שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > הלכה חדשה בעליון: שיתוף פוסט מכפיש ברשת חברתית – מהווה פרסום לשון הרע

חדשות

הלכה חדשה בעליון: שיתוף פוסט מכפיש ברשת חברתית – מהווה פרסום לשון הרע, צילום: istock
הלכה חדשה בעליון: שיתוף פוסט מכפיש ברשת חברתית – מהווה פרסום לשון הרע
13/01/2020, עו"ד לילך דניאל

לאחר שהערכאות הדיוניות נחלקו בנושא, הכריע בית המשפט העליון באופן סופי כי שיתוף פוסט מכפיש ברשת חברתית עולה כדי פרסום לשון הרע לפי החוק ועל כן גם המשתף חשוף לתביעה כמו המפרסם המקורי. לגבי סימון "לייק", לעומת זאת, היה בית המשפט תמים דעים עם העמדה הקובעת כי לא מדובר בפרסום

במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", נדרש בית המשפט העליון לשאלה העקרונית – האם פעולות ה"לייק" והשיתוף של פוסטים מכפישים בפייסבוק עשויות לעלות כדי פרסום לשון הרע לפי החוק. נקבע, כי בשונה מפעולת הלייק, אכן ניתן להגיש תביעה כנגד אדם שביצע שיתוף לפוסט מכפיש, שכן הדבר מהווה יצירת עותק של הפרסום המקורי. לצד זאת הבהירה השופטת ברק-ארז כי הדבר מעלה חששות רבים, ובכלל זאת חשש מפני תביעות בררניות, תביעות השתקה והצפת בתי המשפט, ועל כן על בתי המשפט לנקוט במשנה זהירות ולעשות שימוש במנגנונים "מאזנים" המובנים בתוך חוק איסור לשון הרע, בדמות ההגנות וההקלות הקבועות בו, כמו גם במנגנון חיצוני – הדוקטרינה הכללית של איסור שימוש לרעה בהליכי משפט.

המשיבה, ניידלי תקשורת, היא חברה העוסקת בין היתר בהוצאה לאור של עיתון שבועי בשם "המקומון רמת גן גבעתיים". במרץ 2014 הגישה החברה תביעת לשון הרע, שבמרכזה שני פרסומים שפורסמו אותה שנה בפייסבוק ע"י אדם אלמוני: האחד, פרסום בקבוצת "גבעתיים מחרימה את המקומון" בו הופיעה תמונת המקומון מושלך לפח אשפה לצד ארבע שורות מלל שכל אחת מהן נפתחת מילה "הזיבלון". בפרסום השני נראה כלב המטיל את צרכיו על גבי המקומון ולצדו טקסט בו נכתב "די להכפשות! תושבי גבעתיים הכריזו, הגיעו מים עד נפש, מחרימים את המקומון!".

המערערים, שאין מחלוקת כי לא כתבו את הפרסומים האמורים ואינם יודעים מי כתב אותם, נחשפו אליהם ועשו שיתוף לראשון ו"לייק" לשני. כתוצאה מפעולות אלה, הועברו הפרסומים בתפוצה נוספת שאליה נחשפו חבריהם של המערערים בפייסבוק. משכך, המחלוקת בתביעה עסקה בשאלה האם יש לראותם כמי שפרסמו לשון הרע.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע כי שני הפרסומים שבמחלוקת מהווים לשון הרע, וכי לכאורה יש בעצם פעולת הלחיצה על כפתור הלייק או השיתוף, המעבירות את הסטטוס הראשון לציבור נוסף של אנשים, כדי להוות "פרסום" לפי החוק. לצד זאת, סבר ביהמ"ש כי יש לראות בלחיצה על לייק כהסתכלות ממבט הציפור על הפרסום, מעין אמירה כללית של "אהבתי", "מצא חן בעיני הרעיון", "נחמד", "מצחיק", "מרגש" ולאו דווקא כהבעת תמיכה לכלל האמור בסטטוס. נוכח האמור, נקבע כי אין בעצם הלחיצה על כפתור הלייק או כפתור השיתוף את יסוד הבעת לשון הרע, וכי הפתרון למקרים קשים וחריגים יהיה הטלת אחריות על נתבע שבחר ללחוץ על כפתור הלייק או לשתף סטטוס הפוגע בנפגע פגיעה משמעותית, חד משמעית ובלתי מוצדקת.

