שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > המוכרת הותקפה באלימות ע"י מנהלת החנות – ותפוצה בעשרות אלפי שקלים

חדשות

המוכרת הותקפה באלימות ע"י מנהלת החנות – ותפוצה בעשרות אלפי שקלים, צילום: istock
המוכרת הותקפה באלימות ע"י מנהלת החנות – ותפוצה בעשרות אלפי שקלים
24/02/2020, עו"ד לילך דניאל

ביה"ד לעבודה בת"א חייב בעלת חנות אופנה בעיר לפצות מוכרת לשעבר שהותקפה פיזית ע"י מנהלת החנות על רקע ויכוח בנוגע למתן הנחה ללקוחה. השופט: "כך לא מתנהל מעסיק אל מול עובד שנפגע באירוע אלימות בעבודה, יצירת סביבת עבודה נאותה ובטוחה במקום עבודה משמעה גם דאגה וטיפול בעובד שנפגע"

התובעת הועסקה במשך כשישה חודשים כמוכרת בחנות אופנה בתל-אביב. לטענת התובעת, היא הועסקה בהעסקה פוגענית, כאשר לכל אורך תקופת עבודתה סבלה מיחס משפיל ומבזה מצד מנהלת החנות וכל זאת תוך עצימת עיניים מצידה של בעלת החנות, מעסיקתה.

לפי כתב התביעה, הגיעו הדברים לידי שיא באירוע שבו ספגה התובעת מכות מצידה של המנהלת, אירוע שאף הוביל להגשת כתב אישום נגדה לבית משפט השלום. התובעת לא חזרה לעבודה לאחר אותו יום, ולטענתה היא סבלה וסובלת מאז ממשבר נפשי מתמשך ואינה מסוגלת לחזור כלל למעגל העבודה. נוכח האמור, עתרה לחייב את המנהלת, וכן את בעלת החנות והחברה בבעלותה, לפצותה על הנזקים שנגרמו לה לטענתה בגין הפסדי השתכרות, עזרת צד ג' והוצאות רפואיות לעבר, אי קיום שימוע כדין, אי מסירת הודעה על תנאי העסקה, פיצוי על הפליה, פיצוי על התנכלות תעסוקתית ועוד. בהמשך, נמחקו רכיבי התביעה הנוגעים לעילות הנזיקיות בשל חוסר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה, והתובעת הגישה כתב תביעה מתוקן.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

עוד בטרם הוגשו כתבי הגנה בתיק, הורשעה המנהלת על פי הודאתה בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על פי המפורט בכתב האישום המתוקן שבו הודתה, התגלעו בחנות חילוקי דעות בין המנהלת לתובעת על רקע הנחה אותה הבטיחה התובעת ללקוחה, ובשל כך תקפה אותה המנהלת שלא כדין בכך שדחפה אותה אל מחוץ לחנות ובעטה בה. בהמשך לנסיבות אלו, השליכה המנהלת את תיקה של התובעת אל מחוץ לחנות כך שתכולתו נשפכה על המדרכה. בהמשך לכך, נידונה המנהלת לעונש מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, וכן צו שירות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף של 120 שעות.

השופט דורי ספיבק מבית הדין האזורי בת"א דחה על הסף את התביעה נגד מנהלת החנות בשל חוסר סמכות עניינית, שכן בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בעילות תביעה המופנות כלפי עובד אחר, לרבות מנהל. בעניין זה הבהיר השופט כי על פי הפסיקה, מנהל אינו בא בגדר "חליף" למעסיק, ועל כן בית הדין אינו קונה סמכות לדון בתביעות כנגדו, אף שקיימת סמכות לדון בתביעות של עובד כנגד חליפו של מעסיק.

על כן, פנה השופט לבחון את עילות התביעה נגד בעלת החנות והחברה בבעלותה. בכל הנוגע לעילה של פיטורים שלא כדין, קבע השופט כי התובעת התפטרה ולא פוטרה, ועל כן אין היא זכאית לפיצוי על פיטורים שלא כדין. כך, אין כל מחלוקת שהתובעת לא חזרה לעבודה לאחר אירוע התקיפה, וכי כבר בחקירתה במשטרה באותו היום מסרה "אני לא חוזרת לעבוד בחנות".

כמו כן, התובעת עצמה מודה בכך שיחסי העבודה הסתיימו ביום האירוע ולא טענה כי פוטרה. זאת ועוד, בכתב תביעתה טענה כי יש לראות בהתפטרותה כפיטורים, ועל כן ברי כי אין יסוד לטענתה כי היא זכאית לפיצוי על פיטורים שלא כדין. לא זו אף זו, אין כל מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובעת זומנה ע"י בעלת החנות לשימוע שהיה אמור להתקיים יומיים לאחר מכן, והתובעת השיבה כי לא תוכל להגיע בשל מצבה הרפואי. מעיון בתצהיר התובעת עולה שאין כל התייחסות לכך שביקשה במועד מאוחר יותר לחזור לעבודה ו/או שייערך לה שימוע, והדברים מסתדרים היטב עם ההודאות המפורשות שלה לכל אורך ההתדיינות שהיא התפטרה. זאת ועוד, בהמשך שלחה בעלת החנות לתובעת זימון נוסף לשימוע, אך התובעת השיבה את אותה תשובה לפיה היא שוהה בחופשת מחלה ואין בכוונתה להתייצב.

