שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > המעסיקה עקבה אחר הרגלי הניקיון, ההיגיינה והשירותים של העובדת – ותפצה

חדשות

המעסיקה עקבה אחר הרגלי הניקיון, ההיגיינה והשירותים של העובדת – ותפצה, צילום: getty images israel
המעסיקה עקבה אחר הרגלי הניקיון, ההיגיינה והשירותים של העובדת – ותפצה
03/03/2020, עו"ד לילך דניאל

מתאמת מכירות תבעה את החברה בה עבדה לאחר שזו ביצעה מעקב אחר הרגלי הניקיון, ההיגיינה והשירותים שלה, שכלל התקנת מצלמות מחוץ לשירותים ואף זימונה לשיחת נזיפה בנושא. השופטת: "התנהגות החברה חרגה מגדר התנהגותו של מעסיק סביר, אינה מתקבלת על הדעת ולא מצויה בגדרי ההגנה שמספקת זכות-היתר של המעסיק לניהול עסקו"

התובעת הועסקה במשך שנתיים בתפקיד מתאמת מכירות בחברה הנתבעת. לטענת התובעת, אין חולק כי הייתה עובדת טובה, רצינית וממושמעת, שעבדה לשביעות רצונם של הממונים עליה. בשלב מסוים, לטענתה, החלו מעסיקיה "לבלוש" אחריה ולפלוש בבוטות לרשות היחיד שלה בעת יציאתה לשירותים. לא זו בלבד שהתנהלות זו חזרה על עצמה, לתובעת אף נשלחה הודעת דוא"ל תמוהה בעניין, נערכה עימה שיחת בירור על ידי שתי חברות הנהלה מטעם החברה, והותקנו מצלמות בילוש המשקיפות על הכניסה לחדר השירותים במטרה לנטר את ביקוריה בשירותים.

לטענת התובעת, על אף שהתלוננה מספר פעמים לממונה עליה, יחסה של החברה לא השתנה והרדיפה וההתנכלות כנגדה רק גברו, עד שלבסוף מצאה עצמה מועמדת לפיטורין באמתלות כוזבות. בסופו של יום, לטענתה, פוטרה מעבודתה בהליך פגום של שימוע למראית עין, שנערך פחות מ-24 שעות לאחר שנמסר לידיה מכתב זימון, בעוד היא מתעתדת לצאת לחופשה שאושרה לה מבעוד מועד.

במהלך השימוע הוטחו בה לדבריה האשמות כזב בדבר פגמים בעבודתה, אותן שמעה לראשונה במעמד השימוע, עד שלבסוף נאמר לה כי הסיבה לפיטוריה היא שהתברר לחברה שהיא שלחה קורות חיים והציגה מועמדות למשרות שונות בעודה מועסקת בחברה. לטענת התובעת, הסיבה בגינה חיפשה עבודה אחרת היא בשל הפגיעה המתמשכת בפרטיותה וההתנכלות המתמשכת שחוותה. בעקבות האמור, עתרה התובעת לחייב את החברה לפצותה בגין הפגיעה בפרטיותה ופגמים בהליך פיטוריה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הנתבעת מאידך, הכחישה מכל וכל את טענות התובעת וטענה כי זו לא "סומנה" כמטרה מתוך רצון להשפילה וכי קיבלה יחס דומה לעובדות אחרות, המחויבות לשמירה על תנאי תברואה והיגיינה נאותים במקום העבודה, לרבות בחדרי השירותים הציבוריים. הנתבעת ציינה כי עוד בטרם החלה בפעולות "הבילוש" כנגד התובעת נשלחה הודעת דוא"ל ל-18 עובדות העושות שימוש בשירותי הנשים העוסקת בהתקנת מצלמות אבטחה בכניסה לחדרי השירותים, וכי אלו הותקנו לצורכי אבטחה בלבד במתחמים ציבוריים ולא בחדרי עבודה או בחדרי שירותים, למניעת גניבות ופריצות.

עוד נטען כי עובדת חברת הניקיון פנתה אל התובעת באופן עצמאי, על דעתה בלבד וללא אישור, והעירה לה על אי שמירת ניקיון בשירותים. עם גילוי מקרה זה הנתבעת פנתה אל קבלן הניקיון שמצידו זימן את עובדת חברת הניקיון לשימוע ולשיחת נזיפה וכי בכך הסתיימה הפרשה מבחינתה.