על פסיקה זו הגישה החברה ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת התיק הוגשה גם עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, לפיה לא ניתן לפטור כליל מאחריות את משתמשי הרשתות החברתיות ככל שיש בפעולות שהם מבצעים ביטויים פוגעניים כלפי אחר, מתוך ההכרה בזכותו של אדם לשמו הטוב שעליה מגן החוק. בהתאם, סבר היועמ"ש כי המונח "פרסום" כמובנו בחוק איסור לשון הרע, אינו כולל את פעולת הלייק והבעת הרגש ברשתות החברתיות, אולם מנגד פעולת השיתוף עשויה להיחשב כ"פרסום" שכזה. בית המשפט קיבל את עמדתו וקבע כי בעוד פעולת "לייק" בפייסבוק אינה עונה על רכיב ה"פרסום" בהתייחס ללשון הרע, הרי שמעת שמדובר בתגובה ובפעולת שיתוף - מהוות פעולות אלה בגדר פרסום על כל המשתמע מכך. משכך, התקבל הערעור בחלקו. נוכח האמור, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על מנת שיכריע בסוגיה.

השופטת: ההכרעה צריכה לגשר על "פער הדורות"

השופטת דפנה ברק-ארז קבעה כי נקודת המוצא לדיון הנוכחי אינה שונה מזו שהנחתה את הערכאות הקודמות, והיא שחוק איסור לשון הרע חל גם על פרסומים ברשת האינטרנט, בשינויים המתחייבים. עם זאת, החלה זו צריכה להתחשב בין היתר במאפיינים השונים של רשת האינטרנט, ובכלל זאת העובדה שרשתות חברתיות הפכו להיות זירה מרכזית של מידע ודעות, מעין "כיכר העיר" מודרנית המאפשרת לחלוק מידע ולהביע דעות שונות ביתר קלות וכן להרחיב את תפוצתם של פרסומים לכלל הציבור ללא השקעת משאבים של ממש, בשונה מאשר בעבר.

כפועל יוצא, לדברי ברק-ארז, כל הכרעה הנוגעת לאופן תחולתו של החוק על התבטאויות שונות ברשתות החברתיות כרוכה מטבעה במאמץ פרשני, שנועד לגשר על "פער הדורות", וזאת בניסיון לשמור על נקודת האיזון הנכונה בין מימוש תכליתו של חוק איסור לשון הרע, לבין האינטרסים הציבוריים כבדי המשקל הניצבים מנגד, ובראשם כמובן חופש הביטוי – שהוא כידוע "ציפור נפשה" של הדמוקרטיה. בהתאם, יש לנקוט משנה זהירות ולהימנע מפרשנות שתייצר אפקט מצנן המרתיע מפני התבטאות לגיטימית וחופשית ברשת האינטרנט.

לגופו של עניין קבעה השופטת כי יש מקום לאמץ את הפרשנות שהוצגה בעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, ואשר התקבלה גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לפיה יש להבחין בין פעולת השיתוף לבין סימון הלייק (או סימוני "תחושה" דומים) ולקבוע כי רק הראשונה עולה כדי פרסום כמובנו בחוק איסור לשון הרע. בעניין זה הוזכר כי פעולת השיתוף יוצרת מעין "עותק" של הפרסום העוולתי אשר יוצג לחבריו או עוקביו של המשתף, ועל כן מדובר בפעולה של חזרה על פרסום מסוים החושפת אותו למשתמשים נוספים ואף עשויה להקנות לו תפוצה נרחבת ותהודה רבה (ובכך לתרום להפיכתו ל"ויראלי"), מעבר למה שהיה מקבל לולא שותף.

