שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > התבקשה להזדהות בכניסה לרכבת ותבעה: הופליתי בשל מוצאי הערבי

חדשות

התבקשה להזדהות בכניסה לרכבת ותבעה: הופליתי בשל מוצאי הערבי, צילום: תמונה: צילום אילוסטרציה: bizportal
התבקשה להזדהות בכניסה לרכבת ותבעה: הופליתי בשל מוצאי הערבי
24/12/2019, עו"ד לילך דניאל

נוסעת שביקשה להיכנס לתחנת הרכבת בבאר-שבע התבקשה להציג בכניסה תעודת זהות, ולאחר דין ודברים עם המאבטחים, שכלל גם הזעקת שוטרים למקום – כניסתה נדחתה.  בית משפט השלום בירושלים דחה את טענתה כי הופלתה בשל מוצאה הערבי וקבע כי המאבטחים והשוטרים פעלו כדין לאור העובדה שהתובעת צעקה, קיללה ונהגה באופן אלים

בית משפט השלום בירושלים דחה את תביעתה של נוסעת נגד רכבת ישראל והמשטרה, בטענה כי כניסתה לתחנת הרכבת בבאר-שבע נמנעה רק בשל מוצאה הערבי. לאחר בחינת הראיות והעדויות שוכנע השופט כי התובעת לא הופלתה לרעה אלא כניסתה נמנעה בשל התנהגותה הפרועה לאחר שהתבקשה להציג תעודת זהות בכניסה, שכללה קללות והרמות קול כלפי המאבטחים.

באפריל 2018 בשעות אחר הצהריים, ביקשה התובעת לנסוע ברכבת ממקום עבודתה בבאר שבע לביתה בלוד. לטענתה, כאשר הגיעה לתחנה בבאר-שבע התבקשה על ידי המאבטחים להציג תעודה מזהה, והייתה היחידה שהתבקשה לעשות כן מבין כל האנשים אשר נכנסו לתחנה אותו הזמן. לדברי התובעת, היא השאירה את תעודת הזהות שלה במכוניתה, אותה חנתה בתחנת הרכבת בלוד, ועל כן אמרה למאבטחת שאין ברשותה תעודה. בתגובה אמרה לה המאבטחת כי עליה להמתין עד לבוא שוטרים למקום וערכה על התובעת בידוק בטחוני, בו לא עלה כל ממצא מחשיד.

לאחר הבידוק המאבטחת הורתה לתובעת להמתין עד להגעת השוטרים וסירבה לאפשר לה להמתין בפנים ולהשתמש בחדרי השירותים, ואז המאבטחות הוציאו אותה בכח אל מחוץ לתחנה. לאחר מספר דקות התובעת נזכרה שיש בתיקה דרכון והציגה אותו למאבטחת, אך זו אמרה לה שעליה להמתין לבוא השוטרים. עם זאת, גם השוטרים שנקראו למקום סרבו להורות למאבטחים לאפשר לתובעת לנסוע ברכבת, והיא נאלצה לחזור לביתה באוטובוס – דבר אשר האריך מאוד את דרכה אל ביתה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

אשר על כן, הגישה התובעת תביעה נגד הרכבת והמשטרה לבית משפט השלום בירושלים, בטענה כי מאבטחי הרכבת והשוטרים הפלו אותה בשל היותה ערביה ומנעו ממנה לנסוע ברכבת, ובכך עברו על הוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. עוד טענה התובעת כי מאבטחי הרכבת והשוטרים הפרו את הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואת הוראות חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, וכי מאבטחי הרכבת התרשלו כלפיה.

עיקר טענת הנתבעים הייתה שמאבטחי הרכבת פעלו כדין ובגדר סמכותם עת ביקשו מהתובעת להזדהות בכניסה לתחנה, וכי התובעת הגיבה לפניית המאבטחים באופן פרוע ותוקפני, קיללה וצעקה, ולאחר שעברה בדיקה ביטחונית והציגה מסמך מזהה לשוטרים שהגיעו למקום, לא ביקשה לחזור ולהיכנס לרכבת. בנוסף, הגישה הרכבת הודעת צד שלישי נגד חברת האבטחה אשר העסיקה את המאבטחים וטענה כי אם נפל פגם בהתנהלות המאבטחים אשר מקים חובה לפצות את התובעת, על הצד השלישי לפצותה.

סגן הנשיא ירון מינטקביץ קבע כי בכל הנוגע לשלב הראשון של האירוע, קרי הבקשה מהתובעת להזדהות והבידוק הבטחוני, לא נסתרה טענת המאבטחים כי התובעת נבדקה בדיקה מדגמית ולא בשל מוצאה. חיזוק לכך ניתן למצוא בדברי התובעת עצמה, אשר אישרה שלרוב היא אינה מתבקשת להציג תעודה מזהה בכניסה לרכבת, וכי בזמן האירוע נשים אחרות בלבוש דומה לשלה נכנסו לתחנה בלי שעוכבו. כמו כן, הדברים נתמכו גם בסרטון מצלמות האבטחה, בו נראית אישה חובשת כיסוי ראש דומה לזה של התובעת נכנסת לתחנה, ואיש אינו מפריע לה.

