שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > השוטרים הגיעו לבצע חיפוש בכתובת שגויה – המשפחה תפוצה בעשרות אלפי ש"ח

חדשות

השוטרים הגיעו לבצע חיפוש בכתובת שגויה – המשפחה תפוצה בעשרות אלפי ש"ח, צילום: getty images israel
השוטרים הגיעו לבצע חיפוש בכתובת שגויה – המשפחה תפוצה בעשרות אלפי ש"ח
05/03/2020, עו"ד לילך דניאל

חיפוש שביצעה המשטרה בבית משפחה מקריית מלאכי יצר מהומה, עד שהתברר כי השוטרים טעו בכתובת הרשומה על צו החיפוש. בין לבין, עצרו השוטרים אחד מבני המשפחה שדרש מהם לצאת מהבית והובילו אותו אזוק לניידת לעיני השכנים. השופט: "התנהגות המשטרה במקרה הנדון צריכה להדיר שינה מכל אזרח"

בית משפט השלום קיבל את תביעתם של בני משפחה מקריית מלאכי, וחייב את המשטרה לפצותם ב-65 אלף שקלים בגין אירוע בו הגיעו שוטרים לביתם וערכו בו חיפוש, עד שהתברר כי טעו בכתובת הרשומה בצו החיפוש. או אז, עצרו השוטרים את אחד מהאחים שדרש מהם לצאת מהבית והובילו אותו אזוק לניידת לעיני השכנים. נקבע, כי השוטרים התרשלו לכל אורך האירוע, החל מהטעות בכתובת וכלה בביצוע המעצר, וכי לא ניתן לקבל את טענת המדינה כי התנהגות מעין זו של המשטרה צריכה להיות מסווגת כטעות בתום לב שאינה מהווה רשלנות.

התובעים הם אם וארבעת ילדיה המתגוררים בביתם שבקריית מלאכי. באחד הימים ביוני 2014, בשעת ערב מוקדמת, הגיעו לבית התובעים כמה שוטרים שרובם היו לבושים בבגדים אזרחיים. שניים מהם עלו לדירת התובעים והיתר נותרו מחוץ לבניין.

למשמע דפיקות חזקות פתח אחד התובעים את הדלת, אז התפרצו השוטרים לבית והודיעו כי בכוונתם לערוך חיפוש. התובע ביקש מהשוטרים להציג לו את צו החיפוש אולם אלו סירבו בטענה כי יראו לו את הצו בהמשך. משראה התובע כי השוטרים מסרבים להציג צו חיפוש, החליט ללכת למקום עבודתו, כהרגלו, ופנה לעבר הדלת במטרה לצאת  מהבית. או אז אחז בו אחד השוטרים בחוזקה, דחף אותו לעבר הספה בסלון, ריתק אותו לספה, הניח את ברכו על בטנו ואזק את ידיו תוך שהוא אומר לו כי הוא "לא הולך לשום מקום".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בשלב זה, לבקשת התובע, החלה אחת מאחיותיו לצלם את הנעשה באמצעות מכשיר טלפון סלולרי. בתגובה צעק אחד השוטרים כי "אף אחד לא מצלם אותי" והורה לקחת את מכשירי הטלפון הסלולרי מהנוכחים בדירה. התובע, אשר היה אזוק בידיו, החל לבכות. משביקשו התובעות לגשת אליו ולהרגיעו, החלו השוטרים לדחוף אותן ואחד מהם אף אחז בידה של אם המשפחה וגרם לה לכאבים וסימנים בידה.

לאחר בקשות חוזרות ונשנות מצד התובעים להציג להם את צו החיפוש, דרש אחד השוטרים להביא לו את הצו אשר היה בניידת, או אז גילו כולם כי הכתובת המופיעה על הצו אינה כתובתם של התובעים. לפי הנטען, משעמדו השוטרים על טעותם שחררו את התובע מהאזיקים, אך לאחר דין ודברים בינם לבינו במהלכו ביקש מהם לצאת מהבית - החליטו השוטרים לעצור אותו בכל זאת בעילה של תקיפת שוטרים. לטענת התובעים, התובע הוצא מהדירה כשהוא אזוק, באופן מבזה ומשפיל, וכל זאת לעיני השכנים.

עוד נטען כי בתחנת המשטרה הושאר התובע אזוק בידיו וברגליו במשך כ-4 שעות ואף בוצע על גופו חיפוש כשהוא עירום. לטענתו, אחת השוטרות אף גררה אותו במסדרון התחנה, דחפה אותו לעבר ספה ובעטה ברגלו. לאחר חקירה בה נכח, לבקשת התובע, עורך דין מטעם הסניגוריה הציבורית, שוחרר התובע אף ללא חתימת ערבות עצמית. לאור האמור, הגישו התובעים תביעה נגד המשטרה לפיצויים ללא הוכחת נזק בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות, על סך של 200,000 שקל.

השופט עידו כפכפי ציין כי אין חולק על חובת הזהירות שחבה המדינה כלפי מי שהיא מפעילה כלפיו את סמכויותיה השלטוניות, וודאי בעת ביצוע פעולות הפוגעות בזכויות הפרט כדוגמת צו חיפוש.