מנגד, סברה ברק-ארז, קשה לראות בסימון לייק יצירת "עותק" של הדברים וחזרה עליהם. זאת, על אף שלעתים האלגוריתם של הרשת החברתית מוביל לעדכונם של משתמשים נוספים ברשת בדבר התרחשותה של הפעולה, וכפועל יוצא לחשיפת הפרסום בפניהם. עם זאת, במצב דברים זה אין לומר שהמשתמש עצמו – אשר לא ביקש ליצור עותק של הפרסום המקורי – הוא שחוזר עליו בפני משתמשים אלו, אלא אך משפיע בעקיפין על פעולת האלגוריתם של הרשת החברתית.

לצד האמור, עמדה השופטת על מספר הסתייגויות וחששות הכרוכים באופן אינהרנטי בהכרה בשיתוף כפרסום לשון הרע, ובכלל זאת החשש מפני "תביעה בררנית", קרי חשש לשימוש בלתי הוגן בכוח התביעה, כך שזו תוגש למשל דווקא נגד משתפים שאינם בעלי אמצעים ושכוח התביעה נגדם עשוי להיות, לפחות באופן תיאורטי, משמעותי יותר. בעניין זה אף הבהירה השופטת כי במקרה הרגיל ובהיעדר נסיבות חריגות ברירת המחדל היא כי התביעה תוגש קודם כל נגד המפרסם המקורי, בהיותו זה ש"חולל" את הפגיעה בשם הטוב ובידו גם הכוח להסיר באופן מידי את הפרסום. הגשת תביעה רק כנגד משתף, או כנגד משתף מסוים מבין רבים כאשר אין יסוד להבחנה של ממש בינו לבין האחרים – עשויה לדעת השופטת להקים מעין תמרור אזהרה באשר למניעי התובע.

עוד ציינה השופטת את החשש מפני תביעות השתקה היוצרות "אפקט מצנן" כלפי התבטאות לגיטימית, המתעצם לנוכח ההיקף הפוטנציאלי של שיתופים ברשתות החברתיות. השופטת הזכירה כי הנושא של תביעות השתקה טרם נדון בהרחבה בפסיקה הישראלית, אולם עדיין קיימת הכרה בכך שמאפיינים מסוימים של תביעה – כגון פערי כוחות בין הצדדים, עילת תביעה חסרת יסוד או גבולית, סכום תביעה מופרך ותקיפת פרסומים שיש בהם עניין ציבורי או שנוגעים לאינטרס ציבורי – עשויים לעורר את החשש כי מדובר בתביעה שהוגשה בעיקרה למטרה לא ראויה של השתקת התבטאות לגיטימית, ולא ממניע של רצון לקבל תרופה בגין פגיעה. על כן, כל הרחבה של גבולות דיני הדיבה צריכה להיעשות תוך מודעות ורגישות גם לסוגיה זו. חשש נוסף המקביל לכך הוא החשש מפני הצפת בתי המשפט בין היתר בתביעות סרק או בתביעות בעלות אופי גבולי.

"חשוב וחיוני שהרשתות החברתיות יישארו מקום תוסס"

לדעת השופטת ברק-ארז, המענה העיקרי לחששות האמורים מצוי במנגנונים "מאזנים" המובנים בתוך חוק איסור לשון הרע, בדמות ההגנות וההקלות הקבועות בו, כמו גם במנגנון חיצוני – הדוקטרינה הכללית של איסור שימוש לרעה בהליכי משפט. הוזכר, כי לבית המשפט נתונים כלים דיוניים שונים ליישומו של האיסור האמור, שאחד מהם הוא הכלי של סילוק תביעה על הסף, אשר יכול להיות משמעותי בנסיבות שבהן מדובר בתביעות חסרות תום לב. לפיכך, לדברי השופטת, בשלב המקדמי יש לשאול אם התובע נקט בררנות יתרה העולה כדי חוסר תום לב בבחירתו לתבוע את המשתף, כאשר מאפיינים שיעוררו חשד הם עצם הבחירה לתבוע משתפים כאשר היקף הפרסום נבע רובו ככולו מהפרסום העיקרי, או לחלופין, בחירה לתבוע מעטים מבין רבים ששיתפו, כאשר התפוצה הנוספת שהסב שיתופם של הנתבעים אינה גבוהה.