אשר לטענות התובעת בנוגע לשימוע, טענה החברה כי כבר בחודשי עבודתה הראשונים של התובעת הועלו תלונות בדבר תפקודה אשר נמשכו לאורך כל תקופת העסקתה. לטענת הנתבעת, התובעת עשתה לא מעט טעויות ואין חולק כי ידעה על כך. בנוסף לאלה, מנהלה של התובעת גילה באקראי כי היא שולחת קורות חיים למקומות עבודה שונים, מעשה שנתפס ע"י החברה כגילוי של חוסר נאמנות ומכאן שהטענות שהופנו כלפי התובעת בעת השימוע לא עולות כדי האשמות-כזב.

השופטת יפית זלמנוביץ-גיסין הזכירה כי דיני הפרטיות בישראל אינם דנים באופן ישיר במעקב אחר עובדים, אולם הזכות לפרטיות קבועה כזכות חוקתית בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אליה מתווספים איסורים כלליים נוספים המופיעים בחוק הגנת הפרטיות. עוד צוין כי על אף שהיקפה של הזכות לפרטיות אינו תחום ומוגדר מראש, נדונו בפסיקה ובספרות מקרים המתארים פגיעה בפרטיותו של העובד, שעומדת בדרך כלל אל מול פררוגטיבת הניהול של המעסיק.

לדברי השופטת, בעידן בו עובדים מבלים שעות רבות במקום העבודה, הנחת המוצא לדיון היא שיש להם צורך במרחב אישי מוגן ופרטי בו למעסיק אין יד ורגל, לא כל שכן יכולת לשלוט ולפקח עליו. מרחב זה, הנכלל בגדר הזכות לפרטיות, מלווה את העובד גם במהלך שהותו בעבודה. מכך עולה, לדברי השופטת, כי לתובעת הייתה ציפייה לגיטימית כי גם בד' אמותיו של המעסיק תעמוד לה הזכות לפרטיות, וודאי בכל הנוגע לחדר השירותים.

העובדת הרגישה מושפלת עד עפר, רדופה וחרדה

עוד ציינה השופטת כי ברבות השנים השתכללו אמצעי המעקב אחר העובדים, בין אם מדובר על מעקב באמצעות המבנה הפיזי של מקום העבודה ובין אם באמצעים טכנולוגיים כדוגמת התקנת מצלמות, ציתות לשיחות טלפון, ניטור תיבות דואר אלקטרוני, טביעות אצבע ביומטריות וכדומה. בעניין זה, אין חולק שמקום העבודה הוא קניינו של המעסיק וכי "פרורגטיבת הניהול" מתירה לו לנהל את עסקו כראות עיניו. עם זאת, אין לשכוח כי אל מול זכות היתר של המעסיק עומדת זכותו של העובד לפרטיות, וכי זכות המעסיק כפופה לעקרונות של תום לב, עקרונות של המשפט הציבורי וזכויות העובדים.

מן הכלל אל  הפרט, קבעה השופטת כי לאחר שמיעת עדותה הכנה והפגועה של התובעת נמצא כי התנהגותה של הנתבעת חרגה מגדר התנהגותו של מעסיק סביר, אינה מתקבלת על הדעת ולא מצויה בגדרי ההגנה שמספקת זכות-היתר של המעסיק לניהול עסקו כראות עיניו. בעניין זה, האמין בית הדין לתובעת שהרגישה מושפלת עד עפר, רדופה וחרדה מהמעקב שביצעה הנתבעת אחר הרגלי הניקיון, ההיגיינה והשירותים שלה, בין במישרין ובין באמצעות עובדת הניקיון. עוד הוסיפה השופטת כי גם בעת עדותה בפני בית הדין השפילה התובעת מבטה אל הרצפה כל אימת שנדרשה לומר דבר מה בעניין זה, נראתה נבוכה והעידה בלחש.