 השופט: "ביצוע צו חיפוש הוא פעולה מבצעית שראוי כי תבוצע כמו מבצע צבאי"

לגופו של עניין סבר השופט כי קשה לקבל את טענת המדינה כי טעות בכתובת בביצוע צו חיפוש היא טעות בתום לב שאינה מגעת לכדי רשלנות. לדבריו, כאשר בית משפט מאשר צו חיפוש נשען הוא באופן מוחלט על מיקום ביצוע החיפוש לפי בקשת המשטרה, כאשר ההנחה היא שנעשו בדיקות מספיקות לוודא שהחשד קיים ביחס לכתובת מסוימת וכי ביצוע הצו אכן יבוצע באותו מקום.

לאור הפגיעה המהותית של צו חיפוש בפרטיותו של אדם, נדרשות בדיקות קפדניות כדי לוודא כי הצו מבוצע במקום אליו הוא מיועד: "ביצוע צו חיפוש הוא פעולה מבצעית אשר ראוי כי תבוצע באופן מסודר כפי שמבוצע מבצע צבאי", כתב השופט. "קרי, יש צורך בפקודה מסודרת, תדריך ובדיקה כי הצוות המבצע מודע למשימה, מקומה ומטרתה".

לדברי השופט, מבחינת ראיות המדינה עולה כי המשטרה כשלה ברכיבים אלו וכי בוצעה בדיקה שטחית בלבד כדי לוודא היכן יש לבצע את החיפוש. כך, אין בנמצא גרסה סדורה כיצד ידע צוות החיפוש לאן להגיע, זולת כתובת החיפוש בצו. עוד עלה מהעדויות שהמצב בשטח עורר ספק בלב השוטרים באשר למיקום הדירה ביחס אליה ניתן צו חיפוש, אולם ספקות אלו לא גררו כל פעולה של בירור ווידוא הכתובת.

עוד הבהיר השופט כי לא ניתן להסתפק באמירה כללית כי ראש הצוות "בדק עם שוטרי הסיור והבילוש", והיה על הנתבעת להעיד את העדים שהסבירו היכן יש לבצע חיפוש ולהסביר כיצד נפלה הטעות. לדעת השופט, קשה לחשוב על נסיבות בהן ביצוע חיפוש בכתובת שגויה לא יהיה חיפוש רשלני. אשר על כן, נקבע כי הייתה רשלנות של השוטרים אשר הגיעו לדירת התובעים בטעות לצורך ביצוע החיפוש ולא לכתובת הנכונה.

אשר למועד הצגת הצו, ציין השופט כי בניגוד לגרסת השוטרים לפיה הראו לתובע את הצו מיד בתחילת האירוע, עם כניסתם לדירה, העידו התובעים כי הצו הוצג בפני התובע רק לאחר שנאזק על ידי השוטרים על לא עוול בכפו. לדעת השופט, גרסת התובעים הגיונית וסבירה יותר, עדויותיהם מתיישבות זו עם זו ואף נתמכות בהקלטה שהקליטה אחת התובעות באמצעות הטלפון, לפני שזה נלקח ממנה.

לדברי השופט, קשה לקבל את הטענה כי המקליטה פעלה בעת האירועים בתחכום וכבר אז ידעה להגיד בקול רם כדי שדבריה יישמעו בהקלטה כי הצו לא הוצג. הוזכר, כי דובר באירוע פתאומי והרושם מההקלטה הקצרה היה כי היא משקפת היא את שאירע, את מצוקת האחיות ותחינתן כי אחיהן ישוחרר, ומהווה חיזוק משמעותי לגרסה כי הצו הוצג רק במועד מאוחר יותר, ולא בעת הכניסה לבית או בפתחו. עוד הוסיף השופט כי עובדה זו משליכה על מידת האמון שניתן לתת בגרסת השוטרים, כאשר הרושם המתקבל הוא כי השוטרים ביקשו להסתיר את העובדה שהצו לא הוצג בפני התובעים בתחילת האירוע, וזאת כדי להצדיק את מעצרו של התובע שמחה על אי הצגת הצו.

גם בחינת מכלול הראיות ביחס להתרחשות בסלון הבית, מחזקת לדעת השופט את המסקנה כי הצו לא הוצג לתובעים עד לאחר שנרגע האירוע. בעניין זה מצא השופט כמהימנה את עדות התובע כי לאור העובדה שלא הוצג לו צו ביקש לצאת מהבית והתנהגותו זו יחד עם דבריו לשוטרים העלו את חמתם וגרמו להם לרתק אותו לספה.

לדעת השופט, לא היה צורך מבצעי בהתנהגות זו של השוטרים, והטענה כי הדבר נעשה מתוך חשש לשיבוש ראיות וכדי לבצע את צו החיפוש, אינה עולה בקנה אחד עם נסיבות האירוע. זאת ועוד, דווקא ניסיונו של התובע לצאת מהדירה מלמד כי עד לאותו מועד איש לא הראה לו צו חיפוש. לדברי השופט, גם אם אין הוראת חוק או נוהל המורה על מועד הצגת צו החיפוש, יש להפעיל שכל ישר ומידתיות בהפעלת הכוח, והנסיבות מלמדות כי השוטרים במקום לא עשו כן.