במצבים כאלו, יכול שיקום מחסום דיוני לדון בתביעה כנגד המשתף או המשתפים הבודדים. לצד זאת, התובע מצדו יוכל להצביע על טעמים מיוחדים בבחירות הנדמות כחשודות, ובכלל זאת להצביע על כך שבחר לתבוע משתף מסוים משום שכלל בשיתוף התוכן גם פרסום עוולתי מקורי על דרך של הוספת מלל או ביטוי אחר לשיתוף שעשה, היותו של הפרסום המקורי אנונימי או בלתי מזוהה, היותו של המשתף דמות ציבורית, או שהשיתוף זכה לחשיפה מרובה, וכך תרם באופן משמעותי להפצת לשון הרע ולפגיעה בתובע. עוד ציינה השופטת, כי במקרים שבהם מתקבלת בקשה לסילוק על הסף של תביעה בררנית או כזו שמעלה אינדיקציה אחרת לשימוש לרעה בהליכי משפט, לא מן הנמנע שיושתו על התובע גם הוצאות משפט הולמות.

כלי נוסף לאיזון החששות שנמנו לעיל, הוא לדעת השופטת פרשנות תכליתית של ההגנות הקבועות בחוק, בשים לב לחשיבות שבקיום מרחב אינטרנטי פתוח שבו משתמשים יכולים לממש את זכותם לחופש הביטוי. לדעת השופטת, כלל הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק, עשויות להיות רלוונטיות למצבים של שיתוף ברשת חברתית, ובפרט הנסיבות השונות שעניינן הבעת דעה בתום לב. יתר על כן, במצבים שבהם הפרסום המקורי נוגע לסוגיה המצויה בשיח הציבורי או שיש לה חשיבות ציבורית, ישנה רלוונטיות רבה להגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק, הנוגעת לחובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסום.

בנוסף, בנסיבות מסוימות עשויה להיות רלוונטיות להגנה הקבועה בסעיף 15(1) לחוק, שעניינה בנתבע שלא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע. זאת ועוד, במקרים שבהם פרסום מסוים שיש בו משום לשון הרע שותף אך המשתף הוסיף והסתייג באופן ברור מן הפרסום או גינה אותו – תחול ההגנה הקבועה בסעיף 15(10) לחוק, שעניינה פרסום אשר "לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן".

אשר להגנת אמת בפרסום, סברה השופטת כי זו עשויה לעורר מורכבויות שונות בהקשר הנדון, וכפי שציין היועמ"ש בעמדתו - דרישה קפדנית לקיים בחינה מקיפה לגבי כל תוכן אותו בוחר משתמש לשתף כתנאי לתחולת ההגנה אינה בהכרח מותאמת לאופן הפעולה ברשתות החברתיות, שבהן שיתוף של כתבות עיתונאיות, למשל, נעשה כעניין שבשגרה. סוגיה זו, לדעת השופטת, עוד תצטרך להיבחן בנסיבות המתאימות לכך.

