חדשות

בפאנל מיוחד שנערך הבוקר לרגל ועידת המשפט השנתית של לשכת עורכי הדין, התייחסו בכירי עולם המשפט, ובהם נשיאת ביהמ"ש העליון בדימוס מרים נאור ועורכי הדין ציון אמיר, זכי כמאל ואלי זוהר, לסוגיות בוערות ובהן חסינות ראש הממשלה, חוק הלאום ופסקת ההתגברות: "השיח הבוטה, הדורסני וחסר הכבוד לביהמ"ש היום צריך להיות לנגד עינינו, כי המערכת נהרסת"

ועידת המשפט השמינית של לשכת עורכי הדין נפתחה הבוקר (ג') בפאנל מיוחד שכותרתו "עימות חזיתי – הרשות השופטת מול הרשות המבצעת" בו השתתפו דמויות בכירות מעולם המשפט בישראל, בהם נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, מרים נאור, השרה לשעבר לימור ליבנת ועורכי הדין ציון אמיר ואלי זוהר.

טרם הפאנל, פתח את הועידה בברכות יו"ר לשכת עורכי הדין, עו"ד אבי חימי, שנאם בוועידה לראשונה מאז היבחרו לראשות הלשכה. חימי התייחס להחלטה לערוך את הועידה השנה לראשונה בקרית שדה-התעופה, הסמוכה לעיר לוד, בניגוד לשנים עברו, בהן התקיימה הועידה באופן קבוע בעיר תל-אביב, ואמר כי הדבר הוא תולדה של גישת "הלשכה הנגישה".

"לשכת עורכי הדין ומוסדותיה ישרתו את כלל עורכי הדין בישראל – מהרי הגולן ועד אילת, מהבקעה ועד תל אביב, בבית"ר עילית, ברמת השרון, באום אל פאחם, במעלה אדומים, באופקים, בנצרת", אמר חימי. "נערוך השתלמויות ברחבי הארץ, נשמע ונשמיע קולן של כלל האוכלוסיות המרכיבות את הפסיפס האתני, התרבותי והדתי, המפואר של החברה הישראלית. השוויון לא יהיה רק בפני החוק, אלא יוחל גם בנוגע לנגישות מלאה לפעילויות הלשכה. לשכה חברתית, זו לא סתם אמירה, זו דרך חיים וזו תוכנית עבודה. זו המחויבות שלי כראש הלשכה, לעשות ככל שניתן לקדם את כלל עורכות ועורכי  הדין ואיכויות עבודתם, במרכז ובפריפריה ובכל תחומי העיסוק המשפטיים".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

מיד לאחר מכן, נפתח המושב החגיגי, בהנחייתו של ע"י ברוך קרא, פרשן לענייני משפט בערוץ 13. "שנה אחר שנה הנושא הזה מתחדד, וכל פעם תופס טונים יותר גבוהים – המתח בין הרשויות", אמר קרא. "ראינו זאת אינטנסיבית במערכת הבחירות האחרונה, של מפלגה ששמה על שלטי חוצות מלחמה בבג"צ, באותו שלט של מלחמה בחמאס. במערכת הבחירות הזו הטונים מעט ירדו, אך העניין נמצא על הפרק כל הזמן. כמעט שאין פסיקה עקרונית של בג"צ שהנושא לא צף מחדש. מי שעוקב אחרי הרשתות החברתיות רואה זאת בצורה אינטנסיבית. מה צריך לקרות בביהמ"ש העליון, כדי שיספק את התפיסה הפוליטית האומרת שביהמ"ש העליון מתערב יותר מידי ויש יותר מידי אקטיביזם"?

לימור לבנת: "מערכת המשפט שלנו מפוארת, ועשתה דברים נפלאים, אבל גם הרוויחה ביושר את הביקורת עליה ע"י כך שכמה וכמה פעמים התערבה, גם אם לא פסלה, הרבה חוקים, התערבה במדיניות החלטות ממשלה והחלטות כנסת. הדוגמה הקלאסית הוא חוק המסתננים. 3 פעמים החוק נפסל, וזה לא מתקבל על הדעת ולא מידתי. בג"צ לא צריך להתערב בנושאי מדיניות. יש לי דוגמאות רבות שהתערב בנושאים שלא היה צריך להתערב.

מרים נאור: "אני לא בטוחה שהירידה באמון במערכת המשפט היא יותר דרסטית מאשר הירידה באמון של כל מערכות השלטון. להשקפתי, בית המשפט אסור לו, לא רק שלא צריך, אסור לו לרצות להיות פופוליסטי, אסור לו לרצות לרצות מישהו אחר. בית המשפט צריך להחליט מה שלהשקפתו הוא נכון. כמובן הוא יכול לטעות. מה זה לטעות? מישהו צריך להחליט מה זה לטעות. הוא הופקד על ההחלטות ואוי לנו אם כתוצאה מהרצון לרצות מישהו, להיות פופולרי, לזכות בדעת קהל אוהדת יותר, אוי לנו אם כתוצאה מכך בית המשפט ישנה את הפסיקה שלדעתו היא הפסיקה הראויה".

