שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > ביהמ"ש: ניתן לרכך את דרישת הכתב הנדרשת בחוק הירושה להסתלקות מעיזבון

חדשות

ביהמ"ש: ניתן לרכך את דרישת הכתב הנדרשת בחוק הירושה להסתלקות מעיזבון, צילום: unsplash
ביהמ"ש: ניתן לרכך את דרישת הכתב הנדרשת בחוק הירושה להסתלקות מעיזבון
18/09/2019, עו"ד לילך דניאל

במסגרת הכרעה בתביעה בין שלוש אחיות על הבעלות בדירת סבתן, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי ניתן לרכך את דרישת הכתב הקבועה בחוק הירושה לצורך הסתלקות מעיזבון. בעניין זה ערך ביהמ"ש היקש מדרישת הכתב בעסקת מקרקעין, וקבע כי למרות היעדרו של מסמך בכתב, ניתן להכיר בקיומה המשפטי של הסתלקות כאמור בשל "זעקת ההגינות" העולה מנסיבות המקרה

הצדדים לתביעות הן שלוש אחיות – א', ש' ו-ל'. סבן של האחיות הלכו לעולמם, והותירו אחריהם דירה שהייתה בבעלותם בחלקים שווים. הסב לא השאיר אחריו צוואה ויורשיו על פי דין ביום מותו בשנת 1987 היו בתו ואשתו, סבתן של האחיות. אמן של האחיות נפטרה בשנת 1997 טרם מתן צו ירושה בעניין אביה, שנעשה רק שנה מאוחר יותר.

כיום, הנכס נמצא בבעלות משותפת של האחות א' ( 10/12) וכל אחת מהאחיות האחרות (1/12 כל אחת). א' הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו היא זכאית למלוא הזכויות בנכס. גרסתה נשענה על שלושה מסמכים עיקריים: צוואת הסבתא שנערכה ע"י האחות ש', עורכת דין במקצועה, תצהיר מנהל העיזבון שהוגש לבית המשפט עובר למינויו, ותצהיר נוסף להעברת זכויותיה של ל' בנכס לא' ללא תמורה. גרסתן של שתי האחיות האחרות נסמכה, מנגד, על עדותן בלבד, מבלי שיהיה לה תימוכין במסמכים שונים למעט הרישום בפנקסי המקרקעין.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת א', הזכויות בנכס היו בבעלות משותפת של הורי האם. לאחר פטירת הסבא, שלא השאיר אחריות כאמור צוואה, הועבר חלקו בנכס (מחצית) לאשתו ובתו - אמן של האחיות, כאשר האחרונה הסתלקה או ויתרה על חלקה לטובת הסבתא. בדרך זו, הסבתא הפכה להיות בעלים של מלוא הזכויות. לגרסת א', הנכס בשלמותו הוענק לה מכוח צוואת הסבתא, שנערכה ע"י ש' בנוכחות ובהסכמת שאר הצדדים.

עוד נטען כי אמן של האחיות הייתה שותפה בביצוע פרויקט בניה, לגביו נקבעה חלוקה באופן מפורט בהסכם חלוקה שכלל הצדדים חתומים עליו כבר בשנת 1997. לטענת א', על פי ההסכמה הנ"ל היא הייתה זכאית להירשם כבעלים של שתי דירות ועוד 1/3 משתי דירות נוספות, בעוד שאחיותיה היו זכאיות להירשם כבעלים של דירה אחת בלבד וכן 1/3 מעיזבון האם. אולם, באותה עת עלה כי החוב לבנק בשל עלויות הבנייה עמד על סך של מליוני שקלים ולכן התקבלה החלטה ע"י ש' או מי מטעמה למכור דירות על מנת לכסות את החוב. א' הוסיפה כי הסכימה להצעה כי הדירה שמיועדת לה בפרויקט תימכר והיא תזכה במקומה לדירת הסבתא, ועל כן נערכה ע"י ש' צוואה לפיה הסבתא מעבירה את הנכס בשלמותו לא'.

השופט ניר זיתוני קבע כי עדותה של ש' הייתה רצופה התחמקויות, החלק העיקרי של עדותה לא נתמך בכל ראיה חיצונית והיא נמנעה מלענות על שאלות רבות וחלק לא מבוטל  מגרסתה בחקירה עמד בסתירה עם גרסתה בתצהיר שהוגש מטעמה וכן עם גרסת האחות ל', שמצויה עמה באותו צד של המתרס.

