שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > עורכת הדין תבעה קולגות על העתקת כתב תביעה – והפסידה

חדשות

עורכת הדין תבעה קולגות על העתקת כתב תביעה – והפסידה, צילום: getty images israel
עורכת הדין תבעה קולגות על העתקת כתב תביעה – והפסידה
04/09/2019, עו"ד לילך דניאל

בית משפט השלום בפ"ת דחה את תביעתה של עורכת דין נגד שני עורכי דין אחרים, בטענה כי האחרונים העתיקו כתב תביעה שיצרה. נקבע, כי למרות שקיים דמיון מהותי בין שני כתבי התביעה, הרי שממכלול הראיות עולה כי התובעת הסתייעה בנתבעים במהלך הכנת כתב התביעה וכי חלקם בהכנתו היה מהותי ולכן יש לראות בו "יצירה משותפת" של הצדדים

התובעת, עו"ד במקצועה, ייצגה לקוח בשם ג' בהליכים שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. בשלב מסוים הועבר ייצוגו של ג' לידי הנתבעים, עורכי דין אף הם. בראשית שנת 2015 פנה הלקוח ג' לתובעת לצורך הגשת תביעה נזיקית, וזו הכינה את התביעה והעבירה העתק ממנה אל הנתבע, במטרה לשמור על אחידות הטענות המועלות בתיקים קשורים המתנהלים בפני אותו מותב.

מלבד ג', ייצגו הנתבעים בין היתר לקוח נוסף, א', אותו גם העסיקו במשרדם, בהליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. אותו לקוח מנהל קבוצת פייסבוק בשם "א' זה אבא", העוסקת בגברים המצויים בהליכי פירוד וגירושין.

בפברואר 2016 העלה א' בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו פוסט, שכלל צילום חלקי של עמוד ראשון מתוך כתב תביעה, אשר במרכזו כותרת כתב התביעה ומתחתיה הפסוק – "צדק צדק תרדוף". א' תייג בפוסט את הנתבעים. לטענת התובעת, הפוסט פורסם בחשיפה ציבורית, קרי כשהוא חשוף לכל אדם שהוא בעל חשבון בפייסבוק. לטענת התובעת, מתחת לפוסט נכתבו תגובות על פיהן יוחסו הדברים שנכתבו בתביעה אל א', כאשר זה הגיב ונתן את הרושם, ולפיו הוא לכאורה זה שכתב וערך את כתב התביעה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובעת הגיבה לפוסט וטענה כי מדובר בצילום של כתב תביעה שהוכן על ידה, וכי מדובר בפגיעה בפרטיות ובהפרה של זכויות יוצרים. נוכח האמור, דרשה התובעת מא' למחוק את הפוסט. על כך, לטענת התובעת, השיב א' באופן ששם אותה ללעג ולקלס בעיני הציבור  שנחשף לפרסום וגם הנתבעים, שהיו מודעים למסכת ההשמצות, לא סייעו לעצור את הפגיעה בשמה הטוב.

לטענת התובעת, רק בדיעבד התברר לה כי א' הגיש תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה, שחלקים ניכרים ממנה הועתקו מכתב התביעה שנכתב על ידה בעניינו של ג' ובכלל זאת פתיח כתב התביעה, ראשי הפרקים, הרקע משפטי, הסעדים המבוקשים, פסקי הדין, הציטוטים, סדר הבאת הדברים ועיצוב התכנים. נוכח האמור, הגישה התובעת תביעה נגד א' ונגד הנתבעים, בעילות שונות ובכללן הפרת זכויות יוצרים, גניבת עין, עשיית עושר, ולשון הרע. בהסכמת הצדדים, נדחתה התביעה נגד א'.

