביוני 2023, כשבועיים לפני סוף שנת הלימודים ופחות משלושה חודשים לפני תחילת שנת הלימודים הבאה. ספק אם די בתקופה זו לצורך התראה והתארגנות, מקום שבו מדובר במשפחות לילדים על הרצף האוטיסטי. להחלטה על קיצור יום הלימודים השלכות על האחים והאחיות של הילדים, על המערך המשפחתי כולו, ועל יום העבודה של ההורים שיידרשו לבצע התאמה-רבתי במקום עבודתם. העותרים טענו לפגיעה בזכות החוקתית לחופש העיסוק, עם זאת, מדובר בפגיעה עקיפה ואגבית, שאינה בליבת הזכות. יתר על כן, נקבע כי מצוקת כוח האדם בתחום החינוך היא כמעט בבחינת ידיעה שיפוטית, והדברים נכונים במיוחד לחינוך המיוחד. מצוקה זו היא שהביאה את משיבי המדינה לקבלת ההחלטה, משהנתונים העלו כי בשנת הלימודים תשפ"ד צפוי מחסור משמעותי של כ-1,300 עובדי הוראה. זאת, גם לנוכח הגידול המטאורי בשיעור של 21% במספר התלמידים על הרצף האוטיסטי. התרגום המעשי של גידול זה הוא תוספת של למעלה מ-5,600 תלמידים, ולמעלה מ-700 כיתות לתלמידים על הרצף, לעומת שנת הלימודים תשפ"ג. אולם, הנתונים אינם חד-משמעיים, וכפי שנכתב בתשובת משיבי המדינה, מאז קבלת ההחלטה צומצם המחסור בעובדי הוראה מ-1,324 ל-654 עובדים. משרד החינוך מייחס זאת להחלטה על קיצור יום הלימודים בעוד העותרים טוענים כי מידי שנת לימודים, פערי כוח האדם הולכים ומצטמצמים לקראת תחילת פתיחת שנת הלימודים. עיקר המחסור במורים לחינוך מיוחד הוא במחוזות המרכז, תל אביב והדרום, בעוד שבמחוזות אחרים בארץ אין חוסר, או שהחוסר אינו גדול. ההחלטה הגורפת והרוחבית המתייחסת לכלל המסגרות לחינוך מיוחד בכל רחבי הארץ אינה מתחייבת. גם ועדת החינוך בכנסת המליצה שלא להחיל את ההחלטה באופן גורף על כל מוסדות החינוך, ולהמשיך ולקיים יום לימודים מלא במקומות שבהם אין מחסור בכוח אדם.
לא זו אף זו נקבע כי סוד גלוי הוא כי קיים מחסור במורים למתמטיקה ולפיזיקה, אך קשה להלום כי עקב כך יורה משרד החינוך על קיצוץ שעות הלימוד במקצועות אלה בכל הארץ. בהיבט זה, ההחלטה הגורפת אינה מידתית, והיא מביאה לשוויון מלאכותי בין כל המחוזות ובין כל מסגרות התקשורת במדינה, בבחינת "השוואה כלפי מטה". קיצור יום הלימודים בשנת תשפ"ג בחלק מכיתות התקשורת, נתפס על ידי משרד החינוך ככישלון, ומכאן ההחלטה הגורפת לגבי כלל הכיתות בארץ. אין מקום להחלטה גורפת, ויש לאפשר לכל רשות מקומית להתמודד עם המחסור בכוח אדם באותן כיתות תקשורת שלא ניתן יהיה להפעיל במתכונת הרגילה. יתרה מכך, הגורם המוסמך להורות על קיצור יום הלימודים הוא שר החינוך בהסכמת שר האוצר. בפועל, ולמרות לשון החוק, ההוראות לעניין יום לימודים ארוך במסגרות החינוך המיוחד נקבעו לאורך השנים על ידי מנכ"ל משרד החינוך במסגרת חוזרי מנכ"ל. גם ההחלטה הנתקפת בעתירות דנן, החלטה הנוגעת ישירות לאורך יום הלימודים במוסדות לחינוך מיוחד, ניתנה על ידי המנכ"ל, אף ללא הסכמה של שר האוצר, ומבלי שהוצגה האצלת סמכויות של השר למנכ"ל. בית המשפט הדגיש כי גם פרקטיקה של עשרות שנים אינה יכולה להתגבר על העדר סמכות על פי לשונו המפורשת של החוק. עוד נקבע כי משרד החינוך מקדיש משאבים ניכרים לחינוך המיוחד, אך הצרכים ההולכים וגדלים מצריכים פתרונות "מחוץ לקופסה". כך, לדוגמה, העותרים הצביעו על הנתונים לפיהם במגזר הערבי יש "עודף" של כ-1,000 עובדי הוראה בחינוך המיוחד, ובדיון נאמר כי ישנו שיתוף פעולה בין עיריית ראש העין לעיריית כפר קאסם בתחום זה. ניתן לערוך מבצע הסברה בקרב מתנדבות השירות הלאומי על מנת להעלות את מספר המתנדבות בכיתות התקשורת, אשר יכולות לשמש ככוח עזר נוסף על מנת להקל על צוות ההוראה והסייעות. העלאת השכר לעובדי החינוך המיוחד מכוח הסכם השכר אף היא ראויה לציון, וניתן לתגמל באופן מיוחד את השעה האחרונה ביום הלימודים הארוך. במקומות בהם קיים חוסר בצוות הוראה, ניתן להסתפק בשעה האחרונה רק בסייעות, וההורים הביעו הסכמתם לפתרון זה כ'רע במיעוטו'. בית המשפט הוסיף כי לא לבית המשפט הפתרונות, וחזקה על העוסקים במלאכה כי ימשיכו להקדיש את עתותיהם ומרצם, כפי שעשו עד עתה, לטובת ילדי החינוך המיוחד. העתירה מתקבלת, הצו על תנאי יעשה למוחלט ובית המשפט הורה על ביטול ההחלטה, כך שאורך יום הלימודים יישאר על כנו דהיינו עד השעה 16:45.
לסיכום, העתירה התקבלה.
העותרים יוצגו ע"י: עו"ד מוטי ארד; עו"ד לין אוחיון; עו"ד עידן שחם; עו"ד נדב בנסייאג
המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד נטע אורן; עו"ד יונתן סיטון; עו"ד נועה בן-אריה
