נדחתה תביעת לשון הרע שהגיש מנהל מדור בעירייה נגד עמיתו בשל פרסומים שונים. מצופה ממי שמכהן בתפקיד ציבורי לעורר ביקורת, ומדובר בלב ליבו של ההליך הדמוקרטי. הנתבע פעל במסגרת תפקידו והתריע בפני הגורמים המוסמכים כדי למנוע פעולה בניגוד לדין. פעולותיו נעשו לצרכי ביצוע תפקידו, לא מתוך סכסוך אישי
תביעה כספית לתשלום פיצוי בסך 70,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות, תוך מתן צו עשה שיורה לנתבע לחדול מפרסום מכפיש או פוגעני כלפי התובע-ליבנה, ולפרסם הודעת תיקון והכחשה. ליבנה מכהן בתפקיד מנהל מדור פיקוח עירוני בעיריית טירת כרמל, ובמועד הגשת התביעה הוא מילא תפקיד זה במשך כשבע שנים. הנתבע חבר מועצת העיר טירת כרמל וכיהן בעבר כסגן ראש העיר. התביעה הוגשה בגין 4 פרסומים.
לטענת ליבנה, הפרסומים מהווים לשון הרע, ושני הפרסומים האחרונים כוננו גם עוולה של פגיעה בפרטיות. לשיטתו הוא זכאי לפיצוי בסך 560,000 ₪ על-פי חוק איסור לשון הרע ובנוסף לסך של 240,000 ₪ לפי חוק הגנת הפרטיות. לחלופין נתבע פיצוי לפי שיקול דעתו של בית-המשפט בגין נזק לא ממוני. בנוסף, התבקש צו שיורה לנתבע לפרסם הודעת תיקון והכחשה ולחדול מפרסום מכפיש.
הנתבע טען מנגד כי הפרסומים נעשו במסגרת תפקידו, כחבר מועצת העיר, נוכח התנהגות לא אתית שהפגין ליבנה במהלך ביצוע תפקידו כמנהל מדור הפיקוח העירוני.
כב' השופטת ק' אניספלד פסקה כי יש לדחות את התביעה במלואה. הפרסום הראשון הוא מכתב שהנתבע שיגר אל מבקר העירייה עם העתקים לראש העיר ומזכיר העירייה. במכתב ביקש לבדוק מדוע חברת גביה מועסקת חצי שנה ללא חוזה העסקה ואף לא עומדת בתנאי המכרז. וכן התריע כי העסקה של חברה למשך 3 שנים ללא חוזה היא עבירה פלילית. חוק איסור לשון הרע קובע כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לפגוע במשרתו. אמת-המידה לפיה יוכרע אם פרסום נחשב פוגע במשמעות זו היא אובייקטיבית, לא הבנתו של קורא פלוני את תוכן הדברים היא הקובעת, אף לא כוונתו הסובייקטיבית של הכותב. כדי לקבוע אם מבחינה אובייקטיבית תוכנו של פרסום טומן בחובו פגיעה מהסוג האמור בחוק, תינתן לו המשמעות המקובלת בציבור בהתאם להבנה של קורא סביר. מבחן הפרשנות הסבירה מוביל לדחיית טענותיו של התובע לגבי הפרסום הראשון. שמו של ליבנה אינו נזכר במכתב, במישרין או בעקיפין. קורא סביר אינו עשוי להסיק ולו גם בדוחק כי המכתב נסב עליו או מייחס לו דבר-מה. ליבנה לא הראה שהאחריות בעירייה להעסקתה של חברת הגביה נתונה לו, בתפקידו כמנהל מדור פיקוח עירוני. יתרה מכך, הנתבע פועל במסגרת תפקידו בעירייה, ובמסגרת זו מתריע בפני הגורמים המוסמכים בעירייה כדי למנוע פעולה בניגוד לדין. פעולותיו ופניותיו נעשות בתום-לב, לצרכי ביצוע תפקידו, לא מתוך סכסוך אישי או רצון לפגוע במאן דהוא על בסיס אישי.
