נדחתה עתירה בטענה כי יש להורות ליועמ"שית לחדול מכל עיסוק בהצעת החוק בעניין משרת היועץ משהדבר מעמיד אותה בניגוד עניינים. נקבע כי לא רק שאין היועצת מנועה מלהביע עמדתה ביחס להליכי החקיקה, אלא שזוהי אף חובתה מתוקף תפקידה. אלמלא הייתה עושה כן - הייתה מועלת באחריותה
במהלך חודש ינואר 2023, במסגרת ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, הוחל בקידומה של חקיקה הנוגעת לתפקידם של היועצת המשפטית לממשלה והכפופים לה. הצעת החוק כוללת: הפיכת משרת היועץ המשפטי למשרדי הממשלה למשרת אמון, ביטול מעמדה המחייב של חוות הדעת מטעם היועצת, וכן ביטול הבלעדיות של פרקליטות המדינה בייצוג הממשלה בערכאות השיפוטיות השונות. הצעת החוק הוצגה על רקע הודעת הממשלה כי בכוונתה לקדם הליכי חקיקה העוסקים ביחסים שבין הרשות השופטת לבין רשויות השלטון האחרות.
לעמדת העותרות, מעורבות היועצת ומי מטעמה בדיון בהצעת החוק מעמיד אותם בניגוד עניינים מוסדי מובנה, שכן היא נועדה לצמצם את כוחם. יש להורות ליועצת או מי מטעמה לחדול לאלתר מכל עיסוק או התערבות בהצעת החוק. מעבר לכך, נטען, יש ליועצת אינטרס אישי של ממש בהליכי החקיקה, שכן אלה מבקשים להשפיע על הרכב הוועדה למינוי שופטים באופן שעשוי לסכל בעתיד את מועמדותה הפוטנציאלית לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון.
כב' השופט ע' גרוסקופף פסק כי דין העתירה להידחות בשל העדר עילה להתערבות. כלל ידוע הוא בשיטת המשפט בישראל כי אסור לנושא משרה ציבורית להימצא במצב של ניגוד עניינים בין אינטרס ציבורי עליו הוא אמון לבין אינטרס אישי או אינטרס ציבורי אחר עליו הוא מופקד (בג"ץ 531/79 בעניין סיעת הליכוד בעיריית פתח תקווה). ישנם שני סוגים של ניגודי עניינים של עובדי ציבור. הראשון הוא ניגוד עניינים שבין אינטרס פרטי של עובד הציבור לבין האינטרס הציבורי עליו הוא מופקד- ניגוד עניינים אישי. השני הוא ניגוד עניינים בין שני תפקידים ציבוריים שונים המטופלים על ידי אותו עובד הציבור - כאשר האחד מתנגש באחר- ניגוד עניינים מוסדי. השלישי, אשר אינו מוכר, מאחר שאינו מהווה כלל ניגוד עניינים, מצוי כל כולו בתחומיו של אותו תפקיד ציבורי עצמו. כאשר במסגרת תפקידו נדרש עובד ציבור לטפל בסוגיה הנוגעת לכובעו הציבורי, ואפילו תהיה זו שאלה נכבדה אשר תשליך על אופי ואופן תפקודו בעתיד, אין לפנינו כלל ניגוד עניינים. כך, למשל, הרמטכ"ל איננו מנוע מלעסוק בהצעות המשפיעות על תפקוד הצבא, ובכלל זה הצעות הנוגעות להיקף סמכויותיו או לתנאי השירות של המשרתים בצה"ל, נגיד בנק ישראל אינו חסום מלעסוק בסוגיות הנוגעות לתפקידיו וסמכויותיו של בנק ישראל, לתקציבו או לתנאי העבודה של עובדיו, וכן הלאה. נהפוך הוא, חובתו של משרת הציבור לעסוק בנושאים אלה, ולהציג את עמדתו המקצועית לגביהם - לחייב, לשלול או להותיר לשיקול דעת. כך, למשל, הרמטכ"ל אינו רשאי להדיר עצמו מהדיון בהצעה להעביר סמכות מסוימת מצה"ל לגורם ביטחוני אחר, ונגיד בנק ישראל נדרש להתייחס לשאלה אם קביעת הריבית צריכה להיות נתונה בסמכות בנק ישראל או להיקבע על ידי גורם אחר. פשיטא כי עיסוקם של הרמטכ"ל והנגיד בסוגיות אלה אינו נגוע בכל ניגוד עניינים - הוא משקף את סמכותם וחובתם לעסוק בנושאים המקצועיים המצויים בתחום אחריותם. העובדה שלהחלטה שתתקבל יש, או עשויה להיות, השלכה על האופן בו ידרשו בעתיד למלא את תפקידם, לא רק שאינה יוצרת ניגוד עניינים, אלא שהיא העומדת בליבת חובתם להביע את עמדתם המקצועית בנושא - להתריע כשנדרש, לתמוך כשרצוי, להיוותר ניטראלי כשצריך וכשמתאפשר.
