נדחה ברובו ערעורו של אב אמיד במיוחד שטען כי חיובו במזונות בנו בסך 3,000 ₪ הינו מופרז. נקבע כי האב מחזיק בנכסים במאות מליוני ₪ ויש להניח כי צרכי הבילוי והתרבות של הקטין עולים בשיעור ניכר על צרכיו של קטין ממשפחה במצב כלכלי שונה. זאת בהתחשב בכך שעיקר זמני השהות מצויים אצל האישה והיא זו הדואגת לעיקר צרכיו
עסקינן בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במסגרתו חויב המערער במזונות בנו הקטין בשיעור של 3,000 ₪ לחודש, בצירוף 30% מהוצאות המדור ואחזקתו וכן ב-80% מהוצאות הבריאות והחינוך של בנם הקטין. המערער סבור כי שיעור חיובו במזונות הקטין הוא הרבה מעבר לצרכי הקטין ואינו מתחשב ביחס יכולות הצדדים ובכלל זה הרכוש הרב העומד לזכותה של האישה ובחלוקת זמני השהות של הצדדים עם הקטין. הצדדים נישאו בשנת 1995 ולהם 4 ילדים, שלושה מהם בגירים ואחד קטין. בין הצדדים התגלע סכסוך ובית המשפט קבע את מועד הקרע בעניינם בחודש 3/20. בתביעת המשמורת אותה ניהלו הצדדים הוכרע כי המשמורת על הקטין תהא לאישה, ולמערער נקבעו זמני שהות עם הקטין. הקטין לן אצל המערער 3 ימים מתוך 14. האישה מתגוררת עם הקטין בבית המשותף לצדדים. על שם המערער או חברות בבעלותו נכסי נדל"ן רבים מאוד ובכללם בתים, מגרשים, בניינים, זכויות במרכז מסחרי ומניות אשר צמודה להן זכות לנדל"ן. האישה העמידה את צרכי הקטין ע"ס למעלה מ - 17,500 ₪ לחודש בצירוף דמי מדור בשיעור של כ 3,400 ₪ נוסף לתשלומי המשכנתא. בית משפט קמא חייב את המערער במזונות בשיעור של 1,650 ₪ לחודש וכן נקבע כי ימשיך ויישא לעת עתה בכל הוצאות המשכנתא והוצאות אחזקת המדור של בית הצדדים. לבד מכך יישא המערער ב-70% מהוצאות החינוך והבריאות של הקטין. בית המשפט מצא כי בכל הקשור להכנסות המערער, רב הנסתר על הגלוי, אך מדובר באיש עסקים אמיד, עתיר נכסים. מאידך מצא בית המשפט כי טענות האישה לעניין צרכי הקטין מופרזות ומוגזמות. בית המשפט ציין כי בעת אומדן צרכי הקטינים יש לתת את הדעת לאמידותו המשמעותית של המערער ואיתנותו הכלכלית, יחד עם זאת אין לקבוע דמי מזונות מופרזים שאינם נמצאים בהלימה לצרכיו בפועל של הקטין. המערער חוייב במזונות הקטין בשיעור של 3,000 ₪ בחודש. בנוסף ישלם 30% מהוצאות המדור בשל תשלומי האישה למשכנתא או שכר דירה כאשר תקרת שכר הדירה/המשכנתא תעמוד על סך של 8,000 ₪ בחודש, וכן 30% מהוצאות אחזקת המדור. נוכח הפערים ביכולות הכלכליות של הצדדים ישא המערער ב-80% מהוצאות הבריאות והחינוך של הקטין.
לטענת המערער, שגה בית המשפט בכך שפסק סך מזונות גבוה מאוד וחסר בסיס לקטין אחד העולה בחישוב כולל על כ-15,000 ₪ לחודש. בדומה גם ההחלטה למזונות זמניים משיתה על המערער את מלוא תשלומי המשכנתא העולים כדי 8,200 ₪ לחודש בצירוף 800 ₪ לביטוח הדירה. בית המשפט התעלם מאורח החיים הצנוע של הצדדים, מכך שהם עשו שימוש ברכבים פשוטים וישנים יחסית, הריהוט בביתם היה פשוט ומנימליסטי והעובדה שהקטין מעולם לא טס לחו"ל ואף מיעט לבלות בנופשים בארץ.
