העליון קיבל תביעת רשלנות מקצועית נגד רואה חשבון שבשל מחדלו מלדווח למל"ל על היות לקוחו עצמאי, נדחתה תביעתו כנפגע עבודה. חזקה על רואה החשבון כי ידע מה נדרש מלקוחו לעשות על מנת להבטיח את זכויותיו לפי חוק הביטוח הלאומי, ומה התוצאה הצפויה מאי דיווח על מעמדו כעצמאי במקרה של תאונה
עניינו של ההליך דנא בתביעת רשלנות מקצועית כנגד רואה חשבון. המערער, נפגע בעת שעבד בהתקנת מזגנים ונפל מחלון בקומה השלישית. המוסד לביטוח לאומי קבע כי נותרה לו נכות רפואית משוקללת צמיתה בשיעור 75% ו-100% אובדן כושר עבודה. המערער מקבל קצבת נכות כללית, זאת לאחר שתביעתו כנפגע תאונת עבודה נדחתה על ידי המל"ל, מן הטעם שבמועד התאונה לא היה מסווג במל"ל כ"עצמאי". על רקע זה הוגשה תביעת המערער לבית משפט קמא, שבה נטען כי רואה החשבון שסיפק לו שירותים בעסקו, התרשל כלפיו בכך שלא דיווח למל"ל על מעמדו כעצמאי. בית המשפט דחה את התביעה, תוך שקבע כי בין הצדדים לא נחתם חוזה התקשרות בכתב וכמו כן, בהינתן שרואה החשבון לא ליווה את המערער מראשית פעילותו כעצמאי והמערער פתח בעצמו את התיקים במע"מ ובמס הכנסה – אין לומר כי התנהלות רואה החשבון מגיעה כדי התרשלות.
המערער טען כי הימנעותו של רואה החשבון מלברר עם המערער אם דיווח על מעמדו כעצמאי מגיעה כדי התרשלות, בפרט כשבתחילת הדרך המערער ציין בפניו כי פתח תיק במס הכנסה ובמע"מ מבלי להזכיר את המל"ל.
רואה החשבון טען מנגד כי ניהל את ענייניו של המערער במשך תקופה קצרה וכי בנסיבות הייחודיות של המקרה, כשהמערער עבד משך שנים כעצמאי ופעל בעצמו מול הרשויות, אין לקבוע כי התרשל באופן הטיפול בו.
כב' השופט י' עמית פסק כי יש לקבל את הערעור ולקבוע כי רואה החשבון התרשל במילוי תפקידו. נקודת המוצא של הדיון היא קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, לפיהן לא נחתם בין הצדדים חוזה בכתב. רוה"ח סיפק שירותים לעסקו של המערער בקשר למע"מ ומס הכנסה, והמערער לא ביקש ממנו מפורשות לטפל בענייניו מול המל"ל. על רקע קביעות אלה בחן בית המשפט אם היה על רוה"ח לטפל בענייניו של המערער במל"ל כחלק מהטיפול הכולל בעסקו, ומצא כי בנסיבות המקרה התשובה לכך היא שלילית. בניגוד למסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, הימנעותו של רואה החשבון מלברר את נושא הטיפול במל"ל חורגת מסטנדרט ההתנהגות הראוי והמצופה מרואה חשבון, ומהווה הפרה של חובותיו כלפי המערער. על פי הפרקטיקה המקובלת, בהתקשרות של לקוח עצמאי עם רואה חשבון, האחרון לוקח על עצמו על פי רוב את הטיפול מול הרשויות הרלוונטיות – מס ערך מוסף, מס הכנסה וביטוח לאומי. כך עולה מחוות דעת המומחה מטעם המערער. גם אם נושא הביטוח הלאומי לא עלה מפורשות בפגישתם הראשונית, היה על רואה החשבון להעלות את הסוגיה ולברר את סטטוס הטיפול בנושא. לכל הפחות, היה עליו לוודא את מצב הדברים ולוודא כי המערער מודע לחובותיו כלפי המל"ל ואינו מעוניין בשירותיו בכל הנוגע לדיווחים ולתשלומים במל"ל, וזאת במובחן מהטיפול במע"מ ובמס הכנסה. חזקה על רואה החשבון כי ידע מה היה נדרש מהמערער לעשות על מנת להבטיח את זכויותיו לפי חוק הביטוח הלאומי, ומה התוצאה הצפויה מאי דיווח על מעמדו כעצמאי במקרה של תאונה, כפי שלמרבה הצער אירע במקרה דנן. הלקוח הוא בבחינת מי שאינו יודע לשאול, וכאשר הוא פונה לרואה חשבון על מנת שהלה יטפל בעסקו, על רואה החשבון לטפל בעסק מול מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ, ולמצער, להבהיר ללקוח כיצד עליו להתנהל מול רשויות אלה.