עוד צוין כי אם התובע עבר את שתי המשוכות, קרי הוכיח שלא מדובר בתביעה קנטרנית או בררנית ושלא חלה הגנה על הפרסום – ייתכן ויהיה מקום להחיל את ההקלות בפסיקת פיצויים המנויות בסעיפים 19(1), 19(2) ו-19(4) לחוק, הנוגעות לחזרה על פרסום, מקרה בו המשתף היה משוכנע באמיתות התוכן ששיתף, ומקום בו פעל המשתף להפסיק את הפצת הפרסום. לדברי השופטת, שומה על הערכאות הדיוניות לגלות ערנות לסכנה ולפעול בשים לב לחששות הרלוונטיים, ויש לקוות שלאחר שתיסלל הדרך בנושא, הדברים יתבהרו ומשתמשים ייווכחו כי תביעות סרק חסרות תום לב שמטרתן השתקה אינן מקימות סעד לתובע ומסולקות על הסף. "חשוב וחיוני שהרשתות החברתיות יישארו מקום תוסס שכולל הבעת דעות מגוונות, מחאות, ויכוחים חריפים וביקורות נוקבות – וזאת גם על ידי הפצתן של כל אלו באמצעות פעולת השיתוף", כתבה השופטת ברק ארז. "כמו בכל הקשר אחר ביחס לדיני לשון הרע – המטרה העומדת לנגד עינינו היא מיגור הביטויים הקיצוניים והשליליים המצויים בשולי השיח, שאינם תורמים לדיון הציבורי אלא מזיקים לו... כשם שבכל מרחב שיח אחר מצופה כי אנשים ייקחו אחריות לפעולותיהם ויימנעו מהפצה של אמירות מכפישות ללא ביסוס, כך גם ברשתות החברתיות".

"טוב יעשה המחוקק אם יידרש בהרחבה ובאופן מעמיק לעדכונו של חוק איסור לשון הרע"

לסיכום כתבה השופטת כי הטלת אחריות בנזיקין על אדם שבוחר ביודעין לשתף במידע דיבתי, לצד הפעלת ההגנות וההקלות הקבועות בחוק כמו גם החלת כלים דיוניים שעניינם איסור על שימוש לרעה בהליכי משפט, היא בגדר איזון נכון. לעומת זאת, קביעה לפיה גם פעולה המתמצת בהבעת רגש מסוים כלפי ביטוי תיחשב כפרסום לשון הרע - חורגת מגדרו של איזון זה ועלולה להוביל לאפקט מצנן משמעותי ובלתי רצוי על השיח החופשי ברשתות החברתיות.

עוד הוסיפה כי המחלוקת שהתעוררה ממחישה את אחד מהאתגרים הניצבים בפני המשפט בעת הזו – התאמת המשפט הקיים לשינויים טכנולוגיים, כאשר על רקע הקצב המהיר של השינויים יתכן שאף ההתאמות שמבצעים בתי המשפט יצריכו בחינה מחודשת בעתיד. מכל מקום, לדברי השופטת, טוב יעשה המחוקק אם יידרש בהרחבה ובאופן מעמיק לעדכונו של חוק איסור לשון הרע באופן שיביא בחשבון את ההתפתחות הטכנולוגית – זו שחלה עד כה ואף זו הצפויה בעתיד הנראה לעין.

השופטים מזוז ווילנר הסכימו לפסק דינה של השופטת ברק-ארז. השופטת וילנר הוסיפה ועמדה אף על חשיבותה של הזכות לשם טוב, ועל פוטנציאל הנזק הטמון בשיתופו של פרסום עוולתי ברשתות החברתיות, אשר עלול להיות חמור במיוחד דווקא בשל המאפיינים הייחודיים של רשתות אלה. לפיכך, סברה השופטת וילנר כי בבחינת החלתו של חוק איסור לשון הרע על שיתוף מידע ברשתות החברתיות, יש ליתן את הדעת לאיזון זהיר בין מעלותיהן הרבות של הרשתות החברתיות ותרומתן למימוש הזכות לחופש ביטוי, לבין הסיכון הגלום בהן לפגיעה ממשית בזכות לשם טוב. השופט מזוז הצטרף לדברים אלה.

נוכח האמור- הערעור נדחה. כל צד יישא בהוצאותיו. המערערים יוצגו בהליך ע"י עורכות הדין אורה בר-גיל, פנינה בכר ואורטל אייזנברג. המשיבה יוצגה ע"י עו"ד חיים בן יעקב ועו"ד יהושע הגלר. היועמ"ש יוצג בהליך ע"י עו"ד שרון מן אורין.

 

רע"א 1239/19

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:8
קומיט וכל טופס במתנה