שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > העליון: בוטל זיכויו של גבר מעבירות מין חמורות ב-3 בנות משפחתו הקטינות

חדשות

העליון: בוטל זיכויו של גבר מעבירות מין חמורות ב-3 בנות משפחתו הקטינות, צילום: istock
העליון: בוטל זיכויו של גבר מעבירות מין חמורות ב-3 בנות משפחתו הקטינות
30/12/2019, עו"ד לילך דניאל

בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על זיכויו מחמת הספק של גבר משורת עבירות מין חמורות שביצע במשך קרוב לשלושה עשורים בבנות משפחתו בהיותן קטינות צעירות בשנים. השופט יוסף אלרון קבע כי הונחה תשתית ראייתית מוצקה לחובת המשיב שאינה מאפשרת להסיק כל מסקנה אחרת המתקבלת על הדעת, מלבד זו שלפיה הוא אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו

נגד המשיב הוגש כתב אישום שייחס לו שורת עבירות מין חמורות, לרבות אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים אותם ביצע, לפי הנטען, לאורך שנים ב-3 בנות משפחתו הקטינות. על פי כתב האישום, המשיב נישא לאשתו בתחילת שנות השמונים, ובסמוך לכך החל לבצע את המעשים כלפי גיסתו - אחותה הקטינה של אשתו, בהיותה בת 8 שנים. המעשים נמשכו עד להגעתה לגיל 13, ולמעט פעמיים בהן סיפרה לאחרים על ביצוע המעשים, נצרה הגיסה את האירועים בלבה ולא חשבה שתחשוף אותם עוד לעולם.

בחלוף למעלה משני עשורים, במחצית שנת 2011, גילתה הגיסה לחרדתה הרבה, כי המשיב פגע גם בבתה (אחייניתו) הקטינה. הגילוי הביא את הגיסה להתקפי חרדה ולהתדרדרות במצבה הנפשי, דבר שגרר מסכת אשפוזים במחלקה פסיכיאטרית בבית החולים. בסופו של יום, סיפרה הגיסה לבני משפחתה על הפגיעה המינית שפגע בה המשיב בילדותה. בעקבות האמור, נערכו פגישות בין בני המשפחה במהלכן הוצגו הטענות כלפי המשיב והתקיים דיון משפחתי באשר לאופן הטיפול המיטבי בפרשה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

יומיים לאחר מכן הגיש בעלה של הגיסה תלונה במשטרה נגד המשיב בגין הפגיעה בבתו. בעקבות הגשת התלונה נחקרה הבת על ידי חוקרת ילדים, ולאחר מכן נחקרה אמה מספר פעמים, כאשר במהלך החקירות סיפרה גם על הפגיעות המיניות שביצע בה המשיב בילדותה. בנוסף, בת דודתה של האם מסרה גם היא הודעה במשטרה במסגרתה תיארה כי המשיב ביצע גם בה עבירות מין בילדותה. רבים מבני המשפחה נחקרו גם הם, ובין היתר נחקרו אחות נוספת של אשת המשיב ובתה, והכחישו שתיהן כי המשיב פגע גם בבת. רק בשנת 2014 הגישה הבת תלונה נגד המשיב בה תיארה כי המשיב ביצע בה מעשים מגונים, ואמה אישרה גם היא את הדברים בחקירותיה בשלב זה. בתום החקירה, הוגש כתב האישום נגד המשיב.

בתשובתו לכתב האישום הכחיש המשיב מכל וכל את האישומים שיוחסו לו וטען כי מדובר בעלילת שווא שרקמה נגדו אחות אשתו בשל סכסוך עסקי שהתרחש בינו לבין אחיה. בסופו של יום, זיכה בית המשפט המחוזי את המשיב מכל העבירות שיוחסו לו, וזאת לאחר שקבע כי קיים ספק סביר לגבי האישומים כולם. ביחס לכל האישומים, קבע בית המשפט כי הגם שגרסאותיהן של שלוש המתלוננות אינן גרסאות שקריות או משוללות יסוד, בכל זאת נתגלו בהן סתירות ואי-דיוקים המעוררים סימני שאלה לגבי היקפם, מהותם ומועדם של המעשים המיוחסים למשיב, באופן שאינו מאפשר לקבוע מעל לספק סביר כי אכן ביצע אותם. מכאן ערעור המדינה.

