העליון קבע לראשונה כי הדין מאפשר הגשת תובענה ייצוגית הגנתית, שהסעד היחיד המבוקש בה הינו, הגנה מפני תביעה עתידית של הנתבע נגד חברי הקבוצה. נפסק כי ניתן להגיש תביעה לקבלת סעד הצהרתי שלילי בדמות פסק דין שמצהיר כי לנתבע אין עילת תביעה נגד התובע, במטרה למנוע את הגשתה של תביעה, כהקדמת התרופה למכה
במרכזו של ההליך דנן ניצבת השאלה האם הדין מאפשר הגשת תובענה ייצוגית הגנתית – קרי: תובענה ייצוגית שהסעד האופרטיבי המבוקש בה הינו, באופן בלעדי, הגנה מפני תביעה עתידית אשר יכול שתוגש על-ידי הנתבע נגד חברי הקבוצה המיוצגת. בגדרי הערעור דנן מבוקש ביטולו של פסק הדין בת"צ 39261-02-19 אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי, ואשר דחה את בקשת המערער לאפשר לו להגיש ולנהל תובענה ייצוגית הגנתית נגד הראל. המערער, עובד חברת החשמל, בוטח על-ידי הראל בפוליסת ביטוח קבוצתית המכסה פגיעה בעבודה (היעדרות מעבודה ונכות צמיתה) וכן היעדרות מעבודה עקב מחלה. בשנת 2016 התברר שבמהלך השנים 2016-2008 הראל העבירה למבוטחי הפוליסה את תמלוגי הביטוח במלואם, מבלי לנכות מהם מס הכנסה במקור. הראל גם נמנעה מלהעביר לרשות המיסים את הסכומים אותם היה עליה להעביר. בשנת 2018 הגיעו הראל ורשות המיסים להסדר לפיו הראל תעביר לרשות המיסים את הסכומים בתוספת הצמדה וריבית. הראל הגיעה עם חברת החשמל להבנות לפיהן היא תִפנה לעובדים אשר קיבלו תמלוגי ביטוח ביתר ותדרוש מהם להשיב את הסכומים. סוכם כי העובדים שייענו לפניה וישיבו להראל את הסכומים, מבלי שהראל תנקוט נגדם הליכי אכיפה, יזכו לפטור מתשלומי ההצמדה והריבית בהם נשאה הראל. המערער הגיש לבית משפט קמא בקשה לאישור תובענה ייצוגית במסגרתה טען כי דרישתה של הראל מהמבוטחים, נטולת אחיזה בדין. בית המשפט קמא קבע כי חוק תובענות ייצוגיות, אינו מאפשר למי שבידו טענת הגנה בלבד להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית שמבוקשה הצהרה על קיומה של הגנה מפני תביעה עתידית.
לעמדת המערער, אין מניעה לעתור לסעד הצהרתי הגנתי במסגרת תובענה ייצוגית.
הראל טענה מנגד כי סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי על-מנת להגיש תובענה ייצוגית נדרש אדם להציג "עילת תביעה" – זאת, בשעה שתביעה לקבלת סעד הצהרתי שתכליתה התגוננות מפני תביעה עתידית אינה מכילה בתוכה "עילת תביעה" אלא "עילת הגנה".
היועמ"שית סבורה כי ניתן לתבוע סעד הצהרתי מניעתי בגדרה של תובענה ייצוגית כל אימת שהדין מאפשר לתובע להגיש תובענה אישית לקבלת אותו סעד הצהרתי ושאר התנאים הכללים אשר נקבעו בדין להגשתה של תובענה ייצוגית מתקיימים אף הם.
כב' השופט א' שטיין פסק כי יש לקבל את הערעור ולהורות על החזרת הדיון לבית משפט קמא על-מנת שיכריע בבקשת האישור לגופה. חוק תובענות ייצוגיות אינו מעמיד שום מגבלות באשר לסעדים שניתן לתבעם בגדרה של תובענה ייצוגית. בפרט, חוק תובענות ייצוגיות אינו שולל את האפשרות של הגשת תובענה ייצוגית למתן סעד הצהרתי הגנתי אשר בא לחסום את הנתבע המתעתד להגיש תביעות נגד חברי הקבוצה. קביעה זו כפופה, לאמור בסעיף 4(א)(1) לחוק אשר קובע כי אדם רשאי להגיש תובענה ייצוגית בהתקיים התנאי הבא: אם אותו אדם היה מגיש תביעה אישית באותו עניין ומוכיח את צדקת טענותיו, הוא היה זכאי לקבל במסגרתה את הסעד אשר נתבע על-ידו, בשינויים המחויבים, בשם הקבוצה, בתובענה הייצוגית. חוק תובענות ייצוגיות אינו מגביל את הסעדים שניתן לתבעם במסגרתה של תובענה ייצוגית וגם אינו מרחיב סעדים אלו מעבר לקבוע בדין. ככלל, סעדים שניתן לקבלם במסגרתה של תביעה אישית ניתן לקבלם גם במסגרת תובענה ייצוגית, וסעדים שאותם לא ניתן לקבל במסגרתה של תביעה אישית לא ניתן לקבלם במסגרת תובענה ייצוגית. בית משפט קמא טעה אפוא בהחליטו לסלק את בקשת האישור על הסף מהטעם שחוק תובענות ייצוגיות אינו מאפשר הגשה של תובענה ייצוגית הצהרתית-הגנתית. במקום לסלק את בקשת האישור על הסף, חייב היה לבחון האם קיימות מגבלות שבדין להגשת תביעות אישיות הגנתיות מן הסוג שבו עסקינן. הגשתה של תובענה ייצוגית הגנתית – שמבוקשה סעד הצהרתי השולל את זכות התביעה של הנתבע – אף היא מותרת.