הנתבעים מאידך, טענו כי התובעת אינה בעלת זכות היוצרים בכתב התביעה שהוכן עבור ג', שכן היא עצמה הגיעה למשרדם, ביקשה מהם הכוונה בכתיבת כתב התביעה, קיבלה מהם העתקי תביעות שהגישו ויצרה מהם כתב תביעה. עוד טענו כי ספק אם "כתב תביעה" כגון דא מכיל את מידת היצירתיות הבסיסית הנדרשת בתביעת זכות יוצרים, שכן החוק אינו מגן על מסמכים טכניים, שבלוניים ודורש מידת יצירתיות מינימלית. בעניין זה טעו כי כתב התביעה בתביעה המקורית אינו ראוי להגנה ואין לתובעת זכות יוצרים ביחס אליו מחמת היותו כתב תביעה סטנדרטי, טכני, הבנוי לפי דרישות תקנות סדר הדין האזרחי, וללא כל מימד של יצירתיות.

ביחס לטענות בדבר לשון הרע בפוסט שפרסם א', טענו הנתבעים כי מעצם תיוגם בפוסט לא ניתן ללמוד על כך שבפועל נחשפו לתוכנו וכי ממילא האמור בו אינו עולה בגדר לשון הרע ולחילופין מדובר ב"זוטי דברים".

השופט נחום שטרנליכט קבע כי ניתן עקרונית לראות בכתב טענות יצירה שיכולה להוות מושא לקיומה של זכות יוצרים, שכן מדובר ביצירה המבוטאת בכתב, שיכול ותהיה בה מקוריות של יוצר היצירה. יחד עם זאת, ההגנה תינתן בצמצום, היות שכתבי טענות כוללים לעיתים ביטויים סטנדרטיים, המוכתבים מנוסח הוראות חוק, שלגביהן נטען, כי הופרו. עוד ציין השופט כי הגנה על זכויותיהם של יוצרי כתבי טענות תקדם ותעודד העשרת עולם הביטויים והיצירתיות בעולם המשפט, ותקדם הגשת כתבי טענות בהירים בנושאים שונים, המובאים לפתחם של בתי המשפט באופן שישרת את אותם אלו המבקשים לעמוד על זכויותיהם המשפטיות וכן תסייע לבתי המשפט בבירור יעיל וקל יותר של הסכסוכים השונים, שבית המשפט נזקק להכריע בהם.

לגופו של עניין ציין השופט כי כבר ממבט ראשון נראה כי קיים דמיון בנוסחם ובסגנונם של שני כתבי התביעה, בראשי הפרקים, ברקע המשפטי, בהפניה לפסיקה, בציטוטים ועוד, דמיון סגנוני וצורני. יחד עם זאת, בהתאם לפסיקה, כדי להוכיח העתקה המפרה זכות יוצרים ביצירה אין די בהוכחת קיומו של דמיון בין שתי יצירות, גם אם הוא מהותי, אלא יש להוכיח העתקה של חלק מהותי מהיצירה.

התהלכה במשרד יחפה

בעניין זה ציין השופט כי אכן הדמיון בסעיפים מהותיים, שאמנם אינם נוגעים לנסיבות הספציפיות של כל אחד מן המקרים, מותיר בעיני המעיין רושם כי מדובר בהעתקה של חלקים מהותיים ויצירתיים שאינם נחלתם של כתבי תביעה אחרים בתחום הנזיקין. חלקים אלו יש בהם מידה של מקוריות, כאשר את תוכנם ניתן להציג גם בדרכים אחרות מאלו בהם הוצגו בשני כתבי התביעה. נוכח האמור, די בכך כדי להעביר את נטל הראיה לכתפי הנתבעים להוכיח כי לא הפרו את זכות יוצרים של התובעת בתביעה המקורית.

