בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורו של עו"ד שהורשע בהליך משמעתי והושעה מהמקצוע למשך שנה ו-9 חודשים, בעקבות רצף התבטאויות בלתי הולמות בהן עשה שימוש בשלושה הליכים שונים כלפי שופטים, רשמי הוצל"פ וקולגות. השופט: "סבורני כי יש להקפיד הקפדה יתירה על שיח מכבד כלפי המותב היושב בדין וכלפי הצד שכנגד, במיוחד בין כותלי בית המשפט"
המערער, עו"ד במקצועו, התבטא בשלוש הזדמנויות שונות במסגרת הליכים שונים, באופן בלתי הולם כלפי היושבים על כס השיפוט והצד שכנגד. במקרה הראשון, בבקשה לפסלות שופט שהגיש המערער, כתב בין היתר: "הח"מ נתקל בעברו המקצועי כעורך דין בהחלטות שיפוט שרירותיות, שערורייתיות, מושחתות של שופטים והדברים לא זרים לו ואולי בשל זאת קל לח"מ לזהות על נקלה שופט מושחת. רצף הקביעות השרירותיות בתיק מלמד על פגם מחשבתי, נפשי חמור, משוא פנים חמור וחריצת דין טרם המשפט".
במקרה השני, במהלכו של דיון בבית המשפט לתעבורה, פנה המערער לבית המשפט, ובהתייחסו לבא-כוח המאשימה אמר בזו הלשון: "לא ברור לי מדוע התובע הזה עומד מולי, הוגשה נגדו תלונה במח"ש. ניצל את תפקידו וטען טענות שקריות והתפרעות בבית משפט וכן הלאה וכן הלאה. לא ברור לי מדוע חברי עומד פה ומייצג את המשטרה כשהוא צריך להיות בהשעיה".
במקרה השלישי, בתיק הוצל"פ, הגיש המערער בקשה להבהרת החלטת הרשמת ו"הודעה על כונה להגשת תביעה נזיקית בגין התנהלות רשלנית קיצונית, מופקרת ושערורייתית ומושחתת". בבקשה גופה כתב המערער כי התנהלות הרשמת "מופקרת, שערורייתית ומושחתת בקביעותיה הנוגעות למבקש", "ידה קלה על ההדק", "לא נקטה באמצעים מינימליים להבטיח את המשך מקור פרנסתו ועיסוקו כעו"ד". עוד הוסיף, כי הרשמת "גרמה בזדון למבקש נזקים כבדים וחמורים עד כדי השבתת עבודתו המקצועית לחלוטין ופגיעה קשה בתדמיתו, יושרו ושמו הטוב".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בהמשך הבקשה התייחס המערער לפסקי-דין קודמים שניתנו בעניינו של מרשו על ידי שופטים באופן הבא: "נכתבו על ידי מי שאינו בקיא בדין, שרלטן, נקמן, אינו בעל דעה, חסר אינטגריטי, מניפולטיבי וכזבן... לא בוססו על כל ממצא פוזיטיבי וכולו בנוי על סילופי עובדות, שקים, הטעיה, מרמה, בניגוד לתקסד"א, בניגוד לגל היגיון והליך הוגן... תלונותיו של המבקש כנגד התנהלותם המושחתת של השופטים ודרישתו לפתיחה בחקירה פלילית נגדם טרם קיבלה כל התייחסות".
אחר הדברים הללו, ובעקבות תלונה מצד יועמ"ש הנהלת בתי המשפט, הגישה ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין קובלנה משמעתית נגד המערער, בגין עבירות של פגיעה בכבוד המקצוע, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, יחס לא ראוי כלפי הצד השני, חוסר כבוד לבית המשפט וחוסר כבוד לצד שכנגד.
בבית הדין המשמעתי המחוזי עתר המערער לביטול האישומים נגדו מחמת הגנה מן הצדק, בטענה שנפלו פגמים בהליך המצדיקים את בטלותו, כמו אי מינוי סניגור ואי איחוד תיקים. המערער הוסיף וטען כי יסודה של הקובלנה במסע להכפשתו. לגופו של עניין, המערער לא הכחיש את המיוחס לו ואף הודה בעריכת כתבי הטענות האמורים לבית המשפט, אולם לצד האמור טען כי הקובלת לא העמידה תשתית ראייתית לביסוס עובדות כתב הקובלנה.
