בית המשפט המחוזי דחה בקשת חברה לעיין בהסכמים שערכה רשות המסים עם נישומים אחרים במסגרת ערעור על ההחלטה שלא לסווגה כמוסד כספי. נקבע כי הבקשה מעלה חשש שמא אין לחברה כל אינדיקציה לכך שהסכמים כאלה דומים לעניינה, וכי מדובר ב"מסע דיג" שכל מטרתו לנסות ולאתר מידע שיכול לסייע לה, מבלי שהעמידה תשתית עובדתית מספקת
החברה המערערת הגישה בקשה לקבלת צו לגילוי ועיון במסמכים, במסגרת ערעור על החלטת המשיבה לדחות את בקשת החברה לשינוי סיווגה מ"עוסק מורשה" ל"מוסד כספי". הערעור הוגש בהתאם להוראות סעיף 64(א) לחוק מס ערך מוסף. החברה היא סוכנות ביטוח למשכנתאות, בבעלות ובשליטה מלאה של בנק ירושלים. בעקבות שינוי רגולטורי של המפקח על הבנקים, הוצאה הפעילות מהבנק והועברה לחברה שבבעלותו ובשליטתו המלאה של הבנק. החברה הגישה למשיבה, בהתאם להוראות סעיף 58 לחוק מע"מ, בקשה לשנות את סיווגה "מעוסק מורשה" ל"מוסד כספי" בהתאם לסיווגו של בנק ירושלים. לטענתה, העובדה שהיא עוסקת במכירת כיסוי ביטוחי למשכנתאות של לקוחות בנק ירושלים בלבד ולאור העובדה שברשיון סוכן הביטוח שלה, נקבע כי היא אינה יכולה להרחיב את עיסוקה, ומוצרי הביטוח שהיא מציעה מעבר לאמור, יש מקום לסווגה כסיווג הבנק ולא כעוסק מורשה.
החברה מבקשת, להורות למשיבה לגלות לה את העקרונות והשיקולים העומדים בבסיס ההסכמים שבין המשיבה ובין קופות החולים לגבי סיווגם של בתי המרקחת של קופות החולים כמלכ"ר. לטענתה, מדובר בזכותה לקבל מידע מהמשיבה וכי על המשיבה חלה חובה לגלות ולאפשר עיון בעקרונות על-פיהם הגיעה עם קופות החולים להסכמות האמורות. גילוי כאמור, יאפשר לה להוכיח את טענת האפליה שנטענה על-ידה בנוגע לסירובה של המשיבה לסווגה כמוסד כספי בעוד היא פעלה באופן דומה במקרים אחרים, כגון מקרה קופות החולים. כן בקשה להורות למשיבה לתמוך בתצהיר את תשובתה, כי אין לרשות המיסים כל מידע בקשר עם סיווגה של סוכנות הביטוח של בנק דיסקונט כ"מוסד פיננסי".
לעמדת המשיבה, אין כל חובה לתמוך תשובתה בתצהיר. יש לדחות את הבקשה לקבל ולעיין במסמכים משום שהדבר מהווה הרחבת חזית אסורה וכן החברה לא הראתה כיצד מסמכים הנוגעים לקופות החולים רלבנטיים להליך. המסמכים המבוקשים נוגעים לצדדים שלישיים וחוסים תחת חסיון.
