שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > ביה"ד הגדול: בגידה של בן זוג עשויה להצדיק חלוקת נכסים לא שווה

חדשות

ביה"ד הגדול: בגידה של בן זוג עשויה להצדיק חלוקת נכסים לא שווה, צילום: getty images Israel
ביה"ד הגדול: בגידה של בן זוג עשויה להצדיק חלוקת נכסים לא שווה
02/09/2019, עו"ד לילך דניאל

ביה"ד הרבני הגדול דן בערעור על פסק דין שעסק בחלוקת רכוש בין בני זוג, בסיטואציה בה האישה בגדה בבעל במשך 10 שנים מאחורי גבו. נקבע, כי בגידה, לא כל שכן בגידת סתר מתמשכת, עשויה להקים בנסיבות מסוימות "שיתופיות מוחלשת" שבגינה אין לייחס לבן הזוג הנבגד כוונה לשתף באופן שוויוני את בן זוגו בנכסיו

ביה"ד הרבני הגדול דן לאחרונה בערעור שהגישה אישה על פסק דין שעסק בחלוקת רכוש בינה לבין בעלה בעקבות תביעת גירושין שהגיש הבעל. דובר בסיטואציה בה האישה בגדה בבעל במשך 10 שנים מאחורי גבו. ביה"ד הגדול קבע, כי בגידה, לא כל שכן בגידת סתר מתמשכת, עשויה להקים בנסיבות מסוימות "שיתופיות מוחלשת" שבגינה אין לייחס לבן הזוג הנבגד כוונה לשתף באופן שוויוני את בן זוגו בנכסיו כאשר הערכאה המשפטית קובעת, על פי מאזן הסתברויות, שהבגידה הייתה מביאה לסיום הקשר ולתום השיתוף בנכסים. עוד הודגש כי אין מדובר בפסיקה שמטרתה להעניש את האישה על בגידתה או פסיקה ערכית-מוסרית, כי אם פסיקה העולה בקנה אחד עם הדין האזרחי, ועם חוק יחסי ממון בפרט.

הצדדים נישאו זה לזו כדת משה וישראל באמצע שנות השבעים, ומנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים. בשנת 2013 הגיש הבעל תביעת גירושין נגד האישה וכרך אליה את נושא הרכוש. אין חולק שהאישה ניהלה מערכת יחסים מחוץ לנישואין במשך כעשר שנים, עליה הבעל לא ידע עד סמוך להגשת תביעת הגירושין.

קודם לסידור הגט הוסכם כי בית הדין הרבני יכריע במחלוקת הרכושית, והצדדים קיבלו בקניין הלכתי כי בית הדין יפסוק בהתאם להוראות החוק האזרחי. בית הדין הרבני האזורי קבע כי מועד הקרע הוא מספר חודשים לאחר תחילת הקשר בין האישה לאותו מאהב, בהנחה שבאותו מועד הקשר כבר הפך למבוסס.

בערעור שהגישה לבית הדין הרבני הגדול, טענה האישה כי שגה ביה"ד האזורי כשלא פסק כי מועד הקרע הוא מועד הגשת תביעת הגירושין. לדבריה, הבעל צבר את חלק הארי ברכוש בתקופת חיי הנישואין, ועל כן קביעת מועד קרע מוקדם פוגעת בה באופן אנוש מבחינה כלכלית. לשיטתה, בית הדין התעלם מהעובדה שהבעל התפתח מבחינה כלכלית בזכותה ובסיועה, שכן אין מדובר בבני זוג שהכירו כאשר הבעל היה כבר אדם עשיר, אלא בבני זוג שהתפתחו יחד במאמץ משותף, כאשר היא זו שטיפלה בבית ובילדים בזמן שהבעל עבד.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

