נדחתה בקשה לאישור הסכם ממון בשל היותו הסכם ירושה הכולל הוראות צוואתיות. נקבע כי כל אחד רשאי בוודאי "לפסוח" על יורשיו על פי דין ואף על ילדיו ולצוות עזבונו למי שימצא לנכון - ובלבד שיעשה כן על דרך עריכת צוואה. אין מקום לאשר מראש הוראות "צוואתיות" בהסכם ממון מקום שאין מניעה לערוך צוואה כדין
עסקינן בבקשת הצדדים לאישור הסכם ממון בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג. בני הזוג נישאו כדמו"י, וחיו כידועים בציבור טרם נישואיהם. הצדדים הסדירו את יחסי הממון ביניהם במספר הסכמים קודמים, כולם נחתמו ואושרו כדין - הסכם לחיים משותפים משנת 2005; הסכם ממון נוסף שנערך בפניי נוטריון בשנת 2007; והסכם ממון נוסף משנת 2012. בחודש פברואר 2022 הגישו המבקשים בקשתם הנוכחית לאישור הסכם ממון נוסף, שיבטל את קודמיו ויבוא תחתם. במעמד אישור ההסכם עורר בית המשפט את הקשיים לכאורה העולים מחלק מהוראות ההסכם, שמתייחסות לנסיבות בהן אחד הצדדים הולך לעולמו, ועל פניהן מקומן בצוואה, ולא בהסכם ממון.
לטענת המבקשים, במידה ולא תאושרנה הוראות ההסכם, לרבות אלו שמתייחסות לפטירת אחד הצדדים, אין משמעות להגדרת "פקיעת הנישואין", גם מחמת פטירה, בהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון. הפסיקה קבעה שהוראות בהסכם ממון הנוגעות לפקיעה מחמת פטירה, אינן בבחינת הסכם בירושה האסור מתוקף סעיף 8(א) לחוק הירושה, שכן בעוד חוק הירושה הוא חוק כללי, חוק יחסי ממון הוא חוק ספציפי. המבקשים מביאים סימוכין מן הפסיקה לכאורה, לקביעה לפיה יש לפרש בצמצום את תחולת סעיף 8(א) לחוק הירושה, קל וחומר בהינתן הסכם ממון.
כב' השופטת ל' זרבל קדשאי פסקה כי שאין מקום לאישור ההסכם במתכונתו הנוכחית, הואיל וחלק מהוראותיו עומדות בניגוד להוראות חוק הירושה. סעיף 8 לחוק הירושה מורה כי: "עסקאות בירושה עתידה (א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים. (ב) מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה". נקבע כי לכאורה, חלק מהוראות ההסכם, עומדות בניגוד לשתי הוראות אלה, והן בבחינת הסכם שנוגע לירושת המבקשים, ולהקניית זכויות לאחר מותו של הנותן. הוראות אלה מהוות את עמוד השדרה של ההסכם ואת עיקריו. בין היתר, נקבע בסעיף 3(א) להסכם כי: "כל חלקו של האיש בבית במושב [...] באופן שהיא תהיה הבעלים הבלעדי בשלמות של הזכויות בדירה. אם חלילה יפקעו הנישואין מחמת פטירה של האישה, לפני האיש, יעברו כל הזכויות בדירה במושב [...] כולל חלקו של האיש, לשתי בנותיה של האישה מנישואיה הקודמים [...]".
בהמשך לאמור, נקבע כי יש ממש בטענת המבקשים, ובעמדת הפסיקה, לפיה יש לפרש בצמצום את הוראות סעיף 8 לחוק הירושה (ע"א 682/74 בעניין יקותיאל). הטעם לכך טמון בהגבלה שיש בהוראות אלה על חופש החוזים וכך נאמר שם: "המחוקק מבחין היטב בין 'ירושה' מכאן לבין 'עזבון' מכאן: 'הירושה' היא הזכות אשר מכוחה עובר במות המוריש 'העזבון' לידי יורשיו (סעיף 1). סעיף 8 (א) אינו אוסר עסקאות בעזבון, אלא הוא אוסר עסקאות 'בירושה' [...] מה שאסור הוא לפי סעיף 8(א) אינו הסכם הנוגע לעזבונו העתיד של מוריש אשר עודנו חי, ובוודאי לא הסכם בדבר נכס מסויים מנכסי עזבונו. האיסור חל אך ורק על הסכמי ירושה - והם אינם אלא הסכמים המתיימרים להעביר יורש מירושתו או לעשות ליורש את מי שאינו יורש לא על-פי-דין ולא על-פי-צוואה ככתוב בחוק. המדובר הוא בהענקה או בשלילה של זכות ירושה, ולא בעסקות הנוגעות לנכסי עזבון".