בהמשך לאמור, נקבע כי הכהונה בתפקיד ציבורי אינה מקנה רק כוח וזכות לפעול, וכרוכה בה חובה לפעול לטובת הציבור - בין הציבור בכללותו ובין הציבור שאותו נבחר הציבור מייצג. במסגרת זו, מצופה ממי שמכהן בתפקיד ציבורי לעורר ביקורת ולבקש להביא לבדיקה נושאים מסוימים, רלוונטיים לתפקידו, בפני הגורמים המוסמכים לטפל בהם. כך נהג הנתבע בפנייתו למבקר העירייה, כאשר פירט את טענותיו וביקש לקיים לגביהן בדיקה מקיפה. נקבע כי אין בכך פסול. אם בדיקה כזו, וביקורת בכלל, אינן נוחות לגורם כלשהו בעירייה, הדבר אינו מצמיח בנקל עילה מחוק איסור לשון הרע. מדובר בלב ליבו של ההליך הדמוקרטי אשר מחייב תהליכים של בחינה וביקורת; הדברים אמורים גם בשלטון המקומי ולא רק בזירה הארצית. לא בכדי נוקטים בתי-המשפט ריסון ואיפוק מיוחדים כשהם נדרשים לתביעות בעילת פרסום לשון הרע ועילות דומות שמזמנות התייחסות להתבטאויות של וכלפי נבחרי ציבור. נפסק כי פעולותיו של הנתבע נעשו בתום-לב, ופנייתו למבקר העירייה באה בגדרי ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) בחוק איסור לשון הרע: "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום". מדובר בפרסום כשר שאיננו כרוך בכוונה לפגוע, ושאינו מכונן עוולה לפי חוק איסור לשון הרע.
באשר לפרסום השני, נקבע כי אף הוא אינו מזכה את ליבנה בפיצוי בגין עוולת פרסום לשון הרע ולו גם בדוחק. מדובר במכתב שהנתבע שיגר למזכיר העירייה, כאשר הנדון במכתב הוא ליבנה. נכתב כי ליבנה נוהג באופן שאינו הולם עובד עירייה, והתבטאויותיו כלפי הנתבע פוגעניות. בית המשפט ציין כי ליבנה רגיש לשמו הטוב, אולם כלל בסיסי שחולש על התנהגות בחברה אנושית הוא 'אל תעשה לרעך מה ששנוא עליך'. ליבנה לא שם כלל זה נגד עיניו כאשר התבטא לגבי הנתבע, באופן שהטיל בו דופי אישי. בשל כך היה הנתבע רשאי לפנות למזכיר העירייה בבקשה לערוך בירור באמצעים שהדין מתיר. ליבנה לא הראה שנגרם לו נזק כלשהו בעקבות המכתב, ואף לא טען כי בעקבותיו נערך לו שימוע או בירור מסוג אחר כלשהו. הנתבע העיד כי המכתב נגנז בידי מזכיר העירייה וכי הלה לא נקט כל פעולה על-פיו. הפרסום השלישי הינו מכתב המופנה לראש העיר ובו נכתב: "אבקש להעלות הצעה לסדר יום לישיבת מועצת העיר הקרובה: העברת מנהל מחלקת הפיקוח מר עדי ליבנה מתפקידו. מר ליבנה מתנהג ומתייחס לתושבי העיר בצורה מחפירה ומתעמר בהם כבר שנים רבות. בתור משרת הציבור לא אוכל להרשות התנהגות כזאת לתושבי העיר. לכן אבקש להעבירו מתפקידו". למכתב צירף הנתבע התכתבות פרטית בין ליבנה לבין פקח בעירייה, והשני, תצלומים שבהם נחזות נשים בבגדי-ים בחוף הים שנאזקות בידיהן בידי אדם אחר. באשר לתצלום, הפקח בעדותו סיפר כי במהלך המשמרת פנו אליו שתי נשים בחוף הים וביקשוהו לאזוק אותן באזיקים שברשותו, בצחוק, והוא נעתר לבקשה, ופקח נוסף צילם את מעשיו ללא רשותו. באשר להתכתבות עם הפקח, טען הנתבע כי ליבנה נוקט לשון גסה ומשתמש במילות גנאי וקללות כלפי הציבור, במסגרת הוראות שהוא נותן לפקחים באפליקציית ווטסאפ. בית המשפט דחה את טענת ליבנה כי בפרסום יוחסה לו מעורבות ישירה באירוע בחוף הים, כאילו הוא זה שנחזה בתצלומים. לפי הבנתו של קורא סביר, הפרסום ונספחיו אינם מייחסים לו ולו גם בדוחק התרועעות עם נשים תוך הטרדתן במהלך זמן העבודה. מדובר באירוע חמור שאינו מתקבל על הדעת בו פקח עירוני לובש מדים, במהלך משמרת, עושה שימוש באזיקים שמעסיקתו מסרה לו לצרכי ביצוע עבודתו לשם איזוק נשים לבושות בגדי-ים בחוף הים. האם כך ממלאים הפקחים הכפופים לליבנה את תפקידם. מדובר בהתנהגות פסולה לגמרי שהצדיקה את קריאתו של הפקח לסדר, ומתן הנחיות ברורות לכל הכפופים לליבנה כי הדבר אסור באיסור חמור.