בכל הנוגע לדוגמה שהובאה לגבי חוק המסתננים, אמרה נאור "3 שנים בלי משפט, על הסתננות, על שהייה בלתי חוקית, זה בעיני כל כך מופרך. זה המון שנים. זה דוגמה לכך שאין לך בעיה להחליט בדבר הזה. 3 שנים בלי משפט זה יעלה על הדעת? אני לא רוצה להיכנס לכל הניואנסים, אך זה לא אותו סעיף שנפסל 3 פעמים. היה פשוט שיסוי נגד ביהמ"ש במקרה זה. ביהמ"ש הצטייר כאויב דרום ת"א, כמי שלא מתחשב בתושבי דרום ת"א. אך האמת היא שבתוך פסקי הדין הצענו פתרונות של פיזור אוכלוסין. מטעמים שאינם ברורים לי, זה לא נעשה. יש פתרונות הומניים, ואני חושבת שהתפקיד של ביהמ"ש הוא לשמור על פתרונות הומניים".

"בישראל אין תרבות שלטונית"

עניין בוער נוסף שעלה בפאנל הוא סוגיית חוק הלאום, ובפרט סמכותו של בית המשפט לדון בפסילת חוקי יסוד. "לא אתייחס לשאלה מה בימ"ש צריך לפסוק בנושא מסוים", הבהירה נאור. "יש דור חדש, תפקידו בפועל להחליט. אינני מגיבה לעולם על השאלה מה צריך לפסוק. לגופו, למיטב ידיעתי, לא הייתה בקשה לדחייה על הסף, אנו לא יודעים מה ביהמ"ש יחליט".

לנושא התייחס גם עוה"ד הבכיר ציון אמיר, שאמר "זו סוגיה מרתקת ש-11 שופטים יצטרכו לגייס את מיטב תבונתם והכרתם המשפטית, החברתית והפילוסופית, להכריע בסוגיות של משפט חוקתי – האם בימ"ש יכול או לא להתערב. אני לא יודע מה יחליטו שם, אבל הקושי בעיני אינו אם ביהמ"ש אקטיביסטי מידי, יש ויכוח בכל דמוקרטיה בריאה מה גבולות הכוח של כל רשות מהרשויות המנהלות את המדינה. איפה הקושי שלי – הרי מתי בימ"ש מתערב? כשיש חקיקה הנוגדת את ערכי היסוד ופוגעת פגיעה חמורה בזכויות יסוד של אנשים. להחזיק אדם 3 שנים במעצר זה בהחלט בעיה. צריך להיות מאוד זהיר בעניין זה, איפה להעביר את הגבול. האם חוק יסוד שחוקק אפילו לא ברוב אקראי, אלא ברוב מוחץ של 75 ח"כ, שהרימו יד בעד חוק יסוד הלאום, האם נתערב או לא? האם רצון הריבון, המייצג את העם, הריבון הוא העם, האם בהחלטה דרמטית כזו ביהמ"ש יכול להתערב? אני יכול להעלות בדעתי שבמקרה קיצון יעבירו חוק יסוד שיפגע בזכות השוויון של חלק מהאוכלוסייה לבחור או להיבחר, זה נוגד את החוקה ואני מצפה מבג"צ שיבטל חוק כזה".

מי שהיה יותר נחרץ בסוגיה היה עו"ד זכי כמאל. "אני חושב שיש לנו בעיה בישראל, שאין לנו עדיין תרבות שלטונית", אמר. "בעצם הממשלה היא איגוד מספר מפלגות, שיש ביניהן הסכם קואליציוני המחייב כל חבר להצביע על אותו הסכם. הריבון מיוצג ע"י הכנסת. היא צריכה להיות מבקרת ומפקחת על הרשות המבצעת, וגם אחראית על חקיקת חוקים. השאלה אם יש לנו תרבות שלטונית שאכן אותו אזרח במדינה יכול לראות את האחר השונה ממנו, ולהכילו. זו השאלה. כי אותו חבר כנסת שאינו יכול להכיל אותי כי אני תושב אום אל פאחם, אני יכול לומר שזו בעיית מדינת ישראל היסודית".