עוד הוסיפה האישה כי קביעת מועד הקרע נעשית בהתאם למועד שבו הופסק השיתוף הכלכלי והמאמץ המשותף, ואין רלוונטיות בעניין זה לשאלה מי אשם בקרע. בעניין זה הבהירה האישה כי עד למועד הגשת התביעה, חיו הצדדים יחדיו תחת קורת גג אחת, ניהלו משק בית משותף ותרמו לתא המשפחתי – כל אחד לפי יכולתו – תוך מאמץ משותף. בנוסף טענה כי בית הדין חרג מסמכותו בקביעתו בסיס הלכתי לנישול קנייני של האישה מהרכוש המשותף, ופעל בניגוד להלכות המשפטיות המחייבות. עוד הוסיפה כי גם פסיקת בית המשפט העליון הבהירה כי בגידה אינה פוגעת בזכויות הרכושיות, לבד מכתובה.

דייני בית הדין הגדול - הרב יצחק אלמליח, הרב מיכאל עמוס והרב מימון נהרי, ציינו בפתח הדברים כי הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון מתבסס על ההנחה כי כאשר ישנם נישואין הרמוניים, כוונתם של רוב בני הזוג היא להתחלק בשווה בכלל זכויות בני הזוג, שיתוף שיבוא לידי ביטוי בחלוקת הנכסים בעת פקיעת הנישואין. עם זאת, ישנם מקרים שבהם ייחוס כוונה שכזו לבני הזוג יחטא לאמת ולצדק ולכן כדי שלא להחיל את הסדר איזון המשאבים באופן דיכוטומי על כלל הזוגות בלי להתחשב בנסיבותיהם של מקרים ייחודיים, דבר שעלול להביא לחלוקה בלתי צודקת, הסמיך סעיף 8 לחוק את הערכאה השיפוטית להתחשב בכוונת הצדדים במקרים מיוחדים אשר בהם אי אפשר ליחס לבני הזוג כוונה משוערת לחלוקה שווה בנכסים.

עוד ציין בית הדין כי מטרתו של סעיף 8 היא אכן למנוע כפיית חלוקה שווה על בני זוג במקום שבו החלוקה מחצה על מחצה תהיה בלתי צודקת ולא הוגנת, כגון כאשר אי אפשר לייחס לבני הזוג כוונה לשיתוף.

ביה"ד: בגידה מעידה על "שיתופיות מוחלשת" בין בני הזוג

בנוסף, צוין כי באחת הפרשות נקבע כי העובדה שהאיש בחר לנהל מערכות יחסים מחוץ לנישואין בידיעת אשתו יצרה "שיתופיות מוחלשת" בין בני הזוג אשר משפיעה על אופן חלוקת הרכוש, ועל כן יאוזנו הנכסים בשיעור 70% לאיש ו־30% לאישה. עוד נקבע כי ייחוד מערכת היחסים יכול להשליך גם על מועד הקרע. לדברי בית הדין, כאשר אחד מבני הזוג מנהל קשר של חיים אינטימיים מחוץ לנישואין לאורך שנים רבות נוצרת בפן האזרחי 'שיתופיות מוחלשת' בין בני הזוג, מצב השונה מהמצב ה'רגיל', בו אמורים שני הצדדים להירתם יחדיו לקיום התא המשפחתי, כנדרש לצורך חלוקה שוויונית של הרכוש. "הירתמות לקיום התא המשפחתי אין משמעה רק תרומה לקיום הכלכלי של המשפחה, אלא גם תרומה להמשך קיומו של תא משפחתי ייחודי ככזה", כתבו הדיינים. "ניהול מערכת יחסים בסתר מחוץ לנישואין מחבל בנישואין עצמם, באמון הבסיסי שעליהם הם מיוסדים, ופוגע במאמץ לקיים משק בית משותף".