בהמשך לאמור, נקבע כי העותרות טוענות כי בכל הנוגע למעורבות בהליכי החקיקה ככלל ובקידומה של הצעת החוק בפרט, היועצת נגועה הן בניגוד עניינים מוסדי והן בניגוד עניינים אישי. ניגוד עניינים מוסדי הוא מצב בו "קיים ניגוד בין שני אינטרסים מוסדיים שונים עליהם הוא מופקד" (בג"ץ 415/19 בעניין לוי). מדובר, במקרה הרגיל, במצב בו בעל תפקיד מכהן בשני גופים שונים, דבר אשר עשוי להביא לכך שבבואו לקבל החלטה בכובעו כבעל תפקיד בגוף האחד, הוא יהיה מושפע מאינטרסים הנוגעים לתפקידו בגוף האחר. ניגוד העניינים הלכאורי עליו מצביעות העותרות לאו ניגוד עניינים הוא. ראשית, אין מדובר בניגוד עניינים מוסדי, שכן הסוגיות המועלות בהצעת החוק נוגעות כולן לתפקידה של היועצת בכובעה זה. זאת, להבדיל ממצב בו עובד הציבור ממלא שני תפקידים שונים באופן העשוי להביא לכך ששיקולים הקשורים לתפקיד האחד יזלגו להחלטות המתקבלות במסגרת התפקיד האחר. שנית, נושא משרה ציבורית הנדרש לשאלת תוכן סמכויותיו שלו עצמו אינו מצוי בניגוד עניינים. שאלות מסוג זה מתעוררות חדשות לבקרים, ואם ייקבע כי עובדי הציבור מנועים מלדון בהן הדבר ייצור קושי ממשי בביצוע תפקידם. אף אין קושי בהצגת עמדתה העקרונית של היועצת בעניין זה במסגרת העבודה על הצעת החוק. כמובן, שבכל פעולה שמבצע נושא משרה ציבורית, גם בפעולה המערבת שאלות מהסוג האמור, עליו להיות מונע תמיד משיקולים ענייניים הנוגעים לטובת הציבור עבורו הוא משמש נאמן.
לאור האמור, נקבע כי האינטרסים שלתפיסת העותרות מתנגשים, הם אינטרסים שמרכיבים אינהרנטית את תפקיד היועצת כמי שאמונה, בין היתר, על ייעוץ לממשלה בעניינים משפטיים בתחומים נרחבים, וביניהם, מן הסתם, על הליכי החקיקה האמורים. לא רק שאין כל סיבה לסבור כי היועצת מנועה מלהביע עמדתה ביחס להליכי החקיקה, אלא שזוהי אף חובתה מתוקף תפקידה. אלמלא הייתה עושה כן - הייתה מועלת באחריותה. העותרות טענו בלשון רפה גם לכך שהיועצת מצויה בניגוד עניינים אישי ביחס להליכי החקיקה. ואולם, לביסוס טענה זו הן מציגות רק ספקולציות רחוקות שלא די בהן כדי לקבוע כי קיים ולו "חשש סביר" לניגוד עניינים. העותרות מבקשות להיתלות בניגוד העניינים העלול להתעורר בעקבות מעורבות ראש הממשלה בהליך פלילי, אולם התרחיש המתואר בעניין היועצת הוא תיאורטי ועתידי, ואילו בעניינו של ראש הממשלה עסקינן במצב דברים קיים. העותרות הגדילו לעשות והגישו בקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה לקביעת סדרי דין בעתירה, קביעת מועד לדיון דחוף". בקשה זו מנוסחת בלשון פוגענית כלפי בית המשפט, ומרמזת על איפה ואיפה בטיפול בעתירות ("היעלה על הדעת שיהיה דין אחד החל על פלוני ודין אחד החל על אלמוני, ולו ליום אחד?"). על כך, בית המשפט השיב כי לבית המשפט העליון מוגשות עתירות חסרות בסיס משני צדדיה של המפה הפוליטית, מימין ומשמאל. אלה כאלה זוכות לאותו יחס - סילוק על הסף, ובמקרים מתאימים אף תוך חיוב בהוצאות, וזהו, בכל הכבוד, הדין הראוי גם לעתירה דנן.
לסיכום, העתירה נדחית על הסף בהיותה נעדרת עילה. העותרות ישלמו הוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 5,000 ש"ח.
העותרות יוצגו ע"י: עו"ד יונה שרקי ; המשיבה יוצגה ע"י: לא צוין
בג"ץ 1893/23
