שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > העליון בדיון נוסף: אין חובה להקדים פניה לרשות ציבורית טרם הגשת תביעה ייצוגית נגדה

חדשות

העליון בדיון נוסף: אין חובה להקדים פניה לרשות ציבורית טרם הגשת תביעה ייצוגית נגדה, צילום: istock
העליון בדיון נוסף: אין חובה להקדים פניה לרשות ציבורית טרם הגשת תביעה ייצוגית נגדה
17/12/2019, עו"ד לילך דניאל

במסגרת דיון נוסף בהרכב מורחב של שבעה שופטים, קבע בית המשפט העליון כי אין להטיל על תובע ייצוגי חובת פנייה מוקדמת לרשות ציבורית טרם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגדה. עוד נקבע כי ככל שמוגשת נגד תאגיד מים וביוב בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין גביית יתר של תעריפי מים וביוב, הוא אינו מוגדר בהקשר זה כ"רשות" ועל כן אין הוא זכאי להסדרים המיטיבים הניתנים לרשויות על פי חוק תובענות ייצוגיות

המשיבה, "מי גליל", היא תאגיד מים האמון על אספקת שירותי מים וביוב לשבע רשויות מקומיות בצפון הארץ, וביניהן המועצה המקומית עראבה. המבקש, תושב עראבה, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, בטענה כי גבתה ריבית ביתר בגין תשלומים המשתלמים לה.

בעקבות האמור, הגישה המשיבה הודעת חדילה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, בה נטען כי מחמת טעות שמקורה בחברה חיצונית המספקת שירותי גביה נגבה מן הצרכנים שיעור ריבית שאכן אינו תואם את הסדר התשלומים הקבוע בסעיף 32(ב) לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה להוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), וכי לאחר בדיקה חדלה מגביית היתר.

בנוסף, נטען כי המשיבה פועלת בנסיבות העניין כ"רשות" ולא "כעוסק" ולכן לא היה מקום להגיש את הבקשה מכוח פרט 1 לתוספת הראשונה בחוק תובענות ייצוגיות. לבסוף, נטען כי אין לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא כוחו הואיל ולא פנו למשיבה בטרם הגשת בקשתם.

 בית המשפט המחוזי קיבל את הודעת החדילה, אך קבע כי היעדר פניה מוקדמת אינו שולל כשלעצמו זכאות לגמול ולשכר טרחה וכי יש לבחון בכל מקרה לגופו את הנסיבות הרלבנטיות. בהסתמך על כך, פסק בית המשפט גמול ושכר טרחה על פי אחוזים מתוך התועלת העתידית המשוערת בעקבות חדילת הגביה, קרי 80,000 ש"ח לבא כוח המבקש ו-10,000 למבקש עצמו. עוד ציין בית המשפט, כי הביא בכלל שיקוליו את מידת הזהירות שיש לנהוג בה כלפי כספי הציבור.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

ערעור שהוגש לבית המשפט העליון התקבל חלקית, תוך ששופטי ההרכב הכירו פה אחד בחובה כללית לערוך פניה מקדימה לרשות המנהלית בטרם הגשת תובענה ייצוגית כנגדה, וקבעו כי היעדרה של פניה זו עשוי, בהתאם לנסיבות, לבוא לידי ביטוי הן בהחלטתו של בית המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה וביחס לשיעורם של סכומים אלה, והן בהחלטתו בבקשה לאישור התובענה הייצוגית. עוד נקבע בדעת רוב כי מקום בו הפניה המוקדמת מנעה את הגשת התביעה הייצוגית, באפשרות התובע ובא כוחו לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים לצורך פסיקת שכר טרחה והוצאות.

בעקבות הוראתה של נשיאת ביהמ"ש העליון לשעבר, השופטת בדימ' מרים נאור, התקיים דיון נוסף על פסק הדין, בהרכב מורחב של 7 שופטים. הנשיאה הנוכחית חיות, שעמדה בראש ההרכב, קבעה על דעתם של רוב שופטי ההרכב, כי יש לבטל  את פסק הדין מושא הדיון הנוסף.

תחילה דנה הנשיאה בשאלת סיווגה של התובענה הייצוגית נגד מי הגליל – האם תובענה נגד עוסק או נגד רשות, וציינה כי ההגדרה שבחוק בתי משפט לענינים מינהליים קובעת כי "רשות" היא "רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין". אשר לתאגידי המים והביוב, נקבע כי על אף היותם גוף נפרד מן הרשויות המקומיות ובעלי אישיות משפטית עצמאית, הרי הם תאגידים סטטוטוריים הממלאים תפקיד ציבורי על פי דין ולפיכך ראוי לסווגם כ"רשויות" לצורך חוק תובענות ייצוגיות.

 

עם זאת, הבהירה חיות, המסקנה כי מי הגליל, בהיותה תאגיד מים וביוב, עונה להגדרה של "רשות" לצורך חוק תובענות ייצוגיות - אין משמעה כי כל תובענה ייצוגית נגדה תתנהל, בהכרח, לפי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק. פרט זה קובע כי ניתן להגיש כהליך ייצוגי "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". בעניין זה, קבע בית המשפט העליון בהרכב מורחב כי תשלום בגין שירותי מים וביוב הוא במהותו "מחיר" ואין לראות בו "מס" או "תשלום חובה". כפועל יוצא, קבעה חיות, התשלומים מושא ההליך דנן, הנוגעים לריבית על תעריפי המים והביוב, אף הם "מחיר" ולא "מס, אגרה או תשלום חובה אחר", ועל כן הם אינם באים בגדר פרט 11 לתוספת השנייה.