זאת ועוד, נדמה היה כי עדי הנתבעת כלל אינם מבינים כי במעשיה פגעה החברה בפרטיותה של התובעת – החל מהתקנת המצלמות מחוץ לחדר השירותים, עובר דרך זימונה לשיחת נזיפה על הרגלי הניקיון וההיגיינה שלה בעת ביקוריה בשירותים, וכלה באי לקיחת אחריות על פעולותיה של עובדת הניקיון שבהתנהגותה גרמה לתחושת השפלה ורדיפה של התובעת. עוד נקבע כי כל פעולותיה של הנתבעת התמצו בקבלת הודעת דוא"ל מחברת הניקיון בנוגע לשיחת אזהרה שקוימה, לכאורה, לעובדת הניקיון, אך חרף חשיבות הנושא לא נעשה כל טיפול פנים-ארגוני ולא הופגנו דאגה או חמלה כלפי התובעת הפגועה. לאור כל האמור, נקבע כי הנתבעת הפרה את פרטיותה של התובעת בצורה בוטה ועל יש לחייבה בתשלום פיצוי מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו במלוא הסכום הנתבע, בסך של 50,000 ש"ח.

לבסוף, קיבל בית הדין גם את טענת התובעת כי פיטוריה נעשו מטעמים בלתי עניינים. לדברי השופטת, נראה כי הנתבעת קיבלה את ההחלטה לפטר את התובעת עוד בטרם נערך השימוע, שנעשה למראית עין בלבד, על אף שהלכה היא כי בטרם יוכרע גורלו של עובד, מחובתו של המעסיק לאפשר לו להציג טענותיו ולשקול אותן בלב פתוח ובנפש חפצה.

מתמלול שיחת השימוע עלה כי התובעת הופתעה מעצם זימונה לשימוע שכן מעולם קודם לכן לא ניתן לה משוב על הכשלים בתפקודה ואף לא אחד ממנהליה שוחח איתה על אותן חולשות/קשיים בתפקודה או על האופן בו היא מבצעת את עבודתה. בעניין זה, הנתבעת נמנעה, מטעמיה, מלזמן את הממונה הישירה על התובעת לעדות, חרף החשיבות שהייתה לשמיעת גרסתה בנוגע לטעויות שנפלו, כביכול, מלפני התובעת בעבודתה, חריגותן של אותן טעויות ביחס לעובדים אחרים, האמצעים שנקטה הנתבעת ובמיוחד הממונה כדי למנוע מן התובעת לחזור על טעויות כאלה בעתיד, האם העירה לתובעת על כשליה התפקודיים והאם הדברים נעשו בצורה ברורה ובהירה או מטושטשת. אשר על כן, נקבע כי חזקה שלו הייתה החברה מעידה את הממונה על התובעת, הייתה עדותה פועלת לרעת החברה.

זאת ועוד, נחישותה של הנתבעת לפטר את התובעת מנעה מנציגי הנתבעת להציע לתובעת הזדמנות נוספת לשפר את התנהגותה ולהתמקצע בתפקידה. לדעת בית הדין, לו חפצה הנתבעת לנהל את שיחת השימוע בלב פתוח ונפש חפצה, הייתה מאפשרת לתובעת להפנים את הביקורת שהושמעה כלפיה לראשונה במעמד השימוע וליתן לה הזדמנות להוכיח את עצמה, וודאי מש"שלל פגמיה" לא זו בלבד שלא הסבו נזק לנתבעת אף אינן מן הקשות שבטענות שיכול מעסיק להעלות כלפי עובדו.

עוד נקבע כי טענת הנתבעת בנוגע לחוסר אמינותה של התובעת הומצאה לאחר שהתגלה כי התובעת חיפשה משרה חדשה ולא סיפרה על כך לנתבעת מראש, ונולדה על מנת להצדיק את פיטורי התובעת. הא ותו לא. בנוסף, סברה השופטת, בהינתן הפגיעה הבוטה בפרטיותה של התובעת נקל להבין את תחושתה של התובעת, שהרגישה רדופה ופגועה עד עמקי נשמתה וחיפשה לה מקום עבודה חדש. לאור האמור, תפצה הנתבעת את התובעת בגין הפגמים בהליך השימוע בסך של 20 אלף שקל.

אשר על כן, הנתבעת תפצה את התובעת בסך כולל של 70,000 שקלים בתוספת הוצאות בסך 12,000 שקלים. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד איתי לסקי. החברה יוצגה ע"י עו"ד ישראל שוורץ.

 

סע"ש 1018-10-17

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:180
קומיט וכל טופס במתנה