בית המשפט פסק פיצוי בגין כאב וסבל לאישה שחוותה אלימות מבן זוגה. נקבע כי יש להטיל אחריות כלכלית על אדם הפוגע בבת זוגו, על מנת לעשות ככל הניתן בכדי למגר את תופעת האלימות בחברה. עם זאת, לא כל אכזבה מחיי הנישואין מצדיקה פיצוי ועל בית משפט להיזהר לבל ייכנס יתר על המידה למערכת היחסים בין בני הזוג
התובעת עותרת לפסוק לה פיצויים בסך של 400,000 ₪, מבעלה לשעבר, הנתבע, בגין כאב וסבל שגרם לה, לטענתה. עוד עתרה לפיצוי נוסף בסך של 100,000 ₪ בגין מניעת התפתחות עצמית ומקצועית. הצדדים, נשאו זה לזו בשנת 1993 ומנישואיהם נולדו חמישה ילדים. הצדדים התגרשו בשנת 2021. בשנת 2019 עתרה התובעת למתן צו הגנה כנגד האיש בטענה כי נקט באלימות כלפיה, שבר דברים בבית, נטל סכין ואיים לפגוע בעצמו בעת הגעת השוטרים. האיש הורשע בעבירות של היזק לרכוש במזיד, איומים, תקיפה סתם- בן זוג, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפה סתם- קטין ע"י אחראי. בית המשפט מינה מומחה הפסיכיאטר, לצורך בחינה האם נגרם נזק לתובעת כתוצאה מההתנהגות הנטענת של האיש והאם היא זכאית לאחוזי נכות בגינה. המומחה קבע בחוות דעתו כי התובעת סובלת מזה מספר שנים מהסתמנות נפשית שכללה מאפיינים לא מובחנים של חרדה ודיכאון ומאפיינים תת סעיפים של הפרעה בתר חבלתית; ההסתמנות הנפשית ממנה סובלת התובעת כרוכה בפגיעה בתיפקוד במישור התעסוקתי, ההורי, הביתי והחברתי וכן בפגיעה באיכות החיים ובנכות ששיעורה 15% למשך שנתיים.
התובעת טענה כי כחודשיים לאחר נישואי הצדדים, עברו להתגורר בדירה שכורה אז התרחש אירוע האלימות הראשון כנגדה. לאחר שנסעה להוריה, הופיע האיש בביתם, הבטיח לה שלא יחזור על התנהגותו והיא חזרה עמו לביתם. על אף האמור, הוא לא קיים הבטחתו והמשיך לנהוג בה באלימות קשה, פיזית, מילולית, נפשית, כלכלית ואף מינית. אלימות האיש המשיכה במהלך השנים גם כלפי הילדים. האיש נקט כנגדה באלימות מינית וכלכלית ומנע ממנה התפתחות אישית ומקצועית.
האיש טען מנגד כי התובעת זרקה אותו מביתו באמתלות שווא; הוציאה כנגדו צווי הרחקה מהבית באמצעות תלונות שווא למשטרת ישראל ופתחה תיק לגירושין בעודו חולה במחלות קשות, קיבל 100% נכות מהמוסד לביטוח לאומי ומצבו הרפואי בכי רע ולמעשה זרקה אותו לרחוב.
בית המשפט פסק:
כב' השופטת ע' גיא פסקה כי יש לקבל את התביעה בחלקה. עילת התביעה מתבססת על דיני הנזיקין, לטענת התובעת, האיש הפר בקיצוניות, בוטות וגסות, קוד של התנהגות סבירה כלפיה בכך שהכה אותה, השפיל אותה, ביזה אותה, אנס אותה, התעלל בה לעיני ילדיהם וגרם לה נזקים גדולים. בכך התרשל כלפיה, הפר את חובת הזהירות וגרם לה נזק. עוד טענה להפרת חובה חקוקה וקיומה של עוולת התקיפה. דיני הנזיקין חלים גם על מקרי אלימות במשפחה. בבע"מ 7073/13 בעניין פלוני, נקבע כי: "תופעת האלימות במשפחה הוגדרה לא פעם כנגע שיש למגרו...אין סיבה בעולם שגם דיני הנזיקין לא ישתתפו במאמץ המיגור...