בהמשך התייחס השופט לטענת הנתבעים כי כתב התביעה המקורי אינו יצירה מוגנת. לדבריו, כאשר מדובר בטקסטים מורכבים המנוסחים בניסוח חופשי בוודאי שלא ניתן לדבר על אפשרות יחידה להצגתם של דברים. כך, כתבי טענות, הגם שהם עוסקים בעניינים דומים, יכולים להיות מוצגים בדרכים שונות בתכלית וכך גם הדבר במקרה הנוכחי. זאת ועוד, התובעת בחרה לעצב את כתב התביעה באופן מסוים, שבוודאי אינו מהווה את הדרך היחידה והבלעדית להצגתם של אותם דברים. משכך, התובעת עמדה ב"מבחן הבחירה", היות שבחרה להציג את כתב התביעה המקורי באופן בו הוצג, תוך שהיא עושה שימוש במטבעות לשון ייחודייים לשם הצגת טענות מרשה. משכך, לדעת השופט, יצירה זו ראויה להגנה ולהענקת זכות יוצרים למי שיצר אותה.

בכל הנוגע לדרישת המקוריות הקבועה בחוק זכות יוצרים, ציין השופט כי מדובר בדרישת סף שיש לעמוד בה כדי ליהנות מהגנת זכויות היוצרים והיא כוללת שלושה מבחני משנה - מבחן ההשקעה, מבחן היצירתיות ומבחן המקור. השופט התרשם כי התובעת עמדה במבחן ההשקעה ובמבחן היצירתיות, שכן מדובר בכתב תביעה המכיל פרטים רבים: רקע המשפטי, הפניות לפסקי דין, ציטוטים, וכו', וברור כי לצורך כתיבת כתב תביעה מעין זה יש צורך בהשקעה של זמן, ידע ומחשבה משמעותיים ביותר. כמו כן, בפסיקה נקבע כי מבחן היצירתיות אינו מציב בפני הטוען לקיומו רף גבוה, וניתן להסתפק אף ביצירתיות מעטה ביותר. משכך, לדברי השופט, ניתן לומר שכתב התביעה בתביעה המקורית עומד גם במבחן זה.

מכאן, בחן השופט האם התביעה עומדת במבחן המקוריות. נקבע, כי מכלל הראיות עולה כי התובעת הסתייעה בנתבעים במהלך הכנת כתב התביעה בתביעה המקורית, וכי בין הצדדים דנן התקיימו מגעים בעניין זה. בעניין זה שוכנע השופט כי חלקם של הנתבעים בהכנת כתב התביעה, כפי שעולה מפנייתה של התובעת עצמה אל הנתבעים, אינו מסתכם במתן רעיון גרידא. כפי שעולה מאותה פנייה, ששוגרה בדוא"ל, התבקשו הנתבעים להשלים פרקים שלמים בכתב התביעה. לדעת השופט, אין מדובר בסתם ייעוץ אלא ב"תרומה יצירתית מהותית" להכנת כתב התביעה, ולכן יש לראות במסמך יצירה משותפת של הצדדים.

חיזוק למסקנה זו מצא השופט גם בעדותה של עורכת דין שעבדה במשרדם של הנתבעים בתקופה הרלוונטית, לפיה התובעת שהתה במשרד כבת בית ואף התהלכה בו כשהיא יחפה. לדבריו, הדבר מעיד על שיתוף הפעולה בין הצדדים, ותומך בקביעה כי כתב התביעה הוכן בעבודה משותפת שלהם. כפועל יוצא, קבע השופט, התובעת אינה יכולה לטעון כי השימוש שהנתבעים עשו בהמשך בנוסח כתב התביעה מהווה הפרה של זכות יוצרים שיש לה באופן בלעדי.

לבסוף נדחו יתר רכיבי התביעה, ובכלל זאת גניבת עין, עשיית עושר ולשון הרע, משלא הוכח כי הנתבעים נחשפו לתוכנו של הפוסט עד להגשת התביעה הנוכחית ובוודאי לא כי נטלו בו חלק פעיל. נוכח האמור, התביעה נדחתה ללא צו להוצאות. הנתבעים יוצגו בהליך ע"י עו"ד רון לוינטל. התובעת יוצגה ע"י עו"ד אורי ישראל פז.

ת"א 16410-04-17

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
עורכי דין/בעלי מקצוע עוד
17 | S:166