העליון אישר הרשעת אדם ברצח בת זוגו ההרה שביקשה להפרד ממנו, על פי ראיות נסיבתיות בלבד, זאת לאחר שהרוצח קבר את המנוחה במקום לא ידוע. נקבע כי לחובת המערער ניצבת מסכת ראיות נסיבתיות מוצקה ביותר, אשר אינה מותירה ספק בדבר אשמתו, לא שכל שכן בצירוף הודאתו בפני אחותו וגיסו
עסקינן בערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו הורשע המערער בעבירת רצח בכוונה תחילה, כהגדרתה בטרם הרפורמה בעבירות ההמתה, של רעייתו, וכן בעבירות שיבוש מהלכי משפט וידיעות כוזבות. על המערער נגזר עונש של מאסר עולם חובה, לצד ענישה נלווית. על רקע חשדו בדבר רצונה לעזוב אותו, גמלה בליבו של המערער ההחלטה להמית את המנוחה. לצורך כך, המערער הזמין צימר. לאחר כשעתיים, המערער נצפה במצלמות במקום כשהוא יוצא מהצימר בעודו נושא את המנוחה על ידיו, מכניס אותה לרכבו ונוסע מהמקום. מאז המנוחה לא נראתה עוד. על פי הנטען המערער חנק את המנוחה ובכך גרם למותה. למחרת, המערער התייצב בתחנת המשטרה ומסר הודעה כוזבת שלפיה המנוחה נחטפה. על פי הכרעת הדין, מסכת הראיות הנסיבתיות מלמדת כי בין המערער למנוחה שררה מערכת יחסים עכורה, וכי המערער נהג באלימות כלפי המנוחה, והמנוחה שקלה להיפרד מהמערער. השניים תועדו במצלמות האבטחה בכניסתם לצימר, ואחרי שעתיים המערער נצפה במצלמות יוצא מהצימר כאשר הוא נושא את המנוחה על כפיו תוך שהיא ללא כל תנועה. המערער הכניס את המנוחה למושב האחורי של הרכב, ונסע מהמקום. מאוחר יותר נצפה המערער כשהוא נוטל מגיסו מעדר. אחות המערער העידה כי הוא התוודה בפניה כי רצח וקבר את המנוחה.
לטענת המערער, ישנו קושי לקבוע את דבר מותה של המנוחה – בהיעדר גופה, מאחר שלא הוצגה כל ראיה ישירה למותה ולמול האפשרות כי המנוחה עודנה מוחזקת בידי חוטפיה.
לעמדת המדינה, לפי ההלכה הפסוקה ניתן להרשיע נאשם בעבירת רצח על סמך מארג ראיות לחובתו – אף בהיעדר גופה.
כב' השופט י' אלרון פסק כי יש לדחות את הערעור. תמונת המצב הראייתית הינה שישנו תיעוד חזותי חד וברור על כניסת המערער והמנוחה לצימר. המנוחה צעדה על רגליה שלה, בריאה ושלמה. כעבור כשעתיים, נראה המערער נושא על כפיו את המנוחה, כאשר ראשה שמוט לאחור ומטלטל אנה ואנה תוך שהיא מחוסרת הכרה ונראית כחסרת חיים. משלב זה ואילך, המערער פעל להרחיק עצמו מהרצח ככל שניתן, סיפר סיפורי מעשיות לרוב, סתר את עצמו פעם אחר פעם ואף מסר דיווח כוזב ומטעה לחוקרי המשטרה. למעשה, התיעוד מהמצלמות הסמוכות לצימר מלמד בצורה ניצחת על כי המערער הוא שרצח את המנוחה. כאשר לזאת יש להוסיף את ההודאה שמסר בפני אחותו וגיסו, את העובדה כי מהצימר נסע לאחותו וביקש מעדר, את המניע שהיה לו לרצוח את המנוחה, ואת העובדה שגרסתו בדבר חטיפת המנוחה מופרכת ומשוללת יסוד – המסקנה המפלילה חד-משמעית. לחובת המערער ניצבת מסכת ראיות נסיבתיות מוצקה ביותר, אשר אינה מותירה ספק בדבר אשמתו ברצח המנוחה. מלכתחילה מערכת היחסים בין המערער למנוחה הייתה עכורה, תוך שהמערער נהג כלפיה באלימות מילולית ופיזית וגילה דפוסי אלימות ושתלטנות. עובר לרצח, בישרה המנוחה ההרה למערער כי היא גמרה אומר להיפרד ממנו לטובת קשר עם גבר אחר. בשלב זה, התגבש המניע לרצח המנוחה כאשר המערער מיאן להשלים עם פרידה כהלכתה, ובייחוד סירב לקבל את העובדה כי גבר אחר יגדל את ילדו שעתיד להיוולד. בהמשך, צולמה המנוחה ביציאה מהצימר כשהיא נישאת ע"י המערער. גופת המנוחה לא התגלתה עד היום, אולם כבר נפסק כי "ניתן להרשיע נאשם ברצח אף ללא מציאת גופת הנרצח, ובלבד שעובדת מותו של הקורבן הוכחה כדבעי באמצעות ראיות אחרות" (ע"פ 5928/99 בעניין גלדסון). במקרה דנן, אף בהינתן משנה הזהירות שעל בית המשפט לנקוט בהיעדר גופה, מסכת הראיות הנסיבתיות מבססת כדבעי את אשמתו ברצח המנוחה, לא שכל שכן בצירוף הודאתו בפני אחותו וגיסו ושקרי גרסתו שלו.