השופט: "כך לא מתנהל מעסיק אל מול עובד שנפגע באירוע אלימות בעבודה"

אשר לעילה של התנכלות תעסוקתית, ציין השופט כי מלבד טענות התובעת כלפי המנהלת, שכאמור אינן מצויות בסמכות בית הדין לעבודה, הרי היא מוסיפה וטוענת כי גם החברה המעסיקה וגם בעלת החברה חייבים לפצותה, בשל כך שעצמו עיניהם והתעלמו מהתנהגותה הפוגענית של המנהלת. בעניין זה צוין כי השאלה מהו הסעד לו זכאי עובד שהתנכלו לו במהלך עבודתו מבלי שמעסיקו נקט צעדים ביחס לכך טרם הוכרעה ע"י בית הדין הארצי. עם זאת, במספר פסקי דין שניתנו בבתי-הדין האזוריים נקבע כי במקרה שכזה זכאי העובד לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בכך שלא סופקה לו סביבת עבודה הולמת.

במקרה דנן, לאחר בחינת ושקילת מסכת הראיות והעדויות הגיע בית הדין למסקנה כי התובעת לא הוכיחה שבעלת החנות הייתה מודעת למסכת התנכלות נטענת ממנה סבלה. ראשית, בעלת החנות והמנהלת העידו כי בשלושת החודשים הראשונים להעסקתה של התובעת, היה הקשר בין המנהלת לתובעת תקין, והשתיים אף היו מרוצות מתפקודה.

שנית, התובעת אמנם טענה כי כבר מראשית העסקתה, ממש שבוע לאחר תחילת עבודתה, החלה המנהלת לפנות אליה בטון עוין, לכנות אותה בכינויי גנאי לצעוק עליה ולהשפילה. ברם, התובעת לא הציגה ראיות בכתב כלשהן להתנהגות שכזו מצד המנהלת, והראיה היחידה בכתב שהוצגה בעניין זה הייתה זו שלפיה המנהלת דווקא שיבחה את התובעת ותפקודה כחושיים לאחר תחילת עבודתה. כמו כן, אפילו היה מוכח שיחסי העבודה בין התובעת למנהלת היו עכורים במשך תקופה מסוימת, הרי שלא היה בכך בהכרח כדי להצדיק מסקנה בדבר התנכלות.

על אף האמור, סבר בית הדין כי אין לדחות באופן מלא את התביעה ככל שהיא מתייחסת להתנכלות, ויש מקום אף לפסוק לתובעת פיצוי מסוים על עוגמת נפש בקשר עם התנהלותה של בעלת החנות מול התובעת לאחר אירוע התקיפה. כאמור, אין כל מחלוקת בין הצדדים על כך שהמנהלת תקפה פיזית את התובעת ואף גרמה לה לחבלות של ממש.

לדברי השופט, במצב דברים שכזה – שבו מתרחש עימות פיזי בין עובדים במקום עבודה המגיע עד למצב דברים של הזמנת משטרה, חקירה פלילית והליך פלילי - ניתן היה לצפות מבעלת המקום שתגלה אמפתיה כלפי התובעת, שכאמור ניזוקה מהאירוע פיזית וגם נפשית, ומכל מקום להשהות את שיפוטה, ולא "לקחת צד" כנגד העובדת.

עם זאת, מעיון במסרון ששלחה בעלת החנות לתובעת למחרת האירוע עולה תמונה לחלוטין, פוגענית ולא מחמיאה לפיה בעלת החנות מיהרה להשעות את התובעת עקב האירוע, ומנוסח הדברים ברור שהיא מאשימה אותה במידה מסוימת. זאת, למרות שהיא ידעה – ואם לא ידעה הרי שיכולה הייתה לדעת באמצעות צפייה פשוטה בסרטון ממצלמת האבטחה – כי מי שהתקיפה באותו האירוע הייתה המנהלת, ומי שהותקפה הייתה התובעת.

"כך לא מתנהל מעסיק אל מול עובד שנפגע באירוע אלימות בעבודה", הבהיר השופט. "יצירת סביבת עבודה נאותה ובטוחה במקום עבודה משמעה גם דאגה וטיפול בעובד שנפגע, מה שכאמור לא היה כאן". בנסיבות אלה, נקבע כי בעלת החנות הייתה שותפה לעוגמת הנפש שנגרמה לתובעת עקב האירועים, ועליה לפצותה בגין כך.

עוד נקבע כי יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין בעלת החנות לחברה בבעלותה, כך שהשתיים תחויבנה ביחד ולחוד בנזקיה של התובעת. בהתאם לאמור, יפצו בעלת החנות והחברה את התובעת בסך של 20,000 שקל עבור עוגמת נפש, ובסך נוסף של 7,500 שקל עבור אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה. כמו כן יישאו הנתבעות בהוצאות התובעת בסך 7,500 שקל. כאמור, התביעה נגד מנהלת החנות נדחתה על הסף. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד ישראל שוויצר ועו"ד ויטלי קלינין. מנהלת החנות יוצגה ע"י עו"ד מוחמד סעיד מחאג'נה. בעלת החנות והחברה יוצגו ע"י עו"ד יעקב בר-צבי ועו"ד יפעת בר-צבי.

 

סע"ש 57664-11-16

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:121
קומיט וכל טופס במתנה