בהמשך לאמור, נקבע כי בית המשפט העליון עמד פעמים רבות על תכלית התובענה הייצוגית ככלי דיוני להתמודדות עם בעיית פיזור התובעים. בעיה זו מתעוררת במקרים בהם מול נתבע אחד מתייצבים תובעים רבים בעלי עילות תביעה זהות או דומות, אשר מסיבות שונות – שעיקרן העלות הגבוהה של ניהול התביעה האינדיבידואלית, בהשוואה לשוויה – וחרף העובדה שבידם עילת תביעה טובה, לא יפתחו בהליך משפטי. תובענה ייצוגית מגשימה, בבת אחת, את יעדיהם של צדק ויעילות. היא מאפשרת ניהול הליך משפטי חסכוני ויעיל מול הנתבע באופן שירתיע אותו ואת דומיו מפני מעשי עוולה והפרות דין אחרות – הרתעה שלא היתה קיימת בלעדי התובענה הייצוגית. חוק תובענות ייצוגיות הוא חוק מפורט וממצה במסגרתו קבע המחוקק הוראות אשר יוצרות איזון בין היתרונות שבהליך התובענה הייצוגית לבין הסכנות שבו. בין המגבלות השונות שנקבעו בחוק זה אין מגבלה כללית – להבדיל ממגבלות נקודתיות כאלה או אחרות – על סוגי הסעד שאותם ניתן לתבוע בתובענה ייצוגית. אשר על כן, כל סעד שהדין מאפשר לתבעו במסגרתה של תביעה אישית יהא בר-תביעה בתובענה ייצוגית בהתקיים התנאים הכלליים להגשתה. בפרט, חוק תובענות ייצוגיות אינו מונע הגשת תובענה ייצוגית הגנתית: תובענה לקבלת פסק דין הצהרתי אשר חוסם תביעה עתידית של הנתבע נגד חברי הקבוצה המיוצגת על ידי התובע הייצוגי. תובענה ייצוגית הגנתית הינה בגדר "תביעה" לכל דבר ועניין. בהיעדר מגבלה חוקית על הגשת תובענה ייצוגית הגנתית, לא יהא זה נכון לשלול את האפשרות להגיש תובענה כאמור באמצעות "חקיקה שיפוטית". כאמור, תנאי בסיסי להגשתה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית על-ידי אדם פרטי היא שאותו אדם יהא זכאי לקבל את הסעד הקבוצתי המבוקש כסעד אינדיבידואלי בגדרה של תביעה אישית שלו.
לאור האמור, נקבע כי יש לענות על השאלה האם, ובאלו תנאים, יהא נתבע פוטנציאלי זכאי לקבל מבית משפט סעד הצהרתי שלילי בדמות פסק דין אשר קובע כי בטענת-זכות שהועלתה נגדו על ידי תובע פוטנציאלי, שטרם הגיש את תביעתו, אין ממש. האם אפשר בדרך זאת למנוע את הגשת התביעה נגד הנתבע הפוטנציאלי, ואם כן, באלו תנאים. במילים אחרות: האם, ובאלו תנאים, ניתן להקדים תרופה -סעד הצהרתי- למכה -תביעה המרחפת מעל ראשו של מבקש הסעד. סעיף 75 לחוק בתי המשפט, קובע כי "כל בית משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי ...". תביעה לקבלת סעד הצהרתי שלילי בדמות הצהרת בית המשפט על טענת הגנה טובה מפני תביעה עתידית היא מקרה פרטי של עתירה למתן סעד הצהרתי. בגדרה של תביעה כזאת, התובע אינו מבקש מבית המשפט להצהיר על זכות העומדת לו, אלא על היעדרה של זכות הנתבע כלפיו. בית המשפט העליון הכיר, ברמה עקרונית, באפשרות להעניק לנתבע פוטנציאלי סעד הצהרתי שלילי, "המקדים תרופה למכה", כבר בע"א 227/77 בעניין בנק ברקליס דיסקונט. מכאן, שניתן להגיש תביעה לקבלת סעד הצהרתי שלילי בדמות פסק דין אשר מצהיר שלנתבע אין עילת תביעה נגד התובע – זאת, במטרה למנוע את הגשתה של תביעה, כדרכה של הקדמת התרופה למכה. נפסק כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על-מנת שידון בבקשת האישור מבראשית ויכריע בה לפי שיקול דעתו על בסיסן של אמות-המידה אשר חלות על תובענה ייצוגית שמבוקשה סעד הצהרתי השולל טענת-זכות של הנתבע. בהכרעתו יתייחס בית המשפט המחוזי לשאלת התאמתה של התביעה שצורפה לבקשת האישור להתברר כתובענה ייצוגית, תוך התייחסות פרטנית לשאלה האם הדמיון שבין טענות ההגנה שבידי חברי קבוצת המערער, מצדיק את בירורן של הטענות במסגרת של תובענה ייצוגית. בית משפט קמא יידרש גם לשאלת ההצדקה למתן סעד הצהרתי שלילי בענייננו, לרבות בכל הנוגע לשאלה האם הסעד שנתבע דרוש מבחינה מעשית.
לסיכום, הערעור מתקבל, הדיון יוחזר למחוזי שיכריע בבקשת האישור.
המערער יוצג ע"י: עו"ד אמיר ישראלי ; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד דרור סברנסקי
היועמ"שית יוצגה ע"י: עו"ד ענת אלבק