בתי המשפט רשאים לעשות שימוש בפיצויים מוגברים גם ככלי למלחמה הכוללת לביעור תופעה חברתית נפסדת של אלימות; ברי-ויוטעם-כי כל מקרה לגופו, אך בן זוג מכה צריך שיידע שככל שיוכח הדבר, לא יינקה מפיצוי משמעותי...". תביעה נזיקית בגין אלימות עשויה להתבסס על שלוש עוולות נזיקיות: עוולת התקיפה, עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה. עוולת התקיפה, המוגדרת בהוראות סעיף 23 (א) לפקודה, אינה דורשת נזק לשם הוכחתה ודי במודעות הקורבן למקרה ההתעללות. עוולת הרשלנות הוגדרה בסעיף 35 לפקודה, ויסודותיה הם חובת זהירות מושגית, חובת זהירות קונקרטית, הפרת החובה, קיומו של נזק וקיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק. בפסיקה נקבע כי בין בעל לאשתו קיימת חובת זהירות וכי: "בין בעל לאשתו מתקיימים יחסים מיוחדים, יחסי קרבה, יחסים רגישים ועל כל אחד מבני הזוג מוטלת חובה לנהוג כלפי האחר בכבוד, הגינות והתנהגות המאפשרת לבן הזוג ניהול של אורח חיים תקין וסביר. לפיכך, נראה כי אין מניעה להכיר התנהגות מבזה, משפילה ומתעללת כמעשה עוולה של רשלנות". (בע"מ 595/04 בעניין פלוני). ברי כי בין בעל לאשתו קיימת גם קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית ונראה כי אף משיקולי מדיניות משפטית, יש להטיל אחריות כלכלית על אדם הפוגע בבן זוגו וזאת על מנת לעשות ככל הניתן בכדי למגר את תופעת האלימות בחברה. עם זאת, על בית משפט להיזהר לבל ייכנס יתר על המידה למערכת היחסים בין בני הזוג וחובה עליו לתחום הגבולות מפני התערבות יתר בתא המשפחתי ובמרקם העדין ביחסים בין בני הזוג. ברם, ראוי שבית משפט יהיה ער למקרה הקיצוני המצדיק התערבות משפטית באופן המזכה בפיצוי והאם מדובר במקרה בו נחצו הגבולות באופן המצדיק התערבות. סעיף 63 לפקודה קובע את יסודות עוולת הפרת חובה חקוקה: חובה המוטלת על המזיק מכח חיקוק; החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק; המזיק לא קיים את החובה המוטלת עליו; ההפרה גרמה נזק לניזוק; הנזק שנגרם הוא מסוגו או מטבעו של הנזק אליו התכוון החיקוק.
בהמשך לאמור, נקבע כי, יש לקבל את גרסתה המלאה של התובעת באשר לקרות אירוע האלימות שאירע בשנת 2019, ולדחות מכל וכל את ניסיונותיו של האיש להכחיש את האירוע. הוכח די הצורך כי האיש הורשע בין היתר גם בעבירה של איומים ותקיפה סתם בן זוג לפי סעיף 382 (ב) לחוק העונשין. האיש הודה בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום ואף העיד כי הוא לוקח אחריות על האירוע ומבקש מבית משפט לכבד את ההסדר, ובעקבות זאת ועל יסוד הודאתו נגזרו עליו 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה למשך שלושה חודשים, אשר יופעל אם בתוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו יעבור כל עבירה מהעבירות בהן הורשע. אלימות אינה רק אלימות פיזית, די באיומים על גופה של התובעת, או איומים לפיהן יפגע בעצמו בכדי להוות התנהגות אלימה. גם נסיונותיו של הנתבע להניא את בנו מלהעיד אמת ולמסור גרסה שקרית אודות האירועים שארעו באותו מועד ועדותה של הבת, מחזקות את המסקנה לפיה האיש אכן תקף את התובעת, אירוע שהסלים עד להגעת השוטרים ושבעקבותיו הורשע בעבירות שיוחסו לו ונכנס למאסר. עם זאת, נקבע כי הטענה בדבר אלימות מינית לא הוכחה דיה, וכמו כן הטענה על אלימות כלכלית אינה מפורטת דיה ויש לדחותה. התובעת בעצמה העידה כי האיש נשא בהוצאות הבית, אחזקת הבית ואוכל, ושילם משכנתא. שעה שהאיש נשא בהוצאות הבית, גם אם בחלקן נשאה התובעת וגם אם הצדדים התנהלו במהלך חייהם המשותפים בדוחק כלכלי, לא עלה בידי התובעת להצביע על אלימות כלכלית מצידו.
