בג"ץ קיבל ברובה עתירה כי יורה על ביטול האפשרות של ניתוק צרכנים בעלי חוב מחשמל. נקבע כי אומנם הזכות לחשמל אינה מוחלטת, אך לא ניתן לעמוד מנגד ולהתכחש לפגיעה האנושה הצפויה כתוצאה מניתוק מאספקת חשמל במצבים מסוימים. את החוב שנוצר יש כמובן לשלם, אך מצוות החוק ומצוות הלב היא שחוב זה לא ישמש איום לניתוק של צרכנים החיים בעוני.
במרכזה של העתירה דנן עומד הצורך לקבוע אמות מידה מהותיות להפעלת שיקול דעתה של חברת החשמל באשר לניתוק צרכנים מחשמל. אספקת חשמל היא שירות חיוני, אך היא אינה ניתנת בחינם. ההליך שבפנינו עוסק באותם מצבים קשים שבהם מתקבלת החלטה על ניתוק של אספקת החשמל לצרכנים שצברו חובות בגין שימוש בחשמל. קשה לדמיין חיים ללא אור. באופן יותר רחב, קשה לתאר ניהולה של שגרת חיים ללא שימוש בחשמל. העתירה נסבה על ההסדרים החלים על גביית חובות של צרכנים ביתיים בגין צריכת חשמל, ובכלל זה על אפשרות הניתוק של אספקת חשמל לבתיהם, כפי שזו נקבעה באמות המידה שהותקנו על-ידי רשות החשמל. זאת, על רקע החשש לפגיעה באוכלוסיות מוחלשות. טענתם המרכזית של העותרים היא כי אין לאפשר ניתוק מאספקת חשמל כאמצעי גבייה ביחס למי שידו אינה משגת לשלם את חשבון החשמל, וכי יש לפנות להליכי גבייה אזרחיים מתונים יותר. העתירה הוגשה על ידי ארבעה צרכני חשמל פרטיים החיים בעוני והנם בעלי חוב לחברת החשמל, ולצדם שלושה ארגונים חברתיים.
לטענת העותרים, יש להורות על ביטול האפשרות לנתק צרכן בעל חוב מאספקת חשמל. ניתוק מאספקת חשמל אינו דומה לשלילת שירות אחר בגין אי-תשלום, בשל חיוניותו של מצרך בסיסי זה והפגיעה הקשה ששלילתו גורמת בזכויות יסוד חוקתיות – הזכות לחיים, הזכות לכבוד האדם, הזכות לבריאות והזכות לקיום בכבוד. הבחירה להפקיד את שיקול הדעת בידי ספק השירות, חברת החשמל, אינה סבירה באופן קיצוני,
לטענת המדינה, ברירת המחדל לפי חוק משק החשמל, היא כי יש להפסיק את מתן השירות במקרה שבו לא ניתן תשלום לספק השירות החיוני, וכי אמות המידה נועדו לקבוע אך ורק את האופן שבו תתבצע הפסקת השירות.
חברת החשמל טענה כי אף אם קיימת זכות יסוד לצריכת חשמל בגדרי הזכות לכבוד הרי שזוהי "זכות מוגבלת" שההכרה בה אינה פוטרת מהחובה לשלם עבור צריכת החשמל. הרחבת מעגל הזכאים לחסינות מפני ניתוק מאספקת חשמל, חותרת תחת קביעות ברורות של המחוקק ושל מחוקק המשנה וכי המשיבים אינם מוסמכים ואף אינם מסוגלים מבחינה מעשית להורות על כך.
