שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > פיצוי לרופאת שיניים מוסלמית שנדרשה להסיר חיג'אב כתנאי קבלה לעבודה

חדשות

פיצוי לרופאת שיניים מוסלמית שנדרשה להסיר חיג'אב כתנאי קבלה לעבודה, צילום: istock
פיצוי לרופאת שיניים מוסלמית שנדרשה להסיר חיג'אב כתנאי קבלה לעבודה
08/09/2019, עו"ד לילך דניאל

בית הדין האזורי לעבודה בת"א קיבל את תביעתה של רופאת שיניים מוסלמית ופסק לה פיצוי של 40 אלף שקל לאחר שבראיון קבלה לעבודה במרפאה נשאלה האם תהיה מוכנה להסיר את החיג'אב שהיא עוטה במהלך העבודה, בנימוק שהדבר עלול ליצור בעיות בקרב הלקוחות. השופטת: "אין כל רציונאליות בבסיס החשש מפני אישה רק מחמת שהיא עוטה חיג'אב, ולכן זו אינה אלא דעה קדומה סטריאוטיפית"

התובעת ביקשה להתקבל לעבודה כרופאת שיניים אצל הנתבעת, חברה פרטית הפועלת מזה כ-28 שנה בנתניה ומעניקה שירותים בתחום רפואת השיניים. לראיון העבודה שנקבע לה עם הבעלים ומנהל הנתבעת, הגיעה התובעת כשהיא עוטה חיג'אב, כמקובל בדת המוסלמית אצל אישה דתיה. במסגרת הראיון, נשאלה התובעת, בין היתר, האם תסכים להסיר את החיג'אב בזמן העבודה. התובעת השיבה בשלילה והצדדים סיכמו כי ישובו וישוחחו בשנית.

כ-10 ימים לאחר הראיון, התקשרה התובעת למנהל, וזה אמר לה בשיחה (שהוקלטה והוגשה לבית המשפט) כי למרות שצוות המרפאה סבר שהיא נראית נחמדה ועדינה ובוודאי רופאה טובה – "כולם חשבו שבאופן הזה עם הכיסוי ראש זה לא יעבוד אצלנו... גם אם אנחנו נקבע לך תורים ונמלא את היומן אנשים לא ירצו... יהיה המון בעיות עם זה".

בעקבות האמור, פנתה התובעת לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה וזו פנתה אל מנהל הנתבעת בהתראה לפני הגשת תביעה מחמת אפליה על רקע דת בקבלה לעבודה. בתגובה השיבה הנתבעת לנציבות בין היתר כי מטרתו של המנהל הייתה למנוע "מצבים לא נעימים שעלולים להתעורר במקום העבודה על רקע המציאות השוררת בימים אלה בארץ, וזאת בין היתר מתוך דאגה למועמדת עצמה". הנתבעת הוסיפה וציינה כי היא מצרה על כך שהתובעת נפגעה והציעה לה להיקלט אצלה לעבודה כרופאת שיניים באופן מיידי. התובעת, שלא נעתרה להצעה זו, הגישה במקום זאת תביעה כספית לבית הדין האזורי לעבודה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת התובעת הוכח שרק מחמת עטיית החיג'אב לא התקבלה לעבודה, והופרכה גרסת הנתבעת לפיה התובעת התבקשה רק לגלות גמישות עם עטייתו, בהתאם לרצון הלקוחות. עוד ציינה כי אף אם הייתה גרסה זו נכונה, אין בה כדי להפחית מחומרת המשמעות של ההחלטה שלא לקבלה לעבודה מטעם זה לבדו. בנוסף נטען כי הצעת הנתבעת לקבל את התובעת לעבודה לאחר פניית הנציבות, לא הייתה אמיתית ומהימנה אלא מהפה ולחוץ ולא היה בה כדי לתרום לריפוי הפגיעה וההשפלה שנגרמה לה.