זאת ועוד, נקבע כי באשר לטענת התובעת בדבר מניעת התפתחות אישית ומקצועית, בפועל היא עבדה, גם אם בשנים הראשונות לנישואי הצדדים עבדה פחות ובעניין זה העידה כי עבדה תחילה מעט בשל הילדים. התובעת העידה כי לא סיימה 12 שנות לימוד, משכך אין לקבוע כי נמנעה ממנה השכלה בעטיו של האיש דווקא. נראה כי נסיבות החיים והעובדה שלצדדים היו ילדים קטנים וכאשר עיקר נטל גידולם רבץ על התובעת, הם שמנעו ממנה להגשים חלומותיה ולא נמצא כי הוכח די הצורך, כי מדובר באשמתו של האיש דווקא אשר מנע מהתובעת להגשים שאיפותיה בתחום המקצועי בו חפצה בעודה צעירה. אשר על כן, נדחית הטענה לפיה התנהגותו של האיש, היא שמנעה מהתובעת להתפתח מקצועית, שעה שלא הוכח כי למעט פעם אחת, בה גלתה עניין בקורס מזכירה רפואית, בקשה בשלב כלשהו של חייהם הזוגיים ללמוד מקצוע כלשהו. בנסיבות אלו, לא הוכח כי קיים קשר סיבתי בין התנהגותו של האיש לעובדה שבסופו של יום לא רכשה התובעת השכלה מקצועית והתביעה בגין ראש נזק זה נדחית. נקבע כי בשני אירועי האלימות שהוכחו, הפר האיש חובה חקוקה ובמיוחד שעה שהורשע בעבירות של היזק לרכוש במזיד, איומים, תקיפה סתם- בן זוג, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש ותקיפה סתם קטין על ידי אחראי. כך גם התקיימו יסודות עוולת התקיפה בשים לב להגדרתה בסעיף 23 (א) לפקודת הנזיקין שעה שהוכח די הצורך כי האיש השתמש בכח, במתכוון ושלא בהסכמה. אשר לעוולת הרשלנות אף זו הוכחה די הצורך נוכח חובת הזהירות המושגית והקונקרטית הקיימת בין בני זוג כפי הנקבע בבע"מ 595/04. בכל הנוגע לקיומו של נזק כתוצאה מההפרות, יש להידרש לחוות הדעת הרפואית. נקבע כי לפי חוו"ד המומחה, הוכח שבעטיו של האיש נגרם נזק לתובעת, והוכח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובעת לבין התנהגותו של האיש במהלך השנים. משכך, נקבע כי האיש חב בפיצוי התובעת בגין נזקיה.
יתרה מזו, נקבע כי עיקר טענתה של התובעת בעתירתה לפיצוי נזיקי הינה לפיצוי בגין כאב וסבל, לא הוכח כי לתובעת נגרמה נכות צמיתה ואף לפי חוות דעת המומחה נגרמה לה נכות תפקודית זמנית בגובה של 15% למשך שנתיים. הערכת פיצוי בגין כאב וסבל, היא מלאכה קשה, משקיים קושי לתרגם את הנזק שנגרם לערכים כספיים שעה שמדובר בנזק לא ממוני. עם זאת, עיון בפסיקת בתי משפט בגין השיעור הכספי שנפסק בגין נזק לא ממוני שנגרם על ידי אחד מבני הזוג לרעהו עקב מעשה אלימות, מלמד כי המגמה הינה להעלות את הרף בגין נזק לא ממוני מסוג זה. בעניין הנדון נלקחו בחשבון מחד, שני אירועי האלימות שהוכחו וכן האירוע הנוסף שתואר בכתב האישום ולפיו האיש איים על התובעת שיהרוג אותה אם תפנה למשטרה וכן הנזקים שנגרמו לתובעת כפי שפורטו בחוות דעת המומחה. מאידך, על בית המשפט להישמר ולהיזהר מלהתערב על יתרה במרחב הזוגי, כך לא כל אכזבה מחיי הנישואין מצדיקה פיצוי, לרבות אכזבה מהתנהגות קפדנית ומהעובדה שהאישה לא הצליחה לפתח קריירה. בשים לב לרף שנקבע בפסיקה בגין פיצוי עבור נזק לא ממוני ולאור הצורך למגר עד תום את תופעת האלימות כנגד נשים בחברה הישראלית כולה יש להעמיד את הפיצוי בגין הכאב וסבל שנגרם לתובעת בגין מעשי האיש שהוכחו על סך כולל של 120,000 ₪. לא נמצא מקום לפסוק כל פיצוי בגין מניעת התפתחות אישית ומקצועית, שעה שעילה זו לא הוכחה דיה, ומאחר שיש למנוע כניסה של דיני הנזיקין למרקם המשפחתי הכולל אכזבות מציפיות וחלומות של מי מהצדדים שלא מומשו. כן נקבע כי האיש יישא בהוצאות הטיפול הנפשי של התובעת. נפסק כי האיש ישלם לתובעת סך של 127,200 ₪ בגין התביעה הנזיקית בצירוף ההוצאות הרפואיות, כמו כן יישא בהוצאות משפט (ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.
לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה.
התובעת יוצגה ע"י: עו"ד שני אבוטבול ; הנתבע יוצג ע"י: עו"ד אבי נפטון
