העליון דחה ערעור על חומרת העונש שהגיש גבר אלים שהכה את בת זוגו ואיים כי ירצח אותה. נקבע כי ניסיון החיים מלמד שכאשר גבר נוהג באלימות כלפי בת-זוגו, אירועי אלימות ברף הנמוך יכולים להוות סמן מקדים לאירוע אלימות חמור שעלול להגיע עד כדי רצח. יש לבכר את טובת הקורבן על פני שיקולי שיקום של התוקף
עסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום. המבקש הואשם בעבירת איומים, ועבירת תקיפה סתם – בן זוג. בימ"ש השלום גזר על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל, פיצוי למתלוננת בסך 6,000 ₪, וקנס בסך 4,000 ש"ח. המבקש והמתלוננת היו בקשר זוגי, ולהם בת משותפת. לפי האישום הראשון, המבקש הגיע למגרש החניה הסמוך לבית המתלוננת כדי לאסוף ממנה את בתם, בהתאם להסדרי הראייה ביניהם. כאשר המתלוננת הגיעה למקום, שאל אותה המבקש היכן הייתה. המתלוננת השיבה שאין זה עניינו, וכשדרש שתיתן לו את בתו, סירבה. המבקש בתגובה הדף את עגלת הילדה בחוזקה לרגליה של המתלוננת וניסה לקחת ממנה את הילדה. לאחר מכן אף ירק על שערה של המתלוננת ואמר לה: "אני נשבע לך בילדה הזאת, אני שוחט אותך או שאני אתאבד. קודם אני אשחט אותך ואתאבד". המבקש שוחרר למעצר בית מלא בביתו של אביו אלא שנסע לביתו שלו. בגין כך הואשם בעבירה של הפרת הוראה חוקית. על פי עובדות האישום השלישי, בעקבות ויכוח ביניהם על הרדמת בתם, סטר המבקש למתלוננת בפניה והיא נחבטה ונפלה בעוצמה. המתלוננת החלה לצעוק והמבקש סתם את פיה בידו והיכה בראשה בידו השנייה. אז נכנס המבקש אל המטבח, הביא משם סכין, ואמר למתלוננת שיהרוג אותה. כששמע שהיא נמצאת בתחנת המשטרה אמר לה "את עושה טעות, את תצטערי על זה". על פי עובדות האישום הרביעי, בעת שהיו בביתם, התנהל ויכוח על רקע רצונה של המתלוננת לעזוב את הבית. המבקש, שהיה תחת השפעת אלכוהול, דחף את המתלוננת לעבר הקיר, וכתוצאה מכך נגרם לה חתך מדמם במצחה.
המערער טוען כי הערכאות קמא שגו בסירובן לקבל חוות דעת עדכנית נוספת בעניינו משירות המבחן. המבקש אף טוען כי התסקיר המעודכן יוכל לספק נתון "רב חשיבות" על שיקומו, אשר עשוי להשליך באופן משמעותי על גזירת עונשו, עד כדי המרת עונש המאסר בפועל מאחור סורג ובריח למאסר בדרך של עבודות שירות. לבסוף, המבקש מציין את הנזק שייגרם לו מריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, ובפרט את אובדן מקום עבודתו בעיריית תל אביב, הנדרש לו לצורך עמידה בתשלומי מזונות.
כב' השופט י' אלרון פסק כי יש לדחות את הבקשה. רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים המעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים בהם עולה חשש כי נגרם לו אי-צדק מהותי או עיוות דין, מה שאין כן במקרה דנן. ויודגש כי בקשת רשות ערעור הנוגעת לחומרת העונש תתקבל במקרים נדירים בלבד בהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות (רע"פ 1664/23 בעניין אמור). חרף ניסיונו של המבקש לשוות נופך עקרוני לבקשתו, אין היא מעוררת שאלות עקרוניות החורגות מעניינו הפרטי. כמו כן, העונש שהוטל עליו אינו מעלה חשש לאי-צדק מהותי או עיוות דין. בית המשפט העליון עמד פעמים רבות על החומרה של עבירות אלימות בתוך המשפחה, ושל עבירות אלימות כלפי נשים מצד בני זוג בפרט, אשר דומה כי הפכו בשנים האחרונות לחזון נפרץ במחוזותינו. בע"פ 5307/17 בעניין חלאג' נקבע כי: " המדובר בתופעה חמורה ורחבת היקף, המחייבת הטלת ענישה מרתיעה, אשר בנוסף יהא בה כדי לשקף את הפגיעה הקשה שחוות נשים ממעשי אלימות המופעלים עליהם מצד בן-זוגם, בסביבה שאמורה להיות סביבתן הבטוחה והמוגנת".
יתרה מזו נקבע כי ניסיון החיים מלמד שכאשר גבר נוהג באלימות כלפי בת-זוגו בהווה או בעבר, אירועי אלימות ברף הנמוך יכולים להוות סמן מקדים לאירוע אלימות חמור שעלול להגיע עד כדי רצח. כאשר מדובר במספר אירועי אלימות או איומים חוזרים ונשנים – חשש זה גובר; וביתר שאת כאשר מדובר במי שנכון להפר תנאי מעצר בית שנקבעו על מנת להפחית ממסוכנותו. את תרחיש האימים אשר מתממש בפועל פעם אחר פעם – יש לגדוע באיבו. אין לבכר את הצד האלים ושיקולי שיקומו אלא את קורבן האלימות ושלמות גופו, כמו גם שיקולי גמול והרתעה. נדרש ליישם מדיניות ענישה מחמירה בעבירות מסוג זה. המבקש הכה את המתלוננת – אז בת זוגו – מספר פעמים, באירועים שונים ולאורך זמן רב. הוא נהג כלפיה באלימות מילולית, ירק עליה, איים להרוג אותה ולהתאבד, והזהיר כי היא "תצטער" על שפנתה לרשויות לעזרה. אף כאשר בית המשפט קבע שעל המבקש להישאר במעצר בית בשל מסוכנותו ולמען ביטחונה של המתלוננת, התעלם מכך במופגן וחזר לביתו. גם כיום, שנים לאחר שהסתיים הקשר בינה למבקש, המתלוננת עודנה חוששת ממנו ודואגת לשלומה ולשלומו של בן זוגה הנוכחי. בראי זאת יש לבחון את טענות המבקש, אשר שם במוקד את שיקולי שיקומו. אף לאחר עריכת חמישה תסקירים למבקש, לא בא שירות המבחן בהמלצות טיפוליות. משכך, אין יסוד לטענתו כי היה על הערכאות קמא לקבל תסקיר נוסף (שישי במספר). לא מוטלת כל חובה על בית המשפט להמשיך ולבקש תסקירים נוספים עד שתתקבל תוצאה נוחה יותר מבחינתו של המבקש. נפסק כי העונש שהוטל על המבקש מקל עמו עד מאוד, ולו היה מוגש ערעור על קולת העונש, היה ראוי לקבלו. המבקש ריצה כבר ארבעה מאסרים ולחובתו 11 הרשעות קודמות, ביניהן בגין עבירות אלימות כלפי בנות זוג אחרות. פעם אחר פעם חזר לסורו. מובן מאליו, כי אין כל מקום להקל בעונשו עוד יותר.
לסיכום, הערעור נדחה.
המבקש יוצג ע"י: עו"ד מנחם רובינשטיין ; המשיבה יוצגה ע"י: לא צוין