עוד הבהירו הדיינים כי הקביעה לפיה מדובר במקרה מסוים ב'שיתופיות מוחלשת', אינה באה להעניש את האישה הבוגדת או את האיש הבוגד או לקבוע כי האשָם בפירוק הנישואין משפיע על דרך חלוקת הרכוש שהצטבר לבני הזוג במהלך הנישואין. "אין אנו נותנים משקל לפן הדתי או המוסרי של עצם מעשה הבגידה על אופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג על פי חוק יחסי ממון", הבהירו. "מדובר בהתחקות עובדתית אחר אופי השותפות שבין בני הזוג ואחר התנהלות הקשר הזוגי שביניהם, כפי שהם באים לידי ביטוי בהיקף המאמץ המשותף והיחס השיתופי ששרר ביניהם במהלך קיום הנישואין. התחקות זו באה כדי ללמוד מה הם יחסי הממון שעיצבו לעצמם בני הזוג שלפנינו בתא המשפחתי שלהם בראי הדין האזרחי, וכדי לקבוע את מועד הקרע ביניהם ואת הדרך הנכונה לאיזון הנכסים".

בנוסף הבהירו כי בפן הדתי אין הבדל בין בגידה של פעם אחת לבגידה מתמשכת; זו כמו זו מחייבת גירושין. מנגד, על פי הדין האזרחי עשוי להתקיים הבדל מהותי בין בגידה חד־פעמית למתמשכת. 'מעידה' חד־פעמית אינה מלמדת בהכרח על חולשה מוחלטת של השיתופיות. מנקודת מבט אזרחית יכול בן הזוג למחול על הבגידה ולהמשיך בחיי הנישואין. מנגד אין לשלול א־פריורי כי ייתכן שגם בגידה חד־פעמית שהוסתרה, תוביל לקיומה של 'שיתופיות מוחלשת' על רקע נסיבות אורח החיים הספציפי של בני זוג. לדעת הדיינים, מצב שבו אחד מבני הזוג מנהל מערכות יחסים מקבילות לאורך זמן רב, ובמיוחד בלא ידיעת בן הזוג האחר, יש בו כדי ללמד על חולשתה של השיתופיות ביניהם. לשיטתם, אין מדובר על העדר ההרמוניה בנישואין בלבד, אלא על העדר זוגיות מהותית על פי גדרי חוק יחסי ממון בין בני זוג.

מלבד האמור, סברו הדיינים כי מעבר ל'שיתופיות מוחלשת' הקיימת כאשר אחד מבני הזוג מנהל מערכת יחסים מחוץ לנישואין לאורך זמן, יש לתת את הדעת שבגידה מוסתרת מבן הזוג משמעה למעשה כפיית שיתוף על בן הזוג, אשר אין לפניו כל המידע הרלוונטי המאפשר לקבל החלטה מושכלת בעניין המשך הנישואין. זאת, בדומה לדוקטרינת ה"הטעיה" שבדיני החוזים.

לאור האמור, קבעו הדיינים כי כאשר בן זוג חורג מעקרון תום הלב בבקשתו ליהנות מנכסי בן הזוג האחר, כשדעתו אינה באמת לחיות עמו חיי שיתוף של נישואין, תוך הסתרת התנהלות אינטימית מחתרתית, מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות להפעיל את סעיף 8 לחוק יחסי ממון.

הפסיקה אינה מבוססת על רצון להעניש את האישה

לקראת סיום, התייחס בית הדין גם לפסק הדין שניתן בנובמבר 2018 בבג"ץ, וכעת תלויה ועומדת נגדו עתירה לדיון נוסף שיידון לפני הרכב מורחב של תשעה שופטי בית המשפט העליון. באותו מקרה נקבע כי אין לערוך שיתוף ספציפי בדירת המגורים של הבעל נוכח בגידת האישה. בעניין זה הבהירו השופטים כי גם באותו מקרה וגם במקרה הנוכחי ובמקרים רבים אחרים, בית הדין הרבני ערך כבר בתחילת הדיון קניין בין הצדדים על פי גדרי דין תורה, קניין המאפשר לבית הדין – ולמעשה אף מחייב אותו הלכתית – להכריע במחלוקת הרכושית של בני הזוג בהתאם להוראות החוק.