כב' השופטת ד' ברק-ארז פסקה כי יש לקבל את העתירה בחלקה. חוק משק החשמל מסמיך את רשות החשמל לפקח על פעולותיהם של ספקי חשמל שקיבלו "רישיון ספק שירות חיוני", בפועל, לאורך שנים רבות ואף כיום, חברת החשמל היא ספקית השירות החיוני של הרוב המכריע של משקי הבית בישראל. סעיף 30 לחוק קובע כי שניים מתפקידיה העיקריים של רשות החשמל הם לקבוע את תעריפי צריכת החשמל ולפקח על מילוי הוראות החוק ואכיפתן. סעיף 31(א) לחוק ומורה כי מחירי השירותים במשק החשמל יקבעו על-פי "עקרון העלות", וכי אין לאפשר "סבסוד צולב" בין שירותים שונים, במובן זה שתהיה הוזלה של שירות אחד על-ידי ייקורו של האחר. לצד זאת, סעיף 31א לחוק משק החשמל והתקנות שהותקנו מכוחו קובעים כי מי שזכאים לקבל קצבאות מסוימות- כדוגמת קצבת הבטחת הכנסה, קצבת סיעוד, קצבת נכות, ישלמו תעריף מופחת עבור צריכת חשמל בסיסית, בשיעור של 50% מהתעריף הרגיל לשימוש ביתי בעד 400 הקוט"ש הראשונים שצרכו מדי חודש, בשימוש ביתי בלבד. יש לציין כי מצד אחד, לא בכל המקרים הזכאות לתעריף מופחת היא על בסיס מצב כלכלי, ומצד אחר, מצבי קיצון של עוני ומחסור אינם מקנים כשלעצמם זכאות לתעריף מופחת. בנוגע לסוגיית הניתוק מחשמל סעיף 17(ד) לחוק קובע כי הרשות תקבע אמות מידה בהן יוכל ספק השירות להפסיק או לעכב מתן שירות כאשר הצרכן לא משלם. כמו כן, תקנה 3 לתקנות משק החשמל (כללים, תנאים ומקרים להפסקת אספקת חשמל), עוסקת בהפסקה של אספקה בגין הפרות מצד הצרכן. תקנה 4(א) מוסיפה וקובעת חובת הודעה מוקדמת לצרכן לפני ניתוק. בעקבות החלטת רשות החשמל מס' 1 (1187) משנת 2017 עודכן ספר אמות המידה בסוגיה של ניתוק צרכנים ביתיים מחשמל ואופן גביית חובות. ההסדר הקיים כולל כללים "טכניים" באופיים ביחס לאפשרות לבצע את הניתוק, אך אינו כולל התייחסות מהותית לאופן ביצוע הליך הניתוק – ובכלל זה פניה לצרכנים העומדים בפני ניתוק, בירור מצבם הכלכלי והרפואי וכמו כן ההסדר אינו מתייחס לשאלה האם ניתן במצבים חריגים נוספים להימנע מניתוק.
בהמשך לאמור נקבע כי במציאות החיים כיום השימוש בחשמל הוא בסיס לפעילויות חיוניות רבות שחלקן קשורות בטבורן לצורכי קיום במובן הצר ואספקת חשמל בסיסית נחשבת כיום למצרך חיוני הדרוש לקיום אנושי בכבוד. יש להכיר בזכות לאספקת חשמל באותם מקרים שבהם היא נמצאת בזיקה הדוקה להגנה על זכויות יסוד אחרות, כדוגמת הזכות לחיים, הזכות לבריאות או הזכות לקיום מינימלי בכבוד. הזכות לאספקת חשמל היא בעלת זיקה מובהקת לזכות לקיום מינימלי בכבוד, שהוכרה זה מכבר בפסיקה כחלק מהזכות החוקתית לכבוד האדם. הנחת היסוד של המחוקק כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 31א לחוק הינה כי חשמל הוא מצרך יסודי אשר לא ניתן לנהל אורח חיים סביר בלעדיו. בהקשרים מסוימים אספקת חשמל סדירה היא חלק מההיבטים היסודיים הנדרשים לאדם לצורך קיומו הבסיסי והיום-יומי, ולכן ראויה להגנה תחת מוטת כנפיה של הזכות לכבוד האדם. על כך יש להוסיף את הפרספקטיבה החשובה של זכויות ילדים לחיים בכבוד וליכולתם להיות תלמידים מתפקדים, מה שמוסיף את הזיקה לזכות יסוד חשובה נוספת – הזכות לחינוך. יש לזכור כי האפשרות לקיים מערכת חשמל באופן שעומד בסטנדרטים כלכליים וטכנולוגיים גבוהים, תלוי בתשלום עבור הצריכה. מוקד הדיון אינו הכרה בזכות בלתי מסויגת לאספקת חשמל ללא תשלום, אלא השאלה של דרכי הגבייה – כאשר אין חולק על עצם קיומו של החוב. אמות המידה יוצרות הקבלה בין מי שזכאי לתשלום מופחת לבין מי שלא ניתן לנתקו מאספקת חשמל. אולם, לעוני פנים רבות. לא ניתן לשלול את האפשרות שיהיו צרכנים שלא נופלים לגדרה של הזכאות לתשלום מופחת, ובכל זאת ניתוקם יפגע ביכולתם להתקיים בכבוד. ויודגש כי קביעה לפיה צרכנים מסוימים יהיו מוגנים מניתוק מאספקת חשמל, אינה שקולה למחילה על חובם. משמעותה היא רק כי חובם ייגבה בדרך של הסדר תשלומים או בהליכי הוצאה לפועל, אך במקביל הם יוכלו להוסיף ולהשתמש בחשמל לצורך קיומם הבסיסי.