לא זו אף זו נקבע כי ליבנה זימן את הפקח כעד מטעמו, בתביעה שמטרתה להשתיק את ביקורתו הלגיטימית, המוצדקת, של הנתבע. מההתכתבות עם הפקח עולה כי ליבנה הורה לו כיצד לנהוג בתושבי טירת כרמל: "מה איתו מה יש לו. תן לאמא שלו אחד. דחוף לו דוח. תזיין אותו. קרע לו את הצורה". נקבע כי מדובר בשיח שיש בו התבהמות, גסות רוח וזלזול בוטה באזרחים. את השיח המבזה אשר תועד בהתכתבות לא ניתן להכתיר 'בדיחות הדעת'. מדובר בשפת ביבים. העובדה שאדם אשר ממלא בעירייה את תפקיד מנהל מדור פיקוח עירוני, מרשה לעצמו להתבטא בצורה זו בעניינים שנוגעים במישרין לסמכויותיו ועבודתו - זאת כלפי פקח הכפוף לו, ובזיקה ישירה למשימות שעל הפקח לבצע ביחס לתושבי הרשות, היא מזעזעת, לא פחות מכך. נקבע כי בתצלומי האירוע בחוף הים ובהתכתבות עם הפקח, יש משום ליקוי מאורות. בדין סבר הנתבע שיש להביאן לדיון במועצת העיר, תוך שקילת מידת התאמתו של ליבנה להמשיך לכהן בתפקידו. בכך פעל הנתבע בגדרי תפקידו כנבחר ציבור, לטובת התושבים. ליבנה הוסיף וטען כי פרסום ההתכתבות פגע בפרטיותו, אך בית המשפט הדגיש כי במילוי תפקידו ובהוראות שהוא נותן לכפופים לו, אין לו זכות לפרטיות, ובדין סבר הנתבע שיש להביא את הדברים לידיעת חברי מועצת העיר והציבור. ההתכתבות של ליבנה עם הפקח אינה חוסה תחת חוק הגנת הפרטיות, בהיותה נסבה על ענייני עבודה מובהקים. ממילא לא היה ליבנה זכאי לתבוע בגינה הן על-פי חוק זה והן מכוחו של חוק איסור לשון הרע, כפי שעשה. יתרה מכך, הפרסום חוסה באופן מובהק תחת הגנת אמת הפרסום. בפרסום האירוע בחוף הים וההתכתבות עם הפקח בדרך זו יש עניין רב מבחינה ציבורית. זהו פרסום רב חשיבות שחוסה במובהק תחת חופש הביטוי והוא אינו מכונן עוולה בנזיקין. בנוסף לאמור, נקבע כי הפרסום הרביעי בוצע בדף הפייסבוק של הנתבע וכלל הקלטות של ליבנה בשיחה עם פקח. בדומה לפרסום הקודם, מדובר בהוראות של ליבנה למי שכפופים לו בביצוע עבודתם בעירייה, במדור הפיקוח העירוני שבראשו הוא עומד. מדובר בצורת התבטאות מבישה שראויה לכל גנאי; אין לה מקום כשעסקינן במילוי תפקידו של עובד ברשות ציבורית, ורשות מקומית בכלל זה. מדובר בשיח שמבזה את התושבים ומציגם כיעד לקללות ומילות גנאי מחפירות. גם פרסום זה, כקודמיו, אינו מקים לתובע זכות תביעה מחוק איסור לשון הרע; הוא חוסה תחת ההגנות שבדין.
לסיכום, התביעה נדחית. נוכח האמור בפסק-הדין, יש להורות על העברתו לעיון מבקר המדינה.
התובע יוצג ע"י: עו"ד אביתר כהן ; הנתבע יוצג ע"י: בעצמו
