שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > כתבה בפייסבוק על חוויית שירות שלילית שקיבלה בפאב – ונתבעה

חדשות

כתבה בפייסבוק על חוויית שירות שלילית שקיבלה בפאב – ונתבעה, צילום: תמונה: getty images israel
כתבה בפייסבוק על חוויית שירות שלילית שקיבלה בפאב – ונתבעה
21/11/2019, עו"ד לילך דניאל

בית משפט השלום בחיפה דחה תביעה שהגיש פאב נגד לקוחה שפרסמה בפייסבוק פוסט שבו הביעה חוסר שביעות רצון מהשירות שקיבלה בעת שחגגה במקום את מסיבת יום הולדתה. בין היתר, "האשימה" הלקוחה את הפאב ב"עקיצה" של לקוחות עקב שירות איטי וכמות שתיה לא מספקת

 

במאי 2015 חגגה הנתבעת ביחד עם בעלה וכעשרים ידידים את מסיבת יום הולדתה בפאב "הספרייה" אותו מפעילה התובעת. למחרת היום, פרסמה הנתבעת פוסט בעמוד הפייסבוק שלה, בו הביעה את חוסר שביעות רצונה מהשירות שקיבלו בפאב. בין היתר כתבה הנתבעת כי השירות במקום היה איטי במיוחד וכי כמות השתייה המוגשת היא מעטה, דבר המהווה לשיטתה "עקיצה" של הלקוחות: "ברגע שאתה מסיים לשתות את הכוסית שלך ואני אומרת מסיים זה בשלוק אחד! אתה וכל משנמצא בסביבך תחכה כ-30-45 דקות שיבואו ויחליפו לך לכוסית חדשה! ופה בעצם העקיצה הגדולה שלא לומר גניבה! ממש נחמד לקחת מאדם 130 ש"ח ובמהלך הישיבה ממוצאת בפאב של 3 שעות להוציא לכל לקוח בקושי שלוש כוסות בכמות של פחות מצ'ייסר!!! בדיחה ממש!!! כך אתמול עקצו אותנו! התישו אותנו נפשית מלחכות לשתייה כל הערב!".

הפוסט קיבל תגובות רבות מצד גולשים, שחלקם הסכימו עם הכתוב וחלקם לא. בין המגיבים היו גם עובדים ומנהלים ברשת וגם בעלי הרשת שהסתייג מהאמור בפוסט של הנתבעת. עשרה ימים לאחר הפרסום, הסירה הנתבעת את הפוסט ושלושה שבועות לאחר מכן הוגשה נגדה התביעה הנוכחית, בעילה של לשון הרע.

לטענת התובעת, הפוסט האמור הכיל שקרים והשמצות, וכי הנתבעת הפרה את כללי הבילוי בפאב וגנבה אלכוהול מבלי ששילמה עבורו. עוד נטען כי בניגוד לרושם העולה מהפוסט, היא וידידיה המשיכו לבלות בפאב, שתו כ-114 כוסות שתייה ואף הותירו למלצרים תשר "שמן".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובעת הוסיפה וטענה כי הפוסט של הנתבעת נחשף בפני לא פחות מ-239,372 משתמשים בפייסבוק וכי הנתבעת שיתפה את הפוסט עם 11,224 משתמשים אשר צפו בו על גבי "קירות" של משתמשים הקרובים להם. אשר על כן, עתרה התובעת לפיצוי סטטוטורי בסך 100,000 שקל.

הנתבעת מאידך, טענה בכתב ההגנה כי דובר בפרסום בעמוד הפייסבוק האישי שלה, בו היא עושה שימוש יומיומי ומשתפת את חבריה בחוויות ומקבלת מהם תגובות. לשיטתה, הפרסום אינו מהווה "לשון הרע" וכי היא הפיצה ותייגה בפוסט את ידידיה שהיו עמה בפאב ובנוסף את הדף העסקי של התובעת, על מנת לשתף אותה. עוד נטען כי הפרסום בפוסט חוסה תחת הגנות "אמת בפרסום" ותום לב, וכי הוא עוסק בעניינים של מה-בכך.

השופט אורי גולדקורן ציין בפתח הדברים כי המרחב הוירטואלי אתגר את דיני איסור לשון הרע, כאשר זה מכבר קבע בית המשפט העליון שבהיעדר עדכון ראוי של דינים אלו מוטב להחילם 'בשינויים המתחייבים' על התבטאויות במרחב הוירטואלי מאשר להניח לקיומה של לאקונה.