בנוסף לאמור, נקבע כי אמות המידה הקיימות אינן נותנות מענה מספק לשני היבטים חשובים. ראשית, הן אינן נותנות מענה למצבים רפואיים נוספים שעשויים להיות אקוטיים רק בשל חוסר גישה לחשמל ושנית, אמות המידה אף אינן נותנות מענה למצבי קצה של מצוקה הנובעת מעוני וממחסור. הדברים אמורים לא רק בעוני, אלא בחוסר ישע משולב, כאשר העוני כרוך בקשיים אחרים (פיזיים, קוגניטיביים או רגשיים) ומעצים אותם. לא ניתן לקבל מצב בו ישנן שתי קטגוריות בלבד: מצבים הכלולים ברשימה הסגורה של הקבוצות המוגנות מניתוק, המופיעה בנספח א' לאמת מידה 7ג – אשר בהתקיימם ישנה "חסינות" מפני ניתוק; ומצבים שאינם כלולים בה – המחייבים ניתוק. גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות המחייבים את רשות החשמל כרשות שלטונית. היעדר כל מענה גם למקרי קצה מובהקים של צורך הנכנס לגדר ה"ליבה" של הזכות לקיום מינימלי בכבוד אינו יכול להתקבל. אפשר כי לנוכח מאפייניו המיוחדים של משק החשמל ליבה זו תהא מצומצמת, אך לא ניתן לחסום כליל את האפשרות שזו תכיל גם אנשים במצוקה שאינם באים בשעריהן של הקבוצות שהוגדרו. אין לקבל את הטענה שעצם קביעת הצורך להפעיל שיקול דעת יגרור בהכרח הרחבה עצומת ממדים של רשימת הצרכנים ה מוגנים מניתוק. משכך נפסק כי על רשות החשמל להותיר פתח להכליל סוגים נוספים של צרכנים בעלי חוב ברשימת הצרכנים שאספקת החשמל חיונית להם ולבני משפחותיהם ועל כן לא ניתן לנתקם ממנה. אספקת חשמל לצרכים חיוניים – לחוד; ותשלום החוב ואמצעי אכיפה לכך – לחוד. עוד נקבע כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לעצב את אמות המידה. על המדינה לעדכן את אמות המידה כך שייתנו מענה למצבים של הזדקקות רפואית הקשורה באספקת חשמל ואין להם מענה אחר או למצבי קיצון של הזדקקות כלכלית עד כדי פגיעה בגרעין של קיום מינימלי בכבוד, והדבר יכול לקבל מענה באמצעות קביעת מנגנון של ועדת חריגים. בנפרד מהצורך להרחיב את מעגל הזכאים לחסינות מפני ניתוק מחשמל, נדרשת הסדרה של ההליך שבו יוכלו צרכנים להעלות טענות באשר להיותם נכללים בקבוצת הצרכנים שאספקת החשמל חיונית להם, ועל כן אין לנתקם ממנה. הלכה למעשה כיום, אין חובה להפעיל שיקול דעת קודם לקבלת החלטה הרת גורל על ניתוק מאספקת חשמל וספק השירות החיוני אינו נדרש לבחון את עניינו הפרטני של הצרכן בעל החוב. הכלל בדבר זכות הטיעון הוא יסוד היסודות של הגינות ההליך המינהלי. זכות הטיעון וחובת השימוע המקבילה לה חלות גם על חברת החשמל בהיותה גוף דו-מהותי, לא רק בשל העובדה שהיא ממלאת תפקיד שלטוני על-פי דין, אלא גם בשל כך שהיא מספקת שירות חיוני. הפרקטיקה הנוהגת שעל-פיה מתקבלת החלטה על ניתוק צרכנים בעלי חוב מבלי שניתנת להם זכות טיעון, מבלי שנערכת בחינה פרטנית בעקבות טענותיהם, ומבלי שקיים נוהל המסדיר את שני אלו – אינה עומדת במבחן הדין. את החסר יש להשלים בחקיקה וקביעת נהלים מינהליים, ולא בהתוויית עקרונות בסעד שיפוטי. לא בית המשפט הוא זה שצריך לקבוע את פרטיה של הבחינה הפרטנית ביחס לנסיבותיו האישיות של הצרכן כמו גם את אופן מימושה של זכות הטיעון.