האישה טענה מנגד כי יש לתמוה על עצם הערעור המוגש על ידי מי שמחזיק בנכסים ששווים עולה על 250 מליון ₪ והכנסה חודשית של כמליון ₪. לא לחינם צירף המערער אך ורק "שברירי מסמכים" בכל הנוגע לרכושו.
כב' השופטים פסקו כי יש לקבל את הערעור בחלקו. הובהר בפסיקה שצרכיו הרגילים של קטין המתגורר בשני בתים עולים כדי 2,250-2,500 ₪ לחודש. אלא שזו אמת מידה ממוצעת של קטין המתגורר בבית רגיל. לא כן כאשר עסקינן בקטין שהורגל ברמת חיים גבוהה המתגורר בבית אמיד במיוחד. כאשר עסקינן בהורה המחזיק בנכסים בעשרות או אף מאות מליוני ₪ יש להניח כי צרכי הבילוי, התרבות והנופש של הקטין עולים בשיעור ניכר על צרכיו של קטין ממשפחה במצב כלכלי שונה, כשם שיש להניח שעלויות ההלבשה וההנעלה, בהתייחס לפער שבין מותגים למוצרים רגילים, שלו עולות על אלו של אחר. לפיכך לא יהא זה מופרך בנסיבות דנן, בהן לא ניתן לחלוק על העובדה כי מעבר לנכסים המשותפים לצדדים ששווים עולה באומדן צנוע על 10 מליון ₪, יש למערער עצמו נכסים רבים מאוד, ששויים, בהערכה זהירה עולה כדי עשרות מליוני ₪ נוספים, יש להעמיד את צרכיו של הקטין בשיעור שלא יפחת מכפל צרכיו של קטין ממוצע, היינו כ-4,500 ₪, כאשר סך זה כולל גם את עלויות אחזקת המדור. בנסיבות אלו קביעתו של בית המשפט לפיה המערער ישא במזונות הקטין בשיעור 3,000 ₪ וכן בסך נוסף של 30% מצרכי אחזקת המדור (צרכים אשר המערער העריכם בכתב טענותיו בסך של כ-1,000 ₪), היא קביעה סבירה אשר אין מקום להתערב בה וזאת בהתחשב, הן בפערי היכולות בין הצדדים. זאת בהתחשב שגם לאישה רכוש רב באופן יחסי, אלא שרכושו של המערער עולה על רכושה עשרות מונים, לפחות בשלב זה טרם הוכרעה תביעת הרכוש, וכן בהתחשב בעובדה שעיקר זמני השהות מצויים אצל האישה והיא זו הדואגת לעיקר צרכיו.
זאת ועוד, נקבע כי על פי הדין העברי "אפילו עשיר ומכובד אינו חייב ליתן כסות לבניו אלא המספיק להם לפי צרכם לא לפי עושרם" (הב"ח על דברי הטור, אבן העזר, עג). אלא שהאמירה הנזכרת מתייחסת "לצרכים הכרחיים", היינו שבמישור הצרכים הבסיסים - נדרש ילד ממשפחה במצב כלכלי רגיל לאותם צרכים בסיסים להם נדרש ילד ממשפחה עשירה, אלא שאחר הלכת פלוני בבע"מ 919/15 בעת פסיקת המזונות אין לבחון אך ורק את הצרכים ההכרחיים של הקטין אלא פוסקים לו את כלל צרכיו ההכרחיים והאחרים, תוך חלוקתם בין ההורים על פי יכולתם הכלכלית. משכך ברי כי צרכיו הכוללים של ילד ממשפחה עשירה עולים, ועיתים עולים בהרבה, על צרכיו של ילד ממשפחה שאינה עשירה. גם מעיקר הדין ועוד קודם להלכת בע"מ 919/15 הובהר בפסיקה כי על אף שאין מאמירים ומעצימים את צרכיו של ילד עשיר על צרכיו של ילד עני הרי שאין מתעלמים מרמת החיים לה הורגל אותו ילד ויש להתחשב בעלויות הנוספות של רמת החיים לה הורגל. במקרים מתאימים אף חויבו אבות אמידים במזונות ילדיהם הקטינים שהגיעו אף לעשרות אלפי שקלים לקטין (תמש (ת"א) 10521-03-15 בעניין פלונית). נקבע כי נוכח אמידותו הרבה של המערער ובהתייחס לעובדה שעיקר צרכי הקטין והטיפול בו נופלים לשכמה של האישה, וזאת בהתייחס לעובדה שהקטין שוהה עם המערער כשלושה ימים מתוך 14, הרי שפסיקתו של בית המשפט לעניין שיעור המזונות בו חויב המערער אינה חריגה ואין מקום להתערב בה. כמו כן, אין מקום להתערב באשר ליחס שקבע בית המשפט לעניין הוצאות הבריאות והחינוך של הקטין. עוד לא נמצאה עילה להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא לעניין מצבם הכלכלי היחסי של הצדדים, משקביעות אלו מבוססות על ממצאי עובדה שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם, ולא נמצא פגם בניתוח העובדתי שערך בית משפט קמא בהקשר זה.