השופט יוסף אלרון קבע כי התיק מעורר במלוא עוזה את שאלת גבולות התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, וגם המדינה עצמה מכירה בכך שהיא ניצבת בפני משוכה גבוהה בבואה לערער על הכרעת דין מזכה שניתנה פה אחד, כאשר שופטי המותב במחוזי התרשמו באופן ישיר ובלתי אמצעי מהעדים שהעידו בפניהם ומהראיות הרבות שהוגשו להם. עוד הוסיף אלרון כי משוכה זו גבוהה אף יותר בשל כך שהעבירות שיוחסו למשיב הן עבירות מין בתוך המשפחה, וכאשר מטבע הדברים מדובר בהכרעה בין שתי גרסאות נוגדות, ולכן יש חשיבות מיוחדת להתרשמותה של הערכאה הדיונית ממהימנות עדותם של נפגעי העבירה.

סבירותו של "הספק הסביר"

לצד זאת הוזכר כי אחד החריגים הידועים לכלל האמור הוא כאשר ממצאים אלו מתבססים על שיקולים שבהגיון או מסקנות משפטיות שגויות, להבדיל מהערכת מהימנות ברורה וחד משמעית של העדים. במקרה הנוכחי, ציין השופט, עיון בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי מעלה כי בית המשפט נמנע מלקבוע קביעות נחרצות וחד-משמעיות לגבי מהימנותן של המתלוננות, ובחר תחת זאת לבטא רושם מסויג ומורכב, בפרט באשר לעדותה של המתלוננת באישום הראשון.

יחד עם זאת, בית המשפט שב והדגיש כי הוא מאמין למתלוננות שהן לא בדו את הדברים מליבן וכי לפחות הגרעין הקשה של האירועים וההתרחשויות שתיארו אכן התרחשו במציאות, אך בשל קשיים וסימני שאלה שונים שהתעוררו באשר לגרסאותיהן, שאינם מצויים דווקא בליבת הדברים, לא ניתן להרשיע את המשיב במיוחס לו מעל לספק סביר. בנסיבות מיוחדות אלה, קבע אלרון, נפתח השער לערכאת הערעור להתערב בהכרעה העובדתית, אך זאת תוך מתן משקל להתרשמותה של הערכאה המבררת מאמינותם של העדים אשר העידו בפניה בבחינת "עמוד האש לפני המחנה".

לגופו של עניין ציין אלרון כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר בחן כל עדות וכל ראיה בפני עצמה תוך ניסיון לבחון האם זו עומדת במבחן הספק הסביר. לדברי אלרון, משמעותו של רף ההוכחה "מעבר לספק סביר" אינה כי יש לבחון ביחס לכל ראיה בנפרד האם ביכולתה לעורר ספק סביר באשמתו של הנאשם העומד לדין, אלא כי על בית המשפט מוטל לבחון את הצטברותן של הראיות יחדיו, ולקבוע האם יש בהן יחד כדי להביא למסקנה חד-משמעית לפיה הנאשם אכן ביצע את המיוחס לו בכתב האישום.

צוין, כי התפיסה המקובלת בפסיקה ובספרות המשפטית היא כי רף הוכחה זה דורש רמה גבוהה של ודאות לצורך הוכחת העובדות מושא כתב האישום, אבל לא בטחון ודאי. לשון אחר, לצורך זיכויו של נאשם מחמת הספק, די לו להציג גרסה עובדתית אשר אינה מתיישבת עם יסודות האישום. ה"ספק" שעל הנאשם לעורר נדרש להיות "סביר" במובן זה שיש לגרסתו אחיזה הגיונית במציאות; היא מעוגנת בחומר הראיות שהוצג לבית המשפט; וביכולתה להעלות סימני שאלה באשר לאמיתות הגרסה שהציגה התביעה.