נציבות שוויון הזדמנויות, שהצטרפה להליך כידידת בית הדין, הביעה עמדתה כי יש לדחות את טענת הנתבעת המבקשת להצדיק את אי קבלתה של התובעת לעבודה על רקע העדפת לקוחותיה. לדעת הנציבות, החלטה בדבר קבלת עובד לתפקיד צריכה להתבסס על הערכה אובייקטיבית של דרישות התפקיד והטענה להעדפת לקוחות מביאה למעשה לכדי ביטוי את הדעה הקדומה של הטוען ואת השפעתם של סטריאוטיפים ונטיות בלתי מודעות, אף באופן לא רצוני. עוד ציינה הנציבות כי לא די בכך שהנתבעת או לקוחותיה מעדיפים שרופאת השיניים שתטפל בהם לא תעטה חיג'אב, אלא יש להוכיח שמדובר בדרישה המתחייבת מהתפקיד. מכל מקום, טענה הנציבות, אין תימוכין לטענה כי לקוחות הנתבעת, או אפילו מרביתם, יעדיפו לקבל טיפול מרופאת שיניים שאינה עוטה חיג'אב.

ספק אם דרישה להסרת החיג'אב לפי דרישת לקוח אינה חמורה יותר

עוד הוסיפה הנציבות כי היתלות במצב הביטחוני אינה יכולה לסייע לנתבעת, וכי דווקא בתקופות של התפרצויות אלימות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, גוברת החשדנות כלפי האזרחים הערבים והדרך להפלייתם קצרה.

לאחר שעמדה על חשיבותו של עיקרון השוויון בשיטת המשפט הישראלית, קבעה השופטת מיכל נעים דיבנר כי לנוכח השיחה המוקלטת בין התובעת לבין מנהל הנתבעת - אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי רק מחמת עטיית החיג'אב לא התקבלה התובעת לעבודה. לדברי השופטת, מנהל הנתבעת אישר בעדותו כי על סמך קורות החיים וכישוריה התאימה התובעת לתפקיד, וגם בשיחה המוקלטת הוא הוסיף והסביר לה כי הותירה רושם חיובי בריאיון העבודה, כאשר ברור שרק החיג'אב כיסה על נכונות הנתבעת לקבלה לעבודה.

עוד נדחתה טענת הנתבעת כי התובעת לא נדרשה להסיר את החיג'אב, אלא רק נדרשה לגלות גמישות ביחס לעטייתו בהתאם לדרישות הלקוחות. נקבע, כי הדבר לא נזכר בשיחה המוקלטת עם המנהל ודווקא עולה ממנה ההיפך, שכן בשיחה אמר לה המנהל ש"יהיו המון בעיות עם זה". לדברי השופטת, דבריו של המנהל לא מתייחסים למקרים נדירים אלא ל"המון בעיות" שהוא צפה שיתעוררו כתוצאה מקבלה לעבודה של אישה עטוית חיג'אב ודבריו לא מותירים מקום לספק כי הבקשה מהתובעת הייתה להסכים להסיר את החיגא'ב בעת עבודתה, בכדי למנוע רתיעת לקוחות, ולא רק במקרים קיצוניים או ייחודיים.

מכל מקום, ציינה השופטת, גם אם הבקשה הייתה למקרים ייחודיים לא היה בכך כדי לשנות את ההכרעה, שכן אין אבחנה מהותית בין השתיים. יתרה מכך, ספק אם דרישה להסרת החיג'אב אד הוק, לפי דרישת לקוח, אינה חמורה יותר ומשפילה עוד יותר מאשר דרישה כללית לעשות כן, ומנהל הנתבעת גם לא הצליח להסביר בעדותו כיצד סבר שהדבר אפשרי כלל מן הבחינה המעשית.

אשר על כן, הסיקה השופטת כי הנתבעת דרשה מהתובעת להסכים להסרת החיג'אב, בין אם לפי דרישת לקוח ובין אם בכל זמן העבודה, כתנאי לקבלתה לעבודה וכי אלמלא הייתה התובעת מסרבת לכך הייתה מתקבלת לעבודה. עוד נקבע כי  הדרישה להסרת החיג'אב נבעה לכל היותר מחמת החשש הערטילאי שחלק מלקוחות הנתבעת יירתעו מקבלת טיפול על ידי רופאה עטוית חיג'אב. כל זאת, קבעה השופטת, עולה כדי הפליה המנוגדת לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, היות שהדרישה להסרת החיג'אב, שהוא סממן דתי-מוסלמי מובהק, מהווה "תנאי שלא ממן העניין", קרי תנאי שאינו מתחייב ממהותו של התפקיד.