כב' השופט א' דורות פסק כי יש לדחות את הבקשה על כל חלקיה. ראשית נדחתה הבקשה לצירוף תצהיר התומך בתשובת המשיבה, זאת משלא נמצא מקור חוקי אליו מפנה החברה בבקשתה. באשר לבקשת גילוי ועיון במסמכים, נקבע כי ככלל, הליכי גילוי ועיון במסמכים נועדו להביא לכך שההליך יתנהל "בקלפים גלויים", כאשר כל צד יודע מהם המסמכים שבידי הצד האחר, מתוך חתירה לגילוי האמת ולניהול הליך יעיל. ההליכים הנוגעים לשאלונים, גילוי ועיון במסמכים בהליך האזרחי נקבע בתקסד"א, אלא שתקנה 9 לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), החריגה הליכים אלו מערעורי מס הכנסה. בפסיקה נקבע, כי על רשות המסים לגלות לנישום את מלוא המסמכים אשר שימשו כבסיס להחלטתה בעניינו של אותו הנישום, כנגזרת מזכות הטיעון ובגדר חובתה של רשות המסים לנהוג בשקיפות ככל רשות מנהלית (רע"א 291/99 בעניין ד.נ.ד). דא עקא, שהלכה זו, שנקבעה בעניין ד.נ.ד., התייחסה לגילוי המסמכים אשר שימשו את רשות המסים בהחלטתה בעניינו של הנישום, ולא לגילוי מסמכים אשר שימשו את רשות המסים בהחלטות בעניינם של נישומים אחרים, כפי שהתבקש במסגרת בקשה זו, במטרה להוכיח את טענת האפליה אל מול נישומים אחרים. בע"מ (מחוזי ת"א) 32205-06-18 בעניין אלרון, עמד בית המשפט על תנאי הסף לקבלת מידע על צד שלישי שאינו חלק מהליך הערעור, במסגרת טענת נישום לאפליה: "ראשית, כי הנישום יציג תשתית עובדתית לכאורית כי קיימים מקרים דומים, או דומים במידה רבה, שהוסדרו באופן שונה... שנית, כי הנישום יבהיר מדוע המידע המבוקש בגילוי רלוונטי לבחינת שיקול הדעת שהופעל על ידי הרשות בעניינו. קרי, על המבקש לשכנע את בית המשפט במידת הרלוונטיות הלכאורית של המידע המבוקש ביחס לשומה שהוצאה לו...".
יתרה מזו, נקבע כי גם אם יניח הנישום תשתית ראייתית בדבר אפלייתו, וישכנע במידת הרלוונטיות הלכאורית של המידע המבוקש לעניינו, יהיה ניתן לחייב את רשות המסים בגילוי העקרונות שעמדו בבסיס ההסכמים עם נישומים אחרים בלבד, ולא את ההסכמים עצמם, נוכח הוראות החיסיון. בנוסף לתנאי התשתית העובדתית ולתנאי הרלוונטיות, על נישום המבקש לחשוף מסמכים של צדדים שלישיים להליך, לעבור משוכה נוספת – שאלת הסרת החיסיון. סעיפי החוק אשר יוצרים את החיסיון והרלוונטיים לעניין זה, קבועים בפקודה (סעיף 231 ) ובחוק מע"מ (סעיף 142). הוראות אלה הן הוראות סודיות, מהן מסיקים חיסיון יחסי, אותו רשאי בית המשפט להסיר במקרים המתאימים לכך. ברע"א 9153/12 בעניין הקורנס, הובהר כי שאלת הרלוונטיות קודמת לשאלת החיסיון, שכן אם המסמך אינו רלוונטי, אין מקום להורות על גילויו גם ללא קשר לשאלת החיסיון. נקבע, כי ביחסים שבין שתי השאלות מתקיימת "מקבילית כוחות", המתווה את האיזון שבית המשפט נדרש לעשות. על נישום הטוען לאפלייתו ביחס לנישומים אחרים והמבקש לחשוף מידע ומסמכים הנוגעים לנישומים אחרים, שאינם קשורים להליך הנדון, לעבור 3 משוכות. על הנישום להניח תשתית עובדתית לכאורית, כי קיימים מקרים דומים או דומים במידה רבה, שהוסדרו באופן שונה, ויש בהם להוכיח, לכאורה, כי קיבל יחס שונה. לאחר שהונחה התשתית העובדתית, על הנישום לשכנע את בית המשפט ברלוונטיות המידע המבוקש, וכי המידע יסייע לו בביטול החלטת רשות המיסים ובהוכחת טענת האפליה. בהמשך, על הנישום לשכנע את בית המשפט כי על אף הוראות החיסיון הקבועות בדיני המס, נוכח "מקבילית הכוחות" שבין הרלוונטיות לחיסיון, כפות המאזניים נוטות לכיוון הסרת החיסיון ולגילוי המידע המבוקש. איזון זה, ייערך בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים הנוגעים למידע המבוקש ובהתחשב בערכים אחרים המונעים את הגילוי.