במקרה הנוכחי, טענת ההגנה של המשיב הייתה כי נרקמה נגדו עלילת שווא, אלא שקביעתו העובדתית והמפורשת של בית המשפט המחוזי היא שלא הוכח שהמדובר ב"עלילות שווא חוצות דורות וחוצות זמנים", ובקביעה זו אין מקום להתערב. כפועל יוצא, ומשלא הוצג כל הסבר אחר לתמונה הראייתית המצטיירת מהראיות שהציגה המדינה בביהמ"ש המחוזי אשר לפיה המשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו – המסקנה היא כי אין כל אפשרות אחרת מלבד הרשעת המשיב בדינו.

בהמשך, בחן השופט אלרון באופן פרטני כל אישום ואישום שהוגש נגד המשיב, וקבע כי קמה תשתית ראייתית מספקת להרשעתו בכל אחד מהם, למעט בגין אירועים שהתיישנו או שלא יוחסו למשיב. עוד דחה אלרון את יתר טענותיו של המשיב ביחס לכלל האישומים. כך, לא נמצא כי בתלונות שהוחלט לא להעמיד את המשיב לדין בגינן יש כדי להשפיע על משקלן של העדויות שנמסרו לגבי המעשים שיוחסו לו בכתב האישום. בעניין זה סבר אלרון כי טעמיה של המדינה שמורים עמה ואין הדבר מעיד בהכרח על כך שהמעשים שתוארו באותן תלונות נוספות לא בוצעו אלא יתכן שהחלטה זו טמונה בחולשת הראיות לגביהם. מכל מקום, משדחה בית המשפט המחוזי מכל וכל את טענת המשיב באשר לקיומה של עלילת שווא שנרקחה נגדו ע"י בנות המשפחה - אין בקיומן של תלונות נוספות שנגנזו כדי להשפיע על שאלת אשמתו או חפותו באישומים האחרים, שלגביהם נוהל הליך ונשמעו ראיות רבות.

עוד נקבע, כי אין ספק שחשיפתה של פרשה מעין זו היא בבחינת "חומר נפץ" והיא עשויה לגרום לסערת רוחות עזה בקרב כל בני המשפחה המורחבת, כפי שאכן קרה במקרה זה. לדברי אלרון, תוצאה זו היא כמעט בלתי נמנעת, ובהחלט עשויה לגרור עמה דיונים בין בני המשפחה על פרטי האירועים באופן שאף יכול להביא לכדי זיהום עדויות, בשל החשש שתוכן עדותם של העדים יושפע משיח שהתנהל מחוץ לחדר החקירות ולאולם בית המשפט. יחד עם זאת, תופעה של זיהום עדויות, כשלעצמה, אינה מלמדת על כך שגרסאותיהם של העדים כולם הן שקריות או בלתי אמינות וטענה כזו צריכה להישקל בכל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו, וכחלק מהערכתו הכוללת של בית המשפט באשר למהימנות ולאמינות העדויות, על פי הכלים המקובלים העומדים לרשותו.

השופט גרוסקופף: לא ניתן להרשיע את המתלוננת הראשונה על פי עדותה

במקרה הנוכחי, התרשמותו של בית המשפט המחוזי מזיהום אפשרי של העדויות לא הביאה אותו למסקנה כי יש לפסול את עדויותיהן של שלוש המתלוננות, כמו גם את עדויותיהם של העדים האחרים שבאו בפניו. בית המשפט בחן בקפידה כל אחת מהעדויות והעריך את מהימנותן ומשקלן, ובכך פעל נכונה. בנסיבות אלה, אין לקבל את טענת המשיב לפיה זיכויו מוצדק בשל זיהום העדויות הנטען.