עוד ציין השופט כי ש' ערכה את הצוואה בניגוד לחוק המגדיר אותה כאחת היורשות הפוטנציאליות וכי סתירות ותמיהות רבות עולות בגרסתה בנוגע לנסיבות עריכת הצוואה, וכן תהיות בנוגע להגיונה של הצוואה. זאת, שכן לא ברור כיצד ש' ול' יקבלו זכויות עצמאיות בדירות חדשות בפרויקט, וא' תסכים לקבל את 9/12 של הזכויות בנכס ולהיות בשותפות בנכס עם אחיותיה. לדברי השופט, משמעות הדברים היא שעניין פירוק השיתוף או תביעה לדמי שימוש ירחפו מעל זכויותיה כל הזמן. עוד לדבריו, גרסה זו נחלשת עוד כאשר ל' מאשרת את גרסת א', לפיה עמדו הן בפני התלבטות למכור את הנכס או דירה נוספת בפרויקט. לפיכך, נקבע, לא מתקבל על הדעת שא' תבחר להישאר עם נכס בשותפות מתוך בחירה כאשר עמדה לה אופציה לקבל נכס נפרד שהיא תהיה הבעלים שלו בשלמות.

כל אלו, לדעת השופט, יוצרים תשתית צפופה ומסיבית של ראיות שיש בה כדי ללמד על נסיבות עריכת הצוואה בהתאם להנחה ששרתה אז, לפיה הסבתא היא הבעלים של מלוא הזכויות וכוונת הצדדים היא להעניק לא' את מלוא הזכויות בנכס.

עוד הוסיף השופט כי גם בגרסתה של האחות ל' ישנן התחמקויות ולא פחות סתירות מאלו המצויות בעדותה של ש'. כך, ציינה ל' מחד כי לא הייתה לצדדים מעורבות ומידע אודות הדירות בפרויקט, ומאידך הציגה גרסה עובדתית סותרת לפיה הן התלבטו, כלומר הייתה להן יכולת לבחור המלמדת גם על קיום מידע מספיק אודות זכויותיהן בפרויקט. עוד צוין כי גרסתה של ל' כי הייתה הסכמה לא לממש את הזכויות הייתה לא משכנעת ולא נתמכה בכל אסמכתא, והיא נועדה להסביר את העובדה של' וש' לא דרשו את מימוש זכויותיהן בנכס זמן רב.

עוד קבע השופט כי א' זכאית למלוא הזכויות בנכס בעקבות הסתלקות אמה מעיזבון אביה, על אף העדרו של מסמך בכתב. בעניין זה, ציין השופט כי סעיף 6(א) לחוק הירושה קובע כי לאחר מות המוריש, וכל עוד לא חולק העיזבון, רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לענייני ירושה, או לבית המשפט, להסתלק מחלקו בעיזבון כולו או מקצתו, או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה. לדברי השופט, לכאורה לפי הוראות החוק, הודעת ההסתלקות מהעיזבון חייבת להיות בכתב, מה שלא נעשה במקרה זה. עם זאת, לשיטתו, בנסיבות העניין ומכוח אותה הוראת חוק ניתן לקבל את גרסת א' לפיה אמה אכן הסתלקה מהעיזבון על אף העדר תצהיר מטעמה.

"זעקת ההגינות"

בעניין זה, ערך השופט היקש לדרישת הכתב בעסקה במקרקעין בהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין, שאף היא איננה דרישה ראייתית כי אם דרישה מהותית, ומשכך מותנה תוקפה המשפטי של ההתחייבות בקיומו של מסמך בכתב. לדברי השופט, עם השנים, כאשר היה קיים מסמך כלשהו המעגן את ההתחייבות לעשיית העסקה, הגישה הנוקשה המיישמת את דרישת הכתב כדרישה מהותית שאין אחריה ולא כלום, פינתה בהדרגה את מקומה ל"גישה מרוככת" - כלל גמיש שיש בו איזון בין פורמליזם לשיקול דעת שיפוטי או בין הערך המייחס משקל לעניין הצורני לבין דרישת המהות, שעיקרה הבאה לתוצאה צודקת תוך מתן משקל לכוונת הצדדים. זאת, בהתאם להלכה הידועה בעניין קלמר נ' גיא.