זאת ועוד, נקבע כי העובדה שהמערער הציג עצמו כמי שמנהל עסק כעצמאי מזה שנים מספר ולכן רואה החשבון סבר כי מעמדו כעצמאי מעודכן במל"ל, אין בה כדי לשנות את פני הדברים. המערער עבד כעצמאי במסגרת עסק קודם קטן ("פטור") ופעל בעצמו מול מע"מ ומס הכנסה, אך לטענתו סבר לתומו כי אינו חייב בתשלומים לביטוח לאומי. מכל מקום, המערער פנה לרואה החשבון לצורך הטיפול השוטף בהנהלת החשבונות והמיסוי של העסק החדש בו החל לפעול, ובנסיבות אלה, היה על רואה החשבון להנחות את המערער לעדכן את המל"ל על אודות עסקו החדש, לרבות היקפו וההכנסות הצפויות. אכן, על רקע יחסי השכנות בין הצדדים, אין לשלול כי מעורבותו של רואה החשבון לאחר התאונה במגעים מול המל"ל נבעה מרצון לסייע למערער בשעת צרה ולא מתוך לקיחת אחריות. לצד זאת, במכתב ששלח לביטוח הלאומי הציג עצמו כרואה החשבון של המערער. נקבע כי הימנעותו של רואה החשבון מלהעלות ולברר את נושא הדיווח למל"ל עולה כדי התרשלות מצידו, אך זאת, מבלי לגרוע מחובתו ומחדלו של המערער לדווח על מעמדו במל"ל באופן עצמאי. המערער ניהל "עוסק פטור" החל משנת 2009 במקביל לעבודתו כשכיר עד לאוגוסט 2012. על פי הודעת הביטוח הלאומי המתוארכת ליום התאונה, המערער נדרש לשלם דמי ביטוח על הכנסותיו כעצמאי לשנת 2012, כלומר עובר לתחילת עבודתו כמתקין מזגנים. במשך כל התקופה הנ"ל המערער לא דיווח למל"ל על מעמדו כעצמאי. בנוסף, המערער בחר שלא להשיג על החלטת המל"ל, ובכך לא עמד בחובת הקטנת הנזק. משכך, נקבע כי גם המערער נושא באחריות למצב שנוצר, בשיעור של 30%. למרות דחיית טענותיו לעניין השכר הקובע, המערער לא הגיש חוות דעת עדכנית ממנה ניתן ללמוד על ההפרש שבין שווי הקצבאות שקיבל ויקבל לבין שווי קצבאות נכות מעבודה לפי הכנסה חודשית של 7,000 ש"ח. לאור זאת, נקבע כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לקביעת שיעור הנזק. נפסק כי הערעור מתקבל, ורואה החשבון התרשל כלפי המערער במילוי תפקידו. התיק יוחזר לבית משפט קמא לצורך חישוב הנזק, כשהשכר הקובע לחישוב שווי הקצבאות כנפגע עבודה יעמוד על 7,000 ש"ח. מסכום זה יש להפחית 30% ואת שווי קצבאות נכות כללית כך שעל רואה החשבון לשאת בהפרש.
לסיכום, הערעור מתקבל.
המערער יוצג ע"י: עו"ד תומר לינר; עו"ד איילת הורוביץ; המשיב יוצג ע"י: עו"ד שוקי רגב