יתרה מזו, נקבע כי בית המשפט הוסיף וחייב את המערער בהוצאות מדור בשיעור 30% מעלויות המשכנתא או שכר הדירה המשולמים על ידי האישה ובלבד שעלותם לא תעלה על 8,000 ₪. לעניין זה חיוב בעלויות המדור ב-30% עבור קטין אחד הוא בגדר הלכה פסוקה ידועה וותיקה (ע"א 52/87 בעניין הראל). ואולם יש לחדד ולהבהיר כי החיוב ראוי שיהיה מתוך החלק המשולם על ידי האישה עבור מדור זה. ואם כן, מכיוון שהיא גרה בנכס השייך לשני הצדדים הרי שמהפן ההוני אף תשלומי המשכנתא נופלים לשכמם יחדיו. לכן, ומעת שהמערער מחויב בכל מקרה לשאת מהפן ההוני-רכושי במחצית המשכנתא, הרי שגם אם נראה בחלקה הנותר של המשכנתא (מחצית) אותו נדרשת האישה לשלם כחלק מהוצאות המדור להן היא נדרשת, הרי שעל המערער לשאת ב-30% מתוך מחצית זו ולא מכלל תשלום המשכנתא. במילים אחרות, המערער אמנם חב לשאת ב-30% מעלות המדור כולו, אולם הוא ממלא חלק מחובה זו על ידי כך שהוא נושא בתשלום מחצית המשכנתא ברכיב ההוני. ניתן לומר כי רעיונית המערער מעמיד לרשות הקטין את מחצית הדירה "שלו", ולפיכך עליו לשאת רק ב-30% מהעלות של המחצית "של האישה". לצד זאת, כאשר במסגרת ההליך הרכושי יבוא בית המשפט להתחשב בתשלומי המשכנתא כחלק מהאיזון הרכושי בין הצדדים, יהא עליו להביא בחשבון שחלק מתשלום המשכנתא צריך להיזקף כקיום חובת המדור של המערער ואין להביאו בחשבון לזכותו במסגרת האיזון. ככל שתצא האישה מבית הצדדים ותשכור דירה למגוריה ולמגורי הקטין או תרכוש דירה ותישא בהלוואת משכנתא בגינה, אזי יידרש המערער לשאת ב-30% מהוצאות שכ"ד או עלויות המשכנתא בכללותן ובלבד שאלו לא יעלו על 8,000 ₪ לחודש. בהתייחס ליכולתם הכלכלית של הצדדים ורמת החיים לה הורגלו, העמדת שיעור דמי השכירות מהם יגזר מדורו של הקטין עד תקרה של 8,000 ₪ היא סבירה, שכן היא תואמת עלות שכירות בית פרטי רחב ידיים באותה עיר, כפי שהתגוררו הצדדים עד כה. נפסק כי חיוב המדור שהושת על המערער בפסק דינו של בית משפט קמא יצומצם ל 30% ממחצית המשכנתא כל עוד מתגוררת האישה בבית הצדדים. ככל שתשכור או תרכוש דירה למגוריה יעמוד שיעור המדור כמפורט בפסק דינו של בית משפט קמא. כל שאר קביעות וחיובי פסק הדין, לרבות שיעור חיובו של המערער בהוצאות הקטין, ייוותרו על כנן.
לסיכום, הערעור מתקבל בחלקו.
ב"כ הצדדים: לא צוין