יתרה מזאת נקבע כי בהמשך לקביעת עקרונות מנחים על-ידי רשות החשמל בגדר אמות המידה, מוטב כי חברת החשמל תאמץ נוהל מפורט ומסודר אשר יתווה את העקרונות המעשיים ליישום ההסדר שייקבע על-ידי רשות החשמל. הנהלים האמורים יכללו למצער את הגדרת ההליך שבו יועלו הטענות עובר לניתוק, וכן את טיב המסמכים שצריך יהיה לצרף (כדוגמת אישורים מתאימים מלשכת הרווחה או מן ההוצאה לפועל). כמו כן, ההסדר העתידי נדרש להציג את הצורך בהגדרתו של גורם מובחן שיעסוק בנושא ברשות החשמל או אצל ספק השירות החיוני עצמו ויכלול בעלי תפקידים מתאימים לכך מבחינת הכשרתם תוך הפרדה ממילוי תפקיד אחר, למען ניקיון הדעת ומניעת הטיות. כמו כן, מימוש של זכות הטיעון יכול להיות אף בכתב, מטעמים מעשיים. דרך פעולה שלישית העומדת לספק שירות חיוני המוסדרת באמת מידה 24(ו) היא התקנת מכשיר המכונה "מונה תשלום מראש" (מת"מ), שהוא מונה דיגיטלי לצריכת חשמל. הדבר נעשה באמצעות תשלום מראש עבור כמות חשמל מסוימת, כאשר מכל סכום שייטען במכשיר ייזקף שיעור של 20% לטובת פירעון של חוב העבר. נקבע כי צרכן שאין ביכולתו בשום אופן לשלם את חובו, לא יועיל לו חיבור למת"מ, יחד עם זאת, החיבור למת"מ עשוי לעתים להועיל מאחר שהוא מאפשר למשפחות שתקציבן מוגבל לשלוט בהיקף הוצאותיהן. בית המשפט דחה את טענת העותרים כי האפשרת לקזז מהתשלום שהוטען במת"מ 20% משיעור החוב מהווה הפעלת אמצעי גבייה ללא הסמכה בחוק. לחברת החשמל סמכות הקנויה לה על-פי הוראת סעיף 17(ד) לחוק, הקובע, כי ספק השירות החיוני רשאי לקבוע אמות מידה המסדירות את אופן הפסקת השירות, עיכובו או הגבלתו אם לא שולם לו תשלום בעדו. המת"מ הינו אמצעי מידתי הנכלל בגדר הסמכות לבצע ניתוק. לקראת סיום קבע בית המשפט כי הזכות לקיום מינימלי בכבוד, אמורה לכוון את שיקול הדעת המינהלי בקביעתן של אמות מידה. לכך מצטרפת החובה להתוות הליך מינהלי תקין הכולל זכות טיעון. אומנם הזכות לחשמל אינה זכות מוחלטת אך, לא ניתן לעמוד מנגד ולהתכחש לפגיעה האנושה הצפויה כתוצאה מניתוק מאספקת חשמל במצבים מסוימים. את החוב שנוצר בגין צריכת החשמל יש כמובן הכרח לשלם, אך מצוות החוק ומצוות הלב היא שחוב זה לא ישמש איום לניתוק של צרכנים החיים בעוני מאספקת חשמל לביתם, כחרב המתהפכת מעל לראשם. נפסק כי על רשות החשמל לתקן את אמות המידה באופן שיכיר באפשרות להוכיח מצב כלכלי חריג או קושי כלכלי המשתלב עם מצב רפואי כטעם לאי-ניתוקו של צרכן כמו כן לתקן את אמות המידה באופן שיסדיר קיומו של הליך לשמיעת טענותיו של הצרכן בטרם ניתוק.
לסיכום, העתירה התקבלה ברובה.