"הקורא הסביר לא יסיק שהנתבעת טענה לגניבה"

לדעת השופט גולדקורן, בעת יישום "השינויים המתחייבים" לגבי פרסומים של צרכנים בנוגע לשירותים שסופקו להם, יש להביא בחשבון חמישה פרמטרים: (1) יכולת הנפגע להגיב לפרסום על גבי הפוסט; (2) יכולתם של צרכנים נוספים להגיב על גבי הפוסט; (3) חומרתם של הדברים המיוחסים בפרסום לנפגע; (4) מידת החשיפה של הפוסט; (5) הרושם הכללי המתקבל מתוכן הפוסט והתגובות הצמודות לו. לדבריו, שקלול כל הפרמטרים לעיל עשוי להוביל למסקנה שלא כל עובדה שאינה נכונה תיחשב כ"לשון הרע".

לגופם של דברים, בחן השופט את התבטאויות הנתבעת במסגרת הפרסום, וציין כי אלו אינן כוללות תיאור עובדתי אלא הסבר לטרוניה הקשה של הנתבעת: מאחר שהשירות שניתן לה ולידידיה בפאב היה איטי ביותר, אזי הם לא יכלו למקסם את היתרון שמקנה "שיטת הצמידים" ולשתות אלכוהול כאוות נפשם. במשתמע,  טענה הנתבעת כי השירות האיטי נעשה בכוונת מכוון, על מנת למנוע מרוכשי הצמידים מהסוג שהיא וידידיה רכשו מלנצל אותם ללא הגבלה.

לדעת השופט, על אף שהשימוש במילים "עקיצה", תחושה של "גניבה" ו"גזל" מהווה התנסחות בוטה, יש להניח כי הקורא הסביר לא יסיק מהם שהנתבעת טענה לגניבה של ממש. זאת, בדומה לאמירה בסגנון "המסעדה מאוד יקרה, ממש שדדו אותי", שהיא גידוף שגור אשר חומרתו קלה.

עוד הוסיף השופט כי עיון בתגובות הגולשים לפוסט מעלה כי קולם של הבעלים והעובדים בפאב נשמע היטב ותגובותיהם כללו התייחסות לטענות הנתבעת בפוסט ואף האשמתה בשתיית אלכוהול מבלי לשלם עבורו והאשמת בעלה בהשמעת איום. מנגד, עיון בתגובת הגולשים לפוסט מגלה כי חלק מהצרכנים שביקרו בעבר בפאב הזדהו עם הכתוב והתבטאו בחריפות כלפי הפאב ("מישהו שם הסריח", "הם עושים אותה 'עקיצה' לכולם"), וחלקם הביעו הזדהות עם הפאב וחילקו לו שבחים ("קיבלנו שירות טוב ואדיב") והאשימו את הנתבעת בניצול מסלולי השתייה בפאב ("גניבה לכל דבר", "חוצפה וגניבה", "השתיה עלתה לך יותר מידי לראש").

בכל הנוגע למידת החשיפה לפוסט, קבע בית המשפט כי לא הוכח שבעשרת הימים בהם הפוסט היה קיים ברשת הוא נחשף לרבע מיליון גולשים, כפי שטענה התובעת. בנוסף, סבר השופט כי מי שקורא את הפוסט בשלמותו יגלה תמונה מורכבת של מהלך האירועים, ובכלל זאת כי הנתבעת אישרה שהיא שתתה משקה אלכוהולי אף לאחר שהוסר ממנה, לבקשתה, אותו צמיד המאפשר שתייה ללא הגבלה, וכי מעשה זה היה הרקע לעימות המילולי שפרץ לאחר מכן.

לדעת השופט, הפוסט ביחד עם התגובות, מעבירים לקורא הסביר מידע על חוויותיהם של מספר גולשים (הנתבעת וחלק מהמגיבים) מביקוריהם בפאב, על קיומה של שיטת "הצמידים" המאפשרת רכישת משקאות אלכוהוליים במחיר מוזל, על יחסו הנוקשה של צוות הפאב למי ש"נתפס" כשהוא שותה ללא צמיד על פרק ידו, ועל עמדתם של עובדי הפאב ומנהליו לטיעוניה של הנתבעת. השיח בפוסט ובתגובות לווה, לעתים, בהתנסחויות בוטות, אולם לא חרג משפת רחוב שאינה זרה להוויה הישראלית של שיח בין אדם לחברו.

בסופו של יום קבע השופט כי הפוסט שפרסמה הנתבעת אינו לשון הרע ולכן דין התביעה להידחות, תוך חיוב התובעת בהוצאות ושכ"ט הנתבעת בסך 10,000 שקלים. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד מורן בן יצחק. הנתבעת יוצגה ע"י עו"ד אבי אמר.

 

ת"א 63077-06-15

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
17 | S:166
תקדין במחיר מופקע