עוד הוסיף השופט כי הוראת השוטרים שלא לצלם או להקליט את האירוע ונטילת מכשירי הטלפון בוצעה ללא סמכות או צורך, מאחר שאין מניעה לצלם את מהלך החיפוש. לא זו אף זו, נראה כי לא זאת בלבד שהשוטרים פעלו ברשלנות וחריגה מסמכות, אלא הם אף הפעילו כוח בלתי מידתי.

עיכוב התובע נועד לחפות על רשלנות השוטרים

בכל הנוגע לאירוע המעצר עצמו, קבע השופט כי היות שנקבע כי לכל היותר התובע דיבר לא יפה לשוטרים וביקש לצאת מביתו לאחר שלא הוצג לו צו החיפוש, אין בסיס לטענה כי נעצר בגלל שתקף שוטרים. כמו כן, לא היה מקום לעשות שימוש בסמכות לעצור את התובע בגין סירובו לשתף פעולה עם השוטרים. שעה שהכניסה לפי צו החיפוש בוצעה שלא כדין, קרי בוצע חיפוש לא חוקי שכן הצו התייחס לכתובת אחרת, סירובו של התובע לשתף פעולה לא יכול להוות עילה למעצרו.

גם ההחלטה לשחרר את התובע בכפוף לחתימה על התחייבות עצמית להתייצב להמשך חקירה אם יידרש, וסגירת התיק, מבססת עוד יותר את המסקנה כי העיכוב היה ללא תכלית. אשר על כן, נקבע כי ההחלטה לעכב את התובע התקבלה ממניעים לא עניינים ומשכך העיכוב היה שלא כדין, ומהווה גם פעולה רשלנית ובלתי סבירה. הובהר, כי התובע לא התפרע ולא ניסה להכשיל את השוטרים בתפקידם אלא הם שהתרשלו ועיכובו נועד לחפות על רשלנותם.

אשר לתביעה בגין לשון הרע, הזכיר השופט כי הפסיקה הכירה באפשרות של ביצוע עוולת לשון הרע גם בהתנהגות, ולא רק בביטוי מפורש. לדבריו, הצגת התובע כאדם החשוד בפלילים, בכך שהובל על ידי השוטרים כבול באזיקים לניידת משטרה בשעה ששכנים ועוברי אורח צופים בו, גרמה ללא ספק להשפלתו וביזויו. כמו כן, אין ספק שתחושות ההשפלה התעצמו נוכח היות התובע אדם נורמטיבי, הרואה את עצמו כאזרח טוב, שומר חוק ואף מתנדב בקרב בני נוער להם הוא מבקש לשמש דוגמא חיובית. היות שכפי שנקבע לעיל השוטרים לא היו רשאים ובוודאי שלא היו חייבים להוביל את התובע אזוק מביתו לניידת, לא עומדת למשטרה חסינות מפני לשון הרע, כמו גם מפני עוולה של פגיעה בפרטיות.

לאחר בחינת מכלול הנסיבות, על רקע הפיצויים המתונים שנפסקים בגין פגיעה על ידי משטרת ישראל, הרשלנות בכניסה לבית התובעים ואופן התנהגות השוטרים לאחר הכניסה – קבע השופט כי כל אחד מבני המשפחה יהיה זכאי לפיצוי בסך של 10,000 שקל בגין הפגיעה בפרטיות, הפגיעה בכבוד ועוגמת הנפש שנגרמה. כמו כן, התובע זכאי לפיצוי מוגבר, הן לאור העובדה כי הופעל כנגדו כוח בביתו ונאזק על ספת ביתו, והן פיצוי נוסף בגין עיכובו ומעצרו שלא לצורך. על כן, מעבר לפיצוי בגין הכניסה לבית, זכאי התובע לפיצוי נוסף בסך של 15,000 שקל.

"התנהגות המשטרה במקרה הנדון צריכה להדיר שינה מכל אזרח", כתב השופט לסיום, "אשר בכל רגע עלול שוטר לדפוק בטעות על דלתו, ולאחר שיביע מחאה כי הגיעו לביתו, ויבקש באופן לא מנומס לראות צו חיפוש, ימצא עצמו אזוק ועצור בסלון ביתו. לא ניתן לקבל את טענת המדינה כי התנהגות מעין זו של המשטרה ניתן לראותה כטעות בתום לב שאינה מהווה רשלנות".

בהתאם לאמור, תפצה המשטרה את התובעים בסכום כולל של 65,000 שקל, בתוספת מלוא ההוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 שקל. התובעים יוצגו בהליך ע"י עו"ד תומר מרשה מטעם עמותת טבקה - צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה. המשטרה יוצגה ע"י פרקליטות מחוז דרום – אזרחי.

 

ת"א 39124-05-17

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:6
קומיט וכל טופס במתנה