עוד ציינו הדיינים כי לדעת רוב־רובם של פוסקי ההלכה הקניין מגשר על פערים שבין החוק להלכה, וכי קיימים הרכבים בבתי הדין הסוברים שלא נדרש כיום ביצוע קניין כדי לחלק את הרכוש על פי חוק יחסי ממון. לדברי הדיינים, עשיית קניין להחלת הוראות חוק אזרחיות השנויות במחלוקת הלכתית היא דרך רצויה ולכן הבסיס להכרעות בתי הדין הרבניים בסכסוכי חלוקת רכוש בין בני זוג, על דרך הכלל, הוא בסיס המשותף לדין האזרחי ולדין הדתי גם יחד. עוד הבהירו שוב כי הפסיקה אינה מבוססת על רצון להעניש את האישה על בגידתה, אלא מתוך מגמה לעשות צדק כלפי האיש על פי גדרי חוק יחסי ממון והוראות חוק אזרחיות. הובהר, כי בעניין פלונית שנידון בבג"ץ, אף שהבגידה הייתה בסמוך לגירושין של בני הזוג, היא הייתה אך נסיבה אחת מתוך מכלול נסיבות שהביאו להכרעה כי לא התקיימו התנאים האזרחיים לקיום שיתוף ספציפי. במקרה הנוכחי, כאשר מדובר על בגידת סתר מתמשכת, סבורים הדיינים כי ההכרעה באה מתוך ניתוח כוונתו והתנהגותו של האיש, לוּ ידע על חייה הכפולים של אשתו. "תכלית החוק וכוונת המחוקק מלמדים כי באיזון יחסי הממון של בני הזוג יש להתחשב בנסיבות שהמשך השיתוף למעשה נכפה על האיש בלי שניתנה לו האפשרות לבחור לשים לו קץ מתוך מודעות לעובדות רלוונטיות", נכתב.

בהתאם לכך החלוקה השווה ברכוש שהצטבר לבני הזוג במהלך הנישואין תחול עד מועד יצירת השיתופיות המוחלשת. ממועד זה ואילך יחולק הרכוש באופן שאינו שוויוני, בהתאם לנסיבות המיוחדות של המקרה.

מן הכלל אל הפרט, קבעו הדיינים כי אמנם אין זה פשוט לקבוע בוודאות כיצד היה האיש מתנהג אילו ידע על בגידת האישה בסמוך למועד התרחשותה, אולם מהחומר הרב ומהדיונים שנערכו עולה במידה מספקת, על פי מאזן ההסתברויות, כי הוא אכן היה מפסיק את הקשר הזוגי עם האישה לפחות במועד התבססות הקשר עם הגבר הזר. על כן, נקבע, לא נכון יהיה ליחס לו כוונה משוערת לשתף את האישה בנכסיו ממועד זה.

עם זאת, נקבע, אין להתעלם מן העובדה שלאורך השנים הרבות, כמעט עשרים ושש שנים שקדמו לבגידה הממושכת של האישה – ואף לאחריה, היה "מאמץ משותף" של שני בני הזוג, והאישה תרמה למשק הבית המשותף, הן בטיפולה בבית ובילדים והן בעבודתה בעצמה. לפיכך, נקבע, שלילה מוחלטת של חלקה של האישה בזכויות שצבר האיש אינה עומדת בקנה אחד עם העקרונות שבבסיס חוק יחסי ממון.

לאור האמור, הערעור התקבל חלקית כך שהנכסים שהצטברו לצדדים מיום הנישואין ועד יום הקרע יאוזנו וישוערכו בדרך של מחצה על מחצה, ואילו הנכסים שהצטברו מיום הקרע ועד ליום הגשת תביעת הגירושין, יאוזנו ביחס של 80% לאיש ו־20% לאישה. האישה יוצגה בהליך ע"י עו"ד ענת לביא־אזולאי. האיש יוצג ע"י עו"ד שאול דחבש.

 

תיק 992261/3

 

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
עורכי דין/בעלי מקצוע עוד
17 | S:166