מהכלל אל הפרט, נקבע כי צודקת המשיבה בטענתה כי בקשת החברה בנוגע לגילוי המסמכים בקשר לבתי המרקחת של קופות החולים מהווה הרחבת חזית. יתרה מכך, החברה לא טענה כי יש לבחון את האפליה הנטענת כלפיה בקשר לבתי המרקחת אלא טענה כי מדובר בעניינים אשר "ניתן ללמוד" מהם. די באמור בכדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך, נקבע כי החברה לא טרחה לצרף לבקשתה תצהיר או להצביע כיצד ההסדרים של בתי המרקחת דומים לעניינה. אין די בהשמעת טענות בעלמה על מנת לבסס תשתית עובדתית מספיקה. יתרה מכך, אין מדובר בתשתית עובדתית לכאורית וזאת משום שהטענות בנוגע לקשר כלשהו אינו מבוסס כלל. כמו כן, בקשה זו מעלה חשש שמא אין לחברה כל אינדיקציה לכך שהסכמים כאלה דומים לעניינה, וכי מדובר ב"מסע דיג" שכל מטרתו לנסות ולאתר מידע שיכול לסייע לה, אך זאת מבלי שהעמידה תשתית עובדתית מספקת. אשר לשאלת הרלוונטיות, בעניין הקורנס נקבע כי שאלת הרלוונטיות של מסמך שגילויו מתבקש, קודמת לשאלת החיסיון. בדומה לכך, ניתן לקבוע כי דרישת העמדת התשתית העובדתית הלכאורית להוכחת טענת האפליה, קודמת לשאלת הרלוונטיות, שכן אם לא הועמדה תשתית עובדתית לטענת האפליה הנטענת, אין מקום לדון בשאלת הרלוונטיות של ההסדר עליו מדובר. הסיבה לכך היא שהדיון בשאלת הרלוונטיות יהיה תאורטי בלבד, והחברה לא תזכה בסעד אף אם ההסדר האמור רלוונטי באופן תאורטי. משהחברה לא העמידה תשתית עובדתית לכאורית לכך שהיא מופלית אל מול ההסדר הלכאורי שבין המשיבה לבין בתי המרקחת של קופות החולים, מתייתר הדיון בשאלת הרלוונטיות של אותו הסדר. אומנם, החברה כן העמידה תשתית עובדתית לכאורית לכך שהמשיבה ערכה הסדרים עם בתי המרקחת של קופות החולים. אך הסדרים אלה, כשלעצמם, אינם רלוונטיים לבחינת שיקול הדעת של רשות המסים בעניינה של החברה. נקבע כי בכך, נשמטת הרלוונטיות של הסדרים שערכה המשיבה עם נישומים אחרים.
זאת ועוד, נקבע כי באשר לשאלת החיסיון, משנקבע כי אין רלוונטיות להסדרים אשר נערכו עם בתי המרקחת של קופות החולים, אין מקום להורות על חשיפת ההסכמים, גם ללא קשר לשאלת החיסיון. מאותו הטעם, אין מקום אף להורות על חשיפת העקרונות והשיקולים שעמדו בבסיס עריכת הסדרים אלה עם נישומים אחרים. גם אם יונח כי קיימת רלוונטיות למידע המבוקש, הרי שזו מועטה, ואיננה גוברת במשקלה באיזון שיש לערוך בין האינטרסים הנוגדים, שבגדרם האינטרס הלגיטימי של הצדדים השלישיים באי גילוי המידע ובשמירה על חסיונו, כקבוע בסעיף 142 לחוק מע"מ. ויודגש, לבתי המרקחת של קופות החולים, איתן נערכו ההסכמים הלכאוריים, קיים אינטרס לגיטימי לשמור על פרטיותם ועל סודות מסחריים שעלולים להיפגע מחשיפת ההסכמים, ואף מחשיפת "העקרונות והשיקולים העומדים בבסיס ההסכמים", כהצעתה של החברה. בנסיבות העניין, וגם אם תנאי הרלוונטיות היה מתקיים, הרי שאינטרס הצדדים השלישיים גובר על אינטרס החברה לחשיפת המידע בנסיבות העניין. למען הסר ספק, הובהר כי טענת האפליה עודנה עומדת לזכותה של החברה והיא רשאית לנסות ולהוכיחה במסגרת ההליך, ככל שיעלה בידה לעשות כן. ככל שהחברה סבורה כי יש רלוונטיות להסכם שנערך עם בתי המרקחת של קופות החולים או עם דיסקונט, פתוחה לפניה הדרך לפנות ישירות לאותם צדדים שלישיים ולבקש מהם את המידע.
לסיכום, הבקשה נדחית.
המערערת יוצגה ע"י: עו"ד עפר גרנות; עו"ד איריס וינברגר ; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד חגי דומברוביץ'