בהמשך לאמור, נקבע כי אחותו וגיסו העידו כי המערער התוודה בפניהם שרצח את המנוחה. גרסאות אלו המפלילות את המערער אומצו על ידי בית המשפט המחוזי תוך שנקבע כי מהימנות ואמינות. הערכאה הדיונית מתרשמת באופן בלתי אמצעי מהעדויות שנשמעות בפניה ועל כן היא בעלת יתרון מובהק על פני ערכאת הערעור בקביעת ממצאי עובדה ומהימנות. בפרט, נדרשת מלאכת מחשבת מהערכאה הדיונית עת העדויות שנשמעות לפניה כוללות סתירות ושינויי גרסאות תכופים המצריכים את בית המשפט לבור מוץ מבר כדי לקבוע איזו היא הגרסה המהימנה. מלבד קביעות המהימנות המובהקות של בית המשפט המחוזי בהתייחס לעדותה של האחות, אף מארג הראיות הנסיבתיות מחזק את הגרסה המפלילה שמסרה בדבר הודאת המערער ברצח המנוחה. במוקד עדותה, מסרה כי באישון לילה התוודה המערער בפניה ברצח המנוחה במו ידיו, הבהיר לה כי חנק את המנוחה למוות וקבר את גופתה במקום עלום ואף הסביר כי עשה זאת בעקבות רצונה של המנוחה ההרה לעזוב אותו לטובת גבר אחר. הזעזוע שחוותה האחות, בולט היטב לעין הצופה בתיעוד מצלמות בית השכן. מיד לאחר ששוחחה עם המערער מחוץ לביתה, האחות נצפית חוזרת נסערת לכיוון ביתה תוך שהיא סופקת את כפיה על לחייה, ובעוד בן זוגה אשר מבחין בחלחלה שאוחזת בה ניגש לקראתה ותומך בה. על כך העיד בן הזוג כי בפתח הבית סיפרה לו שהמערער התוודה בפניה כי רצח את המנוחה, והוא אף הוסיף ואישר כי שמע בעצמו את המערער מודה ברצח המנוחה ההרה. נקבע כי עדויותיהם המהימנות של האחות ובן זוגה כי המערער התוודה בפניהם ברצח המנוחה מהוות ראיות ישירות למיוחס לו.
מנגד, נקבע כי גרסת המערער מחוררת ככברה – היא לוקה בפגמים דיוניים ומהותיים כאחד; רצופה באי-התאמות פנימיות וסתירות חיצוניות לראיות האובייקטיביות; ואף מופרכת ומשוללת יסוד. בעוד שבחקירותיו במשטרה המערער מסר גרסה מסויגת ושקרית ואף הקפיד לשמור על זכות השתיקה כשעומת עם הראיות נגדו, גרסתו המפורטת לאירועי 'היעלמות' המנוחה נמסרה מפיו לראשונה אך ורק בבית המשפט המחוזי לאחר שנסתיימה פרשת התביעה והוצגו הראיות לחובתו. ניכר כי בגרסתו "התגשמו החששות" הכרוכים במתן גרסה 'כבושה' – כך מאחר שניכר כי גרסתו נולדה באיחור ו'נתפרה' למידותיהן של הראיות שהוצגו לחובתו, ומתן הגרסה הכבושה מנע את בחינת מהימנותה באופן מיטבי על-ידי חקירת העדים שהעידו לפני חשיפתה. בית המשפט המחוזי קבע כי גרסת המערער מופרכת ומגמתית. המערער מסר במשטרה גרסה שקרית ומרחיקה, שינה את גרסתו באחת למול צבר הראיות המכביד לחובתו, אלא שגם גרסתו 'הכבושה' אשר נועדה לטוות הסבר חלופי מותאם לראיות נגדו – כשלה לעשות כן בהיותה רצופת סתירות והיא רחוקה מלספק הסבר למארג הראיות והעדויות לחובתו. נקבע כי הרשעת המערער ברצח המנוחה בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק, בנוסחו קודם הרפורמה בעבירות ההמתה – בדין יסודה. כך גם אין ממש בטענת המערער כי קונטר עובר למעשה הרצח, בין מאחר שהצהרת המנוחה על פרידה ממנו נאמרה מספר שעות קודם הרצח ובין מאחר שאין בדברי המנוחה כדי להוביל 'אדם סביר' לגרום למעשה המתה. מלבד זאת, המערער כלל לא טען לגרסה עובדתית זו בעדותו, אלא לגרסתו – המופרכת – כי המנוחה נחטפה על-ידי רעולי פנים.
