בית משפט בקריות חייב את המדינה לפצות ב-35 אלף שקל מטופלת שעברה ניתוח להחלפת ברך שמאל בבית החולים רמב"ם, וחלק מהמקדח נותר בגופה. נקבע, כי העובדה שהדבר לא גולה לה מיד לאחר הניתוח פגע באוטונומיה שלה, אולם נסיבות התיק אינן מצדיקות פיצוי בסדר הגודל אותו דרשה
ביולי 2010 עברה התובעת ניתוח להחלפת ברך שמאל בבית החולים רמב"ם, ובעקבותיו אושפזה בבית החולים. לטענת התובעת, במהלך אשפוז זה היא עברה צילום רנטגן לצורך מעקב, ורק אז נודע לה, לטענתה, כי במהלך הניתוח נותר חלק מהמקדח שבו נעשה שימוש בניתוח בתוך עצם הפימור השמאלית. לאור האמור, הגישה התובעת תביעה כספית נגד המדינה, לפיצוי על נזקי הגוף שנגרמו לה.
התובעת נמנעה מלהגיש חוות דעת רפואית לתמיכה בטענתה, לאור עמדתה כי העובדה שנותר חלק מתכתי בגופה אינה שנויה במחלוקת והדבר צריך שיזכה אותה בפיצוי כספי. כמו כן, התובעת לא טענה לקיומה של נכות רפואית. המדינה מצידה, טענה כי יש לדחות את התביעה ותמכה את הגנתה בחוות דעת של אורתופד.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
סגן הנשיא, השופט ערן נווה, קבע כי אין חולק שהושאר חלק ממקדח בגופה של התובעת לאחר הניתוח שעברה, וכי יש לתת אמון בעדותה של התובעת לפיה הצוות המנתח לא יידע אותה בדבר ובוודאי שלא מיד לאחר הניתוח. חלף האמור, הדבר נודע לה באקראי על ידי טכנאי הרנטגן אשר ביצע את הצילומים. עוד ציין השופט כי התיעוד הרפואי היה צריך להכיל בתוכו התייחסות לעניין זה של השארת חלק מהמקדח בגופה של התובעת והדבר לא נעשה.
נוכח האמור, הסיק השופט כי האוטונומיה של התובעת אכן נפגעה כאשר לא נמסר לה לאחר הניתוח כי הושאר חפץ בגופה, והגילוי היה אקראי ובוודאי הסב לה חוסר נחת קשה. עם זאת, ציין השופט, הגילוי היה מספר ימים מועט אחרי הניתוח והתובעת הגישה את תביעתה שנים רבות לאחר המקרה ואף לא טענה טענות כאלו או אחרות כנגד המנתח ואף עשתה ניתוח נוסף על ידו.
לאור האמור, סבר השופט כי נסיבות התיק אינן מצדיקות פיצוי בסדר הגודל אותו דרשה התובעת ובוודאי שאין להקיש לתיק זה מתיק אחר בו נידון מקרה בו נותרה בבטנה של התובעת מחט עקב ניתוח. על אף האמור, הסכים השופט עם מסקנות פסק הדין, לפיהן השארת חפץ בגוף חולה בניתוח אינה מתקבלת על הדעת.
אשר על כן, תפצה המדינה את התובעת בסך של 35,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 20%.