"לעתים אין מנוס מפגיעה מידתית בערך השוויון"

מכך עולה, לדעת השופט, כי לא הוכח שהדרישה מהתובעת להזדהות נבעה ממוצאה או מדתה ולא הוכח כי המאבטחים חרגו מסמכותם לדרוש מהתובעת להזדהות. עוד הוסיף השופט כי גם אם מבחינת תחושתה הסובייקטיבית של התובעת היא סברה שנדרשה להזדהות רק בשל מוצאה – הרי שאין לכך כל ראיה אובייקטיבית ולא ניתן להגיע לכל מסקנה בדבר מדיניות מכוונת של הפליה בה נוקטת הרכבת, על סמך המקרה הבודד בו התבקשה התובעת להזדהות.

מעבר לצורך ציין השופט כי גם לו היה קובע שיש קשר בין הדרישה מהתובעת להזדהות ובין היותה ערביה, הרי שבמציאות הביטחונית המורכבת בה אנו חיים, לעתים אין מנוס מפגיעה מידתית בערך השוויון, על מנת להגן על שלום הציבור ובטחונו. לדבריו, בשונה ממניעת שירות, דרישת הזדהות בכניסה למקום ציבורי הנעשית באופן מכובד ומכבד, הגם שהיא טומנת בחובה פגיעה מסוימת בערכים עליהם נועד חוק איסור הפליה להגן, היא כורח המציאות ולעתים אין ממנה מנוס.

אשר לעיכובה של התובעת ובדיקתה על ידי שוטרים, קבע השופט כי מעדויות המאבטחים עולה, כי על פי נהליהם יש לעכב אדם שאינו מזוהה עד להגעת שוטרים למקום. דברים דומים עלו גם מעדות השוטרת. לגופו של עניין ציין השופט כי מהראיות עולה כי לאחר שהתבקשה להזדהות התנהגה התובעת באופן פרוע, הרימה קולה על המאבטחים, קיללה אותם במלים בוטות ונופפה בידיה באופן מאיים, והדבר הצדיק את מניעת כניסתה למתחם תחנת הרכבת.

"אכן, תחבורה ציבורית – כשמה – מיועדת לכלל הציבור ולכל אחד הזכות להשתמש בה, באופן שוויוני", כתב השופט. "עם זאת, אין מדובר בזכות מוחלטת, מנותקת מהתנהלותו של הנוסע, והיא כפופה לסייגים, בין מפורשים בין משתמעים. אך מובן הוא, כי אדם הנוהג באופן פרוע, המקים חשש כי יפר את השלום ויפריע לנוסעים אחרים, לא יורשה לעלות לרכבת או אוטובוס, שהרי אין זכותו לנסוע בתחבורה הציבורית גוברת על זכותם של יתר הנוסעים ליהנות מנסיעה שקטה ובטוחה".

עוד הוסיף השופט בעניין זה כי עדותם של המאבטחים, שהעידו כי התובעת צעקה, קיללה ונהגה באופן אלים – היא אמינה ונתמכה בסרטוני האבטחה, בהם נראית התובעת מנופפת בידיה וניכר בה כי היא מתעמתת עם המאבטחים. כמו כן יש לדברי המאבטחים חיזוק משמעותי בדברי השוטרת שנקראה לאירוע, שציינה כי התובעת הרימה את קולה והשתוללה, ולא נרגעה עד שהשוטרת עזבה את המקום. זאת ועוד, גם התובעת עצמה לא הכחישה כי בשלב מסוים של האירוע הרימה את קולה על המאבטחים כי התעצבנה עליהם.

מנגד, ציין השופט כי עדות התובעת עשתה רושם לא משכנע, שכן היא סתרה את עצמה במספר נקודות בעלות חשיבות, ותמיהות שעלו בדבריה לא מצאו מענה. כך למשל, טענתה של התובעת כי לא פנתה למאבטחים לאחר שהשוטרים עזבו את המקום משום שפחדה שיירו בה, אינה מתיישבת עם העובדה שהיא עצמה הודתה שדקות קודם לכן התעמתה עם המאבטחים באופן קולני ללא חשש, כפי שעלה אף מסרטוני מצלמות האבטחה.

התובעת צעקה, קיללה ונהגה באופן אלים

בנוסף, הדברים גם אינם מתיישבים עם העובדה שלאחר עזיבת השוטרים את המקום התובעת עמדה מול התחנה וצילמה אותה, וגם לא עם כך שאמרה למאבטחים שתכתוב בפייסבוק על קורותיה באותו היום. גם טענת התובעת כי השאירה באופן מכוון ומודע את תעודת הזהות ורישיון הנהיגה שלה במכונית בלוד עוררה תמיהה, לדעת השופט, שכן התובעת ציינה כי מאז שהחלה לעטות כיסוי ראש היא מתבקשת להזדהות באופן תדיר, והיא יודעת שהיא נזקקת לתעודת הזהות.