עוד דחתה השופטת את הטענה כי התנאי שהעמיד המנהל לתובעת היה "ממן העניין", שכן זו העדפת לקוחותיו, במיוחד בתקופה בה המצב הביטחוני מתוח ונפיץ. "הייתכן כי נאפשר למעסיק לדחות מועמדים לעבודה כהי עור כי זו העדפת לקוחותיו?", תמהה השופטת וקבעה כי התשובה היא בשלילה מוחלטת. עוד הוסיפה כי באותה מידה, מצופה גם מלקוחות או מעסיקים המעדיפים לקבל שירות מרופאה ללא חיג'אב, לכבוש את העדפתם, אחרת דעות קדומות וסטריאוטיפים משוללי יסוד יתוו את התנהלותנו החברתית, ולא כך רצוי וראוי.

גם הטענה למצב בטחוני קיצוני, הגורם למתיחות יתר של הלקוחות, אינה הופכת, לדעת השופטת, את הדרישה להסרת החיג'אב לדרישה "ממן העניין". לדבריה, עטית חיג'אב נתפסת אמנם אצל אנשים מסוימים ואף בחלק מהמדינות, כאיום תרבותי או כביטוי לשאיפתו של האסלאם הרדיקלי להביא לכינונן של מדינות הלכה אסלאמיות. עם זאת, ברי שאין כל רציונאליות בבסיס החשש מפני אישה רק מחמת שהיא עוטה חיג'אב, ולכן גם זו אינה אלא דעה קדומה סטריאוטיפית, וודאי שלא "תנאי ממן העניין".

עוד ציינה השופטת כי בפסיקה ניתן למצוא מקרה יחיד בו נקבע כי הדרישה להסרת החיג'אב רלוונטית ומותרת ואינה עולה כדי אפליה, בהקשר של מוסד לימודים עדתי בו הונהגה תלבושת אחידה שהחיג'אב לא תאם אותה. באותו מקרה, קבע בג"ץ כי הדרישה להסרת החיג'אב שירתה את אופיו ומהותו של המוסד ולכן היתה מותרת. עם זאת, השאלה אם ראוי להחיל פסיקה דומה גם בראי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה טרם הוכרעה, וההחלטה היחידה שניתנה בעניין דומה בוטלה בהסכמה בבית הדין הארצי לעבודה. מכל מקום, כך צוין, המקרה הנוכחי שונה בתכלית שכן הנתבעת אינה מחזיקה בצביון ייחודי שהחיגא'ב מנוגד לו.

התנהגות מפלה שתוצאותיה היו פוגעניות

אשר לטענה כי הבקשה להסרת החיג'אב נועדה להגן על התובעת עצמה מתגובות לא נעימות מצד מטופלים, ציינה השופטת כי אדם המשתייך לקבוצה הסובלת מדעות קדומות אמנם נדון בסבירות גבוהה להיקלע למצבים לא נעימים מסוגים שונים, אך כאשר עסקינן בקבלה לעבודה, ככלל אין למעסיק את הפררוגטיבה להסתמך על דעה קדומה באופן העולה כדי אפליה. לשיטתה, את ההחלטה בעניין זה יש להותיר בידי הנפגע מהדעה הקדומה וגם אם עשויים להתקיים חריגים לכך, הם לא מתקיימים במקרה זה.

זאת ועוד, בעדותו טען המנהל שככל שלקוח היה מתנגד לקבל טיפול מהתובעת, ניתן היה לפתור זאת על ידי הפנייתו לרופא אחר המועסק במרפאה. מכך, הסיקה השופטת כי בידי הנתבעת הייתה קיימת אפשרות להתמודד עם אותם מצבים לא נעימים, מבוססי דעה קדומה וסטריאוטיפים, מבלי שהדבר יהא כרוך בהדרתה של התובעת מהעבודה.