לבסוף, נדחתה גם טענת המשיב לפיה הגרעין הדומה בין העדויות מלמד מיניה וביה על תיאום גרסאות וזיהום עדויות. לדעת אלרון, הדמיון בין הגרסאות של בנות המשפחה המתלוננות עומד במקרה זה דווקא לחובתו של המשיב, שכן ניתן ליחסו לדפוס פעולה שיטתי מצדו, אשר פגע במספר בנות משפחה תחת אמתלות דומות ותוך ניצול ההזדמנויות שנקרו בדרכו בחיק המשפחה.

השופט גרוסקופף, שהסכים לקבלת הערעור, חלק על דבריו של אלרון בכל הנוגע להרשעה באישום הראשון, המתייחס לעבירות שבוצעו כלפי גיסתו של המשיב. לדברי גרוסקופף, גישתו של אלרון היא מרחיקת לכת, שכן הערכאה המבררת סברה כי עדותה של המתלוננת אינה מהימנה דיה ועל כן לא ניתן לבסס עליה את הרשעת המשיב באישום הראשון, ואילו להערכתו של אלרון עדותה מהימנה דיה על מנת לבסס עליה הרשעה, וכל שנדרש, ואף זאת בשל מצוות המחוקק בלבד, הוא מציאת חיזוק לעדות זו.

לדעת גרוסקופף, הליכה בדרך זו, הממירה את הערכת המהימנות של הערכאה הדיונית בהתרשמות ערכאת הערעור אינה אפשרית במקרה זה, שכן עסקינן במקרה מובהק בו קביעות המהימנות נשענות על ההתרשמות הישירה של הערכאה המבררת מהעדים שהעידו לפניה, ואילו ערכאת הערעור נמצאת בעמדת נחיתות מובנית ביחס אליה. אשר על כן, סבר גרוסקופף כי לא ניתן להרשיע את המשיב באישום הראשון על סמך עדותה של המתלוננת, אולם הרשעתו של המשיב באישומים השני והשלישי, המתייחסים למעשים דומים שביצע כלפי המתלוננות האחרות, וכן עדותה של בת משפחה נוספת בדבר מעשים דומים שהתיישנו והחשיפה ההדדית בגיל הילדות - מבססים תמיכה חיצוניות מספקת לעדותה של המתלוננת הראשונה, ומצדיקים הרשעה גם באישום הראשון.

ביחס למחלוקת זו בין השופטים סבר השופט מזוז כי בית המשפט המחוזי לא קבע כי גרסתה של המתלוננת הראשונה היא שקרית ולא שלל את מהימנותה, אלא קבע כי גרסתה "אינה מפורטת דיה ומלווה בקשיים לא מבוטלים שמעוררים את הספק הסביר", כאשר בהמשך פירט את אותם קשיים. לפיכך, לדעת מזוז, אין מדובר בקביעת מהימנות כללית שלילית המבוססת על התרשמות בלתי אמצעית, אלא בקשיים קונקרטיים שבית המשפט מנה ופירט, ומשכך יש בידי ערכאת הערעור לבחון את אותם קשיים כדי להיווכח אם יש בהם כדי להטיל ספק בגרסתה של המתלוננת. לדעת מזוז, כך עשה השופט אלרון ולכן הוא שותף מלא למסקנותיו בנוגע לאותם קשיים.

סיכומם של דברים – הערעור התקבל; המשיב יורשע בכל העבירות המיוחסות לו באישום הראשון, באישום השני בעבירה אחת של מעשה סדום במשפחה וכן בעבירה של מעשים מגונים במשפחה (ריבוי מקרים), ובאישום השלישי - בעבירה של ניסיון לביצוע עבירת מין במשפחה (מעשה מגונה). עניינו של המשיב יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך שמיעת טיעונים לעונש וגזירת דינו. המשיב יוצג בהליך ע"י עו"ד מיכאל כרמל ועו"ד דן אסלנוב. המדינה יוצגה ע"י עו"ד נעמי גרנות, עו"ד עילית מידן ועו"ד ענבל ברנסון.

 

ע"פ 229/19

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:64
קומיט וכל טופס במתנה