מן הכלל אל הפרט נקבע כי בהתאם לאבחנה זו, הוראות ההסכם מעוררות קושי. כמצוין במבוא להסכם, "[...] לכל אחד מבני הזוג ילדים בוגרים מנישואים קודמים" - הם יורשיהם על פי דין של המבקשים, כל עוד לא קבעו אחרת בצוואה בת-תוקף. מנגד, מתוקף סעיף 3(א) להסכם, מקנה המבקש את זכויותיו בבית (מחצית) לידי המבקשת במקרה של גירושין. אך במידה והמבקשת תלך לעולמה ראשונה, תעבורנה כל הזכויות בבית, לרבות זכויות המבקש, לשתי בנותיה של המבקשת מנישואיה הקודמים. במילים אחרות, סעיף זה עומד בניגוד לסעיף 8(א) לחוק הירושה. יש בו משום הדרה של המבקש מירושת אשתו המבקשת, ומשום ויתור על חלקו שלו לטובת שתי בנותיה של המבקשת שאינן יורשות שלו על פי דין, ואף בבחינת ויתור של המבקש על ירושתו בחייו, שלא באמצעות צוואה, ובניגוד לסעיף 8(ב) לחוק הירושה. יתירה מכך, סעיף זה מהווה הקנייה מצד המבקש שתתרחש לאחר פטירת המבקשת לטובת בנותיה של המבקשת, ותוך הדרת ילדיו מנישואים קודמים, שהם יורשיו על פי דין. ודוק - כל אחד מהמבקשים רשאי בוודאי "לפסוח" על יורשיו על פי דין ואף על ילדיו ולצוות עזבונו למי שימצא לנכון - ובלבד שיעשה כן על דרך עריכת צוואה, והיא הנותנת.
יתרה מזו, נקבע כי אין לראות בפרשנות המצמצמת שיצאה תחת ידי הפסיקה והספרות להוראת סעיף 8 לחוק הירושה, משום תמריץ להשמת הוראות "צוואתיות" בהסכם ממון תחת עריכת צוואה כדין. לשון אחר, כבודה של הפסיקה והספרות בהקשר זה במקומו מונח. לידתן טמונה בצורך שעלה ליישב בדיעבד הוראות "צוואתיות" בהסכם ממון עם דיני הירושה. אך אין לראות בדבר תמריץ לתת יד מראש להוראות מסוג זה בהסכם ממון, כאשר אין כל מניעה להסדיר הוראות אלה בצוואה כדין. יהיה בכך משום סלילת דרך הישר ל"שדה מוקשים" בו עלולים להלך הצדדים, ואף יורשיהם, בעתיד ובמקרה של סכסוך. יש לשער במידה רבה של ביטחון, שבמידה ויעלו יחסי הצדדים על שרטון ותתעורר מחלוקת על רקע ההסכם, יידרש בית המשפט לטענת אחד הצדדים בנוגע לתוקפן של טענות אלה. חמור מכך, ככל שחלילה יתעורר סכסוך בין יורשי הצדדים, או בין אחד הצדדים לבין יורשיו של האחר, יידרש בית המשפט לשבת על המדוכה ולדון בתוקפן של ההוראות שאישר כדין. באישור ההסכם יהיה אפוא משום שתילת זרע הפורענות לעתיד לבוא.
זאת ועוד, נקבע כי לטענת המבקשים הוראות ההסכם נועדו לבסס את הסתמכות הצדדים, הואיל וצוואה ניתנת לביטול על ידי המצווה בכל עת. טעם זה עולה תדירות כצידוק להגבלה מתוקף סעיף 8 לחוק הירושה - "ברור שהמחוקק לא רצה לתת אפשרות למוריש לקשור עצמו בדבר ירושתו על-ידי כל סידור או הסכם אלא לתת לו אפשרות לצוות באופן שיוכל לחזור בו מצוואתו כרצונו עד יום מותו" (ע"א 155/73 בעניין שרון). יחד עם זאת, אין בכך צידוק לאישור ההסכם כמות שהוא לפי חוק יחסי ממון. אין להקל ראש באינטרס ההסתמכות המשותף לבני זוג, כי התחייבויות הדדיות תקוימנה, גם כאלה שנועדו להתקיים לאחר מות. מטעם זה הועיד חוק הירושה הוראות מתאימות להגנה על אינטרס ההסתמכות של בני זוג שיצוו זה לזה. בית המשפט ציין כי כמצויין בבע"מ 1811/20 בעניין פלוני, תזכיר לתיקון חוק הירושה, נועד להתמודד עם הקושי שמעוררות הוראות "צוואתיות" בהסכמי ממון, ולבכר את החופש החוזי בין בני זוג. בדברי ההסבר לתיקון, צוינה חשיבותו של אינטרס ההסתמכות בין בני זוג, ולכן "נמצא כי ראוי, בהקשר זה, לקדם את עקרון חופש החוזים על פני איסור כבילת שיקול הדעת. כך, פעמים רבות, תוכל הוראה בהסכם ממון שתתייחס לעת פטירה של מי מבני הזוג, לתמרץ את הצדדים להגיע להסכם ולפתור סכסוך ממושך. ועוד, הואיל והדרישות הצורניות לגבי כריתת הסם ממון הן קשיחות למדי, החשש כי הפעולה המשפטית תיעשה בהיסח הדעת, מתמעטת". ניכר שגם תיקון זה אינו נקי מקשיים, אך מן ההן יישמע הלאו, וכל עוד המחוקק לא החריג באופן מפורש הסכמי ממון מתחולת סעיף 8 לחוק הירושה, ונוכח מורכבות המצב המשפטי, אין מקום לאשר מראש הוראות "צוואתיות" בהסכם ממון מקום שאין מניעה לערוך צוואה כדין.
לסיכום, הבקשה לאישור ההסכם נדחית.
המבקשים יוצגו ע"י: עו"ד ציון מועלם