עוד אמר כמאל "הרשות השופטת רבים חושבים שהיא אקטיביסטית. ואני כמשפטן זוטר במדינה, שלפחות 5 פעמים בשבוע מופיע בביהמ"ש, קצת מכיר את המערכת, ואומר שביהמ"ש העליון כלל אינו אקטיביסטי. אקטיביזם אינו מילה כלל. אסור לבימ"ש להיות בימ"ש שאין לו המסר. הוא צריך להיות מורה הדרך שלי, כאזרח במדינת ישראל. הוא צריך לחבר את השלטון. המשילות צריכה להיות במסגרת חוק והיא פרשן החוק. הרשות השופטת באה לפתור סכסוך, שיכול להיות בין פרט לפרט ובין הפרט למדינה. ברגע שאתה מחוקק חוק שקובע שמדינת ישראל היא ליהודים, אתה קובע שכל אזרח שאינו יהודי אינו בעצם אזרח אמיתי. זו אמירה חמורה ביותר. אתה לא יכול אח"כ לומר שאנו מדברים על מדינה יהודית ודמוקרטית".

"לגבי חוק הלאום, ביהמ"ש העליון אינו מוגבל בביקורת שיפוטית. כל סוגיה העולה על שולחנו הוא צריך לדון בה בנפש חפצה וברצון כן, כדי להביא לתוצאה שאינה לפי השקפת עולמו של השופט, אלא עפ"י אמות מידה שיפוטיות. מדינת ישראל נשפטת ע"י העולם כולו. היא זכתה לקצת אהדה בעולם. אסור לה בנוגע לחוק הלאום אלא לבטלו באחת. מדינת היהודים דמוקרטית, והיא לא יכולה להדיר 22% מתושביה".

בהמשך, פנה הפאנל לדון בסוגיית פסקת ההתגברות וכן בנושא החסינות לראש הממשלה. בעניין זה התבטא עוה"ד פנחס רובין, שעד לא מזמן שימש כאחד מפרקליטיו של נתניהו. "חקיקת פסקת ההתגברות אינה מעשה תועבה", אמר. "זה לא בלתי אפשרי שכנסת ישראל תחשוב שבמקרים מסוימים, נדירים, יכולה הכנסת להפוך את פסיקת ביהמ"ש העליון. אך שני דברים: ראשית זו לא הדרך, בעיקר בתקופת נפיצות כזו. יש להוסיף לכאן עוד אלמנט קריטי – הסכמה לאומית רחבה. לאמור שכדי ליישם פסקת התגברות, צריך רוב מכריע שיכלול כמובן גם נתח משמעותי של האופוזיציה. שאם לא כן, קואליציה חזקה עושה בחוקי ביהמ"ש כחומר ביד היוצר, וזה לא דמוקרטי ולא מתקבל על הדעת. אז כפוף לדברים אלו, אני לא פוסל שתהיה פסקת התגברות מצומצמת מאוד. אני לא רואה בזה קושי".

"להוציא מהשיח את כל הביטויים האפוקליפטיים"

בכל הנוגע לשאלת החסינות אמר רובין "לאלה שלא יודעים, יש בישראל חוק חסינות הנוגע לנושאי משרה בכירים, חוק חסינות הרמטי מאוד קשיח, אצל נשיא המדינה בחוק יסוד. חוק חסינות שלא יהיה רק אצל הנשיא, אינו מזעזע את אמות הסיפין של המשפט. כי אם יש חסינות כה חזקה וחסינה אצל נשיא המדינה, אולי מקל וחומר  גם אצל רה"מ. חסינות אינה מבטלת הרשעה, אלא רק דוחה את מועד המשפט. חוק החסינות חייב לקחת בחשבון את חומרת העבירות, וככל שהן פחות קשות ופחות נוגעות למילוי התפקיד, כך מקומה לא יכירנה בספר החוקים".

עו"ד מיכל רוזן-עוזר, המייצגת את איריס אלוביץ', אמרה בהקשר זה "אני חושבת שסביב השאלות על המקום הנכון של 3 הרשויות, צריך להוציא מהשיח את כל הביטויים האפוקליפטיים. לא צריך לדבר על פגיעה בדמוקרטיה, אם נוציא מושגים כאלה, נגלה שיח לגיטימי בנושא. ריבוי אידיאולוגיות הוא דבר בסיסי בעולם דמוקרטי. מותר לאנשים לחשוב שרשות שופטת/מחוקקת/מבצעת צריכה להיות אחרת. האידיאולוגיות הללו חשובות והשמעתן חשובה, ואנו צריכים להניח שכל אחד המדינה חשובה לו. אנו מדינה שיצאה מסטרטאפ למימוש. מדינה צעירה בסה"כ. ואנו בתהליך, אנו עוד לא שם. לא כל רגע בזמן הוא התחלה, אמצע וסוף של שאלות של שלטון החוק. זה תהליך. אנו צריכים להגיע לאיזון הנכון ולשאול אם אנו נמצאים בו. האם אנו במקום הנכון מבחינת האיזון היום? אני חושבת שהתשובה היא לא. כי בתהליך ההתהוות של החברה שלנו, בגלל שיש וואקום, הרבה שאלות לא מוכרעות בכלים האזרחיים שראוי היה להכריע בהן. הרשות השופטת נכנסת בעקבות וואקום זה למקומות שראוי היה שהחברה הייתה מסדירה אותם במנגנונים ציבוריים ראויים של החברה הישראלית".