יתרה מזו, נקבע כי רצח המנוחה בוצע עובר לרפורמה בעבירות ההמתה – חוק העונשין (תיקון מס' 137), ועל כן היא חלה על המקרה דנן רק במקרה שבו היא מהווה דין מקל עם המערער. אילו מעשי המערער ייכנסו בגדרי עבירת הרצח בנסיבות מחמירות (סעיף 301א(א) לחוק), אזי הרפורמה לא תהא דין מקל עבורו. בית המשפט המחוזי קבע כי רצח המנוחה בידי המערער בא בשערי רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 301א(א)(1) לחוק שעניינו כי "המעשה נעשה לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית". אכן, מסכת הראיות לחובתו של המערער מלמדת כי רצח המנוחה לא בוצע באופן ספונטאני, כי אם לאחר תכנון ובעקבות הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית. המניע לרצח נרקם מספר שעות קודם לכן, עת בילה עם המנוחה בחיפה והיא הודיעה לו על רצונה להיפרד ממנו לטובת קשר עם גבר אחר. מכלול הראיות מלמד, כי על אף שאין לדעת מה בדיוק ארע בצימר בדקות הקריטיות, מדובר במעשה המתה מתוכנן ומחושב אשר אינו תולדה של להט יצרים ספונטאני. חומרה יתרה נודעת למעשי המערער אשר הופנו כלפי רעייתו המנוחה – עת הייתה בהריון מתקדם עם ילדם הבכור. עבירת הרצח בנסיבות מחמירות נבדלת וחמורה מעבירת הרצח "הבסיסית" בכך שהיא מבטאת כי הרוצח פגע במעשיו בערך מוגן נוסף לצד ערך קדושת החיים אשר ניטלו במעשה הרצח. במוקד חומרתה של נסיבה זו ניצבים הסבל והאכזריות שנגרמו לקורבן העבירה כך שמעשה הרצח ייבחן מנקודת מבטו דרך החוויה שעבר ועוצמת הפגיעה בו ובכבודו. בתוך כך, מלבד הכרה בסבל הפיזי והמוחשי שנגרם לקורבן העבירה, אף סבל נפשי עשוי בנסיבות המתאימות להיכנס בגדרי נסיבה מחמירה זו. בעניין דנן, ניתן ללמוד על הכאב והסבל הנוסף שנגרם למנוחה מכך שההיריון והעובר ניצבו במוקד המניע לרצח, ובהתאם לדבריו המצמררים של המערער – "מקלטיש וואחד, קטלתי תנין" (בתרגום לעברית: לא הרגתי/רצחתי אחד, אלא שניים). אין להתערב בעונש המאסר שנגזר על המערער ואף לא בפיצויים לטובת משפחת המנוחה. לא רק שהמערער רצח את אשתו בדם קר הוא גם פעל להסוות את מעשיו ולהטעות את חוקרי המשטרה בכך שלא מסר את מכשיר הטלפון הנייד שלו וכן דיווח בכזב כי המנוחה נחטפה, בעוד שבשלב זה כבר ידע מה עלה בגורלה. בנסיבות העניין, ונוכח הסבל שעודנו נגרם לבני משפחת המנוחה, בהיעדר מקום מציאת גופתה והבאתה למנוחת עולמים, אף רכיב הפיצוי הולם את חומרת מעשיו וכן ידוע כי אין מקום להתחשב ביכולותיו הכלכליות של המערער בעת קביעת שיעור הפיצויים.
לאור כל האמור, נקבע כי חיי המנוחה באו לקיצם באחת, עת ביקשה את חירותה. מעלה משש שנים חלפו מאז שהמנוחה נראתה לאחרונה בתיעוד מצלמות הצימר נישאת חסרת חיים על כפיו של המערער. המערער טמן את גופת המנוחה במקום לא נודע ואף התרברב בכך באזני אחותו ובן זוגה. בכך מוסיף הוא מדי יום לסבל הכבד מנשוא של משפחת המנוחה. משהורשע המערער בבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה, לא נותר אלא להפציר בו כי יחמול על בני משפחת המנוחה, ויחשוף בפניהם היכן טמן את גופתה כדי שהמנוחה תובא לקבורה נאותה ומנוחת עולמים ובמידת מה לבני משפחתה תמצא נחמה פורתא.
לסיכום, הערעור נדחה במלואו.
המערער יוצג ע"י: עו"ד טליה גרידיש; עו"ד רויטל סבג שקד ; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד שרית משגב