עוד קבעה חיות, כי בגביית תעריפי מים וביוב מכוח חוק תאגידי המים, פועלים תאגידי המים והביוב כ"עוסק" לפי חוק הגנת הצרכן. משכך, המבקש רשאי להגיש את ההליך הייצוגי נגד מי הגליל על פי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, וזאת משום שבכל הנוגע לעילה מושא ההליך, פועלת מי הגליל – שהיא רשות – בכובעה כעוסק.

מכאן, נקבע, נגזרת גם המסקנה כי מנגנון הודעת החדילה הקבוע בסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, אינו עומד לרשות מי הגליל במקרה דנן, ולכן לא ניתן היה לדחות את הבקשה לאישור מטעם זה והיה מקום להחזיר את הדיון בבקשת האישור אל בית המשפט המחוזי על מנת שידון בה לגופה. עם זאת, לנוכח הזמן הרב שחלף ובהינתן השלב הדיוני שבו מצוי ההליך, כל הצדדים תמימי דעים שאין מקום להשיבו לבית המשפט המחוזי ולחדש את הדיון בבקשה לאישור.

להשלמת הדיון והעמדת הלכה על מכונה, נדרשה חיות גם לשאלת הנחיצות של פניה מוקדמת אל הרשות המנהלית טרם הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגדה. בפסק הדין מושא הדיון הנוסף השיב בית המשפט על שאלה זו בחיוב פה אחד, אך הוסיף וקבע כי היעדר פנייה מוקדמת לא יוביל, ככלל, לדחיית בקשת האישור על הסף וכי הדבר יקבל ביטוי במישור הגמול ושכר הטרחה וכן בשיקולים שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשת האישור לגופה.

לדברי חיות, נקודת המוצא לדיון היא כי חוק תובענות ייצוגיות אינו קובע חובת פנייה מוקדמת לרשות טרם נקיטת הליך ייצוגי נגדה, וזאת אף שהוא קובע הסדרים ייחודיים אחרים החלים על תובענות ייצוגיות נגד רשות. לפיכך, נשאלת השאלה איזו משמעות יש לייחס ל"שתיקת" המחוקק בנושא זה.

לאחר השלמת המהלך הפרשני, הגיעה חיות למסקנה כי החוק קובע הסדר שלילי בכל הנוגע להטלת חובה כללית לפנייה מוקדמת טרם נקיטת הליך ייצוגי נגד רשות, וכי סעיף 9 לחוק, המאפשר לרשות לחדול מן הגבייה הבלתי-חוקית ונותן לה "פתח מילוט" מההליך הייצוגי, הוא ההסדר החלופי שראה המחוקק לקבוע בהקשר זה, ואין ליצור מנגנון כפול של פנייה מוקדמת שאין לו עיגון בחוק. חיות הצביעה על קשיים בלתי מבוטלים המתעוררים בעקבות הטלת חובת פנייה מוקדמת, ובהם היעדר תמריץ כלכלי לפנות בפנייה מוקדמת במקרים שבהם לא יוגש לבסוף הליך ייצוגי וכן היעדר מנגנוני פיקוח מצד בית המשפט במצבים שבהם הפונה והרשות מגיעים להסכמות ביניהם. עם זאת, נקבע, אין בכך כדי לשלול את שיקול הדעת המסור לבית המשפט על פי הוראות החוק השונות לבחון ולהביא בחשבון בכל מקרה נתון על פי נסיבותיו את ההשלכות שיש לייחס להעדר הפניה המוקדמת.

המשנה לנשיאה חנן מלצר חזר בו מדעתו בפסק הדין מושא הדיון הנוסף והצטרף לעמדה שלפיה אין להטיל חובת פנייה מוקדמת לרשות טרם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגדה. לצד זאת, סבר מלצר בדעת מיעוט כי הריבית הנגבית על ידי תאגידי מים וביוב נחשבת כמעין מס כמשמעותה בפקודת המסים (גביה), ולכן היא באה בגדר פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות וניתן היה, לפיכך, להגיש את התובענה הייצוגית דנן לפי פרט זה.

השופט הנדל סבר בדעת מיעוט, כי יש לפנות בפנייה מוקדמת לרשות טרם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגדה לפי פרט 11, וזאת לאור עקרונות היסוד של המשפט המינהלי המחלחלים לגישתו לעולמן של התובענות הייצוגיות המינהליות, ובהם חובת מיצוי ההליכים. עוד הוסיף הנדל כי שיקולי יעילות, טובת הקבוצה והאינטרס הציבורי שבהגנת התקציב מובילים להרחבת חובת הפנייה המוקדמת ולהחלתה גם בתובענות ייצוגיות המוגשות נגד רשויות בכובען האזרחי. עוד הדגיש כי חובת תום הלב והייצוג ההולם המוטלות על המייצגים מחייבות אותם לפעול בהתאם. לצד זאת הצטרף השופט הנדל לדעת הרוב בסוגיית סיווג הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד תאגיד מים וביוב בגין גביית יתר כתובענה שאינה נגד "רשות".

דנ"מ 5519/15

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:130
קומיט וכל טופס במתנה