עוד הוסיפה עו"ד עוזר "נזכור שחסינות במקום שלה היא דמוקרטית, רעיון שבא להגן על פגיעה בתפקיד נבחרי הציבור. זה לא רעיון פסול. במדינה הדמוקרטית צרפת יש חוקים הנוגעים לחסינות, והדמוקרטיה לא התפרקה. אז זה לא רעיון פסול. המחוקק יחוקק או לא יחוקק את החסינות, ואז זה יגיע לביהמ"ש ע"י הכלים שנתן לו המחוקק, והוא יחליט בכליו. ואז מגיע מקום פסקת ההתגברות. יש מקום לפסקת התגברות, והשאלה באיזה רוב היא תהיה. אנו מדברים על הלגיטימיות של חוק החסינות. הנקודה בהיבט זה בעיני היא הלגיטימיות של התהליך הדמוקרטי והשיח בין הרשויות. בתוך התהליך הזה יש לגיטימיות למחוקק לומר – אני חושב שפסיקת ביהמ"ש בעניין זה אינה ראויה. המחוקק הוא הנבחר, המחוקק הוא הציבור, וכל פתק אינו יותר טוב מהשני. זה העיקרון שלפיו אנו צריכים לעבוד".

נאור: "אני מוחה על השידוך בין ימין לבין גזענות"

גם הנשיאה בדימוס נאור התייחסה לנושא החסינות לרה"מ, ואמרה בין היתר "אנו לא יודעים עדיין במה יואשם ביבי. הזכרת שוחד. הוא צודק בעניין זה, שאין להטיל חסינות. אך איננו יודעים עדיין את העובדות, וזו ביצה שעוד לא באה לעולם. רק כשנדע את העובדות ביהמ"ש יוכל להידרש לכך".

נושא נוסף בו עסק הפאנל הוא זה שעלה לכותרות על רקע תקופת הבחירות: פסילת נציגי הימין מהתמודדות בבחירות לכנסת. "ראשית אני מוחה על השידוך בין ימין לבין גזענות", אמרה נאור. "גזענות היא תועבה. אני לא מביעה עמדות פוליטיות. הצירוף הזה של תיאור הפסילה כפסילה של ימין, עושה עוול. הגזענות פסולה ואף אחד לא יכול להצדיקה, וראוי לפסול כל דבר גזעני, בלי קשר לימין או שמאל". בעניין זה נשאלה נאור לגבי החלטות בית המשפט בעבר, בנושא אישור מועמדותו של עזמי בשארה. "השופט צריך לפסוק לפי מה שלפניו, לא עפ"י נבואה", אמרה נאור.

בסיום הפאנל אמר עו"ד כמאל: "בשנים האחרונות נחקקים חוקים קשים מאוד במדינה, על רקע סיטואציה פוליטית מסוימת. אני חושב שהחקירות האלה, וגם כתב ההאשמות שהגיש היועמ"ש נגד ראש הממשלה, יצר מצב חמור מאוד במדינת ישראל. הפתרון הטוב ביותר למדינת ישראל, כדי לצאת מהסוגיה של עימות חזיתי בין הרשות השופטת למבצעת, וכדי שלא יהיו חוקים כפי שההיסטוריה מכירה, אני מציע פשרה: כפי שנשיא המדינה חנן את אותם אנשי שב"כ בקו 300, אני מציע שיחונו את רה"מ, והוא יסיים את תפקידו וייצא לחופשי, ובכך אולי נוכל להירגע מהמצב הקשה ביותר. לדעתי מדינת ישראל במצב בטחוני ופוליטי קשה מאוד. הגיעה העת שמר נתניהו יסיים תפקידו בלי העמדה לדין, עם חנינה, ויצא וייתן לנו לחיות ביחד".

עו"ד זוהר: "השיח הבוטה, הדורסני וחסר הכבוד לביהמ"ש היום, כאשר אף אחד כבר לא מזדעזע כשח"כ או שר פוגע אישית בשופט שפסק בניגוד לדעתו בנושא להפרדה - זה דבר חמור ומדאיג ביותר. הוא צריך להיות לנגד עינינו, כי המערכת נהרסת".