מעבר לכך, התובעת לא הסבירה מדוע היא נוהגת להוציא את תעודת הזהות ורישיון הנהיגה מתיקה ולהשאיר אותם במכונית – שהרי מדובר בפעולה חסרת כל הגיון - במיוחד כאשר מדובר במכונית שאינה שייכת לה אלא לאמהּ. עוד הזכיר השופט על פי החוק, חובה על כל אזרח לשאת עמו תעודת זהות ולהציגה כאשר נדרש לכך על ידי בעל סמכות.

עוד הוסיף השופט כי גם אם ניתן היה להתעלם מהתהיות והתמיהות ולקבל את העובדה שהתובעת השאירה את תעודה הזהות ורישיון הנהיגה שלה במכוניתה של אמה בתום לב, וגם לא זכרה שיש בתיקה דרכון, עולה מהראיות כי התובעת הגיבה לבקשת המאבטחים להזדהות באופן גס ומשתלח, תוך קללות בוטות, צעקות והנפת ידיים – תגובה שלא ניתן לקבלה. משכך, הסיבה שהמאבטחים לא אפשרו לתובעת להיכנס לתחנת הרכבת, בשלב הראשון, היא התנהגותה הפרועה לאחר שהתבקשה להזדהות, ללא קשר למוצאה, דתה או אופן לבושה.  לאור זאת, קבע השופט כי התנהלותם של המאבטחים בשלב זה הייתה תקינה ולא נמצא כי אלו הפלו את התובעת או הפרו זכות מזכויותיה.

עוד קבע השופט כי לא ניתן לקבל את טענת התובעת כי מאבטחי הרכבת והשוטרים התרשלו כלפיה בכך שלא אפשרו לה לנסוע ברכבת לאחר שעברה בידוק בטחוני. בעניין זה, עלה מהראיות באופן ברור כי התובעת כלל לא ביקשה להיכנס לתחנה לאחר שעזבו את השוטרים את המקום, אלא צילמה את התחנה מבחוץ, אמרה למאבטחים שתעלה כיתוב בפייסבוק על קורותיה ואז עזבה את המקום. כמו כן, למרות שהמאבטחים יכלו לפנות לתובעת מיוזמתם ולאפשר לה להיכנס לרכבת, הרי שלאור התנהגותה הפרועה ניתן להבין מדוע לא ראו סיבה לעשות כן, ואין הדבר מקים עילת תביעה נגדם או נגד הרכבת. מעבר לדרוש ציין השופט כי ממילא התנהגותה הפסולה של התובעת מקימה אשם תורם מלא ושוללת את זכאותה לפיצויים.

לבסוף קבע השופט כי לא נמצא כל פגם או פסול בהתנהלות המשטרה, שכן השוטרת שנקראה למקום פעלה כמצופה ממנה כאשר ביררה את זהותה של התובעת, שללה חשש לעבירה או סיכון בטחוני ואז עזבה את המקום. לדעת השופט, דבריה של השוטרת לפיהם לוּ היה מדובר בעניין טכני של זיהוי בלבד אפשר והייתה מעירה למאבטחים כי ניתן להכניס את התובעת, אך נמנעה מלעשות כן בשל התנהגותה של התובעת, מתיישבים עם השכל הישר ועם המצופה משוטר.

עוד הוסיף השופט כי אין זה תפקידה של המשטרה להחליף את שיקול דעתם של מאבטחי הרכבת (או מאבטחי כל מוסד אחר) ולקבוע מי יבוא בשעריה ומי לא. בנוסף, קיבל השופט את עדות השוטרת לפיה דבריה לתובעת כי עליה לשוב לביתה באוטובוס היו בגדר עצה בלבד ולא הוראה שנתנה לה או איסור שהטילה עליה לעלות לרכבת. לשיטתו, דברים אלו מתיישבים עם השכל הישר והרושם שהתקבל הוא כי השוטרת רק ביקשה לסייע לתובעת למצוא פתרון למצב אליו הכניסה את עצמה בעקבות העימות עם המאבטחים, ובוודאי שלא רצתה להרע לה.

לאור כל האמור, התביעה נדחתה; התובעת תישא בהוצאות כל אחד מהצדדים בסכום כולל של 3,000 ש"ח. התובעת יוצגה בהליך ע"י עוה"ד אורי נרוב ואורלי ארז-לחובסקי. רכבת ישראל יוצגה ע"י עו"ד שי תורן. המשטרה יוצגה ע"י עו"ד ג'ני בוטבול. חברת האבטחה יוצגה ע"י עו"ד יצחק פישר.

תא"מ 62833-07-18

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:87
קומיט וכל טופס במתנה