בהכרעת דינו דחה בית הדין המחוזי את טענותיו של המערער לבטלות האישומים מחמת הגנה מן הצדק, ולגופו של עניין קבע כי הונחה תשתית ראייתית ברמה הדרושה להוכחת עובדות כתב הקובלנה, מה גם שהמערער לא הכחיש את התבטאויותיו אלא טען כי יש לראות בדבריו משום ביטויים לגיטימיים על רקע נסיבות אמירתן. לאחר שבית הדין בחן את אמירות המערער כלפי השופטים ועמיתו למקצוע ושמע את טענות הצדדים, קבע כי מדובר בביטויים שאסור בתכלית האיסור על עורך דין לעשות בהם שימוש, בכלל, ובוודאי שלא במסגרת ותוך עבודתו. אשר על כן, הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו ונידון לעונש השעיה בפועל למשך שנה ותשעה חודשים, קנס בסך 2,500 שקל והשעיה על תנאי.
ערעור שהגיש המערער לבית הדין המשמעתי הארצי נדחה, ונקבע כי בהיעדר מחלוקת עובדתית לא נמצאה למערער הגנה או פטור מאחריות לביצוע העבירות, לרבות כורח או צידוק לאמירת הדברים. בית הדין קבע כי דבריו היו "דברי בלע בזויים, שפלים וגסים" המהווים בבירור עבירה אתית וכי טענותיו לפגמים שנפלו בהליך המשמעתי אינן אלא "המשך ישיר למסע צלב פרוע שהמערער מנהל בשם עצמו ומטעם עצמו נגד המערכת". לעניין העונש, קבע בית הדין, כי המערער אינו מבין את הפסול שבמעשיו, לא הביע חרטה כנה ואמיתית ולא התנצל על דבריו וממילא ממשיך להתבטא באותה "דרך מעוררת פלצות תוך השלכת רפש לכל עבר". בנסיבות אלו, ונוכח עברו המשמעתי המכביד של המערער, נמצא העונש הולם וראוי.
אשר על כן, הגיש המערער ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי בירושלים. השופט משה בר-עם הזכיר בפתח הדברים כי ההלכה הפסוקה קובעת כי יש לנהוג במידת ריסון רבה בביקורת השיפוטית על פסקי דינם של בתי הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין. זאת, הן בהיותם הגוף המקצועי אשר הופקד מכוח מומחיותם וסמכותם על יישום נורמות האתיקה של עורכי הדין, ובשים לב שהערעור מובא לפני בית המשפט ב"גלגול שלישי".
לגופו של עניין דחה השופט את טענותיו של המערער לשיהוי כדי בטלותו של כתב הקובלנה, וציין כי לפי סדרי הדין הרלוונטיים, במקרה שבו העובדות המהוות את העבירה אירעו עשר שנים או יותר לפני המועד שבו התקבלה התלונה או המידע בלשכה, יידרש הקובל לשאלת חלוף פרק הזמן האמור ואם יחליט על הגשת קובלנה, יפרט בהחלטתו את נימוקיו להגשתה. עם זאת, לאחר עיון בחומר הראיות בתיק נמצא כי אמירותיו והתבטאויותיו של המערער בגינן הורשע נאמרו בשנת 2011, וכי תלונתו של היועץ המשפטי להנהלת בתי המשפט בעניינו והקובלנה הוגשו תוך פרק זמן סביר לאחר מכן. נוסף לאמור, לא מצא השופט עילה להתערב בקביעותיו של בית הדין בעניין טענת המערער להגנה מן הצדק מחמת פגמים יסודיים שנפלו בהליך היורדים לשורשו.
לבסוף קבע השופט כי גם לגופם של דברים לא עלה בידי המערער לבסס עילה ממשית להתערב בפסק הדין, וממילא לא הוכחה סטייה מהותית מתכליותיו של הדין המשמעתי, אשר נועד בעיקרו להגן על כבודו ומעמדו של מקצוע עריכת הדין, על דמותה של המערכת המקצועית של עורכי הדין ועל האמינות שהיא אמורה להקרין כלפי הציבור הרחב וכלפי קהל הלקוחות הנזקק לה במיוחד. לדעת השופט, יש להקפיד הקפדה יתירה על שיח מכבד כלפי המותב היושב בדין וכלפי הצד שכנגד, במיוחד בין כותלי בית המשפט, ודומה כי אין צידוק לאמירות בסגנון אחר. נוכח האמור, הערעור נדחה.