עוד קבעה הפסיקה, כי במקרים מסוימים ניתן לראות במסמך כמי שמעיד על העסקה אף שאינו חוזה, שאז מסמך כזה יספק את דרישת הכתב. כך, למשל, נקבע באחד המקרים כי קבלה המאשרת תשלום מסוים על חשבון חלקת מקרקעין מסוימת, מקיימת את דרישת הכתב.

במקרה זה, סבר השופט, קשה לקבוע כי הוצג מסמך שעליו ניתן לתלות את דרישת הכתב הקבועה בסעיף 6 לחוק הירושה, בהיקש למה שנאמר בהלכת קלמר. עם זאת, בפסיקה נוספת נקבע כי למרות היעדרו של מסמך בכתב, ניתן להכיר בקיומה המשפטי של התחייבות לעשות עסקה במקרקעין בשל "זעקת ההגינות" העולה מנסיבות המקרה. לדעת השופט, גם במקרה זה מתחייב מתוקף אותה "זעקת הגינות" להכיר ברצונה של האם להסתלק מעיזבון אביה, קרי להעביר את הזכויות בנכס לאמה, סבתן של האחיות, גם אם לא נעשה תצהיר הסתלקות כדרישת החוק.

בעניין זה צוין כי האם דאגה לאימה במסירות, דאגה שהצדדים אחריה ימשיכו את הטיפול בסבתא ואף העלתה את העניין בצוואתה, ולכן יש מקום לקבוע כי היא אכן ויתרה על חלקה בירושת אביה, דבר שמקובל לעשותו, במיוחד לטובת ההורה שעודנו בחיים. עוד סבר השופט כי מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה כי הסבא נפטר בשנת 1987 והאם לא פעלה להוציא צו ירושה נכון ליום פטירתה בשנת 1997. לדעת השופט, שומה על מי שרוצה לקבל זכויות שזכאי להם בירושה לדאוג להעבירן על שמו, במיוחד לאור המציאות המשפטית הקיימת לפיה זכויות שמועברות בירושה אינן עסקה במקרקעין ולא חלים עליהן חיובי מיסים.

עוד הוסיף השופט כי למרות שעמדו קשיים בשתי הגרסאות, אולם הכף נוטה לטובת גרסתה של א', נוכח כל הסתירות בגרסתן של שתי האחיות האחרות, הן הסתירות הפנימיות בגרסתן לבין עצמן והסתירות הרבות בין שתי הגרסאות. לכך מתווסף השיהוי הרב שעמד במשך קרוב ל-16 שנה בהגשת תביעה לדמי שימוש על ידי ש', כאשר התביעה באה בניגוד מוחלט להצהרה כי וויתרה על זכותה לדמי שימוש לאורך השנים. ש' גם לא הוכיחה כי דרשה לממש זכות כזו לפני שנת 2017.

לפיכך, לדברי השופט, ממארג הנסיבות שהונחו לפני בית המשפט: עדויות הצדדים; צוואת הסבתא, תצהיר מנהל העיזבון של האם, תצהיר העברה ללא תמורה שניתן מטעם ל' לטובת א', צווי הירושה והמועדים שקיומו בהן הצוואות - עולה מסקנה מסתברת שלפיה הזכויות בנכס בשלמות הועברו לא' במקביל מכל אחת משתי האחיות, שכל אחת מהן קיבלה דירה בבעלות מלאה בפרויקט. לדעת השופט, מסקנה זו סבירה יותר מכל היפותזה אפשרית אחרת.

אשר על כן, התקבלה תביעת א' לפיה היא זכאית להירשם כבעלים של מלוא הזכויות בנכס. מנגד, נדחתה תביעתה של ש' לדמי שימוש מא'. ש' תשלם לא' הוצאות משפט בסך של 3,000 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך של 23,400 שקל. ל' תשלם הוצאות בסך של 1,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך של 5,850 שקל. א' יוצגה בהליך ע"י עו"ד אדוארד סגל. ש' ו-ל' יוצגו ע"י עו"ד אברהם מולכו.

 

תמ"ש 13123-07-17

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
17 | S:166
פופאפ כנס המשפט עם מחיר