עוד התייחסה השופטת לטענה כי הנתבעת מעסיקה עובדים יהודים וערבים וכי מנהלה דוגל בדו קיום ולא היה מעלה על דעתו להפלות עובד ערבי בקבלה לעבודה.  בעניין זה קובעת הפסיקה כי התנהגות מפלה אינה מחייבת עמדה עוינת כלפי המופלה, אלא נבחנת על רקע ההתנהגות והתוצאות. משכך, גם אם טענות אלו נכונות, אין בכך כדי לשנות מעצם הקביעה כי התנהגותו של המנהל כלפי התובעת הייתה התנהגות מפלה ותוצאותיה היו פוגעניות.

יתרה מכך, סברה השופטת, אף שהנתבעת ובעליה רואים עצמם כדוגלים בדו קיום ובשוויון לאזרחים הערבים, הרי שבפועל אפשרו לתפיסה סטריאוטיפית חסרת יסוד להוביל אותם בעת קבלת ההחלטה בדבר קבלתה של התובעת לעבודה. בעניין זה הדגישה השופטת כי לא דובר בתפיסתם של לקוחות הנתבעת, כי אם תפיסת הנתבעת עצמה ובעליה אשר סברו כי מראה החיג'אב ירתיע לקוחות, בעוד שברי כי לקוחות רבים, ודאי ערבים, אך לא רק, לא יסרבו לקבל טיפול מרופאת שיניים עטוית חיג'אב. בנוסף, צוין, על פי מחקר שנערך בשנים האחרונות, הרי שבשונה מתמונת המצב העגומה בשוק התעסוקה הישראלי בכללותו ביחס להעסקת ערבים, דווקא במערכת הבריאות השילוב של ערבים הוא רחב היקף ומאופיין באפשרויות קידום, רכישת מעמד מקצועי ומתן הזדמנות שווה. משכך, אין בסיס עובדתי לטענת הנתבעת לרתיעת לקוחות כהצדקה לדחיית מועמדותה של התובעת.

לבסוף, ציינה השופטת, גם בהנחה שחלק מלקוחות הנתבעת היהודים היו נרתעים מקבלת טיפול מרופאה עטוית חיג'אב, ניתן לשער כי מרביתם היו מתגברים על הרתיעה ולא נכנעים לה. בנסיבות כאלו, דווקא קבלתה של התובעת לעבודה הייתה תורמת לדו הקיום לו שואף מנהל הנתבעת כדבריו, שכן די היה בטיפול מוצלח אחד בכדי לפוגג את הרתיעה שליוותה את תחילתו ולמוסס את הסטריאוטיפ.

אשר על כן, התביעה התקבלה. בפסיקת הפיצוי התחשבה השופטת בקשר הישיר בין ההחלטה לבין הסממן הדתי אשר מהווה הפליה מחמת דת, הפגיעה הקשה בכבודה ובהרגשתה של התובעת והרצון להרתיע מעסיקים אחרים מהתנהגות דומה. מנגד, סברה השופטת כי מתקיימים שיקולים התומכים בהפחתת הפיצוי, ובכלל זאת העובדה שהריאיון והשיחה שהייתה לאחריו היו בנימה מכבדת, הרושם כי המנהל לא הבין באותה עת כי מעשיו עולים כדי הפליה והעובדה כי מיד לאחר שהועמדה על כך שנקטה בהפליה, הודיעה הנתבעת לנציבות כי היא מצרה על הפגיעה שנגרמה לתובעת וכי היא נכונה לקלוט אותה לעבודה.

סך הפיצוי שישולם לתובעת: 40 אלף שקלים, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקלים. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד ג'דיר ניקולא ועו"ד ראמי שומר. הנתבעת יוצגה ע"י עו"ד שלומית גוטרמן כספי ועו"ד שלומי בן רפאל. נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה יוצגה ע"י עו"ד מיראל נחום.

 

סע"ש 23-01-17

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:27
קומיט וכל טופס במתנה